האם נשים צריכות לשנות את שם משפחתן כשהן מתחתנות?

מקובל ברוב המקומות בעולם שהאישה מחליפה את שם משפחתה לשם בעלה לאחר הנישואין. בעיניי אנשים רבים הפרקטיקה הזו נתפסת כשוביניסטית, אי שיוויונית ותוצר של ה"פטריארכיה". בשנים האחרונות אנחנו עדים לשינוי מסוים במגמה כשרואים יותר ויותר נשים שמשאירות את שם המשפחה שלהן או זוגות שמחליטים לצרף את שני השמות לשם אחד ארוך. כל אחד כמובן יכול לעשות כרצונו, אבל מבט אבולוציוני יכול להביא לכמה תובנות מפתיעות. שני פסיכולוגים אבולוציוניים כתבו על הנושא לאחרונה ואני בעקבותיהם.

למעשה, מבחינה אבולוציונית אין שום חשיבות מה האישה (או הבעל לצורך העניין) בוחרים לעשות עם שם משפחתם אחרי הנישואין. מה שחשוב הוא איזה שם משפחה יקבלו הילדים שלהם. מדוע? בשביל להבין את הנושא טוב יותר צריך להתייחס לנושא אי הוודאות ההורית. לאישה, אין שום בעייה לדעת שהילד שלה, אבל גברים אף פעם לא יכולים להיות בטוחים ב-100% שהילד הוא שלהם. אחוז הבגידות של נשים בכל חברה עומד על כמה עשרות אחוזים, ולנשים יש נטייה לבגוד יותר כשהן בשיא הפוריות. נראה שבגידת נשים בזמן שהסיכויים להריון הם הגבוהים ביותר היא אדפטציה שמאפשרת להן להנות מכל העולמות: להיות בקשר מונוגמי עם בן זוג נאמן ומשקיע אבל כנראה פחות איכותי בממוצע, ומצד שני לבגוד עם מי שיש לו גנים טובים (לרוב גבר עם מבנה גוף אתלטי ופנים סימטריות גבריות המעידות על רמת טסטוסטרון גבוהה), אבל שנוטה פחות להתחייב לקשר זוגי ארוך טווח וגם בוגד יותר. מחקרים שונים מעמידים את אחוז האבות שמגדלים ילדים שאינם שלהם בלי להיות מודעים לכך על עד 10%, כשהנתונים המלאים אינם ידועים כמובן. 

גידול ילד לא ביולוגי הוא הפסד אבולוציוני כפול עבור האב. לא רק שהוא מפסיד בכך שהגנים שלו אינם עוברים הלאה לדור הבא, אלא הוא גם משקיע השקעה הורית מיותרת, כזו שיכולה הייתה להיות מושקעת בילד ביולוגי (כמובן שמי שהאשה בגדה עימו מרוויח רווח עצום בדיוק מאותן הסיבות רק להפך). יוצא מכך שאבות מחפשים רמזים שונים לכך שהילד באמת שלהם והאבולוציה עיצבה כנראה כמה מנגנונים כאלו. אחד מהם הוא העובדה שתינוקות נוטים בממוצע להיות דומים יותר לאבות מאשר לאמהות, כפי שהם נשפטים על ידי שופטים חיצוניים שאינם מכירים אף אחד מבני הזוג (גם קרובים, בעיקר מצד האם נוטים לומר עד כמה התינוק דומה יותר לאב, בלי קשר לעובדה אם הם באמת חושבים כך או לאו). בפוסט קודם הזכרתי מנגנון נוסף הקשור לעובדה ששערות בלונדיניות אצל נשים נובעות מגן רצסיבי כך שהתינוק יקבל את צבע השיער של האב.

אבל יתכן שיש דרך נוספת לשכנע את האב שהילד שלו, וזאת על ידי זה שמעניקים לילד את שם המשפחה של האב. ההיגיון של האישה מאוד פשוט. בין אם מדובר בילד של בן הזוג ובין אם לאו, האישה עדיין מעוניינת בהשקעה הורית גדולה מצד האב. בחברה המודרנית זה אולי פחות קריטי כי נשים יכולות לגדל ילד לבדן, אבל בחברות ציידים לקטים ההסתברות שילד ישרוד עד גיל 5 בלי אב בסביבה היא רק כ-60%. זו הסיבה שבעצם נשים היו אלו שמלכתחילה רצו לקבל את שם המשפחה החדש, תוך ידיעה שזה ישפיע על הילדים העתידיים של בני הזוג.

המטרה אם כך היא לשכנע את האב בצורה מספיק משכנעת שהילד שלו, בין אם זה נכון או בעיקר אפילו כשזה לא, כך שישקיע בו. לשם כך האישה מוכנה, ואפילו דוחפת, ששם הילדים יהיה על פי שם משפחת האב. מעניין לציין בהקשר הזה שגם אצל זוגות שבהן האישה בחרה לשמור את שם משפחתה, הילדים יקבלו לרוב את שם המשפחה של האב (זה בולט בעיקר באיסלנד שם שם המשפחה משמעו הילד של האבא או האמא).

אם ילדים שקיבלו את שם משפחתו של האב נהנו מהשקעה הורית גבוהה יותר מצד האב, וההשקעה הזו הובילה להשרדות ורבייה גבוהים יותר אז המנגנון היה כנראה מועדף מבחינה אבולוציונית. מעניין שאצל הרוסים נהוג לתת לילדים לא רק את שם המשפחה של האב אלא גם את שמו האמצעי. זה כנראה מעיד שאבות רוסיים היו צריכים הוכחות חזקות יותר שהילד שלהם. כמה הסברים אפשריים לתופעה הזו: יתכן שההשקעה ההורית של הגברים הייתה יקרת ערך יותר, אולי בגלל חיים בסביבה עוינת. יתכן גם שבאופן מסורתי גברים רוסים היו בעלי מוטיבציה נמוכה יותר להשקיע בילדיהם המשוערים או שנשים רוסיות נטו לבגוד בבני זוגן יותר מנשים ממקומות אחרים.

חשוב להבהיר, העובדה שמנהג הוספת שם המשפחה קיים רק אלפי שנים ולא נמצא בהכרח בחברות ציידים לקטים, אינו סותר קיומו של הסבר אבולוציוני. הסבר אבולוציוני, כפי שהסברתי כבר בעבר, אינו מחייב אדפטציה ספציפית לכל התנהגות אנושית. האדפטציה יכולה להיות למשהו כללי יותר, שבאה לידי ביטוי בצורות שונות כתלות בסביבה. הדבר דומה למשל לעובדה שאנשים היום אוכלים הרבה ג'אנק פוד מזיק, למרות שאין אדפטציה ספציפית לאכילת המבורגרים. מה שיש, זו אדפטציה לאכול מאכלים שומניים ומרובי קלוריות כי בחברות ציידים לקטים מאכלים כאלו היו נדירים יחסית. במקרה של הוספת שם המשפחה, זו תגובה למנגנון אבולוציוני ידוע, שעוזר לאבות לזהות שילדים ביולוגיים הם אכן שלהם. כל דבר שיכול להעלות את הסבירות שילד מסוים מגיע מהאב שחושב שהוא האב הביולוגי עוזרת לשכנע אותו להשקיע בו. יתכן מאוד שבגלל שנשים יודעות עד כמה חשוב לאב לדעת שהוא אכן האב הביולוגי, אימוץ שם המשפחה של האב מאפשר להן לחזק את הידיעה הזו אם אם היא לא נכונה (ואולי בעיקר כשהיא כזו). לנשים חשוב שתהיה השקעה אבהית בילדים, בלי קשר לאם הילד אכן של האב שחושב שהוא האב הביולוגי.

יתכנו גם סיבות אחרות פרקטיות יותר לשינוי השם על ידי האישה. ראשית, ילד עם שם המשפחה של האב, הוא בעל סיכויים גבוהים יותר לקבל חלק מהירושה מצד האב. שנית, שינוי השם יכול להביא לשינוי הסטטוס של האישה על ידי זה שהוא יושווה לזה של בן זוגה (בהנחה כמובן שבן הזוג הוא בעל מעמד גבוה יותר). על ידי זה שאישה מקבלת באופן פומבי את שם האב, היא נותנת הצהרה על המעמד החברתי שלה. בהתחשב בזה שהורות יחידה נפוצה הרבה יותר אצל משפחות עניות בחברות מסורתיות, להצהרה כזו יש חשיבות עצומה. שלישית, יתכן שזו פשוט דרך מעשית לעקוב אחרי השורשים המשפחתיים של כל אחד מאיתנו. ברגע שיודעים ששם המשפחה הוא של האב תמיד, קל יותר לבנות עץ משפחתי מאשר כאשר לא ברור אם השם מגיע מהאב או מהאם. אפשרות אחרת גורסת שאולי פשוט מדובר במנהג שמונע סירבול אינסופי של השמות. אחרי דור אחד או שניים של שמירה על השם, לילדים יש שמות ארוכים מאוד ולא מעשי להמשיך עם המנהג הזה באופן קבוע. מעניין יהיה לראות את התתפתחות בדורות הבאים של שמות המשפחה אצל זוגות שבו השמות חוברו יחד.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • תמי  On 27/09/2009 at 8:33 am

    זה לא משנה מסיבה אחרת: שם הנעורים של האם הוא שם משפחת אביה, לא אימה, כך שבין אם היא משאירה את השם הקודם או מקבלת את השם החדש, זה מנציח את הפטריארכליה הגברית. המוצא הפמיניסטי הוא אופציה שציינת: אימוץ שם חדש שמשותף לזוג, אבל הוא לא חף מבעייתיות כי ההורים מרגישים ששמם נכחד מהאדמה, ואני חושבת שגם מבחינת גניאולוגית זה עלול להקשות על חקר אילן חיוחסין.

  • גיל  On 27/09/2009 at 8:48 am

    אם לאישה יש כבר שם משפחה, לא משנה אם השם הזה מקורו מהאב, זה עדיין השם שהיה לה כל חייה והוא שייך לה. הרי אותה לא מעניין מה היה בעבר ומה שמשנה לה זה שפתאום השם שלה משתנה. זה פשוט לקחת חלק מהזהות שלה במובן מסוים.

  • דוד  On 27/09/2009 at 9:16 am

    הוא המצאה מודרנית. נראה לי חסר בסיס להסיק מן המנגנון המדויק של שם המשפחה על סיכויי הנשים לבגוד או על סיכויי הגברים לנטוש, כפי שנעשה כאן לגבי התרבות הרוסית. הצעד הראשון שהייתי עושה כדי לבדוק למה נוהגים הרוסים לאמץ את שם האב כשם אמצעי הוא לברר מתי בכלל התחילו להשתמש בשם משפחה נפרד מלבד שם האב.

    להמחשה, הספרדים נוהגים לשמר את שם המשפחה של האם ושל האב כשם רשמי מלא (נוסח "גומס אי פרננדס" עבור מי ששם אביו גומס ושם אמו פרננדס). בני המעמדות העליונים היו סוחבים בעבר שובל ארוך של שמות אבותיהם ואמותיהם. האם הסיבה לנוהג זה היא שנשים ספרדיות פחות חששו מהתנכרות האב לילדיו? יש שם פחות בגידות?

    גם לגבי החברות האחרות שנחקרו. יש לבדוק מה המשמעות של "שם משפחה" בחברות פרימיטיביות – הרי לא מדובר על זיהוי פורמלי לשם נוחות כמו אצלנו (אם אני מכיר עשרים אנשים ששמם גיל, צריכה להיות איזה דרך להבחין) אלא על עניין מהותי יותר. אדם באמת השתייך למשפחת אביו ולא למשפחת אמו; האשה הלכה לגור בסביבתם של קרובי בעלה לאחר הנישואים. אם התעורר צורך להבחין בין שני אנשים שנושאים אותו שם, השתמשו במשפחה שאליה הם משתייכים כאמצעי הבחנה נוח.

    אגב, שמות יהודיים אשכנזיים בסיומת "קין" או "קינד" מתייחסים אל האם – סירקין הוא בנה של שרה, חנקין הוא בנה של חנה וכן הלאה.

  • דוד  On 27/09/2009 at 9:31 am

    "מעניין שאצל הרוסים נהוג לתת לילדים לא רק את שם המשפחה של האב אלא גם את שמו האמצעי"

    הכוונה שמאמצים את שמו הפרטי כשם אמצעי: נניח ולדימיר איליץ' אוליאנוב יהיה מי ששמו הפרטי ולדימיר, שם משפחתו אוליאנוב ושמו הפרטי של אביו איליה.

  • גיל  On 27/09/2009 at 9:33 am

    קיומו של הסבר אבולוציוני. הרעיון הוא שהנשים מגיבות (כמובן בצורה לא מודעת בהכרח) לתנאים סביבתיים מסוימים ומנסות להשפיע על ההשקעה ההורית של האב.

    לגבי ספרד, המנגנון שם נראה לי שונה. המעמדות העליוניים רצו לשמר את מעמדם וזו הסיבה לשימור ולסירבול. מעמד גבוה מבטיח הטבות מסוימות וכדאי לשמר אותו לא?

    בכל מקרה, תודה על המידע, ואם יש לאחרים מידע לגבי שמות משפחה בתרבויות אחרות אשמח לשמוע.

  • יעלה  On 27/09/2009 at 11:04 am

    כמעט כל השמות האשכנזים הציוריים שאנחנו מכירים, הם תוצר של העת החדשה. כשאשכנזים הגיעו ממזרח אירופה, הפקידים הפרוסים לא יכלו לתפוס שאין להם שם משפחה. קראו לכל אחד ע"ש האב שלו, למשל משה בן יצחק. אז הפקידים המציאו להם שמות, כמו אפלפלד, אדלשטיין, גולדווסר ולפעמים גם שמות דוחים במיוחד.
    גם יהודים מומרים זכו לשמות כאלו, שהזהירו אותם מפני חזרה ליהדותם: גוטליב, בלייבטרוי וכולי.
    באיסלנד, נשים בכלל לא לוקחות את שם המשפחה של הגבר, גם לאחר הנישואין.
    בקיצור:
    כמו רוב ההסברים של הפסיכולוגיה האבולוציונית, גם כאן מדובר בתיאוריה חלשה.

  • דוד  On 27/09/2009 at 11:06 am

    באיסלנד אין שמות משפחה במובן הרגיל של המילה. השם השני של כל אדם, מה שאנחנו בבורותינו קוראים "שם משפחה", הוא שמו של האב בתוספת "סון". ואם האב לא ידוע (עניין מקובל וכלל לא מביש באיסלנד)? – השם השני יהיה שם האם בתוספת "דויטר". כך גם המקרה שהאדם פשוט לא מעונין להקרא ע"ש אביו, ומבכר להקרא על שם אימו.

  • עלמה  On 27/09/2009 at 11:41 am

    אחרות, לשם האם משמעות מיוחדת והיא נשארת אתו והוא מוסף לשמות ילדיה ביחד עם שם המשפחה של האב. כיום גם לילדים אפשרות לבחור בשם האם או שם האב

  • עא  On 27/09/2009 at 12:21 pm

    מקובל שם שלישוני – שם הילד, שם האב ושם הסב. זוהי חברה עתיקה, אבל הטיעון שהקפדה יתרה על שם האב נובעת מהסיכוי של האישה לבגוד לא מחזיק כאן מים. זאת משום שלאישה הערבייה אין כמעט אפשרות לבגוד בבעלה בהיותה נתונה לפיקוח מתמיד מצד קרובות המשפחה של הגבר איתן היא חיה, בנוסף ע העובדה שהיא צפונה בביתה כמעט תמיד.

    ואני חוששת שאתה לא יכול לייחס לתופעות חברתיות חדשות יחסית (בכל חברה כמעט חוץ מהחברה הערבית) הסברים אבולוציוניים. הסיבות מעוגנות בתת מודע ובנורמות החברתיות המשתנות, ולדעתי זו שוב מקרה שבו ההסבר האבולוציוני הוא מעניין אך פאר פטצ'ד.

  • SilentMike  On 27/09/2009 at 2:13 pm

    למה ששם משפחה כזה או אחר ישכנע מישהו שהבן באמת שלו? זה נראה כמו הדבר הראשון שהאבולוציה היתה מעיפה מהחלון.

    אגב, זה אמנם נכון ששמות משפחה הם המצאה יחסית חדשה, כמו שציין מגיב קודם, אבל הגרסה המקורית היא שם שני מטיפוס "הבן של" כמו שיש באיסלאנד וברוסיה (בצורת שם אמצעי במקרה הרוסי). המצב הזה מאפשר עדיין קיום של סיבה ביולוגית משום שאנשים נשאו את שמות אביהם לפני שהיו שמות משפחה. אבל עדיין לא השתכנעתי שיש סיבה ברורה כזו.

    אופציה מעניינת: עקרון ההכבדה. אדם לוקח על עצמו את הטיפול בילדיו. ככל שיותר אנשים מסתובבים עם השם "הבן של X" או "הבת של X" כך X מוכר יותר כאב מוצלח ועולה האטרקטיביות שלו בעיני בנות המין השני.

  • חנה בית הלחמי  On 27/09/2009 at 2:32 pm

    שתיכנס לדיון הזה, שהוא דיון אינטימי בין אשה לזהותה (הנגזלת, בדר"כ – אם באמצעות שינוי שם המשפחה ואם באמצעות הניסיונות להשתלטות גברית על סוגיית השינוי, לכשהבנתם שאם לא תוכלו לנצח את המערכה אחרת – תתצטרפו אליה)?

  • אחד  On 27/09/2009 at 4:15 pm

    את שוב צצה כאן כהרגלך בקודש עם פטפוטים היסטריים ותוקפניים שאין בינם ובין פמיניזם דבר. למרבה המזל, זה כבר לא הבלוג שלך וכאן את לא יכולה למחוק את מי שאומר לך את האמת.

  • גיל  On 27/09/2009 at 6:22 pm

    לא הופכת אותה לכזו שלא ניתנת להסבר מבחינה אבולוציונית. הרבה מאוד תופעות בחברה המודרניות לא היו קיימות בעבר והן עדיין אדפטציות או חוסר אדפטציות. אצל ציידים לקטים לא היה קיים מקדונלדס ועדיין הנהירה למאכלי ג'אנק פוד מוסברת היטב על ידי מנגנוני האוכל והשובע שלנו כפי שהסברתי בפוסט קודם.

    כמו שכתבתי בפוסט המקורי, הנקודה המרכזית היא האם שינוי כזה היה אדפטיבי והעלה את הסיכוי שאבות ישארו עם הילדים. העדויות מראות שזה אכן אפשרי אם כי לא בהכרח מוחלט. במקומות שונים ההסבר יכול להיות אדפטיבי בצורה שונה. כמו שמייק הזכיר, העלאת סטטוס של הילדים היא קריטית מבחינה אבולוציונית.

    עא, למה את חושבת שבחברה הערבית המסורתית אי אפשר לבגוד? בכל מקרה, זה מנגנון נוסף אפשרי לפיקוח.

    מייק, בהחלט יתכן שזה קשור לסטטוס כמו שציינתי בסוף.

    יעלה, וואלה, באמת רוב ההסברים חלשים? את יכולה למנות אותם רק שיהיה יותר ברור?

    חנה, תודה רבה שהזכרת לי שוב למה אני כותב פוסטים כאלו וכנראה צריך לכתוב אותם בתכיפות גדולה יותר. מתברר שצנזורה ומשטרת המחשבות עדיין לא פסה מן העולם.

  • זוריק  On 27/09/2009 at 8:43 pm

    נעבר לכך ששמות משפחה הן המצאה יחסית כפי שצוין, המקורות שלהם, בעיקר ביהדות היו:
    משלח יד: פישר (דייג) פליישר (קצב) לרר (מורה/ מלמד / חכים) , אפוטקר (רוקח) שומאכר- סנדלר/ מוכר נעליים), פרוכטר- ירקן (פירותן…)וכו
    אני מכירה העיקר דוגמאות אשכנזיות אבל הוספתי כמה בעבור "המקופחים"

    עיר / מקום מגורים: דוגמת פרנקפורטר, המבורגר ואלפסי (מהעיר פס מרוקו וכו.

    עכשיו, בעבר הבן היה ממשיך, על פי רוב, את משלח יד אביו, ו/או נשאר בעיר מגוריו ולכן היה קל להמשיך לקרוא לו משה הירקן ויצחק בנו של הירקן (אם מוסיפים סון/סקי/שווילי וכו לציון 'בנו של' בתפוצות השונות))

    ואין לזה שום קשר לאבולוציה פסיכית.
    והאשה היתה קניין הבעל ולכן לכשנקנתה, הפכה להיות בת ביתו ולשאת את שמו.

    אגב- האם לשרי אריסון ועופר גלזר יש ילדים משותפים? ואם כן הם קוראים לעצמם גלזר?

  • אמיר  On 27/09/2009 at 9:10 pm

    הילדים מקבלים את שם האב, כי ברוב החברות הגבר הוא זה שמקים את המשפחה ועומד בראשה.
    התנ"ך והעברית משופעים בדוגמאות כאלה:
    משפחה היא בית אב, העמדת צאצאים היא מעשה גברי ולא נשי (לזרעך אתן את הארץ הזו, ירבה זרעך כחול אשר על שפת הים) ועד היום בכל טופס צריך למלא את שם האב אבל לא את שם האם.

  • גיל  On 27/09/2009 at 9:13 pm

    וכמו שציינתי וגם אחרים ציינו, לשמור על סטטוס משפחתי זה משהו חשוב ובוודאי ניתן לפרוש אבולוציוני.

  • עמית  On 27/09/2009 at 9:24 pm

    שתגידי למישהו, לא משנה אם הוא גבר או אישה, על מה לכתוב, מה לחקור, ומה לפרסם?

    ומי את שתחליטי עבור הנשים כולן שזהותן היא קודם כל מגדרית? כי כשאת מדירה (או מנסה להדיר) גברים באשר הם גברים מלדון בזהות של נשים באשר הן נשים זה בדיוק מה שאת עושה.

  • אסף  On 27/09/2009 at 11:04 pm

    חנה, יא מצחיקה אחת. כפרה עליך. (למה את קופצת ככה..?)

  • יעל  On 28/09/2009 at 5:48 am

    הכותרת עוסקת בשם המשפחה של האם והתוכן בשם משפחתו של הילד…

    והאם בחברות של ציידים ולקטים היו נהוגים שמות משפחה ?!

    ובעצם:
    מה הנקודה? מה רצית לומר?

  • עמית  On 28/09/2009 at 9:51 am

    ראשית, יעל צודקת ויש נתק בין הכותרת לתוכן. אבל הנתק הזה נראה לי לא רק טעות סתמית אלא חושף חולשה של הטיעון האבולוציוני.
    ניתן לסווג תיאוריות והסברים מדעיים לשלושה סוגים: דסקרפטיביים, פרסקרפטיביים/פרדיקטיביים ונורמטיביים.
    הסוג הראשון מסביר מה קיים ולמה השני מתמקד ביכולת לחזות מה יקרה (או להסביר איך לגרום לכך שמשהו יקרה), והשלישי מנסה לתאר איך דברים אמורים להיות.
    הכותרת של הפוסט מרמזת על הסברים מהסוג השלישי ("מה נשים צריכות לעשות"), אבל הסברים אבולוציוניים הם מעצם טיבם הסברים מהסוג הראשון – מסבירים, במקרה הטוב, מה קרה ולמה.
    הסברים אבולוציוניים מאד מוגבלים ביכולת הניבוי שלהם, ומכל מיני סיבות מוסריות עדיף להם להישמר מלנסות להפוך לתאוריות נורמטיביות (זה שיש הסבר אבולוציוני לאונס לא אומר שראוי לאנוס, ואפילו לא שההסבר הזה יעמוד להגנתו של מי שאנס).

  • גיל  On 28/09/2009 at 10:03 am

    אבולוציוניות הניתנת לבדיקה. הנה, נתתי למשל את הדוגמא של רוסיה וכמה הסברים אבולוציוניים אפשריים. אפשר לעבור חברה, חברה, ולראות באיזו מידה מעבירים את שם האב לילדים. במקומות שיש דגשים חזקים יותר לנושא ההשערה תהיה שהרווחים מהעברה כזו גדולים יותר, או שהוודאות האבהית נמוכה יותר. כמובן שיתכן שההסבר הזה חלקי ותקף לחלק מהחברות אבל הוא בהחלט הסבר סביר לפחות, אם לא יותר מהסברים אחרים שקיימים בנושא.

  • עמית  On 28/09/2009 at 4:18 pm

    לשאלה אם התאוריה ניתנת לבדיקה או לא?
    זו כמובן שאלה חשובה, אבל היא לחלוטין אורתוגנלית לטריכוטומיה שהזכרתי.

  • גיל  On 28/09/2009 at 5:33 pm

    לא יודע אם אם התייחסת לנושא הזה ספציפית או באופן כללי, אבל גם פה וגם במקרים אחרים זה לא ממש נכון. לגבי מה שצריך או ראוי לקרות (הכשל הנטורליסטי) אני מסכים שאין צורך להכנס לזה.

  • אסף  On 28/09/2009 at 8:35 pm

    גיל, הפוסט לא משכנע. יש בו כמה כשלים קטנים של ניסוח שאולי מפריעים
    ("חוקרים שונים מעמידים את אחוז האבות שמגדלים ילדים שאינם שלהם" – כלומר אינם הצאצאים הביולוגיים שלהם, למרות שבכל מובן אחר הם כן ילדיהם; "בחברות ציידים לקטים ההסתברות שילד ישרוד עד גיל 5 בלי אב בסביבה היא רק כ-"60% – זה נתון חסר משמעות. 60% ממה? הרי בחברות האלה השרידות של ילדים עם שני הורים אינה מובטחת.) אבל אלה נקודות קטנות שאפשר לפרש לקולא.

    הבעיה היא עם העיקרון. משעה שהתחילו לתת לילד את שם האב העיקרון עובר "בירושה" וקשה מאוד לשנות אותו. יש לו יתרונות אדמיניסטרטיביים לא דווקא ביולוגיים. ההתחלה היתה יכולה להיות מסיבות אבולוציוניות, או מכל סיבה חברתית אחרת. לא נראה לי שיש לך מספיק נתונים בשביל לקבוע שהעיקרון התחיל מסיבה ביולוגית.

    בכל מקרה, מהרגע שזה מתגלגל מאב לילדים, מאוד קשה להחזיר את הגלגל וליצור נורמות חדשות. מהמעט שאני יודע על אבולוציה ביולוגית גם שם שינויים מקריים או חסרי משמעות שנכנסו למערכת ממשיכים להתקיים כי פשוט "יקר" יותר לבטל אותם מאשר לשמר אותם. נדמה לי שזה מקרה כזה וחבל לחפש את תשובה אבולוציונית שמבוססת על שרידות ביולוגית של צאצאים.

  • גיל  On 28/09/2009 at 8:44 pm

    הרי בעולם אקראי לחלוטין היינו מצפים לואריאציות שונות על שם המשפחה ולעומת זאת אנחנו מוצאים שוב ושוב שהשם עובר דרך האב, למה בדיוק? סתם ככה מישהו החליט לעשות את זה פעם ומאז כמעט בכל חברה בעולם מחקים אותו בצורה עיוורת?

    בכלל לא דיברתי על למה זה התחיל אגב. אני מדבר על תופעה שקיימת היום ומנסה לתת לה הסבר. עד עכשיו לא ראיתי הסברים משכנעים אחרים בנושא.

    אני חושש שאתה וגם אחרים מתבלבלים במה הכוונה להסבר אבולוציוני ויכול להיות שלא הסברתי את זה טוב. אין הכוונה שיש איזו שהיא נטייה טבעית משחר האנושות לתת שם משפחה של האב, או שזה קיים בגנים שלנו. הכוונה היא שיש מנגנונים אבולוציוניים ידועים כמו של חתירה לסטטוס, או הגדלת הביטחון שהאב הוא האב הביולוגי שיכולים לבוא לידי ביטוי בצורות שונות. לא צריכה להיות אבולוציה ספציפית למנגנון של שמירת שמות האב.

    בנוגע להשרדות הילדים, הכוונה היא כאשר כל שאר הדברים קבועים, אי נוכחות של אב מקטינה ב40% את סיכויי השרידה של הילד. זה בלי קשר לרמת התמותה הגבוהה יחסית שיש גם עם שני ההורים עוזרים.

  • עמית  On 28/09/2009 at 9:44 pm

    ראשית, מדוע להשוות לעולם אקראי? העולם שלנו ממש לא אקראי ויש הרבה תהליכים שיוצרים בו סדר ותבניות, ולא כל התהליכים מקורם באבולוציה.

    כך למשל את סידור המקשים על המקלדת. לכאורה, לפי ההשוואה למודל אקראי, לא היה צריך להיות שום סדר שהוא. כל מקלדת היתה יכולה להיות מסודרת באופן שונה (הרי האותיות כתובות על המקשים, ולכן תמיד ניתן להקליד). ובכל זאת, רוב מוחץ, אם לא כל המקלדות האנגליות בעולם מסודרות בסידור QWERTY הידוע. האם היה פה תהליך אבולוציוני? ממש לא. היה פה סידור שחלקו נבע מבחירה אקראית וחלקו נבע משיקולים הנדסיים שונים. אבל מרגע שהוא נוצר, בדיוק כמו שאסף אמר, לא היה שום טעם לשנות אותו. אחר כך כבר אי אפשר היה – כוחו של הרגל (אפילו שהצליחו להראות שמבחינות רבות סידור המקשים הזה אינו אידאלי ויש סידורים טובים והגיוניים ממנו).

    אינני חושב שבחירת שמות משפחה ושיטת ההעברה שלה בין דורות נעשתה באופן אקראי כמובן. אבל נראה לי סביר יותר שמה שהנחה את הבחירה היו שיקולים חברתיים כאלה ואחרים כך ששם המשפחה ישמר וישקף מבנים חברתיים שהיו קיימים אז. והנוהג נשמר גם כשאיבד את משמעותו ההיסטורית המקורית.

    כמובן שאפשר לטעון שגם שיקולים סוציולוגיים של מעמד ומבנה חברתי וזהות אישית כולם נובעים בבסיס משיקולים אבולוציוניים – אבל טענה כזו היא בעיני אפילו חלשה יותר מהטיעון שהצגת על שמות המשפחה.

  • SilentMike  On 28/09/2009 at 10:17 pm

    חברות אנושיות לעומת זאת התפתחו באופן עצמאי למדי במקומות שונים בעולם. לכן לעובדה זו יש משמעות.

    גיל, אני חושב שמתחת בפוסט טיעון סביר מעבר ליכולת הנשיאה שלו ולכן חלק מהאופוזיציה (החלק האחר הוא, כרגיל, לא ענייני לחלוטין). גם הכותרת קצת מטעה כפי שצויין.

    זו שאלה מעניינת למה נהוג לתת את שם האב לצאצאים ולעיתים גם לנשים. התשובה במקרה של הצאצאים כנראה באמת טמונה בכך שפחות נוטים לדעת דברים כאלה.

    אני חושב שמבחינה אבולוציונית לתת לאדם את השם בן-X לא ממש יכול לעבוד כדי לשכנע את X, אבל עניין הסטאטוס לדעתי משחק פה. לא כל-כך הסטאטוס של הילד כפי שהדגשת אתה. יותר הסטאטוס של האב. כל מי שנושא את שמו של X הוא מעין הצהרה "X מטפל בי", מה שמעלה את קרנו של X האב. זה עקרון הכבדה קלאסי. בחברה סמי-פוליגמית זה יכול להיות מושך לנשים לדעת שלבן-הזוג הפוטנציאלי יש צאצאים חיים הנושאים את שמו, בין אם הם צאצאיו הביולוגים ובין אם לא, כי זה אומר שהוא אב טוב.

  • גיל  On 28/09/2009 at 11:18 pm

    יכול להיות שהכותרת מעט מבלבלת אבל הנקודה היא שנשים בוחרות לשמור או לא את השם ויתכן שיש לכך סיבות אבולוציוניות שקשורות בטובת הילד.

    לגבי האקראיות, בוודאי שהאלטרנטיבה לא צריכה להיות אקראית אבל אשמח לשמוע אלטרנטיבה סבירה למה שמות המשפחה של האב הם אלו שנשמרות. הדוגמא של המקלדת לא טובה מכמה סיבות. אחד, אין לנו הוכחה ששמות משפחה התפתחו בהכרח במקום אחד והתפשטו למקומות אחרים. שניים, וזה חשוב יותר, מאוד קל לבחור לאמץ את שם המשפחה של האם או שם חדש. שלא כמו שימוש במקלדת חדשה שדורשת למידה והסתגלות פה לא צריכה להיות בעייה גדולה לבחור אחרת.

    לטעון באופן כללי ששם משפחה משמר מבנים חברתיים זה טיעון מאוד כוללני וחלש. אשמח לשמוע איזה בדיוק מבנים הוא משמר ולמה, ובכל מקרה האם הסבר כזה יסתור הסבר אבולוציוני?

    מייק, אני מקבל את ההסבר של הסטטוס כהסבר משלים או חליפי אבל למה הוא הכבדה בעיניך?

  • SilentMike  On 28/09/2009 at 11:37 pm

    הוא מפגין גם את ההשקעה ההורית שהוא כבר השקיע (והוא עדיין חי וכשיר ובעניינים). קיומו של צאצא חי ובריא המצהיר על עצמו כ-"A בן X" הוא עדות לא רק לכישורי ההורות של X אלא גם לכך שהוא השקיע ועדיין עומד על הרגליים. במקרה זה האמינות מובטחת ע"י כך שהעדות מיוצאת לאדם אחד.

  • גיל  On 29/09/2009 at 7:50 pm

    הם עניין מודרני ולכן לא יכולות להיות עליו שום השפעות אבולוציוניות:

    חשוב להבהיר, העובדה שמנהג הוספת שם המשפחה קיים רק אלפי שנים ולא נמצא בהכרח בחברות ציידים לקטים, אינו סותר קיומו של הסבר אבולוציוני. הסבר אבולוציוני, כפי שהסברתי כבר בעבר, אינו מחייב אדפציה ספציפית לכל התנהגות אנושית. האדפציה יכולה להיות למשהו כללי יותר, שבאה לידי ביטוי בצורות שונות כתלות בסביבה. הדבר דומה למשל לעובדה שאנשים היום אוכלים הרבה ג'אנק פוד מזיק, למרות שאין אדפציה ספציפית לאכילת המבורגרים. מה שיש, זו אדפטציה לאכול מאכלים שומניים ומרובי קלוריות כי בחברות ציידים לקטים מאכלים כאלו היו נדירים יחסית. במקרה של הוספת שם המשפחה, זו תגובה למנגנון אבולוציוני ידוע, שעוזר לאבות לזהות שילדים ביולוגיים הם אכן שלהם. כל דבר שיכול להעלות את הסבירות שילד מסוים מגיע מהאב שחושב שהוא האב הביולוגי עוזרת לשכנע אותו להשקיע בו. יתכן מאוד שבגלל שנשים יודעות עד כמה חשוב לאב לדעת שהוא אכן האב הביולוגי, אימוץ שם המשפחה של האב מאפשר להן לחזק את הידיעה הזו אם אם היא לא נכונה (ואולי בעיקר כשהיא כזו). לנשים חשוב שתהיה השקעה אבהית בילדים, בלי קשר לאם הילד אכן של האב שחושב שהוא האב הביולוגי.

  • דודי  On 30/09/2009 at 12:51 am

    אלפי שנים, ממש לא. עד לפני כמה מאות שנים לרוב האנשים לא היה כלל שם משפחה במובנו המודרני, כלומר שם העובר מדור לדור. כדי להבחין בין אנשים, אם היה בזה צורך בכלל, השתמשו במקום מוצאם, במשלח ידם או בשם אביהם. שם אביהם ולא שם אמם, כמצופה מחברה שבה הגברים דומיננטיים. אדם יכול היה להזדהות גם בשם השבט או החמולה שלו, וזו הייתה, ברוב המכריע של החברות, השבט או החמולה של אביו, כי רוב החברות היו פטריארכליות.

    הייתי מציע לבחון את ההיסטוריה של שם המשפחה – במקרה זה, היסטוריה כתובה ובהירה למדי – לפני שפורצים בהשערות מהשערות שונות. הן לגבי רוסיה והן באופן כללי.

  • גיל  On 30/09/2009 at 1:16 am

    תקרא מה שציינתי לגבי חוסר החשיבות של ההסטוריה של שם המשפחה לפני שאתה פורץ בביקורות מביקורות שונות.

  • אהוד  On 30/09/2009 at 6:13 pm

    גיל, האם יש פרט אינפורמציה שיכול לסתור את התאוריה שלך?
    לאחר שהתברר כי שמות משפחה לא קיימים מספיק זמן בסקאלה אבולציונית דברת על כך כי:
    "הרעיון הוא שהנשים מגיבות (כמובן בצורה לא מודעת בהכרח) לתנאים סביבתיים מסוימים ומנסות להשפיע על ההשקעה ההורית של האב. "
    האם חובת ההוכחה לא עליך להראות כי קיים מנגנון ת-מודע?

    לא מספיק להראות כי יש יתרון אבולציוני בקביעת שם הילד בשמו של האב צריך להראות זאת מעל לספק סביר וגם בצורה יותר טובה ממודלים מתחרים. הדבר דומה להפפלת אדם ברצח כי היה יכול להרוויח ממותו של הנרצח…

    אתה כותב:
    "יתכן מאוד שבגלל שנשים יודעות עד כמה חשוב לאב לדעת שהוא אכן האב הביולוגי, אימוץ שם המשפחה של האב מאפשר להן לחזק את הידיעה הזו אם אם היא לא נכונה "
    עד לא מזמן העולם נשלט על ידי גברים נשים נחשבו לרכוש ולא הייתה להם כל יכולת השפעה. עד היום בחברות מסורתיות נשים אינם מסתבבות לבד ברחוב כי מי ישאיר רכוש ללא השגחה. ההסבר התרבותי הרבה יותר סביר מזה שלך

    שאלות נוספות למה ילדים מאומצים נקראים על שם האב?מדוע גבר יכול להתחתן עם כמה נשים? ועוד ועוד

  • גיל  On 30/09/2009 at 6:19 pm

    לא טענתי שהתאוריה שהצגתי בהכרח נכונה וגם הצגתי תאוריות חלופיות ואפשרויות להפריך אותה. אמרתי שהמודל שהצגתי נשמע לי מאוד סביר.

    לגבי מנגנונים לא מודעיים, אז יש לנו בשפע כאלו. האם כל פעם שאתה בוחר מה לאכול או בוחר בן או בת זוג אתה עושה את כל השיקולים האבולוציוניים שנובעים מהבחירות שלך?

    לא ממש הבנתי למה הכוונה בנשלט על ידי גברים. יש איזו קונספירציה שאני לא מודע לה?

  • אהוד  On 30/09/2009 at 6:46 pm

    לא מצאתי בטענותיך דוגמא לפרט אינפורמציה שיכול לסתור את התאוריה שלך?

    התאוריה שלך נראת לי חלשה כי מניחה שנשים ניסו באופן תת-מודע להרגיע את הגברים שאיתם כדי שיטפחו היטב בילדיהם. יש כאן הנחה כי לנשים הייתה איזו שהיא יכולת השפעה בזמנים בהם החל השימוש בשם משפחה.

    מה שכן ידוע שעד לא מזמן
    החברות היו פטריארכליות (נשלטו בידי גברים) ולנשים לא הייתה יכולת השפעה על ההחלטות . טענות המובססות על כך ששם המשפחה הקרא על שם האב כי נשים חשבו שכך ירגיש בטוח יותר שהילד שלו נשמעות באוזני כמו הטענה שלואי הארבע עשר קישט את הארמונות שלו כי רצה להיטיב עם העם.

  • גיל  On 30/09/2009 at 6:49 pm

    תקרא את הדוגמא שהבאתי על רוסיה, זו דוגמא מובהקת לאיך אתה יכול לבדוק את הקשר בין וודאות הורית לבין שמות משפחה.

    ידוע למי בדיוק שהחברות היו פטריארכליות? יש לך איזו הוכחה אובייקטיבית לכך? למה הכוונה שליטה בדיוק?

  • אהוד  On 30/09/2009 at 8:23 pm

    החברות בתקופה המדוברת היו דתיות ולא ידוע על אחת הדתות השולטות בהן מעמד האישה שווה למעמד הגבר. אבל מצד שני יכול להיות שנשים תמכו בסתר בנצרות כדי שגברים שיאמינו שאם הילד לא שלהם עדיין הוא יכול להיות בן האלוהים… נראה הגיוני לא?

    נכון לא הבנתי את מה שכתבת על רוסיה מדובר בטאטולוגיה. אתה מתאר תופעה ואז מסביר אותה דרך התאוריה שלך. איך משחק כזה יכול לאושש את התאוריה שלך?
    לא נתת לי תנאי שיכול להפריך את התאוריה שלך?
    ולי ולמספר מגיבים היא נראית מופרכת מכיון שטענת שלא מדובר בהוכחה אלא בתאוריה נצטרך
    להסתפק בדעת הרוב. אם לרוב המגיבים נראה כי התאוריה היא לא סבירה אזי סביר להניח כי זהו המצב

  • גיל  On 30/09/2009 at 9:52 pm

    על סמך דעת הרוב של מגיבים באינטרנט.

  • Dafna  On 01/10/2009 at 2:38 am

    התבלבת בקשר לסיומות:
    סיומת של סון תהיה לבנים, וסיומת של דוטיר לבנות,בלי קשר אם הם נושאים את שם האב או האם.
    כך שגם במקרה בו הבן מעוניין לשאת את שם אימו ולא אביו, שמו יסתיים בסון.
    לדוגמא בן שלאמו קוראים סטינה יקרא סטינהסון, בת לאותה אם תקרא סטינהדוטיר.
    ככה שיש באיסלנד שיטה שונה להתמצא בספרי הטלפונים.

  • dugmanegdit  On 01/10/2009 at 2:28 pm

    לעניין שמות משפחה, השיוך שהיה נהוג עוד לפני זה ברוב המקומות הוא א' בנו של ב' בנו של ג' וכו'. כיוון שנראה שהנוהג המודרני הוא בסך הכל המשך של הנוהג הקודם הרי שאולי כדאי לשאול מדוע זה הנוהג? אם שואלים שאלה זו הרי שלאמהות לא היתה ממש עמדה (וליתר דיוק – היתה להן עמדה אבל אף אחד לא שאל לדעתן). אני חושב שיש כאן אדפטציה אלא שזו אדפטציה שבה מועיל לך להיות א' בנו של ב' בנו של ג' משום שאם תפגוש ביער את ד' בנו של ה' בנו של ג' ושניכם תלכו אחורה עד לאותו סבא משותף הרי שבתנאים מסויימים יש סיכוי גבוה יותר שלא תרצחו אחד את השני מאשר אם אחד הוא נכדו של ג' והשני נכדו של ו'. לעניין הנ"ל דווקא יש ראיות רבות מאוד ובחברות רבות נהוג לדעת כמה דורות אחורה בעל פה את כל אילן היוחסין (ולא צריך ללכת רחוק; בדואים ויהודים ממוצא אתיופי הם דוגמאות יפות לכך)!.

  • dugmanegdit  On 01/10/2009 at 2:32 pm

    לעניין ח.ב.ה. –
    pay no attention

  • דן  On 10/10/2009 at 9:19 am

    השמות ביהדות מחזקים את הטענות שבמאמר, למרות שיהדותו של הילוד נקבעת על פי אמו, עדיין נהוג היה לקרוא לו יצחק בן אברהם, יחד עם זאת הזכרתו בתפילה תהיה לעולם בשם יצחק בן שרה.

  • זהר  On 24/10/2009 at 4:52 pm

    אני שיניתי את שם משפחתי לאחר נישואי רק משום שכל השנים שנאתי את שם משפחתי,
    לבני קראתי בשם שמרמז על שם נעוריה של חמותי,
    אותו אני אוהבת מאוד
    מה שעוד מעניין זה שישנן יותר נשים הנישאות לגברים ממעמד חלש מהן מאשר גברים הנישאים לנשים ממעמד חלש מהם ושם משפחה במקרים רבים מעיד על מוצע ועל מעמד

  • רויטל  On 12/11/2009 at 12:01 pm

    "…זוגות שמחליטים לצרף את שתי השמות לשם אחד ארוך."
    צריך להיות:
    שני שמות

  • גיל  On 12/11/2009 at 6:12 pm

    תודה על התיקון וברוכה הבאה.

  • רומי  On 12/05/2010 at 12:48 pm

    מה לגבי משפחות שבהן היה גבר אחד שלו ילדים מנשים רבות? וכך הוא הפיץ את שם המשפחה שלו להרבה ילדים והייתה "משפחה גדולה ומורחבת".
    אישה, לעומת זאת, אינה מסוגלת, להביא יותר ילדים מאשר פעם בתשעה חודשים.

  • גיל  On 12/05/2010 at 12:52 pm

    זה נכון וזה קורה הרבה במשפחות מסורתיות. יש את השבט של משפחה X לעומת השבט של משפחה Y.

%d בלוגרים אהבו את זה: