חוק ואי סדר: הודאות שווא והסיכוי להרשעות סרק

הפוסט הנוכחי הוא המשך לסדרת הפוסטים האחרונים שלי שעוסקת בהיבטים מדעיים הקשורים לפיענוח פשעים, חקירות, עדויות ומשפט, וכחלק ממה שנקרא פסיכולוגיה משפטית. פוסט אחד עסק בתופעת העיוורון הקשבי של עדים פוטנציאלים, והפוסט השני נגע בהטיות זיכרון שנובעות מניסוח השאלות שגורמות לאנשים לזכור דברים שלא התרחשו בפועל, מה שכמובן בעל השפעה עצומה על תשאול עדים וחקירת חשודים. הפוסט הנוכחי עוסק בהודאות שווא וההשפעה שיש להן על הסיכויים להרשעת החשוד.

בעשרה בנובמבר 1984, בשעה 9:45 בערב, סיימה הנערה בת ה-16 תרזה פוסקו את המשמרת שלה באולם החלקה על הקרח בלונג איילנד, ניו יורק. היא מעולם לא הגיעה לביתה באותו הערב וגם לו לאחריו. היא נחשבה נעדרת למשך חודש ימים עד שגופתה העירומה נמצאה באיזור מיוער, לא רחוק מאולם ההחלקה על הקרח שבו עבדה. סיבת המוות הייתה חניקה והיא כוסתה בעלים ופסולת כדי להקשות על הגילוי שלה. כמו כן התברר שהיא נאנסה והתגלה זרע בנרתיקה.

פוסקו לא הייתה האישה היחידה שנעלמה בסביבת המקום באותה תקופה והמשטרה הייתה תחת לחץ עצום לעצור את מה שנתפס כרוצח סדרתי. בסופו של דבר עצרה המשטרה שלושה גברים ובמשפט הם הורשעו באונס ורצח. במיוחד משך תשומת לב אחד הנאשמים, ג’ון קוגוט. קוגוט, גנן בן 21, הכחיש באופן שיטתי כל מעורבות במקרה ואפילו סיפק אליבי: הוא שהה במסיבה בזמן הרצח יחד עם חברתו, והיו לא מעט אנשים שיכלו להעיד על כך. למרות זאת, אחרי 18 שעות חקירה המשטרה הצליחה להוציא ממנו הודאה חתומה שהוא היה זה שביצע את הפשע.

ההודאה קבעה שקוגוט ושני חבריו נתנו לפוסקו טרמפ ששייכת לאחד מהשלושה. פוסקו נכנסה לרכב מרצונה החופשי ואז נאנסה על ידי שני חבריו של קוגוט. קוגוט, על פי ההודאה, היה זה שחנק אותה עם חבל ודאג להעלים את גופתה. בהתבסס על ההודאה הזו השוטרים סרקו את הרכב ומצאו שיער אישה שחוקרים זיהו כשיערה של פוסקו. העדים שהעידו לטובתו של קוגוט וידעו על ההודאה החתומה שלו, החלו לפקפק במה שהם זוכרים.

קוגוט הורשע ב-1986 ונידון ל-32 שנים בכלא. שני חבריו הורשעו גם הם במשפט נפרד. כל ההרשעות הללו בוטלו ב-2003 כשבדיקות דנ”א חדשות מצאו שאף אחד מהשלושה לא אנס את הנערה. קוגוט נשפט במשפט חוזר וב-2005 קבע שופט שהוא אינו אשם והוא שוחרר מהכלא אחרי כמעט 20 שנה מאחורי הסורגים.

להודאות של חשודים יש עוצמה רבה והן משחקות תפקיד חשוב בהרשעות בבית משפט. זו כמובן לא מהווה בעייה עם ההודאות הללו אמיתיות, אבל מה קורה אם הן נחתמות תחת לחץ כמו במקרה של קוגוט? לא ברור איך קוגוט נחקר ואיך חולצה ממנו ההודאה אבל מה שברור הוא שזו הייתה הודאת שווא, ושהייתה לה השפעה מכריעה ומשחיתה על העדים, החוקרים והמושבעים במשפט. סיבה אחת להשפעה השלילית של הודאת שווא היא שבאופן כללי, אנשים נוטים להאמין להודאות של חשודים בלי קשר לצורה שבה נגבו. רוב האנשים מניחים שזה לא הגיוני שחשוד יתוודה על אונס ורצח אלא אם הוא באמת רצח ואנס.

אבל להודאות יש אפקט נסתר אחר, שיכול להיות הרבה יותר הרסני מאשר עצם המחשבה שההודאה הינה הודאת אמת. הודאות פוגעות גם באמינות של ממצאים או עדים אחרים. במילים אחרות, ברגע שמישהו הודה בביצוע פשע מסוים, המשקל ששופטים ומושבעים נותנים לעדויות אחרות שסותרות את ההודאה, קטן יותר מאשר אם הממצאים הללו היו נבחנים בפני עצמם בצורה אובייקטיבית ובלתי תלויה בהודאה. העדים שראו את קוגוט במסיבה בליל הרצח פתאום החלו לפקפק בזיכרון שלהם, משהו שלא היה צריך להתרחש לולא ההודאה של קוגוט.

בשנים האחרונות, ישנה עלייה גדולה במספר האנשים שהורשעו בפשעים חמורים וזוכו מאוחר יותר, חלק ניכר מהם בגלל השתכללות בדיקות הדנ”א. במדינות רבות בארה”ב ובעולם כולו ישנם פרוייקטים מיוחדים כמו “פרוייקט החפות” (Inoocence Project) שבוחנים בצורה שיטתית הרשעות מהעבר הרחוק כדי לבחון האם נעשה צדק עם המורשעים (במקרים רבים הבדיקות הללו נעשות על ידי סטודנטים למשפטים שמקבלים כפרוייקט את אחד המקרים הללו). הסטטיסטיקות מראות ש-25% מההרשעות של אנשים שזוכו בשנים האחרונות בארה”ב בעקבות בדיקות דנ”א התבססו על הודאות שווא. אין ספק שהמספר מבטא הערכת חסר של הודאות שווא כי במקרים רבים אין דגימות דנ”א שאפשר לבדוק. מחקרים אחרים שנעשו על ידי פסיכולוגים משפטיים וכללו משפטים עם מושבעים מדומים, מראים שאנשים ייטו להרשיע אדם גם אם ידעו שהודאה שלו בפשע נלקחה בכפייה ותחת לחץ. מחקר שנעשה לאחרונה מצא אפילו ששופטים מנוסים סובלים מההטייה הזו.

כאמור, אחת הבעיות המרכזיות של הודאות שווא היא האפשרות שהן משפיעות על עדויות מזכות אחרות שכעת נתפסות כפחות מהימנות. על מנת לבדוק את ההשפעה של הודאות שווא על מושבעים ושופטים נערך לאחרונה מחקר חדש. החוקרים השתמשו במסד הנתונים של פרוייקט החפות שקיים משנת 1992. פרוייקט החפות מתבסס על דגימות דנ”א ועד כה 273 אנשים חפים מפשע שהורשעו בעבר נמצאו זכאים, כולל 17 שעמדו להיות מוצאים להורג (זמן השהייה הממוצע בכלא של המזוכים – 13 שנה). בסך הכל כ-25% מההרשעות הללו כללו הודאות שווא. החוקרים היו מעוניינים לבדוק שלוש שאלות מרכזיות: 1) האם במקרים שהיו הודאות היו ראיות אחרות שכללו טעויות? 2) אלו טעויות אחרות מופיעות במקרים של הודאות שווא ובאיזו שכיחות? 3) במקרים שהיו הודאות שווא וטעויות נוספות מה קדם למה, האם ההודאה קדמה לטעויות הללו או להפך? המידע לגבי החקירות בכל אחד מהמקרים של פרוייקט החפות מופיעה אונליין ונגיש לכל.

אחרי סקירה של כל המקרים מצאו החוקרים שהסיבות הבולטות ביותר להרשעות השווא, מלבד ההודאות, היו טעויות בזיהוי של עדי ראייה, ממצאים מדעיים שגויים, ומודיעים משטרתיים ומלשינים. עכשיו, אם להודאות שווא הייתה השפעה על הממצאים האחרים נצפה שבמקרים שהיו הודאות שווא יתגלו יותר טעויות וזה אכן מה שנמצא. ב-78% מהמקרים של הודאות שווא התגלו טעויות נוספות, בעוד רק 47% מההרשעות שלא כללו הודאות שווא הכילו טעויות כאלו.

הטעות הנפוצה ביותר בהרשעות מכל הסוגים הייתה עדות ראייה שגויה. החוקרים רצו לבדוק האם במקרים של עדויות ראייה שגויות יש יותר טעויות נוספות בהשוואה למספר הטעויות הנוספות שבהם היו הודאות שווא. כדי לערוך את ההשוואה בחנו החוקרים רק את המקרים שבהם היו עדויות ראייה שגויות או הודאות שווא (אבל לא שניהם ביחד). ההשוואה הראתה שבמקרים של הודאות שווא יש בממוצע טעות אחת יותר מאשר במקרים שמבוססים על עדויות ראייה.

על מנת לבדוק האם הודאות השווא הן אלו שמשפיעות על טעויות אחרות ולא להיפך, בדקו החוקרים מה קדם למה. האם קודם הוצאו מהחשודים הודאות שווא ולאחריהן נאספו עדויות אחרות או להיפך? ב-65% אחוזים מהמקרים ההודאות היו ראשונות, 33% מהמקרים הם היו פיסת המידע השנייה, ורק ב-2% הם היו הממצא השלישי. כלומר, הודאה שווא העלתה את הסבירות לממצאים שגויים אחרים.

לסיכום, יש יותר שגיאות בחקירה ובמשפט כשהחקירה מכילה הודאת שווא שמובילות לממצאי חקירה שגויים מאוחר יותר. קל לראות למה הודאות שווא יכולות להשפיע על עדים או חוקרים שמודעים לקיומם, וכל ממצא בחקירה מנותח לאורם ולא נבדק בצורה עצמאית האם הוא תומך או מפריך את ההודאה. ג’ון קוגוט הורשע ברצח ואונס למרות ששני אנשים טענו שראו אותו במסיבה. אחרי שהשוטרים סיפרו להם על ההודאה העדים נסוגו מהעדות המקורית שלהם ופקפקו בזיכרונם. במקרה אחר, הורשע אדם בשוגג באונס ורצח על פי הודאתו למרות ששני עדים התעקשו שראו את קורבן הרצח אחרי שניתנה ההודאה הכוזבת. כך, למרות שברוב המדינות הודאות צריכות להיות מגובות בעדויות נוספות, המחקר הנוכחי מראה שהטיות שונות וטעויות רבות יותר מתרחשות כשיש הודאות כאלו ועדים וחוקרים מודעים להן. פעמים רבות שופטים ומושבעים מרשיעים אנשים על סמך העדויות הללו תוך הנחה שהן בלתי תלויות בהודאה, מה שבמקרים רבים לא נכון.

מדוע אנשים מודים בהודאות שווא? אין ספק שאמצעי לחץ מצד החוקרים, כמו מניעת שינה ואוכל, יכולים להוביל להודאות שווא. האם יש סיבות נוספות? על כך בפוסט הבא.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אריאל  On 26/03/2012 at 5:41 am

    מפחיד כמה הרשעות שווא יש. יש מספרים על אחוז הרשעות השווא (הידועות, כמובן)?

  • roypit  On 26/03/2012 at 6:52 am

    מצמרר.

  • גיל  On 26/03/2012 at 9:24 am

    אכן מפחיד. אין אחוזים מדויקים כי לא כל המקרים נבדקים. למעשה, האחוזים כנראה גבוהים יותר והמקרים הנבדקים הם של פשעים קשים. צריך לזכור שמדובר בארה"ב ואחוז גבוה מההרשעות הם של שחורים. אפשר רק לדמיין כמה הרשעות שווא יש במקרים של עבירות קלות יותר.

  • יהושע  On 26/03/2012 at 10:29 am

    מעניין שבמשפט העברי יש כלל "אין אדם משים עצמו רשע" לפיו הודאת הנאשם אינה יכולה לשמש להפללתו:
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%93%D7%9D_%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%95_%D7%A8%D7%A9%D7%A2

    • גיל  On 26/03/2012 at 1:55 pm

      זה מעניין אבל אני לא חושב שככה נוהגים במשפט המודרני. אולי משפטנים יוכלו להרחיב על הנושא בנוגע לחוק הישראלי.

  • meirgilboa  On 28/03/2012 at 11:11 am

    אכן, יש מקרים של הודאות שווא, אך מספר המקרים הידוע הוא מזערי, בעיקר אם מתייחסים למספרים הגדולים (בין מיליון לשניים וחצי מיליון כתבי אישום בשנה בארה"ב) של כתבי האישום. נכון שפרוייקט החפות בארה"ב מטפל רק במקרים בהם נותרו שיירים ביולוגיים (דם, זרע, רוק, שיער וכו'), המאפשרים השוואת ד.נ.א., וכאן יש פחות כתבי אישום. אך גם כתבי האישום בעבירות אלו (רצח, אונס וכו') מגיעים למספרים של עשרות אלפים בשנה אחת. לכן, אם בפרוייקט החפות נמצאו בערך 280 מקרים של הרשעות מוטעות (מבין כ – 6000 פניות בשנה), הרי עם כל הצער על כל מקרה פרטי, שהוא אסון גדול, מדובר במערכת עם מעט טעויות יחסית. וצריך לזכור שאין מערכות אל-כשל, בעיקר כשמדובר במערכות אנושיות.
    נכון, אפשר לדמיין ואפשר לשער כמה הרשעות מוטעות בכלל וכמה הרשעות מוטעות שמבוססות על הודאות שווא יש, אך זה בתחום הדימיון ולא בתחום העובדתי. אפשר גם לטעון שרוב הטעויות אינן מתגלות, אך גם לטענה זו אין כל ביסוס עובדתי והיא דמגוגית לחלוטין, כמו הטענה הקודמת.
    עוד צריך לזכור, שעם כל הכבוד למערכת המשטרתית והמשפטית בארה"ב – זו מערכת הרבה יותר קשוחה ממערכת אכיפת החוק בישראל, ורק שלושה הבדלים מהותיים – (1) בית המשפט בארה"ב מעולם לא הורה לתביעה ולמשטרה לחשוף פרטים של מקור מודיעיני ולעולם לא יעשה זאת, ובישראל זה כמעט שגרה. (2) הסניגורים בישראל מקבלים את כל חומר החקירה בתיק החקירה, כולל גם חומרים בפריפריה של החקירה, שאין להם כל קשר לכתב האישום. בארה"ב החוק ובתי המשפט מאד מאד קמצנים בעניין זה. הסניגורים מקבלים חלקיק קטן מאד מחומר החקירה שנאסף במשטרה. (3) בארה"ב יש הבדלים עצומים בין עונשים שמתקבלים בעקבות הסדרי טיעון ובין עונשים שמתקבלים בעקבות הכחשה של הנאשם וניהול משפט הוכחות. בעוד שבהסדרי טיעון העונשים המקובלים הם בני מספר חודשים עד שנים מעטות, במשפטים העונשים מגיעים עד עשרות שנים. וכל זאת, מבלי לומר דבר על ההבדל בין עונש מוות ובין עונש מאסר עולם, שמתקבל בהסדר טיעון. פערים אלו מניעים נאשמים להודות בהסדרי טיעון, גם אם לא עברו את העבירה. בישראל הפערים הם מצומצמים ביותר.
    אבל, כל מקרה של הרשעה מוטעית ושל הודאת שווא מקבל כותרות ענקיות, ולכן נראה לנו שיש הרבה כאלה. אך להסבר התופעה – אפשר להמתין לפוסט נוסף על השפעת הטיות קוגניטיביות עלינו, ובטוחני שכותב הבלוג מכיר גם אותן.

    • גיל  On 28/03/2012 at 11:19 am

      תודה מאיר על התגובה המפורטת. חשוב באמת לציין שהמערכת המשפטית בארה"ב ייחודית מאוד בהרבה מובנים, אחד מהם הוא במספר העצום של אסירים ביחס לכל מדינה מערבית. יש 2.5 מיליון אמריקאים בכלא. בסין, מדינה גדולה פי 4 יש רק 1.5 מיליון ובאיחוד האירופאי יש 600 אלף אסירים עם אוכלוסייה גדולה ב200 מיליון מארה"ב.

      לפני כמה ימים דיווחו ב60 דקות על מקרה שבו תובע העלים עדות שהייתה מזכה אדם שהורשע ברצח ושהה בכלא כמעט 20 שנה ועכשיו אותו אדם ששוחרר מהכלא תובע את התובע המחוזי.

  • גיל  On 03/11/2012 at 1:24 pm

    רפרף, זה לא המקום למניפסטים נגד המשטרה. אנא, התמקד בנושאים שמועלים בפוסט ולא בניסיון לשטוח את כל התלונות שיש לך על משטרת ישראל.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: