האבולוציה של הומוסקסואליות

הומוסקסואליות מאז ומעולם העסיקה את בני האדם. במשך שנים ארוכות היא נחשבה לסטייה, מחלה או "שגיאה של הטבע" והמחשבה הייתה שגורמים סביבתיים משחקים תפקיד מכריע בעיצוב הנטייה המינית. היום כבר ברור שלנטייה מינית יש בסיס ביולוגי חזק, מה שרק הגדיל את התעלומה של הומוסקסואליות מכיוון שלא ברור כיצד תכונה כזו מסתדרת עם התיאוריה האבולוציונית, שהרי הומוסקסאוליים אינם מתרבים בין בני מינם. השאלה כיצד התפתחה ההומוסקסואליות מבחינה אבולוציונית  ומדוע היא שרדה למרות שנראה שאין לה יתרון הישרדותי או רבייתי העסיקה בשנים האחרונות ביולוגים אבולוציוניים רבים. כתבתי בעבר על הנושא וניסיתי להראות איך הומוסקסואליות יכולה להיות הגיוניות מבחינה אבולוציונית. מחקרים גנטיים שנעשו באחרונה שופכים אור נוסף על הנושא.

ראשית, בניגוד למיתוס שבערך 10% מהאכולוסיה הומוסקסואלים, ההערכות אחרונות מדברות על כך שבין 2%-6% מגדירים עצמם הומוסקסאוליים באופן בלעדי, כשהמספר כנראה קרוב יותר לגבול התחתון של הטווח. אין אמנם גן ספציפי להומוסקסואליות, אבל גנים שונים משפיעים על ההסתברות להיות הומוסקסואל. ישנם גנים שמשפיעים על ויסות רמות הטסטוסטרון שמופרשות מהאשכים של העובר. רמות נמוכות של טסטוסטרון לפני הלידה נמצאו כמשפיעות ללא ספק על הסיכוי להיות הומוסקסואל. ידוע שההפרשה של טסטוסטרון ברחם פוחתת ככל שיש יותר אחים, והסיכוי להיות הומוסקסואל גדל ככל שמספר האחים הבכורים גדל (נושא שהרחבתי עליו כאן וקשור גם למערכת החיסונית של האם). גנים שונים יכולים להשפיע בצורות שונות על הפרשת ההורמונים. הגנים הללו יכולים להיות גנים ישירים של ההורמונים, גנים שאחראים על אנזימים שמווסתים את אותם הורמונים, או גנים שאחראים על רצפטורים של תאי מוח שמקשרים את ההורמונים הללו. מוטאציות בכל אחד מהגנים הללו יכולות להשפיע על כמויות ההורמונים שמופרשות ברחם (או מאוחר יותר) וכך להגדיל את הסיכוי להומוסקסואליות.

סביר שיש צורך ביותר ממוטאציה אחת כדי שמישהו יהיה הומוסקסואל. לכאורה, הדבר מוביל לפרדוקס: אם לגבר מסוים אין מספיק גנים שיגרמו לו להיות הומוסקסואל, למה הם עדיין קיימים ולא נעלמו במשך האבולוציה שלנו? התשובה לפרדוקס נעוצה כנראה בעובדה שגנים כאלו משפרים את ההצלחה הרבייתית של בנות הזוג שמזדווגות עם אותו גבר. כלומר, תכונה מסוימת שורדת לא בגלל שהיא מועילה לנשא עצמו, אלא בגלל התועלת שהיא נושאת לבן או בת הזוג (נקרא בשפה המקצועית sexually antagonistic selection). אחת הדוגמאות לכך היא הפטמות הגבריות, שאינן מועילות לגברים אבל חיוניות אצל נשים.

איך גנים שמגדילים את הסיכוי להומוסקסואליות עוזרים לנשים? על ידי התערבות ברמות הגבריות (masculinization) של המוח, גנים כאלו מקדמים התנהגויות נשיות יותר, כאלו שנבררו על ידי ברירה מינית, אצל אותם גברים. כך למשל, גברים כאלו יהיו בממוצע עדינים יותר, נאמנים יותר, קשורים יותר לילדים כמו גם נוטים לעזור יותר בגידולם, והרבה פחות אגרסיביים מהגבר הממוצע. תכונות אלו נחשבות למושכות בעיניי הנשים ויגבירו את הסיכוי שגבר כזה יבחר כבן זוג. בצורה כזו ובמשך אלפי דורות של ברירה מינית, גנים נשיים כאלו התפשטו באוכלוסיית הגברים. כשמספר הגנים הללו עולה על סף מסוים, הגבר יהיה הומוסקסואל. במונחים אבולוציוניים זה הפסד גדול עבור אותו גבר, אבל רווח גדול לנשים בכלל. המבחר של הגברים קטן יותר עבורן, אבל מאלו שכן עומדים לרשותן יהיו כאלו שמחזיקים בתכונות שימשכו אותן אליהם, וכך הגנים הללו יעברו לדורות הבאים.

אפשרי גם שגנים כאלו יעזרו לנשים בצורה ישירה יותר. ישנן עדויות שמקרים רבים של הומוסקסואליות עוברים דרך כרומוזום X שבן מקבל מאימו. מחקרים מראים שלגברים הומוסקסואלים יש יותר קרובי משפחה הומוסקסואלים מצד האם מאשר מצד האב. אבל מה שיותר מעניין הוא שכאשר משווים אילנות יוחסין של גברים הומוסקסואלים והטרוסקסואלים מגלים שלגברים הומוסקסואלים יש יותר קרובי משפחה בכלל. קרובי המשפחה הללו באים בעיקר מצד האם, מה שמרמז שאותם גורמים שגורמים להומוסקסואליות מצד האם גורמים גם למשפחות גדולות יותר בצד של האם. מחקרים נוספים הראו שאימהות לבנים הומוסקסואלים סובלות פחות מדלקות וזיהומים, ובעלות מספר קטן יותר של הפלות טבעיות. הממצא הכי מעניין בהקשר הזה היה שלאימהות הללו היו בין פי 3 ל-4 יותר פרטנרים מיניים. אחת ההשערות היא שלאותן אימהות יש גנים "אוהבי גברים" רבים יותר מנשים אחרות. אותם גנים "אוהבי גברים" גורמים להן לחפש פרטנרים גבריים רבים יותר, וללדת יותר ילדים. אצל גברים, הגנים הללו יבואו לידי ביטוי בהפיכתם להומוסקסואלים. זה אמנם חיסרון אבולוציוני גדול לאותם גברים, אבל כזה שמבוטל על ידי היתרון העצום שיש לאותם גנים כשהם בגופן של נשים. מנקודת מבט אבולוציונית, יחידת הברירה הטבעית והמינית היא הגן ולא האדם. כלומר, האנשים הם אלו הנושאים את אותם גנים אבל מה שחשוב זה הישרדותם של הגנים והמעבר שלהם לדורות הבאים. גנים הומוסקסואלים כאלו יבררו בהצלחה, והרבייה המוגברת של אותן נשים מכפרת על אבדנם של מספר קטן של גנים כאלו אצל גברים הומוסקסואלים.

אבל הומוסקסואליות היא תכונה מורכבת הרבה יותר מזה. כל הסבר להומוסקסואליות בהכרח יהיה חלקי מכיוון שישנם כנראה סוגים שונים של הומוסקסואליות. כתבתי בעבר על כך שבנים לא בכורים נמצאים בסבירות הולכת וגדלה להיות הומוסקסואלים. אבל כמובן שיש גם הומוסקסואלים רבים שהם בנים בכורים או יחידים. אחד הממצאים המעניינים שאין להם עדיין הסבר, הוא שהומוסקסואלים נוטים להיות שמאליים בפרופורציות הרבה יותר גדולות מאלו שבאוכלוסייה הכללית. קרוב ל-40% מההומוסקסואלים הינם אטרי יד ימין או חסרי כל העדפה ליד זו או אחרת. למרות זאת, בקרב בכורים הנטייה להיות הומוסקסואל גדולה דווקא לימניים. לא ברור למה זה קורה, אבל זו עוד הוכחה לבסיס הביולוגי של ההומוסקסואליות מכיוון שההעדפה ליד זו או אחרת נקבעת לפני הלידה.

למרות שברור שהביולוגיה משחקת תפקיד מכריע בקביעת הנטייה המינית, אין הסבר אחד למה קובע נטייה מינית של אדם מסוים ומנגנונים שונים מסבירים את התופעה בצורה חלקית. אחד התחומים שלא נחקרו בצורה רחבה עדיין היא מה גורם לנשים מסוימות להיות לסביות. יש הרבה יותר מחקרים על הומוסקסואליות מאשר על לסביות, כנראה בגלל שמיניות האישה מורכבת יותר מזו של גברים. גם הנטייה המינית הלסבית גמישה יותר מהומוסקסואליות. הרבה יותר נשים מדווחות שהפנטזיות שלהן כוללות גברים ונשים כאחד, ונשים נוטות הרבה יותר לשנות את האוריינטיציה המינית שלהן במהלך חייהן מה שמקשה על החוקרים. יש גם יותר נשים שמגדירות עצמן כדו מיניות מגברים ונשים נוטות ל"היעשות" לסביות בעוד גברים נוטים יותר להיוולד הומוסקסואלים.

יתכן שהסבר אפשרי אחד ללסביות דומה לזה שמסביר הומוסקסואליות אצל גברים. נשים עם רמות גבוהות של טסטוסטרון וגנים גבריים ייטו להיות אגרסיביות ומגוננות יותר ולפיכך אימהות מוצלחות יותר, בדיוק כמו שגנים נשיים הופכים גברים לאבות איכפתיים ודאגניים יותר. מה שכן ידוע הוא שבמשימות קוגנטיביות, הומוסקסואלים ולסביות ייטו להפגין ביצועים הקרובים לבני המין השני. גברים הומוסקסואלים גרועים הרבה יותר מסטרייטים בקריאת מפות ויכולת מרחבית, כמו גם בעלי כישורים לשוניים טובים יותר, בעוד לסביות טובות יותר מסטרייטיות ביכולות מרחביות שונות וניווטים.