אדפטציות מנטליות שמשפיעות על הבדלים בחוויית הקניות של גברים ונשים

מחקרים רבים מצביעים על הבדלים בין המינים בחשיבה ויכולת מרחבית כמו גם בדרך שהם מאתרים עצמים או מנווטים במרחב. נראה שחלק מהבדלים ביכולות הללו אפשר לייחס לאבולוציה השונה של גברים ונשים, ובעיקר לעובדה שבחלק גדול מההסטוריה האבולוציוניות שלנו, וברוב מוחלט של חברות ציידים לקטים היום גברים עסקו בעיקר בצייד ונשים בליקוט, משימות הדורשות יכולות קוגנטיביות שונות. האם יתכן שהיכולות הקוגנטיביות הדיפרנציאליות, אדפטציות שמקורן בחיינו כציידים לקטים, יבואו לידי ביטוי כשאנו הולכים למכולת? דניאל קרוגר סבור שכן. מאמר שפירסם לאחרונה בשיתוף עם עמיתו דרייסון בייקר, מציע תאוריה חדשה שמסבירה את ההתנהגות הצרכנית של גברים ונשים על בסיס אבולוציוני וגם בוחן אותה בחינה ראשונית.

אין ספק שהדרכים שבהן אנשים קונים ומכינים אוכל היום, שונות מאוד מהצורה שהדבר נעשה לאורך ההיסטוריה האבולוציונית שלנו. כדי להשיג אוכל בחברות ציידים לקטים שמהן התפתחתנו, היה עלינו לללקט או לצוד אותו ישירות, ואז לעבד אותו בעצמנו על מנת שיהיה מוכן לאכילה. בחברה המודרנית, המזון שמוצג בסופרמרקטים ענקיים בקניונים עבר שלבי איסוף ועיבוד רבים עד שהוא מוצג בחנות, וכל מה שנדרש מאיתנו הוא לקנות אותו. אולם החיים בעולם המודרני הם הרף עין אבולוציוני ולמרות שאין ספק שיש השפעות תרבותיות שמשפיעות על תרבות הצריכה שלנו, נראה שעדיין יש השפעות אבולוציוניות על הצורה שבה אנחנו חווים קניות. טרם עבר למשל מספיק זמן על מנת לפתח אדפטציות חדשות שמתאימות לקניות באינטרנט. סביר אם כך שהצורה שבה גברים ונשים קונים היום מושפעת מהעובדה שגברים היו בעיקר ציידים ונשים בעיקר מלקטות.

הבדלים בין המינים ביכולת המרחבית הם מההבדלים הבולטים והעקביים ביותר שנמצאו בין גברים ונשים במחקרים רבים, כולל מחקרים בין תרבותיים מקיפים, ושחופפים ליכולות הנדרשות מציידים ולקטיות בהתאמה. צייד חיות גדולות לאורך מרחקים גדולים הוא משימה הדורשת יכולת ניווט טובה ובניית מפות קוגנטיביות שמאפשרות לצייד לדעת את מיקומו ביחס למיקום החיה ולציוני דרך סביבתיים. ואכן, מחקרים מראים שגברים טובים יותר בממוצע בקריאת מפות וניווטים בכלל, כמו גם במשימות הדורשות רוטאציות מנטליות (היכולת לדמיין מיקומם של עצמים בחלל אחד ביחס לשני). ליקוט פקעות ופירות קטנים יחסית בשטח קטן דורש זיכרון טוב כמו גם יכולת הבחנה טובה בין מה שרעיל ומה שלא. ברוב המקרים, הפירות והירקות המלוקטים הינם עונתיים וחשוב לזכור איפה הם גדלו בעבר. בממוצע, לנשים יש זיכרון כללי טוב יותר לזכירת עצם קיומו של חפץ מסוים כמו גם למיקומו היחסי בהשוואה לעצמים אחרים. בהקשר הזה, מחקר מעניין שפורסם לא מזמן מראה שנשים טובות יותר מגברים באיתור פירות וירקות בשוק מודרני, במיוחד כזה שעשיר מבחינה תזונתית. נשים גם הראו יכולת טובה יותר לנווט ישירות למזון שהם מעוניינות בו, מה שמראה שההקשר שבו מחפשים מזון יכול למתן הבדלים בין המינים ביכולת הניווט.

הבדל נוסף בולט בין גברים ונשים היא הצורה שבה כל אחד מהם מגיע או מתכנן להגיע למקום מסוים. גברים לרוב חושבים בצורה לינארית, וכשמבקשים מהם הנחיות להגיע ליעד ספציפי הם ייטו לתת הוראות הקשורות למיקומם היחסי במרחב מבלי להתייחס למסלול ספציפי (לך צפונה, מערבה וכו'). לעומת זאת, נשים נוטות לחשוב במונחים של מסלולים ספציפיים וכשהן נותנות הוראות הגעה לאחרים הן תדגשנה ציוני דרך בולטים במהלך המסלול (חנויות, בתים וכו'). ההבדלים הללו הגיוניים לאור מה שאנחנו יודעים על הצורה שבהם ציידים ולקטים מתנהגים. כדי לצוד במרחבים גדולים, ידיעת מיקומם של עצמים ספציפיים לא תורמת הרבה להבנת המרחב. לדעת איפה נמצא הצפון יעיל הרבה יותר למקם את עצמנו. לעומת זאת ליקוט, דורש תשומת לב לפרטים בשטח מצוצמם יחסית, וידיעת מיקומם של עצמים ביחס לאחרים במרחב המקומי הזה.

בהקשר של צייד וליקוט חשוב לזכור שלמרות שהבשר שמושג בצייד הכרחי מבחינה תזונתית לקיום, הוא קשה הרבה יותר להשגה ויש שונות רבה ביכולת להשיגו. לפעמים יכולים לחלוף שבועות עד לצייד מוצלח, אבל צייד כזה יכול לספק מזון למספר גדול של אנשים למשך ימים רבים. ישנה גם שונות רבה בתדירות הצייד. צייד יכול לצוד במשך מספר ימים בצורה אינטנסיבית כשהוא נמצא מחוץ למחנה, ואז לא לצוד במשך מספר שבועות. לעומת זאת ליקוט מזון היא משימה המניבה תוצרת קבועה גם אם לא עשירה מדי מבחינה תזונתית. זוהי משימה סזיפית הדורשת ליקוט רב ועל בסיס יומיומי כדי לא לגווע ברעב. פעמים רבות חוזרות הנשים לאותן מקומות שהן יודעות שהם עשירים בפירות, פקעות וירקות. כמובן שעם הזמן והניסיון, היכולת להבחין בין מזון בשל ומזין לפחות מזין ואפילו רעיל נעשית טובה יותר. הגנים המעורבים בראיית צבע נמצאים בכרומוזם X שלנשים יש שניים ממנו לעומת גן בודד שגברים מחזיקים. זה יכול להסביר מדוע נשים רגישות יותר ומבחינות טוב יותר בין הצבעים אדום, ורוד וצהוב, צבעים שמצביעים על ההבשלה של פירות וירקות רבים (זה גם מסביר למה שכיחות עיוורון הצבעים קטנה יותר אצל נשים, שאם אחד הכרומוזים נפגע, הן יכולות לפצות על האובדן בכרומוזום X הנוסף). אם מישהיא מבחינה בפרי שאינו בשל דיו, חשוב לזכור את מיקומו על מנת לחזור אליו בעתיד. כלומר, סבלנות והמתנה לעיתוי הנכון של קצירת הפרי היא תכונה שתאפיין ליקוט, בעוד בצייד צדים מה שאפשר בצורה מיידית. ליקוט גם מחייב זיכרון טוב של מיקום עצמים במרחב ורגישות לשינויים סביבתיים ונשים אכן מפגינות יכולות טובות יותר מגברים בסוג הזה של הזיכרון (למשל, נשים טובות יותר בלזכור איפה חפץ מסוים הונח קודם לפני שהועבר למקום אחר).

הבדל נוסף שאנו מוצאים בין ציידים ללקטיות בחברות ציידים לקטים הוא במידת שיתוף הפעולה וחלוקת המידע שכל אחד מהם מפגין. צייד טוב לרוב לא יכול להסתיר את מה שצד מכיוון שמסעות הצייד נעשים עם ציידים אחרים. מעבר לכך, בחברה שאין בה מקררים, רוב החיות הניצודות ירקבו תוך ימים ספורים עם לא יאכלו ולכן אנשים נוטים לחלוק את הבשר עם אחרים. לא רק זה, יש גם יתרון בפירסום העובדה שאתה צייד מוצלח, מכיוון שהמשמעות שלה היא שאתה יכול לספק את צרכיך והרבה מעבר לכך (ציידים צדים הרבה פעמים מעבר למה שהם צריכים רק כדי להפגין את יכולות הצייד שלהם). הדבר הופך ציידים טובים למבוקשים מאוד כבני זוג. לעומת זאת, ליקוט נעשה פעמים רבות לבד. אם אישה מוצאת שדה מלא בפירות וירקות בשלים עדיף לה במקרים רבים לשמור את המידע לעצמה ולא לחלוק אותו עם אחרות. הפירות והירקות לא ירקבו במהרה, ומכיוון שהן יאכלו בעיקר בקרב המשפחה הגרעינית ולא יחלקו עם אחרים כמו הבשר הניצוד אין סיבה שאחרים ידעו על מיקומם.

האם קניות בעולם המודרני מראות דפוסים של ציידים לקטים?

מחקרים אחרונים שנעשו על מאפייני קנייה של גברים ונשים מוצאים דפוסים ייחודיים לכל מין. באופן כללי, נשים מדווחות הנאה גדולה יותר מקניות והן גם אלו שעושות יותר קניות בממוצע. הבדל נוסף נעוץ בעובדה שגברים מעדיפים לסיים את הקניות כמה שיותר ומעדיפים לקנות הרבה דברים בקנייה מרוכזת אחת, בעוד נשים מבלות זמן רב יותר בחנויות ומעדיפות ביקורים תכופים יותר וקניות קטנות יותר בכל ביקור. כמובן שאין זה אומר שכל הגברים או כל הנשים מתנהגים בצורה זהה, אבל בממוצע, אנחנו מוצאים הבדלים בין המינים.

קרוגר ועמיתו ניסו להרחיב את הידע הקיים על הבדלים בין המינים בתחום הקניות ולראות האם ההבדלים הידועים בין ציידים ללקטים באים לידי ביטוי בצורה שבה גברים ונשים עורכים קניות כיום. לשם כך הם פנו ל-198 נשים ו-169 גברים (כולם סטודנטים אמריקאים) שמילאו שאלונים שונים שנוגעים להרגלי הקנייה שלהם.

תוצאות המחקר תומכות באופן כללי בהשערה שלגברים ונשים יש דפוסי קנייה שונים, ושהדפוסים הללו קשורים להבדלים ידועים מהעבר האבולוציוני השונה של כל אחד מהמינים. כך לדוגמא, נשים, הרבה יותר מגברים, ניווטו את דרכן בחנות על בסיס זיכרון ספציפי של מיקום המוצר. הן דיווחו שהן זוכרות איפה מוצר נמצא על סמך המוצרים שנמצאים לידו על המדף, הן יודעות למצוא מוצר מוכר בחנות חדשה על סמך אלו מוצרים אמורים להיות לידו, ובאופן כללי דיווחו הנשים שהן מנווטות בחלל החנות על פי המוצרים שהן רואות. אם מישהו מבקש מהן לדעת איפה נמצא מוצר מסוים בחנות, התשובה שנשים נותנות הוא לרוב תאור המוצרים שעוברים על פניהם בדרך למוצר המבוקש. גברים יתנו תשובה שתהיה מורכבת משם המחלקה שם המוצר נמצא והמיקום שלה בחנות.

נשים גם דיווחו על צורת קניות שמהווה את המקבילה המודרנית לליקוט. כך למשל, נשים מדווחות הרבה יותר מגברים שהן מפרידות בין מוצרים שונים על בסיס צבע והצורה שבה הוא מעוצב. הן גם ייטו לחזור לחנות ולקנות מוצר נחשק אם הוא נמכר בהנחה. לעומתם, גברים דיווחו שהם מעדיפים לעשות קניות של דברים גדולים כמו מחשב או מכונית, ובכל מקרה מעדיפים לרכז את הקניות שלהם במסע אחד לחנות ולא בהרבה קניות קטנות.

המחקר מאשש את הסטראוטיפ הקיים של אישה שנהנית מעצם הקניות. נשים חוות קניות כפעולה חברתית ופעילות של שעות הפנאי ופחות מייחסות חשיבות לחשיבות של המוצר עצמו בהשוואה לגברים שזה עיקר הסיבה שהם קונים. נראה שזה קורה בעיקר בגלל שמאפייני הקניות בעולם המודרני דומים יותר לליקוט מאשר לצייד ולכן מתאימים יותר לפסיכולוגיה האבולוציונית שלהן. קניונים גדולים שבהם אנחנו מבצעים את עיקר הקניות היום מתאימים יותר לאסטרטגיות מסוג ליקוט, ופחות לאסטרטגיית הצייד שמאפיינת גברים ויתכן שזה מסביר את חוסר העניין היחסי שיש לגברים בקניות. פעולת הקנייה כיום אינה מסובכת, דורשת הליכה למרחקים קצרים יחסית ונעשית בקווים ישרים. אולי לגברים אין אתגר מספיק ברוב הקניות שהם עושים וצריך לעצב עבורם קניות אתגריות יותר?