כיצד עיוותים בתפיסת המציאות וחשיבה לא רציונלית החישו את מותו של מייסד אפל סטיב ג’ובס

סטיב ג’ובס היה אדם ברוך כישרונות בלשון המעטה. מייסד אפל לשעבר היה אחראי ללא פחות משש מהפיכות טכנולוגיות שמשפיעות על חיי מיליוני אנשים כל יום (המחשב האישי, סרטי אנימציה, מוסיקה דיגיטלית, טלפונים סלולאריים, טאבלטים ופירסום דיגיטלי). הכל החל במחשבי המקינטוש המעוצבים להפליא שכללו ממשק גרפי חדשני, והמשיך (אחרי שהודח מאפל וחזר עליה) בקריירה השנייה שלו שבה חולל מהפיכה בצורה שבה אנחנו משתמשים בטלפון וצורכים סרטים ומוסיקה. מוצרים כמו אייפוד, אייפון, ואייפד שינו את הצורה שבה אנשים משתמשים בטלפון ובמחשבים מקצה לקצה. גם מהפיכות טכנולוגיות אחרות כמו הקמתו חנות המוסיקה הדיגיטלית אייטיונס, וחנות האפליקציות של אפל המציאו לא רק סטנדרטים חדשים לצריכת מוסיקה או הפצת תכנים איכותיים חדשים, אלא גם רתמה למעשה אלפי אנשים לשירות אפל בלי שהחברה תצטרך להשקיע בפיתוח המוצרים. וכמובן יש גם את פיקסאר, שאותה אמנם הוא לא הקים, אבל רק תחתיו היא שגשגה והפכה לאחד מאולפני הסרטים המצליחים בכל הזמנים, עם סרטי אנימציה שנחשבים ליצירות מופת. לא רע בשביל אדם אחד. כל הדברים הללו ידועים ומתועדים היטב במקומות רבים, ואפשר לאהוב או לשנוא אותו, אבל אי אפשר להתעלם מההשפעה העצומה שהייתה לו על העולם הטכנולוגי. לא במקרה הוא נחשב לאחד מהאנשים המבריקים והיצירתיים ביותר של תקופתנו, אחד שמוצמד לו הכינוי גאון, כזה שההיסטוריה תזכור למשך הרבה זמן.

ג’ובס לא היה אדם חף מטעויות. כאמור, מועצת המנהלים של אפל הדיחה אותו ולמעשה סילקה אותו מהחברה ב-1985 והוא גם אחראי ללא מעט טעויות אחרות, בעיקר בתחום העסקי. אמנם בשורה התחתונה ההצלחות שלו האפילו על הכישלונות, אבל חשוב לזכור שגם אם מישהו מצליח כל כך, אין זה אומר שדרכו הייתה סוגה בשושנים. אבל אני רוצה להתרכז באישיות שלו. אחד הגורמים להצלחה הגדולה של ג’ובס נעוץ כנראה באישיות המיוחדת שלו, מונחס שיוחס אליו על ידי עמיתים לעבודה עוד מראשית ימי אפלס (במקום הגיע מסטאר טרק, מסע בין כוכבים): Reality distortion field או תפישת מציאות מסולפת בתרגום חופשי. המושג מתייחס ליכולת של ג’ובס לשכנע את עצמו ואחרים בחברה שמוצרים מסוימים שנראים בלתי אפשריים לפיתוח הם בהישג ידם של העובדים, ולהצליח לסחוף אחריו את החברה כולה להאמין שהם מסוגלים לבנות אותם תוך זמן קצר. הכריזמה שלו, אי היכולת לקבל “לא” בתור תשובה, והדבקות שלו במשימה פשוט גרמו לאחרים להאמין בדברים בלתי אפשריים כביכול והיוו את הבסיס להצלחה הפנומנלית של אפל.

אבל לעיוותים בתפישת המציאות היו גם צדדים אפלים יותר. מבקרים טענו שתפיסת המציאות המסולפת גרמה להייפ גדול מדי למוצרי אפל (ומסעות הפירסום הקלאסיים שלה תרמו לעניין). טענו כלפי אפל שהמוצרים שהם מוכרים יקרים מדי או הם כאלו שאנשים לא באמת זקוקים להם ושנמכרים גם במחירים גבוהים מדי. על פי הביוגרפיה שלו מאת וולטר אייזקסון, תפיסת המציאות המעוותת הייתה גם הבסיס לכך שג’ובס התנהג כרודן לא קטן שהתעמר בעובדי החברה שלא יישרו קו איתו או העזו לחלוק עליו. העיוותים בתפיסת המציאות גרמו לו לחשוב במונחים משיחיים כאילו היה הבן הנבחר. הוא סבר שחוקים שונים שחלים לכלל בני האדם אינם תקפים לגביו. למשל, הוא נהג לחנות באופן קבוע בחניות נכים, נסע בלי לוחיות זיהוי על המכונית שלו, ותקף את מיקרוסופט על שגנבו כביכול את הממשק של אפל או את הרעיון על העכבר כשגם אפל וגם מיקרוסופט גנבו למעשה את הרעיונות הללו מחברת זירוקס. הוא גם התכחש לבתו ליסה במשך שנים, למרות שבדיקות אבהות הוכיחו מעל כל צל של ספק שהוא האב.

תפיסת המציאות המעוותת של ג’ובס גרמה מצד אחד למהפיכה טכנולוגית חסרת תקדים, אבל מצד שני השפיעה מאוד על חייו וחיי האנשים סביבו בחיי היום יום. כל זה אולי לא היה כל כך גרוע, אבל נראה שעיוות בתפיסת המציאות שימשה חרב פיפיות שהובילה כנראה בסופו של דבר למותו. ג’ובס סבל מסרטן בלבלב שהיה בר טיפול, ולמרות זאת סירב לקבל טיפול קונבנציונאלי שהיה מציל כנראה את חייו. מייקל שרמר הרחיב על הנושא בגיליון האחרון של כתב העת Skeptic.

תפיסת המציאות המעוותת היא משהו שמשותף לרוב האנשים. כמעט כל אחד סבור שהוא טוב מהממוצע בתכונות או התנהגויות שנחשבות לרצויות. למשל, רוב האנשים חושבים שהם נהגים טובים יותר מהממוצע, שהם יפים יותר מאנשים אחרים בממוצע, או שעסק חדש שהם יפתחו ישגשג למרות שרוב הסיכויים פועלים נגדם. זה נקרא הטיית האופטימיות והיא הטייה מאוד אדפטיבית עבור רוב האנשים, שדוחפת אותם לפעול ולעשות דברים. אם היינו מעריכים נכונה את סיכויי ההצלחה של מאורעות שונים (משהו שאנשים שסובלים מדיכאון דווקא עושים), היינו משותקים ולא עושים הרבה במשך החיים כי החשש מכישלון היה משתק אותנו. נראה שסטיב ג’ובס היה מקרה מאוד מיוחד של הטיית האופטימיות. ההטייה הזו עזרה לו מצד אחד ליצור מוצרים שנראו בלתי אפשריים ובדרך ליצור את החברה עם השווי הגדול ביותר בהיסטוריה, אבל מצד שני החישה כנראה את מותו.

ג’ובס סבל מסוג נדיר של סרטן הלבלב שאובחן ב-2003. רוב החולים בסרטן הלבלב מתים בתוך חמש שנים מהאיבחון המקורי אבל סרטן הלבלב של ג’ובס היה מסוג נדיר שמאפשר החלמה מלאה עם נוקטים בטיפול מתאים. הטיפול הזה דורש ניתוח מיידי להסרת הגידול, אבל ג’ובס דחה את הניתוח בין השאר כי חשש מפתיחת גופו, והעדיף שלל טיפולים אלטרנטיביים שכללו בין השאר דיאטה טבעונית מיוחדת, דיאטה שכללה שתיית מיצים בלבד, תרופות צמחים, דיקור סיני (אקופונקטורה), הידרותרפיה (ריפוי באמצעות מים), ושלל תרופות אחרות שהוא מצא בשיטוט באינטרנט. הוא אפילו התייעץ עם מדיום ועשה חוקנים אחרי התייעצות עם רופא אלטרנטיבי, אבל כל הטיפולים הללו נכשלו. רק אחרי תשעה חודשים ארוכים הוא הסכים לעבור את הניתוח הקונבנציונלי הנדרש אבל זה היה כנראה מאוחר מדי. למרות שנראה שהגידול הוסר במלואו, נשארו כמה גרורות שהחישו בסופו של דבר את מותו ב-2011. בסופו של דבר, הסרטן לא התכופף מול תפיסת המציאות המעוותת של ג’ובס.

ג’ובס הוא גם מקרה קלאסי של רמייה עצמית (self-deception), שבו אדם משכנע את עצמו באמת מסוימת שיכנוע כל כך חזק שהוא באמת מאמין בה. לפי הביולוג הנודע רוברט טריברס יש לרמאות עצמית כזו יתרונות רבים, כי ברגע שאין לאדם ספקות לגבי עצמו, אנשים אחרים לא יכולים לדעת שהוא משקר מכיוון שהוא לא מקרין שום סימן לספק כזה. רמייה עצמית מאוד אפקטיבית ביכולת לשכנע אחרים (שרלטנים שונים שמשכנעים אחרים להשקיע כספים בהם או באיזה עסק מפוקפק מאוד טובים בזה), ונראה שהיא זו שהשפיעה עמוקות על היכולת של ג’ובס לשכנע את העובדים שלו להאמין בפרוייקטים המופלאים שיצר. הוא שיכנע אותם שדברים שנראים בלתי אפשריים הם אכן אפשריים ויושגו בסופו של דבר וביחד הם הוציאו אותם לפועל. אבל לרמאות העצמית הזו היה מחיר כבד בחייו האישיים כי הוא שיכנע את עצמו שהוא יתרפא גם בלי הרפואה הקונבנציונלית וכאן הוא שגה קשות.

קשה לנו ליישב את הסתירה בין המחשבה שאדם כל כך חכם, כזה שעומד בחזית הטכנולוגיה והמדע, נוהג בצורה כל כך טיפשית, כל כך לא מדעית ולא רציונלית, בחייו האישיים ובכך מזרז את מותו. אנחנו שומעים לא מעט על מקרים שבהם אנשים דוחים טיפולים קונבנציונליים לטובת טיפולים אלטרנטיביים ובכך פוגעים קשות בבריאות שלהם. אנשים נוטים לחשוב שכל אלו שפונים לטיפולים אלטרנטיביים הם לרוב אנשים מסכנים, בורים, שלא מסוגלים להבחין בין טיפול יעיל לטיפול שמאני או כאלו שקל יחסית להשפיע עליהם, אבל לא כולם הם כאלו כמו שהדוגמא של ג’ובס ממחישה. גם אנשים חכמים מאוד, כאלו שלכאורה יש להם את כל הכלים להבין מה נכון ומה לא, עדיין יכולים להיות מולכים שולל. זה מוכיח שלכולנו יש נקודות עיוורות (blind spots) ושגם גאונים כמו ג’ובס לא חסינים. אותו עיוות בתפיסת המציאות שהביאה לו ולחברת אפל הצלחות רבות כל כך, מהפיכות טכנולוגיות ששינו את האנושות, השפיעה גם בתחומים אחרים לגמרי, כולל בהחלטה החשובה ביותר לחייו (משהו שהוא התחרט עליו מאוחר יותר). זו דוגמא טובה לאיך הבנה בתחום אחד, לא בהכרח מתרגמת להבנה של תחום אחר, מה שיכול לשמש כתמרור אזהרה לכולנו.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • ido2267  On 30/12/2012 at 9:52 am

    דווקא הגיוני מאד. כי ג'ובס לא המציא את המחשב המציא את המחשב האישי (למעשה הוא הומצא בישראל לראשונה ונזנח ), סרטי אנימציה היו עוד לפני וולט דיסני וגם הווקמן איננו באמת "המצאה" , רדיו טרנזיסטור עם אוזניות היה עוד כשהייתי ילד. למעשה הומצאו הרבה פחות דברים ממה שחושבים אבל היות ואורזים אותם באריזה יפה הם פתאום נורא חדשניים ומקוריים.
    אגב, אין דבר כזה "שף", יש טבח. אין מעצב שיער יש ספר ואין מעצב אופנה -יש חייט. זה שלוקחים משהו סטנדרטי וקוראים לו בשם חדש לא משנה את המהות שלו. גם המחשב האישי וגם המיינפריים שניהם מחשבים, עם מעבד, זיכרון ram וזיכרון rom
    עדיין לא מדובר ב"המצאה" חדשה.

    • גיל  On 30/12/2012 at 9:54 am

      לא הבנתי מה זה קשור לפוסט…

      • ido2267  On 30/12/2012 at 10:16 am

        קשור לבריאת מציאות מדומה. אתה מדמיין לעצמך שהמצאת משהו מדהים וחדשני בעוד שבפועל אתה בסך הכל ארזת משהו קיים באריזה נוצצת. באותה מידה אתה חושב שאתה מעל למחלות ומכאובים רגילים כבל הגוף שלך נעבעכ, לא התאים את עצמו למציאות שאתה בראת לעצמך בראשך.

      • גיל  On 30/12/2012 at 10:24 am

        לא צריך להסחף. גם אני לא מחובבי אפל, אבל זה לא מדויק שהם לא המציאו שום דבר ורק ארזו דברים שכבר היו קיימים. מחשב כמו מקינטוש או אייפון לא היו קיימים קודם גם אם תאורטית הטכנולוגיות היו ידועות ומרכיבים שונים של המכשירים היו קיימים במוצרים אחרים. כלומר, סך הכל של המוצר הרבה יותר גדול מסכום חלקיו.

  • efrat  On 30/12/2012 at 11:22 pm

    הי גיל
    יצירת מציאות היא כוח בלתי רגיל רק שיש לעיתים עובדות שלא "מתקפלות" מול חשיבה או אמונות. אני לא בטוחה שאפשר לומר משהו שלא יהיה בגדר אמירה סוביקטיבית כי כמו שיש את אלו שמאמינים בכוחה של הנפש יש את אלו שמאמינים בכוח התרופות, למשל. גם "האמת" במקרה הזה (ותמיד) היא סוביקטיבית.
    אני מסכימה מאוד עם משפט הסיכום שלך. ואולי המפתח להצלחה הוא אותה גמישות מחשבתית, רגשית שמחברת אותנו לעצמנו ומציאות.

    • גיל  On 30/12/2012 at 11:31 pm

      מה שאת אומרת נכון, אבל אפילו עובדות שאין עליהן לכאורה ערעור לא מתקבלות הרבה פעמים מסיבות שונות. מעניין שמחקרים מוצאים שדווקא אנשים חכמים, כולל פרופסורים גדולים, מסרבים לשנות את דעתם גם אם העובדות סותרות אותה. הטיות פסיכולוגיות ידועות כמו הטיית האישוש ורציונליזציה מאפיינת את כל האנשים אבל במיוחד אנשים אינטליגנטיים.

  • בועז  On 01/01/2013 at 3:13 am

    שלום לכולם
    צריך להיזהר בשימוש במושג "אנשים חכמים" היות ומשמעותו שונה בתפישה ממקום אחד לשני ומאדם אחד לשני. לטעמי "חוכמה" כוללת בהכרח רמה גבוהה של "הכרת העצמי" והבנת המציאות באופן הסובייקטיבי והרציונאלי האפשרי. ג'ובס לטעמי, אכן היה "גאון" בתחומו, בעל IQ גבוה, יצירתי ביותר וכאמור בפוסט – בעל אופי (חשיבה) מעוותת מציאות. חשיבה כזו במינון סביר, או בצירוף "חוכמה" אמיתית יכולה להפוך ל"חשיבה חיובית" אמיתית שתשרת את האדם נאמנה,
    אולם ללא הבקרה העצמית (כמו במקרה של ג'ובס) – היא יכולה להיות קטלנית לעצמו ולאחרים.

    • גיל  On 01/01/2013 at 7:28 am

      זה נכון שהמונח חכם או אינטליגנטי לא תמיד מוגדר היטב או חופפים, אבל עדיין אפשר להשתמש בו כאן. די ברור שסטיב ג'ובס היה אדם חכם מאוד ואינטליגנטי לפי כל קריטריון שתבדוק כמעט, אם כי כאמור גם לו היו נקודות עיורות.

  • boazbm  On 06/01/2013 at 4:37 am

    אני לא מקבל את ה"די ברור" שלך לגבי "אדם חכם מאוד" מהטעמים שפירטתי (מהו חכם?)
    בעל IQ גבוה כן, אבל "חכמה" לא. אפילו מבחינת הגדרת האינטליגנציה, אני מעדיף לבחון לפי סוגי אינטליגנציה מרובים (יותר בדומה לתפיסה של גרדנר)
    מאוד חשוב לדעתי להיות פתוח לדעות ותפיסות אחרות, אין פה אף אחד ש"יודע הכול"
    או שיש לו מונופול על ידע אולטימטיבי כלשהו (כלומר "די ברור" זה מונח לא מתאים)

    • גיל  On 06/01/2013 at 9:18 am

      חכמה היא באמת מושג קצת אמורפי מבחינה פסיכולוגית וחוקרים מתייחסים לאינטליגנציה כמושג שהם בודקים. יש בעיות עם מושג האינטליגנציה של גרדנר כי הן לא מתרגמות למושגים ברי בדיקה בפועל. כשאני אומר די ברור אני מתייחס לזה שבחלקו, אינטליגנציה הוא מושג אינטואטיבי שאותו מנסים לתקף. הרי למה בכלל אנשים מדברים על אינטליגנציה ועל חכמה? כי הם רואים אנשים שהם תופסים כאינטליגנטים יותר ופחות. בלי שום מבחן פסיכולוגי, אם תסתכל על ג'ובס ועל אנשים אחרים, לא תחשוב שג'ובס יותר חכם מרובם?

  • niron1  On 07/01/2013 at 1:19 pm

    גיל, אתה כותב – איך יתכן שאדם כ"כ חכם נהג בצורה כ"כ טיפשית בנושא בריאותו..אז קודם אדם חכם עם IQ גבוה מאוד אינו בהכרח אדם משכיל. מצאו גם רועי צאן עם אינטילגנציה של גאונים. סטיב ג'ובס היה איש חכם עם ידע ויצירתיות ויכולת לשלב בינהם בתחומים רחבים שבין הטכנולוגיה לאומנות. אבל ברפואה למשל, לא היה לו ידע רב. למעשה הוא היה כמו רוב האנשים – בור בתחום זה. אם היה לומד רפואה, או לפחות מתעניין היה יודע מה הסטטיסטיקה אומרת בעניין. החינוך והמודעות לנושאים מועדים לפוענות – כמו בריאות ותאונות דרכים עושים פלאים באלו שלמדו. לעומת זאת חסרי הידע עושים טעויות כ"כ טיפשיות על אף שרבים מהם כ"כ חכמים..כמו שנאמר בסרט מטריקס Ignorance is bliss. ואני הייתי אומר Ignorance is a curse . מעבר לענין זה, יש סימפטום מאוד ידוע אצל אנשים מצליחים ובעניין זה היה מחקר מפורסם על מנכל"ים רבים שנעשים פחות אמפטיים וקרים והייתי אומר קצת שחצנים ועמוסי בטחון עצמי עודף, עם הקידום. הסברה היא שבתפקידים נמוכים צריכים להעזר בסביבה אבל למעלה בפיסגה אתה לא צריך אף אחד.. אני לא בטוח איך היה מתנהג סטיב ג'ובס אם היה בוחר תחום אחר ונכשל בו או לא היה בר מזל בנוסף לכשרונו הרב ולא היה נעשה מיליארדר. האם גם אז היה מתנהג כפי שהתנהג? אני חושב שסיכויים רבים שלא.

    • גיל  On 07/01/2013 at 1:43 pm

      נירון, זו הייתה שאלה רטורית. אני באמת יוצא נגד התפיסה כאילו אדם חכם או אינטליגנט (או איך שלא תקרא לזה) הוא בהכרח חכם בכל האספקטים של החיים. כמו שאמרת, בתחומים שלא בתחום התמחותו הוא יכול להיות בור גמור. הנקודה היא שגם בתחום שאנשים מומחים בהם, לפעמים הם מתנהגים בצורה לא רציונלית, אולי בגלל שהם מושקעים בכיוון מסוים וקשה להם לקבל מסקנות שסותרות את כל מה שלמדו במשך כל החיים. אתה צודק שככל שאתה יותר בודד ובשליטה, הרבה מנגוני בקרה מתערערים. עם אישיות כמו שלו, היה קשה לערער על דברים שהוא אומר בתוך החברה ואנשים פוטרו כי התנגדו אליו. עבודת צוות היא מרכיב חשוב במזעור טעויות.

  • boazbm  On 08/01/2013 at 2:34 am

    בקרה וביקורת עצמית הם מהתכונות הקשות ביותר להשגה/פיתוח באופיו של אדם,
    על אחת כמה וכמה כשמדובר באדם שצבר ומחזיק כוח רב (עמדה, ממון, הצלחה וכ"ו)
    במצב כזה, מופעל על האדם מבחן שבמקרים רבים משנה/מערער/מקלקל את האופי שהיה לו לפני צבירת הכוח. כמו כן, כפי שאדיג'אס ציין, בניהול יש צורך בכשרונות ואופיים שונים ולפעמים סותרים,
    כגון יצירתיות מול סדר ותכנון, אנליטיות מול יכולות שיתוף והנעת אנשים ובד"כ אין לאדם אחד את כל התכונות הרצויות ולכן רצוי (במידה שהוא מודע לצדדים החסרים שבו) –
    שמנהל יטפח לידו יועצים/סגנים שיכולים "להשלים" אותו.
    נראה שג'ובס היה עיוור לצדדים החלשים שבו וכמו כן לא ידע לעבוד עם אנשים.
    עקרונית, אני סבור ש"כישרון" אינו הדבר שיש להתפעל ממנו, אלא מה ואיך שמשתמשים ביכולות שישנם (כולל ההשפעה על הזולת)

    • גיל  On 08/01/2013 at 8:59 am

      תשמע, עם כל הביקורות עליו שבחלקה מוצדקת, גם צריך לדעת לא להגזים. מה זאת אומרת לא ידע לעבוד עם אנשים למשל? אולי חלק חשבו שהוא לא נחמד, אבל הוא הצליח להוציא מהעובדים מעל ומעבר למה שהרבה מנהלים אחרים מוציאים ובשורה התחתונה בעסק שלו הוא הצליח מאוד בלשון המעטה. כך שאפשר לומר שאולי הוא לא המנהל הכי אהוב בעולם, ומצד שני הרבה מאוד אנשים רצו לעבוד בחברה שלו וזה אומר הרבה.

  • תמר  On 06/02/2013 at 4:40 am

    "אבל סרטן הלבלב של ג’ובס היה מסוג נדיר שמאפשר החלמה מלאה עם נוקטים בטיפול מתאים."
    צ"ל
    אבל סרטן הלבלב של ג’ובס היה מסוג נדיר שמאפשר החלמה מלאה אם נוקטים בטיפול מתאים.

    דרך אגב, המסקנה הסופית שלך ("זו דוגמא טובה לאיך הבנה בתחום אחד, לא בהכרח מתרגמת להבנה של תחום אחר"), אינה נכונה. כפי שהוא הבין את המציאות כל חייו כך הבין אותה גם כשהיה צריך להתמודד עם מחלתו.

    • גיל  On 06/02/2013 at 9:53 am

      תמר, זו דווקא מסקנה נכונה מאוד. הוא דחה את הניתוח כי פחד ממנו ואחרי כמה שנים כשראה שהמחלה חוזרת הוא הבין שהוא טעה והיה צריך לעבור אותו בזמן מה שכנראה היה מציל אותו (שום דבר לא וודאי כמובן).

  • רונן  On 17/02/2013 at 4:37 am

    גיל שלום
    האם תוכל להפנות למאמרים/ מחקרים באנגלית לגבי הטיית האופטימיות והשפעתם על ביצועים בפועל.
    תודה
    רונן

    • גיל  On 17/02/2013 at 9:20 am

      רונן, ממליץ על הספר של טלי שרוט שכתבתי עליו בפוסט שהפניתי אליו פה. מעבר לזה פשוט צריך לחפש במאגרי מידע אקדמיים.

  • גל  On 07/06/2013 at 8:02 am

    יש אפשרות מוחשית שהמצב בו רוב האנשים חושבים שהם נוהגים טובים מהממוצע הוא נכון. אבל אני אסביר בניגוד לאינטואיציה ממוצע לא מייצג את הנהג האמצעי ביכולותיו מבין כל הנהגים הקיימים שנקרא חניון, אלא את יכולת הנהיגה הממוצעת שהיא גודל שלא קיים במציאות.

    לפיכך, אם למשל יש קבוצה גדולה יחסית של נהגים גרועים במיוחד אזי יתכן מקרה בו רוב הנהגים נוהגים טוב מהנהג הממוצע… .

    • גיל  On 07/06/2013 at 8:11 am

      אכן, סטטיסטית זה אפשרי במצב של התפלגות מוטה עם זנב שמאלי אבל ההנחה כאן היא של התפלגות נורמלית.

%d בלוגרים אהבו את זה: