פמיניזם ופסיכולוגיה אבולוציונית

פמיניזם ופסיכולוגיה אבולוציונית משולים בעיניי לזוג שהתחילו את היחסים ביניהם על הצד הגרוע ביותר, אבל בטווח הארוך בלתי נמנע שהם יחיו יחד. ישנה איזו תפיסה רווחת, לפחות בקרב אנשים מסוימים, שפסיכולוגיה אבולוציונית סותרת ואפילו מחבלת באיזו שהיא צורה בתפיסות פמיניסטיות. נאמר על הסברים אבולוציוניים שהם תומכים באפליה, שהם סקסיסטיים, שוביניסטיים, מצדיקים אונס ומקבעים נשים כנחותות ועוד טענות דומות. חלק מהביקורות לא שונות במיוחד מביקורות כלליות אחרות כנגד הפסיכולוגיה האבולוציונית, ביקורות שניתן להן מענה פעמים רבות, כולל כאן בבלוג (למשל פה, כאן וכאן). בפוסט הזה אני מעוניין לעסוק בצורה יסודית ביחסים בין הפמיניזם לפסיכולוגיה האבולוציונית בעקבות מאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Sex Roles ומהווה חלק מגיליון מיוחד שמוקדש לפמיניזם ופסיכולוגיה אבולוציונית.מבחינה היסטורית, פמיניזם ופסיכולוגיה אבולוציונית היו רחוקים מזה כרחוק מזרח ומערב עוד מהימים הראשונים של התחום, כשפסיכולוגיה אבולוציונית נקראה סוציוביולוגיה, וזאת למרות שבסך הם עסקו בנושאים דומים. אחת הטענות הראשונות נגד התחום הייתה שהמחקרים מתבססים ואפילו מנציחים ראיית עולם שמרנית שפוגעת בשיוויון בין המינים. אני אתייחס בהמשך לטענה הזו אבל די ברור שהחוקרים בתחום אינם שמרנים אלא להפך. סקרים שונים מראים שלמעשה רוב הפסיכולוגים והפסיכולוגיות האבולוציוניות מחזיקים בדיעות ליברליות.

כמו תמיד בדיונים כאלו חייבים כמובן לסייג את הדברים ולזכור שהפמיניזם תמיד היה מורכב מזרמים שונים, שלא תמיד מסכימים זה עם זה. תמיד היו פמיניסטיות שלא הייתה להן בעייה עם התחום, כולל בימיו הראשונים. אבל ככלל, אין ספק ששררה עוינות די גדולה וחשדנות מצד פמיניסטיות כלפי מחקרים בפסיכולוגיה אבולוציונית. מאוחר יותר, החל שינוי משמעותי כשיותר ויותר נשים נכנסו לתחום והפכו לפסיכולוגיות אבולוציונית בעצמן, מה שעזר לפזר לפחות את הטענה שהתחום גברי לגמרי. זו הייתה טענה לא ממש מוצדקת כי נשים כמו ברברה סמאטס, שרה באלפר הרדי, לידה קוסמידס ולורה בטזיג היו ממייסדות התחום. מאוחר יותר הצטרפו אליהן נשים רבות אחרות וביניהן דברה ליברמן, מרטי הייזלטון, הלן פישר, ננסי אטקוף, בובי לואו ורבות אחרות מהוות היום לפחות מחצית ממספר החוקרים בתחום והתרומה שלהם גדולה מאוד.

פמיניזם אבולוציוני ואיך אני תופש את הפמיניזם

לפני שאתייחס לאי ההבנות הבולטות ונקודות החיכוך בין הפסיכולוגיה האבולוציונית והפמיניזם, אני רוצה לפרוש את הדיעה שלי לגבי פמיניזם. אין שום ספק שלאורך ההיסטוריה, וגם היום, נשים סובלות וסבלו מאפליה. דא עקא, ישנם זרמים מסוימים בפמיניזם שרואים כל אי שיוויון בתוצאה הסופית ככזה שבהכרח תמיד נובע מאפליה בלי בכלל לבחון את הגורמים שהובילו לאותו אי שיוויון. כאן בדיוק מתנגשות גישות פמיניסטיות מסוימות, בעיקר מהזרם הרדיקלי, עם הפסיכולוגיה האבולוציונית. הן מייחסות כל אי שיוויון בפועל כאילו הוא נובע בהכרח מאי שיוויון בהזדמנויות או אפליה גם כשאין הוכחות לכך או שיש הסברים אלטרנטיבים חזקים יותר. למשל, 90% מאוכלוסיית הכלא היא גברים ואף אחד לא יטען שהם מופלים לרעה בגלל מינם. יש תחומים אחרים שהדברים פחות ברורים אבל לפחות צריכים להחקר לגבי הסיבות לאי שיוויון. למשל, אי שיוויון באקדמיה או בשוק העבודה יכול לנבוע, לפחות בחלקו, גם מסיבות אבולוציוניות (ראו כאן וכאן).

אחת הבעיות המרכזיות היא שישנן פמיניסטיות מסוימות ואפילו זרמים שלמים, ששוללים שלילה מוחלטת את האפשרות שבכלל יהיו הבדלים שנובעים מהביולוגיה או האבולוציה. כל אי שיוויון בתוצאה הסופית לדידן הוא ללא ערעור נובע מאפליה קשה של נשים, לרוב אפילו מבנית שנובעת מחברה פטריארכלית גברית. אני אישית חולק על עצם קיומה של פטריארכיה מכיוון שהיא מושג שמניח את המבוקש, והייתי שמח לראות הוכחות לקיומה. גם אם קיימים תחומים מסוימים שבהם יש לגברים ייצוג יתר, אין זה אומר שהחברה ככללותה היא גברית, שהמוסדות בחברה גבריים, או שכל הגברים נהנים באופן גורף מזכויות יתר ומצבם עדיף על נשים. הנטייה לייחס אי שיוויון בתוצאה הסופית כמייצגת את כל המין היא שגויה. גם אם יש יותר גברים שנהנים בתחומים מסוימים, הגברים הללו אינם מייצגים את כל הגברים אלא רק את עצמם. אם יש יותר מנהלים ממנהלות, עדיין רוב מוחלט של הגברים אינם מנהלים. יש בוודאי הבדלים בתחומים שונים בין גברים ונשים, חלקן מסיבות חברתיות וחלקן אבולוציונית, בחלק לגברים יש יתרון ובחלק לנשים. נשים סובלות יותר מהטרדות ותקיפות מיניות, ואילו גברים עובדים בעבודות קשות ופחות מתגמלות, למשכי זמן ארוכים יותר ורחוק יותר מהבית (וגם נפצעים או נהרגים בהם בשיעורים גבוהים יותר).

פמיניזם אבולוציוני הוא הזרם הפמיניסטי שלוקח בחשבון את העובדה שיש הבדלים ביולוגים בין גברים ונשים שנובעים מהברירה המינית, ולכן לא צריך לצפות בהכרח לשיוויון מוחלט בהתפלגות של גברים ונשים בכל תחום. כמובן, שהעובדה שאין שיוויון בתוצאה הסופית לא בהכרח אומרת שההבדלים המקוריים היו ביולוגיים אבל גם לא בהכרח נובעת מאפליה. כל מקרה צריך לבדוק לגופו ולבחון על פי מכלול הגורמים שהובילו לאי השיוויון הזה. לפעמים ההסברים יהיו חברתיים, לפעמים אבולוציוניים, לפעמים יהיה מדובר באפליה ולפעמים לא. הבעייה היא שאם מראש לא מביאים בחשבון את כל הגורמים האפשריים לאי שיוויון וקובעים מראש שכל אי שיוויון הוא אפליה אז בקלות אפשר להגיע למסקנות שגויות. זה מלווה לצערי פעמים רבות, בגישה מאוד אנטי מדעית לחקר המציאות ותיוג כל מי שמעז להציג הסבר אלטרנטיבי לאי שיוויון כלשהו כאנטי פמיניסט או שוביניסט.

הפמיניזם האנטי מדעי הוא הפמיניזם, שכריסטינה הוף סאמרס קראה לו “פמיניזם של המגדר”, ושעומד בניגוד ל”פמיניזם של השיוויון”.  פמיניסטיות של המגדר רואות את כל הרעות החולות בחברה שלנו כתוצר של פטריארכיה גברית שנטועה עמוקות בכל מערכי השלטון והחברה ולכן צריך לערוך מהפיכה יסודית שתהפוך את הסדר הקיים. רבות מהפמיניסטיות של המגדר מחזיקות בדיעות אנטי מדעיות לחקר המציאות, וחלקם אפילו סבור שאם רק ירצו מספיק חזק אז הבדלים בין המינים שמקורם ביולוגי לא יתקיימו (ראו פה וגם כאן).

בניגוד לפמיניזם של המגדר קיים גם הפמיניזם של השיוויון. זהו הפמיניזם הקלאסי של הגל הראשון וגם השני, שנבנה על ערכים ליברליים ומקבל את האפשרות שגברים ונשים יהיו שונים זה מזה. זהו הפמיניזם שמתבסס ומשתמש במחקרים מדעיים כדי לקדם את מטרותיו, ולא חושש ממחקרים שמראים על הבדלים מסוימים בין המינים. גם אם אנשים לא מגדירים את עצמם כך, סקרים שונים מראים שרוב האנשים רואים עצמם כשייכים לפמיניזם של השיוויון ומחזיקים בדיעות דומות, וכך גם הפמיניזם האבולוציוני. לפמיניזם פנים רבות, אבל בסיסו הוא ההכרה שלנשים כמו לגברים מגיעות זכויות שוות בכל דבר. במובן הזה, רוב האנשים ובטח רוב מוחלט של הנשים הם פמיניסטיים, אבל בגלל שזה כל כך מובן מאליו היום, אנשים המחזיקים בדיעות הללו שנחשבות לטריוויאליות (לפחות בעולם המערבי), כמעט לא נשמעים. אני חושב שזה נובע במידה רבה מהעובדה שהפמיניזם (בעיקר הגל הראשון והשני) היא אחת התנועות החברתיות המצליחות ביותר ומהמוצדקות בהיסטוריה. הפמיניזם נלחם באפליות חמורות נגד נשים והוביל לשינויים כמו זכות הצבעה לנשים או הזכות ללמוד באוניברסיטה, דברים שהיום הם מובנים מאליהם אבל לא היו כאלו עד לא מזמן. הפמיניזם הוא אם כך, קורבן של ההצלחה האדירה שלו עצמו. ברגע שהשינויים המרכזיים שהובילו למתן שיוויון הזדמנויות נעשו, אנחנו שומעים בעיקר על שינויים מבניים אחרים שצריך לעשות ושיש עליהם הרבה פחות הסכמנה (משני המינים). הדוברים הבולטים והקולניים ביותר היום מגיעים מהפמיניזם של המגדר, בעיקר הזרם הרדיקלי, למרות שוליותו היחסית. בגלל ההצלחה של הפמיניזם, חלקים מהפמיניזם מרגישים שהם צריכים להאבק על דברים חדשים כדי שתהיה הצדקה לקיומם כתנועה, ואז יש נטייה להתמקד בדברים שוליים יותר, מאוד שנויים במחלוקת לגבי מידת הפגיעה בנשים, כאלו שאינם מבוססים במחקרים מדעיים הדוקים, ולכן לא רבים האנשים שמשתכנעים בצדקת דרכם או בשינויים המהפכניים המוצעים. זה כמובן לא אומר שאין עדיין על מה להאבק.

פסיכולוגיה אבולוציונית ופמיניזם

לפני שאגע בכמה מהאי הבנות ונקודות החיכוך שיש לפמיניסטיות מסוימות עם הפסיכולוגיה האבולוציונית אני רוצה להתייחס לנקודה כללית יותר, שנוגעת לטיב המחקרים בתחום. לצערי, ישנה תפיסה אנטי מדעית מובהקת בקרב פמיניסטיות מסוימות כשהדבר נוגע למחקרים על הבדלים בין המינים. הפסיכולוגיה האבולוציונית אינה חפה כמובן מביקורת ויש עליה גם הרבה ביקורות לגיטימיות, אבל מצד שני לא הגיוני שכל מחקר שמזכיר את המילה ביולוגיה או אבולוציה מייד מותקף על הכשלים הרבים שיש בו. לא שאי אפשר למצוא כשלים במחקר בודד אבל זה נכון לכל מחקר שנעשה בתחום ולכן ההגינות מחייבת שאם תוקפים מחקרים בפסיכולוגיה אבולוציונית בצורה כל כך חזקה, שתהיה ביקורת נוקבת דומה גם על מחקרים אחרים שמראים למשל שהבדלים בין גברים נובעים מסיבות חברתיות ותרבותיות. את המחקרים בפסיכולוגיה האבולוציונית מתקיפים לדעתי בצורה שלא מתקיפים שום תחום אחר. אני חושב שזה בא לידי ביטוי גם בבלוג הזה. כשאני מתאר מחקרים, חלק מהאנשים מבקרים אותם על הדברים הקטנים והשוליים ביותר, כאילו בכוח הם מנסים שההסבר האבולוציוני לא יהיה נכון.

כמובן שמותר ורצוי לבקר את הפסיכולוגיה האבולוציונית אבל כשבכל מחקר אבולוציוני מישהו תוהה האם ניתן להסביר את הממצאים בצורה תרבותית, ולעומת זאת במחקרים שנותנים הסברים חברתיים לא שואלים האם ניתן להסביר את הדברים בצורה אבולוציונית אז ההטייה ברורה. יתרה מכך, כלים מקובלים בכל מחקר אחר במדעי החברה פתאום הופכים ללא קבילים רק בגלל שהמסקנות שנובעות מהם לא מוצאות חן בעיניי מאן דהוא. שאלונים פתאום הופכים לכלי מחקר גרוע שלא מעיד על התנהגות בפועל, מניפולציות ניסוייות ואחרות חסרות תוקף חיצוני או שסתם לא טובות, וכו’. בהנחה שהמבקרים לא סבורים שצריך לבטל לגמרי מחקרים במדעי החברה אני מציע את המבחן הפשוט הבא: לפני כל ביקורת שמביעים על מחקר זה או אחר, אנא חישבו האם יש מחקר אחר מתחום שונה שלדעתכם תקף ונעשה בצורה ראויה, שמשתמש באותם כלים, ששיטות המחקר שלו לא מתירות פרשנויות אחרות לנתונים, ושלדעתכם חף מהבעייתיות וההטיות של המחקר הנוכחי. נראה לי שזו דרך טובה לנסות להעריך את המחקרים בפסיכולוגיה אבולוציונית ולשים אותם בפרופורציה הראויה.

אוקיי, עכשיו אעבור לסקירה של כמה אי הבנות, נקודות חיכוך או ביקורות מצד פמיניסטיות את הפסיכולוגיה האבולוציונית:

1) מחקרים בפסיכולוגיה אבולוציונים הם מחקרים פוליטיים של שמרנים שמעוניינים להצדיק את השקפת עולמם.

הטענה הזו נשמעת מיום הווסדו של התחום. רבים תוקפים את המחקרים בפסיכולוגיה אבולוציונית כאילו הם מביעים עמדות פוליטיות או חברתיות רק בגלל שהם מצאו הבדלים מסוימים בין גברים ונשים. מה שהמחקרים מראים צריך להשפט אך ורק על פי האמיתות המדעית שלהן. באופן עקרוני, תורת היחסות לא תהיה נכונה פחות או יותר אם החוקר הוא מדען ימני או שמאלני. כמו שכבר ציינתי קודם, רוב הפסיכולוגים האבולוציוניים הם דווקא בעלי דיעות ליברליות ואפילו ליברליות מאוד כך שאם הייתה קיימת הטייה, היינו מצפים שהמחקרים יהיו בכיוון ההפוך ממה שבדרך כלל מאשימים אותם.

2) גברים ונשים דומים מאוד לזה לזה וההבדלים ביניהם, אם בכלל, הם רק בממוצעים.

זוהי למעשה טענה נכונה עובדתית, אלא שפסיכולוגים אבולוציוניים לא מתנגדים לה. להפך, פסיכולוגים אבולוציוניים מדגישים שהעובדה שיש הבדלים בין גברים ונשים לא אומרת שכל הגברים או כל הנשים מתנהגים על פי הממוצע של הקבוצה ויש הרבה חפיפה בין הקבוצות. זה אומר שצריך לבחון כל גבר ואישה בפני עצמו ולא על פי הממוצע של הקבוצה שאליה הוא משתייך. גברים ונשים מיוצגים כמעט בכל תחום (אלא אם מדובר בתרומת זרע או אם פונדקאית שם באמת אני מניח אף אחד לא מדבר על אפליה), ואין שום סיבה או הצדקה להפלות נשים או גברים רק בגלל שהממוצע של הקבוצה שלהם נמוך בתחום מסוים. כל אחד צריך להשפט לפי מה שהוא וצריך לקבל הזדמנות שווה על סמך הכישורים שלו בלבד.

גם נכונה הטענה שבתכונות רבות, אין הבדלים משמעותיים בין גברים ונשים. איפה ניתן לצפות שיהיו הבדלים כאלו על בסיס אבולוציוני? התשובה די פשוטה. בכל מקום שבו עמדו בפני גברים ונשים בעיות אדפטיביות שונות, ניתן לצפות להבדלים. במקומות שניצבו בפני גברים ונשים בעיות דומות, לא צריך לצפות למצוא הבדלים כאלו. בהרבה מאוד תחומים יש באמת דימיון רב בין גברים ונשים ונוטים לא להזכיר את זה פשוט כי אין מה לדווח. לעומת זאת, בתחומים הקשורים למיניות ובחירת בני זוג, ניתן לצפות ואכן מוצאים הבדלים משמעותיים בגלל הצרכים השונים, המחיר השונה של הרבייה וכו’. זה לא אומר שאין גם כאן דברים משותפים. למשל, בבחירת בני זוג לקשר ארוך טווח, גם גברים וגם נשים מדגישים אהבה, נאמנות ומשיכה מינית כגורמים מרכזיים בקשר כזה. בנוסף, צריך לזכור שבתכונות מסוימות הממוצעים יכולים להיות דומים אבל ההבדלים יהיו בקצוות. למשל, במטלות מתמטיות מסוימות הממוצעים של גברים ונשים זהים, אבל יש ייצוג גבוה יותר של גברים בקצוות הסקאלה. יש יותר גברים עם יכולת מתמטית עילאית, אבל גם יש יותר גברים שאין להם מושג במתמטיקה.

3) דטרמיניזם גנטי והכשל הנטורליסטי.

לצערי זוהי טענה שעדיין חזקה מאוד בקרב פמיניסטיות רבות, אולי הביקורת הכי נפוצה והכי שגויה. הטענה היא שאם נקבל את זה שיש הבדלים בין גברים ונשים על בסיס אבולוציוני אז זו תהיה הצדקה להתנהגויות מסוימות מפלות כלפי נשים או שהתנהגויות כאלו יתפסו כמוסריות יותר בגלל שהבסיס שלהן אבולוציוני. באופן כללי, שאלות של מוסר ומה טוב ורע אינן שאלות מדעיות. אנחנו הם אלו שקובעים בהתאם לנורמות בחברה שלנו מה נחשב טוב ורצוי ומה אסור וצריך להלחם נגד. רק בגלל שיש כוחות אבולוציוניים בבסיס התנהגות אלימה, לא אומר שאלימות מוצדקת או שלא צריך או ניתן להלחם בה. לגבי הבדלים בין גברים ונשים, אם נניח מחקרים מראים שבקרב נשים האינסטינקט האימהי חזק יותר מאשר האינסטינקט האבהי אצל גברים, לא נכון לפרש את הדברים כאילו רק נשים מעוניינות בילדים, או שנשים צריכות להיות המטפלות הבלבדיות לילדים וכו’.

ההתנהגות שלנו גם אינה, ואינה יכולה להיות בעיקרון, דטרמיניסטית גנטית. אין אבולוציה בלי קלט מהסביבה. זה נכון ברמת המאקרו, כשכל שינוי אבולוציוני נובע מאדפטציה לסביבה מסוימת, וברמת המיקרו, כל שלב ושלב בחיים שלנו תלוי בגירויים מהסביבה. הגירויים הללו יכולים לעלות בקנה אחד עם האדפטציות שלנו (למשל, אכילת מאכלים עתירי קלוריות) או כנגדם (שימוש באמצעי מניעה). לנו בסופו של דבר יש את הבחירה אם לפעול על פי הדחפים האבולוציוניים או לא ואנחנו אחראים בצורה מלאה לבחירות הללו.

4) הכשל המורליסטי.

הכשל המורליסטי הוא כשל מרומז יותר מהכשל הנטורליסטי הידוע יותר, ולמעשה הוא היפוכו המוחלט. הכשל גורס שדברים שאנחנו לא חושבים או רוצים שיהיו נכונים, או שחושבים שלא מוסרי שיהיו נכונים, לא באמת יכולים להיות נכונים בפועל ולכן כל מחקר שמראה שהם נכונים פסול. אם מחקר מוצא שגברים יותר מצחיקים מנשים אבל יש אנשים שחושבים שזה לא יכול להיות נכון, או שאסור בכלל לחשוב שזה נכון, אז המחקר הזה פסול. זה מה שעומד בבסיס המחקר שהזכרתי בבלוג והתגובות בעקבותיו (פה וגם כאן). לעיתים אנשים אפילו לא טורחים לקרוא את המחקרים המדוברים ופוסלים אותם על הסף רק בגלל שזה סותר את הדיעה שלהם שהבדלים בין המינים לא יכולים לנבוע גם מסיבות ביולוגיות ואבולוציוניות.

5) מחקרים בפסיכולוגיה אבולוציונית אינם לוקחים בחשבון שונות בין אנשים, ואינם לוקחים בחשבון את השפעות הסביבה או התרבות.

זוהי טענה נפוצה למדי ומוטעית. כמו שכבר הזכרתי בנקודה השלישית, אין אבולוציה ללא סביבה. מחקרים רבים בפסיכולוגיה אבולוציונית מראים כיצד שינויים סביבתיים והבדלים בין אישיים משפיעים על הרגשות, ההתנהגויות והאסטרטגיות שבני אדם נוקטים. גבר אתלטי ורווי טסטוסטרון יתנהג בצורה שונה מגבר פחות אתלטי ופחות מושך לנשים, וינסה להדגיש תכונות אחרות שיהפכו אותו לאטרקטיבי יותר לנשים (למשל, נאמנות). מחקרים בין תרבותיים מקיפים מראים שהבדלים בחברה או בסביבה משפיעים מאוד על האסטרטגיות שאנשים נוקטים. נושאים כמו נוכחות אב בזמן גידולו של הילד, היחס בין מספר הגברים למספר הנשים בסביבה מסוימת, תדירות הפתוגנים בסביבה, נורמות של שיתוף פעולה ועוד ועוד, כולם גורמים לשינויים מרחיקי לכת באסטרטגיות שאנשים ינקטו בבחירת בני זוג ובאיך הם יתנהגו עם אנשים אחרים באותה חברה.

סיכום

גם פסיכולוגיה אבולוציונית וגם פמיניזם מבליטים את החשיבות של הסביבה והתרבות, למרות שפסיכולוגיה אבולוציונית עוסקת גם באדפטציות ביולוגיות ובאינטרקציות שלהן עם הסביבה. חשוב לזכור שלפעמים רמות הניתוח של תאוריות חברתיות ולא אבולוציוניות שונות מרמת הניתוח של הפסיכולוגיה האבולוציונית. פסיכולוגיה אבולוציונית מנסה לחשוף אדפטציות ולתת הסברים אולטימטיביים, כלומר להסביר למה תכונה מסוימת קיימת. הסברים מקורבים עוסקים בנסיבות הספציפיות שהתכונה באה לידי ביטוי בחייו של אדם מסוים או בחברה מסוימת. לפעמים הסברים מקורבים נראים כסותרים הסברים אולטימטיביים בגלל סביבה ששונה משמעותית מהסביבה שבה התפתחנו אבולוציונית (ראה הסבר מלא כאן).

הפסיכולוגיה האבולוציונית מספקת השערות ספציפיות לגבי הבדלים בין המינים, שרובן נובעים מהברירה המינית. לפעמים ההשערות הללו מאומתות ולפעמים לא. כמו בכל תחום, יש מחקרים טובים יותר או פחות, או כאלו שמשתמשים בהגיון אבולוציוני לקוי. הנקודה היא שהרבה מההתקפות הפמיניסטיות והאחרות על פסיכולוגיה אבולוציונית נובעות מזה שיש סלידה כללית מהתחום, או ממחקרים באמת גרועים שלא מייצגים את התחום, והתעלמות מהמחקרים הספציפיים הטובים הרבים שנעשים בו.

חשוב לזכור גם שאין דבר כזה “תאוריה פסיכולוגית אבולוציונית”. האבולוציה הינה מטא תאוריה פרדיגמתית שמתבססת על התאוריה האבולוציונית והפסיכולוגיה. ישנן רמות שונות של ניתוח אבולוציוני וגם מנגנונים שונים שלפעמים מתחרים זה בזה בהסבר שהם נותנים. פעמים רבות הפסיכולוגיה האבולוציונית מציגה השערות שונות לגבי השורשים האבולוציוניים של תופעה מסוימת שאינן עולות בקנה אחד עם השני. למשל, ישנן לפחות חמש היפותיזות שונות לסיבות שנשים חוות אורגזמה (השערת מר רייט, סיוע לכניסה להריון, או סימון האבהות אם להזכיר חלק מהן). אחרים משערים שזו אינה אדפטציה והאורגזמה הנשית היא תוצר לוואי של תהליכים אבולוציוניים אחרים, בדיוק כמו הפטמות אצל הגבר. רק מחקרים ונתונים חדשים יוכלו ליישב את הנושא אבל הדוגמא הזו באה להראות שכמו כל תחום מדעי אחר יש דברים לא ידועים, יש תאוריות והשערות שונות ויש מחקרים שיאששו או יפריכו אותן. אין הסבר “רשמי” של הפסיכולוגיה האבולוציונית אלא השערה אחת ספציפית אבולוציונית שיכולה לעמוד למבחן מול השערות אחרות (הומוסקסואליות היא דוגמא אחרת לזה).

הנקודה החשובה ביותר לדעתי היא שבשורה התחתונה, אנחנו מעוניינים לחקור במה גברים ונשים דומים ובמה הם שונים לא בשביל להצדיק את ההבדלים הללו (אם קיימים), אלא בשביל להבין טוב יותר גברים ונשים. ברגע שיש לנו מידע אמין ומדויק לגבי מהות ההבדלים אפשר לפתוח בדיון חברתי מקיף יותר מה לעשות עם המידע הזה. ידע מדויק ומדעי מאפשר לנו להלחם בבעיות חברתיות שונות כמו אפליה, תקיפה מינית ואונס, התעללות בתוך המשפחה וכו’.