הסתכלות על אנשים חולים מפעילה תגובה חיסונית מוגברת

תחושת גועל היא אדפטציה שנועדה למנוע מאיתנו לבוא במגע עם דברים שיכולים להזיק לנו. כתבתי בעבר על מדוע מאכלים או מראות מסוימים מעוררים בנו תחושות גועל, אפילו כאשר ברור לחלוטין שאין בהם שום סכנה. בנוסף, אנשים גם רגישים לרמזים המעידים שאדם אחר חולה. אנחנו חשים תחושת גועל ורתיעה מאנשים חולים ומנסים להמנע מקרבתם, מנגנון טבעי שנועד להגן עלינו מגורמי המחלה, הפתוגנים.

מחקר חדש ניסה לבדוק האם למראה אדם חולה יש גם השפעות שמעבר לתחושות גועל, האם יש השפעה על המערכת החיסונית של האדם הבריא שצופה בחולה? להשפעות הללו סביר שיש בסיס אבולוציוני מוצק. אם אנחנו נמצאים ליד אנשים חולים, המראה שלהם יש בו כדי להשפיע על הרגישות שלנו עצמנו למחלות. אם הגוף "מצפה" להדבק, הוא יכול אולי לנסות להכין עצמו ולהפעיל את המערכת החיסונית בצורה אגרסיבית כדי שאם וכאשר הגוף ידבק במחלה, יהיה קל יותר להלחם בה.

כדי לבחון את הנושא חילקו החוקרים 28 נבדקים לשתי קבוצות. קבוצה אחת צפתה בתמונות של אנשים שנראו או התנהגו כאילו הם חולים במחלות מדבקות (אבעבועות, התעטשות וכו'). קבוצה שנייה צפתה באנשים מנפנפים בכלי נשק שכוונו כלפי הנבדקים. מטרת קבוצת הביקורת הזו הייתה לעורר תחושת אי נוחות ולחץ נפשי בצורה דומה לקבוצת המחקר כך שלפחות במשתנה הזה לא יהיה הבדל. הנבדקים נתנו דגימות דם לפני ואחרי הניסוי, והחוקרים בחנו האם יש ייצור מוגבר של חלבון האחחראי למלחמה בזיהומים (IL-6).

תוצאות המחקר הראו שהנבדקים שצפו באנשים חולים ייצרו בממוצע כמעט 25% יותר מהחלבון, כלומר הראו תגובה חיסונית מוגברת. התגובה הזו אינה יכולה להיות מוסברת מהעובדה שהתמונות של החולים היו מטרידות יותר מתמונות האנשים עם כלי הנשק, מכיוון שאלו שצפו בכלי הנשק דיווחו דווקא על לחץ נפשי גבוה יותר. בנוסף, ובאופן מעניין למדי, הנבדקים שצפו באנשים החולים ושדיווחו על תחושות הגועל הקשות יותר, היו אלה שדווקא ייצרו הכי פחות מהחלבון שנועד להלחם במחלות הזיהומיות. כלומר, לתחושות הסובייקטיביות של האנשים לא היה קשר לייצור החלבון.

תוצאות המחקר מראות שאפילו לגירוי ויזואלי של אנשים חולים יש השפעה על המערכת החיסונית שלנו. התחושה הזו יכלה להיות אדפטיבית לאורך ההיסטוריה האבולוציונית שלנו מכיוון שלאנשים עם תגובה מוגברת לרמזים של חולי היה סיכוי גבוה יותר לא להדבק במחלות זיהומיות, או אם נדבקו להלחם במחלה ביתר יעילות.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • שמעון  On 18/07/2010 at 1:36 am

    מאוד מעניין. יש תחום מחקרי העוסק בתגובות שלנו למראה או לתזכורת של היותנו בני תמותה. התיאוריה נקראת Terror Management Theory. היא שמה דגש בעיקר על הצדדים הנפשיים, ועל החשש מהמוות, שבא לידי ביטוי באנשים חולים. מעניין להיחשף גם לצד האבולוציוני של העניין.

  • עדי  On 18/07/2010 at 2:35 am

    גיל הכתבות שלך מאוד מחדשות ומעוררות מחשבה תמשיך לכתוב

  • עדי  On 18/07/2010 at 2:37 am

    סליחה…עכשיו 11:40 בבוקר ולא 2וחצי בלילה…

  • גיל  On 18/07/2010 at 8:42 am

    שמעון, אכן, אני מכיר את התאוריה שגורסת שהפחד מהמוות הוא מהגורמים המניעים אותנו. אם כי לא ברור עד כמה הפחד ממוות ולא הרצון לחיות הם המניעים אותנו.

    עדי, תודה, והשעון שלך בסדר גמור, זה שלי.

  • עדי  On 18/07/2010 at 10:36 am

    היי גיל, תוכל להסביר בבקשה 1)למה המחקר נעשה רק באמצעות התבוננות בתמונות ולא צפייה בקטעי וידיאו למשל, 2)ומה קורה אצל העובדים בתחום הרפואה מול חולים אמיתיים, בדקו איך מגיבה המערכת החיסונית אצלם? 3)בפסקה האחת לפני אחרונה כתבת שהנבדקים "יצרו הכי פחות מהחלבון שנועד להילחם במחלות זיהומיות", כשאתה כותב "מחלות זיהומיות" אתה מתכוון למחלות באופן כללי ואם לא איזה חלבון הם כן יצרו? שנועד להילחם באיזו מחלה? 4)בסיום כתבת: "לתחושות הסובייקטיביות של הנבדקים לא היה קשר לייצור החלבון" במילים "ייצור החלבון" הכוונה לאחוזי החלבון שהם יצרו? מכיוון שבכל מקרה מערכת ההגנה יצרה חלבון אחרי התבוננות בתמונות, אז הכוונה שמי שנגעל יותר לא בהכרח ייצר יותר חלבון ממי שנגעל פחות? תודה רבה

  • גיל  On 18/07/2010 at 11:56 am

    עדי, אני לא יודע למה השתמשו רק בתמונות ולא בוידאו אבל אני מניח שזה קשור לשיקולי נוחות או לעובדה שהרבה יותר קשה לבקר משתנים בוידאו מאשר בתמונות (אנשים זזים בצורות שנות שיכולות להשפיע על הנבדקים). לא בדקו את הנושא עם רופאים או אחיות אבל יהיה מעניין לבדוק את הנושא איתם.

    החלבון שמדדו הוא IL-6 ואפשר ללמוד עליו עוד פה:

    http://en.wikipedia.org/wiki/Interleukin_6

    במחלות זיהומיות הכוונה למחלות שאפשר להדבק מהן. כמובן שמייצרים אותו כל הזמן ולכן מדדו אותו לפני ואחרי. האחוזים מתייחסים לאחוז השינוי בייצור החלבון אחרי הניסוי.

    אכן, מי שנגעל יותר דווקא לא הגביר את הייצור.

  • תרצה  On 19/07/2010 at 12:58 am

    גיל, רשימתך מעניינת ביותר. האם יש תמימות דעים בעולם המדע ביחס לממצאי המחקר, שכן, יש כאן תשובה מוחצת לאופן שבו הנפש/הפסיכ פועלת על הגוף [אתה מדבר על אדפטציה אבולוציונית].

  • גיל  On 19/07/2010 at 1:17 am

    תרצה, המחקר הזה הוא הראשון שמראה קשר בין רתיעה מאנשים חולים למערכת האוטואימיונית. הוא פורסם באחד מכתבי העת היוקרתיים ביותר בפסיכולוגיה ועל ידי חוקר מאוד ידוע. עם זאת, זה רק מחקר בודד וודאי יהיו מחקרים נוספים בעקבותיו. אם אשמע על משהו אביא את זה לפה.

  • אמיר  On 19/07/2010 at 3:58 am

    מעניין, אולי האנשים שיצרו הכי פחות חלבון חשו תחושות גועל קשות יותר כי הגוף שלהם פחות עמיד בפני זיהומים, כלומר יש להם חוסר עמידות מונבה שהגוף מפצה עליו בהימנעות מוגברת מזיהום.

    זה הגיוני לדעתך?

  • גיל  On 19/07/2010 at 9:07 am

    אמיר, אולי, אבל אם מישהו חש גועל הייתי משער שהוא ימנע ממגע עם האנשים החולים. יתכן שיש כאן פיצול בתגובות. תגובה אדפטיבית אחת היא לברוח מהמקום ואת זה משיגים על ידי תחושות גועל, ותגובה אדפטיבית שנייה היא שהגוף, פיסית, מתגונן נגד זה.

  • עדי  On 19/07/2010 at 11:19 am

    היי גיל יש לי רעיון לכתבה עבורך: קח את הדוג' של התמנון פול והאהדה הסוחפת אליו ותנסה להסביר את ההתנהגות שלנו במחינה אבולוציונית. אנשים רבים למשל רצו שספרד תזכה כדי שפול יצדק.(אני אחת מביניהם)ואני גם יודעת שיצר אימהי יכול לגרום לחיה לאמץגור עזוב לא שלה ולטפל בו, אולי זאת הסיבה האבולוציונית לסימפטיה שלנו לחיות מחמד או כמו במקרה עם התמנון כאן. אבל מה לגבי כחל האוכלוסייה וסיבות אחרות אתה מכיר מחקרים? תודה

  • אביתר  On 20/07/2010 at 8:01 am

    היה יותר מקצועי אילו היו מחלקים אותם ליותר קבוצות. קבוצה נוספת שבה הם מדברים עם אנשים שאינם חולים ואינם מאיימים עליהם בשום צורה. ואולי עוד קבוצה שבה הם רואים אדם משתעל ומשדר סימנים נוספים של מחלה, אבל מבעד זכוכית או מסך טלביזיה. ההבדלים בין 4 הקבוצות האלו היו יכולים להיות יותר מלמדים. מה אתה אומר?

  • עדי  On 20/07/2010 at 9:09 am

    היי גיל,
    מאחר והאתר שלך מאוד מוצא חן בעיניי בגלל הנושאים שבו,(וחבל שלא גיליתי אותו קודם) הייתי רוצה לתת לך עצה קטנה שתוכל להועיל לך לשמור על הקוראים שלך בכל בלוג שתפתח:
    נכון שתמיד טוב לשמור על קבוצת קוראים "נאמנה" שמעידה על כתבות מעניינות בבלוג לאורך זמן, אבל מצד שני טוב גם "לארח בסבר פנים יפות" גולשים חדשים ולקבל אותם בברכה על מנת שיחזרו לבקר שוב. מקווה שתקבל ברוח טובה את הדברים
    עדי

  • גיל  On 20/07/2010 at 9:36 am

    עדי, יש המון קוראים נאמנים לבלוג.

  • גיל  On 20/07/2010 at 9:37 am

    אביתר, יש אינסוף קבוצות שאפשר לחשוב עליהן שצריך לחלק אותן. זה מחקר ראשון ואי אפשר לבדוק את כל הדברים בפעם אחת. אני מניח שהם ואחרין יתרכזו בסוגים שונים של תנאים בעתיד.

  • עדי  On 20/07/2010 at 11:02 am

    גיל, יופי. גם הקוראים החדשים יכולים להיהפך לקוראים נאמנים בעתיד אם תדע לשמור עליהם.

  • גיל  On 20/07/2010 at 11:12 am

    עדי, אין צורך לשמור על אף אחד פה, כולם אנשים בוגרים שיכולים להחליט אם מעניין אותם להכנס לקרוא או לא, ואנא, אם יש איזו בעייה אז במייל כי זה סתם מציף את הבלוג בהודעות סרק.

  • אביתר  On 22/07/2010 at 11:32 am

    סתם הערה קטנה

    רציתי לפרט יותר למה התכוונתי,
    1. בנוגע לקבוצות, חשוב מאוד להפריד בין צפייה דרך מסך בבני אדם חולים, לבין היפגשות פיזית עמם.
    2. עוד דבר חשוב הוא שנפנוף בנשק (האם הוא נעשה מבעד למסך?) והטלת פחד היא אינה שיטה טובה לגרום לחוסר נוחות באותה הרמה של גועל. פחד הוא הרגש הבסיסי והראשוני ביותר, וידוע שהוא מסוגל להכניס את הגוף לסטרס אקוטי וכרוני, הורמוני דוחק כגון גלוקוקורטיקואידים אשר פוגעים במערכת החיסונית.
    3. המחקר לא רק שלא הוכיח שגועל ברמות המחשה שונות (דוגמת פגישה פיזית ודרך מסך) מפעיל תגובות חיסוניות ברמות שונות בהתאמה, אלא גם חסרה לו קב' ביקורת ראויה (מה עם אנשים שפשוט יושבים ובוהים או סתם מפטפטים עם אדם אחר?)

    לסיכום: 1. אין הדגמה של רמות שונות של גועל, 2. אין קב' ביקורת נורמלית, 3. דווקא הממצא שהנגעלים ביותר היו מבעלי אינטרלויקין-6 נמוך מבין יתר הנגעלים אמור לפחות לסדוק את כל המסקנה הסופית 4. ייתכן מאוד שניתן ללמוד יותר מזה שאנשים בחרדה מייצרים פחות אינטרלוקין-6, ולא שהנגעלים מייצרים יותר

  • גיל  On 22/07/2010 at 11:46 am

    אביתר, מטרת המחקר אגב היא לא להראות שגועל הוא הגורם לתגובות האוטואימיוניות (למעשה, מה שמצאו היה בדיוק להפך) אלא שעצם המראה של אנשים חולים גורם את זה.

    ברור שאין תחליף למגע בלתי אמצעי עם חולים, ויש הרבה קבוצות ביקורת שאפשר לחשוב עליהן. אני בטוח שמחקרים נוספים יעשו את זה. אין ספק שצריך להפריד בין גירויים שונים שמובילים ללחץ נפשי אבל עובדתית, במחקר הזה אלו שראו את התמונות עם האקדחים הרגישו יותר לחץ. אני חושב שאפשר להניח די בוודאות שקבוצה שלא תעשה כלום לא ישתנה אצלה רמות ההורמונים.

  • עדי  On 23/07/2010 at 8:19 am

    היי גיל. כתבת בפסקה האחרונה: "תוצאות המחקר מראות שאפילו לגירוי ויזואלי של אנשים חולים יש השפעה על המערכת החיסונית שלנו. התחושה והזו יכלה להיות אדפטיבית לאורך ההיסטוריה האבולוציונית". מכיוון שכתבת "התחושה הזו" הבנתי שאין קשר לתהליך תת הכרתי בלתי רצוני שלא מלווה בתחושות (הייתי מבינה כך אם היית כותב רק "גירוי ויזואלי")מכיוון שהוספת "התחושה הזו" הבנתי שהתמונה כן עוררה תחושה כלשהי שגרמה לתגובה החיסונית המוגברת. מאחר וזו לא תחושת הגועל עליה העידו הנבדקים, איזו כן? כשתיארת: "התחושה הזו" לאיזו תחושה אחרת התכוונת?
    אם לא הבנתי נכון את המושג "גירוי ויזואלי" תוכל להסביר את המושג? תודה רבה

  • Eli Gilad  On 27/07/2010 at 1:51 pm

    Hi Gil.
    I would like to say that I usually enjoy your blog very much. This article was interesting (I am a scientist too) so I read the original paper.
    I would be very careful is drawing any conclusions from this paper! Look at table 1 in the article and note that:
    1. I do not have the raw data, but their statistical analysis is questionable! I am not talking about the math itself. I am talking about the interpolation.
    Just look at the IL6 posttest value: Gun is 33,964 ± 30,725 and disease is 26,814 ± 15,771. The standard deviation (SD = diversity) is very high, while the number of test subjects in each group is very low (n=14). Statistic is nice, but you have to use your brain too.
    2. The “gun” group has much higher IL6 level to begin with (“pretest”), as compare to the disease group. That maybe the reason why they could elevate their IL6 higher- there are limits to everything.
    I want to stress that by no mean I blame the authors for “cheating”. Not at all. They address all of these issues in the article.
    I would, however, put in your blog a strong worming that this is a preliminary research, with no supportive evidences and with high variability. Reading it as it is now may be misleading.

  • גיל  On 27/07/2010 at 2:01 pm

    היי אלי, אין ספק שצריך לקחת בזהירות את התוצאות וסטיות התקו בהחלט גבוהות מה שמראה שונות גדולה בין אנשים. ועדיין, אנחנו מוצאים אפקטים מובהקים וזה לא דבר של מה בכך. דווקא העובדה שמספר הנבדקים קטן לא בהכרח בעוכריהם כפי שכתבתי קודם אבל ברור שיצטרכו להשתמש במדגמים גדולים יותר ובטכניקות אחרות. השורה התחתונה היא שעצם הסתכלות על תמונות מביאה לתגובות חיסוניות דיפרנציאליות וזה לא משהו טריוויאלי אני חושב. אתה צודק לגבי שיעורי הבסיס השונים. בכל מקרה, לא נראה לי שקוראי הבלוג מסיקים איזה שהם מסקנות אופרטיביות מהמחקר הזה. זה לא שאנשים יתחילו להסתכל עכשיו על תמונות של חולים לא?

  • מודי תולשששש  On 08/08/2010 at 4:27 am

    המחקר מראה שאנשים שמסתכלים על חולים מייצרים תגובה חיסונית חזקה יותר מאשר אנשים שמנופפים מולם בנשק.

    די סביר שאנשים שמנופפים מולם נשק יכנסו למגננה, מה שנקרא fight or flight, ולכן מערכת החיסון שלהם תפעל פחות טוב. מסקנות המחקר נשמעות לי מטופשות למדי.

  • גיל  On 08/08/2010 at 9:22 am

    מודי, לא הייתי מזלזל ככה במחקר. בכלל לא ברור שהמערכת החיסונית תגיב ככה רק לתמונות של חולים. התמונות עם הנשק היוו את קבוצת הביקורת ולא טריוויאלי בכלל אין שהם הגיבו.

  • moddyfire  On 23/08/2010 at 6:35 am

    "אלו שצפו בכלי הנשק דיווחו דווקא על לחץ נפשי גבוה יותר". לחץ נפשי גבוה פוגע במערכת החיסונית. לכן ברור שלאלו שצפו בכלי הנשק תהיה מערכת חיסונית פחות טובה. לעומת זאת, אני לא יודע שגועל פוגע במערכת החיסונית, וגם לא אמפתיה.

    הכותרת אומרת "הסתכלות על אנשים חולים מפעילה תגובה חיסונית מוגברת", וזה פשוט לא נבדק. הם בדקו משהו אחר כי הם בחרו קבוצת ביקורת שלא קשורה למסקנות. אני לא מבין איך אתה יכול להצדיק את זה.

  • גיל  On 23/08/2010 at 8:39 am

    זה נכון שאלו שצפו בכלי נשק חוו לחץ נפשי גבוה יותר אבל במקרה הזה זה לא הוביל לפגיעה במערכת החיסונית (לפחות כפי שנמדדה במחקר). כלומר התגובה האוטואימיונית הייתה שונה מהתגובה הפסיכולוגית.

    למה לא נבדק? אנשים הסתכלו על תמונות של חולים והתגובה הייתה של המערכת החיסונית, ככה פשוט. אפשר לומר שיש בעייה עם הקבוצת ביקורת אבל האקפט עדיין קיים גם אם לא הייתה קבוצת ביקורת אחת אפילו.

  • moddyfire  On 23/08/2010 at 5:02 pm

    למה לא נבדק? כי לא השוו לאנשים שלא צפו בשום דבר, או בתמונות מרגיעות, אולי סתם הישיבה בחדר (מנוחה?) מגדילה את ייצור החלבון. אבל השוו לאנשים שא-פריורית מערכת החיסון שלהם תעבוד פחות טוב.

    למה הדבר דומה? יבדקו שכיחות מקרי הסרטן אצל יוצאי סיירת מטכ"ל, וקבוצת הביקורת היא יוצאי השייטת. מסקנת המחקר תהיה ששירות בסיירת מונע סרטן.

  • גיל  On 23/08/2010 at 7:49 pm

    מודי, השוו לנתוני הבסיס. אפשר להתווכח אם הבקרה מתאימה או לא אבל אי אפשר להתעלם מהנתון הזה. אני חושב שזה הסבר הרבה פחות הגיוני שסתם ככה הייצור של החלבון עלה.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: