האם יש התקדמות במחקר פילוסופי?

ישנה תפיסה רווחת בציבור הרחב שפילוסופיה הולכת סחור סחור ואינה מתקדמת. על פי התפיסה הזו, פילוסופים עוסקים מאז ומעולם באותן שאלות ואף פעם לא מגיע למסקנות חד משמעיות. שאלות כמו האם קיים רצון חופשי, בעיית הגוף והנפש או נושאים הנוגעים למטאפיסיקה נתפסים ככאלו שהדיון בהם מעגלי ולא מתקדם לשום מקום. התפיסה הזו נובעת במידה רבה מהמחשבה שמדעי הרוח בכלל, ופילוסופיה בפרט, אינם מדעיים ולכן אין שום אפשרות לקדם את הידע בצורה שענפי מדע אחרים עושים. זה כמובן נכון, אבל מחמיץ את הנקודה. מדעי הרוח בוודאי אינם פועלים כמו פיסיקה או כימיה, ואפילו לא כמו פסיכולוגיה וסוציולוגיה. בענפי המדע הידע מצטבר, ומה שיודעים היום נחשב למדויק ונכון ביותר מבחינה מדעית עד שיוכח אחרת. לעומת זאת, התפיסה הרווחת לגבי מדעי הרוח היא שידע אכן מצטבר אבל הוא בעיקר רוחבי. תאוריות חדשות קמות ונופלות, אבל אין שום דרך ממשית להכריע ביניהן כי הכללים המדעיים כמו עיקרון ההפרכה, אינם תקפים במחקרים במדעי הרוח. זה אכן כך אבל עם זאת, אין זה לא שולל את העובדה שישנה התקדמות במדעי הרוח בכלל ובפילוסופיה בפרט.

הפילוסופיה עצמה מורכבת מתתי תחומים רבים, שהקשר ביניהם לפעמים קלוש. ישנם תחומים שקרובים מאוד לתחומים מדעיים שונים, או שהם משמשים כבסיס לתחומים הללו כמו לוגיקה. לוגיקה משיקה לענפי מדע אחרים ולמעשה היא ענף בתוך המתמטיקה (שכלעצמה נחשבת ללא מדעית אבל מאצילה על כל תחומי המדע). לוגי'קה הינה מדויקת מאוד ומאפשרת להוכיח בצורה חד משמעית האם טענות מסוימות תקפות או לא, או מראה בצורה מדויקת ולא משתמעת לשתי פנים מתי יש כשל לוגי בטיעון מסוים. הטענות הלוגיות מאוד מדויקות ונבנות נדבך על גבי נבדך, בדיוק כמו הוכחה מתמטית ומהבחינה הזו, הלוגיקה, כתת ענף פילוסופי, מתקדמת ומתפתחת. לעומת זאת, יש תחומים כמו אפיסטמולוגיה, מטאפיזיקה או פילוסופיה פוליטית שבהם הכתיבה הרבה פחות מדויקת ויותר חופשית (אם כי לא לגמרי חופשית). מאמרים שנכתבים בתחומים הללו, למרות שגם הם משתמשים בטרמינולוגיה ספציפית, הרבה יותר פתוחים לפרשנויות שונות ולדיונים ובמקרים רבים אי אפשר להכריע בצורה אובייקטיבית האם טיעון מסוים נכון או לא. הטיעונים הרבה פחות מובנים והמסקנות הרבה יותר נרחבות במקרים רבים וכאלו שניתנות לויכוח האם הן נכונות או לא. אבל גם בתחומים הללו, אפשר לטעון שהדיונים אינם מעגליים ויש בהם התקדמות.

מאמר שפורסם לאחרונה על ידי הפילוסופית טוני ווגל דן בכל הנושא של התקדמות פילוסופית. ווגל פותחת בהקבלה בין מדעים לאמנויות. לטענתה, בטהובן לא התעלה על באך, כמו שאינשטיין התעלה על ניוטון. אין ספק שהיא צודקת ואי אפשר לדבר על המוסיקה של בטהובן כמחליפה את זו של באך באותה צורה שתורת היחסות החליפה את המכניקה הניוטונית בתאור מדויק יותר של המציאות הסובבת אותנו. אבל מילת המפתח היא “כמו”. בטהובן לא התעלה על באך כמו שאיינשטיין התעלה על ניוטון, אבל אפשר לומר שבטהובן התעלה על באך בדרכים אחרת. אחרי הכל, בטהובן יצר מוסיקה שונה מאוד מזו של באך, וכתב מוסיקה שלא הייתה מוכרת לאנושות עד לאותו הזמן. האם אפשר לומר לפיכך שבטהובן התעלה על באך במובן מסוים שהוא שונה מהמובן המדעי? רבים סבורים שכן. באותה מידה אפשר גם לדבר על יצירות מתקופת הרנסנס, הקוביזם, או כל זרם אמנות אחר שתבחרו כמבטאים התקדמות, מכיוון שציירים כעת מציירים בדרכים שלא היו מוכרות קודם לכן. באמנויות אם כן אין רק נקודות מבט שונות, ואפשר בהחלט לזהות מגמות חדשות או דרכים חדשות ליצירה שלא היו ידועות קודם ושרבים יראו כהתקדמות. ואם אפשר לומר שבאמנות יש התקדמות אז כנראה שגם מדעי החברה ופילוסופיה יכולים להתקדם.

ווגל עצמה רואה בפילוסופיה כנופלת איפה שהוא בין אמנות למדע. מצד אחד, היא מציגה השקפות עולם, שבדומה לאמנים שונים מאותה תקופה, או כאלו שעוסקים בתחומים שונים לגמרי מקשים על ההשואה. שונות מדי ורחוקות מדי זו מזו כך שהשוואה ביניהם קשה. איך אפשר להשוות למשל בין יום והורסל או שפינוזה וסארטר? מצד שני, פילוסופיה, בדיוק כמו מדע, חותרת לגילוי האמת, והיא בוחנת את עצמה כל הזמן ומעדכנת את התאוריות השונות בהתאם.

כמובן, שהתקדמות לא נעשית בצורה ליניארית ויש תקופות ארוכות שבהן קשה להבחין בה. אין בזה שום דבר מפתיע כי הרי גם במדע ההתקדמות במקרים רבים איטית או שאפילו תתכן דריכה במקום למשך תקופה ארוכה. גרוע מכך, לפעמים המדע הולך לכיוונים מוטעים לגמרי, הליכה עקרה שלא רק שלא מובילה לשום התקדמות, אלא אפילו מצעידה את המדע לאחור. הדוגמא אולי הכי מפורסמת היא זו של ליסנקו שהיה המדען הראשי בברית המועצות לשעבר, וכל המדענים האחרים היו חייבים לסור למרותו כשאסור היה לערער על התאוריות הרשמיות של המפלגה הקומוניסטית. למשל, ליסנקו לא קיבל את חוקי מנדל והביולוגיה שלו התבססה על שעטנז משונה של דרוויניזם ולאמרקיזם, מה שהוביל לנזקים מרובים לחקלאות הסובייבטית ולמדע הסובייטי בכלל. במשך עשורים שלמים הביולוגים הרוסיים היו לא רלוונטיים ולא השיגו שום התקדמות מדעית, והיו ומנותקים מההתקדמויות הגדולות בתחום.

ווגל עוברת כעת לכמה דוגמאות קונקרטיות שמראות איך אפשר להראות שאכן יש התקדמות פילוסופית ואיך היא בדיוק מושגת. הדוגמא הראשונה מתייחסת למה שהיא קוראת, התקדמות תוך הריסה. בפילוסופיה, התקדמות רבה מושגת על ידי הפרכה או מציאת דוגמא נגדית לתאוריה שנחשבת למקובלת. בדיוק כמו שקיומו של ברבור שחור אחד, מפריך את התאוריה שכל הברבורים בעולם הם לבנים. הדוגמא שיא נותנת היא התאוריה של אפלטון בדבר אמונה אמיתית ומוצדקת (Justified true belief), ואת ההפרכה הקלאסית שלה על ידי אדמונד גטייר באחד המאמרים המפורסמים ביותר בפילוסופיה (מאמר שאורכו רק שלושה עמודים).

גטייר הראה שלא כל האמונות האמיתיות המוצדקות מובילות לידע חדש, והדוגמא במאמר של ווגל (שהיא אינטואטיבית יותר מזו של גטייר) מדגימה את זה בצורה ברורה. דמיינו שאתם צופים בגמר טורניר וימבלדון בין ג’ון מקנרו לג’ימי קונורס. אנחנו עומדים בפני הנקודה המכרעת במשחק כשמקנרו מגיש עבור ניצחון. הצופים בטלביזיה רואים איך מקנרו זוכה בנקודה ומנצח במשחק ומסיקים שמקנרו אלוף וימבלדון. עכשיו, נניח שבגלל תקלה טכנית, הצופים ראו בפועל את נקודת המשחק מהמשחק בשנה שעברה שגם בה מקנרו הגיש לניצחון. כלומר, נקודת המשחק האמיתית התרחשה במציאות ומקנרו אכן ניצח במשחק אבל הצופים לא ראו אותה. הצופים אם כך מאמינים שמקנרו זכה בטורניר וימבלדון, והאמונה הזו שלהם אכן אמיתית (כי זה מה שהתרחש בפועל) ומוצדקת (זה מה שהצופים ראו) אבל לטענת גייטר זה לא מסתכם לכדי ידע.

דוגמא אחרת להתקדמות בידע הפילוסופי מושגת דרך ספקנות (אני מדלג על הדוגמא השנייה שלה, התקדמות דרך הבהרה). פילוסופים משיגים התקדמות בכך שהם מעמידים בספק מושגים או תאוריות שנראות בלתי ניתנות לערעור. הדוגמא הקלאסית לכך היא בעיית האינדוקציה של יום. אינדוקציה, הייתה במשך שנים, וממשיכה גם היום בפועל, דרך החקירה המדעית. מדענים אוספים עדויות וראיות לנכונותה של תאוריה מסוימת אבל למעשה לעולם לא יכולים להיות בטוחים ב-100% שהתאוריה שלהם נכונה. אנחנו רואים שהשמש זורחת כל יום, אבל זה לא אומר שגם מחר היא תזרח. קרל פופר כמובן, הציע את עיקרון ההפרכה המפורסם שלו וטען שמדע טוב ונכון צריך לפעול בצורה אינדוקטיבית על ידי זה שהתאוריה המדעית תנסה למצוא הפרכות ותעמיד את עצמה בניבויים שקשה להשיגם. אין ספק שחלק מהמדעים עובדים ככה, אבל בסופו של דבר עיקרון ההפרכה לא פותר את הבעייה שהידע שלנו לעולם לא יכול להיות בעל ביטחון של 100% בנכונותו. זו דוגמא אחת לאיך טיעון פילוסופי מעמיד מה שנחשב לנכון בספק, ופילוסופים של המדע עושים את זה כל הזמן בהעמידם אספקטים שונים של הידע המדעי במבחנים שונים. הנקודה החשובה היא שמה שנראה לנו וודאי, הרבה פעמים לא כזה (דנתי בהרחבה בפופר ומה נחשב למדע בפוסט הזה).

ישנן דוגמאות נוספות לתחומים שבהן ידע פילוסופי מתקדם אבל אני חושב שהנקודה הובהרה. בעזרת כלים אנליטיים בלבד, פילוסופים מסוגלים לקדם את ההבנה שלנו של העולם הסובב אותנו, או להדגים עד כמה דרך הסקת המסקנות שלנו מוגבלת, ובכך לקדם את ההבנה של מושגים כמו מהו ידע או מהי עובדה. בזה שהם מצביעים על חולשות של טיעונים שנחשבים לנכונים הם מחייבים אותנו לשנות או להוסיף הנחות יסוד מסוימות, או להודות שאכן מה שחשבנו קודם לנכון אינו כזה (או שהוא נכון רק תחת תנאים מסוימים), ואז לנטוש את התאוריה הקיימת לטובת אחרת. כך או כך, ההבנה שלנו של המציאות מתקדמת ומשתנה והיא כעת טובה יותר, עד לפעם הבאה שבה פילוסופים יצביעו על בעיות חדשות.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • aranse  On 04/07/2012 at 4:57 am

    פילוסופיה,טובה ובעלת ערך,יכולה אף להסביר,גם בהתאם לכללים הרי נוקשים של המדע,מדוע התקדמותה וקידומה נתפשים כרוחביים ולא ליניארים(למעשה,גם,מאפיינים אלה מהווים את אחת הסיבות ועוצמתה ולעובדה שהיא הייתה,ובמובנים רבים גם נשארה,התשתית לכל ענפי המדע האחרים.
    הדיון הפילוסופי ,במקרים שבהם הוא נעשה כהלכה הוא מאוד מקדם וגם מתקדם,
    למעשה נראה שאנחנו חוזים ביחוד בעת האחרונה במין תנועה סיבובית או מחזורית שמחזירה לפילוסופיה את הכבוד והמשקל שאבד לה במרוצה השנים האחרונות,גם בגלל החומרנות הממאירה שפשטה בחברה שלכן גם גורמת להעדפה לא מוצדקת לתחומים שנחשבים בטעות כיותר מדידים.
    בסך הכל גם הקביעה מה ראוי לשמש כמדע ומה לא זה תחום פילוסופי מובהק
    זו גם הסיבה שלמדענים פורצי דרך יש בדרך כלל גם נטייה פילוסופית חזקה
    איינשטיין למשל הוא דוגמה טובה למדען פילוסופי שלכן גם העיז לפענח ממצאים מדידים בצורה שנגעה בהנחות הכי יסודיות,גם ממצאים שמדענים אחרים ראו
    לתחושתי גם במוזיקה,בדיוק כמו בתחומי אמנות אחרים,אפשר בהחלט להבחין בדרך המעניינת שבה תפישת המציאות מתפתחת כל הזמן,ההתפישה שלפיה התפישות החדשות מתעלות על קודמותיהן היא מעט בעייתית לדעת גם בגלל שגישה מדעית,פילוסופית ואמנותית אמיתית מתבסס גם על היכול למבט שהוא מעבר להיררכי ולתחרותי,איינשטיין לא התעלה על ניוטון,התפישה של כוללת את זו של ניוטון בתוכה וגם לא הייתה אפשרית בלעדיו,היא פשוט יותר מדוייקת,יותר מופשטת ולכן גם יותר קונרטית,אנחנו יותר טובים מדורות קודמים אבל לא היינו אפשריים בלעדיהם
    אגב
    גילוי נאות
    אני נשוי לדוקטור לפילוסופיה

    חוץ מזה מקווה שבבלוג הפתוח הזה מותר להביע דעה בלי להיתקל כרגיל בחסימה ומחיקה ויחס מתנשא מצד הבעל בלוג
    התפישה שלפיה גם לאנשים שלא באו מהאקדמיה מותר להתבטא בנושאים מדעיים היא חלק מאחת ההתפתחויות הכי חשובות ומהווה היבט יפה ומקדם במיוחד של האבולוציה של המדע ובכלל,
    בזכות התפישה הזאת שמרגיזה את כל מי שנוטה לתפישה טרוטוריאלית ואי מדעית של הידע ודרכי יצירתו נגיע גם לשלב הבא

    • גיל  On 04/07/2012 at 8:19 am

      אראנסה, מחיקות שלך נעשות אך ורק כשאתה משמיץ אחרים או כותב בצורה חסרת תרבות. על ביקורת עניינית אף אחד לא נמחק כאן.

  • Veblen  On 04/07/2012 at 8:45 am

    פוסט מעניין, שיתפתי.

  • אורי  On 04/07/2012 at 11:31 pm

    הראת כאן דוגמאות לכך שהפילוסופיה יכולה באופן עקרוני להתקדם, אבל לא לכך שהיא באמת מתקדמת. אני רוצה לשמוע על "מחקר" כלשהו בפילוסופיה שקידם משהו ב 20 השנים האחרונות. בכל שאר התחומים אפילו תזה של מאסטראנט יכולה לגלות משהו חדש, גם אם זה לא משהו חשוב מדי. פילוסופים, לעומת זאת, לא מגלים כלום. פעם בחמישים שנים מופיע איזה פילוסוף עם רעיון חדש, לא יותר. כל האחרים, למיטב ידיעתי, סתם מקשקשים תוך כדי שימוש במילים מסובכות.

    מה שקרה זה שהפילוסופיה התפצלה. חוקרים במדעי החברה והטבע מתעסקים בתחומים שהיו שייכים לפילוסופים, והם החליפו אותם. אנחנו הפילוסופים החדשים.

    • גיל  On 04/07/2012 at 11:41 pm

      הדוגמאות שהבאתי ממשיות ומראות על התקדמות. נראה לי שאתה שופט התקדמות פילוסופית בדומה למדע, אבל בדיוק כמו בדוגמא של המוסיקה, התקדמות יכולה להיות במישורים אחרים לגמרי. אם משהו שנחשב לקודם לוודאי, הוא עכשיו בספק ולעולם לא יוכל להיות שוב וודאי, זו התדקמות. אני לא מסכים שפילוסופים לא מגלים כלום, הם מגלים דברים רק שהם לא מוחשיים כמו מדענים. האם מתמטיים מגלים משהו? על סמך מה אתה אומר שפעם בחמישים שנה מגיע פילוסוף עם רעיון חדש? ישלך הכרות עם התחום? זה בוודאות לא נכון.

      • orikatz  On 05/07/2012 at 12:29 am

        כן, ברור שאני שופט התקדמות פילוסופית בדומה למדע, כי זו ההתקדמות היחידה שישנה. גם בפוסט אתה מתבלבל בנקודה הזו, כאשר בהתחלה אתה טוען שיש התקדמויות אחרות שיכולות להיות קיימות, אבל בסוף מציג רק עדויות להתקדמות כמו-מדעית. אם משהו שנחשב לוודאי והוא עכשיו בספק, זו התקדמות מדעית. זו לא התקדמות לרוחב או במישור אחר. זה קורה כל הזמן במדע (למשל – פעם חשבו בוודאות שגנים לא עוברים "לרוחב" בין יצורים).

        אני אומר שפעם בחמישים שנה מגיע פילוסוף עם רעיון חדש בגלל שאני לא שמעתי על שום רעיון חדש. כן, אני יודע שזו נשמעת כמו השקפה דבילית, אבל תחשוב על זה קצת יותר לעומק: אנשים כמוני שקוראים שלל ספרים ועיתונים נתקלים באופן קבוע ברעיונות חדשים שמגיעים מכל התחומים. נתקלתי ברעיונות חדשים שהגיעו מכיוון הביולוגיה, הכלכלה, הפיזיקה, פסיכולוגיה, אפילו סוציולוגיה (די מעט) אבל לא פילוסופיה.

        השאלה האם יש לי היכרות עם התחום דומה לוויכוחים עם דתיים שטוענים שאני לא יכול להגיד שהדת זה רעיון דבילי מכיוון שלא למדתי בישיבה 12 שנים גמרא. לא חייבים לרכוש ידע אינסופי בשביל לקבוע משהו. הטיעון שלי הוא לא לגבי מה הפילוסופים עושים כיום, אין לי שמץ של מושג מה הם עושים. הדבר היחיד שאני יודע זה שאין להם השפעה משמעותית מחוץ לתחומי המחלקות שלהם, וזאת מכיוון שאני נמצא שם בחוץ ולא ראיתי שום השפעה פילוסופית מסביבי ב 15 שנים של קריאת ספרים, 8 שנים של לימודים באקדמיה, ו 4 שנים של עיסוק במחקר אקדמי.

        אני רואה סביבי שלל חוקרים במדעי החברה והטבע מדברים על המדינה האופטימאלית, על מוסר, על קבלת החלטות, על המוח האנושי, על הנפש וכו'. שום פילוסופים.

      • גיל  On 05/07/2012 at 7:47 am

        למה זאת ההתקדמות היחידה שקיימת? ההתקדמויות שהראיתי אינן מדעיות, אלא נוגעות לפילוסופיה של המדע. היא לא נוגעת לתחום ידע ספציפי אלא מקרינה על כל תחומי המדע. האם לפי ההגיון שלך אין התקדמות בתחומים כמו מתמטיקה? הרי מתמטיקה אינה מדעית לא?

        בוא אשאל על התחום שלך, בכלכלה, יש התקדמות או לא? אם נעזוב לרגע תחומים חדשים כמו כלכלה התנהגותית, בכלכלה הקלאסית לי נדמה כמי שצופה מהצד לי שרוב התאוריות הכלכליות די מיושנות וממוחזרות במעגלים.

        אני חושב שאתה לא נתקל ברעיונות פילוסופיים כי הם פשוט לא מעניינים אותך או לא רלוונטיים אליך בניגוד לתחומים שהזכרת. רק בפילוסופיה של המדע אני יכול לחשוב על לקטוש, קויין ופטנם ככאלו שתרמו תרומות משמעותיות בעשורים האחרונים וזה רק בתחום אחד. יש תחומים חדשים כמו פילוסופיה של מדעי החברה או פילוסופיה של האינטרנט והטכנולוגיה, ואני מניח שאתה מכיר את דן דנט שתרם לא מעט לפילוסופיה ב30 השנה האחרונות.

        פילוסופים לא צריכים לשבת בכל מחלקה כדי שתהיה להם השפעה עליך. אפילו בלי לדעת את זה, לפילוסופיה יש השפעה משמעותית על המחקרים שלך. כל הניתוחים הסטטיסטיים שאתה עושה רוויים בהנחות פילוסופיות. סטטיסטיקה בייסינאית שב20 שנה האחרונה נעשתה מקובלת הרבה יותר והיא יוצאת כנגד הסטטיסטיקה התדירותית היא פילוסופיה שונה לגמרי של הדרך שבה מדענים מנתחים את הנתונים שלהם. אני בטוח שאם פילוסופים קוראים את הבלוג הם יכולים להביא דוגמאות מתחומים אחרים.

        אז כן, אני חושב שאתה לא מכיר מספיק את התחום או שהוא לא רלוונטי לגביך, כי אמירה כמו מה שאני לא מכיר לא קיים היא די בעייתית בלשון המעטה. אתה בעצמך מודה שאין לך מושג מה הם עושים, אז איך אתה יכול להיות כל כך נחרץ?

  • נועם לסטר  On 05/07/2012 at 8:43 am

    בקריאה אחת מהירה אני רואה שמה שאתה קורא לו התקדמות בפילוסופיה הוא למעשה שכלול הביקורת לגבי מה שאנו מחשיבים כידיעה. הפילוסופיה "מתקדמת" בכל פעם שהיא מצליחה להראות לנו שמה שחשבנו כידע או כעובדה אינו כזה מעשה. הדיאלוג של אפלטון "תאיטיטוס" מציג את השאלה "מהי ידיעה?" ומה שקורה בו זה שסוקרטס דוחה בעזרת דיאלוג מבריק את כל התשובות שניתנות לשאלה זו. כלומר, כבר אז עשתה הפילוסופיה את אותו דבר שאתה קורא לו "התקדמות", וזה נעשה אז כמעט באותה דרך שבה זה נעשה היום. ראו מה כתבתי על זה כאן (אפשר לקרוא רק על אפלטון והרמב"ם, זה מסכם את מה שיש לי לומר על העניין. http://www.mat.co.il/l7J

    • גיל  On 05/07/2012 at 8:50 am

      נכון, אין ספק שבעצם הדיאלוג הראשוני של אפלטון הייתה התקדמות, ולמעשה הייתה התקדמות עצומה בתחומים רבים. ועשית לי חשק לקרוא את תאיטיטוס.

  • niron1  On 05/07/2012 at 5:24 pm

    אורי, התחושה מתוך דבריך היא שהפילוסופיה מיותרת. בזבוז של משאבים. לא תורמת כלום, עסק אולי של תמהונים שאם היו מקדישים מזמנם ומרצם לטובת תחומים יותר פרקטיים ומציאותיים ופחות פנטזיונריים (כמו כלכלה) אז אולי אנחנו בני האנוש היינו מרויחים יותר, לא? דעתי בכל אופן הפוכה. אני ולא רק אני, שם את הפילוסופיה בראש (לא פחות) הרשימה המכובדת של התחומים האקדמיים (אפילו לפני הפסיכולוגיה האבולוציונית) ואיתך הסליחה גיל:-). פילוסופיה – הלא היא תורת החכמה, מצביעה קודם על כך שאנשים שעוסקים בה אוהבים חכמה וחשיבה מעמיקה ללא גבולות או מגבלות, חשיבה חופשית ועצמאית וניחנים במשהו חשוב במיוחד: חשיבה מקורית. פילוסופים רבים באו ממקצועות אקדמיים רבים ושונים בהם הצטיינו בדרך כלל, אבל מצאו את הסיפוק האינטלקטואלי המירבי דווקא בפילוסופיה שאליה ייחדו בסופו של דבר את חייהם. מתמטיקאים כמו לייבניץ (חשבון אינפיטיסימלי) שמצא את אושרו בפילוסופיה, ניטשה (הסטוריה יוונית) שפרש מהאקדמיה לפרישות פילוסופית מוחלטת הם רק דוגמאות אחדות מתוך רבות לעניין. בעיני ובעיני רבים בכל העולם, התהילה נתונה לפילוסופים גדולים כמו אפלטון, אריסטו, קאנט, יום, שפינוזה ויטגנשטיין ורבים אחרים.הפילוסופיה והחשיבה הפילוסופית היתה הבסיס להתקדמות מדעית בתחומים רבים שתקצר היריעה מלפרט. אתן דוגמא אחת ואם תרצה עוד בהמשך: הפילוסופיה ההדוניסטית שהתחילה בימי הפילוסופים היוונים הקדמונים כמו אפיקורוס ובעצם עוד קודם להם, והמשיכה מאוחר יותר להתפתח אצל פילוסופים כמו בנתהאם ולוק, הפכה ברבות השנים לחלק חשוב בפסיכולוגיה המודרנית. כאן כמו בתחומים פילוסופיים אחרים, הפילוסופים הם החלוצים: מעלים את הרעיון, את הכיוון, את הקונספט ואח\"כ בעלי המקצועות האחרים מנסים להוכיח. (אם כי יש גם תהליך הפוך ששוב מדגיש את חשיבות הפילוסופיה).

    • גיל  On 05/07/2012 at 8:32 pm

      נירון, אני לגמרי מסכים איתך שפילוסופיה חשובה מכל תחומי הידע המדעי כי בלעדיה הם לא יכלו להתקיים. רק להגנתו של אורי, הוא לא טען שהפילוסופיה אינה חשובה אלא שב50 השנה האחרונות לא חלו בה התקדמויות משמעותיות. אני כמובן חושב שהוא טועה וגם ציינתי כמה דוגמאות אבל אם יש לך דוגמאות מכל תחום פילוסופי אתה מוזמן להוסיף אותן.

  • niron1  On 06/07/2012 at 1:58 am

    גיל,אני לא מומחה גדול לחידושים הפילוסופיים המודרניים וחושב שהדוגמאות שנתת מוכרות, טובות ומספקות. אני קראתי בזמנו את ג'ון רולס שחי עד לפני 10 שנים ונחשב לפילוסוף חשוב שסיפרו "תאורית הצדק" היוותה נתבך חשוב בתחום מדעי המדינה. אבל, למען הגילוי הנאות אציין שאני לא מומחה גדול גם בפילוסופיה עתיקה יותר. יש לי תואר שני רק בפרמקולוגיה, ופילוסופיה אני לומד כאוטודידקט. אבל, התחושה שאני קיבלתי מדבריו של אורי (אולי תחושתי בלבד – שאינה אוביקטיבית..) היא שהפילוסופיה בכללותה כולל זאת העתיקה מה 15-20 שנה האחרונות, אינה חשובה במיוחד, ובעיקר אינה רלוונטית. אם קראתי טוב הוא אינו אומר שב-50 שנה האחרונות לא חלו תמורות בפילוסופיה אלא שבכל 50 שנה בא איזה פילוסוף עם רעיון חדש.. עוד טוען אורי שאין רעיונות חדשים בפילוסופיה בשנים האחרונות (מציין טווח זמן: 15-20 שנה האחרונות), לעומת תחומים אחרים בהם יש זרם ושפע מרשים של המצאות ורעיונות, הרעיונות הפילוסופיים העתיקים אינם מוזכרים על ידו כרעיונות שהם בסיס לתחומים מדעיים רבים. "הפילוסופיה אינה מתקדמת" – הוא אומר מפורשות, והרושם הכללי שמותירים דברים כאלו הוא שאינם נכונים בלשון המעטה. חשוב לי קודם להפריך את טענותיו של אורי אחת לאחת: קודם כל רעיונות פילוסופיים גדולים מגיעים פעם ב-50 שנה? בואו נבדוק: אני זוכר למשל ששפינוזה ולייבניץ הפילוסופים הגדולים לכל הדעות בעלי רעיונות פילוסופיים שונים, נולדו בהפרש של 16 שנה ואף היו בקשר זה עם זה. היו כמובן פילוסופים רבים בעת העתיקה שהיו תלמידים אחד של השני – כמו שאריסטו היה תלמידו של אפלטון כמו שאפלטון היה תלמידו של סוקרטס. (לא בדיוק 50 שנה..). היו כמובן פילוסופים קדומים יותר מהם שחיו באותה תקופה, אבל אני מסכים איתו בדבר אחד, שבסך הכל פילוסופים גדולים מאוד עם רעיונות גדולים במיוחד אפשר למצוא בדר"כ לא בכל יום וגם לא כל שנה, אבל אימרה כזאת ברורה ורק מחלישה את מסקנתו. אני רוצה לשאול את אורי: האם במוזיקה הקלאסית אפשר למצוא גאונים כמו מוצארט ובטהובן ובאך כל פרק זמן קצר? האם יש מלחינים מודרניים שמתקרבים אפילו לגאונות שלהם? האם זה שאין, אומר שהמוזיקה הקלאסית אינה מתקדמת? אבל אלך בקו הלוגי (פילוסופי:-)) של אורי לתחומי המדע: האם בתחומי הפיזיקה של המאה העשרים ואחת יש מישהו פורץ דרך שאפילו מתקרב לגאונות של איינשטיין ואפילו ניוטון? הפיזיקאים המודרניים מצליחים כיום לקדם תאוריות ובמיוחד לבדוק אותם, רבות בזכות איינשטיין שהפך לחלוטין את הפיזיקה המודרנית. אגב, הבוזון של היגס (החלקיק האלוהי) הזוכה להתעניינות בימים אלו, הוכח לראשונה בנוסחאות מתמטיות של.. איינשטיין. כל זה מראה שבתחומים רבים צריך מעט גאונים פורצי דרך שמעלים רעיונות וסוללים את הדרך בעתיד לאחרים. המוזיקה הקלאסית שלא נסה ליחה חיה ובועטת וזוכה לפופולריות עצומה בימנו לחובבי מוזיקה רבים וגואפילו מהווה בסיס לכל מוזיקאי מודרני. כך גם בתחומי מדע אחרים. יש פורצי דרך מעטים שמהווים בסיס למדע היום, ומעל הכל הפילוסופיה הקלאסית שמהווה בסיס למדע על כל זרועותיו כיום: הפילוסופיה העתיקה של אפלטון אריסטו וזו של יום קאנט הגל וכו רלוונטית, הינה מושא להערצה עצומה, השראה ומציתה את הדמיון כיום לא פחות מבעבר.

    • גיל  On 06/07/2012 at 8:44 am

      זה נכון שגם בתחומי מדע שונים ההתקדמות לפעמים איטית. הרבה שינויים נובעים מטכנולוגיות טובות יותר וזה לפילוסופיה לא עוזר. בפיסיקה שהזכרת, גילויי חלקיקים חדשים זה טוב ויפה, אבל התאוריות המוצקות בפיסיקה קיימות כבר כמעט 100 שנה, עם התפתחתויות אבל בלי פריצות דרך (תורת המיתרים אינה מדעית כרגע).

  • nielsbh  On 07/07/2012 at 6:04 am

    פוסט מעניין מאוד.
    יש לי שאלה. אקדים ואומר שאני מתחום מדעי הטבע שמעט מתעניין בפילוסופיה. ואני גם מאלה שלא שוכנעו בנחיצות של הפילוסופיה להתקדמות המדע, או בהשפעות חיוביות עליו. פילוסופיה נמצאת בקטגורית "מדעי הרוח", ואם היא רלוונטית למדע הרי שהיא יכולה רק להזיק לו, כמו שמראה דווקא הדוגמא שלך עם הסובייטים.
    השאלה נוגעת לדוגמא האחרונה עם הספקנות. האם זו דוגמא להתקדמות של ידע פילוסופי? ספקנות היא אכן אמצעי להתקדמות, אבל בתחומים של מדעי הטבע, ולא של הפילוסופיה. ומה זה בכלל, בעיניך, "ידע פילוסופי"? מה כלול בו?

    • גיל  On 07/07/2012 at 8:46 am

      לא הבנתי למה אם היא רלוונטית למדע היא יכולה רק להזיק לו? האם התכוונת שיש לה את הפוטנציאל להזיק? האמת היא שהדוגמא של הביולוגיה הסובייטית לא ממש רלוונטית לפילוסופיה של המדע אלא מראה שמדע פוליטי הוא מדע גרוע.

      ספקנות היא אכן מושג פילוסופי כי היא קשורה לצורה שבה אנחנו תופסים או מעבדים את הידע שיש לנו. למה אתה חושב שהיא אמצעי להתקדמות רק במדע הטבע?

      ידע פילוסופי זה באמת מושג מעומעם קצת ופתוח לפרשנויות, אבל הכוונה באופן כללי היא לכל ידע שקשור לפילוסופיה, כלומר כזה שמתקבל בכוח המחשבה בלבד (אם כי, לא כל ידע כזה הוא בהכרח פילוסופי, למשל מתמטיקה).

  • nielsbh  On 07/07/2012 at 9:30 am

    אני באמת לא מצליח להבין מהו ידע פילוסופי, ואיך הוא משתלב, או מה תפקידו בעולם המדע. ולא בגלל שהתשובה שלך לא טובה. אלא אולי זה קשור לדיסיפלינות השונות שאנחנו באים מהן, וחוסר ההבנה שלי אולי נובע מטרמינולוגיה שונה שכל אחד משתמש בה.
    ופה גם אולי טמון ההסבר לקצרים האחרים בתקשורת. למשל, הדוגמא של הביולוגיה הסובייטית. בטרמינולוגיה שלי, אין דבר כזה "מדע פוליטי". יש פוליטיקה שמפריעה למדע. זה אמנם סימנטי, אבל זה משאיר אותי בשאלתי – איך תחום של מדעי הרוח יכול להשפיע על המדע?
    לגבי מושג ה'ספקנות', אני מקבל את ההערה. ספקנות דרושה גם להיסטוריון, גם לחוקר מדעי החברה ואני מניח שגם לפילוסוף. בהקשר של מדעי הטבע: אני לא רואה מדוע חוקר במדעי הטבע צריך פילוסופיה כדי שתאמר לו להיות ספקן. זה בהגדרת תחום העיסוק שלו. וכך לגבי עוד תחומים.

    (ד"א, אני אישית דווקא הייתי מאוד לא ספקן כלפי מה שלימדו אותי בפקולטה שלי ו"בלעתי" הכל. אבל אני לא חוקר. אז אין לי אינטרסים אישיים בטענה הזו).

    • גיל  On 07/07/2012 at 10:28 am

      לא חשוב באיזה מדעי אתה נמצא, הנחות יסוד פילוסופיות מנחות את מה שאתה עושה. למשל, איסוף נתונים או תצפיות מניחות שאנחנו יכולים ללמוד משהו על העולם בדרך הזו, משהו שהוא לא טריוויאלי בכלל. יותר מזה, איך אתה אוסף נתונים, למה אתה משתמש בשיטות מחקר מסוימות ולא אחרות, איך אתה מנתח את הנתונים, האם אתה משתמש במבחנים סטטיסטיים? האם גודל המדגם מתאים? איך אתה מכליל מהנתונים שלך לגבי העולם? כל אלו הן שאלות פילוסופיות במהותן. אם תאמר באיזה תחום אתה נמצא, אני בטוח שנוכל למצוא ביחד כמה הנחות יסוד פילוסופיות או להראות איך הפילוסופיה משפיעה עליך גם בלי להיות מודע לזה. לכן כשאתה אומר שצריך להיות ספקנים, אתה עוסק בפילוסופיה. למה אתה צריך להיות ספקן ולא למשל לקבל כאמת אבסולוטית מה שהממצאים מראים לך? איך באה לידי ביטוי הספקנות במחקרים אצלך?

      מדע פוליטי בעיניי הוא כזה שמונחה על ידי פוליטיקאים ולא על ידי חקירה עצמאית של המדענים. זה לא רק שהפוליטיקה מפריעה למדע, אלא היא מנחה אותו בצורה מפורשת איך לאסוף נתונים ולפרש אותם.

  • nielsbh  On 07/07/2012 at 2:53 pm

    השאלות שאתה מעלה ומכתיר אותן כשאלות פילוסופיות – אני לא קורא להן שאלות פילוסופיות (למעט אולי השאלה הראשונה לגבי ההנחות שיש מאחורי איסוף נתונים. אבל אני לא יכול לחשוב על הנחות שיובילו אותי למסקנה שלא לאסוף נתונים. הויכוח בין אמפריציזם לרציונליזם הוא כבר לא אקטואלי). 'איך אני אוסף את הנתונים', 'מהן השיטות מחקר והניתוח' -אף פעם לא הסתכלתי על כל אלה כשאלות פילוסופיות. ואני יכול להסביר למה: מטרת השאלות האלה היא לקדם את החוקר במחקר שלו; להבין טוב יותר 'איך', ו'למה' – אבל ל'מה' במובן המכניסטי (המכניזם מאחורי התופעות), ולא 'למה' במובן של 'למה יש עולם?'. ועובדה שמי שמוסמך יותר לענות על השאלות האלו, הוא מי שבקיא בתחום הידע שלו, ולווא דווקא פילוסוף, למרות שזווית הראיה שלו שונה, והוא לא 'משוחד'.
    נקח לדוגמא את האסטרונומיה. שאלות שנוגעות לאיסוף הנתונים, לאופן התפציות, לניתוח שלהן, הן השאלות שאסטרונום או פיסיקאי מתעסק איתם. ואלו שאלות טכניות שנוגעות למקצוע הפיסיקה ספציפית. אם הוא רואה את הכוכב נמצא בזמן מסוים במקום מסוים, כל מה שהוא יעשה עם הנתונים האלה תלוי בשאלה עד כמה הוא אסטרונום טוב, ולא כמה הוא פילוסוף טוב. מהי שאלה פילוסופית בעיני? שאלה פילוסופית תהיה: 'האם לנקודה בשמיים שאני רואה ככוכב יש קיום משל עצמה, או שמא רק ברישומי החושים שלי?' או 'האם היא במיקרה חוקי הפיסיקה הם כאלה, או שיש להם תכלית או יד מכוונת'. שאלות מסוג זה הן מאוד שונות מהסוג הראשון, כי אין להן כל השפעה על הפעולות המצופות מאסטרונום טוב. ואפשר להכליל את זה לכל תחומי הידע: לפי ההגדרה שלי לשאלות פילוסופיות, הן כאלה אם אין להן השפעה על החוקר את תחום הידע שלו.
    לגבי הספקנות אמרת משהו מעניין. אבל קודם, אני רוצה לברר: מה אתה מתכוון 'ממצאים'? הרי אי אפשר להיות ספקן לגבי דברים שהעיניים רואות. אפשר להיות ספקן לגבי איך לפרש את הדברים שהעיניים רואות (או כל אחד מאמצעי החישה), ואז אני חושב גם שהמילה 'זהיר' עדיפה על המילה 'ספקן'. עובדות אמפיריות הן בהגדרתן משהו שאיש מהחשים אותן לא יטיל בהן ספק. כשהשמש זורחת – כל מי שהוא בהכרה ואמצעי החישה שלו תקינים – יסכים שהשמש זורחת. אם היה ניתן להטיל ספק – זו לא היתה עובדה אמפירית. ומדעי הטבע עוסקים בעובדות אמפיריות. לגבי האופן שמפרשים אותן – חייבים להיות ספקנים (או זהירים).

    • גיל  On 07/07/2012 at 3:30 pm

      אתה לא, אבל מה לעשות שהן כאלו? אם תקרא מאמרים או ספרים בפילוסופיה של המדע תראה שדנים בהן באריכות. ברור שלחלק מהן יש כבר תשובה מקובלת ונחרצת כך שלכאורה אין מה לדון בהן, אבל אתה לא נתקל למשל באנשים שיספרו לך משהו שקרה להם ויסיקו מזה שאצל כולם זה ככה?

      אסטרונומיה ופיסיקה הן דוגמאות מצוינות לשימוש בפילוסופיה. קח לדוגמא את המחקרים על בוזון היגס. הרי התצפיות האחרונות לא הצליחו לראות אותו, כמו שלא ניתן לראות חלקיקים אחרים. הם מסיקים על קיומו משורה של הנחות פיסיקליות ומחישובים סטטיסטיים שנופלים תחת פרמטרים שהתאוריה מנבאת. כל אחד מהדברים הללו מניח הנחות פילוסופיות מסוימות שבסופו של דבר מצטברות לכלל מסקנה שהחלקיק קיים או לא (או שמשהו קיים במידה מסוימת של ודאות).

      לגבי ספקנות, טוב, זה באמת נושא רחב, אבל מי כמוך יודע שמראה עיניים או תחושות סובייקטיביות של אנשים יכולים להטעות. כשמודדים דברים מניחים הנחות מסוימות. אפילו כשאתה שואל אנשים שאלה פשוטה כמו "כמה אתה מאושר?" ונותן להם טווח תשובות של 1-10. איך אתה יודע שהמספרים שהם נותנים מייצגים משהו וברי השוואה למספרים שאנשים אחרים נותנים? אתה עושה כל מיני הנחות שזה אכן כך אבל אף פעם לא יכול להיות בטוח לגמרי.

      לגבי עובדה אמפירית, גם אם יש הסכמה רחבה מקיר לקיר על תצפית מסוימת, אתה עדיין לא יכול מבחינה פילוסופית להניח שהיא אכן נכונה. השמש יכולה להיות אשלייה חזותית שכל בני האדם נופלים בה. להניח שמה שאנחנו רואים זה מה שקיים בפועל זו קפיצה לוגית שהיא פילוסופית במהותה.

  • nielsbh  On 07/07/2012 at 4:06 pm

    אני מסכים לגבי הפיסקה האחרונה: ההסכמה היא על כך שהשמש נרשמה בחושים, ולהניח שהיא קיימת זה עניין פילוסופי. זה כמו הבדיחה הסקסיטית על הגבר שקובע איזו מכונית לקנות (מיצג את הפיסיקה, נניח), והאישה קובעת *אם* לקנות (מיצגת את הפילוסופיה).

    לגבי הפיסקה השלישית – אתה נתת דוגמא ("שאלת האושר") שהיא בכלל לא בתחום מדעי הטבע. הבסיס של מדעי הטבע קשור דווקא, בין יתר הדברים, גם בדברים שיש לגבם הסכמה רחבה מקיר לקיר, כלומר עובדות אמפיריות, ולכן אי אפשר להטיל ספק בכך שהם נרשמים בחושינו. אבל אולי יש לך דוגמא נגדית לכך?

    לגבי הפיסקה השניה והראושונה – אני מתקשה להאמין שהייתי מייחס את התואר 'פילוסופיות' להנחות שעומדות בבסיס השיקולים הפיסיקליים שהובילו להשערות בדבר קיומו של היגס – אם הייתי מכיר את ההנחות האלה. אבל שוב, זה חוזר לשאלה שלי מהי בכלל הנחה פילוסופית ומה מבדיל אותה משיקולי תחום הידע עצמו (אני עדיין לא מבין למה שיקולים מסוימים באיסוף הנתונים למשל, קשורים לפילוסופיה מאחורי תחום הידע ולא לתחום הידע עצמו). זה נושא שאני באמת רק התחלתי ללמוד אותו, וזה מסקרן להמשיך.

    • גיל  On 07/07/2012 at 4:46 pm

      אתה צודק, הדוגמא שלי לגבי האושר לא קשורה למדעי הטבע, אבל תחשוב למשל על הויכוח האם אור הוא חלקיק או גל. זו שאלה שמעבר לבדיקות האמפיריות שמראות פעם כך ופעם אחרת, קשורה גם לסוגייה פילוסופית עמוקה של חלוקת המרחב האם הוא רציף או בדיד.

      שים לב שאני לא אומר שכל עשייה מדעית בהכרח מלווה בהנחות או תובנות פילוסופיות מעמיקות אבל אין למדע ככלל קיום בלי פילוסופיה.

      לגבי איסוף ופרשנות של נתונים, האם אתה מכיר את ההבדל בין הסטטיסטיקה התדירותית לבייזיאנית? בסטטיסטיקה תדירותית, בודקים השערת אפס מסוימת וביתר ספציפיות, מוצאים את ההסתברות שהנתונים שלך הושגו באקראי בהנחה שממוצע מסוים שווה לערך מסוים. הסקה בייסיאנית בודקת מה הסיכוי שההשערה נכונה בהנתן הנתונים והיא יוצאת מנקודת הנחה שהסיכויים להשערות שונות לא זהים בניגוד לסטטיסטיקה התדירותית משתמשת בקריטריון אחיד. כל פעם שאתה עורך ניתוח סטטיסטי כלשהוא אתה בהכרח משתמש באחת התאוריות הללו, ולכל אחת מהן יש הנחות נוספות כתלות בניתוח וכולן פילוסופיות.

  • nielsbh  On 08/07/2012 at 9:40 am

    אם הויכוח הוא את מה ניתן לכנות 'סוגיות פילוסופיות', אני לא חושב שזאת הבמה לנסות לשכנע אותך שמה שבעיניך סוגיה פילוסופית היא בעצם סוגיה הקשורה לתחום הידע הספציפי, בעיקר כי זו זכותך לכנות את זה ככה, ובמיוחד, כפי שאתה טוען, כך גם נהוג לכנות את הסוגיות האלה במקורות השונים.

    לגבי הדוגמא שננת עם הדואליות של האור: היא מחזקת את הטענה שלי. כל מה שטענתי זה שמדע נבנה על עובדות אמפיריות שלא ניתן להטיל עליהן ספק. ואכן – כאשר האור מציג תכונות של גל אף אחד לא יטיל ספק שלפנינו תכונות של גל, וכנ"ל לגבי המיקרה בו הוא מציג תכונות של חלקיק. המחלוקת היא לגבי הפרשנות (משפט כמו "האור מציג תכונות גליות" הוא לא פרשני. המשפט "האור הוא גלי" הוא משפט פרשני).
    אתה שם את הפרשנות הזו בתחום הפילוסופיה. רוב הפרשנויות לממצאים, שאכן יש להטיל בהן ספק, שייכות לדעתי לתחום הידע. בדוגמא של השאלה האם אור הוא גל או חלקיק, היא דווקא שאלה פילוסופית, כי השואל באמת שואל בשביל לדעת מהי מהותו של האור. אבל השאלה הזו לרוב נשאלת על ידי פיסיקאים לא כשאלה פילוסופית, אלא כשאלה טכנית, כי הם צריכים לבנות מערכי ניסויים שמתבססים על אחת משתי התשובות האפשריות לשאלה: חלקיק או גל. לדוגמא: הפיסיקאי רוצה לבדוק מה קורה כשחלקיק מתנגש בחלקיק. האם הוא יכול לעשות את זה באמצעות אור? אז הוא צריך לשאול את עצמו, האם יש חלקיקי אור? או שאור היא תופעה גלית? שהתהיה הזו מועלת בהקשר הזה, היא לא פילוסופית בעיניי, היא "ארצית", היא פרקטית. ככה אני רואה את ההבחנה.

    • גיל  On 08/07/2012 at 12:04 pm

      זה באמת לא המקום לדון בסוגיות פילוסופיות פשוט כי זה נושא מאוד רחב. אני רק רוצה להתייחס לנושא הידע. ברור שהפרשנות שייכת לתחום הידע, אבל השאלה המרכזית היא איך אנחנו יודעים מה שאנחנו יודעים, או מתי אנחנו קובעים שתצפית מסוימת מהווה ידע מוצק ומתי היא לא, אלו הן סוגיות פילוסופיות. כמובן שהיא מתרגמת לפרקטיקות שונות, אבל הבסיס פילוסופי.

  • נ  On 14/07/2012 at 8:03 am

    מה או מי קובע מיהו פילוסוף גדול במיוחד, עם רעיונות גאוניים במיוחד?

    הרבה א/נשים הגיעו לאותם רעיונות בלי לפתוח שום ספר. אבל נראה שיש נטיה לבכר שושלות מסויימות ולהדוף זאת אם זה מגיע מאיזו נערה.

    • גיל  On 14/07/2012 at 8:55 am

      פילוסופים נשפטים לפי ההשפעה שלהם ולפי כמה שמדברים וכותבים עליהם. תסכימי איתי שאריסטו, אפלטון, סוקרטס, קאנט, יום וכו' הם פילוסופים משפיעים. עד היום מדברים עליהם וכותבים על הרעיונות שלהם שנים אחרי שהם נוסחו.

  • נ  On 14/07/2012 at 9:06 pm

    נכון. אבל זה מדהים אותי שזה כך. תמיד כולם מזכירים את אותם שמות ולא רק בתחומים האלה. לפעמים מדובר באמת באדם גדול, אבל לפעמים מדובר באדם עם רעיונות כ"כ מעוותים שאין כל דרך לבחון ועדיין נחשב לאחד הענקים. זה לא נראה לי כמו תהליך שרירותי וטהור.

    • גיל  On 14/07/2012 at 11:01 pm

      איזה פילוסוף את מכירה שהרעיונות שלו מעוותים ועדיין נחשב למקובל? התהליך בפרוש לא שרירותי למרות שמן הסתם אין הסכמה מוחלטת מי הכי חשוב.

%d בלוגרים אהבו את זה: