נורמות חברתיות במקרה של אסון

כשבני אדם עומדים בפני סכנת מוות, הסיכויים לשמור על נורמות חברתיות קטן מאוד. אנשים רוצים לדאוג לעצמם או לקרובים להם ביותר ולרוב לא איכפת להם מאחרים. החכמה המקובלת היא שתמיד רוצים להציל את הנשים והילדים קודם, אבל האם זה אכן קורה? אסונות היסטוריים מאפשרים לנו לבחון עד כמה זה נכון, ובמקרים נדירים אפילו להצביע על גורמים ספציפיים שמשפיעים על התנהגות אנשים בזמן אסון.

מחקר חדש עושה בדיוק את זה ומשווה שני אסונות דומים למדי. האחד, טביעת הטיטאניק ב-14 באפריל 1912, הוא אחד האסונות המפורסמים ביותר אי פעם. השני, שלוש שנים לאחר מכן, מוכר הרבה פחות. במאי 1915 טבעה הלוסיטניה ליד חופי אירלנד אחרי שנפגעה מטורפדו גרמני במהלך מלחמת העולם הראשונה. בשתי הספינות לא היו מספיק סירות הצלה מה שאומר שהיה מאבק אכזרי על מי ינצל ומי לא. באסון הטיטאניק טבעו 1500 איש וקצת למעלה מ-700 איש ניצלו, באסון הלוסיטניה טבעו 1200 איש מתוך כמעט 2000 איש הספינה, אחוז כמעט זהה של ניצולים ומתים. אבל האם היו הבדלים בדפוס האנשים שניצלו? מסתבר שכן. ניצולי הטיטאניק היו בעיקר נשים וילדים (או כאלו שהיו להם ילדים) בעוד ניצולי הלוסיטניה היו בעיקר אנשים צעירים ובריאים בגילאים 16-35. מה גרם לשוני בין שני המקרים? הבדל בולט אחד: הטיטאניק טבעה במשך שעתיים וארבעים דקות, בעוד לוסיטניה ירדה למצולות תוך 18 דקות בלבד. כלומר, זמן הטביעה הארוך יחסית של הטיטאניק איפשר לאנשים קצת זמן לחשוב את מי להציל ומי לא.

עדויות רבות מראות שהנורמה החברתית של הצלת ילדים ונשים קודם (למעשה, זה היה הפרוטוקול הרשמי של שתי הספינות) נאכפו בקפדנות על הטיטאניק שבה גברים רבים ויתרו באצילות על מקומם בסירות ההצלה. אפשר לראות את העדפת הנשים והילדים כהתנהגות מקורבת שמטרתה האולטמטיבית היא רבייה. נשים בגיל הפוריות "יקרות" יותר מבחינה אבולוציונית מאשר גברים, מכיוון שדי בקלות אפשר למצוא גברים אחרים להתרבות איתם אבל קשה יותר להחליף את אותן נשים בנשים אחרות. ילדים כמובן הם דור ההמשך וחשיבותם גדולה מזו של ההורים בפרספקטיבה אבולוציונית. המספרים מראים שלנשים היה סיכוי גבוה יותר ב-53% להנצל אם היו על הטיטאניק אבל לא נמצא כל הבדל כזה על הלוסיטניה.

קצת מספרים שמשווים בין שתי הטביעות. החוקרים בידדו קבוצה מאוד ספציפית של נוסעים את בני ה-35 ומעלה שנסעו ללא ילדים ושכנו במחלקה השלישית של שתי הספינות. אלו הם האנשים שהיו בעלי הסיכוי הגבוה ביותר למות מכיוון ששכנו בלב הספינה, עמוק מתחת לסיפון ורחוק מספינות ההצלה של הספינה. העובדה שהיו ללא ילדים גרמה אולי למוטיבציה קטנה יותר שלהם לשרוד ביחד לאנשים עם ילדים, וגם בגלל שלא סביר שבעלי משפחות היו נותנים להם לעקוף אותם בתור לסירות ההצלה.

הקבוצה הזו הייתה קבוצת הייחוס או הביקורת בכל ההשוואות. מסתבר למשל שילדים מתחת לגיל 16 היו בעלי סיכוי גבוה ב-31% להנצל מקבוצת ה-35 ומעלה אם שהו על הטיטאניק, אבל סיכוי קטן ב-0.7% עם שהו על הלוסיטניה. גברים בגילאים 16-35 היו בעלי סיכוי של 6.5% נמוך יותר להנצל על הטיטאניק, אבל 7.9% גבוה יותר על הלוסיטניה. עבור נשים בקבוצת הגיל 16-35 ההבדל היה דרמטי הרבה יותר. אלו שהיו על הטיטאניק נהנו מסיכוי גבוה יותר ב-48.3% להנצל בהשוואה לקבוצת הייחוס, בעוד על הלוסיטניה הסיכוי היה גבוה רק ב-10.4% (אבל עדיין היה גבוה יותר). ההבדל המשמעותי יותר היה בהשוואות של קבוצות ממעמד כלכלי שונה. אנשי המחלקה הראשונה על הטיטאניק היו בעלי סיכויי שרידה גבוהים ב-44% מאלו של שאר הנוסעים. על הלוסיטניה המגמה הייתה הפוכה. אנשי המחלקה הראשונה היו עם 11.5% סיכוי נמוך יותר להנצל.

החוקרים מייחסים כאמור את ההבדלים בעיקר להבדל בזמני הטביעה. הם כותבים שאינסטינקט ה-flight or fight עובד בצורה חזקה יותר כשהסכנה ברורה ומיידית, משהו שנראה הגיוני בגבולות של 18 דקות ומטה. לעומת זאת, שעתיים וארבעים דקות מאפשרים קצת יותר מחשבה שמתגברת על האינסטינקט החייתי הבסיסי הזה. עדויות שונות תומכות בכך. למשל, אחרי הפאניקה הראשונה של הפגיעה בקרחון בטיטאניק, הקצינים על הספינה החזירו חלק מהסדר על כנו, והצליחו להפיץ מידע לגבי מה שקרה ומה צריך להעשות.

הבדלים נוספים שצריך לקחת בחשבון הם שהנוסעים על הלוסיטניה היו כנראה מודעים יותר לסכנת טביעה מכיוון שהאזור היה במלחמה. גם סוג הפגיעה, פגיעה של טורפדו, מעוררת כנראה יותר פאניקה. הבדל מרכזי נוסף הוא שהאנשים על הלוסיטניה ידעו מה קרה על הטיטאניק והיו מודעים למימדי האסון שם. הם כנראה לא היו שאננים יותר וכל הדיבורים על ספינת פאר שלא יכולה לטבוע שהתבררו כשגויים אחרי טביעת הטיטאניק חלחלו אליהם. יתכן שזה מה שהמריץ אותם לשאוף לדאוג קודם כל לעצמם. חשוב גם לזכור שהלוסיטניה נטתה כמעט מיידית על צידה ולא הייתה אפשרות אפילו להשתמש בכל סירות ההצלה. תחושת האסון הייתה גדולה יותר והיא זו שכנראה העצימה את התחושה של "כל אחד לעצמו".

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • טל  On 26/03/2010 at 10:43 am

    מה היה הפילוג שלהם מבחינת גיל וכו'?

    • יעל וייס  On 27/05/2010 at 5:59 am

      מעניין לבחון אם הנורמות החברתיות בישראל נשמרות בזמני חירום?
      העבודה שלנו בשם 'רשת חוסן אזרחית' זיהתה שכדי לשמור על הנורמות החברתיות יש צורך לפתח 'תרבות של מוכנות' בקרב האזרחים – ככל שיש יותר מוכנות למשברים, כך ההתנהלות בשעת אמת היא נכונה יותר.

      אני מזמינה אתכם להיכנס לדף הפייסבוק שלנו להשתתף בשיחה:

      http://www.facebook.com/#!/reshethosen?ref=ts

      יעל

  • נחום  On 26/03/2010 at 2:12 pm

    (וההסבר על הידע המוקדם של מקרה הטיטאניק נשמע משמעותי ביותר)
    יש לחוקרים נימוק טוב למה להאמין דווקא לשהבדל זמנים? ולמה להאמין לפרשנות שהם נותנים לעניין הזה בנוגע לנורמות חברתיות?

  • גיל  On 26/03/2010 at 6:23 pm

    אבל בכל מקרה זה לא ממש משנה. הנקודה היא שכל ההבדלים הובילו לתחושה של אסון מוחשי וקרב בעוד על הטיטאניק זה לא היה ככה.

    טל, בויקיפדיה יש פירוט על הנוסעים בכל ספינה.

  • גורו יאיא  On 26/03/2010 at 11:42 pm

    קשה לי להבין איך אפשר להסיק מסקנות כל כך מרחיקות לכת, משני אירועים שנחקרים ממרחק זמן, בלי להגיע למסקנות מוטעות. בלי קשר למשתנים אחרים שהיו יכולים להיות בשני האירועים, שני האירועים יכולים להיות שונים, פשוט כי שתי קבוצות האנשים שהרכיבו את הספינה היו שונות.

  • גיל  On 27/03/2010 at 12:44 am

    תראה, בכל השוואה בין מחקרים שתעשה תמיד תוכל לומר שהקבוצות שונות. ועדיין, בשני המקרים היו אנשים בגילאים שונים, עם או בלי ילדים, מעמד גבוה ונמוך וכו'. מצאו הבדלים די בולטים בין הקבוצות כמו שציינתי וקשה לייחס את זה רק לשונות בין האנשים. מן הסתם יש כאן שילוב של גורמים אבל לא הייתי פוסל מחקר כזה על הסף.

  • טל  On 27/03/2010 at 3:14 pm

    אשמח אם תוכל לכתוב מהיכן הם היו ומה היה פילוגם.

  • דודי  On 27/03/2010 at 4:11 pm

    בלוזיטניה דווקא היו די והותר סירות הצלה, אלא שחלקן נפגעו בפיצוץ, או שמנגנון השחרור שלהן נתקע, ואחרות נהרסו כשהורידו אותן למים.

    היו אנשים שניצלו כשהצליחו להגיע ולהיאחז בשברי הסירות שנהרסו.

    כדי שיהיה תוקף כלשהו למסקנות יש לשכנע, שסיכויי ההשרדות לא הושפעו מהבדלים באופן התרחשות האסון: למשל, משך הזמן שעבר עד שהגיעה עזרה; מספר האנשים שמתו מייד בפגיעה הראשונית, וזהותם, ועוד; סיכויי ההשרדות של אנשים שלא הגיעו לסירות ההצלה (אלה מן הסתם היו ברובם צעירים ובריאים), ועוד.

  • גיל  On 27/03/2010 at 6:40 pm

    בשני המקרים לא הייתה גישה למספיק סירות הצלה, בין אם לא היו מספיק או שהן נפגעו או שאי אפשר היה לגשת אליהן. כמו שציינתי למגיב הקודם, הנקודה החשובה היא כן המחסור החמור בזמן שלא איפשר שום דיון אמיתי. בשני המקרים לא היה סיכוי לקבל עזרה, אצל הטיטאניק בגלל שזה היה בלב ים ובלוסיטניה בגלל הזמן הקצר.

  • טל  On 27/03/2010 at 10:28 pm

    על הטיטאניק
    "רוב הניצולים היו נוסעי המחלקה הראשונה והשנייה, אשר היו קרובות יותר לסיפון, ולכן גם לסירות ההצלה. זאת ועוד, חלק ממסדרונות המחלקה השלישית ננעלו בפני האנשים שרצו לצאת"

    "לא נתנו לכולם להיכנס אליהן אלא רק לאנשי המחלקה הראשונה"

    נשמע דווקא כמו עניין מעמדי חברתי. מוזמן לתקן…

  • גיל  On 27/03/2010 at 10:32 pm

    קרא שוב את הפוסט המקורי.

  • משה  On 28/03/2010 at 1:13 am

    גיל לא הבנתי למה בעצם אישה בת 20 נניח עדיפה על גבר בן 20?
    למה הן יותר יקרות?
    ועוד דבר פעם אמרת שתחשוב לעשות פוסט על התאבדות בראייה אבולוציונית..יש מחקרים בנושא?
    ועוד דבר אם יש עוד מחקרים מעניינים על אונס אשמח אם תביא כי זה בהחלט נושא מרתק
    שבוע טוב

  • גיל  On 28/03/2010 at 2:03 am

    פוריות מוגבלת. קל יחסית להחליף גבר כי הוא פורה רוב חייו אבל לא כך אישה. אני אכתוב על אונס בשבועות הקרובים כנראה.

  • שכ"ג  On 28/03/2010 at 2:26 pm

    למי "קל יחסית להחליף גבר"? אם היה הגיון בטענה הזאת חוק פישר על היחס בין המינים לא היה תקף.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 28/03/2010 at 2:44 pm

    קל להחליף גבר, כי גבר אחד יכול להפרות נשים רבות.

    אם נשכן על אי-בודד אחד גבר אחד ו 10 נשים, ועל אי-בודד שני 10 גברים ואישה אחת (כולם צעירים ובריאים), אחרי כמה שנים נגלה שבאי הבודד הראשון יש כמה עשרות ילדים, ובאי-הבודד השני רק מספר ילדים בודדים…

  • נתן זלדס  On 28/03/2010 at 2:45 pm

    גיל, לא ברור לי מי כאן עושה את ההשוואה בין גברים, נשים או ילדים. האם אתה טוען לאלטרואיזם או לברירה טבעית בהקשר של "טובת ציבור הנוסעים"? הרי לרווק פורה שטרם העביר את הגנים שלו יש אינטרס גנטי מוחלט להינצל על חשבון הנשים שסביבו, אלא אם כן הן אחיותיו – וגם אז רק אם הם חרקים חברתיים, אם איני טועה. יתר על כן, מבחינה גנטית עדיף לאב צעיר להינצל ולעשות עוד ילדים רבים מאשר לטבוע ולהציל את ילדו היחיד, לא כל שכן את אשתו. ברור שמבחינה רגשית ותרבותית הוא ינהג אחרת, אבל אתה נתלה פה בשיקול ביולוגי ואשמח להבהרה.

  • גיל  On 28/03/2010 at 5:44 pm

    היחס באוכלוסייה באמת תמיד נשמר על חצי חצי אבל חשוב גם להבין למה. הוא לא נובע בגלל שלא קל להחליף גברים אלא בגלל תחרות תוך מינית חריפה בין הגברים לבין עצמם. בהחלט יתכן שגורמים כמו אלטרואיזם שיחקו תפקיד וגם יתכן שרווק בלי ילדים יתנהג אחרת מכזה שיש לו ילדים או הרבה אחיינים. זה גם תלוי באיזה גיל הם. אם ברור שהילדים ישרדו (במיוחד אם הם עם האמא) אז זה יכול להיות שיקול. זה משהו שלא בדקו באופן ספציפי במחקר הזה אבל אני מניח שהנתונים קיימים.

  • דודי  On 28/03/2010 at 10:50 pm

    היו אנשים שניצלו מבלי שנכנסו לסירת הצלה – פשוט נאחזו באיזה קרש או שחו עד שהצילו אותם.

    אם סיכויי ההצלה במקרה הלוזיטניה היו גבוהים יותר (כי היא טבעה סמוך לחופי אירלנד ולא בצפון הרחוק) זה יכול להסביר למה במקרה שלה היה גבוה יותר שיעור השרידה של הצעירים החזקים.

  • גיל  On 28/03/2010 at 11:02 pm

    אני לא יודע כמה שרדו בצורה הזו, אבל באופן כללי אחוזי השרידה היו כמעט זהים בשני המקרים.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 29/03/2010 at 11:41 am

    זה יכול להסביר את כל ההבדל.
    הנשים והילדים עלו על סירות ההצלה, והגברים הצעירים שרדו בלי סירות הצלה. אם העזרה היתה מגיעה כמה שעות מאוחר יותר, הם לא היו שורדים, ופרופיל השורדים היה יוצא זהה אחד לאחד לזה של הטיטאניק.
    וכל שאר הנימוקים, ההסברים, והניתוחים יכולים להיזרק מהחלון.

    אני כמובן לא יודע שזו האמת, אבל נראה לי שכל עוד אין ראיות שסותרות את התזה הזו, אני אעדיף אותה, על פי עקרון התער של אוקהם.

  • גיל  On 29/03/2010 at 11:52 am

    שני שליש מהאנשים טבעו ככה שגם אם פה ושם מישהו שרד כשהוא נאחז בקרש זה עדיין אחוז קטן שלא מסביר הרבה.

  • סתם הערה קטנה  On 30/03/2010 at 5:28 am

    הזמן פחות משנה כאן. מה שמשנה הוא *האפשרות של קציני האונייה לרכוש שליטה על הנוסעים*. הרי רוב האנשים (לדוגמה, עובדי הצוות הצעירים והמחוספסים של הטיטניק) לא היו מניחים בתנאים רגילים לחבורת סנוביות בורגניות לתפוש על חשבונם מקומות בסירות ההצלה. הסיבה העיקרית לשמה ציוו הקצינים את הפקודה של "נשים וילדים קודם" אינה מפני חשיבה אבולוציות – אלא מקורה בשאיפה לרכוש את הגינונים הג'נטלמניים המפורסמים, שבעיקרם: ההערצה האובססיבית לנקבות. בגלל שהקצינים החמושים נשבו באותה תפישה אבירית, הם מנעו באיומים מאנשי הצוות ושאר הנוסעים הגברים את האפשרות לחטוף את מה שהיה מגיע להם. בוודאי שההעדפה לשמר נשים וילדים היא אבולוציונית. סברתי כך עוד לפני שידעתי שיש כלל כזה בביולוגיה. ובוודאי שהתייחסותם של גברים לנשים כאל מתנת-האל לאנושות גם היא אבולוציונית. אבל, בעניין המסויים הזה, אין פה כדי ללמוד שום דבר על העדפת הנשים באופן אינסטינקטיבי. בקיצור, אפשר ללמוד כאן בעיקר על השלטת חוקי פרוטוקול.

  • גיל  On 30/03/2010 at 6:55 am

    ממה שאתה מצביע עליו זה ההבדל בין גורמים מקורבים לאולטימטביים שדנתי בהם בעבר. זה לא שיש נטייה אבולוציונית להציל נשים מספינה טובעת, אלא שההעדפה הכללית להציל נשים באה לידי ביטוי בפרקטיקות שהיו קיימות על הספינה. מעניין אגב אם זה עדיין קיים היום.

  • סוציולוג  On 30/03/2010 at 1:22 pm

    חפשו שם את התשובה, אלא אם כן לגבר מהמהעמד הנמוך יש מבנים פסיכולוגים שונים מלגבר "אציל" מהמחלקה הראשונה.
    אולי האחוז הגבוה של הנשים והילדים הוא בגלל שהן לא נמצאו במעמד הנמוך של פשוטי העם שרובם נהרגו…

  • א  On 03/04/2010 at 11:00 pm

    מעניין אבל שהנורמה "קודם נשים וילדים" היא תוצר חדש יחסית (שדווקא קשור לאסון הטיטניק), בעבר אם אני זוכרת נכון, במצבים של רעב הילדים היו הפחות חשובים מה שמרמז לדעתי שזה קשור יותר לנורמת האציליות של התקופה. השוני בין שני המקרים יתכן וקשור למה שאמרת, הלחץ בהם האנשים היו נתונים או פשוט העדר דמות "מצפונית" שתנווט את ההתרחשות. ייתכן וגם בטיטניק אם לא היו מנסים להשליט סדר ולדבר אל מצפונת, מי שהיה יכול להינצל, היה מנסה להינצל.

  • גיל  On 03/04/2010 at 11:27 pm

    היי א', כן זה יכול מאוד להיות, אם כי הנורמה הזו הייתה קיימת כבר באסון הטיטאניק. אני מעריך שאת צודקת ואם היה פחות זמן ותחושה חזקה יותר של אסון על הטיטאניק היינו מוצאים דפוסים דומים.

  • א  On 03/04/2010 at 11:36 pm

    כן, הנקודה שלי הייתה שזו הייתה נורמה של התקופה. יהיה מעניין להשוות אסונות מתקופות עתיקות יותר, ייתכן והיינו רואים דפוסים שונים.

  • גיל  On 03/04/2010 at 11:51 pm

    הבעייה היא שקשה למצוא מקרים דומים שבהם מוות הוא כמעט וודאי ויש זמן קצר מאוד והרבה אנשים להציל. יש דוגמאות מודרניות יותר, למשל טביעה של מעבורות ובאמת מעניין לראות אם יש הבדלים.

%d בלוגרים אהבו את זה: