למה לחזור ממקום מסוים נראה כלוקח פחות זמן מהנסיעה אליו?

תחושות סובייקטיביות עומדות פעמים רבות בסתירה למציאות האובייקטיבית. כך למשל, שני קווים שווים באורכם יראו שונים כשהם סמוכים לרמזים חזותיים שונים באחת מהאשליות האופטיות המפורסמות ביותר. אחד התחומים שאנשים מתקשים במיוחד לתת אומדנים מדויקים זה הערכת זמן. המתנה בתור לרופא או ישיבה משעממת נדמה שנמשכים זמן ארוך בהרבה ממה שהשעון מראה, בעוד דייט מוצלח או שיחה עם מישהו מעניין נראים כעוברים ביעף למרות שלקחו זמן רב. כל הנושא של זמן סובייקטיבי נחקר היטב ונקרא זמן פסיכולוגי והייתה גם לא מזמן כתבה מעניינת בכלכליסט על הנושא.

מחקר חדש עוסק בהיבט מעניין אחד של הזמן, וזו התחושה שלוקח יותר מהר להגיע בחזרה למקום מסוים אחרי שנסענו אליו. להסבר התוצאה הוצאו שתי תאוריות: הראשונה מתבססת על מחקרים שמראים שמשימות חדשות, לא צפויות ומאתגרות נראות כלוקחות זמן רב יותר ממשימות מוכרות. על פי הגישה הזו נראה שכאשר אנחנו נוסעים למקום מסוים, במיוחד אם הוא לא מוכר, הנסיעה נדמית כלוקחת זמן ארוך יותר מכיוון שהיא כרוכה בריכוז ומאמץ קוגנטיבי גדולים יותר. נסיעה כזו אינה על אוטומט וחייבים לדעת בדיוק איך להגיע לאותו מקום וזה גורם למתח מסוים שמשאיר אותנו ממוקדים ומרוכזים. אנחנו מרגישים כל שנייה של הנסיעה ולכן היא נראית ארוכה. לעומת זאת, בדרך חזרה הבייתה מהר מאוד מגיעים לכבישים מוכרים והנסיעה הופכת לצפויה ואוטומטית ולכן לא דורשת הרבה מחשבה. במקרה כזה חלק גדול מהנסיעה הוא זמן “מת” שאנחנו עסוקים במחשבות על דברים אחרים ולכן הסך הכל של הנסיעה נראה קצר יותר.

לעומת זאת, תאוריה אלטרנטיבית גורסת שההבדלים נובעים מהפרה של ציפיות. בני אדם לא טובים בחיזוי הזמן שלוקח להם לעשות משהו, או כמה זמן נדרש לביצוע משימה כלשהיא. לרוב, אנשים נוטים לחשוב שמשימות שונות אורכות זמן קצר יותר ממה שהן באמת. במקרה כזה יתכן שאנשים פשוט מצפים שנסיעה למקום חדש תקח מעט זמן, וכאשר הציפייה הזו לא מתממשת הם מרגישים שהזמן שעבר עליהם ארוך בצורה סובייקטיבית ממה שהוא באמת. מכיוון שהדרך הלוך נתפסה כמשהו ארוך מאוד על סמך החוויה הראשונית, בדרך חזרה הציפיות שלהם ממותנות בהתאם ולכן התחושה היא שהנסיעה לקחה פחות זמן.

על מנת לבחון את הנושא ערכו החוקרים שלושה מחקרים, שניים בתנאי שדה ואחד במעבדה. במחקר הראשון 69 נבדקים שהלכו ליריד מקומי או לפארק שעשועים נשאלו איזה חלק של הנסיעה לקח יותר זמן, הנסיעה לאירוע או החזרה ממנו. כצפוי, נבדקים דיווחו שהנסיעה חזרה לקחה פחות זמן. כדי לבדוק האם להכרות מוקדמת עם נתיב הנסיעה הייתה השפעה על תפיסת הזמן שלהם בנסיעה חזרה, נשאלו הנבדקים עד כמה הם זיהו את הדרך. מניתוח הנתונים התברר שלא היה קשר בין זיהוי הדרך לתפיסת הזמן הסובייקטיבית, מה שעומד בסתירה לתאוריה שהכרות מוקדמת עם הדרך גורמת לזמן לעבור מהר יותר.

כדי לבדוק את התאוריה האלטרנטיבית שלציפיות מהנסיעה הייתה השפעה על תחושת הזמן נשאלו הנבדקים כמה זמן הם העריכו שכל נסיעה תקח. התוצאות היו חד משמעיות: הנבדקים אכן דיווחו שהנסיעה הלוך לקחה זמן ארוך יותר ממה שהם חשבו. יתרה מזאת, היה קשר ישיר בין הציפיות שלהם לאורך הנסיעה בכיוון הלוך לבין תחושת הזמן בנסיעה חזרה: ככל שהנסיעה הלוך לקחה זמן ארוך יותר ממה שהם ציפו לו, כך הנסיעה חזרה לקחה זמן קצר יותר לתחושתם. כלומר, הייתה כאן התאמה של הציפיות בנסיעה בדרך חזרה שהובילה להארכה ריאלית יותר של זמן הנסיעה.

המחקר הראשון בחן נבדקים לאורך מסלול קבוע אבל ללא שום בקרה. כדי לבחון בצורה מדויקת יותר את מידת ההכרות של אנשים עם מסלול מסוים נערך מחקר המשך שבו חלק מהנבדקים חזרו במסלול זהה למסלול הראשוני, וחלק חזרו במסלול שונה בעל אותו מרחק. המחקר הזה כלל 93 נבדקים שרכבו על אופניים ליער סמוך. חלקם חזרו באותה דרך וחלקם חזרו בדרך אחרת.

התוצאות של המחקר השני דומות לאלו של הראשון: לא משנה מה היה המסלול בדרך חזרה המשתתפים חשבו שהזמן היה קצר יותר מהנסיעה הראשונית, בסביבות 7 דקות למסלול שבפועל לוקח 35 דקות (אגב מעניין לציין שלמרות שהם תפסו את הטיול חזרה כקצר יותר, הוא עדיין היה ארוך יותר מהזמן האובייקטיבי שלקח להם לרכב בשתי דקות בממוצע). הממצא הכי חשוב של המחקר השני היה שלהכרות עם המסלול לא הייתה השפעה על תפיסת הזמן שלוקח לעבור אותו. כלומר, גם אלו שנסעו חזרה בדרך שונה הרגישו שלקח להם פחות זמן מאשר בנסיעה הלוך, בדיוק כמו אלו שרכבו במסלול זהה לחלוטין. שוב, לתאוריית ההכרות המוקדמת עם המסלול לא נמצאו תימוכין. לעומת זאת, בדיוק כמו במחקר הראשון, לציפיות שלהם מהנסיעה הראשונית הייתה השפעה מכרעת. ככל שהנבדקים חשבו שהנסיעה הלוך לקחה יותר זמן ממה שהם ציפו, כך הם תפסו את הנסיעה חזרה כקצרה הרבה יותר, עוד אישוש לזה שהתאמה ריאלית של הציפיות היא הגורם המשמעותי.

המחקר השלישי נועד לבדוק את כל הנושא בתנאים מבוקרים במעבדה. נבדקים צפו בוידאו שבו נראית מישהי רוכבת על אופניים לבית של חבר ובחזרה, 7 דקות בכל כיוון. שני קטעי הוידאו (הלוך וחזור) היו זהים מבחינת הזמן שלקח לה לרכב וגם מבחינת המרחק שהיא עברה. כדי לבדוק אם באמת הציפיות הן הגורם המכריע כמו שעלה מהמחקרים הקודמים, ערכו החוקרים מניפולציה נוספת. לחלק מהנבדקים נאמר שהטיול הלוך צפוי להיות ארוך במיוחד, בעוד לחלק אחר לא נאמר דבר. המניפולציה נעשתה על ידי זה שהנבדקים קראו מה שמשתתף אחר בניסוי כתב לכאורה על הנסיעה. אותו “משתתף” דיווח שהנסיעה לקחה הרבה יותר זמן ממה שהוא חשב שהיא תקח. המטרה של המניפולציה הייתה למנוע מצב של ציפיות מוגזמות שהנסיעה תהיה קצרה כמו שקרה במחקרים הקודמים.

132 נבדקים השתתפו במחקר הזה וכמו במחקרים הקודמים, נבדקים חשבו שהדרך הלוך הייתה ארוכה יותר מהדרך חזרה. מה שחשוב יותר במחקר הזה היה שהמניפולציה עבדה. ברגע שאמרו לאנשים שהדרך צפויה להיות ארוכה יותר, הציפיות שלהם היו בהתאם וכעת הם העריכו שהדרך חזרה לוקחת בדיוק כמו הדרך הלוך. זכרו שבמחקרים הקודמים נמצא שככל שהנבדקים חשבו שהדרך ארוכה יותר ממה שהם ציפו שהיא תהיה ככה הדרך חזרה נראתה להם כקצרה יותר. ברגע שביטלנו את הציפייה הזו האפקט נעלם.

לסיכום, שלושת המחקרים מראים שאנשים אכן תופסים נסיעה חזרה כקצרה יותר, והסיבה לכך היא הפער הקיים בציפיות שלהם לגבי הנסיעה הלוך, ככל שהם מצפים שהנסיעה תהיה קצרה ומתאכזבים לגלות שהיא ארוכה מהרגיל, כך הדרך חזרה נראית קצרה יותר. התחושה שהנסיעה חזרה קצרה יותר היא די משמעותית. היא נתפסת בערך 20% כקצרה יותר מהנסיעה הלוך. התוצאות לא מאששות את התאוריה והתחושה האינטואטיבית שיש להרבה אנשים שנסיעה חזרה לוקחת פחות זמן בגלל שהמסלול מוכר. על בסיס המחקרים הללו יתכן שכאשר נוסעים למקום מוכר שוב ושוב האפקט הזה מתבטל לחלוטין מכיוון שהציפיות שלנו לזמן הנסיעה מותאמות לזמן הנסיעה האמיתי. החוקרים גם מעלים השערות מעניינות בקשר לקיומו של האפקט בסיטואציות אחרות. למשל, צפייה באותו סרט פעמיים או קריאה נשנית של ספר יכולים להראות קצרים יותר, במיוחד עם הצפייה או הקריאה הראשונה היו ארוכים ממה שציפינו.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • יוסי דר  On 31/10/2011 at 12:20 am

    מעניין.
    ובהקשר זה, טיפ שאני עצמי נהגתי להשתמש בו:
    אם מזומן לך ארוע חשוב במקום שמעולם לא ביקרת בו או בסביבתו ואתה מתוח לקראת הארוע הזה כיוון שהוא גורלי לעתידך האישי וכו' – כדאי לערוך "סיור מוקדם" אל המקום ואם אפשר גם לנסות ולהציץ לתוך החדר שבו יתקיים הארוע. ההיכרות המוקדמת הזו מקזזת חלק מהמתח – אותו מתח שאתה מדבר עליו המלווה נסיעה אל מקום לא מוכר.

  • גיל  On 31/10/2011 at 12:27 am

    יוסי, זה משהו שאני תמיד עושה. בין אם מדובר בפגישה במקום חדש, ביקור אצל הרופא או הצגה בכנס.
    אני יכול לספר לך שכשאני הולך לכנסים אני תמיד מעדיף להגיע יום קודם או כמה שעות לפני שהכנס מתחיל כדי להתרגל למקום ולאווירה וכדי ללמוד איפה כל דבר נמצא. במיוחד אני חייב לראות את החדר שבו אני אציג כולל איך מחברים את המחשב וכו'. אני תמיד נדהם מחדש מאנשים שמגיעים לכנס ברגע האחרון או אחרי שהוא כבר התחיל ואין להם בעייה להרצות בחדר שמעולם לא היו בו קודם. זה כנראה מגיע עם הרבה שנות ניסיון.

  • איל  On 31/10/2011 at 2:55 am

    מה בדבר המצב הרגשי של המשתתפים?
    יתכן שבעת נסיעה הלוך (ובמיוחד ללונה פארק או ליריד…) הרגשות וההתלהבות גורמים לתחושה שהזמן עובר לאט יותר מרוב ציפיה להגיע, לעומת דרך חזרה שהיא מוכרת ובטוחה יותר- ללא קשר למסלול אותו לקחנו.
    זה לא מסביר את כל המקרים שהוצגו כאן אבל נדמה לי שרכיב רגשי יכול לשחק תפקיד חשוב למדי בנושא.

    • גיל  On 31/10/2011 at 9:40 am

      זה יכול להיות, אבל אני לא חושב שזה מסביר הרבה. לרוב כשאתה מתרגש ממשהו או נהנה הזמן דווקא עובר מהר יותר.

  • איריס  On 31/10/2011 at 4:06 am

    ואולי בגלל הסיבה שציינת,שאנחנו יותר נינוחים בסביבה המוכרת שלנו, אז יותר תאונות דרכים מתרחשות קרוב לבית.

    • גיל  On 31/10/2011 at 9:41 am

      זה בהחלט יכול להיות. הרבה יותר קל לתת למחשבות שלך לנדוד בסביבה מוכרת ואז לא שמים לב למה שקורה בכביש.

      • אפרת  On 01/11/2011 at 2:43 pm

        יש כאן גורם סטטיסטי חזק ביותר: הנסיעה ליד הבית שכיחה יותר מאשר בכל מקום אחר.

        כמו הבדיחידה הידועה: למה ילדים בעלי מידת נעליים גדולה יותר, יודעים יותר חשבון 🙂

      • גיל  On 01/11/2011 at 3:40 pm

        מה הכוונה לגורם סטטיסטי? זה פשוט מוכר יותר כי באמת נוסעים שם יותר. זה לא המקרה של מתאם מזויף כמו מה שאת מציינת.

      • אפרת  On 02/11/2011 at 10:49 am

        אתה מתאר מנגנון הגיוני: נוסעים שם יותר — הדרך מוכרת — המחשבות נודדות — יש שם יותר תאונות.
        הגיוני, אבל יש אפשרות פשוטה יותר: התאונות מתחלקות שווה, ואז נוסעים שם יותר — יש שם יותר תאונות

      • גיל  On 02/11/2011 at 11:11 am

        אה, אוקיי, עכשיו הבנתי למה את מתכוונת ואת צודקת, איפה שנוסעים יותר יש גם יותר תאונות.

  • אפרת  On 01/11/2011 at 3:00 pm

    במחקר הראשון אפשר לראות שהיו גם נבדקים שחשו אפקט הפוך: הם חשו שהדרך חזור ארוכה יותר.
    במחקרים השני והשלישי לא הצלחתי לראות אם היו נבדקים כאלה.

    מעניין שיש אפקט שהוא חזק בממוצע, אבל מעניין גם לראות את השונות בין האנשים. בדיוק גיליתי שהאקסל יודע לייצר היסטוגרמות באופן אוטומטי. מומלץ בחום.

  • גיל  On 01/11/2011 at 3:42 pm

    אפרת, תמיד יש שונות בין הנבדקים והנתונים מתייחסים לממוצע. הנקודה החשובה של המחקר הראשון היא שלא היה קשר בין תפיסת הזמן להכרות עם המקום. אין ספק שתמיד טוב להסתכל על הבדלים בין אנשים ולזהות גורמים נוספים שיכולים להשפיע.

    • אפרת  On 02/11/2011 at 11:32 am

      חוסר הקשר בין תפיסת הזמן להכרות עם המקום הוא הנקודה שמעניינת את החוקרים הראשונים. אני מתעניינת במשהו אחר 🙂
      יש אשליות אופטיות פשוטות, שכמעט כל האנשים רואים באותה צורה: הקווים עם החיצים שלא נראים באותו אורך, ששת הצ'ופצ'יקים שנראים כמו מגן דוד, משבצות השחמט האפורות שנראות שחור/לבן וכד'.
      אשליית הזמן בדרך הלוך-וחזור בפירוש *לא* עובדת על כולם אותו דבר. במחקר מציינים סטיית תקן יותר גדולה מהערך המוחלט של הממוצע, מה שאומר שהיו אנשים שחשבו *הפוך*, וזה שוני מהותי לעומת עוצמה שונה של אותה הטייה.
      עד כמה שהבנתי, החוקרים בכלל עשו שם מסאז' עמוק לנתונים, כי הם חישבו ממוצע וסטיית תקן לסולם סודר ("סולם בן 11 נקודות ממינוס 5 הרבה יותר קצר עד פלוס חמש הרבה יותר ארוך"). לנתונים של סולם סודר אתה לא אמור לעשות שום פעולה מתמטית חוץ משכיחויות.
      במחקרים הבאים כבר בדקו דקות, שלהן מוצדק לעשות ממוצע וסטיית תקן, אבל התוצאות מוצגות באופן שאני לא מצליחה להבין ממנו האם היו אנשים שחשבו הפוך או לא.

      • גיל  On 02/11/2011 at 11:52 am

        מן הסתם נסיעה או רכיבה על אופניים היא משהו הרבה יותר מורכב מסתם השוואה בין שני קווים. האשליות האופטיות נבנות במיוחד כך שהן מתבססות על מערכת הראייה שלנו ועל עקרונות ידועים בתפיסה. בנסיעות יש הרבה יותר דברים שמתרחשים אז לא סביר שדברים יעבדו בצורה זהה אצל כולם.

        איפה את רואה שסטיית התקן גדולה מהממוצע? נדמה לי שאת מתייחסת לממוצע של 0.55- ולסטיית התקן של 2.55. למעשה זה לא שהממוצע קטן מסטיית התקן אלא זה ארטיפקט של הסולם שנע בין ערכים שליליים לחיוביים. הסולם למעשה בין 1-11 כך שאפשר לומר שהממוצע הוא בערך 5. אין בעייה עם שימוש בסולם כזה ומאוד מקובל להשתמש בו במחקרים. הסולם הזה לא בדיוק סדר ויותר קרוב לרווח. ההנחה היא שעלייה במספר אחד זהה בכל מקום, אם כי תמיד כמובן אפשר להתווכח על הסובייקטיביות של המספרים, האם 5 בעיניי נתפס כ-5 בעיניי מישהו אחר, אבל זו בעייה שקיימת בכל סולם שבו נשאלים מתבקשים לדווח על תחושות סובייקטיביות.

        שוב, אני מסכים שיש שונות בין האנשים ולא כולם תפסו את העניין באותה צורה, ועדיין, בממוצע כן היו הבדלים מובהקים ולא קטנים כך שאי אפשר להתעלם מהם. כמובן שאפשר תמיד לבדוק הבדלים בין אישיים בין אלו שחוו את התופעה לאלו שלא אבל זה עדיין לא מוריד מערך האפקט שנמצא.

      • גיל  On 02/11/2011 at 12:06 pm

        אגב, אני שמח שאת קוראת את המאמר. אם כל המגיבים היו קוראים את המאמרים פה אז היה הרבה יותר קל לדון איתם והיו חוסכים לי עבודה 🙂

      • אפרת  On 02/11/2011 at 1:32 pm

        אני אעתיק את ההגדרות שלהם:
        how long they felt that the return trip had taken, as compared with the initial trip, on an 11-point scale from -5 (a lot shorter) to +5 (a lot longer).

        זה קצת כמו במחקר על הציורים המופשטים:
        https://greengross.wordpress.com/2011/03/07/%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%96%d7%94-%d7%99%d7%9b%d7%9c-%d7%9c%d7%a6%d7%99%d7%99%d7%a8-%d7%99%d7%9c%d7%93-%d7%91%d7%9f-4/
        החוקר יכול להיות מבסוט מהמובהקות, ועדיין הקורא יכול לחשוב ש-30% מקרים הפוכים זה הרבה.

      • גיל  On 02/11/2011 at 2:03 pm

        נכון, זו ההגדרה ואין בעייה עם סולם כזה. אלו הסולמות שמשמשים מחקרים במדעי החברה.

        לגבי המובהקות זה כשלעצמו לא אומר הרבה, אבל את מתעלמת מהקשרים שנמצאו ומגודל האפקטים (בינוניים). שוב, זה שיש אנשים שפועלים הפוך לא סותר את המסקנה המרכזית. בכל מחקר שתעשי במדעי החברה יהיו אנשים שיפעלו הפוך אז אין שום מחקר משמעותי?

      • אפרת  On 02/11/2011 at 2:53 pm

        גם במדעים המדוייקים לא כל הנקודות יושבות בנימוס על הגרף… מניסיון.

        מה שהייתי רוצה זה לראות את ההתפלגות עצמה. באמת באקסל זה ממש קל. יש הבדל תהומי בין התפלגות נורמלית, התפלגות א-סימטרית או התפלגות עם שני שכיחים.

        במחקר הראשון, למשל:
        התפלגות נורמלית: הכנסתי לפונקצית NORMDIST באקסל ממוצע מינוס-0.55 וסטיית תקן 2.16, וקיבלתי ש-60% חוו את ההטיה המדוברת ו-40% את ההטיה ההפוכה. לא כל כך מרשים.
        התפלגות א-סימטרית: לצערי זה מעל להבנתי בסטטיסטיקה ו/או באקסל, כי יכול להיות שזאת האמת במחקר…
        התפלגות עם שני שכיחים: על התפלגות מהסוג הזה בכלל לא נכון לעשות ממוצע!

      • גיל  On 02/11/2011 at 2:57 pm

        זה נכון, זה לא רק במדעי החברה. אוקיי, אני מבין את העניין שאת מעלה של לראות דברים מעבר למה שמדווח אבל לא תמיד אפשר לפרסם כל דבר. יש דברים חשובים יותר וחשובים פחות שקשורים לנושא המאמר ואת זה המחברים בוחרים להדגיש. אני בספק אם ההתפלגות היא אכן נורמלית במשתנה שבדקת. למעשה, רוב המשתנים בעולם אינם מתפלגים נורמלית. בכל מקרה, גם חלוקה של 60-40 היא עדיין די מרשימה בעיניי. לא סביר שהיו כאן שני שכיחים כי אין סיבה לחשוב שהמשתנה הרציף הזה דווקא התקבע על שני מספרים. את אגב יכולה לפנות לכותבי המאמר ולשאול אותם, אני בטוח שהם יוכלו לספק לך עוד מידע.

%d בלוגרים אהבו את זה: