הבדלים בין המינים במשחקים של שימפנזות

אחד הממצאים העקביים ביותר במחקרים על הבדלים בין המינים נוגע למשחקים של ילדים. מחקרים מוצאים באופן עקבי שבנות מעדיפות לשחק עם בובות ובנים מעדיפים לשחק עם מכוניות. הויכוח הוא האם ההעדפות הללו נובעות בגלל נטיות ביולוגיות אבולוציוניות או שהן רק תוצר של חיברות שונה של בנים ובנות. למרות שהממצאים הללו עקביים בכל התרבויות קשה לפעמים לנטרל את ההשפעות החברתיות מהביולוגיות. דרך אחת לעשות את זה היא על ידי בחינת ההשפעה שיש לאנדרוגנים (הורמוני מין זכריים) ברחם על התנהגות זכרית או נקבית טיפוסית. כך למשל מגלים שבנות שנחשפו לכמויות גדולות של ההורמון נוטות לשחק יותר במשחקים של בנים בהשוואה לבנות עם רמות הורמון ממוצעות.

דרך אחרת לבחון את הנושא היא להסתכל על הרגלי המשחק של חיות אחרות, בעיקר פרימאטים עליוניים שלא מושפעים מתרבות ומחיברות כמו בני אדם. סיפרתי בעבר על מחקר אחד כזה שנעשה על קופי וורווט שהראה נטייה דומה, אבל המחקר נעשה על קופים שנמצאים בשבי ושגם הם חשופים למידה מסוימת של השפעות מצד המטפלים שעשויות לגרום להבדלים הנצפים.

מחקר שפורסם זה עתה הוא המחקר הראשון שנעשה על חיות בטבע והוא מאשש את ההשערה שההבדלים במשחק של ילדים נובעים גם מסיבות ביולוגיות. המחקר נעשה בפארק הלאומי קיבלה באוגנדה ומבוסס על יותר מ-100 תצפיות שונות שנעשו במשך 14 שנים בין 1993 ל-2006. באופם כללי, שימפנזות צעירות משתמשות במקלות ב-4 צורות עיקריות: לחפור בורות באדמה כדי למצוא מים או דבש, בזמן עימותים עם שימפנזות אחרות או חיות שונות עלי ידי הצגה של המקל כאיום או ככלי נשק (זורקים את המקל או מכים איתו), בתור כלי משחק כשהם לבד או עם אחרים, או בהתנהגות שהחוקרים כינו “נשיאת מקל”.

כששימפנזות נושאים את המקל הן מחזיקות מקל קצר (באורך 35 ס”מ בממוצע) על הידיים, בין השיניים או בין הבטן לירך, למשך זמן שנמשך מדקה עד ארבע שעות. הן נושאות את המקל כחלק משגרת יומן שכוללתו טיפוס, הליכה, מנוחה חיפוש מזון וכו’. השימוש הזה במקל מהווה כמעט 40% מכל השימושים האחרים שיש למקל ומאפיין בעיקר שימפנזות צעירות נקבות. השימוש הבולט על ידי נקבות לא יכול להיות מוסבר על ידי זה שהן משתמשות במקלות יותר מאשר זכרים מכיוון שרוב השימושים במקלות דווקא מוטים לכיוון הזכרים שמשתמשים בהם יותר.

החוקרים מציעים שההבדלים בנשיאת מקלות נובעים מכך ששימפנזות נקבות משחקות בלהיות אמהות ומדמות את המקל לצאצא. כמה תצפיות מחזקות את המסקנה הזו. ראשית, נקבות נוהגות לשחק עם המקל בעיקר כשהן קרובות ללידת הצאצא הראשון שלהן והמשחק מופסק כשהן הופכות לאמהות. שנית, בניגוד לשימושים אחרים במקל, שימפנזות שמחזיקות במקל נוהגות לקחת אותו איתן ל”קן” שם הן נחות עם המקל או משחקות איתו בצורה המדמה טיפול אמהי. שלישית, מחקרים אחרים שכוללים תצפיות בשימפנזות מראים שהן נוהגות להתנהג בצורה טיפולית כלפי חפצים שונים כולל בובות.

התצפיות הקיימות מפריכות גם את האפשרות שהשימפנזות לומדות להתנהג למקל בצורה אמהית בגלל שהן מחקות את התנהגותן של אמהותיהן. לא נתגלה חיקוי כזה אצל השימפנזות מכיוון שאימותיהן מעולם לא החזיקו במקלות בזמן חייהן, מה שמחזק את הסברה שההתנהגות הזו מולדת ולא נרכשת. מכיוון שהתנהגות כזו טרם נצפתה בקבוצות אחרות של שימפנזות ההשערה היא שהשימפנזות לומדות להתנהג ככה מאינטרקציות עם שימפנזות צעירות אחרות, ולנקבות יש נטייה מולדת חזקה יותר להתנהג בצורה כזו בגלל האינסטינקט האימהי שלהן. זו כנראה דוגמא קלאסית למה שנקרא אינטרקציה בין גנים לסביבה. המסקנה של החוקרים היא שיש סבירות גבוהה שהתנהגות דומה אצל ילדים נובעת גם היא מסיבות אבולוציוניות הרבה לפני שחיברות לתפקידי מין שונה משחק תפקיד.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • SilentMike  On 31/12/2010 at 4:26 pm

    אני לא מאמין שעדיין מתווכחים על זה שיש בין המינים (sexes) הבדלים סטטיסטיים בהעדפות ובהתנהגות שהמקור שלהם ביולוגי. זה פשוט לא יאומן. אף-אחד לא אומר שכל ההבדלים נובעים מהביולוגיה, אבל sheesh!

  • מנדי  On 01/01/2011 at 1:10 am

    אולי זה גם קשור ליכולת הזדהות גדולה יותר? כך שאנו רואות בובה אנו מזדהות אתה ביתר קלות?
    ומה מידת החיקוי הכלולה בתוך הבחירה הזו?
    ניתן היה לחשוב שאנו לא "בוחרות" לשחק בבובה, אלא רק מנסות לחקות את אימנו הנושאת את התינוק או פשוט מבינות את מקומנו בחברה ע"י תצפית.

  • גיל  On 01/01/2011 at 1:15 am

    מנדי, זו אפשרות סבירה בהחלט אם כי זה מתרחש גם כשאין אמא עם תינוק קטן שאותה מחקים.

  • shlomix  On 01/01/2011 at 9:53 am

    מעולה.
    זה עונה על ויכוח ארוך יומין.

  • תרצה  On 02/01/2011 at 1:04 am

    גיל, מכל רשימה שלך אני לומדת משהו. ראשית, מבלי להתייחס לשאלה המרכזית כאן מאוד התפעלתי מהסיפור עצמו. שנית, מעניין שבמחקר על נקבות השימפנזה קבעו שיש בהתנהגות נשיאת המקל יסוד ביולוגי מובהק. במרחב האנושי אפשר להצביע על ההתנהגות של נשים הרות שסורגות משהו לתינוק לפני היוולדו. עד היום מקובל לחשוב שהתרבות הינה גורם דומיננטי. אילו יכלו לנטרל את גורמי הסביבה אולי היו מגלים יסוד גנטי אבולוציוני לתופעה זו בדיוק כמו נשיאת המקל…….. שנה אזרחית פוריה ומוצלחת!

  • יוחאי  On 04/01/2011 at 12:46 pm

    רגע רגע רגע,
    זה שהשימפנזות לא לומדות את זה מאמהותיהן זה לא אומר שזה מולד. כדוגמא אפשר להסתכל על גורות של בני אדם, שמשחקות בברביות למרות שאמהותיהן הפסיקו לשחק בברביות בערך בכיתה ה'. יכול להיות שההתנהגות מועברת חברתית, אבל לא "לגובה" אלא "לרוחב", כאשר יש המשכיות של השימפנזות בשכבת הגיל שבה משחקים.

  • גיל  On 04/01/2011 at 12:56 pm

    זה נכון עקרונית, אבל הצורה שבה הן משחקות עם המקל וההיקף מצביעים כנראה שזה לא משחק אקראי או כזה שעובר סתם כך מדור לדור. אם זה היה כך סביר שהיה הרבה יותר מצומצם והן לא היו מפסיקות לשחק אותו כשהן מולידות צאצא חדש.

%d בלוגרים אהבו את זה: