שימפנזות צוחקות

פוסט חדש בבלוג באנגלית על צחוק של שימפנזות. ידוע שצחוק וחיוך לא ייחודיים לבני אדם, ושפרימאטים אחרים צוחקים בסיטואציות שונות, בעיקר במשחקים חברתיים או כשמדגדגים אותן. מחקר חדש בדק האם שימפנזות צוחקות גם בתגובה לשימפנזות אחרות בזמן משחק ומה זה בדיוק אומר עליהן. תוצאת המחקר הראשון שאכן, שימפנזות צוחקות בתגובה לצחוק של אחרים ומה שמעניין במיוחד הוא שהצחוק הזה הוא בעל מאפיינים אקוסטיים שונים מאלו של הצוחק המקורי. הדבר מראה על רמה גבוהה יותר של תהליכים קוגנטיביים כי זה לא סתם צחוק שמחקה צחוק של אחרים וגם מראה כנראה על יכולת אמפתית ואינטליגנציה רגשית גבוהה. המטרה של צחוק כזה היא לעודד יחסים בין פרטים ולהאריך את המשחק. מעניין גם ששימפנזות יתומות נטו לצחוק יותר ורצו לשחק יותר עם שימפנזות אחרות. זה עוד מחקר שמתווסף למחקרים אחרים שמלמדים אותנו על השורשים האבולוציוניים העמוקים של הצחוק וההומור, והתפקיד החשוב שהוא ממלא באינטרקציות חברתיות.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • שי  On 20/08/2011 at 11:58 am

    בהקשר לפוסט הקודם שלך, האם אוטיסטים צוחקים/מבינים את מושג הצחוק באופן שהם יכולים להמשיג אותו ולתמלל אותו בשפה? אם הבנתי נכון את הפוסט ההוא, הם סובלים מהעדר אמפתיה וחוסר יכולת להבין נכון אינטראקציות חברתיות. האם יתכן שאדם הסובל מאוטיזם יבין את מושג הצחוק, או שההתייחסות אליו תהיה מזוית ראציונלית "מחקרית"?

  • גיל  On 20/08/2011 at 12:43 pm

    יש האמת לא מעט מחקרים על אוטיסטים והומור לאחרונה ו אולי אכתוב על זה פעם.כי זה נושא מעניין. בעיקרון, אוטיסטים לא מעבדים הומור באותה צורה כמו אחרים. הם מתקשים להבין בדיחות ולא מצליחים למשל למצוא את הפאנצ'ליין הנכון לסיום בדיחה מבין אפשרויות שניתנות להם (הם יודעים שזה צריך להיות משהו שמערב הפתעה אבל לרוב בוחרים את הפתרון הלא נכון). הם כנראה לא מסוגלים להפנות את הקשב בין הנראטיבים השונים של הבדיחה ולפתור את הקונפליקט שקיים ביניהם בכל בדיחה.

  • שי  On 20/08/2011 at 12:47 pm

    זה באמת מעניין. ובנושא דומה – האם הם יצליחו לזהות סארקזם, או כאשר הבדיחה על חשבונם? נדמה לי שמדובר במנגנון זהה לזה של צחוק. למשל, זכור לי מקרה שקראתי עליו או צפיתי בתוכנית כלשהי, בו ילדים הקניטו את חברם שסבל מאוטיזם, אך הוא לא הבין שצוחקים עליו.

  • גיל  On 20/08/2011 at 1:07 pm

    אני לא מכיר מחקרים בנושא אבל זה נשמע לי הגיוני. אחד הפקטורים החשובים ליצירת מרחב שבו הומור אפשרי הוא מדד של רצינות. אוטיסטים מקבלים ציונים גבוהים במדד הזה והם לא מסוגלים להבחין בצורה טובה מתי מישהו מתבדח ומתי לא.

  • שי  On 20/08/2011 at 2:12 pm

    מעניין

  • גיל  On 20/08/2011 at 5:17 pm

    אכן.

  • שי  On 21/08/2011 at 7:09 am

    נכון. ודבר נוסף שחשבתי עליו: האם אדם כזה בהכרח יהיה מודע להיותו כזה?

  • גיל  On 21/08/2011 at 8:45 am

    מי זה אדם כזה?

  • שי  On 21/08/2011 at 3:28 pm

    אדם שסובל מאוטיזם (אדם שיש לו העדר אמפתיה, נוקשות מחשבתית, חשיבה מחקרית/עיסוק מדעי, חוסר יכולת להבין הומור וחוסר יכולת לזהות כאשר מישהו לועג לו) או בקיצור – האם יתכן אדם הסובל מאוטיזם שאינו מודע לכך שהוא כזה

  • גיל  On 21/08/2011 at 4:02 pm

    זה כנראה מאוד תלוי עד כמה התפקוד שלו גבוה. אני ניח שאדם עם תפקוד נמוך לא מודע לזה שהוא אוטיסט או חסר חוש הומור אבל אולי מודע לזה שהוא עצמו שונה או עושה משהו שונה.

  • שי  On 21/08/2011 at 4:06 pm

    כנראה, נתקלתי דווקא באדם עם תפקוד גבוה יחסית שהוא בעל המאפיינים הנ"ל, וחשבתי שיתכן שמדובר באוטיסט לא מאובחן. ככל הידוע לי הוא אינו מודע לכך.

  • גיל  On 21/08/2011 at 5:57 pm

    האם הוא אובחן בתור אוטיסט?

  • שי  On 21/08/2011 at 9:56 pm

    אינני יודע, אני מכיר אותו רק וירטואלית, אבל ככל הידוע לי לא. עושה רושם שאינו מודע לתכונותיו שפרטתי למעלה.

  • גיל  On 21/08/2011 at 11:30 pm

    הקשר בין וירטואליה למציאות יכול להיות רחוק מאוד..

  • שי  On 22/08/2011 at 6:59 am

    אינני משוכנע בכך, זה רושם מתמשך, לא מעכשיו.

  • גיל  On 22/08/2011 at 8:44 am

    זה לא משנה, צריך להזהר עם איבחון של אנשים, בטח דרך הרשת.

  • שי  On 22/08/2011 at 8:48 am

    אין כל משמעות ל"אבחון" שלי, מדובר ברושם מתמשך שמבוסס על קשיים באיטראקציה אנושית שאותו אדם אינו מודע להם.

  • גיל  On 22/08/2011 at 9:39 am

    אוקיי, אבל הייתי נזהר גם במה שאומרים גם אם אין לזה השלכות מעשיות.

  • מהגג  On 22/08/2011 at 11:06 am

    אגב, גם את הטענה שביל גייטס אולי סובל מתסמונת אספרגר הייתי מסייג מאוד.

    אבחון של סלבס עפ"י הדמות הציבורית שנראית מהם הוא ספורט צהוב נפוץ אך למרבה הצער משולל כל בסיס.

    • שי  On 22/08/2011 at 3:15 pm

      לא ידעתי שמייחסים זאת גם לגייטס

  • גיל  On 22/08/2011 at 12:24 pm

    נכון, מקבל.

  • הפנר  On 22/08/2011 at 3:53 pm

    We No Speak Americano

    could you please translate the posts? or write in hebrew your original ones.

    לענייננו:
    בני אדם צוחקים יחד עם אנשים אחרים, כדי שהאלה שצוחקים שמלתחילה לא ירגישו שהם חווים את החוויה לבד. להשתתף בחוויות של אחרים, זו הרי בדיוק מהות האינטרקציה החברתית שלנו. אנחנו יודעים שגם לקופים יש אינטרקציה חברתית, ומה שמניע אותה כנראה דומה למה שמניע ת'זו שלנו. אז ברור שלחקות קוף אחר בתגובה הפיזיולוגית זה חסר ערך חברתי.
    לא צריך מחקר כדי להיות משוכנע שקוף צוחק כשחברו צוחק רק אם יש לו תועלת מכך. לכן זה גם יהיה ברור שצחוק של קוף אחר, יהיה דומה לצחוק שלו עצמו ולא לקוף שאותו הוא מחקה.
    בנוסף, זה גם לא כזה מפתיע שקופים שנכפה עליהם להיות מחוץ לקבוצה (אורפנס), יעשו מאמצים גדולים יותר כדי להכנס לקבוצה מאשר קופים אחרים שכל מה שהם צריכים זה להשאר בתוך הקבוצה.
    תיכף תפרסם גם מחקר שיגלה שקופים הם גם יונקים.

    • הפנר  On 22/08/2011 at 3:56 pm

      וכל האלה שממשיכים עם ה"מיוחדים" למיניהם (או מילה פוליטיקלי קורקטית אחרת), הפוסט הנכון הוא הקודם. בזה יש נושא שמח שלא דורש ממני לגלות אמפטיה :-).

      • שי  On 22/08/2011 at 4:50 pm

        הזהר שלא נאבחן גם אותך 🙂

  • הפנר  On 22/08/2011 at 5:08 pm

    כבר הפסקתי להתעניין בתוויות שמשקופפרים (או רוצים להיות כאלה) מדביקים לי.

    • שי  On 22/08/2011 at 5:13 pm

      אם כך – זכית. שניכם נכללים בהעדר אמפתיה וחוסר יכולת לזהות סרקאזם

      • שי  On 22/08/2011 at 5:14 pm

        אתה והוירטואלי השני, כמובן.

  • niron1  On 01/09/2011 at 11:22 am

    חיוך אמיתי "מדליק" איזורים הקשורים להנאה ושמחה במוח. מעניין אילו איזורים "ידלקו" כאשר החיוך לצרכים חברתיים? לדעתי לפחות בחלק מהמקרים אם לא רובם ידלקו בכל זאת גם איזורים הקשורים להנאה.

  • גיל  On 01/09/2011 at 12:53 pm

    אכן, חיוך דושני קרוב למרכזי ההנאה במוח אם כי פחות מאשר צחוק.

  • niron1  On 02/09/2011 at 1:07 am

    חיוך או צחוק קשורים בהדלקות מרכזים מסויימים במוח ולכולנו יש סיבות וגורמים שונים (ולעיתים דומים) שגורמים לנו לחייך ולצחוק. יש שנהנים מבדיחות מסויימות ויש מאחרות ויש שצוחקים ונהנים רק מסיבות אחרות. סוג ההנאה ועוצמתה שונים אצל בני אדם, אבל ברור שאצל כולנו אינטרקציות עם הסביבה הן חלק עיקרי לשמחות (וגם לעצב) שלנו עקב היותנו יצורים חברתיים, ואין ספק שהפסיכולוגיה האבולוציונית הראתה את זה בגדול. חיוך של תינוק וגם של חברים יגרום לנו לחייך. חיוך של אוייב לעומת זאת יעשה לנו דברים אחרים, אבל באופן כללי, אנשים חייכנייים ואופטימיים מקרינים באופן חיובי על הסביבה שלהם בטווחים גדולים. ואת זה כבר חקרו קודם. מה שמעניין בעיני הוא היכולת העצומה שלנו להזדהות (נוירוני מראה) עם הזולת (חברים) ולהרגיש את רגשותיו לטוב ולרע. שמחה ועצב או כאב מורגשים אצלנו במידה מפתיעה בדימיונה למה שמרגישים חברנו. חיוכים של אדם X בחברה גם מועילים לנו חברתית. . אנחנו רק מחייכים וכל השאר מרגישים טוב בגללנו..הם גם גורמים לחברים של X לחייך חזרה ולהרגיש טוב יותר כי כשרואים חיוך של חבר זה מעודד ואולי גם משמח. חיוך מביא לעוד חיוך ועוד, ממש מדבק כמו פיהוק. וכנ"ל גם בכי. דמעות בסרט מרגש מרטיבות את כולם. בנקודה זו מעניין מחקר מאוד מחקר שפורסם לפני שנים ב-NATURE שמראה שבין אנשים מאוהבים חזקה במיוחד תחושת ההזדהות, ובמקרה של המחקר הזה, הכאב שמרגיש של בן הזוג.
    http://www.nature.com/news/1998/040216/full/news040216-19.html

    מה קורה כאשר האהבה נחלשת? מה קורה כאשר האהבה הופכת חלילה לשינאה ולגרושין מכוערים. האם אז כאב של בן הזוג יחווה ככאב אצל האקס או אולי הוא או היא יחושו שמחה סדיסטית לעיתים? אין ספק שחלק חשוב ומרכזי בהשרדותנו זה היכולת להרגיש אמפטיה לחבר ולא להרגיש אותה לאוייב.

    בכלל כל הנושא קשור למדעי האמפטיה, הינה כתבה מעניינת שהיתה בנושא.
    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3389841,00.html

  • גיל  On 02/09/2011 at 9:01 am

    לא שמה שאתה אומר לא נכון ,אבל הייתי נזהר עם כל המחקרים של נוירוני מראה. זה נהייה מאוד טרנדי לחקור היום את הנושא אבל יש עם זה לא מעט בעיות.

%d בלוגרים אהבו את זה: