השפעת אוקסיטוצין על קונפורמיות

אוקסיטוצין (Oxytocin) הוא הורמון שמעורב בתהליכים רבים בגוף האדם. יש לו תפקידים שונים ברבייה, החל מהקלה על נשים בזמן הלידה, וכלה בהתאהבות, חיזוק קשרים זוגיים ואפילו אורגזמה, מה שהוביל חוקרים ואחרים לקרוא לו “הורמון האהבה”. בשנים האחרונות יש מחקרים רבים שמראים את החשיבות של ההורמון בתהליכים חברתיים רבים שלא קשורים לרבייה, למשל את החשיבות שלו בזירוז התנהגויות פרו-סוציאליות. מחקר חדש בודק האם הוא יכול להשפיע על הנטייה של אנשים לקונפורמיות.

קונפורמיות היא הנטייה של אנשים להתנהג כמו אחרים בקבוצה. הרבה פעמים הנטייה הזו אדפטיבית, כי בהעדר ידע יש הגיון בהסתמכות על אחרים בקבוצה ככל אצבע, מעין חכמת ההמונים. בפעמים אחרות קונפורמיות יכולה להזיק ואף להוביל לתוצאות הרות אסון, למשל במקרים שנקראים חשיבה קבוצה (Groupthink) כשכל האנשים חושבים בצורה מסוימת בלי יכולת להתנגד לרוב. מחקרים רבים בפסיכולוגיה חברתית הראו עד כמה קשה לאדם בודד להתנגד לדיעת הרוב וסלומון אש הראה בסדרה של מחקרים איך אפילו אנשים שבטוחים ב-100% שהם צודקים יכולים לשנות את דעתם בלחץ הקבוצה. בניסויים הללו הראו לאנשים מספר קוים באורכים שונים ולצידם קו נוסף שזהה לאחד הקוים האחרים. הם התבקשו להצביע על הקו שלדעתם זהה באורכו לאחד הקוים האחרים, משימה מאוד פשוטה לכאורה. אבל כשאנשים אחרים, שהיו משתפי פעולה עם הנסיין, נתנו תשובה שגויה במתכוון, הביטחון של חלק ניכר מהאנשים התערער ובערך 75% מהם ענו את התשובה השגויה לפחות פעם אחת. ניסויים מאוחרים יותר של סטנלי מילגרם הראו איך קשה לעמוד בלחצים שנובעים מסמכות, שגם בהם לקונפורמיות ורצון לרצות אחרים יש חלק לא קטן בהתנהגות של אנשים. והניסויים בכלא של זימבארדו, גם הם דוגמא לקונפורמיות בתנאי לחץ של קבוצה שיכולה להוביל למעשים חמורים.

כאמור, בבסיסה, לקונפורמיות יש יתרונות לא מעטים וסביר שהיא בעלת בסיס אבולוציוני. אפילו אם חברי הקבוצה שלך טועים, שווה לדבוק בהם כי הם יספקו לך הרבה מהצרכים הפיסיים כמו הגנה או אוכל, אבל גם מבחינה נפשית, קשה להיות זאב בודד. כלומר, ככלל אצבע, ובחלק גדול מהמקרים, יש הגיון רב בקונפורמיות.

המחקר הנוכחי התמקד כאמור באוקסיטוצין, ומטרתו הייתה לבדוק האם הוא גורם מתווך לקונפורמיות. 74 גברים השתתפו במחקר ניסויי, בעל סמיות כפולה (דאבל בליינד). חצי מהנבדקים קיבלו את ההורמון אוקסיטוצין וחצי אחר קיבלו פלאסבו (הם השתמשו בתרסיס לאף בשני המקרים). הניסוי נערך בקבוצות של שישה אנשים בו זמנית שכל אחד מהם עשה את הניסוי בנפרד. לנבדקים נאמר שהאנשים האחרים הם חברים בקבוצה שלהם, אבל שיש גם קבוצה אחרת שלא נוכחת בחדר, וזאת כדי ליצור תחושה של קבוצת פנים מול קבוצת חוץ. לאחר מכן, הוצגו סמלים שונים שרוב האנשים לא מכירים, והנבדקים היו צריכים לדרג עד כמה אטרקטיביים הם נראו להם. בחלק מהמקרים ניתנו להם לכאורה הדירוגים של חברים אחרים בקבוצה שלהם וגם של חברי הקבוצה החיצונית, וזאת כדי לבחון את ההשפעות השונות של אחרים על הדירוגים שלהם. במקרים הללו, לפעמים חברי שתי הקבוצות הסכימו על הדירוג ולפעמים הן סתרו אחת את השנייה. בחלק אחר מהמקרים לא נאמר להם דבר והם היו צריכים לדרג את הסמל בלי קשר למה שאחרים חושבים עליו.

תוצאות המחקר הראו שבאופן כללי, כאשר חברי הקבוצה שלהם והקבוצה החיצונית היו בהסכמה אחד עם השני, הנבדק נטה לדרג את אותו הסמל כמו שאחרים דירגו אותו. אם הדירוג של האחרים היה נמוך אז גם הדירוג של הנבדק היה נמוך ולהפך, דירוגים גבוהים של אחרים הובילו לדירוגים גבוהים של הנבדק, כל זה צפוי ומראה נטייה לקונפורמיות כללית. במקרים הללו להורמון אוקסיטוצין לא הייתה שום השפעה על הדירוגים של האנשים. אבל מה שמעניין הוא מה שהתקבל במקרים שחברי הקבוצות השונות לא הסכימו על הדירוג. פה ניכרו גם ההשפעות של אוקסיטוצין התוצאות מוצגות בגרף הבא:

image

מה שאנחנו רואים כאן זה שכאשר הקבוצות סותרות אחת את השנייה, הנטייה ללכת עם הקבוצה “שלך” מתרחשת רק כאשר אנשים לקחו את ההורמון אוקסיטוצין (הקו הישר, האלכסון העולה). לעומת זאת, בקבוצת הפלסבו שלא נטלה את ההורמון, הדירוגים לא מושפעים מחברי קבוצה כלשהיא (למרות שהאלכסון נראה יורד, הממצא לא מובהק כך שההשפעות של שתי הקבוצות למעשה זניחות או מבטלות אחת את השנייה). כלומר, אוקסיטוצין משפיע על אנשים להתנהג בקונפורמיות לחברי הקבוצה שלהם במיוחד במצבים שהם חושבים אחרת מחברי קבוצה חיצונית.

המחקר הזה מחזק את הטענות שאוקסיטוצין משפיע על התנהגויות חברתיות שונות ושיש לו השפעה דיפרנציאלית, בהתאם למצבים חברתיים שונים. למה אוקסיטוצין משפיע בצורה שהוא משפיע? לזה עדיין אין תשובה כרגע ויש השערות שונות. אחת מהן היא שההורמון מגביר את ההזדהות בין חברי הקבוצה אבל רק במצבים מסוימים. מכיוון שזה קורה רק כשחברי הקבוצה חלוקים עם קבוצה אחרת, יכול להיות שאוקסיטוצין ממלא תפקיד חשוב בהשוואות בין קבוצות שונות ומחדד אצל האנשים את התחושה של “אנחנו” מול “הם” רק כשזה רלוונטי. הרבה פעמים אנשים לא חושבים על עצמם כחלק מקבוצה, אבל התחושות הללו מתחדדות ועולות כשיש קונפליקט מסוים עם אנשים בקבוצה אחרת (שיכולה להיות מוגדרת בצורות שונות).

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אייל שדה לביא  On 11/12/2012 at 2:35 am

    מעניין, כמו תמיד.

    מזווית העניין שלי, אתה מחדד את הקשר בין מרכיבים פיזיולוגיים וגופניים להתנהגות פסיכולוגית ונפשית – הן ברמת הפרט והן בהתנהגות החברתית. תחום שהולך ומעמיק בעשורים האחרונים, לאחר פיצול טראומטי בין גוף לנפש בחברה המערבית.

    כך למשל, אוקסיטוצין (המופרש גם בעת הלידה ובזמן האורגזמה) נמצא גם כהורמון הפעיל מאוד במצבים של עוררות – כאחד מההורמונים המופרשים כהתמודדות עם מצבים מעוררי חרדה. לפיכך הוא פעיל, יחד עם "הורמוני חרדה" נוספים, בהפרעות חרדה כמו התקפי פאניקה, הפרעה פוסט-טראומטית, חרדה כללית ו-OCD. ממצאים חדשים יחסית אלה מאפשרים גם פיתוח של טכניקות טיפוליות, פיזיולוגיות וגופניות, יעילות יותר להפרעות אלה.

    למי שמעוניין, כתבתי על הורמוני החרדה ועל טיפול פזיולוגי בחרדה כאן http://wp.me/p125OD-Th

    ועל כמה מחקרים בפסיכולוגיה יישומית וקוגניציה, המגשרים על הפיצול בין גוף לנפש כאן http://wp.me/p125OD-1eg

    תודה

    • גיל  On 11/12/2012 at 9:17 am

      תודה אייל. לא ידעתי לגבי החרדה אבל לא כל כך מפתיע אותי.

%d בלוגרים אהבו את זה: