הקשר בין מגע למחשבות

ישנם קשרים מעניינים מאוד בין התפיסות שלנו לרגשות שאנחנו חשים. מחקרים רבים מראים שהתחושות שלנו משתנות כתוצאה מהדרך שבה אנחנו תופסים אירועים שונים. כך למשל, אנשים יהנו יותר מארוחה במסעדה יוקרתית מאשר במסעדה זולה גם אם האוכל שהוגש בשניהן זהה בדיוק. אבל מה לגבי תחושות ומגע פיסי? אין ספק שיש קשר ישיר בין מגע נעים (של בן זוג למשל) להרגשה טובה, אבל האם מגע יכול להשפיע גם בצורות אחרות? האם למטאפורות יש משמעות פיסית? מחקרים מהשנים האחרונות מראים שכן.

מאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Science בחן מטאפורות שונות שקשורות למשקל וקושי. במחקר אחד רצו החוקרים לבדוק האם יש בסיס פיסי לקשר בין משקל אמיתי למשקל בקבלת החלטות (אמירות כמו “לבדוק את הנושא בכובד ראש”, “המשקל של הסיטואציה” או “כובד ההחלטה”). 54 נבדקים התבקשו לאחוז בלוח שהכיל קורות חיים של מועמד לעבודה מסוימת. הנבדקים שאחזו בלוח ששוקל 2 ק”ג חשבו שהמועמד מתאים יותר לעבודה, מאשר אלו שאחזו בלוח ששקל 340 גרם בלבד. לא היו הבדלים בהערכות האם המועמד יסתדר עם אנשים אחרים בעבודה, עובדה שמאששת את הקשר בין כבדות פיסית לבין רצינות ויכולת אבל לא לנחמדות.

מחקר שני בדק את הקשר בין מטאפורות לקבלת החלטות. 43 נבדקים אחזו שוב בלוח כבד או קל, אך הפעם נתבקשו לחוות דיעה האם צריך להקצות משאבים ממשלתיים לפרוייקטים סביבתיים. חלק מהפרוייקטים הללו היו רציניים יותר כמו מלחמה בזיהום אוויר, וחלק היו קלילים יותר כמו פיקוח על שירותים ציבוריים. כאן התגלו הבדלים מעניינים בין המינים. גברים שאחזו בלוח הכבד סברו שצריך להקצות יותר כספים לנושאים הכבדים, בעוד אצל הנשים לא נמצא הבדל כזה והן בחרו להקצות את מקסימום המשאבים לשני התחומים.

ניסוי נוסף בדק את ההשפעה של מרקם, או ליתר דיוק תחושה חלקה מול מחוספסת שקשורים בצורה מטאפורית לקשיחות וקושי (“היה לי יום קשה” או “שפה מחוספסת”), על שיפוטים של אנשים. במחקר הזה השתתפו 64 נבדקים שחולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת הרכיבה פאזל שמורכב מנייר זכוכית מחוספס, וקבוצה שנייה הרכיבה פאזל מנייר חלק. לאחר מכן הקשיבו הנבדקים לשיחה שניתן היה לפרש אותה בצורה דו משמעית. אלו שהרכיבו את הפאזל המחוספס חשבו שהדיון היה הרבה פחות מתואם ויותר וכחני מאשר אלו שהרכיבו את הפאזל מנייר שסברו שהשיחה התנהלה בצורה חלקה.

המחקר האחרון עסק בקשר בין מוצקות פיסית לקשיחות, יציבות וקפדנות (מטאפורות כמו “סלע של יציבות” או “הוא משענת סלע עבורי”). בניסוי הזה השתתפו 49 נבדקים שצפו במופע קסמים והתבקשו לנחש איך הקסם נעשה. כמו בהרבה קסמים, לפני הקסם נתן להם הקוסם לבדוק את החפץ שעליו נעשה הקסם. במקרה אחד זו הייתה שמיכה (חפץ רך) ובמקרה השני בול עץ (חפץ קשה). אחר כך, הקשיבו הנבדקים לשיחה שנעשתה לכאורה בין בוס לעובד שלו והם התבקשו לחוות דיעה על הבוס. הנבדקים שמיששו את החפץ הקשה תפסו את הבוס כנוקשה יותר ופחות גמיש מאלו שמיששו את החפץ הרך (אבל לא שפטו אותו בצורה חיוביות יותר באופן כללי). בניסוי אחר, נבדקים שישבו על כיסא קשה שפטו את העובד כהחלטי ויציב יותר, וכזה שלא מחליט בצורה רגשית, מאלו שישבו על כיסא רך.

המחקרים הללו מראים שמגע משפיע על המחשבות וההתרשמויות שלנו, כמו גם על שיפוטים שונים שאנחנו עושים לאנשים למרות שאין שום קשר בין המגע לאותם אנשים או התרשמויות. החוקרים סבורים שזו הוכחה לכוחה של אדפטצייית המגע שמשפיעה על המוח ועל התפיסה שלנו של הסביבה.

ומה בנוגע לתחושות כמו קור וחום שמשמשות אותנו למטאפורות רבות? במחקר שנערך לפני מספר שנים, ניסו לבדוק האם למושג “כתף קרה” יש אחיזה במציאות הפיסית של אנשים. התברר שנבדקים שנתבקשו להזכר בסיטואציות שבהן חשו מבודדים מבחינה חברתית העריכו את טמפרטורת החדר ב-4 מעלות גבוה יותר, מאשר נבדקים שנתבקשו להזכר בסיטואציות שבהן הם היו חלק מהחברה. מחקר אחר מצא שנבדקים ששיחקו כדורסל אבל אף פעם לא מסרו להם, שתו קפה חם ואכלו מרק חם בשיעורים גדולים יותר אחרי המשחק בהשוואה לאנשים ששותפו במשחק באופן פעיל.

מחקר נוסף בדק אם הטמפרטורה של משקה משפיעה על הערכת האישיות של אדם אחר. במחקר נתנו לנבדקים להחזיק כוס קפה חמה או אייס קפה ושאלו אותם מה דעתם על אדם מסוים שאת תאורו הם קראו. אלו שהחזיקו במשקה החם העריכו שהאדם טוב לב, אדיב ונדיב, הרבה יותר מאלו שהחזיקו בכוס המשקה הקר. כלומר, החום הפיזי מתורגם גם לחום אנושי. בניסוי אחר, נבדקים שהחזיקו רפידה רפואית חמה הפגינו נדיבות גדולה יותר כלפי אחרים.

הטמפרטורה של הסביבה נמצאת בקשר הדוק עם התחושות הפסיכולוגיות שלנו בתחומים רבים. ההשערה של החוקרים היא שטמפרטורות חמות כנראה קשורות קשר אסוציאטבי לרגשות חיבה עוד מזמן הינקות כשהאדם שטיפל בנו החזיק אותנו בידיו. אנחנו כנראה מחפשים את החום הזה בכל הזדמנות כדי לשפר את הרגשתנו האישית. כשהדאו ג'ונס התרסק וחווה את הירידה הגדולה ביותר בהיסטוריה ביום אחד לפני שנתיים, מבין 500 המניות שמרכיבות את מדד הדאו ג'ונס המנייה היחידה שעלתה הייתה זו של חברה למרקים.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • ע"ז  On 13/08/2010 at 4:59 am

    🙂 מרתק, אם כי כלל לא מפתיע.

  • אלדד  On 13/08/2010 at 5:54 am

    בתור אחד שניסה להכניס שני מאמרים לסאיינס בעבר ונכשל, אני אחוז קנאה ולא מבין, פשוט לא מצליח להבין איך מתקבלות ההחלטות במערכת העיתון. ניסויים כאלה מסוג זה שאתה מתאר פה, הם יותר קוריוזים שמתפרסמים בדרך כלל בסייקולוג'יקל סאיינס מאשר ניסויים שיש להם חשיבות רצינית. הם גם לא חדשים במיוחד. כבר שנים נערכים ניסויים בפסיכולוגיה חברתית בהם מראים כי למתיחה או כווץ של שריר השפעה על קבלת החלטות, על שכנוע ועל מצב רגשי. הייתי מבין פרסום כזה אם החוקרים היו מראים את הרשת העצבית שאחראית על הקישורים שהם מתארים אבל במקרה הנוכחי זה משהו שנראה על גבול האנקדוטלי גם מבחינת החשיבות וגם מבחינת הסיכוי שמישהו יצליח לשחזר את התוצאות.

    • משה  On 15/09/2010 at 2:26 pm

      לא מבין מה הבעיה שלך.
      דווקא המאמר הזה מסביר היטב את המנגנון שהביא לפרסומו – אם נניח שהעורך החזיק את המוח של איינשטיין כשהוא קרא את המאמר, ולכן המאמר נראה לו ממש גאוני.
      אתה לעומת זאת החזקת כנראה תינוק כשקראת את הבלוג והמאמר נראה לך אינפנטילי (גם אני החזקתי תינוק…)

      😉

  • גיל  On 13/08/2010 at 10:13 am

    אלדד, אין לי מושג לגבי מדיניות הפרסום שלהם אבל למה אתה חושב שאי אפשר לשחזר את התוצאות הללו? אגב, אני לא הכרתי ניסויים מהסוג הזה עד לאחרונה והמאמר הזה זכה להרבה תשומת לב אז כנראה שבכל זאת יש בו משהו חדשני.

    • אלדד  On 13/08/2010 at 11:36 am

      למה אני חושב שיהיה קשה לשחזר? מתוך נסיון של שנים עם הדברים הללו. לעיתים קרובות מידי כשסאינס או נייצור מתפתים לפרסם דברים כאלה מתברר בהמשך שלא ניתן לשחזר אותם. יש לא מעט דוגמאות. אבל עלי להודות שזו לא יותר מתחושת בטן. בפסיכולוגיה חברתית תופעות דומות מוכרות כבר שנים. למשל קל יותר לשכנע אנשים כששריר הביספס שלהם משוחרר מאשר כשהוא מכווץ או כשהשריר מפעיל לחץ כלפי מעלה מאשר כלפי מטה. ויש עוד (אגב מתח שרירי עשוי להיות הסבר חלופי להסבר שהם נותנים). המאמר זכה לתשומת לב קודם כל כי הוא פורסם בסאיינס. חוץ מזה כי הוא סקסי. זה ללא ספק ניוז. אבל זה ניוז מהסוג שבדרך כלל מפרסם הסייק-סאיאנס ולא סאיאנס ובגללם יוקרתו של הסייק-סאיאנס יורדת. אני מתכוון לחדשות שגורמות לקורא לומר לעצמו וואט דה פאק ולגרד בפדחת אבל לא מלמדות הרבה על הבסיס לתופעה. באופן כללי סאיאנס לא נוטה לפרסם פסיכולוגיה קוגניטיבית וספיחיה. אני תוהה אם אחת לאיזה זמן הם מחליטים להכניס איזה מאמר מהתחום כדי לתת רושם שהם מכסים הכל ואז זה רק עניין של מזל. כלומר, יכנס מה שבמקרה נשלח בזמן הנכון.

  • גיל  On 13/08/2010 at 11:58 am

    נדמה שלי שסיינס מפרסמים יותר מחקרים במדעי החברה בשנים האחרונות מאי פעם בעבר. אני קורא הרבה מחקרים מתחומי האנתרופולוגיה וגם כלכלה התנהגותית. אני יודע שזה טרנדי וסיינס לא יכול כנראה להיות מבודד ממה שמעניין אנשים. גם הוא רוצה להיות פופולארי ורלוונטי ולא להתפס רק כמי שמביא מחקרים "רציניים" שאף אחד כמעט לא קורא.

  • עמית  On 13/08/2010 at 4:29 pm

    אני חייב להודות שזה נראה די תמוה שמאמר כמו שאתה מתאר שווה סיינס. לפעמים אני רואה מאמרים בנייצ'ר ובסיינס שאני לא ממש מבין למה הם שם. החלק הקונספירטיבי שלי נוטה לחשוד שאולי המחברים מכירים מישהו או משהו. למרות שבאותה מידה יכול להיות שזה עניין של הזמן הנכון וה-reviewer הנכון.

    מאמרים כאלה הם מבלבלים. קשה להמנע מלהגיד לעצמך ש-"עלי זה לא היה משפיע". ואז כמובן השאלה היא "האם עלי זה היה משפיע". בהחלט יכול להיות שיש אנשים שהתוצא הזה, אם הוא קיים, משפיע עליהם יותר מאחרים.

    • עמית  On 13/08/2010 at 4:32 pm

      והכותבים: אחד מ-MIT, אחד מ-Harvard ואחד מ-Yale.

  • גיל  On 13/08/2010 at 5:17 pm

    כמו שכתבתי קודם זה גם עניין של טרנדים ובסך הכל תעודת כבוד לפסיכולוגיה. המחקרים הללו דווקא נראים לי מאוד מעניינים מבחינת מדע בסיסי, למרות שהם לא תורמים משהו מעשי לעולם. יכול להיות כמו שאלדד כתב שכבר כתבו על זה קודם אבל נראה לי שכאן פשוט עשו ניסויים ישירים יותר. אני לא חושב שיש כאן איזו שהיא קונספירציה אלא פשוט ניסיון לגוון קצת את הנושאים בסיינס.

  • אלדד  On 14/08/2010 at 6:06 am

    אנסה להיות טיפה יותר ספציפי. מי שקובע בסופו של דבר אם מאמר כזה או אחר יתפרסם אלה אנשים כמוני וכמוך שעושים את הפיר-ריויו (מן הסתם בשילוב עם הפוליטיקות שנידונו פה אבל זה כבר החלק של העורכים). הסיבה "המקצועית" לכך שמאמרים מהסוג הזה לא אמורים להתפרסם בסאיינס, או לפחות הסיבה שאני, לו הייתי השופט, לא הייתי תומך בפרסום, היא שיש סיכוי גבוה מאוד שמעורב פה משתנה מתווך כלשהו. במילים אחרות, הקשר המתואר במאמר אינו בהכרח סיבתי ישיר. יש קרוב לודאי משתנה מתווך שהחוקרים לא עלו עליו. כדי שמאמר יתפרסם בסאיינס אתה בדרך כלל צריך לשכנע מעל לספק סביר שהקשר הסקסי שהדגמת הוא סיבתי משום שאם אינו סיבתי, מדהימות ככל שיהיו, התוצאות שתארת לא מלמדות אותנו דבר על המנגנון שמאחורי התופעה.

  • טל  On 14/08/2010 at 7:37 am

    מעניין, אבל תחושות המגע אינן נייטרליות והן בעלות השפעה במובן נוחות פיסית. למשל יתכן שאדם שמחזיק משקה חם מרגיש טוב יותר פיסית ולכן יטה להיות חביב יותר מאדם שמחזיק משקה קר ומרגיש נעים פחות. אין זה בהכרח קשור למילה חום או קור.

  • רני  On 14/08/2010 at 8:33 am

    אני משוכנע שלרוב הקוראים ברוב הדברים איני מחדש כלום אבל בכל זאת. מנסיון אישי לפרסם בסיינס ונייצר שפעם פעמיים הצליח [יש שם כמה וכמה סוגי פרסום וכולם נחשבים ב CV ] ומהמון שיחות עם מי שבפנים. ודאי שהרקע הלא תכני משפיע, שמות מחברים, מוסד וכ"ו, רצוי למצוא שותפים אמינים ומוכרים. גם צריך לזכור שאלו הם עיתונים ומנגנון החלטות הפרסום דומה מאוד לעיתון, צריך לעניין את הקוראים קודם כל, צריך לשלוח נושאים בלבוש מעניין. יש אופנה והפעמים היחידות מאוד ששלחתי ונתקבל היה כשהרחתי מה האופנה ויש נגד אופנה. בשביל למלא את מכסת ה"נגד אופנה" פורסמו דברים ירודים, אבל פורסמו. יש גם מכסה לשטחים, נניח מדעים בכלל נניח מטמטיקה נניח גיאולוגיה פיזיקה וכ"ו. תנסה לפרסם היכן שנראה שחסר. יש גם מכסה ל"משוגעים" מאמר או שנים משונים ובלתי סבירים לכל היותר בחוברת. נסיון העבר הראה שממשוגעים יש הפתעות. ראה המצאות וחידושי קלרק. אם התמזל מזלך ושלחת מאמר משוגע כשהיה חוסר, בינגו פגעת. הכי חשוב צריך לדעת לכתוב. בארגונים גדולים בארה"ב [NIH MIT CAT TECH] ידוע שיש כותבים עם מגע זהב. למרות הנכתב לעיל על הידוק הקשרים בין תופעות נמדדות זה חשוב אבל לא הכי הכי. כנ"ל כלל האיכות המדעית. כמו שנאמר כבר קוראים את זה לפני הפרסום קודם עורך כללי – זה אחד המחסומים הקשים ואח"כ מומחים יותר ולפעמים פחות.
    ובסוף? המאמרים הכי מצוטטים שלי עם הכי הרבה אימפקט לא פורסמו בשני תקופונים אלו אלא בתקופונים מוגדרים כחשובים בשטח מוגדר מאוד. למשל: מחלות דגי מים מתוקים, בקטריות מעמקים, או לחילופין דבר מה מוגדר במדעי המזון הקשור בשיטת עבודה. שימו לב שהכי מצוטטים מאמרי שיטות. תחשבו כמה אנשים ציטטו, בעצם היו צריכים לצטט, את המאמר של פיטרי על המצאת צלחת הפטרי. שיהיה לככולנו בהצלחה.

  • גיל  On 14/08/2010 at 8:34 am

    אלדד, הם בכל זאת בדקו כמה משתנים מתווכים במחקרים הללו (לא את כולם הזכרתי), אבל מה שמרשים בעיניי זה שמדובר בכל זאת ב6 מחקרים שונים שבדקו מטאפורות שונות. אם זה שווה מאמר בסיינס או לא אני לא יכול לומר אבל אני חושב שזה די מרשים.

    • אלדד  On 14/08/2010 at 8:51 am

      קראתי את המאמר. בעניין המשתנים המתווכים אני סבור (וזו כמובן עניות דעתי) שהראיות שלהם חלשות. העובדה שהיתה הצלחה מסוימת בכל כך הרבה מדדים ודאי סייעה להם.

  • גיל  On 14/08/2010 at 8:43 am

    רני, מה שאתה מדבר עליו זה אפקט מת'יו שבו העשירים נעשים עשירים יותר. יש לך פירסום נחשב ואז זה מוביל לפירסומים נחשבים אחרים. לפי מה שאני מבין יש כמה מנגנוני סינון בסיינס ונייצ'ר וצריך לעבור 2-3 עורכים. צריך גם לזכור שמשהו כמו 99% מהמאמרים נדחים אז מן הסתם יש רבים שהם מעולים שלא מגיעים לשם. בכתבי עת כאלו, העורכים הם במוד של דחייה ומחפשים כל שטות כדי לדחות מאמר. רק מעטים יכולים לצלוח את המנגנון הזה.

    • אלדד  On 14/08/2010 at 8:58 am

      זה נכון. עניין ה"חיפוש כל שטות כדי לדחות מאמר". יש לזה פועל יוצא שאף אחד לא מדבר עליו בקול: מחברים מדווחים רק על מה שתואם להשערות שלהם. ניסויים או נתונים מתוך הפרוייקט שתוצאותיהם חלשות או לא מניבות התוצאה המבוקשת, מושמטים מהדווח. זה נחשב סוג של שקר קביל בין הקו-אט'ורס כשהראציונל הוא "הפורמט שנדרש הוא של מאמרים קצרים במיוחד, אי אפשר להכניס הכל, חייבים לוותר על משהו".

      • גיל  On 14/08/2010 at 9:22 am

        זו בעייה שקיימת בכל מאמר כמעט, לא רק בקצרים. תוצאות שליליות לא מדווחות כי הן מקטינות את הסיכוי לקבלה (שלא לדבר על מאמר שלם שהוא רק תוצאות שליליות) וכולם כותבים רק מה שגורם להם להראות טוב.

  • גיל  On 14/08/2010 at 9:41 am

    ובהקשר דומה, הפסיכולוג הידוע מרק האוזר חשוד בזיוף נתונים:

    http://scientopia.org/blogs/childsplay/2010/08/the-politics-of-ideas-theres-something-rotten-in-the-state-of-denmark/

    הלחץ באקדמיה יכול לגרום לאנשים לעשות מעשים לא כשרים.

  • אלי אבידר  On 16/08/2010 at 2:10 am

    הפסיכואנליטיקאי אוגדן בספרו [שתורגם זה לפני כמה שנים לעברית] "הקצה הפרימיטיבי של החוויה". הוא מתייחס מאד לשלב התפתחותי שתורגם לאוטיסטי- מגעי [כדאי לא להירתע מהשם] . ישנה התייחסות עניפה כיצד חוויות חושיות שלא עברו הסמלה לשפה פורמאלית משפיעות על העמדה רגשית כלפי יחסים והעולם. ובכלל ישנם כמה חיבורים מרתקים בין התיאוריות הפסיכואנליטיות עולם המחקר ופסיכולוגיה אבולוציונית [ספרים ועבודות של יורם יובל קרלו שטרנגר הישראליים ודוויד סטרן האמירקאי] אלי אבידר. פסיכולוג

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: