הבדלים בין המינים בתפיסה מרחבית

מקובל לחשוב שגברים ונשים נבדלים זה מזה ביכולת המרחבית שלהם וההבדלים הללו נובעים במידה רבה מסיבות אבולוציונית. בפוסט שפרסמתי לא מזמן סקרתי מחקר אחד כזה שמראה בצורה ברורה שגברים טובים מנשים במטלות של רוטאציות מנטליות ושהסיבות לכך ביולוגיות וקשורות כנראה לסביבת הגידול ברחם שמכילה רמות שונות של טסטוסטרון. התפיסה שבאופן ממוצע גברים טובים יותר מנשים ביכולת המרחבית נכונה כנראה, אבל אין זה אומר שזה כך בכל מצב. היכולת המרחבית היא פועל יוצא של אדפטציות שונות לגברים ונשים שנובעות בעיקר מההבדלים בין ציידים ללקטיות. זה אומר שמטלות קוגנטיביות שמחקות תנאים שרלוונטיים לליקוט, יבוצעו בצורה טובה יותר על נשים. מחקר חדש שפורסם לאחרונה יצא לבדוק את הנושא.

המחקר הנוכחי ייחודי בכך שהוא נעשה על אוכלוסיות מסורתיות. אחת הביקורות כנגד פסיכולוגים בכלל, ופסיכולוגיה אבולוציונית בפרט, היא שהרבה מהממצאים מבוססים על מחקרים שנעשים על אוכלוסיות מערביות, בעיקר תלמידי קולג’ים. יש בביקורת הזו משהו, למרות שהמבקרים מציגים פעמים רבות מצג שווא כאילו כל המחקרים הם כאלו. יש מספיק מחקרים שכוללים אוכלוסיות מסורתיות או כאלו שכוללים השוואות בין תרבותיות רחבות (למשל, פה ופה). צריך כמובן לזכור שהבחירה באוכלוסייה צעירה רלוונטית לסוגים שונים של מחקרים, למשל אלו שעוסקים במיניות. סטודנטים צעירים שנמצאים בשיא אונם והתחרות על בני זוג היא החריפה ביותר בזמן הזה מתאימים לסוג כזה של מחקר. ביקורת נוספת שקיימת על מחקרים במדעי החברה היא שתנאי המחקר אינם דומים לתנאים אמיתיים. יש הבדל בין לתת לאנשים מטלות הדורשות חשיבה מרחבית, או אפילו לתת להם לנווט את דרכם במבוך שיצרו החוקרים, לבין לבדוק את יכולת הניווט שלהם בתנאי אמת כשהרבה יותר מונח על הכף מאשר קבלת קרדיט על השתתפות במחקרים.

כדי להתגבר על שתי הבעיות המרכזיות הללו פנו החוקרים לאוכלוסייה מסורתית במרכז מקסיקו, אוכלוסייה חקלאית בעלת מסורת ארוכה של איסוף פטריות מאכל. במחקר השתתפו 21 נשים ו-21 גברים שגרו כל חייהם באיזור, בגיל ממוצע 40. המשתתפים במחקר יצאו למסעות ליקוט שכללו בין 2 ל-12 אנשים כל פעם. החוקרים עקבו פיסית אחרי האנשים במרחק בטוח מאחוריהם כדי לתעד את מסע הליקוט. העוקבים צוידו במכשירי GPS וכל 30 שניות רשמו היכן הנבדק נמצא.

החוקרים תיעדו את הסוגים השונים של הפטריות שנאספו, את המשקל שלהם, ואת הערך הכספי שלהם בשוק המקומי. בנוסף, החוקרים בדקו את המרחק שכל מלקט עבר ואת המאמץ הכרוך בכך (נמדד בקילו-קלוריות). הם עשו את זה על ידי מדידת הדופק שלהם עצמם כשהם עקבו אחרי המלקטים ואחר כך התאימו את החישובים לגובה ולמשקל של הנבדק הנעקב (המלקטים עצמם לא התלהבו לשים את מכשירי המדידה עליהם). זה אמנם לא מדידה ישירה של המאמץ מצד המלקטים כי יתכן שהמלקטים נמצאים בכושר שונה אחד מהשני, אבל זו מדידה סבירה למדי של המאמץ הנדרש לליקוט.

התוצאות היו די חד משמעיות לטובת הנשים. המחיר של חיפוש פטריות היה גבוה יותר עבור גברים: הם הלכו מרחקים גדולים יותר, טיפסו על הרים גבוהים יותר, היו בעלי דופק ממוצע גבוה יותר ושרפו יותר אנרגיה בחיפוש, לעומת הנשים, למרות שקצב ההליכה היה די דומה (אפשר לדמות את זה להבדלים במאמץ שנובעים כתוצאה מטיפוס על הר בהשוואה לירידה ממנו). במשתני החיפוש עצמם, נשים אספו מגוון גדול יותר של פטריות (8 לעומת 3), אספו את הפטריות המזינות יותר, ביקרו באתרים רבים יותר בשעה (13 לעומת 10), הפטריות שאספו שקלו יותר ושוויין בשוק היה גבוה יותר מאלו של הגברים.

המסקנות הברורות מהמחקר הן שנשים נוקטות אסטרטגיות שונות לחיפוש מאשר גברים וטובות מהם כשמדובר בחיפוש שהן מנוסות בו ושההיסטוריה האבולוציונית שלהן עיצבה אותן במיוחד להצטיין בו. הן עושות את זה ביעילות מירבית ותוך חיסכון רב של אנרגיה. יתכן שהמאמץ הרב שהשקיעו גברים והמרחקים הגדולים שהם עברו קשורים לנטייה של גברים לקחת יותר סיכונים. זו טקטיקה שיעילה יותר בצייד מכיוון שההחזרים של צייד גבוהים מאוד ביחס לנדירות החיות הניצודות בסביבה, אבל לא משתלמת במיוחד בליקוט פטריות שנמצאות בשפע יחסית בסביבה עם הבדלים קטנים ממקום למקום.

המחקר הזה מדגים שלמרות שיש הבדלים בתפיסה המרחבית בין גברים ונשים, אין זה אומר שלגברים יש יכולות טובות יותר בכל מצב. ההקשר שבהן מטלות מבוצעות, בייחוד כזה שקשור או נובע מהיסטוריה האבולוציונית הספציפית לכל מין, משפיע במידה רבה על הבדלים הנצפים. בעוד המחקר הנוכחי נעשה על משימה שאופיינית לחיים בסביבה של ציידים לקטים שהיוו חלק ניכר מההתפתחות האבולוציונית שלנו, ההשפעות של ההבדלים הללו ניכרות גם היום. כתבתי בעבר על איך הבדלים בין יכולת הצייד של גברים ויכולת הליקוט של נשים עשויים להוביל להבדלים ביכולת הניווט בעולם המודרני, כולל אפילו בצורה שכל מין מתייחס לקניות בקניון. אין ספק שיש לזה השלכות נוספות לחיי היום יום שלנו, כמו גם ליכולות קוגנטיביות נוספות.