סיום הדוקטורט

לפני מספר ימים הלכתי למשרד ללימודים מתקדמים כשבאמתחתי קופסא דמויית קופסת נעליים ובתוכה צרורים 250 עמודים לערך שמהווים את עבודת הדוקטורט שלי. קצת משונה לחשוב שכל חיי האקדמים, כל השנים שביליתי בלימודי דוקטורט מסתכמים בקופסא אחת סתמית ובחפיסת דפים מודפסים בקפידה. כשהגעתי למשרד על מנת להגיש בצורה רשמית את הדוקטורט לא יכלתי שלא להבחין בעשרות קופסאות דומות שמפוזרות בחדר בשלווה פסטורלית ושמייצגות עשרות עבודות תיזה ודוקטורט של סטודנטים אחרים. הקופסאות הללו כאילו מתריסות לעברך, אל תחזיק מעצמך יותר מדי, אתה לא כזה מיוחד, יש עוד המונים כמוך. האמת היא שזה ממש לא הטריד אותי ולמעשה קצת שעשע אותי, אבל לא יכלתי שלא לחשוב כמה מחשבות נוגות על הניגוד הקיים בין העבודה הרבה שהשקעתי לאורך השנים בדוקטורט, והשבוע האחרון שכולו עוסק בבירוקרטיה אינסופית שבה צריך למלא אינספור טפסים, ולעמוד באלף ואחת תקנות דרקוניות להדפסת כתב היד שיכולה להוציא פיל משלוותו.

איך אמורים להרגיש כשמסיימים את הדוקטורט? אין לי צל של מושג. אני יכול לומר איך אני מרגיש, שבוע אחרי. אני חייב להודות שאין לי שום תחושת התעלות או אושר בל יתואר שהרבה דוקטורנטים מתארים. כן, יש סיפוק גדול אבל אין תחושת התרוממות עילאית. האם כך בקול דממה דקה אמורים להסתיים להם 13 שנה של לימודים אקדמיים שכוללים 4 תארים, 3 מוסדות לימוד, ושתי מדינות (וגם כמה וכמה שינויי כיוון מהותיים בדרך)? או שאולי זה השקט שלפני הסערה?

יכול להיות שהכל אצלי עדיין טרי ואחרי זמן מסוים שאעכל את כל הרעיון שאני עכשיו דוקטור דברים ישתנו. אולי. עם זאת, אני חושב שהתחושות שלי אולי נובעות מזה שכל חיי האקדמיים, שנוקזו למטרה מוגדרת של קבלת הדוקטורט, נבנו עקב בצד אגודל. הם תוצר של עבודה מאומצת והדרגתית, בלי קרשנדו אחד גדול, או רגע של אאוריקה! שחלק קטן מהמדענים מספר שקורה לו. אי אפשר לכתוב דוקטורט סתם כך יש מאין, ולמרות שיש בו הרבה רעיונות מעניינים וטובים (לפחות לדעתי), הוא בעיקר מורכב מהרבה עבודה קשה וסיזיפית שהסיכום שלה גדול מכל חלקיה. באיזה שהוא שלב בשנה האחרונה היה ברור שהנה, סוף סוף, אני באמת עומד לסיים את הכתיבה ומכאן אין דרך חזרה. פירוק הדוקטורט להרבה שלבים קטנים ותיעול העבודה לכל אחד מהם גרמו במידה רבה לטישטוש התמונה הגדולה. הרגע אולי שמסכם בצורה סמלית את קבלת הדוקטורט הוא רגע ה"הגנה" אליו. לפני שלושה שבועות לערך עמדתי בפני המנחים שלי (חלקם הקשיבו בשיחת ועידה מקצהו האחר של העולם) וצופים מזדמנים אחרים וסיכמתי בשעה אחת את כל המחקר שלי. איך אפשר בכלל לסכם בשעה, חיים של שנים? מסתבר שאפשר ואפילו בהצלחה כפי שהתברר לי אחרי שחברי הוועדה שמחו לבשר לי, לאחר חקירה צולבת שנמשכה כמעט שעה נוספת, שעברתי.

אנשים מתארים את לימודי הדוקטורט כחוויה רצופת סבל ואני חייב להודות שחלקי אינו עימם. להיפך, במהלך הדוקטורט שלי הרגשתי הרבה יותר רגעי שמחה ואושר מאשר עצב ותיסכול, והרגשתי שאני מקבל הרבה יותר מהמערכת ממה שאני נותן. נכון שלא תמיד דרכי הייתה סוגה בשושנים והיו משברים שונים במהלך התואר, אבל באופן כללי בורכתי במנחים מצוינים וקשובים שנהניתי לשוחח איתם והיו שם כשנזקקתי להם. גם תהליך הכתיבה לא היה קשה מדי עבורי ואפילו מאוד מהנה ומספק. לא סבלתי כמו שהרבה דוקטורנטים אחרים מתארים את השלבים השונים של הלימודים, ובעיקר את הכתיבה של הדוקטורט. יכול להיות שזה בכלל האופטימיות הנצחית שלי או שמחת החיים הכללית, אולי בגלל שהיה לי ברור שזה יקרה בסופו של דבר גם אם יתארך במעט. ללא ספק תרמה לכך העובדה שעשיתי מה שנקרא דוקטורט מאמרים שבו כל פרק בדוקטורט מהווה מאמר בפני עצמו, מה שלדעתי מקל מאוד על הכתיבה ותוחם אותה במסגרת מצוצמצת יחסית, מכוונת מטרה ספציפית וברת עשייה.

יש תחושות של הקלה ושמחה, אבל אני מרגיש גם עצב. עצב על זה שלא אהיה סטודנט יותר אחרי שכמעט כל חיי הבוגרים הייתי סטודנט. עצב על החברים שעברתי איתם כברת דרך ארוכה לאורך השנים ולאט לאט מתפזרים להם ברחבי העולם, כל אחד מהם בדרכו החדשה. החוויות שעברתי לאורך השנים, ובעיקר עם החברים שביליתי איתם שנים ארוכות בלימודי הדוקטורט בארה"ב לא יסולאו בפז. כשעזבתי את ישראל היו חיי מלאי התרגשות מהולים בחשש. מבחינות רבות הרגשתי נטע זר בארץ. זה כלל לא רק את הצד האקדמי אלא גם מבחינה תרבותית, פוליטית וחיי היום יום. הסיבה העיקרית למעבר הייתה כמובן האפשרות ללמוד את הנושא של פסיכולוגיה אבולוציונית מהמומחים בתחום. הפן האקדמי של לימודי אבולוציה והתנהגות בני אדם היה (ועדיין) כמעט זר לחלוטין בלימודים האקדמיים בארץ. לכן זו הייתה התרגשות עצומה לבוא לכאן ולמצוא אנשים רבים שחושבים על הנושא בצורה דומה לשלי, כאלו שאפשר לנהל איתם שיחות ארוכות ומרתקות בלי להתנצל על עצם העלאת הנושא, או בלי שיחשבו אותך לחייזר. במשך השנים יצרתי חברויות שאין לי ספק שישארו לתמיד, שנבעו בין השאר מהעובדה שכולנו היינו סטודנטים צעירים בתחום לא מוכר, שרק גיבשנו את צעדינו הראשונים והמהוססים באקדמיה. כמובן שמעבר לשיחות אינטלקטואליות היו גם הרבה חוויות סטודנטיאליות רגילות, שכללו (איך לא?) יציאות לפאבים, משחקי פינג פונג סוערים, תלונות על המרצים, אהבות, שנאות וכל מה שאפשר לצפות ממנו באוניברסיטה.

אני מאוד שמח שיצא לי לקבל את הדוקטורט בשנת דארווין. השנה חוגגים 200 שנה להולדתו ו-150 שנה לפירסום ספרו "מוצא המינים". הלוואי שיכלתי לקחת קרדיט על כך שזה נעשה במכוון, אבל זה מקרי לחלוטין, אם כי אפשר להינות מהסמליות. העובדה שמדובר בשנה כל כך סמלית תורמת למוטיבציה שלי להמשיך להתפתח וללמוד. אמנם עכשיו לא יהיה מי שישב לי על הראש ויבחן אותי על כל צעד, אבל האתגרים נעשים רק מעניינים יותר ויותר. הרבה דוקטורנטים מרגישים מרוקנים מאנרגיה אחרי סיום הדוקטורט ולא מסוגלים לחשוב על מחקר או כתיבה וכל מה שהם רוצים זה רק לנוח. אני דווקא חש בדיוק ההפך. אני מרגיש מלא באנרגיות חדשות, מוכן לאתגר הבא, מרגיש שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ולעשות למרות שעדיין לא ברור באיזו מסגרת זה יהיה ואיפה.

קצת יותר משנתיים אני כותב באתר רשימות ואני מרגיש שאני לא יכול להפריד בין כתיבת הבלוג לדוקטורט. הבלוג מלווה אותי בחיי היום יום, ואני חושב עליו ועל מה לכתוב בו לעיתים קרובות. כתבתי ואני ממשיך לכתוב על נושאים שמעניינים אותי באופן אישי, כאלו שנתקלתי בהם במהלך הלימודים שלי, מקריאה של ספרים וכתבי עת שונים או סתם נושאים שנראים לי חשובים. מבחינתי, הכתיבה בבלוג משולה לשיחת סלון שבה אני מעלה נושא מסוים שמעניין אותי וממנו מתפתח דיון. כמו הרבה שיחות סלון הדיונים הללו לפעמים עולים לטונים גבוהים ואני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו ולהתנצל בפני אלו שנעלבו מדברים שכתבתי, כי זו ממש לא הכוונה שלי. אני רוצה גם להודות בפני כל הקוראים של הבלוג. יש לבלוג הרבה קוראים קבועים שחלקם גם הפכו למגיבים קבועים, אבל אני יודע שיש עוד יותר קוראים אנונימיים שלא מגיבים כלל, ולמרות שאין אני יודע עליהם דבר, הם חשובים לי לא פחות ואשמח אם חלק מהם לפחות יצאו מהאנונימיות כי תמיד טוב לשמוע מעוד אנשים (הם יכולים לכתוב לכתוב לי באופן פרטי אם הם מתביישים).

אני לא עומד להפוך את הבלוג לכזה שעוסק בכתיבה אישית מלאת השתפכויות. כאלו יש מספיק פה ברשימות ובמקומות אחרים. אני יכול להבטיח לכם שאני אמשיך לכתוב על נושאים מדעיים שונים, פרובוקטיביים יותר או פחות, עם דגש על נושאים הקשורים לאבולוציה. בחודשים האחרונים תדירות הכתיבה ירדה קצת בגלל ההתרכזות בדוקטורט אבל השתדלתי לא להזניח את הבלוג. אל דאגה, זה לא נובע ממחסור בנושאים לכתיבה. למעשה, הצטברו אצלי הרבה מאוד נושאים שהבטחתי לעצמי לכתוב עליהם לכשאתפנה. עכשיו, כשיש לי קצת יותר זמן, אני אחזור אליהם בהדרגה ואתם מוזמנים להשאר.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • טלילה  On 21/04/2009 at 12:23 am

    מברוק, קח נשימה, עכשיו אפשר לשבת קצת, לנוח ולבהות בחלל…
    והלוואי ובקרוב (עוד כמה שנים טובות…) אצלי… ואני מאוד מבינה את תחושת הריק האירוני-המחויך שאתה מתאר, אמנם כנראה בעוצמה פחותה, מניחה שעם כל תואר זה גדל.

  • שאול  On 21/04/2009 at 12:31 am

    אוהב מאוד את הבלוג שלך. מה עכשיו? פוסט? מחפש משרה קבועה? ישראל? ארה"ב?

  • דני  On 21/04/2009 at 12:57 am

    מזל טוב! בתור מי שרק מתחיל את הדרך לדוקטורט אני יכול להזדהות עם הרבה מהדברים שכתבת.
    בהצלחה בהמשך הדרך, ותמשיך לכתוב בבלוג המעניין והמרתק.

  • צור  On 21/04/2009 at 1:12 am

    כיף לשמוע שסיימת את העבודה. מזל טוב, ואני מאוד מצפה לנושאים הבאים שתכתוב עליהם.

  • א  On 21/04/2009 at 1:14 am

    נשמע טוב, בריא וצלול בתוך קופסאת נעלים

    שמח, מעניין, מרתק, כיף, מרגש לעיתים ופשוט
    אלו רק כחלק מהחוויות בעת קריאת הפוסטים

    תודה
    ובהצלחה

    סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר
    – טוב יותר?
    – רע יותר?
    – לא יודעת מה יותר.
    משהו אחר.
    כשהדרך נגמרת מתחיל איזה שביל,
    כשהלילה נגמר אז הבוקר מתחיל,
    כשנגמרת שעה, עוד שעה מגיעה,
    רק בסוף הידיעה מתחילה השגיאה.
    סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
    יש תמיד יום מחר לכל יום שעובר,
    כל חלום משומש מחליפים באחר.
    כשנגמרת שנה, עוד שנה מתחילה,
    כל תשובה מתחילה רק בסוף שאלה.
    כי סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
    כשהסרט נגמר החיים מתחילים,
    הצלילים מתחילים כשאין כבר מלים.
    כשנגמור את הצלילי אז נתחיל צליל אחר.
    כשנגמור את השיר אז נתחיל לדבר.
    סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
    – טוב יותר? רע יותר?
    – לא יודעת מה יותר.
    משהו אחר.

    -לאה נאור-

  • ליאור  On 21/04/2009 at 3:21 am

    בכל זאת יש תחושת התעלות מסויימת, שמתחילה ברגע שהגנת על הדיזרטציה ונמשכת בערך שבוע עד שהיא מתמסמסת בביורוקרטיה והניירת של תהליך קבלת התואר.
    בכל התקופה שלמדתי לדוקטורט חשבתי שזה יהיה נורא נחמד שיהיה לי התואר "ד"ר" לפני השם. חשבתי שככה אני ארגיש מאוד חשוב. בדקה שקבלתי את הדוקטורט וקראו לי בפעם הראשונה "ד"ר" הבנתי כמה טיפש הייתי. מעולם לא השתמשתי בתואר הזה וכל פעם שמישהו אחר קורא לי ככה קופצים לי בראש כמה פיוזים. פעם היה נראה לי טבעי שאנשים שיש להם תואר שלישי יקראו לעצמם "ד"ר", והיום זה נראה לי די מוזר.

  • מיכל  On 21/04/2009 at 5:11 am

    בחרת לך תחום עיסוק מרתק, ואני מאחלת לך (וגם מתרשמת שתשכיל לעשות זאת), שתמשיך במחקר מרתק, מעניין ופורה, ושתמצא אפיקי מחקר ועבודה גם בארצנו.

  • עמית  On 21/04/2009 at 5:58 am

    איחלתי לך גם במקומות אחרים, וגם כאן – מזל טוב על סיום הדוקטורט ובהצלחה בהמשך הדרך. בעיני, וגם אתה כתבת כך, כל הזמן יש מה ללמוד ובעצם כחוקר, אפילו כשכבר יש תואר דוקטור ושהתפקיד הרשמי הוא ללמד אחרים – עדיין בעצם ממשיכים ללמוד.

    תודה גם על הכתיבה האישית.

  • דנה  On 21/04/2009 at 8:19 am

    אתה מאיר את עינינו בנושאים שכמעט ולא שומעים עליהם פה, כך שאת תפקיד המחנך התחלת בפועל, לפני שהפכת ד"ר רשמית.

  • תימורה  On 21/04/2009 at 8:27 am

    מזל טוב! ובהצלחה.

  • הלה, סידני, אוסטרליה  On 21/04/2009 at 8:42 am

    תודה לך על הבלוג המעניין. אני מוצאת את הנושאים שאתה כותב עליהם מאוד מעניינים ויש הרבה טוב בפרסום של הנושא הזה בפלטפורמה המכובדת הזו, לה קוראים רבים ומסורים.
    כמו כן, כתיבתך, גם כשהיא על נושאים אישיים (כמו כאן וכמו בנושא הבחירות) היא רהוטה ומרתקת.
    מאחלת לך המון הצלחה ואשמח לשמוע על המשך קורותיך!
    נ"ב שמעתי המון סיפורים דכאוניים על סיום דוקטורט. שלך ממלא את ליבי בשמחה.

  • מענין לשמוע איך הרגשת.
    לא ככה תיארתי לעצמי.
    אין תחושת הקלה עצומה?

  • רוני ה.  On 21/04/2009 at 9:15 am

    הנושא מרתק. נדמה לי שלייבניץ, כשטבע את המושג "הטוב שבכל העולמות האפשריים", http://en.wikipedia.org/wiki/Best_of_all_possible_worlds היה הפסיכולוג האבולוציוני הראשון. לייבניץ טען שהרוע שבעולם הוא הכרחי כדי להוציא מאנשים את המיטב וליצור עולם שהוא הטוב ביותר האפשרי. ביום כמו היום קשה להסכים איתו, אבל הטענה מפרה ומאתגרת מאין כמוה.

    עלה והצלח ותודה על הבלוג.

  • גיל  On 21/04/2009 at 9:27 am

    אם הייתי יודע שאלו יהיו התגובות הייתי מנסה לגמור את הדוקטורט מזמן 🙂

    ליאור – בדיוק כך. לקרוא למישהו ד"ר תמיד נראה לי טיפשי.

    שאול – יש הצעות עבודה?

    אלמוני – יש בהחלט הקלה, אבל בגלל שאצלי היה מדובר בתהליך איטי, המעבר בין רגע לפני הדוקטור לרגע אחרי כמעט לא מורגש. הרבה דוקטורנטים מאוד לחוצים בימים ושבועות האחרונים ועובדים בלחץ של זמן להספיק הכל. אני תכננתי מספיק זמן מראש ומנעתי מעצמי את הלחץ הזה.

    א – תודה על התזכורת, זה בהחלט מרגיש כמו בשיר.

  • אדם  On 21/04/2009 at 9:56 am

    מזל טוב ד"ר גרינגרוז! (רק מנסה לראות איך זה מצלצל… מה אתה אומר?)

    אמשיך לצפות בכליון עיניים לפוסטים המעולים שלך. הלוג הזה הוא בהחלט אחד המקומות המועדפים עליי לקריאה בעברית ובכלל.

    keep the good work:)

  • אלי אבידר  On 21/04/2009 at 10:10 am

    כל הכבוד על הדוקטוראט.אני מקווה לראות אותך כמרצה בכיר במגמה לתואר שני בפסיכולוגיה אבולוציונית!
    לחעניין ולא לעניין מהן התגובות לספר על 4 תיאוריות של חוה יבלונקה. קראתיו בעיון רב.אלי אבידר

  • Kavod  On 21/04/2009 at 12:10 pm

    הרבה מזל טוב
    זאת הזמדנות טובה להביע את הערכתי הרבה לבלוג ואליך אישית ערב כך
    מקווה שגם אני אגיע לדוקטורט שלי(אני רק בתהליכי תואר ראשון) אבל עד אז אני לפחות אהנה לקרוא את המשבות שלך.

  • מאט טולרינג  On 21/04/2009 at 12:54 pm

    מזל טוב דוק'.

  • sara  On 21/04/2009 at 1:41 pm

    just a short congratulation from one of the dedicated anonimous reader. good luck in the choice of new paths to take.

  • עומר  On 21/04/2009 at 3:16 pm

    ראיתי שאת המתנה הטובה ביותר כבר קיבלת: חידון בבלוג של דורפן. כבוד.

  • גורדוויל  On 21/04/2009 at 4:14 pm

    קורא בעניין רב את רשימותיך, תדיר.

    תודה על המידע המסקרן וקנאה פרטית קטנה על "האופטימיות הנצחית" שבך.

    שוב, תודה לך.

  • SilentMike  On 21/04/2009 at 5:37 pm

    בהחלט מזל טוב. יש אנשים שהעולם פשוט לא יהיה הגיוני אם הם לא יהיו במשכילים, ואתה אחד מהם. זה לגמרי מה שאתה צריך לעשות. אני מקווה לכתוב פוסט כזה בעצמי יום אחד.

    אבל קבל כאזהרה את מה שאמר ג'יימס רנדי על השכלה. (בפרפראזה) "ברגע שאנשים מקבלים תואר דוקטור הם מאבדים לחלוטין את היכולת להוציא מפיהם שני דברים: 'אני לא יודע' ו-'טעיתי'". אל תשכח את המשפטים האלה, ואתה תהיה בסדר גמור.

    ושוב, מזל טוב, ובהצלחה.

  • דינה ראלט  On 21/04/2009 at 6:31 pm

    והמון ברכות
    🙂

  • norogo  On 21/04/2009 at 9:28 pm

    לרוב שומעים על חוויות כאלה שנים רבות אחרי התרחשותן (לרגל פרסום ביוגרפיה או זכיה בפרס) ועל כן משמח ה"שידור הישיר" האור ילווך

  • גיל  On 22/04/2009 at 7:19 am

    norogo וודאי שלכתוב בזמן אמת, אחרת השנים קצת מעוותים את הזכרון לא?

    יוחאי, אם אתה קורא את זה, האימייל שכתבת לי חזר. כתוב שוב עם כתובת אימייל נכונה.

  • טל פ  On 22/04/2009 at 11:45 am

    מזל טוב על סיום הדוקטורט.
    אני מאוד נהנית לקרוא את הבלוג, במיוחד כשהוא עוסק בפ"א ממש.
    ולמרות שבד"כ אני לא מנס להחזיר אנשים לארץ, אני מקווה שדווקא אתה תחזור ותמצא את מקומך כאן באקדמיה.

    למגיב גורדוויל- אני עכשיו קוראת את הספר. הוא מעולה ויוצא דופן.

  • dugmanegdit  On 22/04/2009 at 3:27 pm

    איך הצלחת לכתוב כל כך הרבה? אני נאלצתי להסתפק בפחות מ-100…
    בכל מקרה – כל הכבוד!

  • דפנה  On 23/04/2009 at 4:54 am

    וכמובן בשעה טובה על התואר החדש, גם אני רואה בצורה מגוחכת את כל מי שמוסיף תמיד לשמו גם שלא צריך את התואר:ד"ר,עו"ד,אינג',סא"ל,רו"ח (הכי מסכנים) וטכנאי רנטגן.
    במודעות אבל זה עוד נסבל כי זה המשפחה.
    שלא נדע מצרות….

  • גרינגרוז טוביה  On 23/04/2009 at 12:09 pm

    גילי יקרי מזל טוב מהדוד טוביה
    שקורא מה אתה כותב ולא מבין כי מה מביו טכנאי רדיו ששמע חדשות ברדיו גביש
    נ ואנטנה של חמישים מטר אורך
    עד המצאת הטרנסיסטור הראשון
    בהצלחה
    מטוביה כאן בתל אביב

  • נתי דביר-גרינגרוז  On 23/04/2009 at 12:42 pm

    הי גילי – ד"ר גרינגרוז – תתחיל להתרגל!
    המון מזל טוב על קבלת הדוקטורט. אני מאותם אנונימים שקראה כאן לעיתים אבל תמיד תמיד נהנת מהכתיבה שלך, מהנושאים שבחרת לכתוב עליהם ובמיוחד מהדיונים שהתעוררו כאן בבלוג.
    מקווה לראות אותך בקרוב בארץ.
    בהצלחה!
    ותמסור ד"ש.

  • שרון  On 23/04/2009 at 3:58 pm

    כל הכבוד!,
    אבל מה הלאה? יש לך כיוון כלשהו? עבודה?
    בהצלחה !!

  • גיל  On 23/04/2009 at 6:28 pm

    פה: http://www.notes.co.il/greengross/41900.asp

    יתכן שאכתוב על זה עוד בעתיד.

  • ולנסיה  On 24/04/2009 at 1:09 am

    בדרך כלל אני שקטה (אם כי פציתי פה פעם פעמיים), אבל אני לא יכולה להשאר בשקט ולא לברך אותך.

    תענוג לקרוא אותך, שמחתי לקרוא שאתה לא מתכוון להפסיק לכתוב בבלוג למרות שהתואר מאחוריך.

  • גיל  On 24/04/2009 at 7:36 am

    להפסיק לכתוב בגלל סיום התואר? להיפך, בזמן הקרוב יהיה לי קצת יותר זמן לכתוב.

  • ענבל  On 24/04/2009 at 7:11 pm

    הגעתי אליך בעקבות המלצה של ידיד שהכיר לי את תחום הפסיכולוגיה האבולוציונית והשיחות איתו והבלוג שלך גרמו לי להתעניין בנושא הזה יותר ולחקור אותו עצמאית ואף לחפש בספריית המכללה חלק מהספרים שהמלצת עליהם. למרות שאני מכירה את הבלוג הזה רק כמה חודשים, כבר הספקתי לקרוא את כל הרשומות שלך וכל כמה ימים אני נכנסת לראות מה חדש.
    תודה רבה על עולם חדש שפתחת בפניי, ועוד יותר על זה שאתה לא רק מפרסם והולך, אלא מפתח דיונים ומגיב לאנשים וזה מעלה בעיניי את דרגת דרך הפירסום הזו עשרות מונים מעבר לפירסום מאמר בכתב עת מדעי.

    אני מקווה שתוכל לפרסם חלק מהרעיונות שכתבת בדוקטורט כאן כדי שנוכל להמשיך ולהחכים ומאחלת לך הצלחה גדולה בהמשך. אני סיימתי רק תואר ראשון בינתיים, אבל אני יודעת איזו הקלה זו לסיים פרק חדש בחייך, אם כי גם תחושת ריקנות. אבל בתחום עולם האקדמיה יש תמיד פסגות לכבוש ואני מתעתדת גם להתחיל תואר שני ומי יודע לאן אח"כ…

    ולסיום אומר שאני מקווה שתהיה מחלוצי הפסיכולוגיה האבולוציונית בארץ שמביאים את הבשורה וההכרה לארץ, כדי להפיץ את זה במדינתנו הקטנה שעדיין תקועה במישנתו של פרויד, כאילו לא קיימת שום דיספלינה אחרת.

    שבת שלום
    ענבל

  • עומרי  On 24/04/2009 at 8:36 pm

    בשנה האחרונה יצא לי לקרא את הבלוג שלך
    הבלוג מרתק ומעניין
    כתיבתך חכמה ועניינית והלוואי שהיו יותר בלוגים כמו שלך.

    הרבה מזל טוב לרגל סיום הדוקטורט ובהצלחה בהמשך דרכך.

    עומרי

  • גיל  On 24/04/2009 at 9:43 pm

    הלוואי שפרויד היה נכנס ללימודי ההיסטוריה של הפסיכולוגיה ופחות בשיעורי המבוא. יצא לי לקחת קורסים ולהכיר קורסי מבוא לפסיכולוגיה שמלמדים בצורה מאוד שונה והרבה יותר מודרנית. זה לא רק פרויד, אלא העובדה שמתעסקים בעניינים שלא מעניינים את רוב הסטודנטים כמו תפיסה, או ניסויים משמימים למדי במקום להתעסק בנושאים שקרובים לליבם של סטודנטים כמו אהבה, מיניות, אלימות וכו'. אני חושב שחלק גדול מהאפיל של פסיכולוגיה אבולוציונית הוא זה שהיא עוסקת בהתנהגויות בסיסיות ויומיומיות.

  • אינדי  On 26/04/2009 at 8:59 am

    אני חדשה לבלוג אבל כבר מאוד נהנית מהכתיבה הבהירה להפליא שלך על נושאים מורכבים וגם על נושאים אישיים.
    ולגבי ההתעלות, אני מניחה שאתה מכיר את השיר של אהוד בנאי "זמנך עבר". בעוד כמה שבועות בטח תחלום שאתה עדיין עושה את הדוקטורט ויש לךאיזו בעיה ממש גדולה ובלתי פתירה, ואז תקום שטוף זיעה ותגיד – וואו. עשיתי את זה. זה אשכרה נגמר! הושלם ובהצלחה!

  • אורן  On 26/04/2009 at 6:43 pm

    באמת כל הכבוד ושיהיה רק טוב במשרה הבאה מה ואיפה שלא תהיה.

  • בר  On 26/04/2009 at 7:27 pm

    שמח לשמוע שסיימת את הדוקטורט, ובעיקר שהבלוג ימשיך, למדתי ממנו המון!

  • segel zutar  On 26/04/2009 at 11:19 pm

    אבל באמת המון מזל טוב.
    האם זה אומר שיש רעינוות לפוסט-דוק? 😉

  • גיל  On 27/04/2009 at 5:49 am

    רק שכמו שאת יודעת אי אפשר לדעת מה יצא מהם בסוף..

  • urila  On 02/05/2009 at 8:35 am

    אולי יעניין אותך סיום דוקטורט אחר, ואיך זה קשור למתכון לחיים ארוכים.

    http://www.ifsc.usp.br/~lavfis/BancoApostilasImagens/ApMillikan/Harvey%20Fletcher_PT_06_1982.pdf

  • יעל  On 04/05/2009 at 8:13 pm

    מעוד קוראת אנונימית.
    ואם יורשה לי לדבר לרגע בשמנו (כלומר, בשם הקוראים האנונימים): אתה צודק. אנחנו באמת מתביישים לפעמים. אבל הנה, נתת הזדמנות לא רעה לצייץ.

    תודה על הקריאה המהנה והמחכימה!

  • גיל  On 04/05/2009 at 8:22 pm

    אין מה להתבייש. את רואה? אני לא נושך 🙂

  • שרה שפרלינג  On 06/05/2009 at 10:44 am

    מזל טוב לקבלת התאר וחזור ארצה

  • גיל  On 06/05/2009 at 10:48 am

    כל המשפחה מגיבה כאן 🙂

  • רחמנ א ליצנ  On 08/05/2009 at 10:46 am

    מזל טוב על התואר
    ותודה על הבלוג הנהדר
    וכן לפעמים נחמד לשמוע גם קצת דברים יותר אישיים ממי שקוראים את דעותיו לאורך זמןץ

  • Amir  On 11/05/2009 at 5:53 pm

    הגעתי לפה מהבלוג ספורט של דורפן ([http://www.ronendorfan.com/]) ואני נהנה מאוד.
    תוכל אולי לפרט מה היה הנושא של הדוקטורט?

  • גיל  On 11/05/2009 at 6:38 pm

    כתבתי בעבר על הנושא שלי באופן כללי פה:

    http://www.notes.co.il/greengross/41900.asp

  • אלדד  On 12/05/2009 at 1:43 am

    המורה שלי לפיזיקה בתיכון? יופי של מורה היא היתה.

  • איציק  On 13/05/2009 at 12:25 am

    ברכות על התואר.
    הבלוג שלך הוא הדבר הכי מעניין ברשת.
    שלא נפסיק להסתקרן…

    עוד קורא אנונימי

  • צביקה  On 17/05/2009 at 9:06 pm

    ברכות על התואר!
    בדיוק מתלבט אם להמשיך באקדמיה, איך, באיזה תחום ובאיזו מדינה.
    הצלחת לעורר בי חשק ללימודים בחו"ל..
    תודה.

  • משה  On 10/06/2009 at 7:13 pm

    מזל טוב מתוק אחד:)
    כיף להציץ באתר שלך מדי פעם, בהצלחה!

%d בלוגרים אהבו את זה: