האם תמריצים כספיים יכולים לגרום לתלמידים ללמוד?

רוב האנשים גדלים על האמונה שלימודים הם המפתח להצלחה בחיים. לימודים נתפסים כמשהו חיוני לחיים והתפיסה היא שצריך ללמוד גם אם לא אוהבים את זה. הדבר במיוחד נכון אצל ילדים שבחלקם הגדול שונא את הלימודים בבית הספר. שיטות שונות נוסו במהלך השנים ונועדו לעודד את התלמידים ללמוד, כשהבסיס ברוב החברות הדמוקרטיות הוא חוק חינוך חובה, כלומר ילדים חייבים ללכת לבית הספר עד גיל מסוים. אבל זה שמחייבים אותם ללמוד לא אומר שהם באמת לומדים. אז איך אפשר לעודד אותם ללמוד?

כתבה שפורסמה לאחרונה במגזין טיים סוקרת ניסוי מהפכני חדש שנערך לאחרונה בארה”ב. הרעיון הבסיסי של הניסוי הוא שאם ילדים לא רוצים ללמוד ואנחנו לא מצליחים לשכנע אותם שזה חשוב להם, למה שלא ניתן להם כסף עבור הלימודים ונראה אם זה יעלה את המוטיבציה שלהם ללמוד? הרעיון לכאורה נשמע נורא. לשלם לילדים כסף בשביל ללמוד? הרי זה נוגד את כל התפיסה החינוכית הבסיסית שלימודים צריכים לנבוע ממוטיבציה פנימית, ובכלל זה נשמע מאוד לא מוסרי, נכון?

כשהעלה הכלכלן רולאנד פרייר מהראוורד את הרעיון הזה בדיוק הוא נתקל כצפוי בהרמת גבה במקרה הטוב, ובביקורת חריפה שהובילה אפילו לאיומים על חייו. אצל המבוגרים, הרעיון הזה מעורר אי נוחות גדולה. מורים התלוננו שהוא מציע לשלם לילדים עבור מה שהם אמורים לעשות מרצונם החופשי. פסיכולוגים הזהירו שתשלום עבור לימודים יגרום לציונים לרדת בגלל הזילות בעצם הלמידה, והורים חששו שהילדים שלהם יפסיקו ללמוד אחרי שהם יקבלו את התמריצים הכספיים.

כל הביקורת הזו היא רק חלק מדיון רחב יותר בשאלה הגדולה: למה ילדים לא לומדים בקצב משביע רצון, למרות שקיימות רפורמות מקיפות שונות שנעשו במערכות החינוך ברחבי העולם ולרוב יש זרימת משאבים גדולה לחינוך? אבל השאלה המרכזית בהקשר של למידה תמורת תשלום טרם עמדה במבחן המציאות, האם השיטה בכלל עובדת?

ישנה ספרות עניפה בפסיכולוגיה בנוגע להשפעה שיש לתמריצים וחיזוקים שונים על המוטיבציה. בניסוי קלאסי נתנו החוקרים לפעוטות נייר והם התבקשו לצייר עליו בעזרת עפרונות צבעוניים. אלא שלחלק מהפעוטות אמרו החוקרים מראש שבסוף הם יקבלו פרס בדמות תעודה עם סרט אדום וכוכב מזהב בתמורה לציור, וחלק מהפעוטות לא קיבלו דבר. שבועות ספורים לאחר מכן צפו החוקרים בילדים דרך מראה חד צדדית ביום טיפוסי בגן. הם מצאו שהילדים שקיבלו את הפרס עבור עבודתם העבירו מחצית מהזמן להנאתם בציור, בהשוואה לילדים שלא קיבלו שום פרס. פסיכולוגים הסיקו מכך שתגמול עבור משהו שאנחנו עושים בשביל הכיף פוגע בהנאה שלנו מאותה פעילות. המסקנה היא שבמקום לתגמל ילדים עבור עבודתם אנחנו צריכים לעודד אותם לפתח מוטיבציה פנימית, או בקיצור, ילדים צריכים ללמוד איך הלמידה יכולה להיות כיפית.

אבל מה קורה אם הלמידה אינה כיפית? בניגוד לניסויים בפסיכולוגיה חברתית, אי אפשר להקביל למידה בבית ספר ששנואה על רוב הילדים, לציור או כל פעילות מהנה אחרת בשעות הפנאי. אז כן, היה מאוד נחמד אם הילדים היו נהנים ללמוד ומפתחים מוטיבציה פנימית ללימודים אבל מה עושים אם זה לא קורה? רוב הילדים לא מסתכלים על שיעורי הבית שלהם וחושבים כמה כייפים הם. הדבר נכון גם למבוגרים שרובם עובדים בעבודות שהם לא נהנים מהם ועושים את זה בעיקר עבור הכסף. אז למה להעמיד את הילדים בסטנדרטים גבוהים יותר מאשר אצל המבוגרים?

המחקר של פרייר הוא מחקר ענק, שלמעשה מעולם לא נעשה במימדים כאלו. אחת הטענות התכופות כלפי אנשי חינוך היא שהם מציעים הרבה תאוריות מעניינות, אבל רק לעיתים נדירות בודקים אותן בתנאים אמיתיים. אז פרייר לא רק שהציע מודל חדש ללמידה אלא גם הלך ובדק אותו בפועל. הייחוד של המחקר הנוכחי הוא לא רק בזה שמודל התשלומים לתלמידים נבדק על תלמידים אמיתיים אלא גם במתודולוגיה המחמירה שלו, שהיא אולי המדעית ביותר אי פעם במחקר חינוכי. מערך המחקר הוא ניסויי (דבר נדיר במחקרים מהסוג הזה) שכלל בחירה אקראית של בתי ספר וכיתות, כל אחד עם מודל קצת שונה של תגמולים, כולל קבוצות ביקורת שלא קיבלו שום תמריץ. לצורך המחקר הוא גייס מיליוני דולרים, בעיקר מכספים פרטיים, על מנת לממן את התשלומים לתלמידים. בסך הכל השתתפו במחקר 18,000 ילדים בגילאים שונים ממאות כיתות ב-4 ערים שונות: שיקאגו, דאלאס, וושינגטון וניו יורק. לכל עיר היה מודל אחר של תמריצים ותשלומים. במקום אחד התלמידים קיבלו כסף עבור ציונים טובים, במקום אחר, אם לא הלכו מכות עם תלמידים אחרים ועוד. תוצאות המחקר הפתיעו לפעמים אפילו את החוקרים, ללמדנו שכשעוסקים בבני אדם תמיד צריך לצפות לתגובות לא צפויות.

כך למשל, במדינת ניו יורק נוסה המודל ה”קלאסי” שבו משלמים לילדים על ציונים גבוהים יותר במבחנים. המודל נוסה על ילדים בכיתות ד’ שקיבלו 25 דולר על שיפור ציונים וילדים בכיתה ז’ שקיבלו 50 דולר עבור ציונים גבוהים יותר. בממוצע קיבל כל תלמיד בכיתה ד’ 140 דולר, בעוד אלו בכיתה ז’ קיבלו 230 דולר בשנה. למרות זאת, התוצאות בסוף השנה הראו שלא היה שום הבדל משמעותי בציונים בין אלו שקיבלו תגמולים כספיים לאלו שלא שהיו שייכים לקבוצת הביקורת וזה על פי כל קנה מידה משמעותי (ציונים במבחנים סטנדרטיים בסוף השנה, כמות הלימודים וכו’).

בעיר שיקאגו נוסה מודל מעט שונה של תשלום עבור ציון אצל תלמידים מבוגרים יותר בכיתה ט’. כאן התלמידים קיבלו כסף לא עבור השיפור בציון אלא עבור ציון אבסולוטי. ככל שהציון היה גבוה יותר כך התגמול היה גבוה יותר גם הוא. בממוצע, הרוויחו התלמידים 700 דולר אבל התוצאות הסופיות היו מעורבות. תלמידים נכחו יותר בשיעורים וקיבלו ציונים מעט גבוהים יותר מאלו שלא קיבלו כסף, אבל במבחנים סטנדרטיים בסוף השנה לא היה הבדל כלשהו.

בעיר וושינגטון נוסה מודל אחר. תלמידים בכיתות ו’ עד ח’ קיבלו עד 100 דולר כל שבועיים אם השתפרו ב-5 סוגים שונים של פעילויות כולל נוכחות בשיעורים והתנהגות נאותה. התלמידים הרוויחו בממוצע 530 דולר בשנה והראו שיפור ביכולת הקריאה שלהם בהשוואה לאלו שלא קיבלו כסף.

בעיר דאלאס נוסה המודל הפשוט מכולם וגם זה שזכה להצלחה הגדולה ביותר. תלמידים בכיתה ב’ קיבלו 2 דולר עבור כל ספר שקראו (וענו על מספר שאלות שקשורות אליו במחשב). בממוצע, כל תלמיד קיבל 14 דולר בשנה (בכל זאת, כיתה ב’). תלמידים אלו שיפרו את הבנת הנקרא שלהם בצורה משמעותית ביותר, בהשוואה לקבוצת הביקורת שלא תומרצו על קריאת יתר. השיפור היה דרמטי ביותר ושווה ערך לשלושה חודשים נוספים של לימודים בבית ספר. מעבר לכך, אותם תלמידים המשיכו להצליח בלימודים גם בשנה השנייה כשהתשלומים נפסקו.

המסקנה הראשונית מהמחקר היא שתמריצים כספיים יכולים לעבוד לפחות כמו ופעמים רבות טוב יותר מרפורמות מקיפות אחרות שנעשות בבתי ספר ובהוצאה כספית קטנה הרבה יותר (בסך הכל קיבלו התלמידים 6.3 מיליון דולר שזה יחסית מעט כסף ביחס להוצאות החינוך האדירות). הכסף לבדו לא מספיק אבל אבל בשביל תלמידים מסוימים הוא יכול להוות חלק מהפיתרון.

מסקנה נוספת היא שהתמריצים עובדים בצורה הטובה ביותר כשלתלמידים יש שליטה על מעשיהם וכשהסיכויים להכשל נמוכים. להיות נוכח בשיעור זו לא משימה קשה ויש לתלמידים שליטה מלאה על כך. לעומת זאת, אין להם שום דרך לדעת אם הם יצליחו במבחן. מצד שני, תמריצים לא עובדים אם לתלמידים אין מושג מהחומר הנלמד או איך ללמוד. אני יכול להציע לכם מיליון דולר אם תעברו בהצלחה מבחן במכניקת הקוונטים, אבל אם אתם לא מהמתחום זה לא ממש ידרבן אתכם. לכן תשלום כסף על ציונים גבוהים במבחנים כשהתלמידים לא שולטים בחומר הנלמד או שהם חסרי כל ידע לגבי אסטרטגיות למידה טובות, לא משפר הרבה את ביצועיהם. זו הסיבה כנראה שהתלמידים בדאלאס שקיבלו כסף על משימה שכמעט כולם יודעים לעשות, קריאה, היא זו שהשתלמה גם הכי הרבה. למעשה, השיפור כאן היה דרמטי גם בהשוואה לרפורמות מוכרות כמו הקטנת כיתות הלימוד (משהו שעולה אלפי דולרים לכל תלמיד). יתכן גם שגילם הצעיר של התלמידים הוא זה שתרם להצלחה.

ממצא מעניין נוסף היה שהבנים היו אלו שהרוויחו הכי הרבה מהמודלים השונים כי כנראה כסף הוא תמריץ גדול יותר עבורם מאשר לבנות. זאת בניגוד לרפורמות סטנדרטיות בחינוך שלרוב עוזרות בעיקר לבנות. יתכן שבמקום כסף צריך לתת לבנות משהו אחר. גם התלמידים שהיו הכי בעייתים הם אלו שהרוויחו הכי הרבה. למשל בוושינגטון, רמת הקריאה של התלמידים הללו השתפרה ב0.4 סטיות תקן, משהו המקביל ל-5 חודשי לימוד.

אז סביר שכסף לבדו לא יפתור את כל בעיות החינוך בחברה, אבל תשלומים לפעילויות ספציפיות יכולות בהחלט לעזור כנראה בשילוב עם רפורמות אחרות. באופן אירוני, תשלומים שבועיים או דו שבועיים מאפשרים להורים לעקוב בצורה מדויקת יותר אחרי הביצועים של הילדים שלהם. אם הם מקבלים יותר או פחות כסף הם יכולים לדעת שהילד השתפר או עשה משהו רע. כך שבסופו של דבר מודל התשלום יכול להיות טוב לתלמידים, למורים, להורים וגם הפסיכולוגים יכולים להיות מרוצים.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אורי  On 05/05/2010 at 12:24 am

    זה נשמע מחקר מאוד אמריקאי, באירופה, לדעתי, לא היו מעלים על הדעת כזה דבר. יש בזה משהו די דוחה, אבל בכל אופן, רשימה מעניינת.

  • תרצה  On 05/05/2010 at 2:58 am

    אלו ממצאים מפתיעים, ללא ספק. לא מזמן סיימתי לעיין ולהפנים את התובנות העולות מספרו של דן אריאלי, "לא רציונלי ולא במקרה: הכוחות הסמויים שמעצבים את ההחלטות שלנו". פרקי הספר והפוסט שלך מביאים אותי למסקנה שאנחנו יודעים מעט מאוד על עצמנו, שלא לדבר על היידע שלנו בנושא קבלת החלטות בחיי היום יום של זולתנו, ובכלל זה תלמידי בית-ספר. כמו כן, על סמך הספר והפוסט מובן מאליו שכסף לבדו לא יפתור את כל בעיות החינוך בחברה, אלא רק פעילויות ספציפיות. תודה, תרצה.

  • audrey2  On 05/05/2010 at 3:32 am

    מעניין מאוד. האם נבדקה השפעת המצב הכלכלי של התלמידים על יעילות התמריצים?

  • טל  On 05/05/2010 at 5:27 am

    סביר שניתן למצוא תמריץ (שלילי או חיובי) להרבה מאוד דברים (שליליים או חיוביים), השאלה היא בעצם איזה תחום רוצים לתגמל ומדוע. מהו הערך של מתן תמריץ ללימודים.

  • גיל  On 05/05/2010 at 8:10 am

    אורי, למה בדיוק דוחה? אני מסכים שזה נשמע נוגד את ההגיון לכאורה אבל אם זה עובד אז למה לא?

    תרצה, אכן כך. מסתוריות הדרכים שבהן אנשים פועלים, אם ובלי קשר לכסף. כלכלה התנהגותית זה התחום החם היום במחקר.

    אודרי, כן. התלמידים הכי בעייתים מגיעים לרוב משכונות מצוקה ועליהם ההשפעה הייתה הגדולה ביותר. כמובן שחשוב לזכור שההשפעות שנמדדו הן לטווח של שנתיים בינתיים אבל המחקר ממשיך ונראה אם יהיו השפעות לטווח ארוך יותר.

  • SilentMike  On 06/05/2010 at 7:43 am

    מעניין כרגיל. אני רוצה להתייחס דווקא לנקודה הזו של הבנים והבנות. מהנתונים שעולים מדי פעם לפיהם בנים ובנות יוצאים בממוצע נשכרים מגיעות ההצעות לטיפול שונה בחינוך של בנים ובנות. אני חושב שזו הצעה מאוד לא טובה והסיבה מאוד פשוטה. למרות שבנים ובנות מתפלגים בצורה שונה על נוף ההתנהגות והכישורים, גם בנים וגם בנות מתפלגים בסה"כ על כל הנוף הזה. אם יהיה יחס שונה לבנים ובנות (כלומר אפליה מובנית על סמך נתון שגם אם הוא מצביע על משהו סטטיסטית לא באמת קובע) אז יהיה מיעוט ניכר בקרב שתי הקבוצות שיסבול. אם אנחנו עומדים לחלק את התלמידים לקבוצות שיזכו לחינוך בגישות שונות אז צריך לעשות זאת בצורה פרטנית. צריך לנתח את הטיפוסים שקיימים ואת השיטות שעובדות עבורם ולאבחן כל תלמיד ותלמידה כדי לראות איזו שיטה תתאים לו, וכך לחלק אותם לקבוצות לפי התאמה אישית. כל גישה שתתייחס באופן גורף לבנים בצורה אחת ולבנות בצורה אחרת היא לא צודקת במהותה.

  • גיל  On 06/05/2010 at 8:03 am

    עקרונית אתה צודק אבל השאלה היא מה היקף ההבדלים. אם בממוצע טיפול שונה יניב יותר הצלחה אז למה לא? בדיוק כמו בפוסט שכתבתי לפני כמה חודשים בנוגע לשיטות לימוד שונות לבנים ובנות שהניב תוצאות טובות. מה שכן, צריך לאפשר וגם לאתר את אותם בנים ובנות שמתנהגים הפוך מהממוצע של הקבוצה שלהם ולתת להם להשתתף באותן פעילויות של הקבוצה השנייה.

    • SilentMike  On 06/05/2010 at 8:33 am

      כי אנשים נוטים להיות עצלנים. הרבה יותר קל פשוט להפריד בנים מבנות ולא ממש לחקור ולאבחן, וזה יפגע אולי בחינוך של הרבה ילדים. אני יכול לראות בקלות שאופנה כזו פתאום תופסת ובלי מחשבה מפרידים בין בנים ובנות ושולחים את כל הבנים ללמוד הכל בעזרת משחקים שמדמים תחרות ואת כל הבנות מחלקים לקבוצות שעובדות ביחד. זה יכול כפי שציינתי ליצור פגיעה בהרבה ילדים. זה יצור פגיעה פעם שניה בגלל שיעשו את זה בצורה שטחית וקיצונית כמו שעושים כשמתלהבים מרעיון חדש, ואולי כשזה לא יעבוד יזרקו את זה במקום לעשות את זה כמו שצריך. וזה יצור פגיעה פעם שלישית כי הפרדה גסה כזו יכולה בקלות ליצור אפליה, כמו שקרה בהפרדה הגזעית בארצות הברית (סביר להניח שהבנים יקבלו איכשהו יותר כסף ותשומת לב). אם פשוט יהיו כמה מסלולים חינוכיים ואנשים יוכלו לבחור לילדים שלהם מסלול לפי התאמה אז הבעיות האלה במידה רבה תפתרנה.

      • גיל  On 06/05/2010 at 9:00 am

        ברור שזה צריך להיות מבוסס מדעית ולא סתם לחלק לשתי קבוצות כי זה נוח וגם שצריך לעשות את זה בזהירות הדרושה ובמידה. במקרה הזה באמת עדיין מוקדם לערוך צעדים כל כך קיצוניים כי לא ברור מהות ההבדלים, אבל במקרה של שיטות לימוד שונות יש די הרבה דברים בגו'. בכל מקרה, מה שיכולים לעשות זה פשוט להציע שני מסלולים שונים וכל אחד יבחר מה שנוח לו וככה לא נכריח אף אחד לעשות משהו שהוא לא רוצה.

  • SilentMike  On 06/05/2010 at 9:34 am

    הרעיון האחרון שלך מצוין גיל והוא בעצם ישום של מה שאמרתי (לכן הוא מצוין D:). הוא מונע אפליה בין בנים ובנות. רק הייתי מוסיף במקום 2 שיטות אולי k שיטות כי יכול להיות שיש יותר מ-2 טיפוסים ויותר מ-2 שיטות שיכולות להתאים לרבים אבל לא לכולם.

  • גיל  On 06/05/2010 at 10:55 am

    זה ברור שיש יותר מ2 שיטות ו2 טיפוסים, אבל צריך להתחיל מאיפה שהוא לא? עם זאת, גם צריך להזהר ולא להציע 10 שיטות שונות כי אז תלמידים יכולים להתבלבל ונכנסים לבעיות שמעורר פרדוקס הבחירה.

  • SilentMike  On 06/05/2010 at 2:27 pm

    אפשר לעשות את זה בצורה היררכית, או לפצל את זה לכמה בחירות בינריות, או להכניס שיטה של המלצות. בכל מקרה אני חושב ששכרה של הפרדה מגדרית גסה עלול לצאת בהפסדה כי אם זה יעשה גרוע עלולה לחזור התפיסה השטותית של "כולם אותו הדבר" ויכול לעבור עוד דור עד שינסו להתאים את החינוך לאדם בקנה מידה גדול שוב.

  • הלה, סידני, אוסטרליה  On 08/05/2010 at 6:19 am

    כמה הערות קטנות:
    אני זוכרת שהדבר נוסה גם בארץ. הצלחה (ציון מסוים) בבגרויות הובילה לא רק להצלחה בבגרויות (ביחס לקבוצה שלא קיבלה תגמול כספית) אלא גם להמשך המוטיביציה. (חפש בהארץ לכתבה המלאה)
    כשמדובר בבגרויות, בשיטה הישראלית, הדבר מכריח את כל הנבחנים להיבחן במועד מסוים, ולכן גם להשקיע. כמו כן, ההצלחה בבגרויות משפרת את הדימוי העצמי ומובילה לכך שהתלמידים יכולים להמשיך לאוניברסיטה. שלא לדבר על כך שכסף הוא גם גורם שמשפיע על היכולת להמשיך לאוניברסיטה, בתנאים מסוימים. אני כן זוכרת שהבחינה ניתנה לתלמידים מאזורים שזקוקים לעזרה כלכלית, וכן שהיה הבדל בין בנים לבנות.
    גם אצלנו עשו את זה:
    http://www.smh.com.au/national/get-97-in-hsc-and-well-give-you-3000-school-20090321-94ye.html
    שלא במסגרת ניסויית בית הספר היווני (הגדול ביותר מחוץ ליוון) החליט לתת לתלמידיו תמריץ כלכלי על ציון גבוה מ 97 בבגרויות (הציון משוקלל ביחסית לאוכלוסיה וזה ציון מאוד גבוה). הם טוענים שיש פה הצלחה כלכלית. ההצלחה משמעותית בהרבה לבית הספר: אם הם מעלים את הדירוג הכללי שלהם בין בתי הספר באזור אז (כבית ספר פרטי) הם מעלים את אחוזי ההרשמה ==> יותר כסף בבית הספר הודות ליותר תלמידים.

    עניין אחר:
    מוטיבציה פנימית היא "הגביע הקדוש" של מורים ומחנכים. הרעיון של לתת כסף עבור לימודים הוא מנוגד לכל עקרונותינו. מצד שני, אנחנו לא ממש מבינים כלום במוטיבציה. מה שמניע אותי לא בהכרח מניע אנשים אחרים.
    אני שמחה על כך שבנקודה הספציפית של קריאה מתן תמריצים לא פוגע במוטיבציה הפנימית. התלבטתי האם להכניס את הבת שלי (שקוראת בזכות עצמה, תודה לאל) ל"תחרות" של קריאה וסימון ספרים ביומן הקריאה. אם זה לא מזיק, אז אין לי בעיה להשוויץ בכמה שהיא קוראת.
    ועוד נקודה: יש מקומות (אוסטרליה, למשל) בהם יש יותר הפרדה בין המינים (מלכתחילה) בתיכון. בתי ספר רבים נהוגה בהם הפרדה בין המינים מכל מיני סיבות (חינוך קתולי איכותי וחצי חינם). אני לא בעד לקחת בית ספר מעורב ולחלק בו פנימית לבנים בנות, אבל אני כן חושבת שמנהל/ת בית ספר לבנים/בנות צריכ/ה להסתכל על תוצאות של ניסויים כאלה וליישם אותם.

    • ליאור  On 13/05/2010 at 12:19 pm

      דווקא יש קצת הבנה במוטיבציה או לחילופין מה לא עובד לעורר אותה.

      • גיל  On 13/05/2010 at 12:32 pm

        זו הרצאה מעניינת אבל היא עונה על שאלה קצת שונה. איך לעודד מוטיבציה ליצירתיות שזה קצת שונה מלמידה. אבל הוא מעלה נקודות מעניינות מתי תמריצים יכולים לעבוד ומתי לא.

  • גיל  On 08/05/2010 at 7:35 am

    הלה, מעניין מאוד מה שאת מספרת. אני חושב שהרבה יותר מסובך להמריץ אנשים לקבל ציונים מאוד גבוהים, כי ככל שהציון גבוה יותר כך השוליים של השינוי קטנים יותר. אכן, מחנכים ופסיכולוגים מזדעזעים מכל הנושא, אבל השאלה היא למה בעצם? הרי גם את המבגרים מניעה מוטיבציה כספית במקרים רבים.

  • אהוד  On 08/05/2010 at 10:25 am

    גיל

    אתה שואל מדוע מחנכים מזדעזעים ממתן תמריצים כספיים על הצלחה\השקעה בלימודים. הסבר חלקי ניתן בספרו של דן אריאלי שכבר הוזכר למעלה באחת התגובות: "לא רציונלי ולא במקרה". אחת הטענות שמעלה אריאלי בספרו הוא שאנו חיים במקביל בשני עולמות-עולם שבו שולטות נורמות חברתיות ועולם בו שולטות נורמות השוק. בעולם החברתי איננו מצפים לתגובה חומרית על מתן עזרה שלנו, העולם בו שולטות נורמות השוק נקבע על ידי יחסי קח תן ברורים. כדי להבדיל בין העולמות הללו הוא מציג נסיון של אדם לשלם על ארוחת ערב שקיבל אצל חמותו דבר שמוביל לכאוס משפחתי. ניתן כמובן להודות על ארוחה בבקבוק יין אבל אסור לנקוב במחירו. דוגמאות נוספות הוא נותן בתחום הסקס בו מנסה גבר להמיר את מחיר ארוחה ובילוי בסקס גם כאן אין ההצעה מתקבלת בברכה. לטעמי אכן יש מין הצדק בהבחנות שעושה אריאלי ולכן יש סכנה בעירוב בין הנורמות גם בתחום החינוך.

  • גיל  On 08/05/2010 at 12:10 pm

    אהוד, זו הייתה שאלה רטורית 🙂

    אני מודע היטב לפערים בין הרציונליות הנתפסת למה שקורה בפועל. אכן, יש נורמות חברתיות חזקות נגד תמחור של דברים שנתפס כמשהו זול למרות שבפועל זה מה שמתרחש.

  • אריה מלמד-כץ  On 11/05/2010 at 4:08 am

    פוסט מעניין. אני לא רואה בעיה מיוחדת בתמריצים כספיים ואני אפילו מכיר מורה שנוהג מדי פעם לתת שטר כסף למי שפותר בעיה מסובכת. מצד שני, תמריץ בצורת מחמאה, מתן כבוד פומבי, מכתב הערכה להורים ועוד, יכול להיות יעיל לא פחות, ולדעתי אף יותר.

    אני חייב לומר שאני לא בטוח ששיטת התמריצים הכספיים יכולה להפוך לאמצעי יעיל לשיפור מוטיבציה לאורך זמן, כלומר אני סבור שהיא עשויה להועיל כאמצעי אחד מני רבים, אבל לא כאמצעי קבוע ויחיד. יכולת למידה היא כלי שמי שמחזיק בו יוכל להשתפר ולהתקדם בכל מקום שבו הוא נמצא, והרי לא תמיד יהיו משאבים לספק תמריצים כספיים מיידיים למי שלומד. לכן, לצורך הכנה טובה למצבים כאלו רצוי שהתלמידים יפתחו יכולת להשקיע מאמץ ללא תמורה מיידית.

    בהיבט רחב יותר, אני סבור שתלמידים רוצים ללמוד. אני עוסק בחינוך מדעי וטרם ראיתי כיתה שלא התעניינה במדע. ראיתי בעיות קשב ובעיות התנהגות, אבל הרצון הבסיסי ללמוד תמיד קיים. אני מאשים דווקא את המערכת שלא תמיד יודעת את השיטות הנכונות למשוך את התלמידים. הייתי משקיע יותר מאמץ וכסף בבחירת המורים המתאימים, בשכר הוגן ובהכשרה ראויה, כמו גם בפיתוח תוכניות לימודים טובות ומושכות יותר.

    כתבתי על כך גם בבלוג שלי:
    http://arie-science.blogspot.com/2009/12/blog-post.html

  • גיל  On 11/05/2010 at 8:01 am

    אריה, אתה כנראה צודק. גם אני חושב שכסף יכול לעזור בדחיפה הראשונית אבל אחרי שמתרגלים אליו הוא יהפך לפחות משמעותי, אלא אם כן מגדילים את הסכום שוב ושוב. כמו שהמחקר הזה מראה, הוא כנראה עובד הכי טוב על פעילויות נלוות ולא על ציונים ישירים.

  • אריאל  On 03/06/2010 at 11:20 pm

    נראה לי שכסף יכול להיות תמריץ או למי שתופש כסף כמטרה סופית, או למי שיש לו מטרה מוגדרת וארוכת טווח שלשמה הוא צריך את הכסף.
    אז כדי ששיטת התמריצים הכספיים צריך או לחברת ילדים לתאבת בצע (כסף כמטרה), או להבנות אצלם מטרות ארוכות טווח שהכסף ישמש להן.
    בכל מקרה נשאלת השאלה "למה ללמוד", ואם התשובה היא לא שיש ללימוד עצמו משמעות נהירה (עבור הלומד) אנחנו נכנסים לתחום בעייתי.

    אם כבר, רצוי לשלב: לימודים ותמריצים ששניהם מכוונים למטרות ארוכות טווח.

  • גיל  On 03/06/2010 at 11:24 pm

    השאלה היא אם ילדים יכולים להעריך מטרות לטווח ארוך. לרוב בגיל צעיר הם לא מסוגלים לחשוב במושגים של שנים וממש לא איכפת להם מה יהיה בעתיד. אולי אצל בני נוער זה יעבוד יותר טוב אבל האם כשאתה היית בן 10 נניח היית מוכן לקבל כסף בשביל משהו שיניב פירות בגיל 18? אבל מה שאמרת נכון, צריך למצוא את המודל של שילוב כסף עם תמריצים אחרים.

  • פעילויות לילדים  On 04/07/2011 at 6:52 am

    שלום לכותב הבלוג ולכל המגיבים. מסכימה עם גיל לגבי הערכה של ילדים. הרי בשלב מסוים זה הופך למשחק מבחינתו של הילד ולפעמים הוא יכול לעשות דברים באופן אוטומטי ואפילו לא להבין את המשמעות של דבר.. ומה עם הערכים אחרים שמעבירים לילדים באמצעות תמריצים אחרים? ולאו דווקא ערכים מסחריים וכלכליים…

  • דני מר"ג  On 07/10/2011 at 2:03 am

    אם רוצים לתת מוטיבציה לילדים צריך ללמד אותם מה שחשוב ולא רק מה שזול.

    לא לומדים בבתי ספר כמעט בכלל דברים כמו : בישול , ביצוע תיקוני קלים , איך לנהל עסק , נהיגה , וכל דבר שקשה ללמוד מספר …..

    בית הספר זה בייבי-סיטר .
    אחרת היו לומדים אולי פחות שעות – אבל לומדים דברים שצריך לחיים.

    ואז התלמידים היו גם מכבדים את בית הספר.

    שבת שלום .

  • ציונה  On 08/06/2014 at 2:52 pm

    יש אפשרות לדעת מתי פרייר ערך את מחקרו ?

    • גיל  On 08/06/2014 at 4:25 pm

      תערכי על זה חיפוש בגוגל סקולר, זה בטח יופיע שם.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: