מחקרים אבולוציוניים השוואתיים: הבדלים בין המינים בממוצע, שונות וטווח של הצלחה רבייתית

לורה בטזיג היא אחת מהחוקרות יוצאות הדופן בנוף הפסיכולוגיה והאנתרופולוגיה האבולוציונית. כאחת ממייסדות הסוציוביולוגיה (ומאוחר יותר, הפסיכולוגיה האבולוציונית), היא כתבה כמה ספרים ומאמרים שנחשבים לאבני יסוד של התחום. עם זאת, בניגוד לרוב החוקרים בתחום שעוסקים במחקרים אמפיריים במעבדה או בעבודת שדה אתנוגרפית, בטזיג מתמחה בעיקר במחקרים היסטוריים אבולוציוניים.

אחת הטענות המרכזיות נגד הפסיכולוגיה האבולוציונית (שיש בה מידה מסוימת של צדק), היא שהמחקרים הללו נעשו ברובם על סטודנטים מערביים שלא מייצגים את כלל המגוון האנושי. זה די מובן מאליו שעל מנת לבדוק השערות אבולוציוניות שונות, יש צורך במחקרים בין תרבותיים השוואתיים מקיפים כדי לראות האם ניתן להכליל את דפוסי ההתנהגות לכלל האנושות ולא רק לחלק מצומצם ממנה. הדרך הנפוצה ביותר לערוך מחקרים כאלו היא על ידי השוואה בין תרבותיות שונות שחיות היום. דרך נוספת, לא פחות טובה, היא להשוות חברות שונות שהתקיימו לאורך ההיסטוריה. אחרי הכל, אם בני אדם לא השתנו במאה אלף השנה האחרונות, הרבה מההתנהגויות וההעדפות שנוצרו על ידי האבולוציה אמורים להיות חוצי תרבויות וזמן. הדפוסים הללו לא אמורים להיות מושפעים מתרבות זו או אחרת, ולמעשה קיומן של תרבויות שונות זו מזו יכולה לחזק השערות אבולוציוניות אם אכן מגלים שהתכונות הללו יציבות לאורך זמן. מבחינה מדעית פילוסופית, אין חוק שקובע שניבויים צריכים להיות עתידיים בהכרח, וניבויים לגבי העבר טובים בדיוק כמו ניבויים עתידיים (כל עוד כמובן לא בוחרים בצורה סלקטיבית את החברות כך שיתאימו בדיוק להשערות שלנו, ומתעלמים מאלו שסותרים אותן). יש לנו כיום לא מעט מידע היסטורי שנאסף לצרכים אחרים ויכול לעזור לנו לשפוך אור על השערות אבולוציוניות ספציפיות וזה בדיוק מה שבטזיג עושה. היא סוקרת חברות היסטוריות שונות ומשווה אותן לחברות שקיימות היום ומצביעה על דפוסי התנהגות שהינם עקביים על פי הפרדיגמה האבולוציונית. מחקר חדש שלה מהווה דוגמא מצוינת לכך, והוא בוחן דפוסי רבייה של גברים ונשים.

לאורך ההיסטוריה האנושית, וגם היום, רוב החברות בעולם היו פוליגמיות בחלקן. בני אדם כנראה התחילו בתור יצורים מונוגמיים, אבל ככל שגדל האי שיוויון בתוך החברות כך פוליגמיה נעשתה נפוצה יותר. אנשים נוטים לחשוב שמונוגמיה היא המצב הטבעי לבני אדם, אבל למעשה אין שום דבר טבעי בכל מערכת יחסים והם מאוד תלויים בסביבה הספציפית שבה חיים. גברים ונשים כאחד מנסים למצוא את הקומבינציה הטובה ביותר שתבטיח את ההמשך הגנטי שלהם. בן או בת זוג אחת יכולים להיות פתרון טוב במקרים מסוימים אבל הוא לא בהכרח טוב יותר בהקשר אחר. כל מערכת יחסים נהנית מיתרונות מסוימים לשני המינים, אבל גם מחסרונות מסוימים. מכיוון שיש אסימטריה בהשקעה ההורית בין גברים ונשים, ונשים הן אלו שנוטלות בנטל המרכזי של הרבייה (הריון, הנקה וכו’), ותקופת הרבייה שלהן קצרה יותר מזו של הגברים, הן בררניות יותר בבחירת בן זוג. מערכת מונוגמית יכולה להיות טובה עבורן אם בן הזוג נאמן ותומך בהן ובילדיהם. מצד שני, גם לחיות במערכת פוליגמית שבה יש גבר אחד שחי עם כמה נשים יש הגיון. אם מדובר בגבר מאוד אטרקטיבי, בעל גנים טובים או כזה שיש לו סטטוס גבוה ומשאבים לתמוך ביותר מאישה אחת, הפתרון של להיות אישה שנייה או שלישית לגבר כזה הוא לא רע בכלל, כשהאלטרנטיבה היא להיות עם גבר לא מוצלח מבחינה גנטית או חסר משאבים.

עבור גברים, ההשקעה הראשונית בייצור תינוק מינימלית ביותר. מה שבא אחר כך, תלוי מאוד בגבר ובאישה. אם האישה יכולה לגדל את הילד לבד בלי תמיכה של הגבר, זה רווח אבולוציוני נקי לאותו גבר. כמובן שנשים לא מעוניינות בכך ולכן פיתחו אסטרטגיות נגדיות, שמתבטאות בעיקר בבררנות בבחירת בן הזוג על מנת להבטיח שהן יכולות לבטוח בו. ועדיין, יש הרבה מקרים שאישה שוכבת עם גבר מסוים שהיא חשבה שישאר איתה, ואחרי זה הוא נעלם. עבור גברים רבים זה מצב רצוי שבו הם נהנים מכל העולמות, גם גם מגדילים את הסיכוי להולדת ילד מצד אחד, וגם לא צריכים להשקיע בו, מצד שני. זה לא ייחודי לגברים וגם נשים יכולות להנות מכול העולמות על ידי זה שהן מתחברות לגבר נאמן אבל בוגדות בו עם גבר מוצלח יותר מבחינה גנטית וכך נהנות גם מתמיכה הורית בגידול התינוק וגם בתינוק מוצלח יותר.

בשורה התחתונה, בגלל שנשים הן אלו הבוחרות בני זוג, ישנה תחרות תוך מינית חזקה ביותר בין הגברים לבין עצמם. גברים מוצלחים מוצאים בנות זוג בקלות גם בלי להבטיח להן חיים מונוגמיים. לעומת זאת, גברים לא אטרקטיביים יתקשו במציאת בנות זוג כלשהן. נשים לעומת זאת, לא מתקשות במיוחד במציאת בן זוג, בטח אם הן רק מעוניינות בסקס. הן אולי לא תמצאנה בהכרח את אביר חלומותיהם, אבל כמעט תמיד יהיה גבר כלשהו שמוכן לשכב איתן.

המטרה של המחקר הנוכחי היא לבדוק האם ההבדלים הללו אכן באים לידי ביטוי בחברות שונות היום והיסטוריות. ההשערה היא שאצל גברים תהיה הרבה יותר שונות במספר הפרטנריות המיניות ומספר הילדים בפועל כשאמצעי מניעה אינם רלוונטיים. אצל נשים לעומת זאת, תהיה הומוגניות גדולה יותר במספר הילדים. בעולם המודרני אנחנו יודעים שזה קיים. גברים בעלי סטטוס גבוה או אטרקטיביים מאוד, כמו שחקני נבא או כוכבי הוליבוד, עשויים לשכב עם מאות נשים. גברים פחות מוצלחים יתקשו יותר למצוא בנות זוג (יש כמובן המון גברים עם סטטוס גבוה או אטרקטיביים שאינם מפורסמים). לעומת זאת, אצל נשים מספר הפרטנרים המיניים קבוע פחות או יותר. נשים אטרקטיביות במיוחד יזכו לחיזורים רבים יותר וכנראה יהיו בעלות ניסיון מיני רב יותר, אבל מצד שני, הן גם לפעמים בררניות הרבה יותר מהאישה הממוצעת. השאלה היא, האם הממצאים הללו תקפים גם לחברות מסורתיות יותר, וחברות שונות שהתקיימו במהלך ההיסטוריה?

זהו המחקר המקיף ביותר שבוחן את הסוגייה הזו. בטזיג בחנה חברות ציידים לקטים שיש עליהן נתונים מדויקים ושנמצאים במקומות שונים בעולם (דרום אמריקה, אפריקה, אוסטרליה, הקאריביים), כמו גם חברות חלקאיות למחצה וחקלאיות לגמרי היום ובעבר. היתרון בחקר חברות כאלו היא שאמצעי מניעה אינם בשימוש ברוב המקומות, ולכן מספר הילדים הוא אינדיקציה טובה מאוד להצלחה רבייתית. הממצאים הללו מגלים כמה דברים מעניינים: ראשית, הממוצע של מספר הילדים שיש לגבר או אישה די דומה וזה למעשה משהו שחייב להיות כך. אם מדובר בחברה סגורה שבה אין פרטנרים מיניים חיצוניים, לילד יש אב אחד ואם אחת מתוך מאגר מוגבל של אנשים, ובממוצע המספר צריך להיות שווה. השונות לעומת זאת זה סיפור אחר לגמרי, ובאופן קבוע לגברים יש שונות רבה יותר במספר הילדים. בחברת הציידים לקטים של ההאזדה בטנזניה למשל, ממוצע הילדים לגברים ונשים הוא 4.5 אבל השונות אצל הגברים היא 14.3 לעומת 7.7 אצל הנשים. זה אומר שיש מעט גברים עם הרבה מאוד ילדים, בעוד יש גברים רבים עם מעט ילדים או אפילו ללא ילד אחד. הטווח אצל הגברים גדול הרבה יותר והתפלגות מספר הילדים אצל הגברים מוטה מאוד עם זנב ימני, בעוד אצל הנשים היא קרובה לנורמליות. בנוסף, בכל אחת מהחברות שנבדקו, האב עם מספר הילדים הגבוה ביותר תמיד היה עם יותר ילדים מהאמא עם מספר הילדים הגבוה ביותר.

הנה גרף שמראה שהשונות במספר הילדים אצל גברים (שחור), גבוהה יותר משל נשים (לבן) בחברות השונות (ציידים לקטים וחקלאיות):

image

הממצאים הללו עקביים גם בחברות היסטוריות כמו האינקה או האצטקים. בחברות הללו אגב, ההבדלים גדולים הרבה יותר בגלל האי שיוויון הגדול בין השליטים לפשוטי העם. לאורך ההיסטוריה האנושית, במשטרים דיקטטוריים, לשליט הייתה גישה אינסופית לנשים שהניבה מספר ילדים גבוה בהרבה מקרים. השיא הועלמי שייך כנראה לאיסמעיל מלך מרוקו שהיו לו על פי המדווח 888 ילדים, המספר הגבוה בהיסטוריה (אם כי סביר שהמספר מוגזם).

לסיכום, בחברות שבהן גברים ונשים יכולים לבחור בצורה חופשית בין בני זוג שונים מגלים שיש מספר מצומצם של גברים עם הצלחה רבייתית גדולה, וגברים רבים עם הרבה פחות ילדים או בלי ילדים בכלל. אצל נשים, מספר הילדים פחות או יותר קבוע. בחברה המודרנית, זה פחות מתבטא במספר הילדים ויותר מתבטא במספר הפרטנריות המיניות ומספר האקטים המיניים. שוב, אצל נשים השונות קטנה, אצל הגברים גדולה מאוד. בחברה מערבית מודרנית פוליגמיות אסורה בחוק, ומה שמוצאים זה ריבוי פרטנריות מיניות (וגם ילדים) לגברים האטרקטיביים ביותר, ואלו עם הסטטוס הגבוה ביותר (גורם משיכה מספר אחד עבור נשים). מוסד הנישואין המונוגמיים נועד לצמצם במעט את האי שיוויון הזה ולהציע יתרונות הן לגברים והן לנשים. זהו מוסד של פשרה והוא עובד בצורה סבירה במידה רבה אבל רחוק מלהיות מושלם. ולראייה, מספר הבגידות הרב מצד שני המינים ואחוזי הגירושין הגבוהים. כשגבר או אישה סבורים שהם יכולים למצוא בן זוג טוב יותר, קל היום לפרק את החבילה הזוגית.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • ארן רהט  On 27/07/2012 at 12:16 am

    הגרף לחלוטין לא ברור, האם המספרים בצד מציינים מספר ילדים? או אחוזי שונות? או משהו אחר לגמרי?

    • גיל  On 27/07/2012 at 1:25 am

      השונות במספר הילדים. השורש הריבועי של זה יהיה סטיית התקן.

      • ארן רהט  On 27/07/2012 at 10:25 am

        אז זה אומר שלאבות מסויימים kipisigis יש 80 ילדים? או 9 ילדים ? או מה?

      • גיל  On 27/07/2012 at 11:15 am

        לא מדובר ב80 ילדים אם כי תאורטית זה אפשרי. מספר הילדים הממוצע אצלהם הוא 13 בערך, שזה אומר שיש כאלו עם יותר. שונות (וסטיית תקן) מאוד מושפעים מערכים קיצוניים. הנה דוגמא להמחשה. נניח שיש לך אב אחד עם 25 ילדים, ו3 אחרים עם 5 ילדים. ממוצע הילדים הוא 10 (נמוך מהממוצע האמיתי) השונות 100 וסטיית התקן 10. אתה יכול לראות בעצמך כמה השונות גדולה גם עם מספר ילדים קטן בהרבה.

%d בלוגרים אהבו את זה: