ההשלכות של הזדווגות עם בן זוג לא אטרקטיבי

בפוסט הקודם הצגתי את האפשרות שנשים מתעוררות מינית בתגובה לרמזים על אונס אלים. מחקר חדש שופך אור על אספקט אחר של כפייה. מה קורה כשכופים על מישהי להזווג עם בן זוג שהיא לא בחרה ואינו אטרקטיבי? חלק מהמחקר נעשה תוך שימוש בפרוצדורה ניסויית כך שלמסקנות שלו יש תוקף חזק יותר. לפני שאתם מתנפלים על עורכי המחקר (או עליי) צריך להבהיר שמדובר במחקר שנעשה על פרושים ולא על בני אדם (אלו פרושים שחיים באוסטרליה, לא אלו המפורסמים באיי גלאפגוס שדארווין חקר).

העובדה שהמחקר נעשה על חיה אחרת אין פירושה שהיא חסרת משמעות לבני אדם. אחרי הכל, כל הרעיון של פסיכולוגיה אבולוציונית הוא שאנחנו חיה ככל חיה אחרת, ואותם חוקים שפועלים עליהם יפעלו גם עלינו. למעשה, ניתן ללמוד הרבה מאוד ממחקרים כאלו, גם בגלל שאפשר לבצע מניפולציות ניסויות שאינן אפשריות מבחינה אתית במחקרים על אנשים וגם בגלל שההיבט התרבותי שלא קיים אצל רוב החיות, מבוקר. אם המחקרים הללו נעשים על חיה בעלת מאפיינים דומים לאלו של בני אדם אז קל יותר להשליך מהם גם עלינו.

אחד המאפיינים החשובים הבולטים שבגללו נערך המחקר הנוכחי קשור לעובדה שהפרושים, כמו 90% מהציפורים, חיים במערכת יחסים מונוגמית שנמשכת לפחות עד לגידולו של צאצא אחד (ציפורים רבות נשארות עם אותו בן או בת זוג למשך כל חייהן). באופן כללי, הגורמים האבולוציוניים שהובילו להתפתחות מונוגמיה נוגעים לרווחים שיש לשני ההורים מגידול צאצא משותף. צאצא כזה ששני הורים משקיעים בו הוא בעל סיכויים גבוהים יותר לשרוד ולהתרבות בעצמו.

כמובן שההשקעות ההוריות אינן סימטריות בהכרח והפרושים במחקר הזה לא שונים במובן הזה מבני אדם. ביחסים פוליגמיים אצל סוגים אחרים של ציפורים, בהם הזכר לא משקיע דבר מלבד זרעו, רוב הנקבות יזדווגו עם זכרים בעלי איכות גנטית מעל הממוצע. לעומת זאת במינים מונוגמיים כמו הפרוש, שבהם לרוב הנקבות יש בן זוג, תמיד יהיו נקבות שנאלצות להזוודג עם זכרים בעלי איכות מתחת לממוצע. לרוב, וזה נכון גם לגבי בני אדם, אנשים יבחרו בני זוג שקרובים אליהם באטרקטיביות חיצונית ובתכונות רבות אחרות. רוב הגברים היו מעוניינים באנג’לינה ג’ולי כבת זוג, אבל רק גבר אחד מאוד איכותי, בראד פיט, זוכה לכך. לשניהם יש אפשרות למצוא בן זוג מהמעלה הגבוהה ביותר והם ממשים אותה. המסקנה העגומה למדי היא שלמרות שיש לנו כביכול אינספור אפשרויות בחירה של בני זוג, האפשרויות בפועל מצוצמצות יחסית.

אצל הפרושים כמו אצל בני אדם, הנקבות בררניות יותר מהזכרים בבחירת בני זוג, כלומר הן אלו שלרוב בוחרות עם מי להזדווג. מה יקרה אם הבחירה הזו תשלל מהן? על השאלה הזו המחקר הנוכחי והחלוצי התבקש לענות. כיצד הדבר נעשה? החוקרים התבססו על העובדה המעניינת שפרושים עם ראש בצבע מסוים (אדום או שחור), המזדווגים עם פרושים עם ראש בצבע אחר, מולידים צאצאים עם שיעורי תמותה גדולים ב40%-80% בממוצע יותר מצאצאים של הורים ששניהם עם ראש בצבע זהה. במצב רגיל בטבע, נקבת הפרוש לא תמיד יכולה למצוא בן זוג עם ראש בצבע זהה ועומדת בפניה הבחירה להזוודג עם פרוש בצבע ראש אחר או לא להוליד צאצאים בכלל. העובדה הזו היא זו שמאפשרת את המחקר הנוכחי. זו דרך קלה ובטוחה לבדוק את איכותו של בן הזוג הפוטנציאלי.

בחלק הראשון של המחקר החוקרים יצרו במעבדה שישה כלובי ענק שבו היו בין 40 ל-48 פרושים, מחציתם זכרים ומחציתם נקבות. בכל כלוב, היחס בין הראשים האדומים והשחורים היה שונה. בחלק מהכלובים היה מספר שווה של ראשים שחורים ואדומים לכל מין, ובכלובים אחרים היו רק נקבות שחורות וזכרים אדומים ולהיפך, או ששני המינים היו באותו הצבע בדיוק. הזכרים והנקבות לא הכירו זה את זה לפני שהוכנסו לכלובים.

בחלק הזה נתנו החוקרים לפרושים להזדווג אחד עם השנייה על פי בחירתם. בחלק שני של המחקר, החלק הניסויי, הכריחו החוקרים את נקבות הפרוש להזווג עם פרושים זכרים, פעם אחת עם פרוש בצבע ראש זהה ובפעם אחרת עם זכר בצבע ראש שונה (שמו אותם בקן ביחד). הסדר של ההזדווגויות היה אקראי. כדי לבחון את מידת הלחץ הנפשי של נקבות הפרוש נמדדה אצלן רמות ההורמון corticosterone, מדד מקובל לבדיקת לחץ נפשי אצל ציפורים, החל מ-12 שעות לאחר שהזכר הוצג בקן. כמו כן נמדד בשני החקרים, כמה זמן לקח עד שהנקבה הטילה את הביצה הראשונה.

תוצאות המחקר: כשהותר לפרושים להזדווג בצורה חופשית לחלוטין, הטילו נקבות הפרוש ביצים בממוצע חודש מהר יותר מאשר כאשר נכפה עליהן בן הזוג, כשגם עצם ההזדווגות עם בן זוג לא מתאים לקחה זמן ארוך יותר. בצורה דומה, כשבני הזוג נכפו על הנקבות בחלק הניסויי של המחקר, בני זוג מתאימים יותר הזדווגו מהר יותר והניבו ביצה זמן מהיר יותר מאלו שלא היו מתאימים (20 יום לעומת 42 יום). גם במחקר הראשון וגם בניסוי, נקבות שהזדווגו עם בן זוג לא מתאים חוו רמות מתח נפשי גבוהות יותר. הבדל בולט אחד היה שבניסוי שבו נכפה על הנקבות זכר לא רצוי, רמות המתח הנפשי הרקיעו שחקים מייד עם ההכנסה שלו לקן בשיעורים הגבוהים פי שלושה או ארבעה מאלו של בן זוג אטרקטיבי (משהו שנמשך במשך שבועות רבים).

המחקר הנוכחי מהווה עדות מחקרית ראשונה על מידת הלחץ הנפשי שנקבה סובלת ממנה ושנובעת מבחירה של בן זוג לא רצוי במין מונוגומי. זה אולי נשמע מובן מאליו שמין כפוי גורם ללחץ נפשי גבוה, אבל יש מעט מאוד מחקרים שנעשו על השפעות של בחירת בן זוג לא רצוי. אחת המסקנות המעניינות שנובעות מהמחקר הראשון היא שגם כאשר יש לנקבות בחירה, אם בן הזוג שלהן אינו בן הזוג האידיאלי, רמות המתח הנפשי עולות. לרמות מתח נפשי בזמן הריון ולאחריו יכולות להיות כמובן השלכות מרחיקות לכת לגבי איכות הצאצא הנולד ולגבי התפתחותו העתידית. מתח נפשי רב אצל נשים בזמן הריון יכול לגרום נזקים לעובר, החל משיעורי הפלה גבוהים יותר וכלה במשקל נמוך או הקף ראש קטן בזמן הלידה, שלא לדבר על בעיות אחרי הלידה. כמובן שבמינים רבים, כולל בני אדם, יש מחיר גבוה שמתלווה גם לדחייה של בני זוג לא רצויים. חיפוש אינסופי אחרי בן הזוג האידיאלי דורש משאבים רבים ונושא בחובו מתחים משלו, וקיימת גם האפשרות של אי מציאת בן זוג בכלל. ההפסד במונחים אבולוציוניים במקרה כזה הוא עצום. במקרים כאלו גם בן זוג לא אטרקטיבי עדיף לפעמים על לא כלום. לנקבות שהזדווגו עם בן זוג לא אטרקטיבי יש גם אפשרויות נוספות, אם כי מוגבלות. הן יכולות עדיין למצוא בן זוג אטרקטיבי להזדווג איתו בעתיד ויתכן שצאצא שילווד לבן זוג כזה יזכה בהשקעה הורית גדולה יותר מצאצא שנולד לבן הזוג הלא אטרקטיבי (אם כי לחץ נפשי משפיע על סיכויי הכניסה להריון). היה מעניין גם לבדוק, וזה משהו שלא דווח במחקר הנוכחי אבל אולי ידווח בהמשך, האם היו שינויים הורמונאליים גם אצל הזכרים. אפשר היה לצפות שהמתח הנפשי של הזכרים היה קטן יותר מכיוון שהם פחות בררניים בבחירת בני זוג אבל לסיטואציה שבה נכפית בת זוג יכולות להיות גם השלכות אחרות.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • תרצה  On 09/02/2011 at 1:42 pm

    גיל, עוררת אצלי מחשבות על הציבור החרדי, משום מה. למרות שאפילו להם מאפשרים לבחור מתוך מספר מועמדים הבאים בחשבון או אלו שהשדכנים מביאים.
    אגב, יש בדיחות רבות על שדכנים שהחרדים אוהבים לספר. ובבדיחות תמיד צוחקים על הפגמים אצל המועמד או המועמדת בתוספת משפט מחץ כלשהו.
    זהו הומור עצמי שנועד הראות שגם אם לא הכל מושלם, החיים ממשיכים והעיקר הוא לקיים את מצוות פרו ורבו.

  • מהגג  On 09/02/2011 at 1:47 pm

    רק שאלה, מה הם שעורי התמותה של צאצאים, כתבת את ההבדל היחסי אבל לא את השיעור במספרים מוחלטים.

  • גיל  On 09/02/2011 at 2:16 pm

    מהגג, האמת שהמאמר לא מציין. רק את ההבדל באחוזים.

    תרצה, גם אני חשבתי על הציבור החרדי ועל חוסר הבחירה. אני לא בטוח אגב שבהכרח שידוכים הם משהו כל כך שלילי כמו שאנחנו החילונים תופסית אותו. העולם המרעבי מקדש את האהבה הרומנטית אבל יש לזה גם מחיר גבוה.

    • מהגג  On 09/02/2011 at 4:12 pm

      חבל, זה נשמע לי נתון רלוונטי כי אם בן זוג לא מתאים מעלה את אחוז התמותה מ0.001 ל0.006 זה אולי עלייה גדולה באחוזים אבל לא מספיק משמעותית כדי להיות הסבר להתנהגות כלשהי.
      מניסיונך, כאשר משמיטים מהמאמר נתון חשוב זה בגלל שהוא מפריע למה שמנסים לטעון או סתם שגגה?

  • גיל  On 09/02/2011 at 4:22 pm

    אחוזי התמותה של צאצאים של ציפורים די גבוהים, בערך 20% כך שיחס של 1:2 הוא די גבוה. זה לא שמוות הוא משהו נדיר ביותר ואז באמת האחוזים פחות רלוונטיים. מחיפושים אחרי מספרים מוחלטים אני מוצא שוב ושוב את הנתון באחוזים. אם למישהו יש קישור למספרים אבסולוטיים הם מוזמנים להוסיף.

  • אבי  On 09/02/2011 at 10:08 pm

    נו, גם פסיכולוג אבולוציוני הוא לא בן זוג אטרקטיבי, הוא לא מהעשירים ומהמבוססים ביותר בחברה ולעולם לא יהיה כזה, הוא לא יהיה בעל הון ומצד שני, סיכויו לבגוד בבת זוגתו גבוהים יותר, בגלל שהוא מודע יותר למטרות האבולוציוניות ואהבה רומנטית נראית בעיניו כמיתוס ולא כערך עליון. אני משער שבת זוגתו של הפסיכולוג האבולוציוני היא לא מנקבות האלפא.
    מעניין אם פסיכולוג אבולוציוני בוגד בבת זוגתו, האם הוא מתרץ את הבגידה בטיעון שזה לא היה בשליטתו והאבולוציה כפתה זאת עליו? ואם בת זוגתו בוגדת בו, האם הוא מקבל וסולח בעקבות טענתה שהאבולוציה כפתה עליה לחפש בן זוג מוצלח ואטרקטיבי יותר שיעזור טוב יותר לרבייה וגידול הצאצאים (נגיד, בעל הון)?

  • גיל  On 09/02/2011 at 10:23 pm

    אבי, אני מתפלא עליך שלא למדת כלום מהקריאה פה. מי שלא עשיר אף אחת לא רוצה אותו. אם הוא כבר מוצא בת זוג אז הוא מחזיק בה כמה שאפשר, שלא תברח עם מישהו שיש לו סטטוס גבוה יותר. בגידה? הצחקת אותי. שיגיד תודה שמישהי בכלל בחרה בו כבן זוג.

    • אבי  On 09/02/2011 at 10:49 pm

      יש נקבות נחותות יותר, לא מנקבות האלפא שירצו אותו

      • אבי  On 09/02/2011 at 10:50 pm

        זה הרי ידוע שנשים נמשכות לגברים עשירים שהסיכוי שיהיו נאמנים יותר מבחינה אבולוציונית.

  • פנינה כץ  On 09/02/2011 at 10:37 pm

    גיל
    מחקר מעניין ביותר, מה שמעורר תהיות לגבי דור הורינו והורי הורינו שעל פי רוב שודכו, ולא מעט סיפורים התגלגלו לאוזני על
    אילוץ להשתדך "טוב" במושגי ההורים. אך אם לא נרחיק להיסטוריה, עדיין בחברה הדתית וגם בחברות פרימיטיביות מושג השידוך/אילוץ מתקיים. היה מעניין לבדוק את ההשלכה של המחקר על קבוצות חברתיות אלו, מה שבטוח שבקרב בני אדם שהיכרתי ושודכו בניגוד לרצונם, נילווה לזה כאב החמצה גדול.
    בכל מקרה אם לשפוט על ממוצע הילדים בחברות הדתיות והפרימיטיביות יהיה קשה להגיע לאותה מסקנה [לפחות כמות הילדים גדולה יחסית]. אך ברור שזה לא שפיט. עניין הסטרס והמתחים נשמע לי הגיוני גם ממה שאנחנו יודעים על נשים המתקשות להיכנס להריון למרות שלא נמצאה סיבה כלשהי, הייתכן שלבחירת בן הזוג יש גם חלק? מעניין מאוד. חומר למחשבה.

  • גיל  On 09/02/2011 at 10:43 pm

    פנינה, אין ספק שיהיה הרבה לחץ נפשי כשנכפית עלייך בחירה גורלית כזו. אסור גם לשכוח שבחברות דתיות יש לחץ עצום לא להתגרש ולפתור את כל הבעיות בתוך המשפחה. סטרס הוא בהחלט סיבה אפשרית לאי כניסה להריון אבל יש הרבה דברים שיכולים לגרום לו, לא רק בני זוג לא רצויים.

  • דודו  On 09/02/2011 at 10:47 pm

    אצל בני אדם דווקא די ברור שבחברות בהן יש פחות חופש בחירה מספר הצאצאים עולה, ואילו אצל אנשים שמצאו את בן הזוג ה"אידיאלי" , לפעמים יש בכלל ויתור על הבאת ילדים. מה זה אומר לגבי הרלוונטיות של מחקר אבולוציוני ?

  • גיל  On 09/02/2011 at 10:50 pm

    למה זה כל כך ברור דודו? זה בכלל לא ברור. זה שיש חברות מסוימות שאין בהן ויש להם הרבה ילדים לא מעיד על הכלל, בטח ובטח לא כשמדובר בחברות מודרניות עם אורח חיים שונה קיצונית מזו שהתפתחנו ממנה.

  • י.ד.  On 12/02/2011 at 12:46 pm

    דווקא בקשר לחרדים
    קראתי פעם באיזשהו מקום שבציבור החרדי דווקא יש כוח רב מאד לנשים לבחור את הבעלים שלהן. לפעמים דווקא בחברות השמרניות ביותר הן יכולות לסמן בחור ולדאוג לכך שהמשפחה שלהן ושלו תשיג אותו להן.

    מבחינה הלכתית, לפחות, צריך לזכור שאין שום איסור על אישה להביט בגבר (בניגוד למקרה ההפוך שבו לגבר אסור להביט באישה ולהנות ממנה, מה שמוקצן בחברות חרדיות למצב שבו פשוט אסור לו להביט באישה). הדבר מועצם על ידי קיומן של עזרות נשים שבהן הנשים יכולות להתבונן אל עזרת הגברים אך לא להיפך. לכאורה זה מעצים את הגברים ואת ההשתתפות הדתית של גברים, ובכל זאת מבחינת הנשים יש כאן רווח שהן יכולות לדון על גברים בלי חשש. הן הרי רואות אותם, הם לא רואים אותן.

    ולכן בהפוך על הפוך יכול להיות שמצבן של נשים בחברה החרדית הכי שמרנית איננו גרוע במיוחד. הן יכולות להחליט מי מוצא חן בעיניהן ולהפעיל את אימותיהן להשיג אותו. מצבם של הגברים, לעומת זאת, במיוחד אם הם שומרים על מצפון הלכתי, גרוע הרבה יותר. אמנם ההלכה פוסקת שחייב אדם לראות את כלתו לפני שישא אותה "שמא תתגנה עליו ויגרשנה" אבל באותן קהילות מצמצים זאת לפגישה של חמש דקות שכמות הלחצים המופעלת בה היא פשוט אדירה. במצב הזה יחד עם הלחץ של הרווקות דווקא הגבר נלחץ להתחתן בהחלטה של רגע בלי שליטה מלאה במצב. לעומת זאת האישה מגיעה מוכנה אחרי שהיא בדקה את הסחורה בזמנה החופשי בלי לחצים והסכמות ידועות מראש.

    כלומר יש כאן היפוך מעניין שלאו דווקא מתאים למה שמצפים על החברה החרדית הקלאסית. והדבר דורש בדיקה.

    • Ya  On 31/03/2012 at 6:13 am

      רוב המגיבים יוצאים מנקודת הנחה ששיקול בעולם החרדי הינו בהכרח כפייה של בן זוג לא ראוי. אני לא מכיר את העולם הזה, אבל מניח שהמצב עשוי להיות אפילו הפוך – דווקא מכיוון ובכל שידוך מושקע מאמץ רב להתאים זוג מבחינת סטטוס חברתי, רמה אישית, אינטיליגנציה וכו׳.

      במילים אחרות עבודה הבחירה נעשית עבור הנקבה ע״י החברה, אולי באיכות טובה יותר ואולי אף באופן שמוריד את רמות הסטרס.

      אבל זה כאמור, ניחוש. ואני בוודאי לא חובב של שיטת השידוך. 

  • גיל  On 12/02/2011 at 3:48 pm

    י.ד. יכול להיות, אני לא מתמצא בפרטי פרטים של החיים בעולם החרדי.

    • חרדית  On 14/02/2011 at 3:50 pm

      זה פשוט מאוד. שמים אותנו בכלוב מהחלק הראשון של הניסוי (;

      • גיל  On 14/02/2011 at 4:06 pm

        חרדית, את מוזמנת להאיר את עינינו על מנהגי החיזור בקרב החרדים.

  • תהילה  On 08/05/2011 at 8:47 am

    אני יכולה להעיד לגבי העולם "הדתי לאומי" שמשם אני מגיעה שלכאורה יש תחושה של בחירה .יש מרחב יחסי של זמן לתקופת הדייטים ועד להכרעה של האירוסין. בעיני תחושת הסטרס שאופפת את העניין זה הקונספט של החשיבות להתחתן בגיל צעיר וכניסה לעולם לא פשוט בכלל מבלי לדעת אם זה באמת מתאים כי אחר כך יגיע הגרוע מכל רוווקות. ואי אפשר להתעלם מהלחץ המיני שגורר לפעמים התחייבות לקשר מבלי ממש לקחת בחשבון את כל ההשלכות שלו..

  • ענת  On 07/08/2011 at 11:30 pm

    מעניין לבדוק את רמת הסטרס של נקבות אשר לא מזדווגות ולא מביאות צאצאים כלל. להשערתי היא תהיה פחותה בהרבה מאשר הזדווגות עם פרטנרים לא מתאימים. הרעיון של "עדיף להביא צאצאים עם בן זוג לא מתאים מאשר בכלל לא..מבחינה אבולוציונית"..היא תמוהה, כי מה שחשוב באמת זה המנעות מסבל ולא הבאת צאצאים..

  • גיל  On 08/08/2011 at 12:04 am

    סביר שאת צודקת, כי עדיף שלא יקרה כלום מאשר משהו שיכפה עלייך.

  • ענת  On 09/08/2011 at 2:53 am

    בעצם אפשר להסביר אבולוציונית, מדוע האישה היא לרוב זו שנמנעת מקיום יחסי מין עם אב ילדיה..או אחרי כמה שנים.
    ההסבר האבולוציוני הוא לכאורה פשוט- היא רוצה לגוון את גנים הצאצאים, והוא רוצה להבטיח שהוא לא יגדל ילדים שאינם שלו.

    מדוע את זה אף פעם לא מסבירים ע"י הפסיכולוגיה האבולוציונית?

    הרי האישה נמנעת מסקס עם הקבוע הרבה יותר מאשר נמנעת מסקס עם זרים.
    סקס עם זר מרגש אותה וסקס עם מישהו קבוע מעורר בה גועל כמו של גילוי עריות.

  • גיל  On 09/08/2011 at 9:40 am

    ענת, מספיק, את מתנהגת כמו טרול, מקללת ומציפה את הבלוג, בנוסף לזה שהתגובות שלך לא מתבססות על הכרה אמיתית של התחום.

%d בלוגרים אהבו את זה: