הרצון לרזות – האם יש אדפטציה לרזון?

הרבה מאוד אנשים עוסקים במשקל גופם בצורה אובססיבית והדבר בולט בעיקר אצל נשים. מקובל לחשוב שהשאיפה של נשים להראות רזות (שאיפה שמובילה במקרים רבים להפרעות אכילה כמו אנורקסיה ובולימיה) נובעות מלחצים חברתיים בחברה המערבית. אין שום ספק שלחברה המערבית יש תפקיד חשוב בהשפעות על הרצון לרזות, אבל האם יש גם בסיס אבולוציוני לרצון הזה?

לבני אדם יש נטייה אבולציונית לאכילת מאכלים רווי שומן וסוכר מכיוון שבחברות ציידים-לקטים שמהן התפתחנו מאכלים כאלו היו נדירים ואנשים חיו על סף רעב במקרים רבים. אדפטציה לאכילת מאכלים עתירי קלוריות דאגה לכך שבני אדם יצברו עד כמה שניתן שומנים לימים קשים יותר שבהם הם לא ימצאו בשפע.

השאיפה של נשים לרזות היא דבר חדש יחסית בחברה המודרנית. עד תחילת המאה ה-20 דווקא נשים מלאות נחשבות לאטרקטיביות יותר חיצונית, בעיקר בגלל שאוכל לא היה מצוי בשפע. אנשים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות סבלו מרעב ונשים מלאות היו לרוב ממעמד חברתי וכלכלי גבוה עובדה המהווה גורם משיכה. כיום, המציאות התהפכה. בחברה המערבית, עודף משקל מעיד במקרים רבים על מעמד חברתי נמוך ועל חוסר מודעות לאורח חיים בריא. מסעדות מזון מהיר מספקות מזון עתיר שומן במחיר זול מאוד, ורבים מהמבקרים בהן באופן קבוע שייכים לשכבות הנמוכות שלא יכולות להרשות לעצמן מאכלים בריאים יותר שלרוב יהיו יקרים יותר. גם המודעות שלהם לכל הנושא קטנה יותר.

מהבחינה הזו, אפשר לראות את החיים בעולם המודרני כחוסר אדפטציה לחיים קדומים יותר. המנגנון האבולוציוני מניע אותנו לאכול כמה שיותר וכמעט ללא הבחנה, וכאשר הוא מופעל על סביבה שונה קיצונית מזו שממנה התפתחתנו אבולוציונית, התוצאות במקרים רבים היא השמנה. מהבחינה הזו, אפשר לראות ברצון של אנשים לרזות דבר הגיוני בנסיבות הקיימות. אנחנו מכירים בעובדה שהשמנת יתר מגדילה את הסיכון למחלות שונות (החל ממחלות לב וכלה בסוגים שונים של סרטן), ומנסים להילחם בזה.

כמובן שמאוד לא פשוט לרדת במשקל. משקל בני אדם נקבע בחלקו באופן גנטי, ולכל אחד מאיתנו יש נקודת שווי משקל מסוימת. במצב רגיל אנחנו מורידים או מעלים בן 5-10 ק"ג סביב אותה נקודת שיווי משקל. הורדת משקל קיצונית יותר מחייבת שינוי קיצוני למדי באורח החיים שכולל דיאטה ותפריט חדש לגמרי, כמו גם פעילות גופנית מוגברת (עוד נקודה ששונה באופן מהותי מהחיים הקדמוניים שלנו. בני אדם עוסקים כיום באופן טבעי במעט מאוד פעילות גופנית בהשוואה לחברות ציידים-לקטים).

אם כך, חלק מהרצון לרזות מגיע ממניעים בריאותיים הגיוניים לגמרי. מצד שני, מופעלים על האנשים מסרים סותרים. מצד אחד, אנחנו מופצצים בפרסומות שמעודדות אותנו לאכול מאכלים משמינים בלא הבחנה, ומצד שני אנחנו מוקפים במסרים המדגישים רזון, בעיקר כאלו של דוגמניות רזות. רק על מנת להכניס דברים לפרופורציות הראויות הנה כמה נתונים מארה"ב (מדינה שבה המסרים לשני הכיוונים באים לידי ביטוי בצורה החריפה ביותר): בערך שני שליש מהאנשים סובלים מעודף משקל או מוגדרים כשמנים כשהמספרים גדלים כל שנה, יחד עם עם עלייה מדאיגה במספר הילדים שסובלים מהשמנה. לעומת זאת, הערכות שונות מדברות על בין 1%-5% מהאנשים (רובן נשים) שסובלות מהפרעות אכילה שונות (כמה נתונים אפשר למצוא כאן ופה). כלומר בעיית ההשמנה חמורה הרבה יותר מבחינה מספרית, למרות שמחלות כמו אנורקסיה ובולימיה מהוות סכנת חיים מיידית גדולה יותר.

אז חלק מהרצון לרזות נובע ממניעים הגיוניים, אבל ללא ספק חלק ניכר מרצונן של נשים להיות רזות נובע מלחצים סביבתיים. החלק הזה קשור ללחצים שונים בחברה המודרנית להיות רזה בגלל שרזה נקשר ליופי חיצוני, בעיקר אצל נשים. הלחצים הללו חזקים במיוחד בגיל הנעורים ועל נשים צעירות ולא במקרה. מבחינה אבולוציונית, הדגש על יופי חיצוני נשי נובע מכך שיופי כזה הוא סממן בולט לפוריות האישה. בעוד שהסממנים הללו לא כוללים בהכרח רזון, נראה שאופנת הרזון פשוט מנצלת את העובדה שגברים מקשרים יופי עם גיל צעיר של האישה ולכן הדגש להיות רזה חזק יותר בקרב צעירות.

ברור לכל שלחצים סביבתיים מוגזמים מופעלים על נשים להיות רזות. אבל האם יכולה להיות סיבה אבולוציונית כלשהיא שעומדת בבסיס הרצון של נשים לרזות? האם יתכן שמה שאנחנו רואים בצורה מוגזמת היום הוא חלק מאדפטציה כלשהיא?

מודל אבולוציוני לרזון

הבסיס שעליו נשען המודל האבולוציוני לרזון הוא שרצון כזה נועד לדכא את מערכת הרבייה הנשית באופן זמני, על מנת לווסת את הרבייה בזמנים קשים. המודל יכול להסביר למה אצל נשים מסוימות הרצון יוצא מכלל שליטה עד למצבים קיצוניים של אנורקסיה ואיך למסרים של החברה המודרנית יש חלק בכך.

ההיגיון שעומד מאחורי המודל לדיכוי הרבייה הוא שהברירה הטבעית עיצבה מנגנון שנועד להתאים את הרבייה הנשית לתנאים הסביבתיים השונים על ידי ויסות כמויות השומן בגוף. בחברה המערבית המודרנית, הרמזים הסביבתיים שמורים לנשים להקטין את שומן הגוף קיימים בצורה חסרת פרופורציוניות ונמשכים לפרקי זמן ארוכים מאוד.

המודל מתבסס על שתי עובדות ביולוגיות ידועות: אחת, רבייה היא בעלת מחיר גבוה אצל יונקים. נקבות משקיעות זמן רב ואנרגיה ניכרת בתקופת ההריון ותקופת ההנקה שבאה לאחריה. במקרים רבים נקבות דוחות עד כמה שניתן את הכניסה להריון על מנת שיהיו להן המשאבים הדרושים להריון וגידול הצאצא. העובדה השנייה החשובה היא קיומו של מתאם גבוה בין כמות השומן בגוף האישה לבין המחזור החודשי וזמני הביוץ. מכיוון שהשומן בגוף האישה מכיל בתוכו אסטרוגן וממיר אנדרוגנים לאסטורגן, הקטנת השומן בגוף בזמני מצוקה תגרום להקטנת סיכויי הכניסה להריון. כמות השומן משתנה מאישה לאישה, אבל לכל אחת יש סף מסוים שמתחתיו הכניסה להריון קשה עד בלתי אפשרית כלל. נשים העוסקות בספורט מקצועני למשל, קרובות מאוד לסף הזה, דבר הגורם לשיבושים בזמן קבלת הוסת. מחקרים מראים שאתלטיות יכולות לגרום להפסקה וחזרה של הוסת על ידי העלאת והורדת משקלן בקילוגרמים מעטים בלבד.

על פי ההיגיון הזה נשים ישאפו לרזות וינסו להוריד ממשקלן כאשר יהיו רמזים סביבתיים שיעידו שהתנאים לכניסה להריון אינם טובים. מהם התנאים הללו? אחד הבולטים בהם הוא תחרות עזה בין נשים על בני זוג פוטנציאליים. כאשר יש מספר קטן מאוד של גברים בסביבה, או הגברים בסביבה אינם אטרקטיביים מספיק, נשים יתחרו זו בזו בצורה עזה על תשומת הלב של הגברים המעטים שמהווים פוטנציאל זוגי. מחקר שנעשה לאחרונה על יותר מאלף ילדות מ-11 בתי ספר שלומדות בהן בנות בלבד, הראה שיש הרבה יותר תחרותיות בקרב הילדות בנושאים הקשורים להופעה חיצונית בהשוואה לבתי ספר שבהם לומדים בנים ובנות ביחד. הסיבה המרכזית לכך היא שהבנות קולטות שבסביבה שלהן מספר הגברים הפנויים קטן מאוד, ולכן קשה הרבה יותר למצוא בן זוג. כשמספר הגברים בסביבה קטן, התחרות התוך מינית בין נשים גוברת, עניין פשוט של ביקוש והצע. בדיוק באותה מידה, בקולג'ים לעסקים, שבהם היחס בין גברים לנשים הוא 70:30 לטובת הגברים, יש הרבה פחות תחרותיות בקרב הנשים, מה שמוביל לפחות הפרעות אכילה.

התחרות הזו כמובן לא חייבת להתרחש בפועל והיא מדומה במקרים רבים. מספיק שלנשים תהיה תחושה שקשה עד בלתי אפשרי למצוא בן זוג כדי שזה יוביל אותן לרצות להיות רזות יותר. ברוב מוחלט של ההיסטוריה האבולוציונית שלנו, חיינו בחברות קטנות למדי. אדם ממוצע הכיר הכרות טובה כמה עשרות אנשים אחרים, והכרות שטחית של כמה מאות במקרה הטוב. כיום, עם אמצעי התקשורת המודרניים, ישנה תחושת הכרות אינטימית עם מספר עצום של אנשים. אם האנשים הללו הם סלבריטאים שנראים מצוין, נוצרת תחושה מדומה של תחרות, מצב שיכול להוביל למחשבה שיהיה קשה למצוא בני זוג ומכאן לשאיפה לרזות קצרה הדרך. מעבר לכך, החושים שלנו מופצצים על ידי אמצעי התקשורת בדמויות אמיתיות ומדומות, ואין לזה סוף. נשים מסוימות חוות את התחרות באופן רציף וחשות מוצפות. 

מחקר חדש שאת התקציר שלו ניתן לקרוא כאן מספק תמיכה למודל האבולוציוני של רזון. המחקר מנסה לבחון האם באמת תחרות עזה בין נשים תוביל לדיכוי מערכת הרבייה ולרצון להיות רזות, והאם תשומת לב מצד גברים שאינם רצויים כבני זוג תוביל לאותה תוצאה.

המחקר נערך על כ-500 סטודנטיות (גיל ממוצע 21) שנתבקשו לדמיין תסריטים שונים. באחד התסריטים הללו חצי מהסטודנטיות התבקשו לדמיין שהן מתחרות בצורה קשה להתקבל לקבוצת אחווה מבוקשת באוניברסיטה (sorority). קבלה כזו נותנת יתרונות גדולים בדמות פופולאריות רבה יותר בקרב גברים ונשים כאחד. בחצי השני של הניסוי, שהיווה את תנאי התחרות הקלה, יכלו הסטודנטיות להתקבל לכל קבוצת אחווה או מועדון אוניברסיטאי אחר.

כצפוי, סטודנטיות בתנאי התחרות הקשה חוו מצוקה גדולה יותר, היו בלחץ נפשי גבוה יותר, הביעו רצון להראות רזות יותר, והיו בעלות סיכוי גבוה יותר ללקות בהפרעת אכילה (כפי שנמדד על ידי שאלון מתוקף). האפקט בניסוי הזה היה החזק ביותר בהשוואה לכל הניסויים האחרים.

בניסוי אחר, הסטודנטיות נתבקשו לדמיין מצב שבו הן הולכות בקמפוס, וגבר מסתכל עליהן בצורה מינית ומאיימת. סטודנטיות אחרות נתבקשו לדמיין שהגבר לא מסתכל עליהן בצורה מאיימת אלא שגרתית. הסטודנטיות שדמיינו גבר מאיים מבחינה מינית שאפו לרזות יותר, והיו בעלות סיכוי גבוה יותר ללקות בהפרעת אכילה (למרות שלא כל ההבדלים היו מובהקים).

תסריטים נוספים כללו מניפולציות שונות שכללו חשיפה לעיתוני אופנה שכוללים תמונות של בחורות רזות ואטרקטיביות, כמו גם מוצרי יופי שונים, לעומת חשיפה לעיתוני חדשות ללא מסרים כאלו. למרות שהתוצאות בניסוי הזה היו דומות לניסויים האחרים (כלומר, נשים הראו נטייה מוגברת לרצות לרזות ועלייה בהסתברות ללקות בהפרעות אכילה עם החשיפה לעיתוני האופנה), האפקטים היו החלשים ביותר.  

התוצאות בכללותן מראות שמידת התחרות הנתפשת מצד נשים אחרות יכולה לעודד הפרעות אכילה ושאיפה כללית להיות רזה בעוד שההשפעה של דימויים מהתקשורת לא כל כך גדולה כפי שמקובל לחשוב. בהקשר הזה חשוב לציין שרבות מהנשים בפרסומות, שלטי חוצות, טלביזיה וכו', רזות באופן קיצוני ולא נחשבות לאטרקטיביות במיוחד בעיניי גברים. יתכן שנוכחותן הבולטת של נשים יפות ורזות משמשת לא כמודל לחיקוי, אלא כגירוי או רמז שמעודדית תחרותיות בקרב הנשים החשופות למסרים הללו.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • דובי  On 09/07/2008 at 1:52 am

    לא הבנתי איך נשללה כאן ההשפעה התרבותית. כן, נשים בתחרות קשה יותר על גברים תרצינה לעשות עצמן יפות יותר בעיני הגברים – על זה אין ויכוח. בחברה שלנו, רזון מתקשר ליופי – גם על זה אין מה לדון. השאלה היא מה קורה בחברות בהן רזון הוא דווקא לא נחשב יפה: האם גם אז נשים תרצינה לרזות בתנאים של תחרות קשה? מדוע? הרי ידוע שגברים מחפשים סימנים לפוריות, ומכאן שבתנאים של תחרות קשה, נשים תרצינה להראות פוריות יותר, כלומר, שמנות.

  • גיל  On 09/07/2008 at 2:00 am

    כשהסיכויים לכך לא גבוהים. אין היגיון בלהיות שמנות יותר כאשר הסיכויים למצוא בני זוג קטן מדי ועדיף להשקיע את האנרגיות במקום אחר. בכל מקרה, ההשפעה התרבותית לא נשללה כי כל המודל בנוי על רמזים סביבתיים (כמו כל מודל אבולוציוני גם זה תלוי בקלט מהסביבה).

    • יערית  On 11/06/2012 at 6:23 am

      מיהו כותב המאמר- אני משתמשת בבלוג לצורך עבודה, לכן אני צריכה לאזכר את האתר- שם הכותב המאמר ותאריך

    • גיל  On 11/06/2012 at 7:51 am

      הקישור מופיע בפוסט.

  • גיל  On 09/07/2008 at 4:46 am

    על הנושא כך שבאמת יהיה מעניין לבדוק בחברות נוספות. עם זאת, שומן כשלעצמו הוא לא סימן לפוריות. יש סימנים אחרים כמו יחס מתניים ירכיים, סימטריה בגוף ובפנים ועוד.

  • גורו יאיא  On 09/07/2008 at 7:24 am

    בדיוק באותה מידה, בקולג'ים לעסקים, שבהם היחס בין גברים לנשים הוא 70:30 לטובת הגברים, יש הרבה יותר תחרותיות בקרב הנשים, מה שמוביל ליותר הפרעות אכילה.

    המשפט הזה נראה לי מוזר. אם יש יותר גברים, הרי התחרות על תשומת ליבם קטנה, דכן יש פחות נשים שתמשוכנה את תשומת לב הגברים, ומכאן שצריכה להיות תחרותיות מועטת ופחות הפרעות אכילה
    לא?

  • גיל  On 09/07/2008 at 7:41 am

    הכוונה הייתה באמת שיש פחות תחרות ופחות הפרעות. תיקנתי את זה.

  • אחת  On 09/07/2008 at 6:14 pm

    יש איזשהו נושא פרובוקטיבי שלא עשית לו אדפטציה לאבולוציה?

    הבלוג הזה לא שונה מאסטרולוגיה
    חבל שנותנים לכך מקום ברשימות

  • גיל  On 09/07/2008 at 9:01 pm

    אם קשה לך להבדיל בין אסטרולוגיה לאבולוציה, אז כנראה שהבלוג הזה לא נועד עבורך.

  • אריאל  On 10/07/2008 at 1:56 pm

    מקרה קלאסי של לאנוס את המחקר בשביל לקבל משהו אבולוציוני. במקום להתפתל, למה לא להגיד בפשטות – במקום שיש מעט גברים, התחרות בין הנשים גדולה יותר ועל כן הן משתדלות להיות רזות יותר – כשרזון הוא הסממן בימינו ליופי, כלומר – לבחורה רזה יותר יש סיכוי יותר טוב לתפוס גבר.
    להכניס את כל שיקול הסיכוי היותר נמוך להיכנס להריון נראה לי פשוט לסבך את הענינים שלא לצורך. תער אוקאם היה לוקח את הרעיון הראשון וזורק את השני לפח.
    דרך אגב, דרך טובה להוכיח שכן יש משהו בתיאוריה הזאת היא ללכת לחברה שבה שומן נחשב אטרקטיבי ולראות מה יקרה בחברות בהן יש מעט גברים. הימור שלי – הבנות יעלו שם יפה במשקלן ולא יפחיתו דווקא

  • טל ירון  On 10/07/2008 at 9:48 pm

    גיל,
    נראה לי שהפעם הגזמת…

    זה ממש נראה לאנוס את המחקר האבלוציוני, כדי להתאים אותו למציאות סביבך.

    אבלוציה לא יכולה להסביר הכל. היא רק חלק ממארג הרבה יותר מורכב.

    לדוגמא, לחצים אבולוציונים חברתיים, כנראה גרמו להתפתחות מוחנו לגודלו הנוכחי. אבל מכאן ועד היכולת לייצר מיקרו צ'יפים בטכנולוגיית 45 מיקרון, המרחק גדול מאד.

    אני חושב שבפוסט האחרון, כמו בפוסטים אחרים, אתה מנסה לתת לתיאוריה האבולוציונית יותר ממה שהיא יכולה לשאת, ובכך אתה יוצר חיבוק דב.

    אני ממליץ לך, אם אתה רוצה לעסוק בקשר שבין אבולוציה לחברה, ללכת ולהרחיב אופקים אצל חברנו במדעי החברה. הם אולי ישמעו לך כדוברי שטויות בהתחלה, אבל תגלה שיש להם לא מעט תובנות מענינות שיעשירו את תפיסת עלומך/עולמינו.

  • גיל  On 10/07/2008 at 10:43 pm

    אתה מוזמן לשמור אותן לעצמך. לא נראה לי שקראת את הפוסט ואם הפוסט לא יאה לך אתה מוזמן לא לקרוא אותו. זו תגובה שבאמת לא במקומה ומראה בורות בכל הנושא של מחקרים בפסיכולוגיה אבולוציונית.

  • מאט טולרינג  On 10/07/2008 at 11:34 pm

    דבר מה איננו ברור לי.
    כתבת כך:
    הסטודנטיות שדמיינו גבר מאיים מבחינה מינית שאפו לרזות יותר, והיו בעלות סיכוי גבוה יותר ללקות בהפרעת אכילה (למרות שלא כל ההבדלים היו מובהקים).

    אם הגבר איים מבחינה מינית, אין יתרון אבולוציוני להשמין כדי להגדיל את הסיכויים להריון?

  • גיל  On 10/07/2008 at 11:40 pm

    החוקרים יצרו מניפולציה כך שנשים חשות מאוימות (מקרה של שלילת הבחירה המינית שלהן). במצב כזה, הנטייה תהיה לא לרצות להיכנס להיריון עד שהסכנה תעבור.

  • איריתה  On 11/07/2008 at 11:09 am

    גברים נמשכים וימשכו תמיד מבחינה אבטלוציונית לנשים עגלגלות עם יחס המותניים ירכיים המתאים,וכן צעירות בגיל פוריות עם שפתיים בשרניות מעט כי האבולוציה מכתיבה הפרייה .
    והמשכיות.
    לכן מינית, מה שקורה היום זה שחברתית נורמטיבית (מאחר והרזון נתפס אופנתי יותר) הגבר המצוי יימשך למה שמכתיבה האבולוציה מצד אחד, מינית, ומצד שני, לאירועים חברתיים עם קבוצת בני גילו יביא את החטובה, גם אם לא היפה יותר או המושכת מינית יותר בעיניו לאירוע.
    מכאן, שלאחת יימשך ואיתה ירצה לשכב, איתה יתפקד טוב יותר מינית מבחינת הגירוי שלו ואת השנייה הרזה, ירצה להביא לניראות בחברה.
    כבר ראיתי מקרים של גברים שעם הרזה החברתית לא הצליחו להגיע לזיקפה, בעוד שעם השמנמנה, לא יכלו להפסיק…
    נושא מתסכל זה עבור נשים רבות כיום מוביל לדיכאון.
    כיון שאותה אישה שמושכת אותו יותר, אינה בת הזוג החברתית שלו, היא זו שנשארת בבית ומחכה שיבוא אליה לענייני הסקס.
    אני מוצאת דיכוטומיה זו מאוד משפילה עבור נשים רבות.
    בסופו של יום, ישנם גברים ש"יוצאים מן הארון הנורמטיבי" בעניין זה ואכן מיישרים קו חברתית עם זו שאליה הם גם נמשכים מינית.
    וישנם גברים אחרים, שאינם בשלים מספיק – תוצאה של ערך עצמי נמוך, ללא קשר להצלחה בתחומים אחרים שהם נשארים עם הדיכוטומיה הזו כל חייהם.
    הכרתי אפילו מקרה של אחד שהתחתן עם הרזה, אך יחסי מין היה מקיים עם השמנה.
    שתי הנשים היו כה מתוסכלות מהמצב והעניין הוביל לגירושין.
    זה נושא למחקר ולפוסט בפני עצמו.
    אגב, לדעתי גברים שנמשכים לנשים רזות מדי ושטוחות חזה הם ממילא הומואים לטנטיים.
    שלך,
    איריתה

  • גיל  On 11/07/2008 at 6:43 pm

    השאלה איך מגדירים רזון. כשמדברים על רזון קיצוני אז בהחלט יש בעייה להיכנס להיריון, אבל במבנה גוף ממוצע לר צריכה להיות בעייה עם זה.

    לגבי החסרון האבולוציוני, אף אחד לא טוען שיש יתרון אבולוציוני לאהוב רזות. זה כנראה משהו תרבותי שקיים רק במאה האחרונה.

  • אליהו כץ  On 14/07/2008 at 9:45 am

    כתבה שהתפרסמה אתמול ומציגה היבט אבולוציוני לאי משיכה לגברים בעלי עודף משקל
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3566770,00.html

  • טל פ  On 14/07/2008 at 10:09 am

    כדאי לשים לב גם למה שנכתב על פוריות גברים מעל גיל 40- היא בירידה דרסטית.

  • ענבל  On 16/07/2008 at 7:47 pm

    אם אני אישה ממוצעת, אני אהיה עם מעט גברים והרבה נשים, כלומר תהיה תחרות גדולה יותר.
    מצד אחד אני ארצה למשוך אותך על ידי כך שאהיה רזה, כי גברים נמשכים לרזון.
    מצד שני אני ארצה להיות שמנמנה כדי שאהיה פוריה יותר.
    אבל אם אהיה שמנמנה, למרות שאני פוריה יותר, הגברים יעדיפו דווקא את הרזות שאינן פוריות. זה אומר שהם מצפים שהן ישמינו? הרי הגברים מתלוננים על זה שנשים משמינות בנישואין ובעיקר אחרי הלידה.
    נוצר מצב אבסורדי פה, שאני לא מצליחה להבין.

    אתה מתכוון לכך שאני אעדיף להרזות לא כדי למשוך את הגברים אלא בעצם כי אני יודעת שיש לי סיכוי קלוש יותר לתפוס גבר?
    אבל זה לא סותר את המשיכה שלהם לנשים רזות?

    בנוסף, יך מוסברת העובדה שבאוכלוסיה הכללית יש פחות או יותר חצי חצי בין המינים ובכל זאת נשים רוצות להרזות למרות שאין תחרות?במיוחד בגילאים הצעירים שאז יש תחרות דווקא על הנשים כי יש שפע גברים?

  • גיל  On 16/07/2008 at 9:09 pm

    המודרנית לבין הלחצים שבהם התפתחתנו אבולוציונית. הלחץ לרזות היום, על פי המודל האבולוציוני, הוא במידה רבה מלאכותי. יש באמת חלוקה שווה של גברים ונשים, אבל יש הרבה סיטואציות שנשים חשות שיש הרבה יותר נשים מגברים (בתי ספר רק לנשים, לימודים שיש בהן רוב נשי מובהק וכו'). בנוסף, יש עודף ייצוגים נשיים בתקשורת ובפרסומות שיוצר תחושה שיש הרבה יותר תחרות ממה שהיא באמת.

    בלי קשר, כמו שכבר ציינתי קודם, רצון לרזות הוא לא בהכרח פסול כי יש בעיית השמנה אובייקטיבית. ברמות קיצוניות של הפרעת אכילה הוא הופך לבעייתי מאוד.

  • רקדנית  On 04/02/2010 at 7:01 pm

    את הנשים לשמנות או אנורקטיות.
    ל"עגלגלות" או סרגליות.

    יש הרבה מצבי ביניים, ובהם – רזות חטובות, רזות עם ישבן וציצי, מעט מלאות, רזות עם רמות גבוהות של שומן..

    אז באמת, צאי מהסרט..
    השמנים/שמנות של היום זו מחלה, וכפי שגיל כתב – התפתחנו בסביבה של רעב עם משיכה למאכלים שמנים וכו' – אך היום יש פשוט הרבה מדי מהם וקשה לנו להפסיק.. וזה פלוס כל המצבים הנפשיים שלא מועילים במיוחד לעניין.

    הרבה נשים רזות מטבען,והרבה מאוד גברים נמשכים אליהן.

    ואני יכולה להגיד לך שבמצב מחלה או אחר שגורם לנשים הרזות להיות לתקופה רזות במיוחד, הן מקבלות הכי הרבה הצעות והכי הרבה התלהבות אינסטינקטיבית מגברים.

    ברור שבמצב שבו הברירה היא מראה של רזות עניות עם עצמות בולטות מול מלאות עשירות ההעדפה תהיה מלאות.
    אבל במצב של חטובות בריאות, מול מלאות בריאות הם יעדיפו חטובות.

    כמובן שיש גם יוצאי דופן ופטישיסטים.

%d בלוגרים אהבו את זה: