הקשר בין פיהוק לאמפתיה

פיהוק, עד כמה שהוא נפוץ ומלווה אותנו ביום יום, לא נחשב לתחום מחקר פורה במיוחד, מה שאולי מסביר למה הוא נחשב כבר תקופה ארוכה לחידה אבולוציונית. כתבתי בעבר פוסט שסוקר את התאוריות המרכזיות ללמה פיהוק קיים ולמה הוא מדבק אבל כמו בנושאים מדעיים שונים טרם נאמרה המילה האחרונה. מאמר מהעת האחרונה מנסה לשפוך אור על הנושא מזווית חדשה, דרך הקשר בין שימפנזות, אמפתיה והתייחסות שונה לאנשים בתוך הקבוצה.

בני אדם מגלים העדפה לאנשים אחרים שחברים באותה קבוצה חברתית לעומת אנשים מחוץ לקבוצה. קבוצה כזו יכולה להיות מבוססת על כל דבר שתעלו בדעתכם, החל מדת, דרך קירבה משפחתית וכלה בקבוצת כדורגל אהובה. די בנקל אפשר להבין למה העדפת חברי הקבוצה שלך נותנת לך יתרון אבולוציוני. באופן כללי נעים לנו יותר להיות בקרבת אנשים שדומים לנו, בעלי תחביבים משותפים או כאלו שחולקים אותה השקפת עולם.

מטבע הדברים אנשים אנשים חשים אמפתיה גדולה יותר לאנשים ששייכים לקבוצה שלהם. זה עד כדי כך בולט שאנחנו חשים, פיסית, כאב גדול יותר כשחבר בקבוצה שלנו חווה כאב, לעומת מישהו מקבוצה אחרת (מחקרי הדמיית מוח בדקו את זה). בספרות המקצועית זה נקרא Ingroup-Outgroup Bias וכאן אני אקרא לזה בקיצור הטיית הקבוצה.

מה כל זה קשור לפיהוק? אחת התאוריות בנושא גורסת שאמפתיה היא זו שעומדת בבסיס הפיהוק המדבק. בדומה להבעות פנים אחרות כמו חיוך או כעס, אנשים מחקים בצורה רפלקסיבית הבעות פנים של אחרים בקבוצה לצורך הזדהות עימם. מחקרים כבר מצאו בעבר קשר בין אמפתיה לפיהוק. ככל שאנשים אמפתיים יותר, כך הם מפהקים יותר בתגובה לפיהוקים של אחרים, ובאופן כללי אנשים מפהקים יותר בקרבת אנשים קרובים אליהם מבחינה רגשית. מהצד השני, אנשים על קשת האוטיזם והסכיזפורניה (גם אם הם לא מוגדרים כאוטיסטים או סכיזופרנים) ייטו לפהק פחות בתגובה לאחרים, כי מנגנוני האמפתיה שלהם לא עובדים כמו אצל אנשים אחרים (אוטיסטים כמעט ולא מביעים אמפתיה בכלל).

בני אדם אינם היחידים שמפהקים. פיהוק מדבק נמצא אצל לפחות ארבעה יונקים אחרים ובהם שימפנזות, קופי מקק, בבונים וכלבים. הרעיון מאחורי המחקר הנוכחי הוא שאם אמפתיה היא אכן הגורם לפיהוק מדבק, ניתן לצפות שיהיה אפשר למצוא את אותה הטיית הקבוצה כפי שנמצאת במחקרים בתחומים אחרים.

על מנת לבחון את הנושא המחקר הנוכחי בחן 23 שימפנזות, שמחולקות לשתי קבוצות. אצל שימפנזות שהן חיות טריטוריאליות מאוד, כל מי שלא שייך לקבוצה נחשב לזר מוחלט והן מתנהגות בצורה אגרסיבית אם הם מתקרבים אליהן. החוקרים הקליטו קטעי וידאו של השימפנזות כשהן מפהקות באופן טבעי וכביקורת, כשהן נחות. לאחר מכן, הציגו בפניהן סרטי וידאו של שימפנזות אחרות שפיהקו או לא, ושהיו שייכים לקבוצה שלהם או לקבוצה השנייה.

התוצאות הראו בבירור ששימפנזות פיהקו פי 3 בתגובה לפיהוקים של חברי הקבוצה שלהם בהשוואה לקבוצת הביקורת שלא פיהקה. לא היה הבדל בכמות הפיהוקים בתגובה לקבוצה השנייה, בין אם הם פיהקו או לא (למרות שהם צפו יותר זמן בפיהוקים של הקבוצה הזרה), אבל בממוצע הם פיהקו יותר בתגובה לשימפנזות בקבוצה שלהם משימפנזות זרות.

מסקנת המחקר היא שפיהוק מדבק חזק יותר בתגובה לחברי קבוצה מוכרים מאשר זרים מה שתומך בהשערה שאמפתיה היא גורם חשוב שמשפיע על פיהוקים. חשוב לזכור שבניגוד לשימפנזות, בני אדם (וגם כלבים) כן מפהקים בתגובה לפיהוקים של זרים. יתכן שההבדל הזה נובע מהעובדה ששימפנזות הן הרבה יותר טריטוריאליות ומפגינות אגרסיביות כלפי זרים, בעוד שאצל בני אדם האבולוציה עיצבה במידה מסוימת קבלת זרים לקבוצה. אצל בני אדם, זרים אינם נחשבים בהכרח לחברי קבוצה זרה כי כמעט תמיד אפשר למצוא משהו משותף איתם ובתנאים מסוימים יקבלו מישהו זר לקבוצה. עדיין לא נעשה מחקר על פיהוקים עם בני אדם שבוחן את הסוגייה של הטיית הקבוצה, אבל אם הממצא הזה יאושש וימצא תקף גם לבני אדם, זו יכולה להיות דרך מהירה וטובה למדוד אמפתיות של בני אדם בתנאים טבעיים ולא דרך שאלונים או מחקרי הדמיית מוח.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אריאל גרייזס  On 18/05/2011 at 2:45 pm

    הזוי ומרתק כאחד. אז מה שאתה אומר זה שאם אני רואה אוהד מנצ'סטר מפהק זה לא יזיז לי? 🙂
    אוי, ועכשיו נפלה עליי מתקפת פיהוקים. מעניין איזה קרן מחקר אישרה את התקציב למחקר הזה

  • יונתן  On 18/05/2011 at 3:11 pm

    אבל למה בכלל מפהקים?

  • גיל  On 18/05/2011 at 4:32 pm

    זה די צפוי שאנשים מפהקים רק מהמחשבה על פיהוקים. לגבי למה זה טוב מלכתחילה כתבתי בפוסט הקודם שיש אליו קישור. האמפתיה היא כנראה הסבר נוסף.

  • גיל  On 19/05/2011 at 1:11 am

    אריאל, זה אגב לא מחקר מסובך במיוחד לביצוע, בטח כשיש לך כבר שימפנזות בשבי. אחד החוקרים החתומים על המאמר הוא פראנס זה ואאל, מחשובי הפרימאטולוגים היום.

  • תרצה  On 19/05/2011 at 4:02 am

    בדרך כלל אני שמה לב לניואנסים כמו פיהוק, מאחר ואני בקיאה במה שנקרא "שפת גוף", בין אם היא מודעת או בלתי מודעת.
    אגב, ישנם עוד סימנים הקשורים בשפת גוף שמשדרת שעמום.

    כל מה שקשור לשפת גוף תמיד ריתק אותי, והאפשרות לעמוד על הקשר בין פיהוק מדבק לבין אמפתיה של חברי קבוצה הוא כלי שמוטב לכל מרצה לאמץ –
    שימו לב לתגובות הסטודנטים בשיעור….אם אחד מפהק ואחרים לא – דיינו!

    • אורן  On 21/05/2011 at 12:18 pm

      איזה עוד סימנים משדרים שעמום?
      מעניין לדעת (:

  • דוד  On 22/05/2011 at 8:35 am

    גם אני נתקפתי כמה פיהוקים לא רצוניים תוך כדי קריאה!
    מכיוון שלא חשתי שעמום, אני מניח, כפי שהמחקר מצביע, שאני שייך לקבוצה, נקרא לה "קוראי-גיל"… 🙂

  • SilentMike  On 23/05/2011 at 4:45 pm

    זה די ברור שהמקור לפיהוק ה-"מדבק" הוא חברתי, ונראה מתבקש לבדוק אם הוא מתרחש יותר בין קרובים (לא שאני מזלזל במאמר. הרבה דברים חשובים נראים מתבקשים אחרי שכבר עשו אותם מי שעשו). הסקירה שנתת מעניינת מאוד. אני חושב שנכון לשים את הפיהוק החברתי במקומו בין שלל תופעות של חיקוי חברתי.

    השימוש ברעיון של הטיית הקבוצה הוא חשוב. אני חושב שהרעיון הזה ראוי להרבה תשומת לב וצריך להיות מוכר לקהלים רחבים, בגלל שהוא מהווה נדבך חשוב במקורות ההתנהגות החברתית שלנו, לטוב ולרע.

    • גיל  On 23/05/2011 at 4:46 pm

      כן, ללא ספק. ההטייה הזו היא לא כל כך טריוויאלית וסביר שהיא מתבטאת בצורות שונות להתנהגויות שונות.

%d בלוגרים אהבו את זה: