היחס בין האצבע המורה לקמיצה כמנבא של הצלחה ספורטיבית

אחת משיטות המחקר המקובלות לבדיקת השפעות ביולוגיות על בני אדם היא השוואת הבדלים הורמונליים בין אנשים ומדידת התנהגות כלשהיא שמושפעת מהן. אפשרות אחת היא לבדוק שינויים שמתרחשים כל הזמן בהורמון מסוים, למשל טסטוסטרון, כמו למשל המחקר הזה שסקרתי לאחרונה. השפעות רבות מלוות אנשים מהלידה, ולמעשה מתקופת הרחם שם הם נחשפים להורמונים ברמות שונות. מבחינה אידיאלית הכי יעיל למדוד הורמונים ברחם ואז לעקוב אחרי הנבדקים לאורך שנים כדי לבדוק איך ההבדלים ברמות השונות משפיעות על ההתנהגות או תפיסות שונות שלהם. בפועל, זו משימה קשה שדורשת הרבה השקעה ובעיקר זמן. זה לא אומר שאין מחקרים שעושים בדיוק את זה, כמו למשל המחקר שסקרתי כאן, שמראה שככל שנחשפים יותר לטסטוסטרון, כך גוברת ההתנהגות הזכרית כפי שהיא באה לידי ביטוי במשחקים זכריים יותר. מחקרים אחרים, יכולים לעקוף את הבעייה של לעקוב אחרי אנשים במשך שנים על ידי זה שהם בוחנים תאומים מסוגים שונים. מחקר אחד כזה שסקרתי בעבר הראה את הקשר בין חשיפה מוגברת לטסטוסטרון ובין ביצועים טובים יותר במטלות של רוטאציות מנטליות (חשיבה תלת מימדית).

מחקרים אורכיים או כאלו שמשתמשים בתאומים נדירים יחסית בגלל ההשקעה הגדולה וגם בגלל שלא קל לגייס תאומים למחקר. לכן פיתחו החוקרים דרך אחרת, שכיום מקובלת מאוד, להעריך רמות הורמונים ברחם. מדובר ביחס בין האורך של האצבע המורה לאורך הקמיצה (באנגלית 2D:4D ratio). היחס בין שתי האצבעות יציב למדי לאורך החיים ומשמש כמדד אמין לרמות החשיפה לאנדרוגנים שונים כמו טסטוסטרון ברחם. יש יחס הפוך בין יחס האצבעות לכמות ההורמונים ברחם, כלומר ככל שהיחס נמוך יותר, כך העובר נחשף לרמות גבוהות יותר של הורמונים. אנדרוגנים הם הורמונים שקיימים אצל שני המינים אבל יותר אצל גברים, והם אלו שאחראים לפיתוח מערכת הרבייה הזכרית וסימני המין המשניים שמגיעים בגיל ההתבגרות (אחת ההשערות להתפתחותה של הומוסקסואליות גברית היא שגברים אלו נחשפו חשיפה מועטה לאנדרוגנים ברחם, נושא שהרחבתי עליו פה). היחס בין האצבע המורה לקמיצה הוא מה שנקרא sexually dimorphic, כלומר מתחלק שונה בין שני המינים. אצל גברים, האצבע המורה קצרה יותר מאשר הקמיצה, מה שמוביל ליחס נמוך, בעוד אצל נשים שתי האצבעות שוות פחות או יותר בגודלן.

היחס 2D:4D נחקר רבות בעשור האחרון ונמצא קשור להרבה התנהגויות ותכונות אנושיות אחרות. כך למשל, יחס נמוך נמצא כקשור לביטחון עצמי גבוה יותר, מהירות תגובה גבוהה יותר, יכולת מרחבית טובה יותר ואפילו קשור לגודל איבר המין הזכרי ולספירת זרע גבוהים יותר. יחס נמוך קשור גם לרמות תחרותיות גבוהה יותר, ומה שחשוב לעניינו גם להצלחה גדולה יותר בספורט. מחקרים מצאו שגברים עם יחס אצבעות נמוך היו בעלי למהירות גבוהה יותר, וחוזק גופני וסיבולת גבוהים יותר.  יחס אצבעות נמוך נפוץ בקרב ספורטאים בענפי ספורט שונים כמו כדורגל, סקי, ראגבי, סייף והתעמלות. מאמר חדש מנסה לשפוך אור על הבדלים בין אנשים באותו ענף ספורט, ולבדוק האם יחס נמוך בין האצבע המורה לקמיצה תורם להצלחה ספורטיבית גדולה יותר. לשם כך, פנו החוקרים למתאבקי סומו, ספורט הדורש כוח רב, כדי לבחון את הנושא.

הבחירה בסומו היא אידיאלית מבחינת האפשרות לחקור את הנושא מכיוון שכל מתאבק סומו ביפן נדרש לספק טביעות יד של כל אחת מכפות הידיים שלו. בידי החוקרים היה מאגר של 341 מתאבקים מצטיינים מליגות מקצועניות בכירות, שנאספו משנת 1790 ועד היום (ראו דוגמא למטה). image

כל המתאבקים שהשתתפו במחקר כבר פרשו כך שהיה ידוע הדירוג שלהם לאורך השנים. כל הנתונים לגבי המתאבקים נאספו מתחרויות רשמיות. החוקרים ביקרו משתנים שונים כמו גובה ומשקל, או היד שבה משתמשים לחישוב היחס, ומכיוון שספורטאים זרים היו שונים מהיפנים, הם הוצאו מהמדגם כך שרק יפנים נכללו בו (11 זרים הוצאו מהמחקר בסך הכל).

שלושה מדדים שונים של הצלחה ספורטיבים נבדקו: 1) הדרגה הגבוהה ביותר שהמתאבק הגיע אליה לפני הפרישה. 2) דירוג המתאבק בליגות השונות. 3) אחוז הניצחונות בקריירה.

התוצאות: בכל שלושת המדדים, דירוגים ואחוז ניצחונות, מתאבק סומו עם יחס אצבעות נמוך יותר נטה להיות מצליח יותר מבחינה ספורטיבית.  הנה למשל הגרף שמראה יחס הפוך בין אחוז ניצחונות ליחס אצבע מורה לקמיצה נמוך:

sumo

לסיכום, התוצאות מראות בצורה ברורה שיחס נמוך בין האצבע המורה לקמיצה קשור להצלחה בסומו (אם כי שימו לב לשונות שקיימת בין הספורטאים). כלומר, רמות גבוהות של טסטוסטרון ברחם משפיעות על ביצועים ספורטיביים שנים רבות מאוחר יותר. מעניין אגב שלמשקל המתאבק לא הייתה שום השפעה על התוצאה, אולי כי ברמות הגבוהות ביותר, מתאבקים שוקלים פחות או יותר אותו הדבר. השפעת ההורמונים היא משמעותית וחוצה ענפי ספורט רבים. בריצה למשל, היחס בין האצבעות אחראי ל-25% מהשונות הנצפית אצל רצים למרחקים בינוניים וארוכים אצל שני המינים. מעניין שדווקא בענפי ספורט המבוססים על כוח כמו במחקר הנוכחי וכמו בשיוט, ההשפעות קיימות אבל חלשות יותר. הדבר רומז שהשפעות הטסטוסטרון משמעותיות יותר לכוח סיבולת וכנראה פחות בענפים שמתמקדים בכוח פיסי.

ההבדלים ביחס השונה והקשר שלהם להצלחה ספורטיבית יכולים להיות מוסברים על פי הברירה המינית, ובהקשר של גברים בלבד, תחרות תוך מינית. גברים תחרותיים יותר באופן כללי, והם מתחרים זה בזה על תשומת הלב של הנשים. ענפי ספורט מודרנים הם דרך מעודנת יותר להתחרות, בלי לפגוע פיסית באף אחד ולא קשה לראות למה תכונות כאלו יתנו לנושאים אותן יתרון אבולוציוני. תכונות שנותנות יתרון בתחרות כזו והצורה שבה הן באות לידי ביטוי (עודף טסטוסטרון שמתבטא ביכולת ספורטיבית גבוהה) סביר שיבררו לאורך האבולוציה שלנו מכיוון שהועדפו על ידי נשים. במובן הזה, היחס בין האצבע המורה לקמיצה הוא סממן (מרקר) שמעיד על יכולות כאלו גם בלי צורך פיסי להתחרות ויתכן שנשים יכולות להבחין בו.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • לאסף  On 22/10/2011 at 2:53 pm

    מענין מאוד. תודה.

  • דניאל  On 22/10/2011 at 5:32 pm

    מה זה אומר יחס גבוה או יחס נמוך?

    • גיל  On 22/10/2011 at 5:43 pm

      פרופורציה נמוכה זה כשהאצבע המורה קצרה משמעותית מהקמיצה. ככל שהן שוות יותר אחת לשנייה הערך המספרי עולה וזה מעיד על פחות טסטוסטרון.

  • Yair Eshel  On 22/10/2011 at 10:41 pm

    האם מקובל למדוד את הפער כיחס של קמיצה פחות אצבע, או כיחס חלוקתי, של קמיצה חלקי אצבע?

    • גיל  On 22/10/2011 at 10:47 pm

      חלוקה, יחס זה תמיד חלוקה לא?

  • גלעד  On 23/10/2011 at 12:44 am

    מעניין. אני כבר מחכה לערב לבדוק אצל הילדים שלי. תעדכן אולי את הערך "אצבע" בויקיפדיה. יש שם איזכור לנושא הזה אך הם דורשים הרחבה.

    • גיל  On 23/10/2011 at 12:50 am

      תודה, האמת היא שאני מעדכן מדי פעם את ויקיפדיה אבל לצערי יש שם יותר מדי חוסרים בהרבה נושאים שאין לי זמן למלא.

  • פיל אדום  On 23/10/2011 at 1:15 pm

    נהוג לומר שענף הסומו הוא אחד מענפי הספורט המושחתים בעולם (פריקונומיקס ועוד). המתאם בין הדירוג או אחוז הניצחונות לבין היכולת היחסית של המתאבק לא גבוהה מאוד. יכול להיות שגברים תחרותיים יותר בסופו של דבר ישיגו יותר, גם אם לא בהכרח בדרך הגונה.

    • גיל  On 23/10/2011 at 1:41 pm

      כן, אני מכיר את הטענה, אבל במקרה הטוב היא מתייחסת למקרים מאוד ספציפיים שבו יש קרב אחרון בין מישהו שהוא 7-7 ל8-6. הם בכל מקרה לא יהיו מצטיינים במיוחד.

      • פיל אדום  On 23/10/2011 at 1:50 pm

        עד כמה שאני הבנתי אלה המקרים שהם קל להראות את השחיתות. יש עדויות מבפנים על שחיתויות נרחבות יותר (ונדמה לי שגם אחד הפטפטנים נרצח).

      • גיל  On 23/10/2011 at 1:57 pm

        זה משהו אחר, ויכול להיות. ועדיין, גם אם יש שחיתויות, בסיכום הכללי של הקריירה ולאורך הרבה מאוד תחרויות הטובים ביותר יבלטו.

  • דברים שקרו באמת  On 24/10/2011 at 2:02 pm

    מעניין מאוד! האם ישנם ממצאים לגבי יחס נמוך או יחס מסוג אחר בין אצבעות אלה אצל נשים?

    • גיל  On 24/10/2011 at 2:06 pm

      אני לא מכיר מחקרים שמתמקדים אצל נשים למרות שיתכן שיש. הסיבה היא שההורמונים הללו משפיעים יותר על גברים והשונות בין גברים גדולה יותר. היחס הזה אצל נשים פחות משתנה ואז קשה למצוא הבדלים ביחס לתכונות אחרות.

  • SilentMike  On 25/10/2011 at 8:46 am

    זה מעניין וזה גם מצביע על תופעה אחרת. התאמות סטטיסטיות שאינן מתאם סיבתי ישיר. אם A בא לפני B זה לא אומר ש-A גורם ל-B. פה למשל יש לנו מקרה של C גורם ל-A וגם ל-B.

    • גיל  On 25/10/2011 at 9:00 am

      נכון, הרבה פעמים יש גורמים מתווכים.

      • אפרת  On 25/10/2011 at 2:36 pm

        למעשה הגורמים המתווכים הרבה יותר מעניינים מהמתאם שנמצא.

        יש כאן "ניבוי" לא רע במובן הסטטיסטי, אבל רק בטווח הלא-מעניין-ספורטיבית של המתאבקים הממוצעים, אלה שיש להם טיפה יותר או טיפה פחות מ-50% הצלחה..
        הספורטאים הממש-טובים והממש-גרועים לא ממש משתלבים בגרף. אילו היו מציבים תנאי קבלה לבי"ס לסומו של יחס קטן מהממוצע, היו מפסידים את המתאבק שאחוז ההצלחה שלו קרוב למושלם.

  • גיל  On 25/10/2011 at 3:29 pm

    אפרת זה לא נכון, אלו הספורטאים המצטיינים ביותר בהיסטוריה של הסומו. זה ענף ספורט קשה שאחוזי ההצלחה בו לעולם לא מתקרבים לשלמות.

    • אפרת  On 26/10/2011 at 2:02 pm

      בגרף בתוך הפוסט יש מתאבק אחד עם מאזן קרוב למושלם. היחס אצלו הוא 0.96 – קצת *מעל* לאמצע הטווח.
      בצד השני של אותו מטבע, בעלי המאזנים האפסיים מפגינים פיזור די גדול.
      זה מה שגולד קורא "היד המלאה" של האבולוציה.

      מעניין אם מישהו כן מחפש את הגורמים המתווכים במתאם. למשל, בודק באילו שלבים בהתפתחות נוצר היחס בין האצבעות ואז מחפש מה עוד קורה באותם שלבים.
      היום יודעים די הרבה בתחום ההתפתחות וגם מנצלים את זה ברפואה, למשל בקשר בין מומים שמופיעים יחד.

      • אפרת  On 26/10/2011 at 2:14 pm

        עיקר שכחתי: האם נבדק הקשר בין היחס של האצבעות לפיריון? או לעניינים אחרים המושפעים ישירות מהורמונים?

      • גיל  On 26/10/2011 at 2:49 pm

        נכון, יש חריגים אבל זה לא יוצא דופן במחקרים. זה נקרא שונות. הנקודה היא שכשלוקחים את כל הנקודות ביחד מתגלה מגמה עקבית.

        יש מאות מחקרים על הנושא, כולל כאלו שנעשו על ילדים כך שהיחס הזה נצפה גם אז. לגבי פיריון, זה קצת בעייתי לבדוק את הנושא בעולם שיש בו אמצעי מניעה, אבל היחס הזה קשור כמו שכתבתי ליותר זרעונים וגם גברים יהיו יותר אטרקטיביים ועם יותר פרטנריות מיניות (וגם יותר אגרסיביים).

      • אפרת  On 26/10/2011 at 3:16 pm

        כן, השונות היא-היא "היד המלאה" של גולד.

        המגמות והממוצעים מעניינים, אבל לא מייצגים נכון את רוב האנשים. פרדוקס-לכאורה המתואר היטב בבדיחה על הסטטיסטיקאי שטבע באגם שעומקו הממוצע 30 ס"מ.

      • גיל  On 26/10/2011 at 3:39 pm

        למה לא מייצגים נכון את רוב האנשים? אלו שיש להם יחס נמוך יותר כן נוטים להצליח יותר בסומו ובענפי ספורט אחרים ועוד שלל תכונות אחרות. אני חושב שיש כאן אי הבנה קלה לגבי מה מחקרים מהסוג הזה מראים. הטענה אינה שזה הגורם היחיד או הכי חשוב שמשפיע על ההצלחה של הספורטאי, אלא שיש לו השפעה מעבר לאקראיות.

      • אפרת  On 26/10/2011 at 11:58 pm

        גיל, ההבדל הוא שאני מתייחסת למילים כמו "מייצג" או "ניבוי" גם במשמעות היומיומית שלהם, שהיא שונה מאוד מהמשמעות המתמטית.

        כן, יש מתאם, אבל כנראה יכשיל אותך אם תנסה ליישם אותו בהימור על קרבות סומו.
        כמו כן הוא יהיה גם מפלה וגם לא יעיל אם תנסה ליישם אותו בתנאי קבלה לבי"ס לסומו.

      • גיל  On 27/10/2011 at 12:05 am

        אז זהו שצריך להיות מדויקים במה שאומרים. יצוג וניבוי הם בעלי משמעות מסוימת במחקרים אז אם משתמשים במשמעות אחרת רצוי להבהיר למה הכוונה.

        למה את חושבת שהם יכשילו אותך בהימור? להפך, אם יהיו לך 100 קרבות ותהמרי עליהם, את דווקא תרוויחי כסף באופן כללי. זו בדיוק המשמעות של המתאם שמוצאים בו. כלומר, בקרב מסוים אחד יכול להיות שתפסידי את הכסף אבל ככל שתהמרי יותר במדגם גדול יותר ככה תוחלת הרווח שלך תעלה.

        למה שמישהו ירצה להפלות מתאבקים על סמך זה? תבדילי בין מה שהמחקר אומר לבין מה שרצוי לעשות. מחקרים מדעיים לעולם לא יאמרו לאנשים איך רצוי להתנהג.

      • הפנר  On 27/10/2011 at 2:46 am

        נראה שהטיעונים הפסאודו מדעיים שלי דומים לאלה של אפרת. לא?
        לדעתי גם, המושגים "מייצג" ו"ניבוי" בחיי היום-יום תואמים להגדרתם המתמטית. רק שהשימוש בהם בדוגמא לא נראה מעורר התפעלות…

      • גיל  On 27/10/2011 at 8:49 am

        אני לא יודע אלו טיעונים אתה השתמשת אז קשה לדעת.

      • אפרת  On 27/10/2011 at 10:21 am

        שאלת המשך: למה להשתמש במילה "ניבוי" במקום במילה "מתאם"? מה שמראה המחקר הוא בדיוק "מתאם". החוקרים באבסטרקט אומרים associations ובכותרת פשוט and .

        אז למה בכל זאת "ניבוי"?
        השערה לתשובה: כי המתאם הזה די משעמם. בכותרת של בלוג אומרים "ניבוי" כדי לגרות את הדימיון במשמעויות הלא-סטטיסטיות של המילה.

      • גיל  On 27/10/2011 at 10:47 am

        את אכן צודקת שנמצא מתאם, ועדיין, בסטטיסטיקות שונות כמו רגרסיה מנבאים את ההצלחה של הספורטאים על פי היחס הזה. זה למעשה די הגיוני, כי היחס הזה קיים מילדות ולכן הוא קודם להצלחה הספורטיבית. זה כמובן לא שולל גורמים מתווכים שונים או הסברים חלופיים אבל הוא עדיין מנבא טוב. המילה ניבוי בכותרת לכן מדויקת. אם את יודעת למי יש יחס נמוך, את יכולה לנבא את ההצלחה של המתאבק בממוצע. זו המשמעות של ניבוי.

  • הפנר  On 26/10/2011 at 3:11 am

    אני לא כ"כ מקבל שהכללה מקבוצת מתאבקי סומו יפנים לאורך תקופה ארוכה תקפה לכלל האנשים. הרי עורכי המחקר לא במקרה בחרו להוציא מתאבקים לא יפנים.
    בנוסף, בעיני קו המגמה בגרף נראה אינטואיטיבית לא מייצג את הפרטים באותו גרף. באיזה שיטה השתמשו כדי לייצרו, ובאיזה שיטה בחרו שלא להשתמש כדי לייצרו? שלושת מדדי ההצלחה של מתאבקי הסומו נראים לי מוצלחים, אבל להגיד ש-0.56 סיכוי נצחון, מעיד על ספורטאי יותר טוב לעומת חברו עם 0.48 סיכויי נצחון נראה לי קצת יומרני. מה גם שהם בכלל לא נלחמו זה בזה, וכשהזמנים משתנים, כך גם סטטיסטיקה של ספורטאי בודד משתנה בגלל שינויים שהענף כולו עובר.
    כמובן שתוכל כרגיל לפסול את טענתי כיוון שאני לא מציע הסבר אלטרנטיבי לתוצאות, אבל העדרו לא מוסיף לתוקף של אותן תוצאות.

    • גיל  On 26/10/2011 at 8:28 am

      כוונת המחקר היא לא להכליל לכל האנשים, שום מחקר לא עושה את זה. הם מספקים עדוויות נוספות שעולות בקנה אחד עם מחקרים אחרים בנושא שעוסקים באתלטים.

      מספר הזרים שהוצאו מהמחקר זניח למדי ולא סביר שהשפיעו על התוצאות.

      יש שונות בגרף אבל ככה נראית קורלציה לינארית בהרבה מקרים. זה רק אומר שהיא לא מושלמת. נכון שההפרשים בגרף הספציפי הזה לא ממש גבוהים אבל הם עדיין משמעותיים ומובהקים, מה לעשות שזה מה שקורה בספורט?

      בכל מקרה, בלי קשר להסבר אלטרנטיבי, שלוש שיטות מדידה שונות מתכנסות לאותה מסקנה. צריך להבין שכמו כל מחקר הטענה היא לא שזו הסיבה היחידה שהדברים מתרחשים אבל זה משתנה שמשפיע מעבר לאקראיות.

      • הפנר  On 26/10/2011 at 11:54 pm

        בחרת לא לענות על השאלות:
        1. איך בחרו לייצר את קו המגמה?
        2. למה לא בחרו בשיטה אלטרנטיבית?

        מספר הזרים כנראה יוצאים מהכלל ולכן לא נכללו במחקר. אחרת לא הייתה סיבה להוציא אותם. זה גם די הגיוני להוציא אותם- הביולוגיה שלהם קצת אחרת- הם הרי זרים.

        אפילו דיברתי על כך שיתכן והשיטה אפילו משווה תפוחים ותפוזים. הטענות שלי לא קטנות בכדי לערער על תקפות התוצאות.

      • גיל  On 27/10/2011 at 12:01 am

        קו הרגרסיה נבנה על פי נוסחת הרגרסיה. אני לא יודע עד כמה אתה מתמצא בסטטיסטיקה אבל אם תחפש רגרסיה לינארית תמצא אותה. כל תוכנה סטטיסטית מייצרת אותה אוטומטית. מה הכוונה לשיטה אלטרנטיבית?

        נכון, הזרים היו שונים במאפיינים שלהם מהיפנים ולכן הוצאו, פשוט לא רצו לערבב בין שני דברים שונים כך שהתוצאות היו מוטות.

      • הפנר  On 27/10/2011 at 2:37 am

        התכוונתי לזה:
        http://en.wikipedia.org/wiki/Linear_regression_model#Estimation_methods
        שים לב, יש שם 15 שיטות שונות.
        בכל מקרה, לשיטה הזאת:
        http://en.wikipedia.org/wiki/Simple_linear_regression
        יש חסרונות. על פי הפיזור (בעין) זה בדיוק המקרה בו השיטה שנבחרה היא לא אחת שמביאה תוצאות מספקות.

  • גיל  On 27/10/2011 at 8:55 am

    רגרסיה לינארית יש אחת לא 15. כדי לחרוג ממנה צריך סיבות מספיק טובות ואף אחת לא מצדיקה את זה פה. אין מה לעשות, הנתונים לא מושלמים כמו ברוב המקרים. עובדה שהרגרסיה מניבה תוצאות פה, איזו שיטה אחרת הייתה יותר טובה?

  • Ben  On 27/10/2011 at 3:33 pm

    גיל. אני קורא קבוע את הבלוג שלך. ורציתי להגיד שלאחרונה יש פוסטים ממש מעניינים (כולל זה).

  • ronens  On 11/11/2011 at 8:52 pm

    גיל לדעתי לאחר קריאה נוספת במקורות (כנאה שהבלוג שלך הצליח! 🙂 כדאי לציין כי השונות בין גזעים שונים רבה יותר מהשונות בין המינים
    (Manning's : "There’s more difference between a Pole and a Finn than a man and a woman – מקור ווקיפדיה עם סימוכין) – זה מסביר למה הוציאו את הזרים ולמה המחקר כדאי יותר ביפן (שם השונות הגנטית יחסית קטנה – היפנים היו סגורים עד בערך 1700 וגם היום לא נוטים להתבולל עם גזעים אחרים).
    חוץ מזה יש מחקרים רבים ואף מעניינים (סנסציונים יותר) לגבי יחס זה. למשל התאמה לגבי גודל איבר המין הנשי (?) / הנטייה ללסביות (עד עכשיו חשבתי שרק להומוסקסואלית גברית יש "הבחנה" פיזיולוגית) / ועוד… בהחלט נושא מענין אם כי לדעתי שנוי במחלוקת.

  • גיל  On 11/11/2011 at 8:57 pm

    זה שיש שונות גדולה יותר בין גזעים לא סותר את התוצאות אלא רק מוסיף עוד משתנה שצריך לקחת בחשבון. וכן, יש כל מיני מחקרים סנסציוניים בנושא, אם כי לא כולם עם ממצאים חזקים.

  • ronens  On 13/11/2011 at 7:01 am

    מסכים ששונות בין גזעים מוסכה היטב במחקר זה – אבל
    1) המחקר צריך להעשות על יד ימין (בתמונה זו כנראה יד שמאל אבל אי אפשר לדעת בוודאת)
    2) גם במחקר זה הממצא לא חזק במיוחד (למשל הרבה מתאבקים עם יחס > 1 דבר שלא צפוי ממתאבק סומו שיהיה נשי )
    – בכל מקרה הבלוג מענין

    • גיל  On 13/11/2011 at 9:48 am

      למה המחקר צריך להעשות רק על יד ימין? הוא נעשה על שני הידיים ובכל מקרה לא נמצאו הבדלים ביניהם. למה לא צפוי שיהיה יחסי גדול מ1? זה כל היופי במחקר הזה ובכלל, שיש שונות גדולה בין אנשים ועדיין האפקט קיים. ברור שבהוא לא מושלם אבל הוא דווקא די חזק בהשוואה למחקרים אחרים. כל מחקר כזה יכלול "רעש".

      • ronens  On 15/11/2011 at 2:08 pm

        אהה…. זה פשוט -שוב מוויקי

        The 2D:4D ratio is calculated by measuring the length of the index finger of the right hand, then that of the ring finger, and dividing the former by the latter. A longer index finger will result in a ratio higher than 1, while a longer ring finger will result in a ratio of less than 1.
        The 2D:4D digit ratio is sexually dimorphic: in males, the second digit tends to be shorter than the fourth, and in females the second digit tends to be the same size or slightly longer than the fourth.

  • ronens  On 15/11/2011 at 2:36 pm

    קצת חיטוט במאמרים -כנראה שביד שמאל היחס משתנה (קטן) עם הגיל לעומת יד ימין ששם נשאר יחסית קבוע

    • גיל  On 15/11/2011 at 3:07 pm

      יכול להיות שאתה צודק, האמת שלא ממש התעמקתי, תודה על ההבהרה.

  • נורה  On 19/01/2012 at 11:23 pm

    שאלה למי שמבין/ה…

    ביד שמאל שלי – האצבע המורה, נמוכה (אולי משמעותית) מהקמיצה וביד ימין שלי הן כמעט שוות (אולי האצבע טיפה יותר נמוכה מהקמיצה).

    מישהי/ו יודע/ת מה זה אומר, אם בכלל ?

    • גיל  On 20/01/2012 at 7:09 am

      נורה, זה לא אומר כלום, אין לך מה לדאוג.

  • ravit  On 24/12/2012 at 2:53 am

    גיל היי, עיינו במאמר שכתבת והנושא הנ"ל ממש סיקרן אותנו, אני וחברתי לומדות שנה שלישית במדעי ההתנהגות, ועורכות סמנריון בנושא זה.
    נשמח לקבל מידע וליצור עמך קשר במייל פרטי.
    תודה מראש,
    רוית ויעל.

    • גיל  On 24/12/2012 at 8:51 am

      רוית ויעל. אתן יכולות ליצור איתי קשר דרך הלינק "כתוב אליי" למעלה מימין. ודאו שאתן מצרפות כתובת אימייל תקינה.

  • אנדר  On 15/07/2013 at 11:33 am

    היי,
    תהיתי מה היחס הממוצע לבנים בין המורה לקמיצה

    • גיל  On 15/07/2013 at 11:40 am

      הוא לא שונה מזה של הנשים בהכרח אבל זה עניין יחסי, ולכן הממוצע לא ממש רלוונטי.

  • שקד  On 10/02/2014 at 12:47 am

    היי, האם יש דרך חינמית להשיג את המאמר המלא? בקישור שבתוך הכתבה אין גישה למאמר המלא. תודה 🙂

    • גיל  On 10/02/2014 at 8:43 am

      היי שקד, אם יש לך גישה למאגרי מידע אקדמיים את יכולה למצוא אותו שם. אם לא, תכתבי לי ואני אשלח לך אותו.

%d בלוגרים אהבו את זה: