האם פיצול אישיות היא הפרעה אמיתית?

היא מסעירה את הדמיון של האנשים. הוליבוד מתה עליה, סדרות מתח ובילוש מתארות פושעים שסובלים ממנה, סרטים דוקומנטריים רבים מספרים את סיפוריהם של אנשים שסובלים ממנה, אבל האם היא בכלל קיימת? מדובר בהפרעת זהות דיסוציאטיבית (Dissociative identity disorder), אבל רוב האנשים מכירים אותה בתור פיצול אישיות. המקרה אולי המפורסם ביותר הוא זה של סיביל (שם בדוי לחולה ששמה האמיתי שירלי מייסון), אישה שסבלה לכאורה מ-12 סוגי אישיות שונים. נורמן בייטס סבל ממנה בסרט פסיכו, היא ממלאת תפקיד חשוב בסרט מועדון קרב, ובסדרות רבות מראים משתמשים בהפרעה כדי לבלבל את הצופים, הרבה פעמים כדי ליצור את הרושם כאילו יש שני אנשים שונים (אפילו הפושעים בסדרות הללו לרוב לא מודעים לזה שהם אלו שביצעו את הפשע כשהם נמצאים תחת הזהות של ה”אישיות” האחרת). הכל טוב ויפה, אבל האם זה אמיתי? מחקר חדש טוען שלא.

ריצ’ארד מקנאלי, מומחה עולמי לזיכרון, שידוע מהמחקרים שלו על זיכרונות שווא שאת חלקם סקרתי פה וכאן, הוא זה שאחראי למחקר הנוכחי. מה זה בכלל פיצול אישיות? זהו מצב שבו אדם מסוים סובל מאמנזיה ולא זוכר פרטים מהותיים לגבי עצמו, מתי נולד, איך קוראים לו וכו’, ולובש אישיות אחרת לגמרי שאת פרטיה הוא זוכר. במקרים קיצוניים, יש אנשים עם לכאורה עשרות אישויות עצמאיות שונות. הרעיון הוא שיש חציצה מוחלטת בזיכרון בין אישיות אחת לשנייה ואי אפשר להסביר את ההפרדה הזו בשיכחה רגילה. אנשים הרבה פעמים משנים את צורת הדיבור שלהם, ההליכה וכו’, משל היו אנשים באמת אחרים. זה המקום אגב, להדגיש שזו לא סכיזופרניה. הרבה אנשים סבורים שסכיזופרניה ופיצול אישיות חד הם אבל סכיזופרניה היא הפרעה אחרת לגמרי.

הרעיון של המחקר הוא די פשוט. אם אנשים אכן סובלים מפיצול אישיות, בהגדרה הם לא אמורים לזכור דברים שנלמדו תחת אישיות אחת, כשהם נמצאים תחת השליטה של אישיות אחרת. מחקרים מראים שאם נותנים לסובלים מהמחלה ללמוד רשימת מילים תחת אישיות א’, וכשהם תחת אישיות ב’ נותנים להם ללמוד רשימת מילים שנייה, ברגע שמבקשים מהם לאחזר מילים בצורה חופשית מהרשימה השנייה, מתברר שהם מעלים מילים שנלמדו תחת אישיות א’. כלומר, יש כאן למידה חוצת אישיות ומעבר חופשי של זיכרונות בין אישיות אחת לשנייה. המבחנים הללו נערכו עם מילים נייטרליות, וכאלו עם אסוסיאציות חיוביות ושליליות, עם תוצאות דומות בכל המקרים.

המדידות הללו סובלות מכמה בעיות שהעיקרית שבהן היא הסובייקטיביות של איחזור המילים. נבדקים התבקשו לענות על שאלות בצורה ישירה, וזה יכול להוביל לכל מיני הטיות, מודעות או לא מודעות. המחקר הנוכחי נועד לשחזר את הממצאים של המחקרים הקודמים על ידי מדידות אובייקטיביות יותר של זמני תגובה, כדי למנוע מצב שנבדקים יוכלו לזייף את התשובות. לשם כך נבחנו 11 נשים שסובלות לכאורה מפיצול אישיות ושיכלו גם לעבור מאישיות אחת לשנייה על פי הזמנה. בנוסף, 27 נשים בריאות, ו-24 שחקניות בריאות שהתבקשו לזייף אמנזיה ולהראות כאילו הן סובלות מפיצול אישיות שימשו כקבוצות ביקורת. הקבוצה האחרונה התבקשה ליצור אישיות אחת שסבלה לכאורה מניצול מיני בילדות, ואישיות שנייה שלא זוכרת ניצול כזה. כל אישיות כזו כללה פרטים אישיים רבים ושונים אחת מהשנייה.

בשלב הראשון של הניסוי התבקשו כל הנבדקות למלא שאלון של פרטים אישיים שבו נשאלו לגבי מידע פרטי שידוע רק להן. למשל, מי הלהקה האהובה עליהן, איזה ספורט הן הכי אוהבות וכו’. הנבדקות בקבוצת פיצול האישיות ובקבוצת הביקורת עם השחקניות שהתבקשו לזייף אישיות נוספת, מילאו את השאלון פעמיים.

לאחר שבוע, ניתנה לנבדקים רשימה של פריטים, חלקם נלקחו מהמידע הביוגרפי שהנשים סיפקו, וחלקם היה אקראי לגמרי. הנבדקות התבקשו לדרג עד כמה כל אחד מהפריטים רלוונטי לגביהן. השלב הבא הוא השלב הקריטי בניסוי והוא נערך שבוע לאחר מכן. בשלב הזה ניתנה לנבדקות רשימת מילים והן התבקשו לנסות לזכור אותם. אחר כך המילים הופיעו על מסך והן התבקשו לומר האם המילים הללו היו ברשימה המקורית או לא. המניפולציה הניסויית הייתה שמספר מילים שרלוונטיות לכל נבדקת ולא הופיעו ברשימה המקורית, הופיעו גם הן ברשימת האיחזור. למשל, אם מישהי אמר שגלידה היא המאכל האהוב עלהו אז המילה הזו הופיעה במילים לאיחזור אבל לא ברשימה שהיא התבקשה לזכור.

כשאנשים נתקלים במילה שקשורה להם באופן אישי, הנטייה הראשונית היא ללחוץ על הכפתור שמאשר שהמילה הזו הופיעה ברשימה המקורית, ורק אחרי מחשבה קצרה שלוקחת שבריר שנייה לזהות שהיא לא. ההיסוס הזה, הוא המשתנה הקריטי שנמדד. עכשיו, אם הנבדקות שטוענות שהן סובלות מפיצול אישיות אכן סובלות מפיצול כזה ואמנזיה, הן לא אמורות להראות את ההיסוס הזה כשהן נמצאות תחת האישיות השנייה שלא אוהבת גלידה. בפועל, זה לא מה שהתרחש. נבדקות הראו פער בתגובות תחת האישיות הרלוונטית כמו גם תחת האישיות הלא רלוונטית בדיוק כמו קבוצות הביקורת.

התוצאות הללו עקביות עם המחקרים הקודמים בתחום והמסקנה היא שפיצול אישיות, לפחות לפי ההגדרה של אמנזיה מוחלטת בין סוגי האישיות השונים, לא קיימת בפועל. אין זה אומר שהחולים מזייפים את זה בכוונה, או שהם לא סובלים ממחלה כלשהיא. החוקרים טוענים שמה שהחולים סובלים ממנו באמת הוא מצוקה נפשית, ואת הניסיון לצייר עצמם כבעלי אישיות כפולה כדרך להביע את אותה מצוקה. יותר מאשר הפרעה פסיכולוגית יש כאן קונפורמיות לציפייה שהם יהיו בעלי אישיות מפוצלת. עצם זה שהפרעה כזו קיימת ב-DSM (המדריך האולטמטיבי לאבחנות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות) גורמת לאנשים לחוות את ההפרעה וגם למטפלים לאבחן אותה. סביר שאם התיוג של התופעה יעלם, אנשים ימצאו דרכים אחרות להביע את המצוקה שלהם.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • איתי  On 21/08/2012 at 12:10 pm

    או שהחוקרים לא מבינים מספיק את המוח.
    יכול להיות שיש שיש להם באמת בעלי פיצול אישיות (נגדיר כל אישיות כבעלת תכונות אופי נבדלות והתנהגות נבדלת) אבל חלקים מהמוח עדין משותפים ולכן מתקבלות תוצאות כאלה (הרי בסופו של דבר, בגדול, יש להם רשת נוירונים משותפת שמשתנה ופועלת בהתאם לפעילויות של כל סוגי האישיויות שקיימים באותו מוח).
    כלומר יכול להיות שזה מעבר לבעיה פסיכולגית, אלא בעיה מוחית-קוגנטיבית שלא מובנת עד הסוף.

    יכול להיות שעל פי שיטת הטיפול היום אפשר לזהות שאני טועה (ויכול להיות שסתם מדכאים את שאר האישיויות האחרות).
    איך מטפלים היום בפיצול אישיות?

    • גיל  On 21/08/2012 at 12:18 pm

      מה שאתה אומר נכון אבל זה דווקא נובע מהבנה טובה של המוח. חשוב להבדיל בין מה שפיצול אישיות נתפס בציבור הרחב לבין ההגדרה הקלינית שלו. על פי ההגדרה הקלינית בDSM מדובר באמנזיה שאין קשר בין האישיואויות השונות. אז מחקרי המוח והזיכרון מוצאים שיש אכן קשר כזה ולכן ההגדרה הקלאסית לא תקפה. אין ספק שיש עוד הרבה מה ללמוד אבל אני חושד שכמו הרבה הפרעות אחרות, ברגע שמתייגים אותן ונותנים להם שם, פתאום הרבה אנשים סובלים מהן.

      לגבי הטיפול, זו שאלה טובה. להבנתי אין טיפול מוסכם ושהוא אפקטיבי לתופעה, גם בגלל שההגדרה שלה לא מוסכמת וגם בגלל מחסור במחקרים בתחום. הערך שקישרתי אליו נותן קצת מידע בנושא.

  • shomrony  On 21/08/2012 at 4:42 pm

    אגב, נראה לי שצורת הרבים של "אישיות" היא "אישויות". למרות ש"אישיאויות" זה באמת חמוד.

    • גיל  On 21/08/2012 at 4:44 pm

      תודה רבה, באמת התלבטתי קשות מה הדרך הנכונה לכתוב את זה.

  • ido2267  On 21/08/2012 at 11:57 pm

    אנשים מניחים שבכל מקרה של "פיצול אישיות" יש ריבוי אישיואות (… ) והאמת היא שסכיזופרניה היא מצב פסיכוטי שבו האדם אינו מבדיל בין מידע חיצוני למידע שמגיע אליו ממנו עצמו (כמו שקרה לראסל קרואו ב"נפלאות התבונה") . המצב שבו אדם הופך לאדם אחר הוא נדיר מאד. סכיזופרניה למרבה הצער לא כל כך

    • גיל  On 22/08/2012 at 12:15 am

      נכון, סכיזופרניה זו מחלה קשה, אם כי גם לה יש דרגות שונות והמקרה של ג'ון נאש הוא לא בהכרח מייצג. משום מה אנשים חושבים שהיא פיצול אישיות, לא ברור לי למה זה השתרש. אגב, הרבה פעמים מייצגים סכיזופרנים וגם אנשים שסובלים מפיצול אישיות כפושעים (ואוטיסטים כגאונים) למרות שזה רחוק מלהיות ככה.

      • ido2267  On 22/08/2012 at 12:19 am

        עד כמה שידוע לי סכיזופרניה נקראת בעברית פיצול אישיות. זאת משום שהאישיות של החולה מתפצלת. חלק אחד שלו אינו מודע למסרים שהוא מקבל מהחלק השני ומניח שהם באים "מבחוץ" . לכן לא מעט סכיזופרנים יגידו שהם "שומעים קולות" למרות שבפועל האוזניים שלהם לא שומעות כלום.

      • גיל  On 22/08/2012 at 1:01 am

        סכיזופרניה לא נקראת פיצול אישיות אלא כמו שכתבתי הפרעת זהות דיסוציאטיבית. אנשים חושבים שזה אותו הדבר אבל זה לא נכון. זה אגב לא מדויק שסכיזופרנים מקבלים מסרים מהחלק השני מהמוח, מאיפה הבאת את זה? הם אכן שומעים קולות מבחוץ בחלק מהמקרים אבל זה לא חלק אחר של המוח.

      • ido2267  On 22/08/2012 at 1:05 am

        כתבתי "אישיות" ולא 'מוח'.
        ולגבי מקורות המידע שלי : הם כוללים בעיקר את אישתי , עובדת סוציאלית במקצועה דלמדה כמה קורסים בפסיכולוגיה בשביל התואר.

      • גיל  On 22/08/2012 at 1:17 am

        אוקיי, זו אכן התפיסה המקובלת אבל המחקר הנוכחי מראה שזה לא כך.

    • magusvulgaris  On 24/08/2012 at 10:33 am

      מחלת הסכיזופרניה נקראת בעברית "שסעת" ולא פיצול אישיות. אבל בכל מקרה, כמעט ולא משתמשים בצורתו העברית, אלה אומרים "סכיזופרניה".

      • גיל  On 24/08/2012 at 10:48 am

        זה לא משנה מה השם הרשמי. הנקודה היא שכמעט כל מי שתגיד לו שמישהו סובל מסכיזופרניה יחשוב שיש לו פיצול אישיות.

      • magusvulgaris  On 24/08/2012 at 3:01 pm

        הכוונה שלי הייתה לענות לבחור שטען כי בישראל נהוג לקרוא לסכיזופרניה פיצול אישיות. טענה זו כמובן לא נכונה, לפחות לא בעולם המקצועי.

      • גיל  On 24/08/2012 at 4:50 pm

        אוקיי, כמובן.

  • טלי .ק.  On 22/08/2012 at 4:35 am

    שלום גיל,
    כתבת נהדר בסוף המאמר:
    "עצם זה שהפרעה כזו קיימת ב-DSM (המדריך האולטמטיבי לאבחנות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות) גורמת לאנשים לחוות את ההפרעה וגם למטפלים לאבחן אותה. סביר שאם התיוג של התופעה יעלם, אנשים ימצאו דרכים אחרות להביע את המצוקה שלהם."

    אני חושבת שזה נכון לפסיכיאטריה באופן מכליל וגורף.

    • גיל  On 22/08/2012 at 9:15 am

      אני בהחלט מסכים. היום יש אינפלציה של איבחונים בכל הרמות אבל במיוחד אצל ילדים. כמויות לקויות הלמידה שמוצאים אצל הילדים לכאורה מראות על משבר חמור ואיבחונים של אוטיזם ברמות שלא היו בעבר. אז נכון שחלק מזה נובע ממודעות גדולה יותר לנושאים הללו, אבל חלק גם נובע מקריטריונים רחבים ויד קלה על ההדק. הרי לא סביר שהאוכלוסייה היום סובלת מיותר בעיות מאשר כל זמן אחר בעבר.

  • צפריר כהן  On 22/08/2012 at 12:13 pm

    סכיזופרניה היא בעברית "שסעת" ולא "פיצול אישיות". לפי ויקיפדיה: כוונת המילה "שסעת" או "נפש שסועה" במונח העברי ל"סכיזופרניה", הייתה לפיצול או אי תיאום בין תפקודים נפשיים שונים – רגש, חשיבה, התנהגות. אך שם זה, המקובל בסיווג הפסיכיאטרי, אינו תאור מדויק לכל הצורות והביטויים המגוונים של מחלה זו.

    • גיל  On 22/08/2012 at 12:25 pm

      נכון, סכיזופרניה היא מחלה שלא מוגדרת בצורה אחידה תמיד ויש חושבים שזה אוסף של מחלות שונות שפשוט נתנו להם שם אחד. הרבה יותר קל לנו כבני אדם לסווג מחלות (או כל דבר אחר) בצורה דיכוטומית ואנחנו מנסים לברוח מעמימות. אגב, יכול להיות שהמקור של המילה הוא זה שגורם לבלבול בינה לבין פיצול אישיות.

  • SilentMike  On 23/08/2012 at 3:48 pm

    חשוב אולי לציין שעל אף שהמחקר אולי חדש הטענה שפיצול אישיות אינו בדיוק מה שהוא נראה אינה כל-כך חדשה. אני זוכר שקראתי על זה כבר לפני כמה שנים.

    נראה לי שהלקח שאפשר לקחת מכאן הוא לא שאין הפרעה אמיתית בבסיס האנשים שסובלים מהפרעת זהות דיסאסוציאטיבית, אלא שהפיצול בעומק המוח אינו מוחלט כפי שאולי הוא נראה על פני השטח. זה הגיוני מאוד כשחושבים על זה. המוח האנושי אחרי הכל בנוי להכיל אישיות אחת ולא שתיים (שלא לדבר על עשרות ומאות כמו בחלק מהמקרים המדווחים). לקח חשוב נוסף הוא שאנשים במצוקה נפשית וגם אנשים עם הפרעות נפשיות אמיתיות לגמרי יכולים להפנים את ציפיות הסביבה ולשנות את ההתנהגות שלהם בהתאם. חשוב מאוד לציין שזה לא אומר שהאנשים האלה מרמים במובן הרגיל של המילה. יש להם (לחלקם בכל אופן) הפרעות אמיתיות שמשפיעות על ההתנהגות שלהם, גם אם לא באמת יושבות להם 20 אישויות בתוך הראש.

    זו נקודה שחוזרת בהרבה תחומים כשבאים לנושאים מנקודת מבט ספקנית. אנשים נוטים לחשיבה הפשטנית שאו שאנשים מהם פשוט נוכלים שמשקרים, או שכל דבריהם אמת לאמיתה. המציאות מורכבת יותר. זה נכון במקרה של אנשים שבאמת מאמינים שחטפו אותם חיזרים, ובאמת לא שמים לב שהם "מתקנים" את הסיפור שלהם כשנכנס מידע חדש (כדי להתאים לסיפורים של אחרים נניח), למרות שלא היה ולא נברא. אבל זה במיוחד תופס כשמדברים על הפרעות נפשיות פעילות. כאן זה יותר מרק אמת או שקר או בן אדם שמאמין בשקר שהוא אומר. כאן מדובר במוח שפשוט לא עובד טוב, ולא ממש תופס נכון את המציאות. כאן כל הקטגוריות נהיות מטושטשות. לך תדע כמה ממה שהחולה אומר זה שקר, כמה תפיסה מוטעית, כמה נובע מהזיה, וכמה סתם משפטים שהוא מחבר בלי בכלל לחשוב עליהם יותר מדי. בסופו של דבר צריך יהיה למצוא מי משדר במוח משהו שמשבש את הכל, או מי לא משדר משהו שיסדר את הכל, ולתקן את כל העסק איכשהו.

    • גיל  On 23/08/2012 at 4:49 pm

      אני מסכים עם כל מה שאתה אומר. כבר שנים לא מעטות חוקרים הטילו ספק בזה שאנשים סובלים מפיצול אישיות על בסיס הבנה של איך המוח עובד. זה באמת לא הגיוני שהמוח יתחלק לשניים או יותר חלקים והטענה באמת שחולים מתאימים עצמם לציפיות של הסביבה והמטפלים. בגלל זה צריך להיות יותר זהירים אם איבחונים אבל כאמור, קשה לנו עם עמימות ואנחנו מאוד רוצים לתת שמות לכל דבר. רוב מוחלט של החולים באמת לא מרמים והם סובלים ממצוקה אמיתית ולכן אני חושב קשה הרבה יותר לחשוב שהם לא סובלים מזה. טריברס בדיוק הוציא על זה ספר שעוסק ברמייה עצמית, שברגע שאתה משכנע את עצמך במשהו, הרבה יותר קל לשכנע אחרים שזה נכון. בגלל זה המחקר הזה טוב כי הוא עוסק במדידות שקשה מאוד לרמות לגביהן בצורה סובייקטיבית.

  • shai  On 24/04/2015 at 5:14 pm

    יש את זה לאחותי, היא סובלת גם מפגיעה מוחית, שיתוק חלקי בצד גוף אחד. פיגור, אפילפסיה. זה מה שידוע לי. איך אני יודע שיש לה כמה אשאויות…
    אחרי התקף היא חיבקה אותי ואמרה לי כמה דברים עד שהיא התעוררה ואז היא כעסה עלי. בנאדם אחר לגמרי. זה קורה לה לפעמים. היא לא זוכרת מה אמרה ומשנה הנהגות באופן קיצוני ויש גם התנתקות.

%d בלוגרים אהבו את זה: