למה אנחנו מרכלים? האבולוציה של רכילות

רכילות סובבת אותנו כל הזמן בין אם נרצה בכך או לא. אנחנו שומעים תדירות על המעללים האחרונים של פאריס הילטון, משתתפי תוכנית הריאלטי האחרונה, השכן או סתם עמית לעבודה. רבים מאיתנו מכחישים שזה משהו שמעניין אותם ומנסים להמעיט בחשיבות הנושא. אנחנו תופשים רכילות כמשהו שלילי, חטטני ולא בריא, כעיסוק נחות ולא רצוי. אבל מדורי הרכילות, המגזינים והתוכניות שמוקדשים לרכילות מעידים כנראה שרבים מאוד מתעניינים ברכילות גם אם לא יודו בכך בפה מלא.

תנוח דעתכם, מחקרים אחרונים שנעשו על כל נושא הרכילות מגלים שלרכילות יש פונקציה חברתית ופסיכולוגית חשובה והפופלאריות שלה בעלת שורשים אבולוציוניים עמוקים. רכילות קיימת בכל תרבות בעולם והייתה נפוצה לכל אורך ההסטוריה, אנשים בכל הגילאים מרכלים והיא משותפת לגברים ונשים כאחד. רכילות מאפשרת לנו ללמוד את החוקים הלא כתובים ואת נורמות ההתנהגות של קבוצות או תרבויות זרות. רכילות גם משמשת תפקיד חשוב בלהזכיר לחברי הקבוצה מה הנורמות והערכים המקובלים, ויכולה לשחק תפקיד חשוב בהענשת אנשים סוררים שמפירים את הנורמות על ידי הפצת רכילות זדונית נגדם.

רובין דאנבר, פסיכולוג אבולוציוני, חושב שרכילות היא מילה נרדפת לתקשורת חברתית. אנחנו פשוט מדברים יותר על אנשים מאשר על פילוסופיה כי אנשים סובבים אותנו כל העת. על פי דאנבר, רכילות מהווה תחליף אבולוציוני לטיפוח (Grooming) שנפוץ כל כך אצל יונקים אחרים. פרימאטים עליוניים אחרים עוסקים בטיפוח תמידי שידוע גם כ"גרד לי בגב ואני אגרד לך מאוחר יותר". סוג טיפוח כזה קיים גם אצל בני אדם אבל מכיוון שאנחנו חיים בקבוצות גדולות הרבה יותר הוא לא ממש מעשי, ומכאן התפתחה הרכילות. זו הדרך של בני אדם לחזק את הקשרים החברתיים ביניהם וחלק חשוב מעצם ההגדרה שלנו כחיות חברתיות שחיות בקבוצה (להרחבה של רעיונותיו על הקשר בין שפה, רכילות ותקשורת מומלץ הספר Grooming, Gossip, and the Evolution of Language).

תפקיד מרכזי של הרכילות הוא לאפשר לנו לקבל מידע במהירות על אנשים רבים, שעם חלקם הגדול אנחנו לא באים במגע ישיר. היא מאפשרת לנו להפיץ מידע על אנשים אחרים ועל עצמנו ומסתבר שזו דרך לא רעה להגדיל את המוניטין האישי ולבנות לעצמנו שם. אם לאדם מסוים יש מוניטין גרוע בתחום מסוים, סביר שנרצה להתרחק ממנו. זה במיוחד נכון אם המוניטין הרע מעיד על אנוכיות ואי שיתוף פעולה עם אנשים אחרים. מצד שני, מוניטין טוב שמעיד על שיתוף פעולה הוא רב ערך. כך, רכילות יכולה לתרום לשיתוף פעולה ולאטרואיזם הדדי ("אני אעזור לך עכשיו בתמורה לעזרה מצידך מאוחר יותר") בין אנשים בקבוצה.

מחקר שנעשה לא מזמן ושאת התקציר שלו ניתן למצוא כאן ניסה לבחון את החשיבות של המוניטין לשיתוף פעולה. במחקר שנעשה במכון מקס פלאנק נתנו החוקרים ל-126 סטודנטים 10 יורו ולימדו אותם לשחק במשחק שמעמיד אותם בדילמה חברתית. במשחק, חילקו החוקרים את הסטודנטים לזוגות. לאחד מבני הזוג הם אמרו שאם הוא יתן 1.25 יורו לחברו, הם יוסיפו 0.75 יורו כך שהחבר יקבל תוספת של 2 יורו. אם הוא מסרב, הוא יחסוך כמובן 1.25 אבל אם אחרים ישמעו על כך יצאו לו מוניטין רע והסיכויים שהם יסכימו לתת לו כסף יקטנו.

הסטודנטים שיחקו את המשחק פעמים רבות ובצמדים משתנים. לפעמים הם היו התורמים ולפעמים תרמו להם כסף. החוקרים סיפקו להם לפעמים מידע בנוגע להחלטות העבר של המשתתפים האחרים. ככל שמשתתף מסוים ידע שהפרטנר שלו נתן כספים לאחרים, כך היה סיכוי גבוה יותר שהוא יתן לו כסף. בפעמים אחרות החוקרים נתנו מידע ממשתתפים אחרים במחקר שכבר שיחקו עם הפרטנר הנוכחי שלהם. במקרים מסוימים, הנבדקים האחרים סיפרו לנבדק שהפרטנר שלהם נדיב מאוד, ובמקרה אחר הם סיפרו לו שהוא קמצן. כצפוי, אם הרכילות הייתה שהפרטנר נדיב, ההסתברות לנתינת הכסף הייתה גדולה יותר מאשר אם הוא תואר כקמצן. המחקר גילה שבאופן כללי אנשים הפיצו רכילות מדויקת על המשתתפים. אנשים תגמלו את הפרטנרים הנדיבים שלהם גם אם הם עצמם לא הרוויחו ממנה דבר.

מחקרים אחרים מהסוג הזה גילו שאם אנשים משחקים במשחק דומה בלי שתופץ רכילות על המשתתפים השונים במחקר, אנשים נוטים לא לשתף פעולה זה עם זה. כלומר, העובדה שהמוניטין של אדם מסוים לא עומדת להפגע גורמת לאנשים לשחק בצורה אנוכית הרבה יותר. או אם מסתכלים על זה הפוך, רכילות שמעידה על מוניטין טוב של שיתוף פעולה גורמת לאנשים להתנהגות אלטרואיסטית נדיבה. ההתנהגות הזו, שהיא צורה מסוימת של אלטרואיזם הדדי, מתגמלת אותם בטווח הארוך. משתתפים בניסוי שתואר שהפגינו נדיבות, הרוויחו פי 2 כסף מאלו שהיו לא נדיבים.

אבל הנה החדשות הרעות: בכמה תנאים של הניסוי הובא לידי המשתתפים מידע מדויק בנוגע לאיך שיחקו השותפים שלהם במשחק בעבר בתוספת מידע רכילותי. בתנאי אחד של הניסוי הרכילות הייתה חיובית (האדם שאתה משחק איתו נדיב), ובתנאי שני הרכילות הייתה שלילית (האדם קמצן). למשתתפים נאמר שלמפיץ הרכילות אין הרבה מידע מעבר לכך. הסתבר שהמידע הרכילותי היה משמעותי יותר מההסטוריה המתועדת של הפרטנר, וזה ממש לא היה חשוב אם המידע היה חיובי או שלילי. מעבר לכך, ממש לא היה משנה אם מפיץ הרכילות בעצמו היה אמין (כלומר בעל מוניטין טוב). הרכילות לא השפיעה רק במקרים גבוליים שבהם המידע לגבי הפרטנר לא היה חד משמעי. רכילות חיובית הייתה משמעותית ביותר והובילה לנדיבות גם אם המידע על הפרטנר (שמגיע ממשחקים קודמים שלו) היה חד משמעי שהוא קמצן כרוני ולהיפך. משתתף שהרקורד שלו היה של שיתוף פעולה תמידי קיבל הרבה פחות כסף אם הייתה עליו רכילות שלילת שהוא קמצן.

המחקרים הללו מראים שהתנהגות בני אדם אינה תמיד רציונלית, והם מושפעים מרכילות הרבה יותר ממידע שמגיע מתצפיות ישירות על אנשים. אם יש לנו מידע אמין ושלם על התנהגות אדם מסוים, למה שניתן לרכילות לשנות את דעתנו? יתכן שיש לנו אדפטציה חזקה יותר להסתמך על  מידע של אנשים אחרים או ממקור שני מאשר מהתבוננות ישירה באחרים. אולי בני אדם לא סומכים על מה שרואות עיניהם מכיוון שברוב המקרים אנחנו לא רואים איך כל אחד מתנהג או מה הוא עושה בכל רגע נתון, ויש סיכוי שאנחנו מפספסים משהו חשוב. החשיבות של מידע משני עולה לפיכך ולכן ההסתמכות הגדולה על רכילות.

רכילות חיובית, רכילות שלילית

מחקרים שונים מראים שבאופן עקרוני, אנשים מעדיפים לשמוע רכילות חיובית על אנשים הקרובים להם או אנשים שאיכפת להם מהם, ורכילות שלילית על זרים או אנשים שהם לא אוהבים. יש גם סיכוי גבוה יותר שרכילות כזו תועבר הלאה במיוחד אם מדובר ביריבים פוטנציאליים. מלבד במקרה שמדובר בבן זוג פוטנציאלי, גם גברים וגם נשים מעדיפים לשמוע רכילות על אנשים מאותו המין בני גילם, אבל נשים נוטות להיות יותר אובססיביות בנוגע לרכילות של נשים אחרות. גברים נוטים לרכל יותר כאשר הם עם בנות זוגם, בעוד נשים מחלקות שווה בשווה את הרכילות שלהן בין בני זוגם ובין חברותיהן. אנשים באופן עקרוני לא מעוניינים בשמיעת והעברת רכילות חיובית על זרים. הממצאים הללו תומכים בהשערה שרכילות נוצרה כמנגנון אבולוציוני להגברת הסטטוס האישי, מכיוון שהתחרות הגדולה ביותר מגיעה מבני אותו המין ובני אותו הגיל.

הממצאים הללו גם מסבירים את האובססיה שיש לאנשים עם רכילות של סלבריטאים כמו שחקני קולנוע, זמרים ופוליטיקאים. אנשים בעלי סטטוס גבוה מושכים תשומת לב. במהלך האבולוציה שלנו, לאנשים כאלו הייתה השפעה גדולה על חיינו ולכן חשוב היה לעקוב אחרי מעשיהם. זה מסביר למה רכילות של פוליטיקאים מושכת אותנו אבל למה שנימשך לרכילות של כוכבי בידור? הסבר אפשרי אחד הוא שהמוח שלנו שהתפתח בחברת ציידים לקטים, לא מבחין בין בעלי סטטוס שונים. בעבר, מי שהיה בעל סטטוס גבוה היה כנראה אדם חשוב ובעל השפע הגדולה בחברה ולכן חשוב לנו לדעת עליו כמה שיותר פרטים. היום זה אמנם לא כך, אבל הנטייה להיות מרותקים מחייהם של שחקנים וזמרים מקורה באותו דחף קדמון.

אנשים אוהבים מאוד לשמוע סיפורים שליליים על סלבריטאים כי זה גורם להם להרגיש טוב יותר עם עצמם וגורם להם לתפוס את הסלבריטאים בצורה ארצית ואנושית יותר. כמו שראינו קודם, לאנשים ממש לא איכפת אם הרכילות הזו נכונה או לא. זה יכול להסביר את הפריחה של הטבלואידים ועיתונות הסנסציה. המוח הנאנדרטלי שלנו מפרש את החדשות השליליות הללו כמשהו חיובי, שאולי אפשר לנצל לטובתנו, מכיוון שבחברות קטנות צרות של עשירים הן חדשות טובות לבעלי הסטטוס הנמוך, שיכולים אולי לשפר את מצבם ביחס לאחרים. חדשות שליליות של אנשים עם סטטוס נמוך מעניינות הרבה פחות.

אבל אנשים מעוניינים לשמוע לפעמים גם רכילות חיובית, כמו חתונה או לידה, על סלבריטאים. מדוע זה קורה? מה מניע אנשים לעקוב באובססיביות אחרי אנג'לינה ג'ולי ובראד פיט וכל הסאגה המשפחתית שלהם? ההסבר נעוץ אולי בעובדה שהם בעצם לא כל כך זרים לנו. דרך הסרטים שלהם והתיעוד האינסופי של חייהם, יש לנו תחושה של הכרות אינטימיות איתם. בחברת ציידים לקטים שבה התפתחו בני אדם, אנשים הכירו הכרות קרובה כמה עשרות אנשים והכרות שטחית מאות אנשים. עם זאת, הסביבה הפיסית הייתה קטנה יחסית ולא הייתה קיימת טלביזיה או רדיו. מה שאנשים ראו זה מה שהם הכירו. כיום, אמצעי התקשורת מפציצים אותנו במידע והמנגנון האבולוציוני שלנו מזהה את המידע הרכילותי הזה כאילו מדובר באנשים שקרובים אלינו. נדמה לנו שאנחנו מכירים את הכוכבים הזוהרים כאילו חיו קרוב אלינו ומכאן הדרך קצרה להתעניינות הבלתי פוסקת בהם. לא היה שום לחץ ברירתי להבחין בין אנשים קרובים לזרים שגרים בצד השני של כדור הארץ. כל מי שהכרנו אפילו הכרות שטחית, היה גם קרוב עלינו פיסית וסביר שבעל השפעה כלשהיא על חיינו. כך יוצא שככל שאנחנו שומעים יותר על אנשים מסוימים, כך נדמה לנו שאנו מכירים אותם טוב יותר. זה נכון למגישי חדשות כמו גם למשתתפים באופרת סבון. למעשה, מחקרים מגלים שאנשים חשים קירבה גדולה יותר לכוכבי אופרות סבון שמשודרות יום יום בטלביזיה מאשר לשחקנים או סלבריטאים שהם רואים הרבה פחות. טבלואידים מעדיפים לרוב סיפורים על שחקני טלביזיה מאשר על שחקני קולנוע כי לאנשים יש הכרות גדולה יותר איתם. בנוסף, יתכן שיצר המציצנות הטבוע בנו וכל המידע החיובי שאנחנו אוספים על סלבריטאים משמש הכנה לשמחה לאיד שנחוש כאשר יתרגשו עליהם צרות עתידיות.

לסיכום, רכילות היא תופעה מורכבת הרבה יותר ממה שנראה במבט שטחי. להסתכל עליה כמשהו שלילי בלבד מפספס הרבה מהמשמעות שלה להרבה אנשים. רכילות היא חלק אינטגרלי ממה שמגדיר אותנו כבני אדם ומה שהופך את החיים בחברה למה שהם. רכילות טובה היא בעלת ערך רב ויכולה להגדיר את היחסים שלנו עם אנשים אחרים.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • דודי  On 25/11/2008 at 1:18 pm

    מפוקפקות.

    "מחקרים שונים מראים שבאופן עקרוני, אנשים מעדיפים לשמוע רכילות חיובית על אנשים הקרובים להם או אנשים שאיכפת להם מהם, ורכילות שלילית על זרים או אנשים שהם לא אוהבים." טריוויאלי – באותה מידה אפשר לעשות מחקר שיוכיח שאנשים אוהבים לשמוע מחמאות על עצמם ואינם אוהבים לשמוע עלבונות.

    "רכילות מהווה תחליף אבולוציוני לטיפוח (Grooming) שנפוץ כל כך אצל יונקים אחרים. פרימאטים עליוניים אחרים עוסקים בטיפוח תמידי שידוע גם כ"גרד לי בגב ואני אגרד לך מאוחר יותר". סוג טיפוח כזה קיים גם אצל בני אדם אבל מכיוון שאנחנו חיים בקבוצות גדולות הרבה יותר הוא לא ממש מעשי, ומכאן התפתחה הרכילות."

    מפוקפק (בעיניי). למידע על אנשים אחרים יש חשיבות רבה מאד (כפי שהסברת). מדוע להניח שהתאווה למידע כזה התפתחה כתחליף לגירודים בגב של הפרימאטים?

    לגבי מחקר הנדיבות, אם מספקים לאנשים מידע על נדיבותם של אחרים, סביר מאד שישתמשו בו גם כשהוא מוגדר כרכילות. זה לא אי-רציונליות, הרי לא נאמר למשתתפים שהמידע חסר כל בסיס, והם התייחסו אליו כשם שהיו מתייחסים לרכילות אמיתית: לא בהכרח יקבלו אותו כתורה מסיני (הרי הם כן לקחו בחשבון גם את הנתונים על עברו של השחקן) אבל כן יעניקו לו מידה של אמינות.

  • גיל  On 25/11/2008 at 6:37 pm

    אבל לא לגבי אחרים ובכל מקרה, גם מה שטריוואלי דורש הוכחות.

    לגבי הטענות האחרות, אני ממליץ לקרוא את הספר. בעקרון, אם מידע על אחרים חשוב, רכילות היא דרך יעילה להעברתו בדיוק מהסיבות שציינתי (חוסר יכולת לצפות בהתנהגות של כולם בו זמנית, וכו').

    לגבי מחקרי הנדיבות, הנקודה היא שמידע פחות אמין משפיע עליהם יותר ממידע אמין. זה משהו לחלוטין לא טריוואלי.

  • דודי  On 25/11/2008 at 7:12 pm

    "אם מידע על אחרים חשוב, רכילות היא דרך יעילה להעברתו" – ברור שמידע על אחרים חשוב, ורכילות בהגדרתה היא העברת מידע על אחרים. השאלה איפה נכנס כאן הקישור לטיפוח ההדדי אצל הפרימאטים. מדוע להניח שהרכילות התפתחה כתחליף לטיפוח זה כאשר היא מביאה תועלת ישירה?

    מחקרי הנדיבות באמת לא טריוויאליים (לא אמרתי שהכל טריוויאלי). אני פשוט לא חושב שההתנהגות שהפגינו הנחקרים הייתה בהכרח לא רציונלית. אם לא נאמר להם מהי רמת האמינות של המידע הרכילותי על המשתתפים האחרים, הם יכלו רק לנחש אותה. הניחוש התבסס באיזה אופן על ניסיון החיים הממשי, שבו לעתים קרובות המידע הישיר שיש לנו על אדם משמעותי פחות ממידע עקיף שיש לנו על אודותיו.

  • גיל  On 25/11/2008 at 7:20 pm

    בפרוטרוט. אני מסכים שהנבדקים לא בהכרח התנהגו בחוסר רציונליות. יש סוגים שונים של רציונליות ויתכן שהם נהגו בצורה רציונלית אבולוציונית ולא אחרת. העובדה שהמידע הרכילותי שקיבלו הוא בעל אמינות משתנה, מראה שלעצם הרכילות יש חשיבות גדולה על כל מידע אמין אחר.

  • ליה  On 26/11/2008 at 9:37 am

    נכון שהפרטים יבשים, ובכל זאת – כל כך הרבה מחקרים מוכיחים כך ואחרת וסותרים אחד את השני, ונראה שבכתיבתך אתה בוחר להשתמש במאמרים המסויימים המסבירים עובדות ישנות, בעוד האנושות התפתחה כל כך מאז

  • גיל  On 26/11/2008 at 9:58 am

    סתירות או מהם אותם מחקרים חדשים. קל מאוד לזרוק הערות אנונימיות בלי שום תוכן ממשי.

  • גיל  On 27/11/2008 at 10:36 pm

    וזהו.

  • anonymous  On 28/11/2008 at 2:07 am

    בדף "פרטים נוספים" של הבלוג שלך כתבת ייצור כאשר אני מאמין שהתכוונת ליצור.

  • גיל  On 28/11/2008 at 2:40 am

    טוב לדעת שמישהו קורא את זה לפעמים.

  • טל ירון  On 28/11/2008 at 4:31 am

    נוטה להסכים עם רוב הטענות.
    אני חושב שחלק משמעותי שהוביל בהתפתחות הרכילות היא הצורך בטיפול ב"טפילים חברתיים", "רמאים". צורך ליצור קירבה עם בעלי ברית.

    לדוגמא, במדריך נימוסים אמריקאי, ממליצים מאד להחזיק כרטסת על כל אדם שאתם מכירים, ולהבניס אליה הרבה מידע, כמו איזה מאכלים הוא אוהב, מה התחביבים שלו וגו'. זאת כדי לדעת מה אותו אדם אוהב, וכדי לתת לו הרגשה שחושבים עליו ומכירים אותו. זה יוצר קירבה וחיבור חברתי.

  • רקדנית  On 07/02/2010 at 4:28 pm

    לא מצליחה להבין איך מישהו יכול לשמוע על נפילתם של כוכבים, אלא אם כן מדובר בכוכב שלדעתם עשה מעשים נוראיים או מדרדר את הציבור בצורה כלשהי ישירה או עקיפה.

    גם לא מובן איך התעניינות במובילי החברה יכלה להתפתח אבולוציונית. זה לא שמי שלא פיתח עניין כזה העמיד פחות צאצאים או בכלל לא.

  • רקדנית  On 07/02/2010 at 4:29 pm

    לשמוח

Trackbacks

  • […] הרכילות קיימת לאורך כל ההיסטוריה ובכל תרבויות העולם. מחקרים עדכניים  מצביעים על כך שיש לה שורשים אבולוציוניים עמוקים: […]

%d בלוגרים אהבו את זה: