השורשים האבולוציוניים לאונס ותקיפה מינית

המאמר הבא מתפרסם השבוע בגיליון החדש של אודיסאה. כתבתי על הנושא בעבר פעמיים, והפוסט המקורי על הבסיס האבולוציוני לאונס הוא הפוסט הנצפה ביותר אי פעם. הפוסט השני שכתבתי עונה לחלק ניכר מהביקורות על הפוסט כפי שהן מופיעות בתגובות לפוסט המקורי ואפשר למצוא אותו כאן. אני ממליץ לאנשים לקרוא את הפוסטים המקוריים, את התגובות אליו ואת התגובות לתגובות לפנ שמגיבים תגובות מהבטן. לכל מי שמגיב, אנא עשו זאת בדרך מכובדת והשתדלו לבסס את הטיעונים שלכם על עובדות ועל הטיעונים שמופיעים במאמר (כן, אני כבר יודע שאני שוביניסט שבחסות אידיאולוגיה מדעית קיצונית מנסה לשמר את השליטה הגברית של שכמותי בחברה ולהנציח את הפטריארכליה). המאמר באודיסאה מהווה חזרה מסוימת על דברים שכתבתי בעבר אבל גם מציג גם עדויות חדשות ממחקרים חדשים שנעשו לאחרונה ושנועדו לבחון בצורה ישירה את ההסבר האבולציוני מול הטענה של פמיניסטיות מסוימות שאונס הוא תוצר של חברה פטריארכלית. אז אחרי כל ההקדמה הזו, הנה המאמר במלואו (עם כמה תוספות והרחבות שלא נכנסו למאמר המקורי ושינויי עריכה קלים).

כאשר, לפני מספר שנים, פרסמו הביולוג רנדי תורנהיל והאנתרופולוג קרייג פאלמר ספר הדן בשורשים האבולוציוניים לאונס, הותקפו השניים בחריפות עד כדי איומים על חייהם. המבקרים זעמו על עצם האפשרות של טיפול באונס באמצעות המחקר המדעי והאבולציוני. הספר נחשב ל"פוליטקלי נון קורקט" והמתקיפים אף רמזו שכותבי המחקר מנסים להכשיר מעשי אונס שלהם עצמם.

הסערה שחולל פירסום הספר דומה לזו שהתרחשה מספר שנים קודם עם פרסום הספר "עקומת הפעמון" שדן בהבדלים באינטליגנציה בין שחורים ולבנים. שני הספרים נגעו בנושאים שנחשבים "רגישים חברתית" וכטאבו לחקירה מדעית. כל ניסיון להתייחס אליהם במחקר מדעי מתויג מיידית כבעל אג'נדה אידיאולוגית. בחלק גדול מהמחקר האבולציוני, בעיקר בתחום התנהגות חברות קופי אדם, מעורבים שיקולים אידאלוגים, פסיכולוגיים ומדעיים של התנהגות "פוליטית נכונה", המקשים על ביצוע ופירסום המחקרים ללא לחצים התנגדויות והחרמות.

אונס הוא פשע נוראי. המחשבה על אונס מעוררת חלחלה, חרדה וכעס. ההנחה שאפשר לחקור אונס בצורה רציונאלית מעוררת אי נוחות. החשש הוא שהסברים מדעיים ישמשו כהצדקה למעשי אונס, סוג של הגנה לאנסים כמו הגנת אי השפיות אצל רוצחים. הטענה כי מעשה האונס הוא תכונה אנושית שנבררה במהלך האבולוציה עשויה לתת לאנשים חסרי הבנה בתחום לגיטימציה לאונס. רבים סבורים שהעובדה שכוחות אבולוציוניים מעצבים את התנהגותינו משמעה שהתנהגויות אלו טבעיות ובלתי נמנעות. אם כך הדבר, לאנסים אין שום אחריות על מעשיהם והם תמיד יוכלו "להאשים" לחץ גנטי שגרם להם לאנוס.

ענף האבולוציה ההתפתחותית מטפל היום בכל התנהגות אנושית באמצעות הסברים אבולוציונים טובים יותר או פחות. החוקרים מחפשים סוג של צורך אבולציוני שמסביר את דפוסי האונס על פי עקרונות הברירה הטבעית (או המינית). בהנחה שכולם מעוניינים במניעת, או לפחות בהפחתת מקרי האונס, כל ניסיון להבין ולהסביר את נושא האונס מבחינה מדעית יכול לקדם אותנו להשגת מטרה חשובה הזו. המחקר האבולוציוני הוא חלק מנסיונות להסביר התנהגות אנסים בתוך הקשר רחב יותר מפשעים אלימים של פושעים ופסיכופתים.

אונס קיים בכל תרבות מוכרת בעולם. מחקרים אנתרופולוגיים בשבטים נידחים מראים שבכל חברה שאי פעם תועדה קיים אונס (אם כי בשיעורים משתנים). אונס נפוץ גם אצל בעלי חיים, החל מחרקים ועופות, וכלה בפרימאטים – אוראנגאוטנים, שימפנזות וגורילות, שארי בשרנו הקרובים מבחינה אבולוציונית. אצל אוראנגאוטאנים למשל, זכרים חלשים ובעלי סטטוס נמוך, חסרי טריטוריה, יתקפו נקבות שנמצאות בטריטוריה של הזכרים החזקים יותר. המעשה מוגדר כאונס מכיוון שהנקבות עושות כל שביכולתן להמנע מהמגע המיני, כולל ניסיונות בריחה, צרחות ונשיכת התוקף, התנהגויות שהן אינן מפגינות בזמן יחסי מין עם זכר אלפא בעל סטטוס גבוה.

ההכרה שאונס אינו אקט אכזרי של אלימות כשלעצמה אלא מבוסס על דחף מיני חזק, היא זו שעומדת בלב ההסבר האבולוציוני. טענה זו היא שיוצרת את התגובות החריפות בקרב מי שמתנגדים להסבר כזה. לפני מספר שנים הצהיר אירגון האו"ם ש"אונס הוא ניצול לרעה של כוח ושליטה, שבו האנס מבקש להשפיל, לבייש, להביך, לבזות ולהבעית את הקורבן. מטרתו העיקרית היא הפעלת כוח ושליטה על אדם אחר." התפיסה הרווחת היא שהדחף המיני הוא משני לאלימות המופגנת במעשה. בפועל, המחקרים האבולציונים מוכיחים בדיוק את ההיפך. אנחנו נוטים להאמין שיחסי מין מתרחשים תמיד מאהבה ובהסכמה מלאה ואם מין הוא תמיד דבר טוב, אז אונס שהוא בהכרח מעשה רע לא יכול להיות קשור למין. הבעייה עם הסבר פשטני זה שהוא לא עומד במבחן המציאות האמפירית.

קחו לדוגמא מקרי אונס בזמן דייט (Date rape). נניח שהדייט מוביל לקרבה אינטימית בין הגבר והאישה אבל ברגע האחרון האישה מסרבת לשכב עם הגבר והוא אונס אותה. כמובן שלאישה תמיד שמורה הזכות לומר "לא" בכל שלב, אבל האם הגיוני לחשוב שבבת אחת השתנו מניעי הגבר? ברגע אחד הוא מעוניין ביחסי מין מתוך קירבה וידידות, וברגע שני הוא הופך עורו לתוקף אכזר ואלים ורק רוצה להפגין אלימות דרך האונס?

אם הוצאת דחף אלים היתה המטרה היינו מצפים לפגיעה פיסית קשה של הנאנסות. בפועל, האלימות המופגנת באונס היא האמצעי שנועד לשלוט בקורבן ולמנוע את ההתנגדות ולא לשם פגיעה פיסית חסרת אבחנה. האלימות היא תוצר לוואי של האונס ומחקרים מראים שהפגיעה הפיסית ברוב מכריע של מעשי האונס מינימלית. רק 4% מהנאנסות סובלות מפגיעה חמורה, ורק אחת מ-500 נאנסות נרצחת לאחר האונס.

אונס הוא אכן מעשה אלים. מעשה של כפייה בכוח על הנאנסת. אבל לא נטייה לאלימות או סטייה חברתית מסבירים את מעשה האונס. ההסברים נמצאים בתחומי הדחף המיני, הצורך במין, שהוא חלק מהאינסטינקט הבסיסי להעברת הגנים לדור הבא. המבחן האבולוציוני החשוב ביותר אינו הדרך אלא התוצאה, ובמבחן התוצאה (שהיא כמובן צאצאים) אסטרטגיית האונס, לפחות סטטיסטית, התבררה לאורך ההסטוריה כאסטרטגיה מוצלחת בתנאים מסוימים ולכן גם המשיכה להתקיים עד ימינו. יש כמובן אין סוף אסטרטגיות אפשריות לפיתוי וקיום יחסי מין – החל מנוצות הטווס, ריקודים ותנועות, לבוש, ריח, קול ומה לא. המאמץ והיצירתיות שמשקיע הזכר בנסיון להשיג מין זמין הוא אדיר. הפעלת כוח ואונס הם חלק מהמאמץ הזה, חלק שאינו מתחשב ברצון האישה.

הברירה המינית עוסקת בדרך שגברים ונשים בוחרים בני זוג לצורך יחסי מין ובכוחות האבולוציוניים שמעצבים את הבחירות הללו. ההבדלים העיקריים בהתנהגות גברים ונשים נובעים מזמן פוריות מוגבל של נשים הן במספר הילדים שאישה יכולה ללדת, והן בתקופת הפוריות שמוגבלת לרוב מאמצע שנות העשרה ועד לשלהי שנות ה-40 לחייה. בנוסף, נשים הן אלו שנכנסות להריון ולאורך ההיסטוריה האבולוציונית הניקו את התינוק למשך תקופות ארוכות לאחר הלידה. בזמן זה אינן יכולות להוליד צאצים נוספים בעוד שגברים ממשיכים במסע לפיזור הזרע.

ההבדלים הללו גורמים לנשים להיות בררניות הרבה יותר בבחירת בני זוג במטרה לנצל את המקסימום מאקט ההזדווגות. אישה כמעט תמיד תוכל למצוא פרטנר מיני. לא תמיד זה יהיה הגבר האידיאלי מבחינתה, אבל תמיד ימצא הגבר שמוכן לשכב איתה והיא יכולה לנסות ולבחור. לעומת זאת בין גברים יש שונות גדולה מאוד ביכולת להשיג פרטנריות מיניות, ובכמות יחסי המין שהם חווים. יש מספר קטן של גברים עם הצלחה מינית גדולה, לעומתם ישנם גברים אחרים שמתקשים מאוד למצוא פרטנרית למין.

אותם גברים שמתקשים למצוא נשים שיסכימו לשכב איתם מרצון, הם אלו שעלולים במקרים מסוימים לאנוס. מחקרים מראים שחלק ניכר ממקרי האונס מגיעים בדיוק מגברים כאלו, לרוב משולי החברה ומסטטוס סוציו אקונומי נמוך. מחקר שנעשה על 186 חברות פרה-תעשייתיות מראה שככל שהחברה פוליגמית יותר (דהיינו, יש גברים שנשואים ליותר מאישה אחת) כך מקרי האונס מרובים יותר, אבל, וזה אבל חשוב, העונשים על אונס חמורים יותר והוא רחוק מלהיות נורמטיבי. בחברות פוליגמיות התחרות התוך גברית על לב הנשים חריפה ביותר. מספר קטן יחסית של גברים שהינם בעלי סטטוס גבוה נהנים מהצלחה רבייתית גדולה, בעוד מספר גדול יחסית של גברים נשאר ללא בנות זוג. הגברים הללו ייטו לאנוס יותר מכיוון שאין להם בשיגרה גישה לבנות זוג.

הניתוח האבולוציוני ממקם את האונס כחלק מקשת ההתנהגויות המיניות האנושית. דחף מיני הוא תכונה הבסיס לחיים. מצד אחד הוא מוביל למעשה האהבה, הפוריות והישרדות המין ומצד שני הוא עלול להביא לאונס. אין ספק שאונס הוא אסטרטגיה קיצונית של התרבות והפצת הגנים. אסטרטגיה שעלולה להוביל לסנקציות חברתיות (כמו נידוי), משפטיות (מאסר או הוצאה להורג). למרות זאת אונס מתקיים בכל חברה וכמעט בכל תקופה. במצבים בהם הסיכוי להתפס או להפגע נמוכים, יש יותר גברים שבוחרים לבצע מעשי אונס.

כך במצבי מלחמה למשל, נפוץ מאוד שהאוכלוסייה הכובשת אונסת נשים מהצד המובס. הסיכוי לשלם מחיר כלשהו על מעשי האונס הללו נמוך. זה קורה גם עם גברים שנחשבים "נורמטיביים" שלא היו חושבים לאנוס אלמלא הנסיבות ה"מקלות" שנמצאו בהם. מבחינה זו, האונס מהווה אסטרטגיה רבייתית מזדמנת, שמתרחשת בעיקר כשהמחיר והסיכויים להתפס ולהענש על התנהגות זו, נמוכים. התנאים, כמו גם היחס בין המחיר לתועלת, ישתנו מחברה לחברה ומזמן לזמן.

דוגמא נוספת לניצול מצבים מצד האנס היא אונס ילדות ונערות על ידי קרובי משפחה, שכנים או מכרים. ילדים הן אוכלוסיה רגישה ביותר. הם מוגבלים מבחינה פיסית למקום מגוריהם ותלויים פסיכולוגית במבוגרים הסובבים אותם. המבוגר יכול לנצל את העובדה שהילדה נמצא בקרבתו ותלויה בו ולכן לא מסוגלת מבחינה נפשית להתנגד למעשיו או להתלונן כנגדו (במיוחד אם מדובר במישהו שגר איתה באותו בית כמו אח או אב). חשוב לזכור שבחברה המערבית למרות שמדובר מבחינה משפטית בקטינות, מבחינה מינית הן יכולות להיות בתחילת גיל הפוריות ולהפגין סימנים שמפורשים על ידי גברים כרמזים מיניים ומושכים.

רוב האנסים הם גברים צעירים בשיא אונם, בזמן שהתחרות עם גברים אחרים על בנות זוג חריפה ביותר. רוב הנאנסות הן נשים בשיא גיל הפוריות, בעלות סיכויי התעברות גבוהים ביותר. 70% מהנאנסות נמצאות בין הגילאים 16-35 כשהממוצע הוא 24. ההתפלגות גיל קורבנות האונס מפתיעה מאוד אם מסתכלים על התפלגות הקורבנות של פשעים אחרים, במיוחד כאלו שמערבים אלימות פיסית. אם אונס היה פשע של אלימות, סביר שהקורבנות היו בעיקר נשים מבוגרות הרבה יותר, כאלו שיתקשו להתנגד פיסית לאונס ולא נשים שנמצאות בשיא כוחן הפיסי. כמובן שגם נשים מבוגרות, מעבר לגיל הפוריות, נאנסות. יש הרואים בעובדה זו הוכחה שלאונס אין מרכיב מיני מרכזי. אבל נשים מבוגרות מקיימות גם יחסי מין מרצון ואף אחד לא יכול לטעון שזו הוכחה שליחסי מין רגילים אין דבר עם מיניות.

העובדה הפשוטה שרוב מוחלט של מעשי האונס מבוצע על ידי גברים, מפורשת על ידי אחדים כסימן לפטריארכליות ולחברה גברית דומיננטית. אחת המייצגות הבולטות של הגישה הזו היא הפמינסטית סוזן בראונמילר שטוענת שאונס מנציח שליטה גברית בחברה וכל הגברים מרוויחים מקיומו כי הוא מטיל טרור על כל הנשים שחיות בפחד מתמיד מפניו. על פי גישה זו ככל שיהיה שיוויון גדול יותר בין גברים ונשים כך יפחתו בטווח הארוך מקרי האונס. מחקר מקיף שנערך לאחרונה על ידי הסוציולוג סטיבן סדנרסון כלל השוואה של מידת השיוויון בחברות מודרניות בתקופות שונות. התברר שבמדינות שבהן מעמד הנשים גבוה יותר ויש שיוויון גדול יותר בין המינים – דבר המתבטא למשל בהכנסה גבוהה יותר של נשים וייצוג גבוה יותר של נשים בפרלמנט – אחוז מקרי האונס המדווח דווקא גבוה יותר ממדינות שבהן האי שיוויון גדול יותר. יתכן שמדובר גם ברמה גבוהה יותר של מודעות להגשת תלונות אבל אם בוחנים את הנתונים ב-50 השנה האחרונות, רואים שבמדינות מערביות יש עלייה גדולה במקרי האונס ב-30 השנה האחרונות דווקא בתקופה שהשוויון בין המינים גדול יותר.

ההסבר הפמיניסטי הקלאסי שמתבסס על החברה הפטריארכלית כמעודד מקרי אונס לא עומד במבחן המציאות האמפירית, או במקרה הטוב הוא הסבר חלקי ביותר. ההסבר הזה (שנקרא גם Power theory) גורס שככל שהסטטוס של נשים נמוך יותר, אי השיוויון רחב יותר או השליטה הגברית גדולה יותר, כך יגדל הסיכוי למעשי אונס. באופן כללי, ממצאים מראים שכשנשים מוערכות יותר וחשובות יותר בחברה, כך העונשים על אונס חמורים יותר. סנדרסון מראה שב-80% מהחברות המסורתיות הפטרילינאליות, בהן הירושה עוברת דרך הצד של האב, מקרי האונס נענשים בחומרה, לעומת 40% בלבד בחברות מטריליניאליות שהירושה עוברת בהן דרך האם. הדבר הגיוני על פי ההסבר האבולוציוני, מכיוון שלנשים בחברות פטרילינאליות יש ערך גבוה יותר כאשר הן נשואות. לעומת זאת, בחברות מטרילינאליות, גברים משקיעים הרבה יותר בילדים של אחיותיהם מאשר בילדים שלהם עצמם (בהשוואה לחברות מטריליניאליות) בגלל אי הביטחון שהילדים הם אכן שלהם (עדיף להשקיע בילדים שבוודאות נושאים חלק מהגנים שלך). הנתונים הללו עומדים בסתירה להסבר הפמיניסטי על חברות פטריארכליות ושליטה גברית, שהרי בחברות פטריליניאליות שנחשבות פטריארכליות, אונס נחשב לפשע חמור יותר והעונשים עליו דווקא חמורים יותר. בנוסף, 75% מהחברות שבהן גברים צריכים לשלם מוהר (או לעבוד) תמורת הזכות להנשא לאישה מסוימת (מה שמראה על ערך גבוה של נשים), אונס נענש בחומרה. לעומת זאת, רק ב-13% של החברות שבהן נשים צריכות להביא נדוניה לבעל, אונס נענש בצורה קשה, שוב בניגוד מוחלט להסבר הפטריארכלי שהסטטוס הנמוך של הנשים מעודד אונס. המסקנה המתבקשת והברורה היא שגברים אינם נזקקים לנקוט באמצעים חמורים כמו אונס כדי “לשלוט” בנשים, או כדי להנציח את “נחיתותן”. בחברות שבהן גברים כן פונים לאסטרטגיה כזו הם נענשים בחומרה רבה.

אין חולק על כך שאונס הוא אירוע טראומטי, אבל יתכן שלא כל אונס טראומטי באותה מידה, דפוס שתואם הסבר אבולוציוני שלוקח בחשבון את הפוריות המשתנה של הנשים. מחקרים מראים שהטראומה של נשים נאנסות קשה יותר כאשר הסיכוי להריון הוא גבוה יותר. נשים בגיל הפוריות למשל, חוות את הכאב הפסיכולוגי הגדול ביותר בהשוואה לנשים מבוגרות לאחר הפסקת הווסת. כמו כן, הכאב הפסיכולוגי הגדול ביותר מתרחש כתוצאה מיחסי מין וגינליים מלאים וקטן יותר כשמדובר במעשי סדום. אלו ממצאים שעומדים בקנה אחד עם תאוריית הברירה המינית – מיניות האישה מהווה חלק מרכזי מטראומת האונס.

העלאת הסברים אבולוציונים לאונס אינה שוללת כמובן את אפשרות קיומם של הסברים נוספים. ברור שתופעה כל כך נפוצה כמו אונס מושפעת מגורמים שונים- תרבותיים, חברתיים וגם ביולוגיים. ישנם גם סוגים שונים של אונס שסביר שכל אחד מהם נובע מגורמים אחרים. אונס בדייט, אונס בזמן מלחמה, אונס של קרובים (כולל בעל לאישה), אונס של זרים, אונס ילדים ואונס הומוסקסואלי – כולם נופלים תחת ההגדרה הרחבה של אונס, אבל לכל אחד מסוגי אונס אלו סיבות ונסיבות משלו. רק הבנת הבסיס המיני המשותף לצד הנסיבות היחודיות, יכולה להוביל להבנה מלאה של הנושא בתקווה להגיע להסבר אמיתי שיאפשר פעולות מניעה נכונה ויעילה.

חשוב גם להדגיש את המובן מאליו, והוא שהסבר אבולוציוני לאונס אין פרושו שמה שהיה הוא בהכרח מה שיהיה (כלומר, הכשל הנטורליסטי). גם אם שורשי האונס ממוקמים בהיסטוריה האבולוציונית שלנו, אין זה אומר שעלינו לקבלו כמובן מאליו או לא לנסות למנוע אותו. בני אדם שולטים על מעשיהם ונושאים באחריות מלאה לבחירות שעשו. אונס, גם אם יש לו הסבר אבולוציוני, אינו גזירת גורל. כמעט לכל התנהגות חברתית בין בני אדם יש מקור אבולוציוני מוצק, אבל אלימות, רצח וכמובן אונס, הם תופעות שכל חברה נאורה נלחמת בהם באמצעות חינוך, כללי מוסר, חוק וענישה.

לקריאה נוספת:

פינקר, סטיבן (2005). הלוח החלק: על הכחשת טבעו המולד של הטבע בימינו. מאנגלית: עמנואל לוטם. הוצאת מטר.

Buss, David (2003). The Evolution of Desire: Strategies of Human Mating (Second ed.). New York: Basic Books.

Jones, Owen D. (1999), Sex, Culture, and the Biology of Rape: Toward Explanation and Prevention. California Law Review Vol. 87, 827-941.

Sanderson Stephen K. (February 2010). Testing the Power and Evolutionary Theories of Rape with Cross-Cultural –National Data. Revised version of a paper originally presented at the annual meetings of the Human Behavior and Evolution Society, Fullerton, CA, May 2009

Thornhill, Randy & Palmer, Craig (2000). Rape: A Natural History. Biological Bases of Sexual Coercion. The MIT press, Cambridge, Massachusetts.