החשיבות האבולוציונית של הסבתא

אחת החידות הגדולות ביותר באבולוציה של בני אדם היא מדוע נשים מפסיקות לקבל ווסת זמן רב לפני שהן מתות? נשים חיות עשרות שנים אחרי הווסת האחרונה, בלי יכולת להתרבות, בעוד גברים יכולים עקרונית להוליד ילדים עד מותם. לחוסר הפוריות הזה אצל נשים לא נמצא עד היום הסבר מניח את הדעת. מבחינה אבולוציונית, נראה שאם נשים היו פוריות למשך זמן ארוך יותר, הדבר היה נותן להן יתרון אבולוציוני כי הן יכלו להביא צאצאים רבים יותר לעולם שיש סיכוי גדול שיעמדו בפני עצמם ויולידו ילדים משלהם. רוב נקבות היונקים האחרות פוריות ומולידות צאצאים עד מותן ובני אדם מאוד ייחודים בנושא הזה (כמו גם לתקופה הארוכה שבני אדם צריכים לגדל את הילדים עד שהם יכולים להסתדר לבד). במשך השנים הוצעו תאוריות שונות להפסקת הווסת האנושית ואת חלקן סקרתי בפוסט הזה.

אין שום ספק שלידת ילדים נושאת מחיר כבד לנשים וכוללת סיכונים לא מעטים. בחברות ציידים לקטים שמהן התפתחנו, אחוז גבוה של נשים מת במהלך הלידה וככל שגיל האישה עולה, מערכות הגוף חלשות יותר ויש סבירות גבוהה יותר לסיבוכים שונים. ככל שמספר הילדים עולה, כך גם מתגברים הסיכונים והסיבוכים עד כדי קיצור תוחלת החיים של האם (נושא שכתבתי עליו כאן). הדבר נכון במיוחד בלידה של בנים שמכבידים יותר על האישה (בעיקר בגלל משקל גבוה יותר של בן זכר וגם בגלל רמות גבוהות יותר של טסטוסטרון ברחם, נושא שהרחבתי עליו פה). ועדיין, הולדת בן או בת נושאת בקרבה יתרונות אבולוציוניים עצומים ונראה שהמחיר האפשרי או ההשלכות של לידה לא מספיק גבוה כדי למנוע את זה (מודלים שונים של ביולוגים מתמטיים מראה את זה).

ישנה גם הגישה ההפוכה לנושא הפסקת הווסת. יתכן שלא מדובר בנזק מהלידות עצמן, אלא ביתרון שיש לחיים בתקופה פוסט ווסתית. אחת ההשערות הפופולאריות בנושא בעשור האחרון הייתה "השערת הסבתא". ההשערה גורסת שיש יתרון אבולוציוני לתקופה ארוכה של חוסר פוריות פוסט ווסתית, תקופה שמנוצלת לעזרה לילדים ובעיקר לנכדים. אם סבתות יכולות לעזור להשרדות ולרבייה של הנכדים והנכדות שלהן ובכך לסייע בצורה ישירה לגנים שלהן עצמם, יש בכך יתרון אבולוציוני גדול. השאלה המרכזית היא, כמה עזרה כזו הכרחית וכמה עזרה כזו באמת משמעותית כך שהיא תקזז ותבטל את היתרונות של רבייה ישירה של הסבתא עצמה. אחרי הכל, צאצא ישיר של הסבתא ישא מחצית מהגנים שלה בממוצע בעוד נכד נושא רק רבע מהגנים.

האנתרופולוגית קריסטין הוקס מאוניברסיטת יוטה היא זו שניסחה את "השערת הסבתא" המקורית לפני כעשור ובמשך שנים התנהלו ויכוחים מרים על תקפותה. כאמור, אחת הבעיות המרכזיות הייתה שמודלים אבולוציוניים שונים מצאו שעדיין היתרונות של רבייה ישירה עדיפים על תמיכה בנכדים. בעייה נוספת נבעה מכך שהמדגם המקורי של הוקס, שעל פיו היא ביססה את ההשערה שלה, כלל 12 סבתות בלבד. הסבתות שהוקס חקרה הגיעו משבט ההאזדה, חברת ציידים לקטים בטנזניה שהוקס ואחרים חקרו במשך שנים. על פי המחקר שלה, סבתות בשבט ההאזדה עזרו לבנותיהן לאסוף פקעות (מזון חשוב בהיסטוריה האבולוציונית שלנו) בעוד הבנות מניקות את התינוקות שלהן. העדויות הללו הובילו את הוקס לחשוב שלהיות סבתא חשוב לפעמים לא פחות מלהיות אמא.

בשנים שלאחר העלאת ההשערה נעשו מחקרים שונים שניסו לאשש או להפריך אותה. הממצאים שהתקבלו לא היו חד משמעיים והיו במקרים רבים עקיפים (למשל המחקר שמתואר פה שמצא שסבים וסבתות מצד האם מעורבים יותר בחיי נכדיהם). מחקר חדש שניתן לקרוא אותו כאן מנסה לענות על השאלה בצורה מקיפה ובדרך חדשנית.

המחקר שהונחה על ידי קבוצה בראשות הביולוגית האנתרופולוגית לסלי נאפ מאוניברסיטת קיימבריג', בדק את הקשרים הגנטיים בין סבתות לנכדיהם. באופן ספציפי, בחנו החוקרים את הקשר הגנטי דרך כרומוזום המין X. לכל אישה יש שני כרומוזומי X. סבתא מצד האב (כלומר, סבתא שהבן שלהן הביא ילדים לעולם) חולקות 50% מהגן הזה עם נכדותיהן, מכיוון שהם מעבירות את כרומוזום הX לבניהן, שמעבירים אותם בתורן לנכדות. מצד שני, סבתות מצד הבן אינן חולקות את כרומוזום הX עם הנכדים הבנים, שמקבלים את הכרומוזום מצד האם שאינה הבת של הסבתא. מהצד השני, נכדים שנולדים מצד הבת חולקים 25% מהגנים שלהן עם הסבתא בלי קשר למינם מכיוון שלכל נכד יש סיכוי של 25% לקבל את הכרומוזום X מהסב או הסבתא מצד האם. הדבר מודגם באיור הבא מתוך המאמר:

 

כעת, נאפ וצוותה בחנו את שיעורי ההשרדות של נכדים ב-7 חברות שונות שלגביהן יש נתונים גנאולוגיים טובים שמאפשרים בניית עץ משפחה שלם. החברות הללו כללו כפרים חקלאיים ביפן, אתיופיה, גמביה, מלאווי, כמו גם כפרים באנגליה, גרמניה וקנדה שיש לגביהם נתונים משפחתיים עד המאה ה-16. כשחיברו את כל עצי המשפחה הללו למאגר מידע גדול אחד, נמצא קשר מובהק בין דרגת הקירבה של הסבתות שגרו בסמיכות לנכדים ולהשרדות של אותם נכדים. סבתות מצד האב הועילו הכי הרבה לשרידת הנכדות שלהן, ולעומת זאת סבתות מצד האב הועילו הכי פחות להשרדות הנכדים. הנכדים מצד האם היו בדרגת השרדות בינונית, תוצאות החופפות לחלוטין לדרגת הקירבה הביולוגית (לפחות כפי שהיא נמדדת על ידי כרומוזום X).

תוצאות המחקר תומכות ב"השערת הסבתא" ומצביעות על היתרון של סבתות להשרדות הנכדים שהכי קרובים להן גנטית. עם זאת נשארים עדיין כמה דברים לא ברורים. המנגנון שדרכו התהליך מתרחש לא ברור עדיין. אין שום עדות שסבתות מעדיפות בצורה גלויה או מודעת נכדות מצד האב. יתכן שהנכדות הללו מרגישות קרובות יותר לסבתות מסיבה כלשהיא (אולי דרך מנגנוני ריח לא מודעים), דבר הגורם לסבתות להתייחס אליהן בצורה שונה. כמו כן לא ברור עדיין האם ליתרון ההשרדותי של הנכדות מצד האב יש ערך רב יותר מבחינה אבולוציונית בהשוואה ליתרון שהיו הסבתות משיגות מהעלאת גיל הפסקת הווסת.

הערה מאוחרת כי אני שם לב שהרבה מתייחסים לנושא: אין שום קשר בין תוחלת החיים הקצרה יחסית של חברות ציידים לקטים להשערת הסבתא. רבים טוענים בטעות שבגלל שלאורך ההיסטוריה האבולוציונית שלנו אורך החיים היה קצר יחסית אז היו מעט סבתות ולכן אין כאן שום בעייה. זה לא ממש מדויק. נכון שתוחלת החיים הממוצעת הייתה קצרה משמעותית מזו שהיא היום, אבל היא בעיקר נובעת מתמותת תינוקות גדולה. תינוקות שמגיעים לגיל 5 ישרדו עד בגרות ברוב המקרים, ואנשים שהגיעו לגיל 40 יכולים לצפות לעוד 25 שנות חיים בממוצע, זמן שאמור להספיק להולדת ילדים נוספים. סקירה נרחבת של הנושא אפשר למצוא פה.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • SilentMike  On 31/10/2009 at 8:46 pm

    יש עוד סיבה שיכולה להטות את הכף לטובת צד האם דווקא: הבטחון המוגבר בקרבה גנטית.

    נראה הגיוני מאוד שהזקנה משחקת פה תפקיד. בגיל מסוים הסיכון שבמוות שמונע עזרה עתידית לילדים וקרובים אחרים פשוט גובר על הסיכוי שבלידה נוספת. אם לדוגמא הסיכוי של הזקנה לשרוד את הלידה הוא חצי או פחות מהסיכוי של בתה הצעירה זה לבדו מספיק להעדיף השקעה בטיפול בנכד, אפילו בלי לקחת בחשבון בנים ובנות צעירים יותר שעדיין צריכים טיפול בעצמם.

  • גיל  On 31/10/2009 at 9:28 pm

    אין ספק שזקנה משחקת פה תפקיד והמחיר להיריון בגיל מאוד מבוגר גדול. ועדיין, רוב הנשים מפסיקות להוליד ילדים בגיל הרבה יותר מוקדם כשהן בשיא כוחן.

    לגבי הקרבה זה די מעניין כי הביטחון הגדול ביותר בזה שהנכד שלך הוא דרך הבת ולא דרך הבן ולכן הממצאים הללו די מפתיעים.

  • SilentMike  On 31/10/2009 at 9:34 pm

    האם בפליסטוקן נשים בנות 40-50 היו בשיא כוחן?

    בכל מקרה יש את השיקול הנוסף שכל לידה היא מסוכנת והחל מגיל מסויים כמעט בטוח שכבר יש לא מעט ילדים.

    כן. יש פה שתי מגמות מנוגדות.

  • גיל  On 31/10/2009 at 9:36 pm

    ועדיין, גם בפלייסטקון ובחברות ציידים לקטים חיים בקלות עד גיל 70. יש תפיסה מוטעית שאנשים מתים בגיל צעיר בגלל שממוצע התוחלת נמוך יחסית בחברות הללו. אבל למעשה רוב התמותה מתרחשת בגיל צעיר ומי ששורד עד גיל 5, תוחלת החיים שלו לא רחוקה מזו שבעולם המערבי.

  • SilentMike  On 31/10/2009 at 10:51 pm

    רוב האנשים בחברה הקדם מודרנית לא חיו עד גיל מבוגר מאוד. אני מזכיר לך את כל קופות הפנסיה שנקלעו לחובות במאה הקודמת בגלל שההנחה האקטוארית שלהם שהאנשים יאריכו ימים אחרי גיל 65 כבר לא היתה נכונה.

  • גיל  On 31/10/2009 at 10:53 pm

    ועדיין, רוב הנשים לא הולידו ילדים אחרי 40 אם ובלי קשר לווסת.

  • שרון  On 01/11/2009 at 6:09 am

    הי גיל,
    פוסט מצוין, כרגיל, אולם הפעם לא הבנתי כל כך את הסוף.
    כתבת:

    "סבתות מצד האב הועילו הכי הרבה לשרידת הנכדות שלהן, ולעומת זאת סבתות מצד האב הועילו הכי פחות להשרדות הנכדים. הנכדים מצד האם היו בדרגת השרדות בינונית, תוצאות החופפות לחלוטין לדרגת הקירבה הביולוגית"

    1. לפי המשפט הראשון, הסבתות מצד האב הן הכי וגם הכי פחות מועילות. מהו הנכון?

    2.מה זה נכדים מצד האם?

    תודה

  • גיל  On 01/11/2009 at 6:27 am

    אכן, הסבתות מצד האב הכי מועילות והכי פחות מועילות כתלות אם לאב יש בן או בת. אם יש בנות אז הדימיון הגנטי גדול יותר וכך גם ההשרדות שלהם. אם יש לבנים בנים משלהם, הקירבה הגנטית היא הכי רחוקה וההשרדות בהתאם. ניסיתי לנסח בצורה הכי ברורה שאפשר אבל אני מודה שזה קצת מבלבל. תסתכלי בתרשים, נראה לי שהוא מבהיר הכי טוב.

  • ליאור  On 01/11/2009 at 7:52 am

    עד כמה שזכור לי את תאוריית הסבתא הראו גם בקופים.

    לגבי הגנטיקה, המרכיב הסביבתי (התלות במין הנכד) כאן הוא דרסטי ולכן נראה לי שקצת קשה לבודד את ההבדל כהשפעה גנטית, וזה עוד מבלי להכנס לבעייתיות של "דמיון גנטי".

  • תמר  On 01/11/2009 at 8:05 am

    האם התאוריה עובדת הן בחברות מונוגמיות והן בפוליגמיות?
    נראה לי שהשקעה ממוצעת לנכדה של סבתא מצד האב צריכה להיות הרבה יותר נמוכה בחברות פוליגמיות, גם בגלל מבנה משפחתי וגם בגלל מספר ילדים גדול יותר לאב.

    ושאלה אחרונה –
    אם באמת לסבתא חשיבות גדולה בהישרדות הנכדים באופן כזה, האם לא היינו מוצאים הדלדלות מהירה של זכרים באוכלוסיה?

  • גיל  On 01/11/2009 at 8:21 am

    אבל אני לא חושב שיש מספיק מחקרים כדי להראות אם התאוריה עובדת ואיך היא בדיוק עובדת. חשוב גם לזכור שאין הגדרה אחידה למה זה "עזרה", ותמיד חשוב לבדוק מה האלטרנטיבות. זו הסיבה שהיא עדיין בגדר השערה ומן הסתם יהיו עוד מחקרים בנושא הזה בעתיד. המחקר הזה בדק את הקשר הגנטי בין הסבתא לנכדים מצד כל אחד מהילדים, מחקר אחר שכתבתי עליו בעבר והפניתי בפוסט, מצא שסבים וסבתות משקיעים יותר בנכדים מצד האם בגלל כנראה ביטחון שהנכד אכן בוודאות שלהם. כך שיכולות להיות למעשה כמה גירסאות של למי עוזרים בדיוק וכמה זה משמעותי.

  • גלי  On 01/11/2009 at 6:04 pm

    הזה שהעלה ראשון את הנושא:
    http://sciencenow.sciencemag.org/cgi/content/full/2009/1028/1

  • ערן כץ  On 01/11/2009 at 7:27 pm

    שלום גיל
    משום מה קורא הרסס שלי הפסיק להתעדכן בבלוג שלך וחשבתי שהפסקת לכתוב. עכשיו במקרה גיליתי שהיתה תקלה ועדכנתי את פיד הרסס מחדש. אני מאוד שמח לגלות שאתה עדיין כותב את הבלוג. הבלוג שלך הוא אחד המקורות שלימדו אותי הכי הרבה על החיבור בין אבולוציה ופסיכולוגיה ויצרו אצלי את העניין בנושא.

    במיוחד שמחתי לגלות היום את הפוסט הזה על השערת הסבתא, שכן חלק גדול מאוד מעבודת התזה שעליה אני עובד בימים אלו – ומקווה להשלים בקרוב – עוסק בהבדלי ההשקעה בין הסבים והסבתות השונים. תוצאות המחקר שהבאת כאן מעניינות מאוד, ואף מבלבלות משהו. אני חייב ללכת לקרוא את המקור כדי להבין מה בדיוק קורה פה.

    תמשיך לכתוב 🙂

  • גיל  On 01/11/2009 at 7:30 pm

    אין לי מושג בקשר לרסס אבל אני שמח שזה הסתדר. כשתסיים את המחקר ותרגיש נוח לפרסם אותו אתה מוזמן לכתוב לי כדי שאוכל לעדכן על ממצאים חדשים בנושא המעניין הזה.

  • ערן כץ  On 01/11/2009 at 10:26 pm

    כרגע אני בשלב ניתוח התוצאות, כך שלא רחוק (אני מקווה) שיהיה לי את המחקר כתוב. אני מתכוון לפרסם אותו גם אצלי בבלוג חדש שאני מתכוון לפתוח ואשמח לכתוב לך על כך.

    אם תרצה preview של התוצאות, אשמח לתת לך ברגע שהן יהיו מסודרות

  • גיל  On 01/11/2009 at 10:40 pm

    תודיע לי או שים קישור בתגובות פה.

  • חיים  On 03/11/2009 at 10:36 pm

    גברים ונשים לא חיו הרבה אחרי גיל הפוריות של האישה
    בודאי לא בתקופות קדומות יותר כך ממחקרים מסויימים .

  • גיל  On 03/11/2009 at 10:48 pm

    קרא את התגובה שלי למייק בשרשור הזה.

  • אורח  On 03/11/2009 at 11:49 pm

    כל התאוריות מענינות, אבל הכל נובע מסיבה אחת בלבד: למי יש חשק להיכנס למיטה עם סבתא? ומכאן כבר מוצאים תרוצים שונים.:)
    תקח גם בחשבון שבכל החברות האישה הולכת אחרי הבעל, והבעל נשאר בקרבה פיסית להוריו. מכאן שהסבתא רחוקה פיסית מבתה וקרובה פיסית לבנה. ולכן היא עוזרת יותר לילדי הבן מאשר לילדי הבת.

  • גיל  On 04/11/2009 at 12:47 am

    חוסר משיכה לנשים מבוגרות נובע במידה רבה מזה שאינן פוריות. לא במקרה טווח המשיכה של גברים לנשים חופף באופן מושלם לזמן הפוריות שלהן.

    אגב, זה לא נכון שאישה תמיד הולכת אחרי הבעל. יש חברות שזה בדיוק להפך.

  • יזהר בן שלמה  On 04/11/2009 at 9:38 am

    הואיל והחברה האנושית, גם בחברות היותר פרימיטיביות, מקיימת זיקה מתמשכת לעצי משפחה מורחבים, תיאוריית הסבתא היא מאד הגיונית.
    שאלת המודעות היא שולית, מפני שאנשים אינם מודעים להרבה דברים מוטבעים, כמו ללמשל ימניות ושמאליות, או העדפת תגובה לגרויים שבאים מצד אחד ולא מהשני.

  • גיל  On 04/11/2009 at 8:16 pm

    אני שם לב שהרבה מתייחסים לנושא. אין שום קשר בין תוחלת החיים הקצרה יחסית של חברות ציידים לקטים להשערת הסבתא. רבים טוענים בטעות שבגלל שלאורך ההיסטוריה האבולוציונית שלנו אורך החיים היה קצר יחסית אז היו מעט סבתות ולכן אין כאן שום בעייה. זה לא ממש מדויק. נכון שתוחלת החיים הממוצעת הייתה קצרה משמעותית מזו שהיא היום, אבל היא בעיקר נובעת מתמותת תינוקות גדולה. תינוקות שמגיעים לגיל 5 ישרדו עד בגרות ברוב המקרים, ואנשים שהגיעו לגיל 40 יכולים לצפות לעוד 25 שנות חיים בממוצע, זמן שאמור להספיק להולדת ילדים נוספים. סקירה נרחבת של הנושא אפשר למצוא פה

    http://www.anth.ucsb.edu/faculty/gurven/papers/GurvenKaplan2007pdr.pdf

  • מאט טולרינג  On 06/11/2009 at 6:40 pm

    לפי הגרף שצרפת הכרומזומי איקס של MGF ו-MGM התערבבו, ככה זה במציאות? זוגות כרומוזומים "מתבלגנים" בינהם מלבד XY?

  • גיל  On 06/11/2009 at 7:07 pm

    קצת משונה אבל עובדה.

  • רות  On 07/11/2009 at 4:34 pm

    אתה יכול להפנות בדיוק לציטוט במאמר שמתייחס לכך שגם בחברה הקדומה היתה תוחלת חיים של 65 שנה? עד כמה שאני יודעת תוחלת החיים מחושבת בדרך כלל מגיל מסויים ומנטרלת תמותת תינוקות מבחינה סטיסטית.

  • גיל  On 07/11/2009 at 5:06 pm

    תסתכלי בגרף 3 שבעמוד 332. הוא נותן לך את את מספר השנים הממוצע שלאנשים נשאר לחיות בכל גיל בכמה חברות שונות. כדי להגיע לגיל צריך להוסיף את מספר השנים לגיל הנוכחי.

  • ,גיל הפוריות  On 29/01/2010 at 5:50 am

    היה עדיף אם היה מסתיים בגיל 20, או רק מתחיל בגיל 70.
    עצם היכולת להכנס להריון חלילה הוא עול על נשים, רוב השנים, או בכלל
    אבל זו כבר שאיפה שלא קשורה למאמר.

    מעניין איך קרה שלמרות שגברים פוריים כל חייהם, הם כמעט ולא מושכים אף אחת ובטח לא כשהם זקנים.
    טוב, גם זה לא קשור למאמר.

    אני בעד היתרון הפוסט-ווסתי, ולאו דווקא בגלל העזרה לזולת/נכדים.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: