האם אפשר לזהות הבעות פנים של מנצחים ומפסידים?

שאלת האוניברסליות של רגשות והבעות פנים העסיקה ועדיין מעסיקה אנתרופולוגים ופסיכולוגים בכל העולם. במשך שנים ארוכות האמינו רוב החוקרים שבני אדם אינם חולקים הבעות ורגשות אוניברסליים וצריך להסביר כל רגש והבעה על פי מאפיינים תרבותיים בלבד. היו לא מעט אנתרופולוגים שהצביעו לכאורה על תרבויות שחסרות רגש בסיסי מסוים או שהוא בא לידי ביטוי בצורה שונה לחלוטין ממה שאנחנו רגילים אליה. מרגרט מיד למשל, התפרסמה כשטענה שמתבגרים באיי סמואה לא חווים רגשות של בלבול וחרדה שאופיינים למתבגרים אחרים בעולם המערבי, ושבני המקום אינם חווים קנאה מינית ונהנים מסקס חופשי ללא שום רגש. מיד ואחרים שדוגלים ביחסיות תרבותית (cultural relativism) רואים כל חברה כייחודית לגמרי, וזה כולל גם את הרגשות המובעים בה. לטענתם ניתן ללמוד על הרגשות הספציפיים של האנשים רק על ידי הכרה מעמיקה של התרבות.

בשנות ה-60 של המאה הקודמת יצא חוקר צעיר בשם פול אקמן לפפואה ניו גיני וניסה לחקור האם באמת אין רגשות אוניברסליים. הוא הציג תמונות של אנשים מערביים שבני המקום מעולם לא פגשו קודם, ושאל אותם האם הם יכולים לזהות את הרגש המובע בפנים. לאחר מכן הוא צילם את בני המקום בהבעות שונות ולקח את התמונות בחזרה לארה”ב, שם שאל אמריקאים האם הם יכולים לשייך את רגש לתמונה. הנה כמה דוגמאות לתמונות האלה. האם אתם יכולים לזהות איזה רגש שייך לאיזו תמונה?

image

רוב האנשים לא יתקשו להסיק שהאנשים בתמונות מביעים את ההבעות הבאות: כעס, גועל, פחד, שמחה, עצב והפתעה (לא בסדר הזה). ההבעות הללו הינן אוניברסליות ומחקרים הראו שהן נמצאות בכל תרבות בעולם. מאוחר יותר, אקמן הרחיב את התאוריה שלו וכלל רגשות נוספים כמו בוז, גאווה ובושה, אבל האוניברסליות של הבעות הפנים הללו שנויה יותר במחלוקת.

התפיסה שרגשות והבעות פנים קלות לקריאה הפכה למקובלת בקרב חוקרים ועומדת בבסיס המודלים של קריאת רגשות ואינטרקציות בינאישיות. אחת האבחנות החשובות שאנשים עושים היא בין רגשות חיוביים ושליליים והסיבות לכך די ברורות. כדי לקיים חיים חברתיים תקינים חשוב מאוד להבחין האם האדם שמולך מחייך ושמח, או שהוא כועס. מאמר חדש בכתב העת סיינס בראשות הישראלי הלל אביעזר, מנסה לקרוא תיגר על האבחנה הזו. החוקרים רצו לראות האם אנשים יהיו טובים בהבחנה בין הבעות פנים שמביעות רגשות חיוביים ושליליים כשהן מוצגות בצורה מבודדת.

כדי לבחון הבעות פנים אותנטיות עד כמה שניתן, השתמשו החוקרים בצילומים של שחקני טניס מקצוענים מהרמה הגבוהה ביותר, רגע אחרי שהם ניצחו או הפסידו נקודה מכריעה. במשחקים של מקצוענים עומד יותר על הכף ולשחקנים יש יותר מה להרוויח ולהפסיד ולכן במצב כזה, הרגשות הנחווים נמצאים בשיאם. הנה כמה דוגמאות מתוך המאמר. האם אתם מסוגלים להבחין האם השחקן ניצח או הפסיד את הנקודה? התשובות בסוף הפוסט.

Can You Tell Emotion From Faces Alone? A new study suggests that when people evaluated just facial expressions — without cues from the rest of the body — they couldn't tell if the face was showing a positive or negative emotion. Enlarge this photo to see the answers.

15 שופטים ניסו לעשות את זה וגם להעריך את עוצמת הרגש הנחווה. בנוסף, כדי לבדוק האם הרמזים החשובים לגבי הרגש נמצאים בגוף עצמו, שתי קבוצות של 15 שופטים אחרים בחנו תמונות שכללו את הגוף בלבד או הגוף והפנים ביחד.

התוצאות הראו שהשופטים התקשו להבחין בין רגש חיובי לשלילי כשנחשפו להבעות הפנים בלבד. לעומת זאת, צפייה בגוף לבדו או בגוף+הפנים איפשרו לזהות אם השחקן שמח או עצוב. מעניין אגב שכאשר השחקן ניצח את הנקודה, האינטנסטיביות של הרגש החיובי נתפסה כחזקה יותר מאשר הרגש השלילי של הפסד נקודה, אבל רק כאשר הפנים או הפנים והגוף נצפו יחד. כלומר, הגוף לבדו לא יכול לספר לנו על האינטנסיביות של הרגש אבל כן על כיוונו. החוקרים גם בחנו סיטואציה אחרת של רגש שלילי, הרגע שאדם עושה פירסינג והתוצאות היו דומות. זיהוי הרגש נעשה רק כאשר התמונה כללה את הגוף לבדו או עם הפנים.

החשיבות של הגוף הודגמה גם בניסוי נוסף שבו אנשים התבקשו להעוות את פניהם כמו הטניסאים, והבעת הפנים שלהם “הודבקה” על גוף של שחקן מנצח או מפסיד. לאחר מכן, שופטים התבקשו להעריך את הרגש של אותם אנשים שנצפו עם הפנים והגוף. התוצאות הראו שכאשר הפנים והגוף בעלי הבעות שונות (פנים מנצחות וגוף מפסיד, ולהפך), מה שקבע אם הרגש הוא חיובי או שלילי היה הגוף ולא הפנים, מה שמחזק את דומיננטיות מראה הגוף בקביעת הרגש של אותו אדם.

הממצאים די מפתיעים כי עד עתה לא חשבו שההסתמכות על מראה הגוף חשובה יותר מאשר הבעת הפנים. הממצאים הנוכחים נעשו על הבעות קיצוניות של ניצחון או הפסד (או כאב). יתכן שהאינטנסיביות של הבעות פנים במצבים קיצוניים מטשטשת את ההבדל בין רגש חיובי לשלילי. אולי זה מאפיין של התרבות שלנו שבה הבעות פנים הופכות לקיצוניות יותר ויותר כדי להביע רגשות בסיסיים, מה שגורם לשיבוש מסוים ביכולת לפענח אותן. צריך גם לזכור שבמצבים רגילים נדירים המקרים שבהם אנשים צריכים ללמוד על רגש מסוים מהבעת הפנים בלבד ולכן ההפרדה בין ראש לגוף קצת מלאכותית. בכל אופן, יש אינטרקציה בין הגוף לפנים וגם כשנראה הרבה פעמים שאנחנו שופטים אנשים על פי הבעות הפנים בלבד, אנחנו כנראה משתמשים גם במראה הגוף. עדיין מוקדם לקבוע למה זה קורה, אבל מה שברור זה שצריך לקחת בחשבון גם את הגוף בניתוח רגשות.

והתשובות להבעות הפנים בתמונות: תמונות 1, 4 ו-6 הן אחרי הפסד נקודה. 2, 3 ו-5 אחרי ניצחון נקודה.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אריאלה  On 19/02/2013 at 1:04 am

    מעניין שאני בחרתי הכל הפוך.

  • ניצן  On 19/02/2013 at 10:10 am

    זה לא רק העדר הגוף אלא שהפנים הם ללא השער ועם רקע מלאכותי.
    גם לי לא היה ברור מי ניצח ומי הפסיד, הדבר שהיחיד שהבנתי זה שהם חוו חוויה עוצמתית.

    • גיל  On 19/02/2013 at 10:22 am

      נכון, הם חתכו את הפנים ככה כדי למנוע הטיות שונות אבל יש בזה משהו לא טבעי שאנחנו לא רגילים לראות.

  • מאיר גלבוע  On 19/02/2013 at 1:46 pm

    מעבר להערה הנכונה של ניצן, צריך להעיר שתי הערות:
    1. כידוע, בשנים האחרונות הסתבר שחלק גדול מהדברים שכתבה מרגרט מיד היא בדתה. המחקר שלה לא נחשב עתה כמחקר מדעי שניתן בכלל לסמוך עליו.
    2. אכן, כאשר מדובר בהבעות במצבים קיצוניים קשה לזהות את ההבדלים. אך רוב הזמן אני צופים במצבי ביניים שונים ולאו דווקא במצבים קיצוניים. לכן, את המחקר הבא צריך לעשות על מצבים נורמליים ורגילים.

    • גיל  On 19/02/2013 at 2:02 pm

      אכן, לא רציתי להכנס לכל הנושא של מיד (אולי יש רלטיביסטיים בקהל…) אבל די ברור שהממצאים שלה לא תקפים. אני לא יודע אם היא בדתה בכוונה את העדויות אבל נראה שהולכה שולל או הייתה מאוד תמימה כדי להאמין להם (היא היית בת 23 כשערכה את המחקר המקורי).

      ומסכים לגמרי לגבי ההערה השנייה גם כן. מבחינה אבולוציונית אין שום הגיון באדפטציה שתעזור לנו לפרש הבעות פנים כל כך קיצוניות ומלאכותיות.

  • niron1  On 21/02/2013 at 1:09 am

    מעניין לראות שאנשים רבים במצבי קיצון של ניצחון ואושר כמו גם הפסד או כישלון מחפיר, מגיבים בבכי ודמעות, וקשה עד בלתי אפשרי לדעת אם אלו דמעות גיל או דמעות עצב..יתכן שמנגנונים פיזיולוגיים דומים וחופפים משתתפים בהפעלת מצבי הקיצון הללו. אף על פי, שבכי באופן ספציפי, הוא ככל הנראה כלי אדפטיבי שעזר למפסיד בקרב למשל לעורר את רחמי המנצח בכדי שיחוס על חייו…

    • גיל  On 21/02/2013 at 8:44 am

      נכון, זה הרעיון שיש חפיפה באיזורים במוח ובמנגנונים הפיזיים בשני המקרים.

%d בלוגרים אהבו את זה: