מהי הדרך הנכונה לערוך מסדרי זיהוי?

ב-14 במרץ 2006 השתתפה החשפנית קריסטל מאנגום במסיבה של שחקני קבוצת הלאקרוס של אוניברסיטת דיוק. מה שקרה במסיבה לא לגמרי ברור, אבל מה שכן ברור הוא שלאחריה האשימה מאנגום שלושה מחברי הקבוצה באונס. שלושת השחקנים היו לבנים ואילו היא שחורה, מה שהוביל לסקנדל בקנה מידה עצום ולמתח גזעי מעבר להאשמות האונס. מכיוון שהיא לא הייתה בטוחה מי אנס אותה, נערכו מספר מסדרי זיהוי שבהם הוצגו בפניה תמונות של כל שחקני הקבוצה והיא התבקשה להצביע על מי שהיא חשבה שאנס אותה. הבעייה המרכזית במסדר זיהוי מהסוג הזה היא שאין תשובות לא נכונות. אם כל השחקנים השתתפו במסיבה והיא ראתה את כולם, אזי אי אפשר יהיה לדעת בוודאות האם זיהוי של אדם מסוים נובע מזה שהוא באמת אשם באונס, או בגלל שהוא פשוט מוכר לה מהמסיבה. מסדר זיהוי מדויק יותר חייב לכלול ממלאי מקום אקראיים, מה שנקרא ‘פילרים’ (fillers). אלו הם אנשים שדומים עד כמה שניתן לחשודים הפוטנציאלים אבל שלא היו בזירת האירוע. בצורה כזו מפחיתים את הסיכוי לזיהוי שגוי וזוהי דרך מדעית אחת לוודא שהזיהוי הוא זיהוי אמת. מחקרים מראים שאם משתמשים בפילרים שלא דומים כלל לחשודים הפוטנציאליים, יש סיכוי גבוה יותר לא רק לזיהוי שגוי אלא גם לביטחון שיש לעד הראייה או הקורבן בזיהוי החשוד. כלומר, עדים בטוחים הרבה יותר שהחשוד שהצביעו עליו אכן ביצע את הפשע גם אם הוא לא. במקרה של קבוצת הלקרוס התברר בסופו של דבר שהתלונה על האונס הייתה תלונת שווא והאשמה כוזבת באונס. הזיהוי של החשודים היה שגוי והתגלו סתירות רבות בעדות המתלוננת שגרמה לחוקרים להסיק שהיא לא אמינה ואפילו משקרת ביודעין (גם התובע המחוזי בעל שאיפות פוליטיות שרצה להרוויח הון מהסיפור אחראי במידה רבה לסקנדל). השתלשלות העניינים המלאה מתוארת כאן (מאגנום מואשמת היום ברצח במקרה אחר).

אז איך מבצעים מסדר זיהוי בצורה כזו שתפחית ככל הניתן את האפשרות לטעות? ישנם בשנים האחרונות מספר מחקרים מעניינים בנושא ואחד החוקרים המובילים בתחום הוא גארי וולס שהאתר שלו מכיל מחקרים רבים שהיה מעורב בהם. אספקט אחד מאוד בסיסי, אך כזה שלא תמיד מודגש בהעברת כל מסדר זיהוי הוא אי הפעלת לחץ על העד או הקורבן כשהוא מתבקש לזהות את החשוד במעשה. חוקרים צריכים לתת לעדים את כל הזמן שבעולם כדי לזהות את מבצע הפשע, ולא פחות חשוב מכך, להבהיר להם שהם לא צריכים להרגיש חובה להצביע על אדם מסוים כאשם. המטרה היא גילוי האמת ולא הרשעה, ואם המסדר זיהוי לא כולל את מבצע הפשע האמיתי אז הוא צריך להסתיים בחוסר זיהוי.

אחד האספקטים החשובים ביותר במסדרי זיהוי הוא השימוש בסמיות כפולה (double blind) בדיוק כמו שמשתמשים בזה בניסויים מדעיים רפואיים או פסיכולוגיים. מה זה אומר? זה אומר שלא הקורבן (או העד) או החוקר שמעביר את מסדר הזיהוי, יודעים מראש מי מהאנשים שמוצגים בפניהם הוא החשוד ומי הם האנשים האקראיים שנבחרו לעמוד במסדר הזיהוי. בנוסף, צריך להדגיש את הנקודה הזו בפני העד או לקורבן ולומר להם מפורשות שהחוקר שאיתו לא יודע מי החשוד בפשע. חוקרים שיודעים מראש מי החשוד יכולים להעביר בצורה לא מודעת את המידע הזה לעד הראייה או הקורבן, מה שכמובן יכול להשפיע על הבחירה שלו.

השימוש ב-double blind הוא קריטי אבל הוא לא המרכיב היחיד החשוב. מחקרים רבים מראים שהצגה סדרתית של האנשים במסדר זיהוי ולא הצגה סימולטאנית, כשכולם עומדים בשורה אחת או שהתמונות של כולם מוצגות בבת אחת, מקטינה בצורה משמעותית את הסיכוי לזיהוי שגוי. אב המחקרים הללו נעשו בתנאי מעבדה מבוקרים ולא על מקרי פשע אמיתיים ולכן רבים במערכת החוק, שוטרים, עורכי דין ושופטים, היו ספקניים לגבי המסקנות. כדי לבחון את הנושא בצורה קרובה ככל הניתן למציאות מתקיים בשנים האחרונות שיתוף פעולה יוצא דופן בין פסיכולוגים, קרימינולוגים, תובעים, סניגורים ושוטרים. בעקבות שיתוף הפעולה של כל הצדדים נבדקו מקרים אמיתיים על ידי מסדרי זיהוי סימולטאניים או סדרתיים (בשני המקרים היה מדובר ב-double blind) כשהמחקר נעשה בבקרה קפדנית של החוקרים.

מחקר כזה שנעשה לאחרונה הקצה מסדרי זיהוי אמיתיים הקצאה אקראית לאחת משתי הקבוצות (סימולטאנים או סדרתית). תוכנה מיוחדת תוכננה כך שמסדרי הזיהוי יוצגו על פני המחשב כשגם סדר התמונות או האנשים במסדר היה אקראי. ההבדל העיקרי שהמחקר מצא פחות נוגע לזיהוי מדויק של חשודים ויותר נוגע להקטנת הטעויות. בשני סוגי המסדרים העד זיהה את החשוד שהמשטרה תפסה ב-25% מהמקרים, אבל כשנעשה מסדר זיהוי סימולטאני, עדים הצביעו על אדם חף מפשע ב-18% מהמקרים, בעוד שהם עשו כך רק ב-12% בלבד ממסדרי הזיהוי הסדרתיים. מבין אלו שהצביעו על חשוד, 69% זיהו זיהוי נכון במסדרים הסדרתיים בעוד רק 58.4% עשו זאת במסדרים סימולטאניים.

למה מסדרים סדרתיים מדויקים יותר ומפחיתים את הסיכוי לטעות? הסבר אפשרי אחד הוא שכנראה יותר קשה לאנשים מבחינה פסיכולוגית להצביע על מישהו כאשם כשהוא מופיע לבד. כשאין שום קבוצת התייחסות, יותר קל כנראה להיות ספקן וזה אולי מסביר למה אנשים במסדרים סדרתיים זהירים יותר אם הם לא בטוחים. כשיש השוואה בין אנשים שונים, כנראה שהרבה יותר קל למצוא את האחד שמתאים לחשוד או לאבטיפוס של מבצע הפשע.

למרות ההבדלים חשוב להדגיש שאחוזי הטעות בשני המקרים לא קטנים, מה שקשור לבעיות אחרות של עדים, למשל אלו שהזכרתי בפוסט הזה והזה. העובדה שמדובר במחקר שדה מקיף, נותנת תוקף גדול יותר לממצאי המעבדה וכתוצאה מכך פחות אנשים ספקניים לגבי השימוש במסדרי זיהוי סדרתיים.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • גיל  On 10/04/2012 at 8:22 am

    רק בשביל אלו שתוהים למה מסדרים סדרתיים טובים יותר הוספתי הסבר אפשרי בסוף.

  • SilentMike  On 14/04/2012 at 7:04 pm

    אם אפשר להרחיב את עקרון הסמיות הכפולה. אולי כדאי שאספקטים טכניים כאלה יבוצעו ע"י גופים לא מעורב שיוקמו לצורך כך. שוטרים הם אנשים מעורבים שמאוד רוצים "לתפוס את האשם", וכך גם התובעים. זה הגיוני כי הם צריכים להתמודד עם נאשמים וסנגורים שמאוד רוצים לשחרר את האשם (ואת הזכאי). אבל יש בעיה שהמערכת המאשימה היא גם המערכת שבודקת דברים (ואח"כ כמובן שאם לנאשם יש כסף הוא רוצה בדיקה מטעם הצוות שלו שמוטה באותה המידה לצד השני). אולי כדאי שתהיה יותר הפרדה בין החוקרים והתובעים לבין אנשי המקצוע שבודקים דברים. שלאנשי המקצוע לא יהיה דחף "לתפוס אותו" אלא שיקבלו משימות ויתבקשו רק לברר את העובדות.

    • גיל  On 14/04/2012 at 7:17 pm

      נכון, היה עדיף אם היה אפשר לתת איזה לאיזה גוף חיצוני אבל נראה לי שזה פשוט לא הכי מעשי אם כי הרעיון נכון. באמת יש לחץ על חוקרים לתפוס עבריינים, בטח במקרים של פשעים קשים, וזה מוביל במידה רבה לטעויות השונות שנעשות בחקירה. לפעמים מביאים צוותי חקירה חיצוניים ממקום אחר שיהיו פחות מעורבים רגשית אבל זה נדיר.

  • אי הפניה לבדיקה  On 25/07/2012 at 7:24 am

    מעולם לא משעתי את המושג "פילרים". אכן, נשמע הגיוני שיהיו טעויות בזיהוי כפי שיש לא מעט מקרים שאדם חף מפשע הואשם על לא עוול בכפו ויושב בכלא שנים רבות בטעות וחמור יותר מזה מוצא להורג בטעות במדינות בהן עונש מוות חקוק בחוק. לדעתי כדי לא לטעות בזיהוי החשודים, כדאי קודם כל לבדוק את המאשימים, כלומר מי הם, מה הם, הרקע שלהם, מצבם הנפשי וכאשר הם במצב נפשי רגוע יותר לערוך מסדר זיהוי עם פילרים.

    • גיל  On 25/07/2012 at 8:38 am

      פילרים הכרחיים כדי לא למנוע הטיות. מה הכוונה לבדוק את המאשימים? אין כאן מאשימים כי זה לא משפט עדיין אלא חקירה. החוקרים יכולים לרצות להיות הכי אובייקטיבים בעולם אבל הם סובלים מהטיות שונות כמו שהצגתי פה ובפוסטים האחרים בנושא.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: