האם שינה ליד התינוק משפיעה על רמת הטסטוסטרון של האבות?

טסטוסטרון הוא כנראה ההורמון החשוב ביותר אצל יונקים זכרים בכל הקשור לבחירת בנות זוג. ההורמון מווסת, ממריץ ומשמר את התכונות וההתנהגויות שעוזרות במאבק על מציאת בת זוג. הוא אחראי ליצר המין, לפיתוח יכולת אתלטית, לאגרסיביות, ולתכונות אחרות שתורמות ישירות הן למאבק התוך מיני עם גברים אחרים, והן לבחירה כבן זוג על ידי בנות הזוג הפוטנציאליות. בנוסף, להורמון, או ליתר דיוק להעדרו, יש חשיבות גדולה בהשקעה ההורית. אצל רוב היונקים, טסטוסטרון ברמה גבוהה מפריע להשקעה ההורית, ולכן יש מנגנונים שגורמים לויסות שלו כשצאצא נולד. לא במקרה אנחנו מוצאים שטסטוסטרון גבוה מאפיין גברים צעירים, בשיא התחרות המינית, ואחרי שגברים מוצאים בת זוג והקשר התמסד לטווח הארוך, הם חווים ירידה ברמות ההורמון. רמת הטסטוסטרון עולה גם כשגברים בוגדים בבנות הזוג הקבועות שלהם, או אחרי גירושין או פרידה מבת הזוג. מחקר שסקרתי כאן הראה שיש ירידה ברמת הטסטוסטרון אצל גברים שהפכו לאבות לאחרונה, וככל שהאב בילה זמן יותר עם ילדו כך הרמה הייתה נמוכה יותר. מחקר חדש לוקח את זה צעד קדימה, ומנסה לבחון האם שינה ליד התינוק מובילה גם היא לירידה ברמת הטסטוסטרון של הגבר. החוקר הראשי הוא אותו חוקר מהמחקר הקודם וגם פה יש מדגם של גברים מהפיליפינים.

שינה משותפת (cosleeping) עם תינוק מאפיינת זוגות רבים שרוצים שהתינוק יהיה קרוב אליהם רוב הזמן. יש לזה סיבות פרקטיות, למשל קל יותר להניק תינוק כזה אם מדובר באם, אפילו תוך כדי שינה. בנוסף, הקירבה של התינוק גם מחזקת את הקשר עם ההורים וזה חשוב בעיקר בחודשים הראשונים לאחר הלידה כשקשר כזה מתעצב. רוב המחקרים בנושא נעשו על נשים, מכיוון שלרוב האישה היא זו שישנה בקרבת התינוק, ולכן המחקר הנוכחי מנסה להאיר את הצד של גברים שהוא פחות מוכר ונחקר. הנתונים במחקר נאספו ממחקר אורך על 362 גברים פיליפינים (בגילאים 25-26), שהיו אבות לתינוק בגיל פחות משנה. רוב האבות (334) ישנו עם התינוק על אותו משטח, 11 אבות ישנו באותו חדר עם התינוק, ו-17 אבות ישנו בחדרים נפרדים (כן, גודל המדגמים לא מאוזן בצורה קיצונית אבל בפיליפינים רוב הגברים ישנים עם התינוק). כדי למדוד את רמת הטסטוסטרון התבקשו הגברים לאסוף שתי דגימות רוק, אחת לפני השינה ואחת מייד כשהם קמו בבוקר (לפני שמצחצים שיניים!).

התוצאות מוצגות לפניכם בגרף. לפני השינה, רמת הטסטוסטרון של הגברים בשלוש הקבוצות הייתה זהה פחות או יותר (הגרף השמאלי). בבוקר לעומת זאת, רמת ההורמון הייתה נמוכה יותר משמעותית אצל גברים שישנו עם התינוק על אותו משטח (הגרף מימין).

אחוז השינוי מופיע בגרף הבא:

כדי לשלול את האפשרות שהסיבתיות היא למעשה הפוכה, וגברים עם רמות נמוכות של טסטוסטרון בחרו לישון עם התינוק, נבדק האם רמות ההורמון שנבדקו ב-2005 אצל גברים שעדיין לא היו אבות בתקופה ההיא, מנבאות מי מהאבות ישן עם התינוק ומי לא מספר שנים מאוחר יותר. לא נמצא מתאם כזה. גם לא נמצא שגיל התינוק או קיומם של ילדים נוספים מהווה גורמים מתערבים, כך שהמסקנה שהשינה המשותפת היא הגורם המשמעותי מתחזקת.

המחקר מהווה עוד נדבך במחקרים שמראים את השינויים שגברים חווים ברמות הטסטוסטרון בקשר ארוך טווח, ואת ה-tradeoff שקיים בין השקעה הורית לבין מציאת בת זוג. החוקרים מציינים בסוף המאמר שהפרקטיקה של שינה משותפת, שהינה כאמור מקובלת מאוד בפיליפינים, מאוד שנויה במחלוקת בעולם המערבי, שבהם אירגוני בריאות שונים טוענים שהיא מהווה סכנה בריאותית לתינוק (בריאות פיסית כמו גם נפשית), שלא לדבר על זה שהיא עלולה לגרום להפרעות שינה לתינוק ולהורים (המחקר הנוכחי לא מצא בעיות בריאותיות מיוחדות אצל האבות או התינוקות, ואף אחד לא סבל מהפרעות שינה).

הממצא שרמות נמוכות של טסטוסטרון אצל גברים רווקים לא מנבאות השקעה הורית עתידית מספר שנים מאוחר יותר כשאותם גברים הפכו לאבות (השקעה הורית שמתבטאת בשינה משותפת), מעניין ביותר, ומצטרף לממצאים במחקר הקודם שם טסטוסטרון נמוך אצל לא אבות לא ניבא מעורבות אבהית גדולה יותר כשהם הפכו לאבות. זה מעניין כי אפשר היה לחשוב שגברים רווקים עם רמת טסטוסטרון נמוכה יהיו בעמדת נחיתות במציאת בנות זוג, וכשהם סוף סוף מצאו בת זוג כזו, אז האסטרטגיה העדיפה שלהם תהיה להשקיע כמה שיותר בתינוק, מכיוון הסיכויים למצוא בת זוג נוספת קטנים יחסית. כלומר, מתברר שגורמים מצביים כמו שינה משותפת הם קריטיים ועומדים בפני עצמם. מעניין יהיה לראות אם לשינה המשותפת יהיו השלכות מועילות לחיי התינוקות בטווח הארוך. מחקרים מראים שתינוקות שאבות השקיעו בהם יותר, נהנו בעתיד מחיי חברה מוצלחים יותר, ציונים טובים יותר בבית ספר, ביטחון עצמי גבוה יותר והסתבכו פחות בפלילים.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • פרננדס  On 09/10/2012 at 3:08 pm

    הי גיל
    האם מין התינוקות (זכר\נקבה) לא רלבנטי למחקר? ובכלל, האם מין התינוק יכול להשפיע על החלטת האב האם לישון לצידו/ה?
    אלעד

    • גיל  On 09/10/2012 at 4:16 pm

      יכול להיות אבל לא בדקו את זה כאן. למה אתה חושב שזה ישפיע?

      • פרננדס  On 11/10/2012 at 12:27 pm

        אין לי מושג. סתם איזה משהו שקפץ לי לראש .

  • niron1  On 11/10/2012 at 8:41 am

    היי גיל, המחקרים שבודקים נטיה של בני אדם, לישון עם התינוק, לעשן, לרוץ וכו והשפעתם על תחלואה, אריכות חיים, מצב הורמונלי, פסיכולוגי וכו'. ידועים כבעייתיים וכדאי לא לבנות עליהם הררי הרים של מסקנות. הורה שיש לו נטיה לישון לצד בנו, אולי יותר אמפטי וברור שילדיו ירשו גנים אמפטיים ולכן יהיה קשה להסיק מסקנות לגבי מצבו הפסיכולוגי של הילד שיכל להיות נובע מאותה תורשה ולא מזה שהאבא ישן לצידו. נטיה לעשן, לרוץ ולזוז, ועוד עשויות להיות קשורות לגנים שמגינים מפני מחלות מסוימות ולכן בעיה להשיק מסקנות בנידון..

    • גיל  On 11/10/2012 at 9:29 am

      נירון, אתה לא יכול לומר שמחקר בעייתי בלי להצביע על גורם שבוודאות משפיע ישירות על התוצאות. מה שאתה עושה זה ניסיון להטיל דופי במחקר בלי שום ביסוס אמיתי וככה מדע לא עובד. המחקר כרגע מצא מה שמצא, והחוקרים בדקו שלל של משתנים שעשויים להשפיע על גבר לישון עם התינוק ובלי למצוא אף אחד כזה. לומר שדווקא משתנה שלא בדקו הוא זה שמשפיע זו רק השערה ותו לא, ועד שלא תוכיח אותה, היא לא מחזיקה מים. אם אתה חושב שיש משתנה כזה אז בבקשה, תביא הוכחות לכך ואל תכפיש סתם מחקר בגלל שהמסקנות שלו לא נראות לך הגיוניות. אני לא אומר שהמחקר מושלם ולא יתכנו הסברים חלופיים לממצאים, אבל אי אפשר סתם ככה לומר שמשהו לא נכון בלי שום ביסוס.

  • niron1  On 11/10/2012 at 4:59 pm

    המחקר שהבאת נראה בנוי מצויין ו וקשה לי מאוד לחשוב על גורם שיפריך אותו, וגם לא התכוונתי להפריך. לעומת זאת הרעיון שהבאת בעקבות המחקר ומחקרים אחרים – לבדוק האם לשינה המשותפת יהיו השלכות מועילות לחיי התינוקות בטווח הארוך, כאן נראה לי בעייתי מאוד לבנות ניסוי שיוכיח זאת. מכיוון ששוב, גברים שבאופן טבעי ישנים ליד ילדיהם אולי לא גורמים להשפעה פסיכולוגית/קוגניטיבית אצלם בטווח הארוך אלא פשוט מורישים להם גנים אמפטיים והם היו עושים זאת אם היו ישנים על ידם או לא. קשה לראות איך מאלצים גברים שרוצים לישון עם ילדיהם לא לעשות זאת וכאלו שלא רוצים לישון איתם לעשות זאת למטרת ניסוי. כאמור, אם יתנו לגברים לנהוג ע"פ טבעם בעצם תהיה כאן כאמור בעיה במבנה הניסוי.

    • גיל  On 11/10/2012 at 5:02 pm

      אוקיי, זה משהו אחר ופה אני מסכים איתך. באמת יהיה קשה יותר להראות את ההשפעה של שינה עם תינוק ובטח לא יעשו מחקר ניסויי. עם זאת, בדומה למחקרים על השמנה, אפשר לבקר משתנים שונים ולהגיע למסקנה שגורם מסוים הוא זה שמשפיע. צריך מחקרי אורך מבוקרים ובדיקה של הרבה משתנים שחושבים שהם משפיעים כולל משתנים פסיכולוגים כמו שהצעת.

  • niron1  On 12/10/2012 at 4:00 am

    אפשר לקחת ולשכלל משתנים אם חושבים שמשפיעים על התוצאה הסופית, ולנסות באופן זה להגיע למסקנה הנכונה, וזה מה שבאמת עושים בהרבה במחקרים. אבל אף פעם לא נדע בודאות כמה, אכן הניסוי מקרב אותנו לתובנות "האמיתיות"., ואני מדבר בעיקר על ניסויים הבנויים על בחירה חופשית של האדם – תופעה שכיחה יחסית במחקרים רטרוספקטיביים אבל לא רק, ואתן דוגמא אחת מרבות, לכך: התפרסמו לאורך שנים רבות מחקרים מרשימים לכאורה בהבט התוצאה הסטטיסטית המובהקת וגודל האוכלוסיה העצום שנחקר, שהראו כי אנשים מעשנים, אשר ידוע שמגדילים לאין שיעור, עקב העישון, את הסיכון לשלל מחלות ממאירות, קרדיווסקולריות ואחרות, דווקא מפחיתים משמעותית את הסיכון ללקות במחלת הפרקינסון. בהתחלה עוררו תוצאות אלו התלהבות ואח"כ התחילה הביקורת המוצדקת לדעתי, שאמרה שאין בעובדות הנ"ל להצביע על כך שעישון עצמו (ניקוטין או מרכיבים כימיים למשל בסיגריות ) מונע פרקינסון מכיוון שיתכן, שאנשים הבוחרים לעשן, הם גם אנשים הניחנים בגנים המגינים ממחלת הפרקינסון. מישהו הגדיר את זה כמעין סוג של "תאחיזה גנטית", אבל אני אנסה להסביר בדרך אחרת: ע"י הבאת סתם טענה היפוטטית ( ולא נכונה ממוחי ) רק לשם הדוגמא- אנשים עם מתח נפשי גבוה שהסיגריות מרגיעות אותם ולכן הם מעשנים הם אנשים שיש להם חומרים או הורמונים בדם הגורמים למתח נפשי אבל גם (אותם הורמונים) גורמים להגנה מפני מחלת הפרקינסון. לא שמעתי כמובן שחומרים הקשורים בסטרס כמו אדרנלין או קורטיזול קשורים או מעורבים בהגנה הנ"ל, אבל אולי חומרים אחרים המצויים בדמם או מוחם של המעדיפים סיגריות כן..ולכן, כל עוד אנחנו לא מבינים כ"כ הרבה על האטיולוגיה של המחלות, ההשפעות גנטיות, שלא לדבר שהמוח הוא תעלומה אחת גדולה, כדאי היה ים להזהר בהפקת מסקנות במחקרים המתבססים על בחירה חופשית של אנשים, ובמקרה שנתתי למשל, לתכנן (בלי להכנס לעניין האתי..:-) ניסוי בו יתנו לאנשים ניקוטין או מרכיבים אחרים אבל רק באופן אקראי וללא בחירה אישית של המטופלים.

    • גיל  On 12/10/2012 at 9:29 am

      זה שזה קשה לא אומר שזה בלתי אפשרי. הבאת את הדוגמא של העישון אבל תחשוב, האם אי אפשר לומר שעישון גורם לעלייה בסיכון לסרטן ומחלות לב? אין שום ניסוי שנעשה על בני אדם שמצא את זה, ולמרות זאת יש אינספור ראיות מתכנסות על הנושא הזה. כנ"ל לגבי גורמי סיכון למחלות אחרות וגם להשמנה. אכן צריך להיות ספקנים לגבי מנגנונים שונים ולנסות למצוא הסברים אלטרנטיביים אחרים, אבל בהעדר כאלו, אפשר לומר בנסיבות מסוימות שמשהו גורם למשהו אחר גם בלי ניסוי. בכל מקרה, כל מחקר מוסיף לידע הקיים וגם אם אי אפשר לומר בוודאות שגורם אחד משפיע על השני, אין זה אומר שהסבירות שכל גורם משפיע אחר היא זהה. ברגע שיש מחקרים טובים שמצביעים על קשר סיבתי בכיוון אחד, אז אפשר לומר בהסתברות סטטיסטית מסוימת שזה הגורם המשוער.

      • יוסי  On 14/10/2012 at 4:48 am

        מחקר מעניין. לא הייתי ממהר להסיק שמדובר כאן (רק) על טרייד-אוף בין גידול ילדים לבין תחרות מינית להשגת נשים נוספות. יתכן שמטרת הטיפול והדאגה לאדם אחר (במקרה הזה תינוק) מדכאת באופן ישיר טסטוסטרון, פשוט כי טסטוסטרון מקשה הפעלת סט ההתנהגויות הדרוש להשגת מטרה זו. למשל, נמצא שגירויים חמודים הפעילו בגברים ובנשים התנהגות זהירה יותר במשחקים שדרשו עדינות, דיוק וזהירות (http://psycnet.apa.org/journals/emo/9/2/282.html).
        בהקשר דומה, יש לציין שטסטוסטרון אינו רק כלי להשגת נשים. הוא מסייע להשיג שלל מטרות אחרות המקודמות על-ידי התנהגות אגרסיבית ותחרותית.

        בנוגע לדיון בסיבתיות: אמנם רבים לומדים בתואר הראשון בפסיכולוגיה שניסוי הוא השיטה הטובה ביותר להסיק קשר סיבתי, אך בהחלט ניתן להסיק סיבתיות, ברמת בטחון נמוכה רק במעט, גם במחקרים מתאמיים. במחקרי אורך עם מדידות חוזרות, ומדידה של משתנים העלולים להיות משתנים מתערבים, אפשר להסיק סיבתיות (Granger causality). על המסקנה יהיו איומי תוקף שלא מאיימים על ניסוי, אבל גם על ניסויים יש איומי תוקף שיותר קל להתמודד איתם במחקרי אורך מתאמיים.

      • גיל  On 14/10/2012 at 9:28 am

        נכון, אם כי מה שאתה מתאר עונה להגדרה של tradeoff מבחינה אבולוציונית. תחרותיות ואגרסיביות הן חלק מרכזי בתחרות התוך ובין מינית.

        לגבי סיבתיות אתה בהחלט צודק ואכן אפשר להסיק סיבתיות גם בלי ניסויים אם עורכים בקרה מתאימה על משתנים נוספים ותנאים מסוימים מתקיימים (כמו שהגירוי המשוער קודם תמיד לתוצאה).

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: