השפעת הטסטוסטרון על התנהגות אנשים במשחק האולטימטום

טסטוסטרון הוא הורמון שמשפיע על התפתחות המוח ועל ההתנהגות מינית של גברים ונשים כאחד. כך למשל, גברים עם טסטוסטרון גבוה נחשבים לאטרקטיביים יותר, מספר הפרטנריות המיניות של גברים אלו גבוה מהממוצע והם נוטים לחפוץ ביחסים מזדמנים יותר מגברים עם רמות טסטוסטרון נמוכות (וגם בוגדים יותר ביחסים לטווח הארוך). בנוסף, רמות גבוהות של ההורמון מלוות בעלייה בהתנהגויות אגרסיביות ואלימות, בעיקר אצל גברים. לאנסים ורוצחים יש רמות גבוהות של טסטוסטרון בהשוואה לאנשים רגילים או אפילו "סתם" גנבים או מבצעי פשעים קלים יותר. רבים מהקשרים שנמצאו היו מתאמיים ולא תמיד היה ברור אם טסטוסטרון הוא הגורם להתנהגויות הללו או שיש משתנים אחרים מתערבים. על מנת לבחון את ההשפעות של טסטוסטרון על התנהגויות בני אדם באינטרקציות חברתיות נערך לאחרונה מחקר חדש.

כדי לבחון את הנושא השתמשו החוקרים במשחק כלכלי נפוץ מאוד שנקרא משחק האולטימטום (אפשר לקרוא עליו גם כאן וכאן). בצורתו הבסיסית ביותר, מקבלים אנשים סכום כסף מסוים (נניח 10 דולרים) שמתוכו הם צריכים לבחור כמה לשמור לעצמם וכמה לתת למשתתף זר להם. אם המשתתף מקבל את הצעת המחיר, שני המשתתפים מקבלים את סכומי הכסף (זה שהוצע וזה ששמר לעצמו). אבל אם הנבדק שמקבל את ההצעה הכספית מסרב לה, האנשים נותרים בידיים ריקות. מבחינה כלכלית גרידא אפילו הצעה של דולר אחד אמורה להתקבל על ידי הצד השני מכיוון שעדיף לקבל דולר מלא לקבל כלום. בפועל, זה לא מה שקורה. אינספור מחקרים בכל העולם מראים שאנשים מסרבים להצעות שנתפסות בעיניהם כלא הוגנות ומענישים את הצד המציע שנותר עם חצי תאוותו בידו. עם זאת, רוב המציעים נוטים להיות הוגנים בהצעותיהם ומציעים סכומים הקרובים לחצי מהסכום הכולל. ישנם אינספור הסברים לתוצאות כשההסבר הרווח הוא שאנשים פיתחו את האסטרטגיות הללו לאורך ההיסטוריה האבולוציונית הארוכה, שכללה אינטרקציות דומות. בחברות ציידים-לקטים שמהן התפתחנו, אינטרקציות כאלו חזרו ונשנו ולכן משתלם היה להיות הוגנים, מכיוון שמי שלא היה הוגן לא קיבל הצעות הוגנות מאחרים שידעו שהוא אינו הוגן. בנוסף, יש לאנשים נטייה להעניש מה שנתפס בעיניהם כהצעות לא הוגנות גם אם יש לזה מחיר אישי.

בכל אופן, המחקר הנוכחי רצה לבחון האם לרמות שונות של טסטוסטרון יש השפעה על אינטרקציות בין אנשים ובעיקר על התנהגויות פרו חברתיות כפי שהן באות לידי ביטוי במשחק האולטימטום. החוקרים היו מעוניינים לבחון שתי השערות מנוגדות אחת לשנייה. האחת, המבוססת על פסיכולוגיה עממית (Folk psychology), היא שהצעות נמוכות מהוות התנהגות אנטי סוציאלית ויאפיינו בעיקר אנשים עם רמות טסטוסטרון גבוהות. הצעות כאלו מעלות את הסיכוי לסירוב ובאופן כללי עלולות ליצור קונפליקטים בין המשתתפים במשחק (ובהשלכה, בין אינטרקציות חברתיות בין אנשים בכלל). ההשערה השנייה, השערת הסטטוס, גורסת שלאנשים עם טסטוסטרון גבוה חשוב במיוחד סטטוס גבוה ולכן הם ירצו להמנע מקונפליקטים עם אנשים אחרים שעלולים לחבל בסטטוס שלהם. על פי ההשערה הזו, אנשים עם רמות גבוהות של ההורמון יציעו הצעות הוגנות יותר (קרוב ל-50%) על מנת למנוע חיכוכים מיותרים. לסיכום, שתי ההשערות מובילות לניבויים הפוכים לגבי ההשפעה של טסטוסטרון על ההתנהגות החברתית של האנשים. אחת גורסת שזה יוביל להצעות נמוכות יותר בממוצע, והשנייה להצעות גבוהות יותר.

על מנת לבחון את השפעת הטסטוסטרון על התנהגות אנשים נתנו החוקרים 0.5 מיליגרם של ההורמון ל-60 נשים בעוד 60 נשים אחרות קיבלו פלסבו (טיפול סרק שלא מכיל דבר). אף אחת מהנשים לא ידעה אם היא מקבלת את ההורמון או את הפלסבו. השימוש בנבדקות ולא נבדקים נעשה כי השפעת מנה קטנה של טסטוסטרון גדולה יותר על נשים, וגם בגלל שהפרמטרים השונים של השפעת ההורמון ידועים לגביהן. כלומר, הניסוי הרבה יותר מבוקר עם נשים וההשפעה של הטסטוסטרון עליהן ידועה וקבועה. הנבדקות לא הצליחו לנחש מעבר לניחוש אקראי אם הן קיבלו את ההורמון או את הפלסבו. ארבע שעות לאחר קבלת ההורמון או הפלסבו שיחקו הנשים את משחק האולטימטום כך שחצי מהן היו בצד של מציעות ההצעה הכספית והחצי השני היו צריכות להחליט אם הן מקבלות או דוחות את ההצעה. כל אחת מהנשים המציעות שיחקה 3 משחקי אולטימטום עם 3 נשים שונות דרך המחשב, לשמירת האנונימיות של האינטרקציות.

תוצאות הניסוי תמכו בצורה מובהקת במודל של השערת הסטטוס. נשים עם רמות גבוהות של טסטוסטרון הציעו הצעות גבוהות יותר בממוצע. מעניין אגב שנבדקות שחשבו שהן מקבלות טסטוסטרון הציעו הצעות נמוכות יותר מאלו שחשבו שקיבלו פלסבו, מה שמראה שהאמונה שטסטוסטרון מוביל להתנהגות אנטי סוציאלית, היא כשלעצמה מובילה להתנהגות אנטי סוציאלית. הסבר חלופי לזה שטסטוסטרון מעלה את המוטיבציה לסטטוס גבוה יותר היא שבאותה מידה, אנשים עם טסטוסטרון גבוה יחושו אלטרואיסטים יותר ולכן יציעו הצעות הוגנות יותר. ההסבר הזה הופרך על ידי החוקרים שבחנו את שיעורי הקבלה והדחייה של ההצעות השונות. ההנחה היא נשים עם טסטוסטרון גבוה ייטו לקבל הצעות רבות יותר אם רמות גבוהות של טסטוסטרון אכן גורמות להתנהגות אלטרואיסטית, כולל קבלה של הצעות שאינן הוגנות. בפועל, לא נמצא שום הבדל בין נשים שקיבלו את ההורמון לאלו בקבוצת הפלסבו מבחינת שיעור הקבלה והדחייה של ההצעות השונות. מהצד השני, השערת הסטטוס גורסת שלא יהיה הבדל בשיעורי הקבלה והדחייה כתלות בטסטוסטרון. הסיבה לכך היא שלמקבלי ההצעה יש רק אפשרות לקבל או לדחות הצעות ואין להם שום השפעה על גובה ההצעה, ואין להם את המתח שנובע מכך שהצעה שלהם תדחה כמו גם אין להם שום אפשרות לנסות למנוע מצב של דחייה מאדם אחר על ידי מתן הצעה הוגנת.

תוצאות המחקר הן נדבך נוסף בשרשרת ארוכה של ממצאים שמראים את ההשפעות הביולוגיות על התנהגויות אנשים באינטרקציות חברתיות. אפילו כמות קטנה יחסית של הורמון בודד יכולות להביא לשינויים התנהגותיים בתנאי מעבדה מבוקרים. כמובן שזה לא שולל גם השפעות אחרות, וכפי שהמחקר הזה מראה האמונה של אנשים בהשפעות של הטסטוסטרון הן לבדן עשויות להוביל לשינוי בהתנהגות.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • גורו יאיא  On 10/03/2010 at 10:28 am

    האם השפעתו של טסטוסטרון על גוף האישה (ומכאן על הפסיכולוגיה שלה), אינה צפויה להיות שונה מההשפעה על גבר? אם כן, כיצד המחקר יכול להצביע על נתונים רלוונטיים להשפעת הטסטוסטרון אצל גברים?
    כמו כן, סביר שטסטוסטרון ישפיע אחרת לאורך זמן, מאשר מנה מוכזת שניתנת בזריקה. לפיכך, קשה לי לראות מה תהיה מידת האמינות של המחקר לגבי החיים מחוץ למעבדה.

  • גיל  On 10/03/2010 at 10:34 am

    גם על גברים וגם על נשים. תמיד יכול להיות שההשפעות יהיו שונות על גברים. ונכון שהשפעות לאורך זמן יכולות להיות שונות אבל זו לא הייתה מטרת הניסוי. המטרה הייתה להראות שטסטוסטרון משפיע בצורה סיבתית על התנהגות. אם זה קורה בתנאי מעבדה ובמינון נמוך אפשר רק לשער מהן ההשפעות כשהמינונים גדולים יותר לאורך זמן.

  • טל  On 10/03/2010 at 12:37 pm

    כתבת על הפרטנריות המיניות של גברים עם טסטוסטרון גבוה. מה לגבי הפרטנרים?

    כתבת "מעניין אגב שנבדקות שחשבו שהן מקבלות טסטוסטרון הציעו גם הן הצעות נמוכות יותר מאלו שחשבו שקיבלו פלסבו." זה לא כל כך מובן, מדוע הן הציעו הצעות נמוכות יותר?

  • יוסי  On 10/03/2010 at 12:39 pm

    לא לגמרי הבנתי – נשים שקיבלו טסטוסטורון הציעו הצעות יותר קרובות לממוצע , ונשים שחשבו שהן קיבלו טסטוסטורון הציעו פחות מהממוצע? מה קרה עם נשים שקיבלו וחשבו שהן קיבלו?

    "נשים עם רמות גבוהות של טסטוסטרון הציעו הצעות גבוהות יותר בממוצע. מעניין אגב שנבדקות שחשבו שהן מקבלות טסטוסטרון הציעו גם הן הצעות נמוכות יותר מאלו שחשבו שקיבלו פלסבו" – המשפט הזה לא ברור לי

    באופן כללי , אני לא בטוח אם השפעה של טסטוסטורון על נשים זהה להשפעה שלו על גברים – יכול להיות שזה יותר נוח למדוד , אבל זה נראה לי קצת כמו מקרה של לחפש את המטבע מתחת לפנס

  • גיל  On 10/03/2010 at 6:43 pm

    נשים עם טסטוטסרון גבוה הציעו הצעות גבוהות יותר בממוצע (לא מהממוצע). נשים שחשבו שקיבלו את ההורמון (בלחי קשר אם באמת קיבלו אותו או לא) הציעו הצעות נמוכות יותר, מה שמראה שהאמונה שטסטוטסרון מוביל להתנהגות אנטי סוציאלית, היא כשלעצמה מובילה להתנהגות אנטי סוציאלית.

    לגבי פרטנריות מיניות, אין השפעה של רמות גבוהות של טסטוטסרון אצל נשים על ריבוי פרטנרים שלהן.

  • טל  On 10/03/2010 at 8:56 pm

    אבל התכוונתי לגברים ופרטנרים.

    לגבי מה שהסברת, זה לא גרם לאיזשהו עוות בממוצעים?

  • גיל  On 10/03/2010 at 9:28 pm

    אין מספיק מחקרים בנושא.

    לגבי הנתונים, אלו ההבדלים שמצאו. מה בדיוק מעוות בהם?

  • טל  On 10/03/2010 at 9:31 pm

    שקיבלה טסטוסטרון, זה כולל כאלה שחשבו שזה מה שהן קיבלו וכאלה שלא. אלה שחשבו שזה מה שהן קיבלו הציעו הצעות נמוכות יותר והאחרות לא.

  • גיל  On 10/03/2010 at 9:50 pm

    האפקטים הללו בלתי תלויים אחד בשני.

  • ניר  On 11/03/2010 at 12:10 am

    הנתון שהוספת – אין ריבוי פרטנרים לנשים עם טסטוסטרון גבוה; זו עדות לכך שנשים וגברים מגיבים אחרת להורמון הזה ולכן אין פה עדות מלאה לכך שריכוזים גדולים של ההורמון לא מביאים להתנהגות אנטיסוציאלית אצל גברים

  • גיל  On 11/03/2010 at 2:11 am

    נכון שההורמון אולי עובד בצורה שונה בנושא הזה, אבל בקשר להתנהגויות אנטי סוציאליות או אלימות דווקא יש דימיון אז אולי זה כן דומה שם.

  • אזרח  On 11/03/2010 at 1:52 pm

    הסיבה שנשים שחושבות שהן קיבלו את ההורמון יתנהגו בצורה אנטי-סוציאלית, יכולה להיות שההורמון מספק להן "תירוץ" להתנהגות הזו, כך שהן יכולות להתנהג כמו שהבן באמת היו רוצות, ובו-זמנית לא להיחשב (בעיני הסביבה ובעיני עצמן) כבעלות תכונות שנחשבות בינהן "רעות".

    באופן דומה לכך שאנשים תחת השפעת אלכוהול מתנהגים באופן חופשי ועושים "שטויות" יותר מאשר האלכוהול בפני עצמו גורם להם, בגלל שהם יודעים שהם בסיטואציה "סלחנית" ויש להם תירוץ טוב.

    • Israel Parking  On 09/02/2011 at 1:30 am

      אני חושבת שנגעת בנקודה חשובה והיא הסביבה. נדמה לי שחלק מהקושי בלחקור ולהראות תופעות מהסוג הזה הוא התניות סביבתיות וחינוך וערכים חברתיים. יכול להיות (ואף סביר להניח) שהתנהגות אגרסיבית יותר או דומיננטית יותר מצד נשים בעלות מינונים גבוהים יותר של ההורמון יתעלו את ההתנהגות שלהן בצורה שונה. כך למשל ההתנהגות שלהן אולי לא תכלול יותר בגידות או פעילות אגרסיבית אלא התנהגות "פתיינית" יותר או מניפולטיבית יותר.

      • גיל  On 09/02/2011 at 8:16 am

        ישראל, צריך עם עם זאת להבחין שהנשים התנהגו בצורה שונה, בין אם קיבלו את ההורמון או לא. כלומר, להסביר למה הן התנהגו בצורה מסוימת כשהן רק חשבו שהן קיבלו את ההורמון זה דבר אחד, אבל אי אפשר להתעלם שלטסטוסטרון הייתה השפעה מעבר לאפקט הזה.

  • סתם הערה קטנה  On 14/03/2010 at 3:39 am

    שלוםץ אתה כותב יפה וברור. בנוגע לאבולוציה – היא תמיד מדהימה אותי עד כמה שהיא פשוטה וכל המנגנונים האבולוציונים שכבר חשבתי עליהם לבדי מהיותי ילד: אתה תמיד מגבה אותם במאמרים מדעיים.
    וסתם הערה קטנה:
    "חצי תאוותו בידו" משמע: השיג חצי ממה שרצה. ועל זה נאמר: "אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו" כלומר, אף אחד לא מת כשהשיג אפילו חצי ממה שרצה (אלא הרבה פחות…).על זה שהציע הצעה שהפסידה במשחק ההוגנות, אפשר לומר: אפילו חצי מתאוותו לא בידו, או דבר מתאוותו לא בידו. כדאי לתקן. היה מעניין. תודה וביי.

  • גיל  On 14/03/2010 at 3:58 am

    זו כמובן הייתה חצי בדיחה כי עצם המשחק הוא הכל או לא כלום. אבל אם חושבים על זה לעומק, בממוצע אנשים יציעו חצי מהסכום ואז באמת הם יוצאים עם חצי תאוותם בידם.

  • טל פ  On 14/03/2010 at 5:05 pm

    קראתי פעם (אולי אצלך?) שנשים נשואות בעלות רמות גבוהות של טסטוסטרון נוטות יותר לבגוד.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: