כחול לבנים, ורוד לבנות – הבדלים בין המינים בתפיסת צבעים, תאוריית ההיפוך המגדרי והסכנה בהסתמכות על עדויות אנקדוטיות

בשנים האחרונות מתנהל ויכוח ער באקדמיה ומחוצה לה, לגבי השאלה האם ישנם הבדלים מולדים בין המינים בהעדפות צבע. בעולם המערבי, נראה שמגיל צעיר בנים מעדיפים או מכוונים להעדיף צבע כחול, בעוד בנות מעדיפות, או מנותבות להעדיף צבעים ורודים. מי שנכנס לחנויות בגדים וצעצועים יכול לראות בבירור שרוב מוחלט של המוצרים לבנים יהיו בצבע כחול או בצבעים אחרים שאינם ורוד או אדום. לעומת זאת, חלק ניכר מהבגדים והצעצועים לבנות הן בצבע ורוד. האם העובדה שיש דיכוטומיה כל כך ברורה בצבעים בין בנים ובנות מבטאת העדפות ביולוגיות אמיתיות או שהתרבות המערבית פשוט מכתיבה העדפת צבעים מגדרית?

בשנים האחרונות יש יותר ויותר מחקרים בנושא שמנסים להבין מה מקור ההעדפת הצבעים, וכתבה שפורסמה לאחרונה במוסף כלכליסט סוקרת בצורה טובה חלק גדול מהם. ההסבר האבולוציוני להפרדה בצבעים מתבסס על אורח החיים השונה של גברים ונשים בפלייסטקון, התקופה שבה בני אדם התפתחו אבולוציונית וחיו כציידים לקטים.

על פי התאוריה האבולוציונית, נשים לקטיות פיתחו אסטרטגיות לחיפוש מזון שונות מאלו של הגברים, אסטרטגיות שבין השאר היו רגישות יותר לצבעים. מחקרים מראים שבאופן כללי נשים מסוגלות להבחין במגוון גדול יותר של צבעים, שזו יכולת אדפטיבית למלקטות שצריכות לדעת אם פרי מסוים בשל או לא. הצבע האדום מסמל במקרים רבים פרי בשל ועל כך מתבססת במידה רבה ההשערה האבולוציונית להעדפת הצבע האדום על ידי נשים (גברים אגב טובים יותר במעקב אחרי תנועות מהירות של עצמים במרחב מה שעוזר להם בצייד).

לא במקרה כנראה, נשים סובלות פחות מעיוורון צבעים ומחקרים שפורסמו ממש עכשיו מראים שנשים וגברים רואים אפילו צבעים בצורה שונה, כשנשים מבחינות טוב יותר בין גוונים שונים של צבע (הדשא אצל נשים אכן ירוק יותר). העיבוד השונה של צבעים יכולים לבוא לידי ביטוי בצורות שונות בחיי היום, וסקרתי בעבר איך הם משפיעים בין השאר על חוויות הקניות בעולם המודרני, כשנשים מבחינות הרבה יותר מגברים בהבדלים בין מוצרים על בסיס הצבע שלהם.

מחקרים מאשרים שהעדפת הצבע הכחול על ידי בנים (או גברים), וצבע ורוד או אדום על ידי נשים חוצה תרבויות, כולל תרבויות לא מערביות כמו סין, ושההעדפה הזו עשויה לנבוע מסיבות אבולוציוניות (אם כי יש שונות בין התרבויות). נראה שההעדפות הללו מתחילות לבוא לידי ביטוי בגיל שנתיים בערך, גיל שבו בנות מתחילות להעדיף ורוד, ובנים להרתע ולהמנע מהצבע הזה.

עכשיו, המתנגדים להסבר האבולוציוני מתבססים בעיקר על הסבר אחד מרכזי. הטיעון הוא שאולי היום נראה שיש העדפת צבעים מגדרית ברורה אבל זה לא היה ככה לאורך ההיסטוריה, בטח לא במערב (או ליתר דיוק בארה”ב). יותר מזה, כדי להוכיח שאכן העדפות הצבע שרירותיות לגמרי, חוקרים מצביעים על כך שבעבר, בתחילת המאה ה-20, העדפות הצבע היו הפוכות לגמרי! בנים העדיפו ורוד ובנות כחול. איפה שהוא, במחצית השנייה של המאה ה-20 חל מה שנקרא היפוך מגדרי והעדפות הצבע הן מה שאנחנו רואים היום.

על פי תאוריית ההיפוך המגדרי, העובדה שההעדפה לצבעים מסוימים השתנתה במאה השנים האחרונות, היא עדות מנצחת לכך שהכוחות החברתיים חשובים הרבה יותר ומשפיעים יותר. השרירותיות שבה בנים ובנות אוהבים צבע מסוים היא הוכחה ניצחת לכך שמקור ההעדפה תרבותי ולא ביולוגי.

כדי לתמוך בטענה הזו, מובאות דוגמאות מכתבות בעיתונים שהתפרסמו בחצי הראשון של המאה הקודמת. הדוגמאות הללו כוללת כתבה במגזין טיים שהמליצה להורים להלביש בנים בורוד ובנות בכחול, וכתבות דומות נוספות שמוזכרות בכתבה בכלכליסט. האם הדוגמאות הללו מפריכות את ההסבר האבולוציוני שמקור ההבדלים בהעדפות הצבע הינו מולד?

לא כל כך מהר, טוען מרקו דל גיודיס, במכתב למערכת כתב העת Archives of Sexual Behavior. דל גיודיס בוחן את הראיות להיפוך המגדרי (או טענה חלשה יותר שההעדפות היו לפחות לא ברורות או קבועות), ומסקנתו היא שהן חלשות למדי.

נקודת המוצא של דל גיודיס היא שאם אכן היו העדפות הפוכות לצבעים, אז אנחנו צריכים לראות את רישומן בספרים, עיתונים, מגזינים וכו’. חייב להיות תיעוד מקיף להעדפות השונות. אבל רגע, האם אין אכן תיעוד כזה? כמו שציינתי קודם, יש כתבות במגזינים על העדפות הפוכות, אז מה הבעייה?

הבעייה הראשונה היא שבאופן מחשיד למדי כל הדוגמות המשמשות לביסוס תאוריית ההיפוך המגדרי דומות למדי, למעשה זהות ממש, ומגיעות מאותו המקור, חוקרת בשם ג’ו בי פלאוטי שפירסמה לאחרונה ספר בנושא. הספר מבוסס על שנים של מחקרים בתחום שהיא ערכה, מחקרים שמצוטטים על ידי חוקרים אחרים כתמיכת בטיעון ההיפוך המגדרי. אותן דוגמאות שמופיעות בכתבה בכלכליסט ומתבססות על ראיון עם החוקרת, מופיעות אחת לאחת גם במאמר לעיל ובמקורות רבים נוספים שמצטטים אותם כעובדה בלתי ניתנת לערעור. השאלה המרכזית היא, עד כמה הדוגמאות הללו אכן מייצגות? האם הן משקפות נאמנה את רוח התקופה כמו שתאוריית ההיפוך המגדרי גורסת, או שהם דוגמאות מבודדות שנבחרו בעמל רב כדי לחתור נגד התאוריה שיש הבדלים מולדים בהעדפות הצבע?

כיצד ניתן לבחון את הנושא בצורה שיטתית יותר, כמותית, כזו שתתן ייצוג הולם יותר לעיתוני וכתבי העת של התקופה? בשביל זה יש את האח הגדול גוגל. לאחרונה השלימה גוגל סריקה של יותר מ-5 מיליון ספרים שאותם הם מעמידים לשימוש לשירות הציבור הרחב. מנוע החיפוש  מאפשר חיפוש בתוך הספרים הללו, ומה שיותר חשוב הוא מאפשר השוואות של ביטויים שונים. זהו אמנם לא מאגר שמקיף את כל אמצעי התקשורת הכתובים, אבל הוא גדול מספיק כדי לשקף מגמות שונות, או במקרה שלנו נורמות של העדפת צבע. מה שצריך לעשות זה להשוות מונחים כמו “blue for boys” ל-“blue for girls”, ולראות כמה כתבו עליהם בכל תקופה (אלו מונחים מקובלים, אבל אפשר להשתמש גם באחרים). אם אכן הייתה פעם העדפת צבע הפוכה, נצפה שהביטוי כחול לבנות יהיה לפחות שווה ערך במספר האיזכורים לביטוי “כחול לבנים”, ורק ב-50 השנה האחרונות יהיה יתרון לבנים. מכיוון שההיפוך הזה התקיים לכאורה בארה”ב, החיפוש נעשה על הקורפוס של ספרים אמריקאיים בלבד אבל התוצאות דומות בכל מאגר שתבחרו. הנה הגרף המשווה את הביטויים כחול לבנים (צבע כחול) לכחול לבנות (אדום):

והנה הגרף המשווה ורוד לבנות (בצבע אדום) לעומת ורוד לבנים (כחול):

כפי שאפשר לראות, התייחסות לצבעים החלה ב-1900 לערך, ובצורה שלא משתמעת לשתי פנים הייחוסים זהים לאורך כל התקופה מאז, כחול לבנים וורוד לבנות. אפשר לראות שאין כמעט איזכורים של כחול לבנות או ורוד לבנים וכמו כן, ההבדלים גדלו מאוד בתקופה שאחרי 1950. דפוס זהה לגמרי נמצא בקורפוס הספרים הבריטי ואתם יכולים לגשת לאתר ולבחון את הנושא בעצמכם תוך שינוי חלק מהמילים ואפילו בחינה של כל הנושא בעברית (שם התוצאות לא ממש ברורות, כנראה בגלל מספר ספרים קטן למדי).

כפי שאפשר ללמוד מהגרפים, אין שום תמיכה לטענה שהיה היפוך מגדרי של תפיסת הצבעים. יותר מזה, הדפוס של העדפות הצבע מראה עקביות גדולה לאורך יותר ממאה שנים. המסקנה ההכרחית היא שלא התקיים שום היפוך מגדרי, והטענה הזו נשענת על ראיות חלשות מאוד ובעיקר אנדקוטיות.

זהו אות אזהרה חשוב שמלמד אותנו שתמיד צריך לבדוק את טיב הראיות שתומכות בתאוריה מסוימת, במיוחד אם היא מתבסס על מקור או מחקר בודד שמרבים לצטט אותו כאילו היה עובדה שלא ניתנת לערעור. במיוחד צריך להזהר במקורות שלא מסתמכים על מחקרים מדעיים. בכל תקופה אפשר למצוא אנשים שיכתבו על כל נושא מזוויות שונות אבל אין זה אומר שהם מייצגים את הנורמות החברתיות של התקופה. אפשר להציג כמעט כל דעת מיעוט כמייצגת תקופה כלשהיא אם בוחרים את המקורות בצורה סלקטיבית ולא בוחנים אותם בשיטתיות או תוך הסתמכות על מדד כמותי כלשהו. זה גורם למיתוסים מסוימים להתקבל כעובדות בלתי ניתנות לערעור, מה שמשתרש בתפיסה שלנו כמשהו נכון, וזה למרות שהעדויות האמפיריות שתומכות בתאוריה בפועל קלושות למדי.

לסיכום, נראה שיש יסוד להניח, אם כי הדבר לא ודאי לגמרי, שלהעדפת צבע כחול על ידי בנים, וורוד או אדום על ידי בנות, יש בסיס אבולוציוני. נראה שאלמנט הבחירה בצבע אינו שרירותי לגמרי ובכל מקרה אינו תרבותי בלבד. עם זאת, אין גם ספק שגם אם יש יסוד אבולוציוני להעדפות הצבעים, ההעדפות הללו מועצמות עשרות מונים על ידי התרבות, במיוחד זו המערבית, בדיוק כמו שתעשיית היופי נבנית על העדפות יופי שבסיסן אבולוציוני, והתרבות לוקחת אותה לקיצוניות (ראו כאן להרחבה).

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 12/09/2012 at 11:37 pm

    גיל, השתכנעתי לגמרי. התרבות מחזקת במקרים רבים את הבסיס האבולוציוני. ולעתים לוקחת אותו לקיצוניות.
    רציתי רק להעיר כי לאחרונה צפיתי במספר סרטי תעודה על תרבויות אקזוטיות ושם נדמה כאילו אין הבדלים בין העדפות צבעים. הביגוד שלובשים שני המינים מאוד צבעוני. יתרה מכך, גברים מתקשטים בנוצות צבעוניות ומורחים צבעים על הפנים בעיקר. מה כאן אבולוציוני ומה כאן תרבותי?

    • גיל  On 12/09/2012 at 11:43 pm

      זו שאלה טובה. במקרים שמסתכלים על תרבויות אקזוטיות כמו שתארת, צריך מחקרים מדוקדקים לנסות להבין מה קורה שם. לפעמים דברים שנראים כמו משהו אחד במבט מהחוץ הם אחרת במבט מבפנים. אני חושב שגם אם מישהו היה מסתכל על מבוגרים בחברה שלנו הוא לא היה רואה יותר מדי הבדלים בצבעים. זה גם תלוי בתתי קבוצות בחברה.

  • hiladg  On 13/09/2012 at 12:39 am

    באוסטרליה אדום הוא צבע לבנים, לא לבנות. לבנות יש ורוד, לבן, ומי שממש מחפש: סגול בהיר.
    ואכן, מבוגרים מתל בשים על פי מיטב הבנתם. בתרבות המערבית בת זמננו חשוב מאוד לזהות ילד על פי מינו כבר בגיל רך, ולכן יש מעט בגדים לתינוקות שהם יוניסקס, כלומר סתם מתוקים.
    וכמו שבעלי אמר פעם לבת שלי, מול ערימת בגדים על הרצפה: ״מה זה הבלגן הזה? אני מבקש למיין את זה מיד לורוד, פחות ורוד וממש ורוד!״
    אז אולי זו העדפה מולדת, אבל אפשר לקבל מעט גיוון?

    • גיל  On 13/09/2012 at 12:44 am

      בטח רצוי גיוון, אני בעד. ואת צודקת שבמידה זו או אחרת הצבעים משמשים לזיהוי ילדים, אנשים לא אוהבים עמימות.

  • aranse  On 13/09/2012 at 2:26 am

    מאוד יכול להיות שיש אפשרות שלישית,כזאת שמבוססת על האפשרות הבלתי נתפשת שאבולוציה פירושה,גם,התפתחות,שזה אומר שאמנם הבסיס הביולוגי והאבולוציוני להעדפת צבעים שונים קיים ואף ניתן להסבר ואפילו לגיבוי ראוי יש גם בסיס אבולוציוני וביולוגי והיסטורי לתנועה לשוויון בין מגדרי,שבתורו מתבטא ומשרה ונובע גם מתנועה לשיוויון בהיבטי הקיום האחרים כמו כלכלה ומשפט וחברה ויחסי הפרט והחברה והאני והאתה,למדתי שהאפשרות הזאת מרגיזה אותך נורא ושוב אני מקווה שלא תמחק אותי בגלל זה אבל יש בעייתיות מאוד קשה עם התפישה של האבולוציה כמשהו סטאטי בדיוק בגלל שממהותה היא לא רק הכי דינמית אלא שהיא השורש לדינמיות ולשינוי עצמו,האדם מתאים את עצמו לסביבה ומשנה ומשתנה איתה גם דרך התפתחות מהתבניות שמהם הוא יצא,זה שהתחלנו כציידים ולקטות לא אומר שנשאר כאלה לנצח,זה שהתחלנו כתינוקות לא אומר שלאורך כל חיינו נהיה תינוקות,ההתאמה וההסתגלות כוללים ומבוססים גם על תזוזה מתמדת של גבולות המגדר,אגב,זה לא מקרי שהמגזר הכי יצירתי תמיד היה המגזר עמום המגדר,למשל,אם תבדוק את אחוז ההומוסקסואלים בקרב הקבוצה של מובילי השינוי,של היוצרים,של האנשים המקוריים והמחדשים תקבל נתון שאין מובהק ממנו,חבל מאוד שדווקא המחקר האבולוציוני מתעלם מהביטוי שלה גם כתזוזה מתמדת בגבולות המגדר,ועוד אגב,ביתי,אוהבת כחול ווורוד בדיוק באותה המידה,ויכול להיות שזה גם בגלל שאני לא צייד ואמה לא לקטת ,אלא שנינו כמו הרבה אנשים שחיים היום עוסקים במדע וטכונולוגיה,אפשר לטעון שבפנים,בגרעין אנחנו עדיין מונעים מהגרעין הכי פרימטיבי וקדום,ואולי זה נכון,אבל גם למטען התרבותי,הכביכול מלאכותי,שמבטא בעצם הסתגלות אבולוציונית שעדיין די יחודית לאנושית יש משקל מאוד מאוד מהותי,והמשקל הזה גובר ככל שהמין האנושי גם הוא מתפתח ומתבגר
    ילדים לא אוהבים עמימות
    אנשים בוגרים,חוקרים רציניים,יודעים להתפתח דווקא דרך הספק,דרך מה שעמום ולא מובן

    • גיל  On 13/09/2012 at 8:25 am

      אראנסה, אני לא אמחוק אותך הפעם אבל מספיק עם המניפסטים התלושים הללו שלא קשורים לכלום ולא מבטאים שום הבנה במדע או באבולוציה ולא קשורים לפוסט. זה ממבו ג'מבו פסבדו מדעי שאין לו מקום פה.

      • aranse  On 13/09/2012 at 9:18 am

        מה שאני כותב הוא הרבה יותר מדעי מכל מה שאתה מביא,זו האמת,והוא גם הרבה יותר מבוסס,ויש גם לא מעט אנשים,גם בתחום שבו אתה אמור להיות בקיא,שמתחילים להבין את האמת בדברים כמו שהם מוצגים כאן,ההתבטאות שלך היא לא הולמת ולא מנומסת ומהווה סתם תוקפנות שמעידה על חוסר נכונות להתמודדות אמיתית עם רעיונות,למה שלא תנסה פעם לשם שינוי להתמודד ולו עם אחת הרעיונות שאני מביא כאן,סתם,רק בשביל ההגינות והיושר האישי

      • גיל  On 13/09/2012 at 9:32 am

        מה שאתה כותב אינו מדעי ואינו מבוסס על שום דבר. אי אפשר להבין כלום ממה שאתה כותב ובכל מקרה זה לא קשור לפוסט, אז נעצור את הדיון פה.

  • עומר  On 14/09/2012 at 8:41 am

    נקודה קטנה שאינה נוגעת לשאלות המרכזיות:
    בפסקה הרביעית נכתב כי "לא במקרה כנראה, נשים סובלות פחות מעיוורון צבעים".

    נשים סובלות פחות מעוורון הצבעים הנפוץ (אדום-ירוק) כיוון שהגנים הרלוונטיים נמצאים על כרומוזום X. לנשים יש שני עותקים, ולכן ההסתברות לשני עותקים "פגומים" נמוכה הרבה יותר מההתסברות לעותק אחד – ולצערינו היחיד – אצל גברים.

    זה כמובן ההסבר המכניסטי ולא האולטימטיבי. אבל נראה לי שההסתברות של הכפלת גן כל כך משמעותי היא כה נמוכה שברגע שהתרחשה היא תתפשט באוכלוסיה, *על אף החסרון לגברים, ולא בגלל היתרון לנשים*.

    במקרה זה, אני אשאר עם גולד ולא עם דוקינס. עוורון הצבעים הנפוץ שכיח יותר אצל גברים בגלל ההיסטוריה האבולוציונית של גן האופסין, ולא בגלל סלקציה דארווינית קלאסית.
    לגבי עוורונות צבעים אחרים (והרבה פחות נפוצים) – אין לי מידע לגבי הבדלים בין המינים.

    • גיל  On 14/09/2012 at 8:53 am

      נכון, לא נכנסתי לזה כאן, כתבתי על זה בפוסט על חוויות הקנייה. הנקודה היא שזה לא בהכרח אדפטציה, אלא פשוט נובע מהעובדה שיש הרבה יותר סיכוי שגן אחד יהיה פגום משניים.

  • niron1  On 14/09/2012 at 12:40 pm

    קראתי מחקר שבדק העדפת צבעים (לא מיגדרית) בעולם ומצא ש-40 אחוז מהאנשים בעולם מעדיפים כחול. מקום שני יצא סגול (סגול=כחול+אדום..). לי נראה שהעדפה מגדרית זו שציינת גיל, קשורה גם לאישיות השונה של זכרים לעומת נקבות (גם האישיות תוצאה של האבולוציה). כבר היו מחקרים שהראו שלגברים יש בממוצע ראיה מרחבית טובה מזו של נשים (ניווט, צייד?) ולנשים אינטילגנציה מילולית טובה משל גברים (…). ברור שהאגרסיביות, תוקפנות אצל גברים גדולה בהרבה מזו של נשים בין השאר בזכות הטסטוסטרון. נשים גם ידועות כנוטות יותר לרומנטיקה ואהבה ביחסים. אז אולי פה מצוי הפתרון: כחול צבע מרגיע – לגברים התחרותיים והאגרסיביים. אדום צבע אהבה ומעורר לנשים הרגועות והחפצות ברומנטיקה. כחול זה צבע הים והאגם. ואנשים שנטו לאהוב את צבע האגם ולגור לידו שרדו יותר בתקופות יובש. אולי זוהי הסיבה שבכל העולם יש נטיה לגור קרוב לים.ומה עם הסגול? אולי בגלל שפירות סגולים עשירים במיוחד באנטי-אוקסידנטים.. אגב גם אדום – צבע הלוייקופן שנחשב לאנטיאוקסידנט חזק במיוחד.
    http://webcenters.netscape.compuserve.com/homerealestate/package.jsp?name=fte/popularcolor/popularcolor

    • גיל  On 14/09/2012 at 1:13 pm

      ברור שיש גורמים נוספים שמשפיעים וצריך להסתכל על ההסבר האבולוציוני כמכלול, כמו גם השפעות תרבותיות והתפתחויות ספציפיות ליחיד. השאלה היא למה דווקא כחול מרגיע ולא ירוק למשל? די ברור שאדום קשור לכל מיני רמזים סביבתיים שהשפיעו עלינו במהלך האבולוציה וכתבתי על זה לא מעט. אני בהחלט מסכים איתך שזה קשור כנראה לשמיים ולים, אבל גם ירוק מרגיע כי זה דשא ושפע ולבני אדם יש משיכה לנופים ירוקים. אולי צבע כחול וסגול מרגיעים כי אורך הגל שלהם הוא הכי רחוק מאדום?

      צריך גם לשאול את השאלות בהקשר המתאים. לשאול איזה צבע אתה הכי אוהב קצת חסר משמעות. נניח צבע לבגד שאני אוהב יהיה שונה מהצבע של המכונית למשל.

  • niron1  On 15/09/2012 at 12:38 am

    נושא הצבעים הוא ללא ספק פופולרי במחקרים ומשמש מפסיכולוגים ועד תאגידים ואפילו יש כבר כאלו שהמציאו תחום חדש – פסיכולוגית צבעים ובמיוחד תרפיית צבעים ונכתבו ספרים פופולרים להמונים. כחול זכה במחקרים במקום ראשון כצבע מועדף (42%), במקום השני סגול וירוק משותף (14אחוז). כחול ללא ספק מזכיר את הים והשמים אבל כחול נתפס לעיתים כצבע מלנכולי למשל האימרות – feeling blue או having the blues וכן, מזכיר קור, אבל מקובל בכל זאת שההשפעה המרגיעה היא הקובעת. אורך הגל באמת הוא נושא לדיון ומה שקראתי פעם אורך הגל של סגול, ירוק וכחול הוא קצר יותר מזה של האדום והצבעים הדומים (כתום, צהב). סגול שזוכה כאמור לפופולריות גדולה נחשב לצבע האצולה, ויש שמעלים שזהו צבע אידיאלי בעל יכולת משולבת לעורר ולהרגיע כאחד בזכות הרכבו. אפשר לראות במחקרים שקראתי שיש אוכלוסיות לא קטנות של נשים שאוהבות כחול אבל ללא ספק יש אחוז גבוה הרבה יותר של גברים מנשים שאוהבים כחול והרבה יותר נשים מגברים אוהבות אדום. שינויים בהעדפות נשים וגברים קשורים כפי שדובר, גם לתרבות וחינוך, אבל שוב לדעתי גם לאופי. יש נשים תחרותיות ולחוצות עם רמות טסטוסטרון גבוהות, ויש גם גברים רגועים ושלווים ואולי היה מעניין לבדוק העדפות צבעים בהתאם לשאלונים פסיכולוגיים הבודקים אישיות. יתכן, שהמצב הנפשי הכללי והעכשוי משפיע על העדפת צבעים. אפשר גם לראות באותם מחקרים שהעדפת צבעים לא רק משתנה בין גברים לנשים אלא גם בין קבוצות גילים. כאשר הצבעים האדומים כתומים צהובים שבאוכלוסיה הכללית הכי-פחות פופולריים, בקרב בני הנוער יותר אהודים. לעומת זאת בקרב קשישים, הכחול זוכה להצלחה מוחצת כמעט באופן גורף. את זה אפשר להסביר בדיון קודם שהראה שאדום נחשב לצבע אהבה והמין, נושא שנמצא בשיאו בגילאים הצעירים. להלן אתר מוצלח שמתאר ויזואלית ובמלל קצר, מחקרים בנושא הצבעים: http://www.joehallock.com/edu/COM498/preferences.html

    • גיל  On 15/09/2012 at 8:43 am

      הנושא של הבדלים אינדיבידואליים באמת מעניין ולא יודע עד כמה הוא נחקר. אני בטוח שיש שונות גדולה בין אנשים בתחום. למבוגרים יש גם יותר בחירה מילדים ולכן אני חושב שיש יותר הבדלים בגילאים הללו.

  • ענבל  On 17/09/2012 at 12:39 pm

    למרות שאני משתדלת להלביש את הבן שלי במגוון צבעים- מה שמאוד מאוד קשה בארץ ובחו"ל יש לבנים בעיקר בגדים כחולים ואם אני לא מגדירה חיפוש לפי מין- גם אז יש מגוון דל מאוד של צבעים שמשתפר רק בגיל שנה, שנה וחצי ויותר, עדיין יש כאלה שישאלו אותי: בן או בת? גם אם אני מלבישה אותו בבגד גוף כחול…

    אני משתדלת לא לחשוף אותו רק לכחול ואין לו צעצועים כחולים, אלא בכל הצבעים, ובכל זאת גיליתי שהוא נמשך לצבע כחול ואני לא יכולה להסביר את זה… והוא רק בן חצי שנה!
    למשל, הוא מתעניין יותר בבגדים עם הדפס מאשר חלק ובגדים כחולים על פני אדומים או כל צבע אחר, למרות שצבע שמושך יותר תשומת לב…
    עשיתי ניסוי וכשהוא היה על הבטן, שמתי מולו ספר קרטון נפתח עם ציור בכל דף, וכך דף עם צבע אחר. בכל פעם חשפתי בפניו 3 דפים. הוא התבונן זמן רב יותר או מיד- בציורים על הרקע הכחול….

    על פי הספרות, באיזה גיל תינוקות מראים העדפת צבע?
    האם זה משנה אם חשפו אותם לצבע זה יותר מאחרים?
    מה גורם לאנשים להעדיף צבע אחר בבגרותם? (למשל אני מעדיפה כחול ובעלי דווקא אוהב אדום ויש אנשים שאוהבים ירוק או כתום או חום וכדומה)

    • גיל  On 17/09/2012 at 1:16 pm

      על פי אחת התאוריות ההעדפה הזו מתגבשת בגיל שנתיים אבל אפשר למצוא העדפות שונות גם לפני זה. אני לא מכיר תאוריה טובה שמסבירה למה אדם ספציפי מעדיף צבע זו או אחר בבגרותו. כמו שכתבתי בתגובה קודמת, הנושא של הבדלים אינדיבידואליים בהעדפות צבעים לא כל כך נחקר לפי מה שאני יודע. בכל מקרה, תמשיכי לעקוב אחרי התינוק ולדווח על ההעדפות שלו, אולי נריץ ניסוי של הורים לתינוקות פה בבלוג 🙂

      • niron1  On 18/09/2012 at 3:02 am

        באתר ששלחתי קודם יש סיכום של מס רב של מחקרים בנושא העדפות צבעים, כולל העדפות אינדווידואיליות. בין השאר עולה מהמחקרים שאישיות אכן משפיעה על העדפת צבעים. זה היה אגב מוזר אם לא היה כך. סה"כ האישיות שלנו משפיעה במידה רבה ואולי מכרעת, על בחירות והעדפות שונות שלנו בחיים, מבחירת בן זוג ועד מקצוע וסוג היוגורט במכולת. היה מוזר שדווקא בנושא צבעים האישיות לא משפיעה. אולי כפי שנכתב קודם אישיות לחוצה מעדיפה סביבה וצבעים מרגיעים ואישיות רגועה להפך. וגם תכונות אחרות באישיות משפיעות על הבחירה. יש שם מחקרים על תפיסת צבעים בקרב בני אדם. צבעים מסויימים נתפסים כקשורים למשל באומץ (סגול, כחול) ואולי גם זה קשור להעדפה. יש אנשים שחשוב להם במיוחד האגו ואיך הם נתפסים בסביבתם, ואולי הם בוחרים יותר בצבעים הנתפסים כמייצגי יוקרה (אפור, שחור?). יש ללא ספק המון מקום למחשבה ומחקר. תינוקות ובמיוחד ילדים קטנים לא שונים. תכונות אופי מרכזיות בילדים נשארות גם בבגרות ואם נכון שאופי (שהוא ללא ספק תוצר אבולוציה) משפיע על בחירת צבעים, אז גם ילדים שיש להם אופי, יבחרו צבעים בהתאם לכך..

      • גיל  On 18/09/2012 at 9:31 am

        לא אמרתי שאישיות לא משפיעה, ברור שהיא משפיעה, רק שלא ברור איך. ראיתי שמדברים שם קצת על סכיזופרנים ואומץ אבל לא יותר מזה, ובחיפוש שערכתי לא מצאתי מחקרים משמעותיים על הנושא. יכול להיות שאנשים חמים יותר מעדיפים צבעים כמו אדום, וקרים כמו כחול. אכן נושא שצריך להחקר.

  • רות  On 20/09/2012 at 12:41 am

    אולי לא הבנתי נכון, אבל אתה מתבסס על טקסטים מ1900 ואילך? יתכן שהחלוקה מגדרית הצבעונית התחילה להתקבע לפני כן. נגיד במאה ה19.
    הנה ציטוט מטקסט ספרותי אמריקאי מ1865, שני תאומים נולדים למשפחה, בן ובת:
    "ילדים נהדרים כאלה טרם ראיתי מימי, מי הילד ומי הילדה?" …"אמי שמה את הסרט הכחול על הילד ואת הורוד על הילדה, כדרך הצרפתים, על מנת שלא יגיעו לידי טעות" (סוף ציטוט)
    הציטוט מרמז שלפחות בארצות הברית, ורוד וכחול כמסמנים מגדריים היו מנהג חדש ואופנתי (צרפתים נחשבו כעם עם סטייל כבר אז) שהיה עדיין צורך להסביר אותו והחלוקה הצבעונית לא היתה מובנת מעליה.

    • גיל  On 20/09/2012 at 8:55 am

      רות, זה בהחלט יתכן אבל זו לא הטענה שנחשבת לאקסיומה בחוגים מסוימים שבהם היפוך מגדרי התרחש במחצית השנייה של המאה ה-20 ובתחילת המאה ההעדפות היו הפוכות. בנוסף, כפי שאת יכולה לראות, כמעט לא התייחסויות לצבע בשנים שלפני 1900.

      לגבי הציטוט, כאמור, קשה מאוד להסיק משהו מציטוט בודד שלא ידוע עד כמה הוא משקף את הנורמות באותה תקופה.

  • ג'ימי  On 20/09/2012 at 1:44 am

    בתור אבא לבת בגיל שבועיים אני פשוט המום מזה… כל המתנות ורודות.. זה מטורף!!!

    • גיל  On 20/09/2012 at 8:56 am

      אכן התרבות מקצינה פעמים רבות מגמות.

  • רות  On 20/09/2012 at 11:34 am

    * הציטוט לא התכוון להוכיח את תיאורית המגדר ההפוכה. ובכוונה כתבתי: "מרמז" גדי לחזק את השאלה, אליה לא התיחסת, שכיון שאין התייחסות בכלל לצבעים לפני 1900, זה קצת נמהר להניח שורוד היה צבע של בנות מאז עידן הלקטים. אולי זה לא התחיל במאה ה20 אלא במאה ה19? זה שתאוריה אחת לא נכונה (המגדר המתהפך) עדיין לא אומר שהשניה כן.
    * "כחול של בנות" מראה תוצאות לא פחות מרשימות מ"ורוד של בנות".
    * בקשר לכחול של בנים-כביכול בגלל שראו הרבה שמים כשצדו- בספרו של גיא דוייטשר (בלשן) יש תאוריה שלמה שאנשים לא יכלו בכלל לראות כחול (אני מרדדת מאד) עד לפני זמן קצר מאד (היסטורית). לא אנסה להגן על התיאוריה שלו (זה לא קשור לכאן) אלא רק לטעון שוב, שמסוכן לעמוד בנקודה בזמן ולהסיק ממנה בצורה כל כך גורפת אחורה.
    * כשבן צעיר רוצה ללבוש ורוד (ויש כאלה) הוא פשוט לא יכול לעשות את זה. אבא שלו בדכ לא ירשה לו ואם כן, הוא יזכה לתגובות מאד קיצוניות מכל איש וילד בכל אשר יפנה.
    לא עשיתי על זה מחקר (אולי איכותני (:)אבל האם אתה תסכים לקנות לבן שלך סנדלים ורודות עם פרחים אם הוא יבקש? ואם תסכים-האם לא תרגיש קצת לחץ כשתצא איתו לרחוב? לעומת זאת ילדה שתרצה ללבוש חולצת כפתורים כחולה עם ציור של משאית גם תקבל תגובות, אבל הרבה יותר סלחניות.
    כך שקשה לבדוק אם בנים לא אוהבים ורוד, או פשוט לומדים להרתע ממנו חברתית.
    לסיכום: אני לא פוסלת שהורוד מושך בנות בצורה אבולוציונית אבל לא נראה לי שמישהו הביא לזה הוכחה מספיק משכנעת.

    • גיל  On 20/09/2012 at 12:29 pm

      רות, שימי לב שההסבר האבולוציוני לא מבוסס על התיחסויות לצבעים בעיתונים או מגזינים. לכן אם לא ייחסו צבעים מסוימים למין אחד ולא אחר לפני המאה ה-20 לא ממש רלוונטי פה. כאמור, יש שורה ארוכה של מחקרים שאת חלקם הזכרתי בפוסט שמראים שבנים ובנות, וגברים ונשים מעדיפים צבעים מסוימים על אחרים שעקביים עם ההסבר האבולוציוני. אם ההסבר האבולוציוני נכון או לא בוודאות יקח עוד זמן כדי לדעת.

      לגבי האי התייחסות לצבעים לפני המאה ה-20, אני חושב שזה נובע מהמגבלות של המאגר. יש הרבה יותר ספרים מהמאה האחרונה ומעטים יחסית מלפני כן כדי להצביע על מגמות ברורות.

      איפה אגב כחול של בנות" מראה תוצאות לא פחות מרשימות מ"ורוד של בנות"?

      אני מכיר את התאוריה של לא היה פעם כחול והיא מאוד שנויה במחלוקת..

      את בהחלט צודק שמעטים ההורים שיקנו משהו ורוד לבנים שלהם. זה כשלעצמו לא אומר דבר לגבי השורשים של העדפת הצבעים, אלא רק שבתרבות שלנו יש דגש חזק על צבעים לפי מין. השאלה כמובן היא האם התרבות עיצבה את הרצונות הללו בצורה עצמאית לחלוטין, או שהיא מתבסס על הבדלים מסוימים בהעדפות המולדות שרק מועצמים עד לכדי אבסורד בתרבות שלנו.

    • גיל  On 20/09/2012 at 12:42 pm

      אגב, חלק מהמחקרים על העדפות צבעים נעשו על חברות של ציידים לקטים ואלו כן מבחינים בכחול, כך שאני לא יודע עד כמה אפשר לומר שפעם לא ראו כחול. מה שאני חושב מתרחש (וזה נכון לגבי חושים אחרים), שלפעמים אין מילה בשפה שמתארת משהו אז חושבים שהוא לא קיים, פשוט אולי כחול לא היה כזה חשוב (אם כי אני בספק). אלא אם כן יראו שהמוח של אנשים השתנה, אני לא יודע איך אפשר להוכיח שלא ראו כחול (ואני יודע שזה באמת מרדד קצת את התאוריה).

  • רות  On 21/09/2012 at 2:15 pm

    אני לא יודעת איך לצרף כאן תמונה, אבל באותו מנוע חיפוש כתבתי "blue for girls" וקיבלתי גרף לא שונה בהרבה מ" blue for boys" או מ"Pink for girls" אלא אם אני לא יודעת לקרוא טוב גרפים (זה לא התחום שלי)
    בקשר לספר של גיא דוייטשר, באמת הטענה שלו שהמוח משתנה בעקבות שנויי תפיסה. הוא אכן קצת מגמתי ולא 100 אחוז משכנע ובכל זאת הוא מעניין מאד. בכל אופן הבאתי אותו רק כדוגמה למשהו שיכול- תאורטית- לערער את המחקר על הצבעים
    ברור שההסבר האבולוציוני לא מבוסס על מגזינים (אתה צוחק עלי? חבל.) השאלה על מה הוא כן מבוסס? כמו שאני מבינה,
    הוא מבוסס על מחקר של אנשים היום. זה לא כמו שיש הוכחות שגם לפני מאות שנים, אלפים אפילו, נשים התחתנו עם כסף וגברים עם יופי. פה מדובר בהסבר אבולוציוני לתופעה שאנחנו לא יודעים אם היא אפילו בת 200.
    עם כל חיבתי להסברים אבולוציונים, ההסבר של הפירות נראה לי חלש. יש גם המון פירות צהובים וכתומים ואני חושבת שאני לא מכירה שום פרי ורוד. אדום דוקא היה נחשב צבע גברי עד לא כל כך מזמן.

    • גיל  On 21/09/2012 at 2:23 pm

      את מתכוונת לגרף כזה?

      http://books.google.com/ngrams/graph?content=blue+for+boys%2Cblue+for+girls%2C+pink+for+girls&year_start=1800&year_end=2000&corpus=0&smoothing=3

      דווקא רואים די בבירור שורוד לבנות וכחול לבנים שווים פחות או יותר, ואילו כחול לבנות על הרצפה.

      ההסבר האבולוציוני לא מבוסס רק על אנשים היום אלא על איך שמבינים היה אורח החיים של גברים ונשים לאורך ההיסטוריה האבולוציונית, ולפי זה מה נצפה שיהיו העדפות הצבעים. את צודקת שאין מחקרים היסטוריים מקיפים כמו בנושאים אחרים אבל זה לא אומר שאי אפשר לקבל תובנות על הנושא. עצם העובדה שנראה שגברים ונשים חווים צבעים בצורה שונה מרמזת שיש כנראה אבולוציה קצת שונה לכל אחד מהם, אם כי לא ברור לגמרי מהי. הורוד באמת זה עניין מודרני, אבל הצבע האדום לא. אדום לרוב מעיד על בשלות, אם כי כמו שציינת הוא לא היחיד.

  • טלי  On 06/10/2012 at 3:27 pm

    לטעמי, יש להזהר מלהתייחס לפרוייקט סריקת הספרים של גוגל כמדגם בלתי מוטה. על אף המספר העצום של הספרים, כדאי לבדוק היטב חשש להטיות פוטנציאליות:
    מה מספר הספרים שנכתבו במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 והועלו לפרוייקט?
    מהם מקורות הספרים הללו? בהחלט יתכן שהם מייצגים מדגם מוטה של הספרות.
    האם בשנים המוקדמות הללו הספרות המודפסת מהווה ייצוג בלתי מוטה של הלכי הרוח הציבוריים ושל התרבות?
    אין לי תשובות לשאלות הללו, ואיני משוכנעת ש"אדוני הגוגל" יהיו מעוניינים לשתף אותנו בו. אני, באופן אישי, מרגישה ש"חוק המספרים הגדולים" בגרסת הגוגל, לא פעם יוצר תחושה בלתי מבוססת של ייצוג מהימן ותקף.

    • גיל  On 06/10/2012 at 3:41 pm

      אני מסכים איתך שהוא לא המדגם האולטמטיבי, אבל כמות גדולה כל כך של ספרים סביר שההטיות מעטות יחסית. אני גם מסכים שיש מעט יחסית ספרים לפני המאה ה20 ולכן לרוב לא מוצאים הרבה ביטויים בשנים שלפני כן כך שהנתונים הללו באמת לא מצביעים על יותר מדי דברים. המקורות אגב די ידועים וכוללים את הספרים הפופולאריים ביותר בשנים הללו. כל ספר שגוגל יכולה להניח עליה את ידה היא סורקת כך שלא הייתי חושב שיש פה הטייה גדולה כלשהיא. אבל את צודקת שתמיד צריך להזהר עם מספרים גדולים. עם זאת, הנתונים דווקא משקפים נאמנה את מה שאנחנו מצפים למצוא ב50 השנה האחרונות עם הביטויים הללו כך שצריך קייס חזק למדי שיצביע על מגמה בספרים שלפני כן כדי להראות שצריך להתעלם מהנתונים.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: