כיצד עודף נשים משפיע על בחירות הקריירה שלהן?

בפוסט הקודם כתבתי על מחקר שבוחן את ההשלכות הכלכליות של אי שיוויון במספר הגברים והנשים, במיוחד מה קורה כשיש יותר מדי גברים, על פי התאוריה האבולוציונית של הברירה המינית. בקצרה, עודף במספר הגברים או הנשים מוביל לתחרות מינית גדולה יותר כי יש הרבה פחות בני זוג פוטנציאליים לבחור מהם. כשיש יותר גברים, התחרות חריפה במיוחד כי נשים גם ככה בררניות יותר בבחירת בני זוג, ולכן גברים יעשו הרבה מאוד כדי להרשים אותן, כולל הוצאות כספים גדולות יותר וכניסה לחובות. חשוב להבהיר שההשפעות הללו אינן מודעות. גברים ונשים אינם מחשבים את היחס הזה באופן מודע ולכן הרציונליות אינה כלכלית גרידא. הן באות לידי ביטוי בההחלטות כלכליות שונות ובדרכים אחרות אבל אינן מודעות. אנשים מגיבים לרמזים שונים מהסביבה שמלמדים על תחרות גדולה יותר. מתברר שהטרמה די פשוטה של יחס שונה של גברים ונשים מובילה לתוצאות מרחיקות לכת כשהמחקרים נעשים בצורה מבוקרת במעבדה.

אותה קבוצת חוקרים שביצעה את המחקר הקודם שותפה גם למחקר הנוכחי. כאמור, המין שמכיל מספר קטן יותר של אנשים נהנה מיתרון במציאת בני זוג, כי יש לו מבחר גדול יותר של בני זוג לבחור ממנו. כשיש יותר נשים מגברים, לנשים יש בעייה במציאת בני זוג מתאים, במיוחד בגלל העובדה שבני אדם הם יצורים מונוגמיים, במידה חלקית לפחות, עם השקעה הורית גברית גדולה. נשים מעוניינות בבן זוג קבוע ונאמן, כזה שלא יבגוד בהן עם אחרות. כשיש הרבה נשים בסביבה, קשה יותר למצוא בן זוג כזה כי לגברים יותר אופציות לבחירת בת זוג. מחקרים מראים שכאשר יש יותר נשים מגברים באוכלוסייה, אחוזים גבוהים יותר של זוגות מתגרשים, יש יותר בגידות מצד הגברים, ונשים יולדות יותר ילדים מחוץ לנישואין (כי יש לגברים עם מי לבגוד). מכיוון שלנשים קשה יותר להבטיח שגברים ישארו במערכת יחסים ארוכת טווח כשיש יותר נשים בשטח, הן צריכות לנקוט באסטרטגיה חלופית. ההשערה האבולוציונית שהמחקר הנוכחי בא לבחון היא, שמכיוון שגברים יהיו פחות מחויבים לנשים במקרה שהיחס הוא לטובתם, נשים תאלצנה לנקוט באמצעים אחרים שיאפשרו להן להיות עצמאיות יותר ויספקו משאבים להן ולילדיהן העתידיים. כלומר, ביטחון כלכלי וקריירה מכניסה הופכים למרכיב חשוב יותר עבור הנשים. זה למעשה מה שקרה לנשים במשך תקופה קצרה בימי הביניים באירופה, כשהיו הרבה יותר נשים מגברים בסביבה. נשים נכנסו לשוק העבודה ועסקו בעבודות שמעולם לא עבדו בהן בעבר. כשיחס הגברים לנשים הפך לשווה יותר מאוחר יותר, נשים ניסו פחות לעבוד בעבודות חדשות, חברותן באיגודי עובדים פחתה והן מילאו את התפקידים המסורתיים יותר של נשים בחברה.

ההשערה הבסיסית של המחקרים הנדונים במאמר היא שעם יחס נשים לגברים גבוה, נשים ייטו יותר לחפש עבודות וקריירות מכניסות, כאלו שיתמכו בהן ובילדיהן (הקיימים או או הפוטנציאלים), וזאת בשל החשש שבני זוגם לא יהיה שם לעזור להן כשמערכת היחסים פחות יציבה. כמו במחקר הקודם, המחקר הראשון הוא מחקר מתאמי שבדק מתאם בין היחס בין גברים לנשים ב-50 המדינות בארה”ב, לבין עשר העבודות המכניסות ביותר עבור נשים. ההשערה היא שבמדינות שיש בהן יותר נשים מגברים, נמצא שיותר נשים עובדות בעבודות המכניסות הללו. בנוסף, בגלל שלנשים יותר קשה למצוא בני זוג במדינות עם יחס מוטה לרעתן (מבחינת מציאת בני זוג, לא מספרית), אז נשים יולידו ילדים בגיל מאוחר יותר וגם מספר הילדים הכללי של כל אישה יהיה קטן יותר.

נתונים גלויים ממפקד האוכלוסין ומשרד העבודה האמריקאי מאפשרים למצוא את הנתונים הללו שעל בסיסם חושבו המתאמים והתוצאות תמכו בהשערות. נשים נטו לעבוד בשיעורים גבוהים יותר ב-6 מתוך 10 העבודות המכניסות ביותר במדינות שבהן הן היוו את הרוב. מקצועות כמו עריכת דין, מנהלת מערכות מידע, תיכנות או יועצת פיננסית היו פופולאריים מאוד בקרב נשים במדינות הללו והמתאמים היו גבוהים למדי. הווה אומר שככל שהיחס היה גבוה יותר, כך יותר נשים בחרו בקריירות המכניסיות יותר.

בנוגע לתכנון המשפחה, הנתונים תמכו בטענה שכאשר יש יותר נשים בסביבה, גיל ההולדה של הילד הראשון מאוחר יותר וגם נשים מולידות פחות ילדים (מתאמים של 0.27- ו-0.49- בהתאמה). כל התוצאות הללו היו בהתאם לניבויים התאורטיים אבל מכיוון שמתאם לא בהכרח מעיד על סיבתיות, יש צורך בניסויים מבוקרים יותר ולשם כך נערכו מחקרים נוספים במעבדה.

בניסוי הראשון השתתפו 88 סטודנטיות שכל אחת מהן ראתה סדרה של תמונות עם יחס מסוים בין גברים ונשים, מה שמהוות את ההטרמה (priming) לניסוי. הנשים נדרשו לספור כמה גברים וכמה נשים היו בתמונה. שליש מהנשים ראו תמונות שכללו מספר גבוה יותר של גברים, שליש שני ראו תמונות שכללו מספר גבוה יותר של נשים, והשליש האחרון ראו תמונות שכללו מספר שווה של גברים ונשים. אחר כך, וכביכול בלי קשר לתמונות שנצפו, נתבקשו הנבדקות לדרג שלושה מצבים שונים שעימתו בין קריירה למשפחה: הן נתבקשו לענות מה יותר חשוב להן בחיים, משפחה או קריירה. שאלה אחרת בדקה האם חשוב להן יותר לבלות זמן איכות עם ילדים עתידיים או לעבוד בעבודה מספקת, והשאלה השלישית חקרה האם הן מעוניינות בחיי משפחה מספקים או במיצוי מלוא הפונטנציאל בקריירה אישית. כל שלוש התשובות אוחדו למדד אחד של קריירה מול משפחה. התוצאות מוצגות בגרף הבא:

image

כפי שאפשר להבחין, הניבוי שעודף נשים יוביל לנטייה גדולה יותר לרצות בקריירה על פני משפחה אומת. כשהיחס בין גברים ונשים היה שווה או היו יותר גברים, הנטייה הייתה להעדיף יותר את המשפחה (לא היה הבדל משמעותי בין השניים). במקרה כזה, כל אישה יכולה למצוא גבר בסבירות גבוהה ולכן הלחץ לרדוף אחרי עבודה מכניסה קטן יותר.

המחקר השלישי היה דומה לשני אבל המניפולציה שהטרימה את הנשים ליחס משתנה של גברים ונשים הייתה שונה. במקום לצפות בתמונות של גברים ונשים, קראו 58 נשים מאמר מעיתון מקומי שבו מדווחים שיש יותר גברים או נשים, או מספר שווה פחות או יותר של שניהם, בסביבת האוניברסיטה. שלוש השאלות שנשאלו במחקר השני חזרו גם פה והתוצאות היו דומות למחקר הקודם. כעת, רצו החוקרים לבדוק האם התחרות התוך מינית היא זו שמשפיעה על הנבדקות לענות כפי שענו. לשם כך נתבקשו הנחקרות לדווח עד כמה הן מסכימות לשתי ההצהרות הבאות: “יהיה לי מאוד קשה למצוא בן זוג להתחתן איתו”, ו”התחרות על בן זוג איכותי תהיה קשה מאוד”. התוצאות סוכמו למדד כמותי אחד. המדד הזה מודד עד כמה תופסות הנשים שתהיה להן תחרות קשה במציאת בן זוג.

בעזרת פרוצדורה סטטיסטית ספציפית, אפשר לבחון האם משתנה מסוים מתווך את הקשר או המתאם בין שני משתנים אחרים. במקרה הספציפי הזה רצו לבחון האם מידת התחרות על בן הזוג מתווכת את הקשר בין יחס נשים לגברים גבוה ובין הרצון לקריירה. התוצאות הראו שזה אכן מה שקורה. לא סתם היחס הגבוה של נשים לגברים משפיע על בחירות הקריירה של הנשים אלא הוא נובע באופן ספציפי בגלל התפיסה הנכונה שיהיו פחות גברים פנויים בשוק הפנויים פנויות. המחקר הזה שיחזר אם כן את המחקר הקודם במניפולציה ניסוייות שונה, וגם הוסיף עליו כשתאר את המנגנון של תחרות תוך מינית כמתווך בקשר בין עודף נשים לקריירה.

מחקר רביעי בחן את ההבדלים הבין אישיים בין נשים לבין עצמן שמשפיעים על בחירות הקריירה. מכיוון שנשים נבדלות אחת מהשנייה ביכולת למשוך בני זוג משקיענים, ההשערה היא שככל שהערך הזוגי של אישה נמוך יותר, כך היא תהיה מעוניינת בעבודה או קריירה מכניסה יותר, כשהיחס בין גברים לנשים לרעתן. כלומר, לא רק שמלכתחילה קשה יותר לנשים למצוא בני זוג כשיש שפע נשים בסביבה, אלא הערך הנמוך שלהן בשוק הפנויים פנויות מוסיף על הקושי הזה. לנשים מוצלחות ונחשקות יהיה קל יותר למצוא בן זוג גם תחת התנאים הללו.

87 נשים השתתפו במחקר הזה עם מניפולציה זהה לזו שבמחקר השלישי. השאלות של העדפת קריירה מול משפחה היו גם הן זהות לשני המחקרים הקודמים.  בנוסף, נשאלו הנבדקות עד כמה חשובה להן קריירה שבו הן יכולות להרוויח הרבה כסף. כדי להעריך את הערך שלהן כבנות זוג פוטנציאליות, כמה הן נחשקות (אין תרגום מדויק ל-mate value בעברית אבל נראה לי שערך זוויגי זו ההגדרה הקרובה ביותר) הועבר להן שאלון מתוקף שבודק את תפיסת הערך הזוויגי. השאלון כולל שאלות כמו “גברים שאני חושקת כבני זוג מביעים בי עניין דומה” או “אני מקבל הרבה מחמאות מגברים”. התוצאות הראשוניות שיחזרו את אלו שבמחקרים השני והשלישי אבל התוצאות המעניינות באמת מוצגות בגרף הבא:

image

מה שרואים בגרף הוא שני קווים שכל אחד מהם מייצג עודף גברים או נשים בסביבה. כשיש יותר נשים בסביבה, הנשים עם הערך הזוויגי הגבוה ייטו הרבה פחות לחפוץ בקריירה מכניסה, בעוד הנשים עם הערך הזוויגי הנמוך ישאפו לקריירה כזו. כשיש יותר גברים, ההבדלים מינוריים למדי ולא מובהקים סטטיסטית, ונשים יחפשו באופן כללי הרבה פחות קריירה משגשגת, אם כי נשים עם ערך זוויגי גבוה בכל זאת יטו קצת יותר לרצות עבודות מכניסות יותר.

לסיכום, עודף נשים משפיע בצורה ברורה על בחירות הקריירה של נשים, ובמיוחד אצל אלו שיש להן ערך זוויגי נמוך יותר ויתקשו עוד יותר למצוא בן זוג. עודף גברים או נשים משפיע בצורות שונות על גברים ונשים, בחירות שנובעות בצורה ישירה מתאוריית הברירה המינית ומהאסימטריה בהשקעה ההורית של גברים ונשים על כל המשתמע מכך. מכיוון שנשים משקיעות יותר ברבייה, הן יותר משקיעות בהבטחת השרדות הילד. בחברה המודרנית זה יבוא לידי ביטוי בבחירות קריירה מכניסה יותר והסתמכות קטנה יותר על גברים כשהן מהווות מיעוט בסביבה. שני המחקרים שהצגתי עקביים עם כל הספרות המחקרית על אי שיוויון מספרי בין זכרים ונקבות בטבע, כשזה כמובן בא לידי ביטוי בצורות שונות בהתאם לחיה ולסביבה. המחקר הספציפי הזה מבליט גם כמה מהקשיים הייחודיים שיש לנשים בחברה המודרנית בבואן לבחור קריירה, ועד כמה ההחלטות שלהן יכולות להיות מושפעות מתחרות תוך מינית חריפה. הוא גם מראה שלמרות שינויים גדולים במעמד האישה בעשורים האחרונים, עדיין סטטוס וביטחון כלכלי מהווים גורם חשוב ביותר בבחירת בני זוג ובהבטחה של העתיד הכלכלי שלהן ושל ילדיהן. זה מוביל לפעמים לפרדוקסים שונים, למשל העובדה שככל שאישה משכילה יותר ובעלת הכנסה גבוהה יותר, הסטנדרטיים שלה בבחירת בני זוג נוקשים יותר, והן מחפשות בן זוג משכיל לפחות כמותן ומרוויח יותר מהן.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • סטיב  On 20/06/2012 at 10:44 pm

    עכשיו אני מבין למה לא יכולה להיות ציוויליזציה שנשלטת על ידי נשים

  • עדו  On 20/06/2012 at 11:28 pm

    נראה לי שיש לך טעות , כתבת " בימי הביניים כשהיה עודף גברים על פני נשים" וזה ,לפי ההיגיון של המאמר, צריך להיות הפוך.

    • גיל  On 20/06/2012 at 11:49 pm

      אכן, צודק, תודה על התיקון.

  • ארך אפיים  On 21/06/2012 at 5:43 pm

    זה כמובן מחזיר אותנו לשאלת היסוד של השפעה חברתית מול נטיה מולדת. אם נניח הנחה נגדית, שהנטיה של נשים להסתמך על גבר כדי להתפרנס באה מהטמעה חברתית (והיא לא מולדת), אז הניסויים יתנו את אותן התוצאות בדיוק. במלים אחרות, הניסוי מראה שנשים (באופן תת-מודע אפשר להניח) משקללות את מספר הגברים סביבן לתוך חלוקת האנרגיה שלהן בין משפחה לקריירה, אבל הוא לא מוסיף דבר לשאלה אם המקור להטיה הזאת הוא חברתי או אבולוציוני. זה נשאר לגמרי פתוח.

    • גיל  On 21/06/2012 at 7:02 pm

      כן, אבל מהי אותה הטמעה חברתית? למה היא מתקיימת בכל חברה בעולם ואיך היא נוצרה? סתם ככה נשים מסתמכות על גברים עבור הפרנסה? זה די חסר הגיון אם אתה לא מניח שום שוני מהותי בין גברים ונשים בהשקעה ההורית ובנוסף אתה צריך להביא ראיות לטענה הזו. המודל האבולוציוני לא זקוק להנחה כזו. הוא מסתמך על מנגנונים אבולוציוניים ידועים שפועלים בכל ממלכת החי ובמיוחד רלוונטים ליונקים, כאלו שלוקחים בחשבון את האבולוציה השונה של גברים ונשים. זה בערך כמו שבריאתנים אומרים שיש התערבות אלוהים שיצר את החיות כמו שהן. זה גם עקבי עם כל מה שאנחנו רואים בטבע אבל לא ממש מסביר שום דבר ואין לכך שום ראיות.

      • ארך אפיים  On 22/06/2012 at 1:33 am

        אני לא בטוח שאני מבין את הטיעון שלך. ראשית לעניין מה שמתקיים בכל החברות בעולם. אני לא מומחה לאנתרופולוגיה, אבל עד כמה שידוע לי, בחברות שבהן חקלאות לקיום עצמי היא האמצעי העיקרי להשגת מזון, שני המינים עובדים בגידול היבולים, ולא ברור איך אפשר לטעון שהגברים מפרנסים שם את הנשים. אבל בוא נסכים לרגע שפרנסת הנשים בידי הגברים היא נפוצה, ונלך משם אל השאלה למה. יש שני מנגנוני שעתוק תכונות שמוכרים לנו: זה הגנטי (האטי ביחס) וזה הממטי (מלשון meme) שהוא מהיר בהרבה. יש תכונות שהתפתחו במובהק גנטית (נניח זה שהלב שלי פועם כרגע) וכאלה שהתפתחו ממטית (נאמר, זה שאני יושב כרגע מול מחשב וכותב). אבל באמצע יש לא מעט תכונות שלא מייד ברור לאן הן שייכות. לדוגמא, בהרבה תרבויות יש נוהג לשבת במעגל ולהגיע להחלטות בקונצנזוס. בוא נניח לצורך הדיון שזה נוהג אוניברסלי, לפחות בחברות של לקטים נוודים. זה לגמרי מן האפשר שלנוהג הזה אין בסיס גנטי, הוא כולו ממטי, והוא נפוץ בגלל שהוא משפר את סיכויי השרידה של החברות שממציאות אותו, ולכן תמצא אותו בהרבה מקומות.

        ונחזור לענין הפרנסה. בחברות של לקטים-נוודים גם הנשים וגם הגברים "עובדים", ולכן, כמו בדוגמא החקלאית, אפשר לדבר בהם על חלוקת עבודה, אבל לא על מצב שבו הגברים "מפרנסים" את הנשים. למושג "לפרנס" יש משמעות רק כשהכלכלה מגיעה לרמה כזאת שיש בה כסף (או לפחות חליפין), וכדי להרויח כסף צריך לעזוב את "הבית" ולהביא הכנסה מבחוץ. ומכיוון שעד לאחרונה כוח פיזי היה גורם מכריע ביכולת להתפרנס, אז זה הגיוני שיווצר הנוהג שהגברים משכירים את כוח עבודתם או מייצרים דברים מחוץ לבית, והנשים עוסקות בדברים שדורשים פחות כוח פיזי ושקל יותר לעשות אותם תוך כדי גידול תינוקות. חלוקת עבודה כזאת ממקסמת את יכולת ההשתכרות המשפחתית. אם זה כך, אז פרנסת הנשים בידי הגברים היא נוהג שמקורו ממטי לחלוטין, ועם שינוי הנסיבות הכלכליות הוא יכול להעלם.

        אני כמובן לא פוסל את האפשרות שלנוהג הזה דווקא יש בסיס גנטי, או שהוא תערובת של ממטיקה וגנטיקה, אבל אי אפשר להניח כלום מראש, וצריך לתכנן ניסויים שמפרידים בין הגורמים. לא שאני רואה איך ניסוי כזה יראה, אבל אפשר לחשוב על זה.

      • ארך אפיים  On 22/06/2012 at 1:42 am

        ולשאלת המנגנון, אני חושב שזה ברור. אם האפשרות שהצעתי נכונה, אז אפשר להשתמש בתור מודל במעמד החברתי ובמנהגים של הקהילה השחורה בארצות הברית. אני לא חושב שמישהו יטען ברצינות שהשחורים נחותים גנטית מבחינת היכולת שלהם להתפרנס ולהגיע לעמדות כוח, אבל למרות שהעבדות הסתיימה מזמן, יש להם עדיין נחיתות ברורה. כך שלמרות שממטיקה עובדת הרבה יותר מהר מגנטיקה, גם לה לוקח זמן, וההרגלים הישנים ימשיכו לעבור מדור לדור, אצל לבנים וגם אצל שחורים. אי אפשר לבטל את האפשרות שאותו הדבר קורה גם בין גברים לנשים.

      • גיל  On 22/06/2012 at 1:49 am

        אתה טענת שיש איזו שהיא הטמעה חברתית שתוביל לאותן תוצאות בדיוק. לפני שבכלל נבדוק אם זה נכון אתה צריך לציין מהי אותה הטמעה חברתית ואחר כך, איך היא תבוא לידי ביטוי בתוצאות זהות. גם אם נניח שהגברים מפרנסים את הנשים מסיבות חברתיות (שזו טענה שגויה), למה האי שיוויון ישפיע על הנשים ואיך תסביר את זה שהגורם המתווך שנמצא הוא הערך הזוויגי של האישה? כלומר, תחרות תוך מינית היא המנגנון שמסביר את ההבדלים בניסויים הללו.

        אני אגב לא מסכים שיש מנגון ממטי כי תורת הממטיקה אינה תורה מדעית. אתה אולי מתכוון לאבולוציה חברתית שמהירה יותר מאבולוציה ביולוגית אבל זה משהו די שונה.

        אני מסכים איתך שלא כל תכונה שהיא אוניברסלית מקורה בהחלט גנטי. כתבתי פוסטים שלמים על איך מזהים אדפציה, ובקצרה, מדובר בתכונה מורכבת למדי שנועדה לפתור בעייה שעמדה בפני בני אדם במהלך האבולוציה שלהם ושקשורה קשר ישיר לרבייה או השרדות. במקרה הזה בכלל לא מזהים אדפציה אלא משתמשים באדפציות ידועות כדי להסביר הבדלים קיימים בין המינים שמתאימים בצורה מושלמת לניבויים הביולוגיים. זה סתם במקרה? אם מדובר במנגנון תרבותי כלשהו אתה צריך כאמור להראות שהוא קיים, אלו ניבויים הוא יביא ואיך בדיוק בדקו אותם. עד שלא תביא תאוריה מקיפה אלו יהיו דיבורים באוויר.

        ואגב, אתה מזכיר גידול תינוקות. זה סתם משהו שמגיע משום מקום? למה נשים בחרו לאורך ההיסטוריה בעבודות מסוימות ולא אחרות ואיך זה מתקשר לגידול ילדים, לביטחון שיש להן ולגברים שהם ההורים של התינוק, למחיר של גידול ילדים וכו'. כל השאלות הללו נוגעות ללב המנגנונים האבולוציוניים שקשורים להבדלים הנצפים בין גברים ונשים.

        ואיפה ראית שהניחו משהו מראש? לא הניחו כלום לגבי ההבדלים בין גברים ונשים בשוק העבודה אלא השתמשו בתאוריות אבולוציונית מתוקפות היטב כדי לבדוק ניבויים ספציפיים. אני מניח שאתה מודע להבדל.

      • גיל  On 22/06/2012 at 1:52 am

        דווקא הדוגמא של השחורים מחלישה את הטיעון שלך. אם היה מדובר בעניין כלכלי גרידא שלא קשור לביולוגיה השונה של גברים ונשים, אז היית מצפה שכאשר יש יותר שחורים מלבנים למשל, ששחורים ישקיעו יותר בקריירות שלהם. אני לא רואה שום ראיה לכך.

  • רונן  On 01/07/2012 at 1:58 am

    פוסט מעניין.

    הבעיה היחידה שלי הייתה בציטוט: "כשיש יותר גברים, ההבדלים מינוריים למדי ולא מובהקים סטטיסטית, ונשים יחפשו באופן כללי הרבה פחות קריירה משגשגת, אם כי נשים עם ערך זוויגי גבוה בכל זאת יטו קצת יותר לרצות עבודות מכניסות יותר."

    זהו דפוס חוזר שרשמתי לב אליו בפוסטים אצלך: לאחר שאתה מנמק סטטיסטית למה נתון הוא לא רלוונטי, אתה עדיין מציין אותו, כאילו הוא בעל משמעות. במקרה הזה המשפט היה צריך להיעצר, כך: "כשיש יותר גברים, ההבדלים מינוריים למדי ולא מובהקים סטטיסטית, ונשים יחפשו באופן כללי הרבה פחות קריירה משגשגת."

    התוספת של "… אם כי נשים עם ערך זוויגי גבוה בכל זאת יטו קצת יותר לרצות עבודות מכניסות יותר." היא פשוט מאוד לא נכונה. שתי סיבות לכך:
    1. ההבדלים מינוריים.
    2. ההבדלים לא מובהקים.
    המשמעות המדעית של זה היא שלא הוכחו הבדלים. כאשר אתה מציין "אם כי…." זו טעות. ללא קשר לתחום המאמר, זו טעות.

    למען האמת, הפירוש הנכון סטטיסטית (לא נמצאו הבדלים במקרה של ריבוי גברים) דווקא מתאים יותר לתיאוריה שהוצגה במאמר, והתוספת שרשמת נוגדת אותו (דווקא שנשים בעלות הערך הרב יותר ישקיעו יותר כשלא צריך?)

    ישנה הרגשה שיש צורך לציין כל דבר וכל ממצא – גם אם בעצם אין ממצא, כמו ההבדל הזה.

    • גיל  On 01/07/2012 at 8:59 am

      רונן, אני בסך הכל מתאר בצורה מדויקת את הממצאים. ההבדלים בקו של הגברים אכן לא מובהקים סטטיסטית מצד אחד, ומצד שני נשים עם ערך זוויגי גבוה בכל זאת יטו קצת יותר לרצות עבודות מכניסות יותר. אני מבין את מה שאתה מנסה לומר, אבל צריך לזכור שיש הבדל בין מובהקות סטטיסטית למשמעות. לא כל מה שמובהק סטטיסטית אכן חשוב, ולא כל מה שלא מובהק לא חשוב. ברגע שמציינים את שני הדברים, קוראים יכולים לקבל תמונה טובה יותר של התוצאות. מה לעשות שהמציאות לפעמים קצת יותר מורכבת ופחות חד משמעית ממה שהיינו רוצים למצוא? זה כלל לא טעות לציין הבדלים תוך הדגשה שהם לא מובהקים. במקרה כזה אכן קשה לקבל אותם כמו שהם אבל הם בכל זאת יכולים להצביע על מגמה מסוימת שאינה מובהקת אמנם במחקר הנוכחי, אבל אולי נכונה ולא גילו אותה בגלל עוצמת מבחן קטנה מדי. אתה כמובן יכול להתעלם מהמשפט הזה אם אתה רוצה אבל חשוב שהקוראים ידעו עליו וזה לא משנה אם הוא תומך או סותר את התאוריה. אני חושב שבכל מקרה הגרף מראה בצורה ברורה איזה ממצא קריטי יותר.

      ותנוח דעתך, אני משתדל לתת רק את הממצאים החשובים. אם תקרא את המאמר הזה תראה שיש עשרות ממצאי משנה שלא דיווחתי כי הם באמת יבלבלו את כולם אם הייתי מדווח עליהם.

      • רונן  On 09/07/2012 at 11:58 pm

        אוקי. קיבלתי.
        אם כך, אז כדאי לציין מה המובהקות. אם בטוחים במשהו ב 91% ולא מעל 95% זה גם בסדר, למרות שזה לא "מובהק סטטיסטית". באופן כללי, ההתעקשות על 95% ביטחון כתנאי להוכחה הוא נורמה בלבד – אין לו אחיזה בדבר. כמו שציינת – אם משהו קיים אבל לא הגיע לנורמה של הביטחון, לא אומר שהוא לא שם.

        מי שהמציא את כל השיטה של פי וואליו, היה (למיטב זכרוני) מעוניין בכימות איכות של בירה, והוא הסביר ש"מובהקות" היא מושג שעליך להגדיר בכל פעם בהתאם למטרתך. אם מידת ביטחון של 85% מספיקה לך, אז דיינו. 95% היא נורמה שנקבעה במדעי החברה כחלק מהתהליך של הפיכתם ל"מדע מדויק".
        במדעי המחשב לדוגמה, לא תמיד צריך מובהקות. אתה פשוט מציין כמה קיבלת, שכל אחד יחליט אם זה מספיק לו או לא. מי שאחראי על המחקר מנמק/מתרץ למה התוצאה שקיבל מספקת (למרות שרואים שמתאמצים לקבל יותר). בניסויים קליניים ברפואה, נפוץ לראות שחייבים לעבור 99%. ראיתי לא פעם שהתאמצו עד שקיבלו 99.9% מובהקות – תחשוב כמה זה קשה להגיע למצב כזה!

      • גיל  On 10/07/2012 at 12:14 am

        רונן, המובהקות של 5% אכן שרירותית ויש הרבה ויכוחים בין חוקרים למה דווקא המספר הזה, כולל סטטיסטיקה שלמה, בייסיאנית, שלא משתמשת בה. כשאני ואחרים מציינים שממצא כלשהוא מובהק אז מקובל שמדובר ב-5% ומטה. במאמרים היום נוטים פחות לייחס חשיבות על המובהקות ושמים דגש על גודל אפקטים למשל שאותם אני מציין לפעמים. בסופו של דבר, אני משתדל לא להיות יותר מדי טכני כי אחרת אני אבריח את הקוראים הבודדים שעוקבים אחרי העניינים הללו. הסיכום שלי הוא מה שלמיטב דעתי מייצג את התוצאות החזקות ביותר אבל יש בזה משהו סובייקטיבי וכל אחד יכול לקרוא את הפרטים הספציפיים במאמר. ואתה צודק, ככל שהנושא מהותי יותר ומדובר בחיי אדם צריך רמה גבוהה יותר של מובהקות.

        אגב, רונאלד פישר היה זה שפיתח את המבחנים הסטטיסטיים של המובהקות. הוא זה שהמציא את fisher exact test שלא הומצא על בירה אלא על תה. הייתה אישה שטענה שהיא יכולה להבחין בין שני סוגי תה והוא המציא את המבחן שיבדוק אם היא אכן יכולה לעשות את זה.

  • ניצן  On 04/07/2012 at 7:48 am

    לא הבנתי מדוע המשפט האחרון שלך "שככל שאישה משכילה יותר ובעלת הכנסה גבוהה יותר, הסטנדרטיים שלה בבחירת בני זוג נוקשים יותר, והן מחפשות בן זוג משכיל לפחות כמותן ומרוויח יותר מהן." נכון.
    הרי הנשים הללו היו אמורות להסתגל ולדעת שיש להם מספיק משאבים ולכן הם יכולות להתפשר על גבר פחות משכיל ו\או פחות עשיר מהן.
    הרי גם בעבר לחלק מהנשים עם משאבים רבים.

    • גיל  On 04/07/2012 at 8:24 am

      הוא נכון אמפירית, על סמך מחקרים שנעשו על העדפות בני זוג של נשים. לכאורה, אם לתרבות הייתה השפעה גדולה יותר על ההעדפות בני זוג אז מה שכתבת היה נכון. היינו מצפים מנשים עצמאיות כלכלית שתהיינה חופשיות יותר ושיבחרו בפועל גברים מכל קשת ההכנסה. בפועל כאמור, הבחירה שלהן דווקא מצומצמת יותר, מה שמראה שהנטייה האבולוציוניות לסטטוס גבוה גוברת על שיקולים אחרים.

      • נ  On 14/07/2012 at 8:57 am

        גם ההשפעה התרבותית גובלת על שיקולים אחרים. אם תבחן חברות בהן נשים נמצאות באינטראקציות המדמות עודף נשים לעומת גברים (למשל בתי ספר דתיים לבנות), תראה שהן לא נוטות לקרייריות "גדולות" יותר מאשר אחיותיהן החילוניות, שבהן בגיל צעיר לפחות, יש עודף גברים. או אם חברות בהן לנשים יש את זכות הבחירה אם להביא או לא להביא ילדים, תראה שהשיקולים של "קריירה מול משפחה" כפי שציינת כבר פחות רלוונטיים. ככל שיש יותר אפשרויות בחירה, כל הממצאים האלו מתגמדים.

      • נ  On 14/07/2012 at 8:57 am

        גוברת*

      • גיל  On 14/07/2012 at 9:00 am

        כן, אבל בחברה כזו יש הגבלות קיצוניות על הבחירה של נשים אז אי אפשר לבדוק את המנגנון האבולוציוני בצורה טובה. אין ספק שגם תרבות משפיעה, לא על זה הדיון.

  • נ  On 14/07/2012 at 8:39 am

    זה מוזר. א – מהסיבה שנשים שנראות טוב, נוטות להרוויח יותר ולכן, בסופו של דבר אם בכלל קיימת נטיה אבולוציונית כפי שציינת, הרי שהיא לא באה לביטוי באופן שיטתי ועקבי כלל וכלל.

    ב – אולי רצוי לבדוק קודם לשאלון, אם הערכת האישה את עצמה מבחינה זוויגית, היא אכן כפי שהמין השני יעריך אותה. יכול להיות ממצאים נוספים לגבי מה שגורם לאישה להעריך עצמה כאטרקטיבית, בהתאמה לכמות האינטראקיות שהיו לה, או עיוות מסויים בתפיסתה את עצמה וכו'..

    ג – מה שהכי חסר באפשרות בין משפחה לקריירה, זה אופציה שלישית כגון – אי משיכה לזוגיות, אי משפיכה להקמת משפחה וגם אי משיכה לקריירה מפוארת. מה עם כל הנשים שלא מחפשות הקמת משפחה וגם לא מחפשות קריירה מפוארת? אולי אם היתה אופציה שלישית כגון "עדיפות לחיפוש עצמי" או משהו מעורפל אחר כגון אופציית "אחר", הם היו רואים שאין התאמה לציפיות השאלון. (מה שנכון לדעתי).

    ד – ככל שהאישה אטרקטיבית יותר, נראה לי שפוטנציאלית פחות ופחות חשוב לה להשיג בני זוג, כי זה כלל לא אתגר. זה מגיע בקלות אפילו לנשים בינוניות ומטה.

    • גיל  On 14/07/2012 at 8:54 am

      זה לא מוזר בכלל. לנשים יש מנגנון אבולוציוני שגורם להן לחפש גבר בעל סטטוס גבוה בלי קשר ליופי או לסטטוס שלהן. לאורך ההיסטוריה האבולוציונית שלנו לגברים היה לרוב סטטוס גבוה יותר ולכן זה גורם משיכה שמאפיל על גורמים אחרים. אין ספק שיש גם דברים אחרים שמשפיעים אבל בממוצע זו הנטייה.

      לגבי ההערה האחרונה שלך, יופי לא ממש משפיע על הרצון להשיג בני זוג אלא אלא על הבררנות. ככל שהיא יפה יותר הדרישות שלהם יהיו גבוהות יותר כי יש להם המון מחזרים. זה גורם להרבה נשים יפות לא למצוא בני זוג בסופו של דבר.

      • נ  On 14/07/2012 at 9:02 am

        אני חושבת שהן בכל מקרה יכולות למצוא המון בני זוג, אלא שהתירוץ הוא "בברנות", בעוד האמת היא שחופש הבחירה וכמות האופציות גורמות לה לצאת מה"תחרות" ולהתעניין בקשרים ממקום אחר ולא ממקום של השגת בני זוג. שוב, לדעתי ככל שחופש הבחירה גובר , כך תצומצם מובהקות סטטיסטית של השערות אבולוציוניות קדומות.

        אגב, איך זה מסתדר עם העובדה שבחברת ציידים/מלקטות בהן התפתחנו, לא היתה נטיה או יותר נכון אופציה לבחור בקריירות מצליחות ?

      • גיל  On 14/07/2012 at 9:08 am

        מצטער, אבל המחקרים לא תומכים במה שאת אומרת. נשים יפות מבטאות רצון בדיוק כמו נשים אחרות בבני זוג רק שקשה להן הרבה יותר למצוא אחד בגלל השפע העצום.

        לא הבנתי מה זה אומר תצומצם המובהקות הסטטיסטית של השערות אבולוציוניות. בכל מקרה, ברור שחברה מודרנית שונה מחברה של ציידים לקטים ומה שאנחנו רואים היום לא אדפטיבי או מוגזם בהתאם לגירויים. בחברות ציידים לקטים אין קריירות במובן המודרני (וזה נכון לשני המינים) אבל גם נשים וגם גברים עבדו.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: