לצחוק כל הדרך למיטה: הבדלים בין המינים ביצירת הומור והקשר בין הומור למיניות

בדרך כלל אני לא נוהג לדווח על מחקרים שאני עורך בבלוג, לא בגלל איזו שהיא סיבה מיוחדת האמת, אבל הפעם אחרוג ממנהגי. לפני שבוע התפרסם מחקר שלי שנוגע לנושאים רבים שנגעתי בהם בעבר ולכן חשבתי שזו הזדמנות טובה לסקור אותו כמו שאני עושה עם מחקרים אחרים, רק שהפעם עומד לצידי היתרון שאני יודע בדיוק מה נעשה בו ואיך, כך שיהיה הרבה יותר קל לתאר אותו. כמו שבוודאי שמתם לב, אני חוקר הומור ופתחתי לאחרונה בלוג שעוסק רק בזה. כמו שכתבתי בפוסט הקודם שלי שהפנה לבלוג ההוא, אני ברוב הפעמים אפנה ישירות לקריאה בבלוג השני בלי לחזור על הדברים פה, אבל הפעם זה יהיה שונה מכיוון שבכל זאת מדובר בפסיכולוגיה אבולוציונית וגם חשוב לי להביא את הדברים בצורה מדויקת, כי מי יודע אם איזה כלי תקשורת יעלה עליהם בשלב מסוים ויעוות לגמרי את מה שכתוב במחקר. בכל אופן, אתם מוזמנים גם לקרוא את הפוסט באתר של פסיכולוגיה היום שהוא קצת יותר מקיף.פירסמתי בעבר פוסט שלם שעוסק בהומור באופן כללי ומציג את התאוריות המרכזיות להסבר הומור, עם דגש על כמה הסברים אבולוציוניים נפוצים. המחקר הנוכחי מתבסס על תאוריית הברירה המינית וביתר ספציפיות על תאוריית האינדיקטורים המנטליים שהציע ג’פרי מילר וגם היה שותפי לכתיבת המאמר.

 רקע:

באופן כללי, רוב האנשים חושבים שיש להם חוש הומור נפלא, או לפחות מעל הממוצע, משהו שהוא כמובן בלתי אפשרי מבחינה סטטיסטית. הומור נחשב לאחת התכונות הנחשבות והנחשקות ביותר, ואנשים עם חוש הומור נתפסים בצורה חיובית יותר וגם מבוקשים יותר כבני זוג, ויש לו הרבה מאוד השפעות חיוביות על החיים (אם כי הרבה פעמים מוגזמות ביחד לממצאים מחקרים בנושא).

תאוריית האינדיקטורים המנטליים עוסקת בתכונות קוגנטיביות שונות שיש להן קשר ישיר או עקיף לאינטליגנציה ולמעשה מהוות סממן שלה. על פי התאוריה, יכולות כמו יצירתיות, יכולת אמנותית, כישרון מוסיקלי, שפה וגם הומור נוצרו לפחות בחלקן, כדי להדגיש עד כמה חכם אדם מסוים. אנשים יצירתיים וגם אלו עם חוש הומור משובח נתפסים כאינטליגנטיים יותר ואינטליגנציה באופן כללי היא תכונה אבולוציונית חשובה בבחירת בני זוג, במיוחד עבור הנשים. למשל, אינטליגנציה בחברות שמהן התפתחנו, ובחברות ציידים-לקטים כיום, מתבטאת ביכולת צייד טובה. בחברה המודרנית אינטליגנציה לרוב מתרגמת לקריירה מצליחה שמובילה להכנסה גבוהה וסטטוס גבוה, אולי התכונה החשובה ביותר עבור נשים שבוחרות בן זוג (מעיד על יכולתו של הגבר לתמוך באישה ובילדיהם העתידיים). האינדיקטורים המנטליים הללו מהווים סממן טוב לאינטליגנציה מכיוון שקשה מאוד לזייף אותם ובעקיפין עשויים גם להעיד כי לאותו אדם יש גם גנים טובים (יש לא מעט מחקרים בנושא שמראים על קשר כזה).

האינדיקטורים הללו חשובים לשני המינים אבל לא בהכרח בצורה שווה. מה שצפוי בגלל הברירה המינית. מכיוון שיש אסימטריה בהשקעה ההורית בין גברים ונשים מסיבות שדנתי בהן בעבר, נשים בררניות יותר בבחירת בני זוג ולכן אנחנו מצפים שגברים יהיו אלו שינסו להרשים נשים על ידי הצגת היכולות הללו, ושבאופן כללי האבולוציה תעצב אותם כך שהם גם יהיו יותר טובים בממוצע ברוב התכונות הללו. מהצד השני, נצפה שנשים יהיו טובות בלהבחין מי מהגברים מחזיק ביכולת מסוימת שגבוהה מהממצוע ומי לא. זוהי למעשה דוגמא קלאסית לתהליך קו-אבולוציוני בין גברים ונשים. מחקרים שונים מראים שיש למשל הרבה יותר גברים מנשים בתחומי אמנות רבים, וגברים לרוב טובים יותר ברוב האמנויות, משהו שקיים לאורך ההיסטוריה האנושית ובתרבויות רבות וקשה לייחס אותו רק לאפליה והדרה של נשים שבוודאי היוותה חלק ממהסבר להבדלים הללו בעבר.

איך בדיוק חוש הומור מתאים לתאוריה? ראשית, על פניו נראה שהומור קשור קשר הדוק לאינטליגנציה. אם תלמדו בעל פה אלף בדיחות, זה לא יהפוך אתכם לבעלי חוש הומור אבל אנשים אינטליגנטיים יודעים להשתמש בהומור כדי לומר את הדבר הנכון, לאנשים הנכונים ובסיטואציה הנכונה. אם גבר יכנס לחדר מלא בנשים לא מוכרות ויספר בדיחה סקסיסטית, סביר שזה לא יקנה לו הרבה נקודות זכות. לעומת זאת, אם אותו גבר יהיה קשוב לרמזים הסביבתיים, לאנשים סביבו ולסיטאציה, אז יש סיכוי גבוה יותר שהוא יוכל להיות מצחיק. סביר שחוש הומור קשור קשר הדוק לאינטליגנציה רגשית, חברתית וזוויגית.

שנית, הומור מהווה מרכיב חשוב בבחירת בני זוג, בעיקר עבור נשים. מחקרים מאששים את ההשערה הזו ומראים שיש הבדלים מהותיים בצורה שגברים ונשים תופסים הומור ובחשיבות שהם מקנים לו בבחירת בני זוג, ובצורה שתואמת בדיוק את הניבויים של הברירה המינית ותאוריית האינדיקטורים המנטליים. קודם כל, נשים שמות דגש גדול יותר על הומור כשהן בוחרות בן זוג. מחקרים שונים מוצאים באופן עקבי שהומור מהווה אחת משלוש התכונות החשובות ביותר שנשים מחפשות בבן זוג פוטנציאלי כשאצל גברים זה נמצא הרבה יותר נמוך (סטטוס ונאמנות משלימים את השלוש). באתרי הכרויות אפשר לראות את ההבדל הזה בצורה בולטת. נשים מדגישות פי שניים יותר מגברים את זה שהן רוצות בן זוג עם חוש הומור. בנוסף, כששואלים גברים ונשים למה הם בדיוק מתכוונים כשהם אומרים שהם מעוניינים בבן זוג עם חוש הומור, מתגלים הבדלים בולטים בין המינים. נשים מחפשות גבר שיצחיק אותן בעוד גברים מחפשים מישהיא שתצחק מחוש ההומור שלהם. מחקרים אחרים מראים שנשים צוחקות יותר מגברים באופן כללי, ובמיוחד כשגברים נמצאים בסביבה או בתגובה לדברים שגברים אומרים. כלומר, נשים מעדיפות להיות יותר בצד “המקבל” של ההומור, אילו גברים מעדיפים להיות בצד “הנותן” או היוצר.

המטרה של המחקר שלי הייתה להרחיב את הממצאים הללו ולבדוק כמה השערות ספציפיות שנוגעות להבדלים בין המינים בנוגע להומור כאינדיקטור מנטלי ושלא נבדקו בעבר. אחת, האם באמת יש קשר בין הומור לאינטליגנציה? שתיים, אם חוש הומור אכן חשוב יותר לנשים בבחירת בני זוג, נצפה שבממוצע יכולת הפקת ההומור תהיה גבוהה יותר אצל הגברים, האם זה באמת כך?. שלוש, האם חוש הומור מוצלח יתורגם להצלחה אצל בני הזוג השני, במיוחד עבור גברים?

תאור המחקר:

המחקר כלל 400 סטודנטים, 200 גברים ו-200 נשים, בגיל ממוצע 21. סטודנטים הם קהל יעד אידיאלי למחקרים מהסוג הזה מכיוון שבגיל הזה ההורמונים משתוללים והסטודנטים בשיא אונם המיני (או בלשון אקדמית יותר: הם בשיא הפוריות שלהם). בנוסף, התחרות התוך מינית והבין מינית על בני זוג חריפה מאוד.

אינטליגנציה נמדדה בשני אופנים: מבחן אוצר מילים שבודק יכולת מילולית, ומבחן חשיבה אבסטרקטית הידוע בשם המטריצות של רייבנס. שני המבחנים מתוקפים היטב ונחשבים למדדים טובים שבודקים אספקטים שונים של אינטליגנציה (הם מהווים גם חלק ממבחן ה-IQ).

מדידת הומור היא נושא מרתק כשלעצמו. רוב המחקרים בנושא הומור בודקים בעיקר קליטה או הערכה של הומור, ולרוב משתמשים בבדיחות. החוקרים נותנים לאנשים לקרוא בדיחות או להסתכל על קריקטורות כדי להכניס אותם למצב רוח הומוריסטי, ואז בודקים את ההשפעות השונות כתוצאה מכך, או את הקשר למשתנים שמעניינים את החוקרים. מחקרים שעוסקים ביכולת של אנשים לייצר הומור נדירים למדי, לרוב בגלל שזו משימה קשה יותר לבדיקה אובייקטיבית. הומור הוא בחלקו סובייקטיבי וכמובן מתבטא בתקשורת בין אישית, בעיקר בסיטואציות חברתיות, ולכן קשה למדי למדוד אותו בצורה אובייקטיבית. כמה פעמים שמעתם את המשפט “היית צריך להיות שם כדי להבין”? אתם גם יכולים לחשוב שמשהו מסוים מצחיק או לראות את ההומור שבו גם בלי לצחוק (במיוחד אם אתם לבד) אז האם זה בכלל נחשב כהומור? אלו שאלות פילוסופיות עמוקות שהוגים וחוקרים דנים בהם כבר כמה אלפי שנים, אבל לצורכי המחקר צריך למצוא כלי טוב למדידת הומור בצורה כמה שיותר אובייקטיבית.

לשם כך השתמשתי בכלי שלדעתי הוא היעיל ביותר למדידת הומור מילולי ומתבסס על קריקטורות שאינן כוללות כותרת. השבועוון ניו יורקר עורך תחרות כזו כל שבוע ואתם יכולים לנסות את כוחכם בה פה. הנבדקים קיבלו שלוש קריקטורות כאלו ונתבקשו לכתוב כמה כותרות מצחיקות שהם רק יכולים לחשוב עליהן במשך 10 דקות. בממוצע, כל נבדק יצר 3.5 כותרות כאלו אבל היו הבדלים די גדולים בין האנשים. בסך הכל נוצרו כמעט 5,000 כותרות שונות ש-6 שופטים חרוצים דירגו בציונים מ-1 עד 7 כדי להעריך עד כמה הם מצחיקים. זה היה המדד שלנו לכמה אדם מצחיק.

אין ספק שזה לא מדד מושלם, כי אין מדד כזה. המדד בדק רק אספקט אחד של הומור, הומור מילולי, אבל אני חושב שהוא עשה את העבודה בצורה טובה למדי. השופטים היו אנשים מאותה קבוצת גיל ומאותה תרבות כך שהם יוכלו להבין את הבדיחות בצורה טובה יותר, אבל לא היה להם שום מושג לגבי הנבדקים עצמם, כולל מינם. מכיוון שחלק גדול מהבדיחות עוסק בתרבות פופולארית אמריקאית אם הייתי נותן לכם להעריך את ההומור סביר שהייתם מפספסים חלק מהבדיחות. זה למעשה תופס חלק מהאספקט של הומור בין אישי, כי בלי רקע מתאים רוב הבדיחות לא מובנות, אבל מצד שני מבטל למינימום את האספקט של ההומור הסובייקטיבי שמובן רק למתי מעט. בכל מקרה, הייתה הסכמה מאוד גדולה בין השופטים על מה מצחיק ומה לא כך כשלרקע האישי של המעריכים לא הייתה שום השפעה, כמו גם למינם של השופטים. מה שחשוב הוא שהכלי הזה הפריד בין רמות ההומור השונות של האנשים והיו הבדלים בולטים ביניהם.

גם לבדוק הצלחה רבייתית בעולם המודרני היא משימה לא פשוטה. לספור כמה ילדים יש לכל אדם זה מדד טוב בחברות של ציידים-לקטים אבל לא בחברה מודרנית ולכן צריך למצוא מדד אחר. מה שמקובל לבדוק במחקרים מהסוג הזה אלו הם שאלות שונות שקשורת להתנהגות מינית בפועל ולעמדות כלפי מיניות. יש כמה שאלונים שנמצאים בשימוש והשתמשתי באחד בולט כזה. בעזרת ניתוחים סטטיסטיים שונים יצרתי שני מדדים או סולמות. אחד, התנהגות מינית בפועל. המדד הזה כלל שאלות לגבי הגיל בו קיים הנבדק יחסי מין לראשונה, כמה פעמים הוא קיים יחסי מין בחודש האחרון, כמה פרטנרים מיניים היו לו בשנה האחרונה ובכל החיים, וכמה פעמים הם קיימו יחסי מין מזדמנים (כלומר פעם אחת בלבד עם אותו פרטנר). המדד השני בדק עמדות לגבי קיום יחסי מין מזדמנים. המדד הזה כלל שאלות כמו: האם זה בסדר לקיים יחסי מין בלי אהבה? מה הסיכויים שהנבדק יקיים יחסי מין מזדמנים? כמה פרטנרים מיניים הם חושבים יהיו להם במהלך 5 השנים הבאות? וכו’.

תוצאות: 

ראשית, נבדוק כמה מצחיקות היו הכותרות של הקריקטורות. רוב הכותרות שאנשים נתנו לא היו מצחיקות במיוחד אבל נראה שהמדד הפריד בצורה טובה בין אלו שיש להם חוש הומור לאלו שלא. כלומר, אם למישהו יש חוש הומור טוב אז אולי לא כל מה שהוא אומר יצחיק, אבל בממוצע הוא יצור יותר דברים מצחיקים ממי שאין לו חוש הומור. בכל אופן, בהתאם להשערה שלנו, היו הבדלים ניכרים למדי בין גברים לנשים ביכולת ליצור הומור. גברים יצרו יותר כותרות בממוצע והכותרות שלהם היו גם מצחיקות יותר. אפשר להסביר את זה בשתי דרכים משלימות: גברים מצחיקים יותר בממוצע וגם מתאמצים יותר להצחיק.

כמובן, חשוב לזכור שההבדלים היו בממוצע. זה לא אומר שנשים לא מצחיקות בכלל או שאין נשים מצחיקות. למעשה, יש הרבה נשים מצחיקות שכתבו כותרות מצחיקות מאוד אבל בממוצע גברים הצחיקו יותר. חשוב גם להזכיר שבדקנו רק אספקט אחד של יצירת הומור ויתכן מאוד שבבדיקות אחרות נשים היו מצליחות יותר, ועדיין, ההבדלים בבדיקה שלנו היו מובהקים ועקביים.

השלב הבא היה לבחון את הקשר בין הומור לאינטליגנציה. די כצפוי מצאנו קשר חזק למדי בין יצירת הומור לשני מבחני האינטליגנציה. הקשרים הללו היו קצת יותר חזקים עבור הגברים אבל לא בצורה משמעותית. מה שגם היה צפוי היה שהקשר בין הומור לאינטליגנציה המילולית היה חזק יותר מאשר לאינטליגנציה המופשטת.

לגבי מיניות ועמדות לגבי מיניות נמצאו כמה ממצאים מעניינים. ראשית, גברים דיווחו שהם מקיימים יחסי מין יותר מנשים (וזה כולל את מספר האקטים המיניים כמו גם מספר הפרטנרים המיניים) מה שהוא בלתי אפשרי מבחינה סטטיסטית. זוהי תעלומה גדולה מכיוון שגברים לעולם לא ישקרו בנושאים הללו. עם זאת, צריך לזכור שהגברים במחקר היו מעט יותר מבוגרים מהנשים, ושגם נשים נוטות לתת אמדן חסר של המשתנים הללו ולהמעיט בהם מכפי שהם באמת.

גם כן כצפוי גברים הביעו רצון חזק יותר ליחסים מזדמנים, משהו שיש לו בסיס אבולוציוני מוצק (נשים ייטו להמנע מיחסי מין עם זרים מזדמנים כי יש סיכוי גבוה שהגבר לא יהיה נאמן, ופוטנציאלית ילד שיוולד מיחסים כאלו יהיה חסר תמיכה הורית גברית, מה שעמיד את הילד בסיכון בחברות מסורתיות). גברים ונשים התחילו לקיים יחסי מין בערך באותו גיל (בין 16 ל-17), והייתה שונות גדולה יותר בין מספר הפרטנרים המיניים של הגברים. זה גם דבר צפוי שנמצא במחקרים אחרים. יש גברים שמקיימים יחסים עם עשרות ואפילו מאות נשים, בעוד אחרים לא יכולים למצוא אפילו פרטנרית אחת למין, בעוד אצל נשים יש מספר יציב של פרטנרים מיניים בעיקר בגלל שזה תלוי רק בהן.

עכשיו, לשאלה המעניינת בדבר הקשר בין הומור, אינטליגנציה ורבייה. ראשית, אנשים עם חוש הומור היו בעלי מספר פרטנרים מיניים רב יותר, קיימו יותר יחסי המין, התחילו לקיים יחסי מין מין בגיל מוקדם יותר וכו’. שנית, מודל שבדק קשר סיבתי על פי תאוריית האינדיקטורים המנטליים מצא שאכן, הומור היווה גורם מתווך או אינדיקטור לאינטליגנציה שמתרגם להתנהגות מינית. מה שמעניין בהקשר הזה הוא שזה היה נכון גם לגברים וגם לנשים. כלומר, נשים מצחיקות נהנות מאותן יתרונות שההומור מעניק לגברים בנוגע ליחסי מין. עם זאת, מכיוון שגברים בכל זאת היו מצחיקים יותר בממוצע, ושהמוטיבציה של גברים להצחיק גדולה יותר מכיוון שנשים בררניות יותר בבחירת בן זוג, נראה שהשימוש בהומור למשוך בני זוג וכדי להשיג פרטנרים מיניים צפוי להיות נפוץ יותר אצל הגברים. נשים פשוט לא צריכות כל כך להרשים גברים על ידי הומור. בנוסף, חשוב גם לזכור ששימוש בהומור הוא אסטרטגיה בעלת סיכון לא מבוטל. אנשים יכולים להיות מעוניינים להרשים אחרים בשימוש בהומור, אבל לא כל מה שאנחנו חושבים שהוא מצחיק אכן מצחיק. אמירת משהו לא מצחיק יכולה להזיק למשיכה של הצד השני אליכם יותר מאשר להועיל וכמו שכתבתי קודם, מחייבת אינטליגנציה רגשית, חברתית ומינית על מנת להגיע לתוצאה הרצויה.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • גיבור  On 02/05/2011 at 3:59 pm

    לא הבנתי מה הקשר בין אינטליגנציה לציד.
    ציד בעולם המודרני יתורגם לכשרון בכדורסל למשל (זריזות, דיוק, שיתוף פעולה, החלטה מהירה, אתלטיות וחוזק, הטעית היריב וכו').
    אני לא חושב שהIQ הממוצע בNBA גבוה במיוחד!
    אם אני צודק, מה היתרון האבולוציוני של אינטילגנציה?

  • גיל  On 02/05/2011 at 4:10 pm

    צייד זה לא רק אתלטיות ולא מה שאתה חושב עליו כצייד בחברה מודרנית. ציידים בחברות ציידים לקטים יוצאים למסעות צייד של ימים ושבועות, ולצוד דורש המון אינטליגנציה. זה מתחיל בהכנת הכלים לצייד, ממשיך בלדעת איפה ללכת, איך לעקוב אחרי סימנים שהחיה בסביבה, איך לגשת אליה בשקט ונגמר בצייד עצמו. כדי להגיע לרמה גבוהה של צייד צריך להתאמן שנים.

    עכשיו, צייד זו כמובן רק דוגמא אחת שאינטליגנציה מתבטאת. אתה לא רואה שום קשר בין אינטליגנציה להצלחה בחיים בכל חברה?

  • SilentMike  On 02/05/2011 at 5:50 pm

    "זוהי תעלומה גדולה מכיוון שגברים לעולם לא ישקרו בנושאים הללו"

    יופי. אני רואה שהפנמת את המסקנות שלך🙂.

    מאמר מצוין (כמובן שאתה שוביניסט מתועב בגלל מה שכתבת על זה נשים וכו'). זה גם בהחלט סוג הדבר שיכול להגיע לתקשורת. אולי עוד נשמע או נראה אותך מתראיין איפשהו. אולי אפילו בלונדון וקירשנבאום.

  • גיל  On 02/05/2011 at 5:54 pm

    אולי…זה באמת מסוג המחקרים שיוצאים מפרופורציה כשהם מגיעים לתקשורת אז ניסיתי להקדים תרופה למכה.

  • גיל  On 02/05/2011 at 7:15 pm

    כן, זה מוכר. מהניסיון שלי מספיק שאיזה עיתון זניח יעלה על זה ואז כולם יצטטו אותו במקום לקרוא את המחקר.

  • תרצה  On 02/05/2011 at 11:53 pm

    מה לגבי הומור בחברה מודרנית לעומת הומור בחברה מסורתית (דתית או חרדית)? איך מסתדר המחקר שלך עם התיזה של APTE ?

  • גיל  On 03/05/2011 at 8:23 am

    היי תרצה, לאיזו תיזה של Apte את מתכוונת בדיוק?

  • דני  On 03/05/2011 at 9:05 am

    מאמר מעולה, אבל דורש הגהה ("יש לו מעט מחקרים בנושא";"פעם אחת בלבדעם אותו וכד').

  • גיל  On 03/05/2011 at 9:07 am

    היי דני, תודה אני אתקן. אם אתה רואה עוד שגיאות אתה מוזמן להעיר.

  • תרצה  On 04/05/2011 at 3:05 am

    מנקודת מבט סוציו-אנתרופולוגית, Apte מציג את המסגרת החברתית כגורם מרכזי: א. תיזת "יחסי התבדחות" בחברות שבטיות, בהסתמך על מחקריו של דורקהיים, אם איני טועה. ב. תיזת הסוציאליזציה של נשים להישאר תמיד מאחורי הקלעים וחוסר הניסיון שלהן בהופעה בציבור לאורך כל ההיסטוריה עד לזמננו.

    סליחה על התמצות הדי-חובבני של דבריו, פשוט לא רציתי להרחיב כאן יותר מדי.

    דברים אלו חשובים כרקע להבין מאין כל זה צמח.
    מחקר על בחירת בן זוג ונטייה של נשים להיות פסיביות יחסית, לצחוק ולא להצחיק, יהיה חייב לציין דברים אלו.

  • רון כרמלי  On 04/05/2011 at 4:30 am

    אני יכול לחשוב על הסבר חלופי אחד לדוגמה לתוצאות: אנשים עם חוש הומור נוטים להיות 'קלילים' יותר ולשקול פחות בכובד ראש אפשרות של קיום יחסי מין. בגלל זה נשים עם חוש הומור קיימו יותר יחסי מין, אולי כי זה הפך אותן לפחות בררניות, חוש ההומור נלווה לתכונה שמעריכה פחות סיכונים. ההסבר הזה רלוונטי גם לגברים.
    בהחלט יכול להיות גם שחוש ההומור גם משך יותר את בני המין השני, אבל אני מאמין שאולי זה רק גורם מחזק, לא הגורם המרכזי.

    חוץ מזה, אני לא יודע עד כמה היית רציני כשאמרת שגברים לא ישקרו לגבי פעילות מינית, אבל אני חושב שבהחלט אפשרי שגברים מפריזים בדיווח על פעילות מינית. רצייה חברתית, כנראה. היה בשאלון מנגנון שמצמצם את ההשפעה שלה?

  • רעות  On 04/05/2011 at 8:04 am

    שלום גיל מצאתי את המאמרים שלך מאוד מעניינים, אני במקצועי (ליצנית רפואית מקבוצת רופאי חלום) עוסקת בתחום הקשור לתפיסת העולם בצורה הומוריסטית יותר ברגעים קשיםם ולא נוחים בחיינו. לכן בחרתי לעסוק סמנריון שלי למוח והתנהגות בהבנת ההבדלים בתפיסת ההומור בין גברים ונשים. מצאתי ממאמריך חומר אבל אשמח אם יש לך עוד מקורות להפנות אותי אליהם, שמתמקדים יותר באיזורי המוח שמפרשים הומור, ושמופעלים לתפיסת הומור.
    תודה

  • גיל  On 04/05/2011 at 9:03 am

    תרצה, אם התאוריה שלו הייתה נכונה איך זה היה מסביר את הממצאים שלי? הרי לא מדובר בחברה פרימיטיבית אלא בחברה מודרנית, שבה האישה חופשית לעשות מה שהיא רוצה. בכל מקרה, שימי לב שלא מדובר על הופעה אלא על מדידה של חוש ההומור שלהן בצורה אנונימית, איך ההבדלים הללו יכולים להיות מוסברים על פיו?

    • שי וולף  On 08/08/2015 at 1:29 am

      בתגובה לתרצה אתה כותב: " הרי לא מדובר בחברה פרימיטיבית אלא בחברה מודרנית, שבה האישה חופשית לעשות מה שהיא רוצה". מי אמר שזה מדוייק? אולי צריך להגיד : " בחברה המודרנית הנשים טיפ טיפה יותר חופשיות לעשות מה שהן רוצות יחסית לחברה פרימיטיבית " או : "בגלל שבחברה המודרנית אין הגבלת מוצהרות על התנהגות הנשים , הנשים בפועל קצת יותר חופשיות בתחומים מסויימים ".
      מי אמר שאנו יכולים להשתחרר מנורמות חברתיות ותרבותיות שהוטבעו במשך אלפי שנים?

      בלי לנקוט עמדה בוויכוח,
      אולי כאן קבור חלק גדול מהכלב של הוויכוח בינך לבין מתנגדך ( בעיקר הפמיניסטיות).
      שימוש שונה במושגים והנחות שונות לגבי הדרך להעריך חברה יחסית לחברה אחרת ,מביאים למסקנות שונות על סמך אותם ממצאים.

      • גיל  On 08/08/2015 at 7:08 am

        שי, אתה יודע, בכל זאת היה הגל הראשון, השני והשלישי של הפמיניזם כך שבחברה המודרנית זה הרבה יותר מטיפ טיפ יותר חופשיות לעשות מה שהן רוצות. תשווה את מה שנשים עושים במדינות מערביות לעומת איראן, אין הבדל תהומי בין השניים?

        אין גם נורמות תרבותיות שהוטבעו במשך שנים, זה איזה שהוא מיתוס שפמיניסטיות מסויומות נוהגות לדקלם. אתה יכול להצביע על איזו שהיא נורמה כזו? חברות הן דינמיות ומשתנות מהר מאוד. רק במאה השנה האחרונה לנשים ניתנה זכות בחירה בכל המדינות המערביות, הן השיגו שליטה גדולה על הרבייה שלהן מה שלא היה קיים קודם, נשים יכולות ללמוד כל מה שהן רוצות והן מצליחות להתברג לכל עמדה בחברה, החל ממנהלות, ראשי ממשלה ועד טייסות קרב. זו נראית לך חברה שיש בה נורמות עם הגבלות על נשים או כזו שהן רק טיפ טיפ יותר חופשיות לעשות מה שהן רוצות?

        אני חושב שמה שקורה זה שאנשים כל כך שקועים בלנסות ולמצוא בכוח הגבלות על נשים שהם מתעלמים לגמרי מהמציאות סביבם והשוואה לחברות אחרות שם באמת יש מגבלות. מרוב שנשים הן חופשיות צריך להמציא עכשיו כל מיני הגבלות מתחת לאדם, כאלו שהן בלתי נראות, רק כדי להצדיק להמשיך באותה אג'נדה. זה חבל כי בכל זאת לא הכל מושלם בעולם אבל קצת פרופורציה לא תזיק.

  • גיל  On 04/05/2011 at 9:06 am

    רון, אם הומור הופך נשים לפחות בררניות איך זה יסביר את העובדה שגרים עם חוש הומור קיימו יותר יחסים? הרי הם אלו שבאופן ממוצע מעוניינים יותר בסקס מזדמן ואילו נשים הם הכוח המגביל.

    לגבי האמירה של הגברים זו הייתה בדיחה, חשבתי שזה יהיה די ברור.

  • גיל  On 04/05/2011 at 9:08 am

    רעות, תודה על התגובה שלך. יש אינספור מאמרים ומחקרים על הומור מכל זווית אפשרית. אם תערכי חיפוש ברשת או במאגר מידע אקדמי ותוכלי למצוא הרבה חומר על מחקרי מוח והומור.

  • רון כרמלי  On 04/05/2011 at 1:27 pm

    גברים עם חוש הומור קיימו יותר יחסים מגברים ללא חוש הומור אולי כי חוש הומור זו תכונה אטרקטיבית, או שזה הפך אותם ל'קלילים' יותר ואז הם נטו יותר לנסות להציע לבחורות לצאת איתם ופחות לפחד מדחייה. יכול להיות שהם נראו פחות לחוצים ויותר חזקים ובטוחים בעצמם כשהם פנו לנשים, וזה נתן להם יתרון. יכול להיות שזה משך אליהם נשים עם חוש הומור שגם כן יותר 'קלילות'.
    אני לא רואה כאן אישוש חזק לתיאוריה שמניחה שנשים בוחרות בבעלי חוש הומור בגלל שהן (או הגנים שלהן, זה לא משנה) מעוניינים בגבר אינטליגנטי יותר.

  • גיל  On 04/05/2011 at 1:53 pm

    רון, אבל זו בדיוק הנקודה. אנחנו יודעים שחוש הומור זו תכונה אטרקטיבית אבל השאלה היא למה. קלילות זה מושג ערטילאי שקצת קשה למדוד אותו. שים לב שגם קפצת מזה שיש למישהו חוש הומור לזה שהוא פחות לחוץ ויותר בטוח, זה לא כזה טריוויאלי. מה שכן, אנחנו יודעים די בבירור שהומור הוא סימן לאינטליגנציה וזה נראה הדבר הקובע. שים גם לב שאתה מבלבל בין הומור שמישהו מייצר להומור שמישהו תופש זה לא אותו הדבר. אתה משתמש בהרבה אולי ותחושות בטן שאין בהן כשלעצמן שום דבר רע, אבל המודל שלי מראה די בבירור שיש קשר הדוק בין הומור לאינטליגנציה ושניהם מובילים להצלחה מינית.

  • מהגג  On 04/05/2011 at 9:54 pm

    מעניין מאוד

    חבל שלא שמת פה את הכותרות הכי מצחיקות שיצאו במחקר…

    גם לי נשמע כאילו יכולת למדוד את האטרקטיביות המינית של הנחקרים בדרך קצת יותר טובה (כי השאלות ששאלת מודדות זמינות מינית – מה שנקרא שרלילומטר, ולא אטרקטיביות). יכולת למשל לעשות משהו כמו ספיד דייטינג (אולי טלפוני כדי למנוע הטיות של מראה חיצוני) בין הגברים לנשים או מפגש בקבוצות קטנות ולבקש מהם אח"כ לדרג מ1 עד 10 את בני המין השני לקשר או לסקס. זאת נשמעת לי דרך הרבה פחות מוטה לברר אטרקטיביות.

  • גיל  On 04/05/2011 at 10:32 pm

    מהגג, שים לב שלא מדדתי אטרקטיביות מינית אלא מה שנקרא מדדים סוציו-סקסואליים. כמו כל מדד של דיווח עצמי יש לזה הטיות. הבעייה עם מה שאתה מציע, ואני לא אומר שזה שגוי, שזה מציג הטיות אחרות. ברגע שעורכים אינטרקציה בין גבר לאישה, איך תדע להבדיל בין ההשפעה של ההומור ליופי? כלומר, בגלל שמישהי מוצאת חן בעיניך כל מה שהיא תאמר ישמע לך מצחיק ולהפך.

  • רון כרמלי  On 04/05/2011 at 11:02 pm

    זה בדיוק העניין. על הקשר בין אינטליגנציה לחוש הומור אני לא מערער. כנראה שהומור הוא מנבא טוב יותר של אינטליגנציה ואני לא בטוח אם זה היה עובד הפוך (וזה לא קשר סיבתי בין שני הדברים, רק תנאי הכרחי ולא מספיק). על הרעיון שאינטליגנציה יכולה להביא להצלחה מינית ושגם חוש הומור יכול לעשות זאת אני לא מערער, אבל אני לא חושב שהמסקנה משני הדברים האלה – שהשיפוט שנעשה לגבי חוש הומור נעשה בגלל שהוא קשור לאינטליגנציה – בהכרח משתמעת מההנחות האלה. זה רק הסבר אחד אפשרי, אפשר גם לתאר כמו שאמרתי קשר עקיף (גם אם אותו קשה יותר להוכיח, זה לא אומר שהוא לא קיים שם ומשפיע על השונות) בין חוש הומור ונטייה מוגברת לקחת סיכונים שיש סיכוי להגיע בסופם להשפלה חברתית, מה שיוביל גם כן לאותם ממצאים ללא ההסבר של תיאוריית האינדיקטורים המנטליים.
    הסבר אחר אפשרי הוא שחוש הומור הוא אטרקטיבי בגלל שהוא אטרקטיבי, אולי אפילו מסיבות תרבותיות, ואינטליגנציה היא גם אטרקטיבית, אבל לא נמשכים לבעלי חוש הומור בגלל האינטליגנציה, אלא רק בגלל הסיבות התרבותיות. אין כאן ראייה לכך שהשיפוט של אנשים או של הגנים שלהם רואה בחוש הומור אינדיקציה לאינטליגנציה. החלק הגדול והחשוב של התיאוריה נשאר בצד… חוקר אחר היה יכול לקחת את אותם הממצאים ולהסיק מהם דבר אחר לחלוטין, כי עדיין מעורבות בתהליך ההסקה כאן הרבה יותר מדי הנחות בסיס שלא מקבלות אישוש.

  • גיל  On 04/05/2011 at 11:18 pm

    רון, בזה אתה צודק, צריך לחקור יותר כיצד הקשרים בין התכונות הללו מתרגמות בצורה ישירה יותר למין.

    לגבי האמירה שחוש הומור אטרקטיבי בגלל שהוא אטרקטיבי, זה הסבר לא מספק וטאוטולוגיה. בהחלט יש עניין תרבותי אבל אי אפשר להתעלם מזה שהומור זו תכונה אטרקטיבית אוניברסלית. אל תשכח שצחוק קיים גם אצל חיות אחרות ולא רק אצל בני אדם כך שללא ספק יש לו מרכיב אבולוציוני אבל כמובן שיש תאוריות שונות. עם זאת, אם מישהו מציע תאוריה אחרת היא צריכה להיות עקבית עם הממצאים (לא רק של המחקר הנוכחי אלא עם מחקרים קודמים שמראים את החשיבות שלו לבחירת בני זוג ואת ההבדלים בין גברים ונשים שתואמים את הברירה המינית). הממצאים של המחקר הנוכחי עקביים עם התאוריה הזו.

  • מהגג  On 05/05/2011 at 1:16 am

    גיל, אם תקרא שוב את מה שאמרתי תראה שהצעתי דרך של ניטרול היופי מהאטרקטיביות המינית.

    הבעיה שהעליתי עם מה שאתה עשית היא לא רק הבעיתיות של דיווח עצמי אלא גם הבעיתיות של הכללת העכבות/פתיחות מיניות של אנשים כמדד, נדמה לי שהיה עדיף איכשהו לבודד את זה.

  • גיל  On 05/05/2011 at 8:11 am

    לא ממש הבנתי מה זה ספיד דייטינג טלפוני האמת. כמו שציינתי, מה שמדדתי זה שני פקטורים ידועים: עמדות כלפי סקס מזדמן זה דבר אחד, והתנהגות מינית בפועל. זה לא זמינות מינית אלא מדד סוציוסקואלי. בכל מקרה, לא הייתה שום כוונה למדוד יופי או אטרקטיביות כך שזו לא יכולה להיות ביקורת על המחקר אלא הצעה למחקר אחר (ואני לא טוען שזה לא יכול להיות גורם שמשפיע).

  • Wolverchenus  On 11/05/2011 at 11:08 am

    גיל,
    אפשר לקבל את הcitation למחקר?
    אני רוצה להשתמש בחלק מהמידע בהרצאה שאני צפוי לעשות לתיכוניסטים.

  • גיל  On 11/05/2011 at 11:12 am

    וולברכנוס, הקישור למחקר מופיע בסוף הפיסקה הראשונה. אם תצטרך עוד עזרה תודיע לי.

  • רות  On 27/07/2011 at 11:42 pm

    האם החוקרים היו גברים או שזו היתה קבוצה מעורבת שהיו בה גם נשים? כיון שציינת, בצדק, שהבנה של הומור היא תלוית קבוצה, האם לא יתכן שחוקרים גברים יטו לצחוק יותר מבדיחות של הקבוצה המגדרית שלהם?

    • גיל  On 27/07/2011 at 11:48 pm

      רות, החוקרים במחקר הזה היו במקרה אני. בכל מקרה, השופטים של הבדיחות היו ארבע נשים ושני גברים ולא היו שום הבדלים בדירוגים שלהם בינם לבין עצמם כתלות במין.

  • ענת  On 07/08/2011 at 9:45 pm

    "גברים טובים יותר באומניות"?? טעות.

    בכל תחומי האומניות (וברוב התחומים בכלל), נשים טובות יותר – בממוצע. כבר בגיל צעיר.

    ציור, שירה, ריקוד (לגברים לוקח הרבה יותר זמן ללמוד צעדי ריקוד, והם פחות קלילים ותנועתם פחות יפה בהרבה), כתיבה ועוד ועוד.
    כנראה התכוונת להבדלים שקיימים לגביי הידוענים שביניהם.
    לנשים ככלל, מוטוריקה עדינה טובה יותר, תפישה מילולית ובלתי מילולית טובה יותר, יכולת סימולטנית גבוהה יותר, אמפטיה גבוהה יותר ועוד.

    בנוגע להומור – תלוי בהגדרת הומור. ישנם יותר גברים שלא מבינים הומור מנשים.
    צוחקות יותר?? לרוב גברים צוחקים באופן בוטה יותר ונשים נוטות לחייך חיוך אירוני.
    ברור שכשזה נוגע לתחרות ורצון להרשים נשים – אז גברים יהיו טובים בכך יותר.

  • גיל  On 07/08/2011 at 10:12 pm

    ענת, ברמות הכי גבוהות של ציור, ספרות ומוסיקה יש יותר גברים מנשים. את צודקת שלגבי ריקוד הדברים די שווים. את צודקת שבממוצע אולי אין הבדלים גדולים או שלנשים יתרון קל בחלק מהאמנויות אבל לא בקצה הסקאלה.

    לגבי הומור, יש אכן סוגים שונים של הומור אבל באופן כללי נשים מחייכות וצוחקות יותר בעיקר כשיש גברים בסביבה. יש הרבה מחקרים על הנושא.

  • Magus Vulgaris  On 14/10/2011 at 5:28 pm

    אני מתנצל על נקרופוסטינג, אבל מבחינה סטטיסטית, אין שום בעיה שרוב האנשים יהיו טובים יותר מהממוצע. דוגמא: נניח כי יש 10 אנשים: 9 עם ציון 10 ואחד עם ציון 0. הממוצע הינו 9; רוב האנשים נמצאים מעליו.

    • גיל  On 14/10/2011 at 5:43 pm

      אין לך מה להתנצל, זה הכל עניין של איך אתה מניח את ההתפלגות הסטטיסטית. לא נכנסתי לזה בפוסט כי זו הייתה נקודה משנית, אבל באוכלוסיות גדולות מאוד כמו אוכלוסיית העולם ההתפלגות היא נורמלית ואז מה שכתבתי נכון.

      • Magus Vulgaris  On 14/10/2011 at 5:53 pm

        נכון, במידה וההתפלגות סימטרית, זה הכן בלתי אפשרי, אבל בפוסט לא הייתה התייחסות לתכונות ההתפלגות: "…או לפחות מעל הממוצע, משהו שהוא כמובן בלתי אפשרי מבחינה סטטיסטית".

      • גיל  On 14/10/2011 at 6:00 pm

        נכון, זו הייתה הנחה מובנית אבל גם בלעדיה זה ללא ממש אפשרי.
        כשיש לך מיליוני אנשים באוכלוסייה לפחות, והאחוזים מדברים על זה שיותר מ90% מהם חושבים שהם בעלי חוש הומור מעל הממוצע, כולל רבים שחושבים שהוא בהרבה מעל הממוצע אז זה באמת לא הגיוני סטטיסטית.

  • דני מר"ג  On 27/10/2011 at 9:22 am

    אני חושב שהטענה שלרוב האנשים יש הומור טוב יותר מהממוצע לא מתאימה להיתפלגות הנורמלית (וזה ברור) ואיננה מתאימה להיתפלגות חד מימדית . אבל ….. ניראה לי שהשאלה לגבי הומור נוסחה באופן מוטעה . כשאנשים נותנים לעצמם ציון בהומור – הם מיתכוונים לסוגי הומור שונים.
    מה שמחקר הזה גילה – ששאלת המחקר נוסחה באון שגוי , ביחס למה שרצו לגלות .

    • גיל  On 27/10/2011 at 9:34 am

      אבל זו בדיוק הנקודה (וזה אגב יותר ממחקר אחד), כששואלים אנשים על רמת ההומור שלהם הם מעריכים אותו בצורה לא ריאליסטית גם בגלל שהם חושבים שההומור שהם נהנים ממנו או מתכוונים אליו יותר טוב משל אחרים.

Trackbacks

  • […] נכונים בפועל ולכן כל מחקר שמראה שהם נכונים פסול. אם מחקר מוצא שגברים יותר מצחיקים מנשים אבל יש אנשים שחושבים […]

  • […] המינים על פי תאוריית האינדיקטורים המנטליים אפשר לקרוא פה).מחקר חדש (שפירסמתי גם באתר של פסיכולוגיה היום) יוצא […]

  • […] של האינדיקטורים המנטליים בהקשר של הומור ראו פה, כאן, ופה). Share this:פייסבוקטוויטרדואר אלקטרוניLike this:אהבתיהיה […]

  • […] או כמו שכתבתי בעבר, מאותתים לנו על עניין רומנטי (ראו פה, כאן […]

  • […] אפתח בזה שאספר בכלליות על המחקר שלי כדי לתת קצת רקע ושתוכלו להבין איך הוא התבצע ומה הוא כלל. המחקר שלי נערך במועדון סטנד-אפ קומדי מקומי באלבוקרקי, ניו מקסיקו (שלצערי כבר לא קיים יותר). כמו שהסברתי בפוסט הקודם, כל שבוע מגיעים סטנדאפיסטים חדשים למועדון וניצלתי את ההזדמנות לגייס אותם למחקר. הלכתי למועדון בכל שבוע במשך חצי שנה, צפיתי בהופעה ביום הראשון שבו היא התרחשה (חיים קשים באקדמיה) ולאחריה פניתי לסטנדאפיסטים בבקשה להשתתף במחקר. בסך הכל, 31 סטנדאפיסטים הסכימו להשתתף במחקר שלי (28 גברים ו-3 נשים). נפגשתי איתם במשך סוף השבוע הארוך במהלך היום, זמן שבו הם לרוב משועממים וחסרי מעשה. הם מילאו כל מיני שאלונים ומבחנים שנתתי להם וגם ענו לשאלות רבות אחרות שקשורות למקצוע שלהם (עם חלק גדול מהם ניהלתי שיחות מרתקות וארוכות). כל הסטנדאפיסטים היו מקצועיים, כלומר קיבלו כסף על ההופעה שלהם, אבל היה להם ניסיון שונה. גייסתי גם תשעה סטנדאפיסטים חובבים כקבוצת ביקורת אחת, כאלו שהשתתפו בערבי חובבים (שבו כל אחד יכול לעלות על במה במשך כמה דקות). בנוסף, גייסתי גם 10 סופרים או כותבים שמתמתחים בכתיבת הומור ושלא עושים סטנד-אפ. עוד קבוצת ביקורת הייתה 400 סטודנטים (200 גברים ו-200 נשים) שהיוו חלק ממחקר גדול יותר על הומור שתארתי כאן. […]

  • […] לבד. הומור גם ממלא תפקיד חשוב בחיזוק קשרים חברתיים ובמשיכת בני זוג. לצחוק עם ועל אחרים ולהיות ליצן הכיתה מאפשר […]

  • […] שלי, שתואר בפירוט כאן, מראה כי בממוצע, גברים ייצרו הומור ברמה גבוהה יותר מאשר […]

  • […] חשוב לציין שהמחקר הזה לא בחן יכולת אמנותית של הילדים ואי אפשר לדעת אם אלו שקיבלו ציון גבוה בציור הילד יהיו ציירים טובים יותר בעתיד. אמנים מצליחים עתידיים אולי לא מציירים את כל האיברים בגוף, או שהיכולת האמנותית שלהם נמדדת בדברים שלא קשורים למספר האיברים אלא לאיך שהם מצוירים. כך או כך, ציורים היא אולי האמנות הכי עתיקה וציורי בני אדם נפוצים מאוד בציורי מערות. עדיין לא ברור למה יש לציורים מרכיב גנטי ואלו לחצי ברירה עמדו בבסיס היכולת לצייר ואמנות בכלל, אבל אחת ההשערות היא שזה קשור ליכולת למשוך בני זוג (בעיקר בנות זוג) ויש על זה תאוריה שלמה שנקראת תאוריית האינדיקטורים המנטליים שהרחבתי עליה כאן. […]

  • […] המנטליים ואיך היא רלוונטית לבחירת בני זוג (כאן בהקשר של חוש הומור, ופה בהקשר של הפרעות מנטליות). בקצרה, […]

  • […] בן הזוג (כמו גם יצירתיות בכלל). הוא חלק מאינדיקטורים מנטליים שונים שמעידים על גנים טובים לבן הזוג. נשים מחפשות […]

  • […] האבולוציוני להומור גם מכיוון שהוא תחום המחקר שלי (כאן, וכאן, ופה על החשיבות שלו במציאת דייט). לא מזמן גם פירסמתי פרק […]

  • […] בשנים האחרונות יש התמקדות של חוקרים במנגון האבולוציוני השני הכי חשוב והוא הברירה המינית. על פי התאוריה הזו יכולת מילולית אטרקטיבית ומשמשת כאמצעי למשיכת בני זוג כי היא מעידה על איכותו הגנטית של הנושא אותם. יכולת כזו היא אינדיקטור גם של אינטליגנציה גבוהה ועובדת על פי עיקרון ההכבדה, סממן אמין שקשה לזייף. בדיוק כמו זנב הטווס הצבעוני שמתפתח כדי להצביע בצורה לא ישירה על גנים טובים (להסבר על תאוריית האינדיקטורים המנטליים באופן כללי ובמיוחד בהקשר של חוש הומור ראו כאן). […]

  • […] יותר לחיוך עבור נשים כאמצעי להבעת עניין בבן זוג ראו כאן, פה, ושם). מחקר שנעשה בעבר גם גילה שנהגים עצרו יותר […]

%d בלוגרים אהבו את זה: