פסק דין חשוב בנושא של זכרונות שווא מודחקים

בית המשפט העליון זיכה היום אב מאונס ביתו שלטענתה התרחשה בגיל 4. אפשר לקרוא את פסק הדין המלא כאן. כתבתי על הנושא לא מעט בבלוג בפוסטים הבאים: תעתועי הזיכרון ונכונותם של זיכרונות על ניצול מיני בילדות, זיכרונות מודחקים: מציאות מול בדייה, זיכרונות מודחקים – עד כמה הם נכונים?, השתלת זיכרונות טראומטיים בטיפולים פסיכולוגיים, זיכרונות שווא מודחקים, כיצד נוצרים זיכרונות שווא?

האפשרות להרשיע בני אדם על סמך עדות זיכרון בלבד (פעמים רבות בן עשרות שנים) היא נוראית בעיניי. אין זה אומר כמובן שאין נשים שנוצלו בילדות, או כאלו שסובלות מטראומות שנובעות מפגיעות מיניות (במקרה הנוכחי סבלה המתלוננת מניסיון אונס בגיל מאוחר יותר). אבל כשמדובר על זיכרון של ניצול מיני בילדות, ברוב מוחלט של המקרים הזיכרון של המקרה לא נעלם (גם אם מטושטש), ויש סימנים חיצוניים להתעללות (חרדה, סיוטים בלילה, פחד ממגע של אחרים וכו’) שאחרים בסביבה שמים אליהם לב. אין שום תיעוד לזיכרון של מקרה כזה שצץ לפתע פתאום אחרי שנים ארוכות, אחרי שהאישה חיה חיים תקינים בלי שום בעיות מיוחדות. קיים פער גדול מאוד בנושא בין המחקר המדעי שהראה שוב ושוב את הקלות שבה ניתן להשתיל זיכרונות, כולל זיכרונות טראומטיים, לבין מטפלים רבים (לרוב כאלו שמתבססים על שיטות פסיכודינמיות, וששמים דגש על חוויות העבר בטיפול) שמכחישים את האפשרות הריאלית הזו (הם מביאים הוכחות לקיום זיכרונות כאלו על סמך ניסיונם, אבל אלו עדויות בעייתיות בלשון המעטה ולא מדעיות).

לא אכנס לכל הפרטים של המקרה הנוכחי, אבל אצטט מתוך סיכום פסק הדין: “הרשעתו של המערער בבית משפט קמא מושתתת בעיקרה על עדותה של המתלוננת המבוססת על זיכרונותיה המודחקים, כמעט ללא ראיות חיצוניות מחזקות…עד גיל 19 לא ניכרו אצל המתלוננת סימני מצוקה בזמן אמת…כל שלושת הטריגרים שעוררו את זיכרונה של המתלוננת התקשרו למערער (ניסיון האינוס במהלך השירות הלאומי על ידי חברו של המערער, והפניית הזרקור למערער על ידי ה"קורא בעיניים" ועל ידי ה"קורא במזוזות")…חשש לסוגסטיה או ל"השתלה" על ידי ה"קורא בעיניים" וגם/או על ידי ה"קורא במזוזות".

לא במקרה מעורבים במקרה הזה”קוראים” למיניהם. זיכרונות שווא רבים מתחילים מכל מיני חוויות מיסטיות או פנייה ל”מטפלים” מפוקפקים שמנצלים את אותם אנשים אומללים שאין ספק סובלים מבעיות נפשיות שונות שדורשות טיפול, אבל לא בהכרח כזה שקשור לטענות בדבר הניצול המיני בילדות. יש לקוות שהמשפט הנוכחי יהווה אבן דרך בנושא כי אין לנו שום צורך בהיסטריית המונים כמו זו שהתרחשה בארצות הברית בשנות ה-90.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • SilentMike  On 20/10/2010 at 2:45 pm

    באמת מזל שהיו מעורבים בזה "קוראים למיניהם". לפחות כל שופט ראוי לתפקידו יודע שאלה שוטים או שלרטנים. אם היה מעורב בזה פסיכולוג אולי זה עוד היה עובר.

  • גיל  On 20/10/2010 at 2:58 pm

    זו בעייה כשאין לשופטים הכשרה מדעית, או יכולת להבין את הממצאים המדעיים שמוצגים בפניהם.

  • תרצה  On 21/10/2010 at 1:13 am

    גיל, בישראל היום הקדישו לכך כתבה.
    לפיה, פסק הדין המרכזי, של שופט בימ"ש עליון יצחק עמית כולל את המשפט המעניין הבא: "כבדה עלי ההחלטה בערעור, אולם הספק פועל לזכותו של הנאשם". מתוך דבריו אלו אני מסיקה שהתקדים מאוד ספציפי וכי אשמתו של האב מוטלת בספק ולפיכך הוא זוכה מחמת הספק….
    לא קראתי את פסה"ד שניתן בעליון. לאור דבריך, אני מבינה שהספק נובע ממכלול הדברים שציינת לעיל.

  • צור  On 21/10/2010 at 3:33 am

    מעניין מאוד, ובאמת כולי תקווה שמשמעות הדבר היא שבית המשפט לומד מעט לגבי עדויות שניתן ולא ניתן לסמוך עליהן. הרי עדות של בני אדם יכולה להיות מושפעת מכל כך הרבה כיוונים, ולא בהכרח בקורלציה עם המציאות.
    מה שכן, אני סקרן מעט: האם אין כיום שום דרך אמינה לחקור את חוויות העבר? אם למשל יש תופעות שמעידות על חוויות טראומטיות בעבר, היפנוזה או שיטות דומות עלולות להשתיל זכרונות ולא בהכרח לחשוף את האמת. יש פיתרון?

  • גיל  On 21/10/2010 at 9:31 am

    תרצה, זו בדיוק הנקודה. חזקת החפות חשובה כאן כמו בכל משפט אחר. לא הגיוני להרשיע אדם רק על סמך עדות שמיעה בהעדר כל ראיה חיצונית אחרת שתתמוך בה.

  • גיל  On 21/10/2010 at 9:34 am

    צור, אין שום דרך אמינה לחקור את העבר על סמך החוויות הסובייקטיבות של אדם בודד. אתה יכול לקרוא בפוסטים הקודמים ולראות איך כל כך קל לשנות את התפיסות שלנו לגבי ארועים בעבר. צריך למצוא ראיות תומכות אחרות שלא תמיד בנמצא.

  • ערן  On 21/10/2010 at 1:56 pm

    מאוד מעניין וחשוב שידע מדעי יגיע למקומות שצריכים ליישם אותו.
    אני לא אוהב את הטון האנטי פסיכודינמי שעלה פה מעט אבל אני מבין אותו. חשוב שמטפלים, מייסלף אינקלודד (בעתיד), ידעו איפה הגבולות של היכולת המוגבלת של הזכרון האנושי

  • גיל  On 21/10/2010 at 1:59 pm

    ערן, אני לא נגד פסיכודיניקה בעיקרון, אלא נגד החלקים האנטי מדעיים והנחות היסוד הבעייתיות שמסתמכות על פרויד. יש בוודאי טיפולים פסיכודינמיים תקפים ומועילים.

  • יוסי  On 21/10/2010 at 9:33 pm

    חשבתי שאתה רק נגד הרשעה מעדות הקורבן במקרה שהקורבן טוענת שהזכרון צף אחרי שנים של הדחקה, אבל בתגובה ובפוסט הטענה שלך נשמעה יותר כללית.

    אני מניח שהיא לא יותר כללית, אבל ליתר בטחון אבהיר:
    אם בכל משפטי האונס לא יוכלו להרשיע על סמך עדות הקורבן בלבד, הדבר יקשה מאוד על הרשעה באונס. כבר כיום זה אחד הפשעים הכי פחות מדווחים, כי נשים סובלות מאוד גם מתהליך החקירה והמשפט. אם ההרשעה תהפוך לקשה אף יותר, ההסתברות לתלונות תקטן וגברים יוכלו להרשות לעצמם לאנוס אפילו בשכיחות גבוהה יותר מהמצב כיום.

  • גיל  On 21/10/2010 at 9:55 pm

    יוסי, אני באמת לא חושב שצריך להרשיע רק על סמך עדות בלבד בלי קשר לסוג התביעה. אני בהחלט מסכים איתך שמקרי אונס ותקיפה מינית לא מדווחים מספיק, אבל האם אתה מציע להרשיע אדם רק בגלל שמישהיא טוענת שהוא אנס אותה? אם אונס מדווח מיידית או תוך טווח קצר, אפשר למצוא עדויות תומכות בהרבה מקרים ואת זה צריך לעודד.

  • יוסי  On 23/10/2010 at 12:39 am

    גיל, אני מבין את הטיעון שלא הגיוני להרשיע אדם רק כי מישהי אומרת שהוא אנס אותה. מה שקורה במשפטי אונס כיום יכול לזעזע, במבט ראשון: השופטים שוקלים את העדות של כל האנשים במשפט ומחליטים על סמך עדויות לא פיזיות (בדרך-כלל), אם היה אונס או לא. אונס משאיר עקבות פיזיים כמו מין אלים בהסכמה, ולכן קשה למצוא ממצאים תומכים בטענת הקורבן. לעיתים, האנסים נשברים ומודים. אבל בדרך-כלל, אין לשופטים עדויות מעבר לעדות של הנשים.

    עם זאת, לנשים יש מעט מאוד אינטרס להעליל שאנסו אותן. אונס נחשב לאירוע משפיל וטראומטי, וקטנים מאוד הסיכויים שנשים יתנדבו להמציא שהוא קרה להן.

    אונס והסכנה להיאנס הם חלק מהסיבות העיקריות שבממוצע, לנשים יש חיים אומללים בהרבה מלגברים. הוא גם חלק מהסיבות שבחברה שלנו הנשים הן חלשות בהרבה מהגברים. לכן, יש לחברה אינטרס להגדיל את שיעור ההרשעה של גברים באונס ולהגדיל את שיעור הנאנסות שלא חוששות להתלונן. זאת, כדי להרתיע גברים ולהקטין את מספר מעשי האונס.

    אפשר לסכם את הטיעון שלי כך: להערכתי, האפשרות להסתמך על עדות הקורבן בלבד להרשעה מגדילה את כמות הרשעות האנסים בכמה מאות אחוזים, ומגדילה את כמות הרשעות הלא-אנסים בפרומיל. בנוסף, היא תורמת למהפכה החברתית החשובה ביותר – חיזוק מעמד הנשים. לכן, הסתמכות על עדות הקורבן בלבד עדיפה לכלל החברה (בהנחה שלכלל החברה איכפת מרווחת נשים ומרווחתם של גברים שאיכפת להם מנשים).

    לגבי זכרונות מודחקים. נראה שעדות של קורבן שטוענת שלא זכרה את האונס במשך שנים רבות אינה אמינה. אין מדובר בעלילה כי הקורבן לא יודעת שלא נאנסה, אבל כנראה שבמקרה הזה יש הסתברות גדולה יותר להרשעות שווא מאשר להרשעות אמת. לכן, עדיף לכלל החברה שבתי משפט לא יתנו משקל רב לעדויות מסוג זה.

  • גיל  On 23/10/2010 at 1:45 am

    גם אם אין עדויות פיסיות יש עדויות של אנשים קרובים לשני הצדדים שיכולים לתמוך או להפריך את קיומו של האונס. יש גם עימותים שאפשר לעשות, לבדוק גירסאות וכו'. אלו דברים בלתי אפשריים לעשותם לאירועים שהתרחשו כביכול לפני 20 שנה. תחשוב הפוך, אם מישהו יבוא ויאשים אותך על משהו שעשית לפני הרבה שנים ואתה יודע שלא עשית אותו, איך תוכל להתגונן נגד עדות כזו?

    ברור שלנשים אין אינטרס ברוב המקרים להעליל שמישהו אנס אותם. כל הנקודה בהקשר של זכרונות שווא הוא שנשים יכולות להאמין בלב שלם שהיה אונס גם אם הוא לא התרחש במציאות. המוח האנושי מתעתע בנו במקרים רבים ואנחנו בונים זכרונות שלא היו שם קודם. תקרא בקישורים שהבאתי למעלה על מחקרים שמצאו שאנשים שחשבו שהם נחטפו על ידי חייזרים מרגישים סימפטומים קלאסיים של PTSD. אני בהחלט סבור שצריך לעזור לאותן נשים אבל כשזה מגיע לקטע הפלילי זה בעייתי. אני מסכים שצריך לנסות להגדיל את אחוזי ההרשעה על פשעי מין אבל אסור שזה יקרה על חשבון אנשים חפים מפשע. זה בדיוק מה שהתרחש בארה"ב בשנות ה90. הייתה היסטריה המונית שנבעה מאינפלציה בזכרונות שווא ששלחה אנשים לכלא ולא כולם הצליחו להוכיח את חפותם.

  • הנדרסון  On 23/10/2010 at 4:52 am

    יוסי- כתבת, "אפשר לסכם את הטיעון שלי כך: להערכתי, האפשרות להסתמך על עדות הקורבן בלבד להרשעה מגדילה את כמות הרשעות האנסים בכמה מאות אחוזים, ומגדילה את כמות הרשעות הלא-אנסים בפרומיל."
    — —

    אני לא רוצה לשאול אותך אם אתה מתנדב להיות אחד מה"פרומילים" האלו ולשבת 5-7 שנים בכלא על אונס שלא עשית ואח"כ לסבול מהסטיגמה החברתית של אנס משוחרר וכל זה על לא עוול בכפך. אם לא, כל הפטפטת התיאורטית שלך על יתרונות חברתיים של ביטול חזקת החפות שווים כקליפת השום, כי גם אתה לא רוצה שחייך יושמדו בגלל מעשה שלא עשית.
    give me a break

  • טל פ  On 24/10/2010 at 12:54 pm

    הנדרסון-יוסי לא כתב שהוא בעד ביטול חזקת החפות. הוא כתב שהוא בעד הסתמכות על עדות הקורבן (ולא, לא במקרה של זכרונות מודחקים). אז מספיק עם ההיסטריה.

  • גיל  On 24/10/2010 at 1:07 pm

    טל, זה בעייתי בכל מצב. ברגע שמסתמכים על עדות מי שטוען שהוא קורבן של עבירה (אי אפשר לומר שהוא קורבן עדיין) אז תהיה עלייה מיידית בתלונות שווא. אני כן בעד להקל על אנשים להעיד בתנאים מיוחדים, כזה שימזער טראומות או שימנע שאלות לא ענייניות (למשל אסור היום לשאול על עברה המיני של בחורה) אבל מערכת המשפט נותנת ספק להגנה ובצדק.

  • טל פ  On 24/10/2010 at 2:27 pm

    הבעיה היא שאונס זה פשע שלא פעם מתבצע בחדרי חדרים, כך שזו מילה נגד מילה. אם מקטינים את משקל עדות הקורבן נותנים פרס לאנסים מתוחכמים שדואגים להעלים אחריהם ראיות. זה נושא בעייתי.

  • גיל  On 24/10/2010 at 2:55 pm

    נכון, זה נושא בעייתי אבל הפתרון הוא לא להאמין לאנשים בכל מצב. אני חושב שאם מתלוננים תוץ זמן סביר אז אפשר למצוא ראיות תומכות אחרות כך שלא צריך להסתמך רק על עדות של מילה כנגד מילה. תמיד צריך לחשוב על האיזונים ועל המצב ההפוך. איך אדם חף מפשע יכול להתגונן במצב שזו מילה כנגד מילה?

  • SilentMike  On 24/10/2010 at 3:32 pm

    הדיון הזה נמצא בלופ אינסופי. זה נכון שזה קשה וזה נורא לחשוב שאנשים שעושים כאלה מעשים נוראים ממשיכים להלך חופשי, ושהקורבנות שלהם לא רק סובלות מטראומה לכל החיים, אלא חיות בפחד ותסכול בגלל העובדה שהתוקף שלהן שוחרר. אבל צריך לזכות שחזקת החפות והדרישה להוכיח אשמה מעל ספק סביר קיימות בשל סיבה מאוד חשובה. אנחנו לא רוצים ריבוי של חפים מפשע בכלא, ובעיקר אנחנו לא רוצים שגורמים רשמיים או פרטיים יוכלו להכניס אנשים לכלא בגלל אינטרסים שונים ומשונים. אפילו אם תניחו שאף-אישה לא תעליל עלילה מרושעת כזו ללא סיבה, אם החוק יאפשר ויתור על הצורך להוכיח, מישהו כבר ישלם למישהי כדי שתעליל על אדם שלישי שהוא רוצה להיפטר ממנו.

  • הנדרסון  On 25/10/2010 at 12:40 am

    טל- כתבת "הנדרסון-יוסי לא כתב שהוא בעד ביטול חזקת החפות. הוא כתב שהוא בעד הסתמכות על עדות הקורבן "

    אז לא מדובר על "ביטול חזקת החפות" אלא "רק" על "הסתמכות על עדות הקורבן." ומה לכל הרוחות המשמעות של הסתמכות על עדות הקורבן אם לא ביטול חזקת החפות.
    או במילים אחרות, כמה אפשר לשחק במילים כמו בפלסטלינה ולערפל משמעות בדרכים נפתלות ?
    מצחיק פשוט שאת/ה חושב/ת שאפשר בניסוח פתלתל וחסר משמעות בעצם לזרוע אי בהירות בסוגיה הזאת.

  • יוסי  On 28/10/2010 at 9:47 am

    ראשית הערה: אני לא מתייחס לנושא של זכרונות מודחקים. במקרה שבו הקורבן חושבת שזכרון מודחק צץ, שיכנע אותי גיל שגדול הסיכוי שהרשעה עקב עדותה תגרום עוול למואשם ולכן תפגע בחברה.

    אני מתייחס לאונס שבו העדה לא טוענת שהזכרון הודחק וחזר. אני לא בעד הרשעות שווא. אני רק מדבר על השוואה בין שתי אלטרנטיבות. אני טוען שההשלכה של האלטרנטיבה שבה עדות הקורבן במקרי אונס אינה מספיקה היא שלילית יותר, לכלל החברה, מאשר ההשלכה של האלטרנטיבה שבה עדות הקורבן מספיקה.

    באלטרנטיבה ב' (עדות הקורבן מספקת), גברים ספורים חפים מפשע יורשעו. נשים תתלוננה יותר. מקרי האונס יפחתו.
    באלטרנטיבה א' (עדות הקורבן לעולם אינה מספקת ללא עדויות נוספות), נאנסות רבות יותר לא יתלוננו, אונס ייגבר, חולשתן המעמדית של נשים תגדל.

    אם ההשלכות שאני מתאר הן אכן ההשלכות במציאות, אז לדעתי הבחירה הרציונלית של החברה (כלומר, המחוקק) היא שעדות הקורבן תספיק.

    ניתן לחלוק עלי משתי סיבות: (1) ההשלכות שתיארתי אינן מתאימים למציאות. (2) הכלל הרציונלי שתיארתי לא מתאים למוסר שלכם, כי אתם מאמינים שחשוב יותר שלא ייענש אדם על לא-עוול בחפו מאשר שאלף אנסים לא יורשעו.

  • SilentMike  On 28/10/2010 at 10:40 am

    בסיס עקרון חזקת החפות הוא "עדיף שאלף אשמים יצאו לחופשי משאדם אחד ישב בכלא על לא עוול בכפו". האם עלינו לשים כוכבית ולידה לרשום "מלבד במקרים של עבירות מין"?

    • יוסי  On 28/01/2011 at 6:16 am

      לא כל עבירות המין, רק עבירות מין נגד נשים.

      • SilentMike  On 28/01/2011 at 7:53 am

        זה סקסיסטי.

        וגם אם זה לא היה סקסיסטי זה פגום בצורה מהותית. אתה אולי מוכן לשלם בחרותך בשביל איזו מטרה נעלה תאורתית של שיפור מעמד הנשים בחברה. אני לא. זכויות הפרט אינן מטבע עובר לסוחר בשביל "טובת החברה". זכויות הפרט הן ההצדקה היחידה לקיומה של החברה כישות בעלת כוח.

  • אלי  On 31/10/2010 at 6:17 pm

    טל ויוסי,
    קל לכם להיות בעד הרשאה על סמך עדות הנאנסת בגלל שיש לכם איזו הנחה סמויה שאתם לא תעמדו אף פעם כחפים מפשע מול בית המשפט.
    זו הנחה שאי אפשר לדעת אם היא תתקיים ואם לא.
    אתם מסוגלים לדמיין מה זה אומר להיות נאשמים באונס שלא ביצעתם כלל? יותר גרוע מזה – שהבת שלכם, שאותה אהבתים ועליה הגנתם כל חייכם, מאשימה אתכם באונס ואף אחד לא מאמין לכם? אפילו לא האשה שלצידכם?
    דמיינו את זה לרגע. זה מחריד.
    ובנימה אישית – אין לי פה טענה שכל הנשים מעלילות על גברים, אבל בואו לא נתעלם מכך שישנן נשים שמעלילות על גברים. זה קיים, ושום פוליטיקלי קורקט לא יעלים את הקיום של זה. וגם לי קרה שבחורה האשימה אותי בתקיפה, לא באונס, מסיבות נקמה אישית. לשמחתי חוקרת המשטרה הבינה מה קרה שם באמת ועזרה לי לסגור את התיק בלי הרשאה, אבל הייתי קרוב מאד להיות בכלא. אז קל לי לחוש אמפתיה לאותם גברים שלא הוכחה אשמתם ב-100%.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: