המיתוס של “מיתוס” היופי

ב-1991 פירסמה נעמי וולף ספר רב השפעה בשם "מיתוס היופי". הטענה המרכזית בספר הייתה שיופי חיצוני הוא קונסטרקט תרבותי שמשמש לדיכוי נשים. על פי הטענה הזו אין דבר כזה יופי נשי אוניברסלי, החברה מייצרת מיתוס יופי כזה, שהוא צר בהגדרתו, ומשכפלת אותו שוב ושוב דרך דימויים תרבותיים שונים כמו טלביזיה, קולנוע, פרסומות וכו'. בגלל שהדימויים הללו אחידים, פחות או יותר, ובגלל שלטענתה אין דבר כזה יופי אוניברסלי, אזי בהכרח יש כאן הגבלה חמורה מאוד על נשים שמשתעבדות ליופי הזה, ומנסות בכל כוחן להיאחז בו (על ידי ניתוחים פלסטיים ותעשיית היופי בכלל). מעבר לאי דיוקים שונים בספרה (למשל, היא טענה שבכל שנה מתות 150,000 אמריקאיות מאנורקסיה) התיזה המרכזית שלה פשוט שגויה בתכלית.

אין שום ספק שישנם מרכיבים תרבותיים שמשפיעים על תפישת היופי (למשל, המשיכה לנשים רזות היא בהחלט תוצר תרבותי, משהו שדנתי בו כאן). אבל הטענה המרכזית שאין מאפיינים אוניברסליים של יופי פשוט לא נכונה. באופן עקרוני, כשמדברים על יופי חיצוני נשי, הסממנים האוניברסליים של יופי נועדו להעיד על פוריות האישה ועל בריאותה. מכיוון שפוריות האישה מוגבלת מבחינת טווח הזמנים שלה בהשוואה לזו של הגבר, פותחו בתהליכים קו-אבולוציוניים סימנים לפוריות כזו. גיל צעיר היא הדרך הטובה ביותר לדעת שאישה פוריה. אין זה מפליא לפיכך שברגע שנערה הופכת לבשלה מינית היא גם הופכת לאטרקטיבית יותר מבחינה חיצונית. הנשים היפות ביותר הן כאלו שבסוף גיל העשרה עד תחילת שנות ה-20. הסיבה לכך היא שלנשים בגילאים הללו הן הפוריות ביותר ויכולות להיכנס להיריון בקלות הרבה ביותר. כמו כן, הגילאים הללו הם זמן מצוין לבנות יחסים לטווח ארוך, שבהן אפשר להביא עם אותה אישה ילדים רבים, כמו גם להיות בטוחים שאין לה ילדים משלה (ברוב חברות הציידים לקטים, הסיכוי להיכנס להיריון לפני גיל 20 קטן מאוד מכיוון שגיל התחלת הווסת מאוחר יותר, בעיקר בגלל תזונה לקויה). בשנות ה-30 חלה ירידה באטרקטיביות החיצונית של נשים, וירידה חדה יותר מתרחשת אחרי גיל 40 בחפיפה לזמן הפסקת הווסת.

פוריות מתגלה גם ביחס מותניים-ירכיים קטן וקבוע, שמאפיין לרוב נשים שטרם הרו. גם אורך השיער יכול להעיד על פוריות (נשים צעירות יכולות לגדל שיער ארוך יותר). סממני בריאות מתגלים בסימטריה בגוף ובפנים, רמות אסטרוגן גבוהות במקצת מהממוצע (מה שמקנה מראה נשי יותר), ועור חלק ובריא. לא במקרה אלו המאפיינים המודגשים ברוב הפירסומות, שערי המגזינים וכו'.

כל אלו הם דברים ידועים למדי שנמצאו בעשרות מחקרים והיוו נדבך מרכזי מהביקורות על ספרה של וולף. מחקר שפורסם זה עתה, ושאת התקציר שלו ניתן לקרוא פה, מציג כנראה את המהלומה הסופית בנושא. 

אחת הטענות המרכזיות כנגד הסברים אבולוציוניים היא שהמחקרים שנעשים בה מבוססים על תרבויות מערביות בלבד. לטענה הזו יש בסיס מסוים במציאות, למרות שזה מאוד תלוי נושא. ישנם תחומים רבים שבהם יש עדויות נרחבות מתרבויות רבות בעולם לאוניברסליות של תופעות שונות. למרות שהאוניברסליות של היופי נמצאה בכל תרבות שנחקרה (כולל שבטים נידחים באפריקה ודרום אמריקה), המחקר הנוכחי שונה בכך שהוא משתמש בשיטות מחקר ייחודיות וגם בגלל שטרם נעשה מחקר בסדר גודל כזה בעבר.

אחת הטענות המרכזיות של וולף, טענה שעליה מבוססת התיאוריה שלה בדבר "מיתוס" היופי היא שהדגש על יופי חיצוני נשי הוא תוצר של חברה מערבית מדכאת נשים. על פי התיאוריה שלה, זהו קונסטרקט תרבותי בלבד, ובחברות לא מערביות ימצא מגוון של דגשים. בחלק מהן הדגש המרכזי יהיה על יופי נשי, אבל בחלק ניכר מהחברות הללו יהיה דגש על יופי חיצוני גברי בדיוק באותה מידה, ויהיו חברות שידגישו יופי חיצוני גברי יותר מנשי (מיותר לציין שוולף פוסלת מראש הסברים אבולוציוניים, והם מותקפים על ידה ככאלו שמשמשים רק להצדקת והנצחת המצב הקיים, הלא היא הפטריארכיה). המודל האבולוציוני שמבוסס על ברירה מינית ישער שברוב מוחלט של החברות הדגש המרכזי יהיה על יופי חיצוני נשי, מכיוון שהוא מעביר מידע חיוני על פוריות האישה. זו אגב דוגמא מצוינת להשערות שניתנות לבדיקה אמפירית ושנובעות ישירות ממודלים אבולוציוניים. בדיקה אמפירית כזו, מאפשרת גם להפריד בין טענה בדבר השפעה תרבותית לבין טענה הנובעת מהסבר אבולוציוני.

על מנת לבדוק את הנושא, אספו החוקרים אגדות עם מ-90 תרבויות שונות ברחבי העולם. התרבויות הנכללות במחקר מגיעות מכל היבשות המיושבות ומתקופות היסטוריות שונות. אלו תרבויות ששונות אלו מאלו בצורה קיצונית מכל היבט אפשרי (אקולוגיה, הרכב אתני, אמונה דתית, מבנה פוליטי, מורכבות תרבותית ועוד). רובן ככולן הן תרבויות של שבטיות, פרה-תעשייתיות (אפשר לראות את הרשימה המלאה במאמר). השימוש באגדות עם נעשה מכיוון שהן משקפות בצורה טובה את הנורמות בחברה הנדונה (טענה שעולה תדירות בקרב פמיניסטיות שונות היא שסקסיזם באגדות עם משקף את הסקסיזם בחברה המערבית). מבחינות רבות, זו דרך "נקייה" ונייטרלית יחסית, לקבל מידע על חברה מסוימת שלא דרך המשקפיים המוטות של אנתרופולוגים שחוקרים את החברה. זו גם דרך מצוינת וזולה לקבל מידע על תרבויות רבות בו זמנית. בנוסף, האוסף כלל בעיקר אגדות עם מהמחצית הראשונה של המאה ה-20, הרבה לפני שחלק גדול מהחברות יצרו קשר עם אנשים מהמערב, והושפעו מאידאל היופי המערבי (אם קיים כזה).

בסך הכל, היו ברשות החוקרים יותר מ-16,000 דפים, או יותר מ-8 מיליון מילים. החוקרים השתמשו בשיטה הנקראת ניתוח תוכן, על מנת לקבל מדדים כמותיים שהם ברי השוואה. הם יצרו רשימה של 58 תוארי השם, שנועדו לתאר יופי או כיעור. כך למשל מילים כמו "נראה טוב", "סקסי", ו"יפה" מתארות מישהו יפה, בעוד מילים כמו "מכוער", "מעוות", "דוחה" מתארות אדם מכוער.

עשרות עוזרי מחקר עמלו על קריאת אגדות העם, וכל פעם שנתקלו באחת המילים שלעיל הם בדקו האם שם התואר נועד לתיאור גבר, אישה או משהו אחר, נייטרלי. השופטים לא ידעו דבר על השערת המחקר. חלק מאגדות העם קודדו על ידי כל השופטים כדי לבדוק את מהימנותם, והמהימנות שנמצאה הייתה גבוהה מאוד (כלומר הייתה הסכמה גדולה מה נחשב יפה ומכוער ולמי הוא מיוחס).

ועכשיו לממצאים: ראשית, היו פי 3 התייחסויות לגברים מאשר לנשים מה שמשקף את הבולטות הגברית באגדות העם. שנית, ב-75 מתוך 90 התרבויות היו יותר התיחסויות ליופי חיצוני נשי בהשוואה לגברי. משיקולים סטטיסטיים שונים אוחדו איזורים קרובים זה לזה תרבותית, לשונית וגיאוגרפית כך שנוצרו 13 גושים גדולים. בכל גוש כזה היו הרבה יותר התיחסויות לאטרקטיביות חיצונית נשים מגברים (בכולם פרט לאחת ההבדלים היו מובהקים סטטיסטית). גם בחלוקות אחרות שנבדקו ההבדלים הללו עדיין נשארו בתוקף. מעבר לכך, בכל השוואה שנעשתה היו פי 6 התיחסויות חיוביות ליופי חיצוני נשי בהשוואה לגברי.

התוצאות מראות בצורה חזקה שיש דגש גדול הרבה יותר על אטרקטיביות נשית וסותר את הטענה שהשפעות חברתיות יגרמו להתיחסויות שוות או מוטות לצד הגברי בתרבויות רבות.

הנקודה המרכזית שעולה מהאוניברסליות של היופי הנשי, היא שלא החברה המערבית אשמה בתופעה, ואין כאן שום קונספירציה גברית שנועדה לדכא נשים. החברה ללא ספק מעצימה ומקצינה אותה, אבל השורשים שלה במידה רבה אבולוציוניים. אין שום ספק שיופי נשי משמעותי יותר לגברים ונשים כאחד ויש לכך סיבות אבולוציוניות מוצקות. גברים, שמשתמשים ברמזים שהיופי מביא כדי לאמוד את פוריות ובריאות האישה, ונשים שמתחרות בינן לבין עצמן ועל בחירת הגברים ולכן מעוניינות להיראות מושכות. אפשר בהחלט לצאת כנגד תעשיית היופי שיצאה מכל פרופורציות, אבל ראוי קודם כל להבין שהתעשייה הזו נבנית ברובה על מאפיינים אוניברסליים שהם תוצר של ברירה טבעית ומינית. רק מתוך הבנה כזו ניתן יהיה למתן את ההשפעות שיש ליופי החיצוני על החיים שלנו למרות שאי אפשר יהיה לבטלן כללי. הבנה שגויה של שורשי היופי האנושי מובילה לטיפול שגוי בבעיות שיופי כזה יכול ליצור והשקעת משאבים מיותרת (אם יופי הוא רק קונסטרקט חברתי, אז אי אלו שינויים בחברה אמורים לפתור את הבעייה אחת ולתמיד).

כמובן שזה לא הופך את תעשיית היופי לטבעית או הכרחית, או כזו שלא ניתן לעשות נגדה שום דבר. אבל אם אנחנו רוצים לצאת כנגדה, רצוי לעשות את זה בצורה מושכלת תוך הבנה אמיתית של התופעה. אחת הדרכים לעשות זאת היא פשוט ללמד גברים ונשים כאחד מאיפה נובע הצורך שלהם לשים דגש כל כך חזק על יופי. במידע כזה יש ערך, כי אנשים יכולים להבין שהמחשבות וההתנהגויות שלהם אינם בהכרח לא רציונליים והם אינם בובות שהחברה משחקת איתם כרצונה, אלא בני אדם בעלי תחושות ורצונות שטבועים עמוקות בהיסטוריה האבולוציונית שלנו ושחברה המודרנית מוציאה מכל פרופורציה. אם נשים בחברה של ציידים לקטים התחרו כנגד עשרות או אולי מאות נשים אחרות על תשומת ליבם של גברים, בחברה המודרנית נשים נאלצות להתמודד עם מיליוני נשים שהן בכלל לא מכירות שמשקיפות אליהן מכל מגזין אפנה או שלט חוצות. עם זאת, הנקודה היא שהדימויים הללו אינם שרירותיים ויש סיבה למה מפרסמים משתמשים בהם. הכרה של הסיבות הללו יכולה לעזור, לפחות במידת מה, בהתמודדות עם הבעייה.