את הציור הזה יכל לצייר ילד בן 4

הסתכלו על שני הציורים שלפניכם:

 

אחד הציורים נעשה על ידי אמן מפורסם ואילו השני צויר על ידי ילד בן 4. האם אתם יכולים להבדיל מיהו האמן ומיהו הילד? (התשובה בסוף).

לפני מספר שנים יצא סרט דוקומנטרי שנקרא My Kid Could Paint That. הסרט עוקב אחרי ילדה בת 4 מניו יורק בשם מרלה שמציירת ציורים אבסטרקטיים. אביה של הילדה הוא צייר חובב שיום אחד הבת שלו, אחרי שראתה אותו מצייר, מבקשת ממנו את המכחול. ידיד המשפחה ביקש לתלות ציורים שלה שלה בבית הקפה שלו והופתע לגלות שאנשים מבקשים לקנות אותם. הסיפור דווח בעיתון מקומי, ומשם הגיע לכלי התקשורת הארציים כמו הניו יורק טיימס ו-60 דקות. הילדה הופכת לסנסציה תרבותית, הציורים של מרלה נעשים פופולאריים מאוד, מבקרי אמנות מהללים את הציורים ומשווים אותם אפילו לפיקאסו, גלריות אמנות משחרות לפתחה, והיא אף פותחת תערוכה משלה ומוכרת את הציורים במאות אלפי דולרים. עד כאן סיפור סינדרלה קלאסי. אלא שאז עולות גם תהיות מצד אנשים. אולי הציורים לא בדיוק שלה? היתכן שאביה הוא הצייר האמיתי? וגם אם הציורים שלה, האם יש להם ערך אמנותי ממשי או שהם סתם קשקוש פוסט מודרניסטי שמבקרי אמנות פשוט נפלו בו בפח ואחריהם הציבור התמים? בסוף הסרט אין תשובה חד משמעית לשאלת האותנטיות של הציורים אבל זהו סרט מרתק שמעלה שאלות נוקבות לגבי מהי אמנות, איך הציבור תופס אותה, מהי ביקורת אמנות, מה תפקידם של המבקרים בנתינת תו איכות לאמנות, והאם יש דבר כזה כמו איכות אובייקטיבית של אמנות, או שהכל נקבע לפי קריטריונים סובייקטיביים לגמרי?

הסרט הזה מעלה שאלות עמוקות יותר לגבי היחס החשדני שיש לאנשים כלפי אמנות מופשטת. מצד אחד יש הסוברים שאמנות טובה לא חייבת להיות ייצוגית וצייר טוב יצייר ציורים איכותיים בלי קשר לסגנון. לעומתם, יש הסוברים שמדובר בשרלטנות לשמה, הפוסט מודרניזם במירעו, ואמנים פשוט מנצלים את תמימותם של אנשים (בהקשר הזה אפשר לקרוא את הספר של אפרים קישון נקמתו המתוקה של פיקאסו). או כמאמר הכותרת, גם ילד בן 4 יכול היה לצייר את זה. האמנם?

בדיוק על השאלה הזו מנסה לענות מחקר חדש שפורסם עכשיו. כותבי המאמר ניסו לענות על השאלה הבסיסית, האם אנשים מסוגלים להבחין בין ציורים שציירו אמנים ידועים לבין ציורים שצוירו על ידי ילדים או רחמנא ליצלן, אפילו קופים או פילים?

מעניין שאמנות מופשטת, בעיקר ציורים היא האמנות היחידה כנראה שגורמת לבלבול ולסערת רגשות כזו גדולה. אף אחד לא מתבלבל בין כתיבה של ילד בן 4 לבין מה שכתב סופר מפורסם, או בין הסקה מדעית של ילדים לבין מחקרים של מדענים. האם אמנות מופשטת היא באמת כזו שלא ניתנת להבחנה בין הדיוט למקצוען? או שאולי בכלל הטענה לגבי חוסר ההבחנה היא רק מיתוס? המחקר הנוכחי בחן את הנושא בזה שנתן לנבדקים מומחים ושאינם מומחים באמנות להשוות בין ציורים שצוירו על ידי אמנים ידועים, לבין ציורים שצוירו על ידי ילדים, קופים ופילים. הם התבקשו לענות על שתי שאלות בסיסיות: איזה ציור הם מעדיפים, ואיזה ציור לדעתם טוב יותר.

הנבדקים הלא מומחים היו 40 סטודנטים לפסיכולוגיה בעוד המומחים היו 32 תלמידי אמנות. החוקרים הציגו את עבודות האמנות הידועות ליד עבודות של ילד, קוף או פיל. הם ניסו להתאים כמה שניתן בין הציורים השונים כך שלא יראו שונים מדי תוך התייעצות עם האמנים עצמם (כמו בדוגמא למעלה). ההתאמות נעשו על פי הצבעים, משיכת המכחול, סוג החומרים וכו’. הציורים של הילדים נלקחו מתוך עבודות של ילדים בגן. העבודות של הקופים (שימפנזות וגורילות) נלקחו מהאתר הזה, ושל הפילים מכאן. עשר עבודות הוצגו ללא שום תווית, ובתור בקרה, הוצגו 10 עבודות עם התוויות הנכונות של מי שצייר אותם ו10 עבודות עם תוויות שגויות (למשל, ציור של ילד הוצג כאילו היה של אמן ידוע). הדוגמאות של ציורי אמנים היו דוגמאות פחות מפורסמות ומייצגות של עבודתם כדי למנוע זיהוי תמונות אייקוניות (ואכן, אף אחד מהנבדקים לא זיהה או הכיר את הציורים).

התוצאות הראו שגם תלמידי האמנות וגם הלא מומחים העדיפו את הציורים של האמנים, על פני ציורי הילדים והחיות. כצפוי, ההעדפה הזו הייתה בולטת יותר אצל תלמידי האמנות. מה שמעניין הוא שלמרות שההעדפה לציורי אמנים הייתה מעבר לבחירה אקראית ומובהקת סטטיסטית, עדיין בשליש מההשוואות תלמידי אמנות אהבו יותר ציורים של לא אמנים, ובקרב הלא מומחים השיעורים הגיעו עד ל-40%. מעניין שהתלמידים ה”רגילים” הושפעו מהתווית והעדיפו את ציורי האמנים כשהתווית הייתה מדויקת, אבל לא הושפעו מתוויות לא נכונות. במילים אחרות, אם תמונה של אמן סווגה כתמונה של פיל היא עדיין נתפסה אצלם כיפה יותר. תלמידי אמנות לעומת זאת לא הושפעו מתוויות כלל וידעו להעדיף את התמונה של האמן. עוד ממצא מעניין היה שכשאלו את הנבדקים למה הם העדיפו תמונה מסוימת על אחרת, הם השתמשו יותר בנימוקים שמצביעים על כוונות הצייר כשהיה מדובר באמן. למשל, הם אמרו שהציורים של האמנים מראים על מחשבה שהושקעה בהם וכוונה תחילה, או שהם נראים פחות אקראיים, בעוד הציורים האחרים נראים מבולבלים.

הטבלה מראה את האחוזים של הנבדקים שהעדיפו את ציורי האמנים או חשבו שהציור הוא של אמן בקומבינציות השונות שנבדקו. למשל, רק 56% אחוז מהלא מומחים העדיפו את ציורי האמנים כשלא היה שום תווית על הציורים. זה אמנם ממצא מובהק סטטיסטית שמראה שההעדפה לא אקראית לגמרי, אבל בסך הכל די קרובה ל-50%.

המסקנה הכללית היא שאנשים כנראה יודעים להבחין בין ציורי אמן לציורים של לא אמנים אבל שיש גם אחוז טעויות גדול. לא מומחים מושפעים יותר ממה שאומרים על הציור או מהאיכות שמיוחסת לו אבל גם עליהם לא קל לעבוד. מתברר שגם עם אמנות אבסטרקטית, אנשים כנראה קולטים ומבינים יותר ממה שהם חושבים, והם יודעים לזהות תמונה איכותית כשזו מוצגת בפניהם גם אם הם עדיין לפעמים חושבים שילד בן 4 יכל לצייר אותה.

ולבסוף, התשובה לשאלה שפתחתי בה. את הציור השמאלי צייר ילד בן 4 ואילו את הציור הימני צייר האמן האנס הופמן. בהקשר הזה אני מודה ששתיהן נראות לי קשקוש, אבל הייתי מהמר שאת התמונה הימנית צייר אמן רק בגלל שמשיחות המכחול נראות עדינות יותר. כלומר, אני לא חושב שהתמונה של האמן איכותית יותר בהכרח אבל זה לא פוגע ביכולת לזהות אותה.