השורשים האבולוציוניים של הפחד מנחשים

מקובל לחשוב שבני אדם פיתחו רתיעה מדברים מסוימים שהיו מסוכנים עבורנו בעברנו האבולוציוני. כתבתי בעבר על מספר רתיעות כאלו, שקשורות בעיקר לתחושות גועל ופחד. מחקר שהתפרסם לאחרונה שופך אור על רתיעה אחת כזאת, הפחד מנחשים, ומראה שהיא כנראה קדומה הרבה יותר ממה שחשבו עד עתה מבחינה אבולוציונית.

בני אדם מאוד רגישים לגירויים שהיוו עבורם סכנה במשך ההתפתחות האבולוציונית שלהם. הפחד מנחשים הוא דוגמא בולטת לכך. אנשים שלא ראו מעולם נחש אמיתי, מפגינים רתיעה אם מציגים בפניהם תמונות של נחשים, ואת הפוביה מנחשים מאוד קשה להכחיד. זה קורה גם אצל ילדים קטנים שמגיבים מהר יותר כשהם מסתכלים על תמונה של נחש לעומת תמונה של פרח, דבר המרמז שהנטייה הזו אינה תרבותית או מושפעת מחשיפה חיצונית לגירוי (למשל בטלביזיה). לעומת זאת, אין אצל בני אדם רתיעה בסיסית ממכוניות או ממכשירים חשמליים שהרבה יותר מסוכנים עבורם בעולם המודרני. די ברור למה תגובה מהירה לנחש יכולה להיות השרדותית. נראה שמערכת הראייה שלנו פיתחה רגישות יוצאת דופן לנחשים והחוקרים במחקר הנוכחי רצו לבדוק האם גם אצל פרימאטים אחרים קיימת נטייה דומה.

המחקר בחן האם לקופי מקק שגודלו במעבדה יש רתיעה מנחשים. השימוש בחיות שגודלו במעבדה נועד לשלול השפעות שיכלו לנבוע מניסיון החיים של אותם קופים. לאחר אימון בסיסי שבו למדו הקופים לזהות גירויים מוחבאים בסדרה של תמונות, הציגו בפני שלושת הקופים סדרות של 9 תמונות. חצי מהן הורכבו מתמונות של פרחים, שבאחת מהן הסתתר נחש. החצי השני הורכב מתמונות של נחשים שבאחד מהם הסתתר פרח. על הקופים היה ללחוץ על התמונה במסך שהכילה את הפרח או הנחש המוסתר. אם הקופים זיהו נכונה את התמונה עם הנחש או הפרח המוסתר נשמע קול פעמון והם קיבלו חתיכת תפוח אדמה. אם הם טעו, נשמע רעש של זמזם והם לא קיבלו שום אוכל. הניסוי נערך פעמיים, פעם אחת הוא כלל תמונות צבעוניות ובפעם השנייה תמונות בשחור לבן (כדי לשלול את האפשרות שהקופים מגיבים לצבעים השונים ולא לגירוי עצמו).

תוצאות הניסוי הראו שאת הנחש המוסתר זיהו הקופים עשירית שנייה מהר יותר מאשר את תמונת הפרח המוסתר. זה אולי לא נשמע הרבה, אבל חלקיק שנייה כזה יכול להוות מספיק זמן להתחמק מהתקפה של נחש ארסי. הניסויים הללו תומכים בהשערה שהפחד מנחשים מוקדם מאוד מבחינה אבולוציונית, לפחות בן 30 מיליון שנה, כשהאב הקדמון המשותף לבני אדם וקופי מקק חי, וכשנחשים היו כנראה אחת הסכנות המרכזיות בסביבה שלו.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • גל  On 11/10/2009 at 8:35 am

    אולי נחש היא צורה פשוטה יותר מפרח, ולכן הזיהוי מהיר יותר?
    האם יש ביקורת לכך במאמר? נאמר, האם הזיהוי של נחש מהיר יותר משל ענף או צורה מקבילה בפשטותה?

  • אמיר  On 11/10/2009 at 9:07 am

    "ילדים קטנים מגיבים מהר יותר כשהם מסתכלים על תמונה של נחש לעומת תמונה של פרח".
    האם ההבדל הוא רק במהירות התגובה, או שגם באופי התגובה?
    האם מראה של נחש מעורר תגובה של חשיפה לסכנה (למשל, עלייה בכמות האדרנלין) לעומת מראה של פרח, שמעורר תגובה של "הושט היד וגע בו"?

  • גיל  On 11/10/2009 at 5:25 pm

    גל, זה לא סביר. מחקרים אחרים על בני אדם השוו את מהירות הגילוי של חיות שונות ומצאו זיהוי מהיר יותר של חיות המהוות סכנה כמו נחשים ועכבישים, על פני חיות נייטרליות כמו ציפורים ודגים או צפרדעים ותולעים שדומים יותר בצורתם לנחשים. סביר שאותו הדבר נכון גם לגבי הקופים.

    אמיר, אני לא יודע לגבי ילדים אבל מחקרים אחרים שמצוינים במאמר מראים שקופים שנחשפו לנחש אמיתי הראו עלייה ברמת ההורמון קורטיזול. זה מראה על עלייה במתח הנפשי. לא היה הבדל ברמות הקורטיזול כתוצאה מחשיפה לדגים.

  • יעל  On 11/10/2009 at 6:28 pm

    הקופים מעולם לא נחשפו לנחשים, כך כתוב.
    אבל האם הם נחשפו בעבר לפרחים?
    כלומר, אם הם נחשפו בעבר לפרח ויודעים מניסיונם שהוא אינו מזיק להם ולעומת זאת, נחש הוא בבחינת לא מוכר, האם זה לא מקור ההשפעה?

    כנ"ל לגבי הילדים הקטנים ותגובתם:
    אני משוכנעת שהילדים, לא משנה באיזה גיל, נחשפו לפרח (בגן, בעציץ בבית, בספר ילדים, בתמונות).
    לנחש, לעומת זאת, סביר להניח שנחשפו פחות במהלך חייהם הקצרים, האם אין כאן משום הטיה?

    וגם,
    יש המון סוגי פרחים. בצבעים שונים.
    האם הקפידו לשלול השפעה של שילוב צבעים מסוים?
    מה עם מנח הנחש? מקופל וישן? בתנוחת תקיפה? צבע מסויים?

    לתחושתי, יש לבצע די הרבה ביקורות על מנת לאשש אמירה כזו.
    ואם הכל נעשה, אז מה המנגנון המוצע?

  • גיל  On 11/10/2009 at 6:44 pm

    יכול להיות שילדים נחשפים לפרחים אבל הממצאים היו זהים גם בהשוואה לגירויים אחרים שלא סביר שהם ראו בחייהם הקצרים כמו פטריות. כמו שגם ציינתי בתגובה הקודמת, ניסויים כאלו נעשו לא רק עם פרחים אלא גם עם סוגי חיות שונים שהם לא נחשפו אליהם מעולם. יש הבדל די ברור בתגובות בין נחשים ועכבישים לדגים או זחלים שמעולם לא נתקלו בהם.

    בכל מקרה, ההגיון יכל לפעול גם בכיוון ההפוך. אם נחשפו בעבר לפרחים הייתי דווקא מצפה שהם יגיבו מהר יותר לגירוי מוכר ולא להפך.

    את ההשפעה של צבעים הם שללו על ידי זה שערכו את הניסוי פעם בצבע ופעם בשחור לבן עם אותן תוצאות.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 11/10/2009 at 10:15 pm

    לא סביר זו לא תשובה מספיק טובה. דווקא כן סביר. אם לא היתה כזו, בהחלט צריך בקורת שתוודא כי זמן התגובה הקצר אינו תוצר של עיבוד פשוט יותר. הזכרת תולעת בתגובתך למישהו אחר. יכלו להשוות זמן התגובה לתולעת ולפרח. לו היו מראים כי זמן התגובה שווה זה היה מרשים יותר.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 11/10/2009 at 10:19 pm

    שלה חריף מאוד בעיני. שוב ענית לה שלא סביר והנחת כי לא נחשפו לפטריות. דבר כזה לא צריך להניח צריך לוודא (לא אתה כמובן אלא עורכי המחקר) אם אינם מציינים זאת זה משונה.

  • גיל  On 11/10/2009 at 10:37 pm

    הם אישית לא בדקו את זה אבל מחקרים אחרים כן. אין דבר כזה מחקר מושלם ותמיד אפשר למצוא במחקר בודד פגמים. אם יש לך או לאחרים דוגמא למחקר כזה אני אשמח לראות, עד אז הביקורת היא די קנטרנית בעיניי.

  • ליאור  On 12/10/2009 at 12:08 am

    דווקא היה מעניין אם היו משווים את זה לא לפרחים אלא לחיות אחרות שמעוררות סלידה, אבל לא מסוכנות באופן חריג. למשל עכברים או ג'וקים.

  • מורן  On 12/10/2009 at 12:54 am

    מעניין שכבר בסיפור גן העדן עומדים על האיבה בין האדם והנחש. כנראה שגם הסופרים התנכיים הרגישו שיש כאן משהו עמוק ועתיק.

  • גיל  On 12/10/2009 at 1:03 am

    או עכברים. למרות שכאן מדובר בסלידה ולא פחד, עדיין זה נובע מסיבות אבולוציוניות עמוקות (בעיקר זיהומים).

  • יוסי  On 12/10/2009 at 3:24 pm

    מאוד מעניין שנולדים עם תגובה רגשית חזקה לגירוי ספציפי כמו נחש. אני מנסה לחשוב על דוגמאות אחרות לתגובות לגירויים כה ספציפים ועולה בדעתי התגובה לאם. נגיד, חיפוש אחרי הפטמה שלה. אבל אולי החיפוש אחר פטמה הוא עדיין דבר כללי יותר מרתיעה מנחשים, כי זה חיפוש של דבר מה למצוץ. הרי זה לא שהתינוק בוחר את הפטמה מכמה אפשרויות מציצה אחרות. לכן, מסקרן מאוד להבין איך דבר קונקרטי כל כך כמו נחש הוא אינו נלמד אלא מולד.

    ובנוגע לביקורות על המחקר, אז אני מסכים הפעם עם גיל שלכל מחקר יש נקודות חולשה, ולמחקר הזה אין הרבה כאלו.
    אני הייתי מתעניין לדעת על מה החוקרים מבססים את הקריירה שלהם, כדי להבין עד כמה חזק היה האינטרס שלהם שהתוצאות יורו על כך שחשש מנחשים הוא אבולוציוני. בסך-הכל, כיום, גם ממצאים שיראו שהפחד מנחשים אינו מולד יהיו חשובים מאוד ויתפרסמו בכתבי עת טובים.

  • גיל  On 12/10/2009 at 5:21 pm

    מדובר ברמזים חזותיים שנותנים למערכת הראייה שלנו מידע שמדובר בנחש ולא בדבר אחר. לא תמיד אפשר לפרק את זה לאלגורתמים ברורים, בדיוק כמו שלא ניתן למשל להסביר למה ואיך אנחנו מזהים פרצופים.

  • אורן חסון  On 16/10/2009 at 9:33 pm

    גיל, המאמר שלך מזכיר לי מחקר שקראתי די מזמן, ופורסם על-ידי Mineka, בשנת 1992. הוא גילה שקופים נאיבים (נדמה לי שקופי רזוס), שמעולם לא ראו נחשים, לא פחדו מנחש צעצוע. אבל לאחר שראו בסרט קופים אחרים פוחדים מנחש, נתקפו גם כן פאניקה מנחשי צעצוע (ראיתי זאת גם בסרט וידיאו). כלומר, מדובר בלימוד פחד מנחשים, מתוך הסתכלות בקופים אחרים. אלא שכאשר ניסו לחזור על אותו ניסוי עם פרחים במקום נחשים, זה לא עבד. כלומר, המסקנה היא שבכל זאת קיים הבדל מולד בהתייחסות לנחשים ופרחים, גם אם לא פחד מולד מנחשים.

  • גיל  On 17/10/2009 at 1:09 am

    יתכן שאצל חלק מהקופים צריך להשקיע יותר בלמידה, אבל יש דברים שהם לומדים בקלות ואחרים שלא.

  • אורן חסון  On 18/10/2009 at 10:12 am

    צודקת בטענה שלה. כשאתה לוקח קופים בוגרים, או לפחות מתבגרים, גם מאלו שגדלו בשבי, הרבה יותר קשה לשלוט בחשיפה מוקדמת שלהם לפרחים מאשר על חשיפתם לפני כן לנחשים. אלא אם אתה מתכנן את הניסוי מרגע לידתם. והטענה שלך, שגם לה יש מקום, שחשיפה מוקדמת יכולה לגרום דווקא לתגובה מהירה יותר, כאל גרוי מוכר ורלוונטי, תלויה בשאלה האם פרחים היו בשבילם בעבר אכן גרוי רלוונטי, או שלמדו שהוא רקע שאינו רלוונטי. אלו דברים שתהיתי לגביהם בשאלת הניסוי הראשוני, של מינקה. אם שני הניסויים נעשו כפי שצריך (והם אמורים להיות, ברמה זו), אז אכן לא אמורה להיות חשיפה מוקדמת גם לפרחים.

  • לאון  On 10/03/2010 at 2:54 pm

    מסכים עם כל מילה

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: