הקשר בין פיהוק לאמפתיה

פיהוק, עד כמה שהוא נפוץ ומלווה אותנו ביום יום, לא נחשב לתחום מחקר פורה במיוחד, מה שאולי מסביר למה הוא נחשב כבר תקופה ארוכה לחידה אבולוציונית. כתבתי בעבר פוסט שסוקר את התאוריות המרכזיות ללמה פיהוק קיים ולמה הוא מדבק אבל כמו בנושאים מדעיים שונים טרם נאמרה המילה האחרונה. מאמר מהעת האחרונה מנסה לשפוך אור על הנושא מזווית חדשה, דרך הקשר בין שימפנזות, אמפתיה והתייחסות שונה לאנשים בתוך הקבוצה.

בני אדם מגלים העדפה לאנשים אחרים שחברים באותה קבוצה חברתית לעומת אנשים מחוץ לקבוצה. קבוצה כזו יכולה להיות מבוססת על כל דבר שתעלו בדעתכם, החל מדת, דרך קירבה משפחתית וכלה בקבוצת כדורגל אהובה. די בנקל אפשר להבין למה העדפת חברי הקבוצה שלך נותנת לך יתרון אבולוציוני. באופן כללי נעים לנו יותר להיות בקרבת אנשים שדומים לנו, בעלי תחביבים משותפים או כאלו שחולקים אותה השקפת עולם.

מטבע הדברים אנשים אנשים חשים אמפתיה גדולה יותר לאנשים ששייכים לקבוצה שלהם. זה עד כדי כך בולט שאנחנו חשים, פיסית, כאב גדול יותר כשחבר בקבוצה שלנו חווה כאב, לעומת מישהו מקבוצה אחרת (מחקרי הדמיית מוח בדקו את זה). בספרות המקצועית זה נקרא Ingroup-Outgroup Bias וכאן אני אקרא לזה בקיצור הטיית הקבוצה.

מה כל זה קשור לפיהוק? אחת התאוריות בנושא גורסת שאמפתיה היא זו שעומדת בבסיס הפיהוק המדבק. בדומה להבעות פנים אחרות כמו חיוך או כעס, אנשים מחקים בצורה רפלקסיבית הבעות פנים של אחרים בקבוצה לצורך הזדהות עימם. מחקרים כבר מצאו בעבר קשר בין אמפתיה לפיהוק. ככל שאנשים אמפתיים יותר, כך הם מפהקים יותר בתגובה לפיהוקים של אחרים, ובאופן כללי אנשים מפהקים יותר בקרבת אנשים קרובים אליהם מבחינה רגשית. מהצד השני, אנשים על קשת האוטיזם והסכיזפורניה (גם אם הם לא מוגדרים כאוטיסטים או סכיזופרנים) ייטו לפהק פחות בתגובה לאחרים, כי מנגנוני האמפתיה שלהם לא עובדים כמו אצל אנשים אחרים (אוטיסטים כמעט ולא מביעים אמפתיה בכלל).

בני אדם אינם היחידים שמפהקים. פיהוק מדבק נמצא אצל לפחות ארבעה יונקים אחרים ובהם שימפנזות, קופי מקק, בבונים וכלבים. הרעיון מאחורי המחקר הנוכחי הוא שאם אמפתיה היא אכן הגורם לפיהוק מדבק, ניתן לצפות שיהיה אפשר למצוא את אותה הטיית הקבוצה כפי שנמצאת במחקרים בתחומים אחרים.

על מנת לבחון את הנושא המחקר הנוכחי בחן 23 שימפנזות, שמחולקות לשתי קבוצות. אצל שימפנזות שהן חיות טריטוריאליות מאוד, כל מי שלא שייך לקבוצה נחשב לזר מוחלט והן מתנהגות בצורה אגרסיבית אם הם מתקרבים אליהן. החוקרים הקליטו קטעי וידאו של השימפנזות כשהן מפהקות באופן טבעי וכביקורת, כשהן נחות. לאחר מכן, הציגו בפניהן סרטי וידאו של שימפנזות אחרות שפיהקו או לא, ושהיו שייכים לקבוצה שלהם או לקבוצה השנייה.

התוצאות הראו בבירור ששימפנזות פיהקו פי 3 בתגובה לפיהוקים של חברי הקבוצה שלהם בהשוואה לקבוצת הביקורת שלא פיהקה. לא היה הבדל בכמות הפיהוקים בתגובה לקבוצה השנייה, בין אם הם פיהקו או לא (למרות שהם צפו יותר זמן בפיהוקים של הקבוצה הזרה), אבל בממוצע הם פיהקו יותר בתגובה לשימפנזות בקבוצה שלהם משימפנזות זרות.

מסקנת המחקר היא שפיהוק מדבק חזק יותר בתגובה לחברי קבוצה מוכרים מאשר זרים מה שתומך בהשערה שאמפתיה היא גורם חשוב שמשפיע על פיהוקים. חשוב לזכור שבניגוד לשימפנזות, בני אדם (וגם כלבים) כן מפהקים בתגובה לפיהוקים של זרים. יתכן שההבדל הזה נובע מהעובדה ששימפנזות הן הרבה יותר טריטוריאליות ומפגינות אגרסיביות כלפי זרים, בעוד שאצל בני אדם האבולוציה עיצבה במידה מסוימת קבלת זרים לקבוצה. אצל בני אדם, זרים אינם נחשבים בהכרח לחברי קבוצה זרה כי כמעט תמיד אפשר למצוא משהו משותף איתם ובתנאים מסוימים יקבלו מישהו זר לקבוצה. עדיין לא נעשה מחקר על פיהוקים עם בני אדם שבוחן את הסוגייה של הטיית הקבוצה, אבל אם הממצא הזה יאושש וימצא תקף גם לבני אדם, זו יכולה להיות דרך מהירה וטובה למדוד אמפתיות של בני אדם בתנאים טבעיים ולא דרך שאלונים או מחקרי הדמיית מוח.