האם ניתן לשפר את האינטליגנציה?

כתבתי בעבר מספר פעמים על הנושא המורכב של אינטליגנציה אנושית (כאן ופה למשל). אין שום ספק שכל הנושא מעורר הרבה חילוקי דיעות בקשר למהות האינטליגנציה או לדרכים למדוד אותה. למרות זאת, לרוב האנשים די ברור מי נחשב אדם אינטליגנט ורובנו משתמשים במושג אינטליגנציה כדי לתאר אנשים אחרים. יוצא מכך שלאנשים יש מושג אינטואטיבי לגבי מהות האינטליגנציה גם אם מאוד קשה להם לתאר אותה במילים או להסביר למה הם מתכוונים כשהם אומרים על מישהו שהוא אינטליגנט.

בניגוד למקובל לחשוב, בהחלט ניתן לשפר את האינטליגנציה של אנשים. אמנם לאינטליגנציה יש מרכיב גנטי חשוב, אבל כל אדם יורש טווח מסוים שבו הוא יכול לנוע. השאלה הנשאלת כמובן היא איך ניתן להגיע למקסימום האפשרי של הטווח הזה. במיוחד השאלה רלוונטית לגבי ילדים, שעדיין לא סיימו את ההתפתחות המנטלית שלהם, ולכן ניתן אולי לכוון אותם בצורה יעילה יותר.

מאמר שהופיע לאחרונה בכתב העת Scientific American Mind עוסק בדיוק בסוגייה הזו. הנקודה המרכזית שהמאמר מעלה הוא שהדגש החשוב ביותר צריך להיות על מאמץ ולא על הישגים. במילים אחרות, מאוד לא מומלץ לומר לילד שהוא חכם או מוצלח במיוחד, גם אם הוא מאוד מצליח בבית הספר ומוציא ציונים מעולים. מה שקורה פעמים רבות זה שמגיע שלב מסוים בחיים, שבו הילד פחות מצליח ויותר מתקשה בלימודים. זה יכול לקרות בגלל שינוי בית ספר, מעבר לחטיבה או לבית ספר תיכון, או אפילו מחוסר עניין של הילד. הצהרות חוזרות ונשנות שלילד יש כישרון מיוחד למרות הכישלונות בבית ספר רק מזיקות בטווח הארוך.

הסיבה המרכזית לכישלונות הללו היא שהתרבות המערבית סוגדת לכישרונות או יכולות יוצאי דופן וקושרת אותם להצלחות מיידיות. להורים יש חלק פעיל בכך. 85% מההורים מאמינים שאם רק ישבחו את ילדיהם על כישרונותיהם והאינטליגנציה שלהם, כשהם הצליחו במשימה כלשהיא, הילדים ילמדו שהם חכמים וזה יחזק את הביטחון העצמי שלהם ויתרום להצלחתם. בפועל קורה הרבה פעמים ההיפך וילדים חשים יותר חוסר ביטחון. ילדים שהכל בא להם בקלות לומדים שהם לא צריכים להתאמץ. הם חושבים שהכישרון הטבעי שלהם (ויהיה זה כישרון במתמטיקה או בכדורסל), יוביל אותם להצלחה תמיד, אבל כשמגיע כישלון ראשון אין להם את הכלים להתמודד איתו והוא מרפה את ידם. כישלון כזה בא לרוב בהפתעה וחושף חולשות שהם לא היו מודעים לקיומם, מה שיכול לגרום למשבר שיוביל לחוסר עניין בתחום, פחד להתמודד עם הכישלון מחשש לכישלון נוסף ואי רצון ללמוד מהכישלון.

הפיתרון הוא למנוע מצב שבו מתרכזים בהצלחות ובמקום זה מתרכזים במאמץ המושקע. הורים שמעודדים את הילדים שלהם להתאמץ ולעבוד קשה, בלי קשר לתוצאה הסופית, יגרמו לזה שילדיהם לא רק יתמודדו טוב יותר עם כישלונות אלא גם יהיו מצליחים יותר בטווח הארוך. זו הסיבה שהורים שמתגמלים ילדים על הצלחות, מקנים להם הרגלים רעים למדי ופוגמים ביכולת שלהם למצות את הכישרונות שלהם. דגשים על עצם תהליך הלמידה והתמדה בכיוון מסוים, גם אם אין תוצאות מיידיות הרבה יותר יעילים. תיארתי בעבר מחקרים המראים שמאמץ מתמשך ואתגרים חדשים הם אלו שגורמים להצלחה בטווח הארוך. למעשה, עבודה קשה מביאה הצלחות גדולות יותר מאשר כישרון בלבד שלא נעשה איתו שימוש נבון. מחקר אחד מראה למשל, שתלמידי תיכון שתפשו את האינטליגנציה כמושג גמיש ובר עיצוב, השיגו תוצאות טובות יותר במבחנים סטנדרטיים מאשר ילדים שתפשו את האינטליגנציה כמשהו קבוע, למרות שלשתי הקבוצות היו ציונים דומים בכיתה נמוכה יותר.

אחד הגורמים החשובים ביותר שתורמים להצלחה, היא הסיבה שאנשים מייחסים לכישלונות שלהם. אם אנשים מאמינים שהם נכשלו בגלל חוסר כישרון או יכולת, אז המוטיבציה שלהם להשתפר יורדת. דווקא אצל אנשים מוכשרים שהכל בא להם בקלות יש נטייה לייחס את הסיבה הזו לכישלונותיהם. אם תמיד הצלחתם ללא מאמץ, סביר שתחשבו שאתם מאוד כישרוניים ובצדק. כשמגיע הכישלון הראשון, קשה לקבל את העובדה שהוא נובע מחוסר מאמץ, ומכיוון שהיכולות שלכם מוכחות, פעמים רבות תייחסו אותו לחוסר יכולת.

אפשר לשבח ילדים אבל צריך לעשות את זה בצורה חכמה. המוקד צריך להיות בתהליך עצמו ולא בתוצאה הסופית. כך למשל, אפשר לומר לילד שאהבתם את הצבעים שהוא הוסיף לציור, או לעודד אותם על זה שלקחו משימה קשה והתמידו בה עד שמצאו את הפיתרון הנדרש. דרך נוספת היא להדגיש עד כמה תהליך הלמידה מהנה ועד כמה שגיאות יכולות ללמד אותנו דברים מעניינים לגבי דברים שונים.

הסתכלות על דברים כתהליך למידה טבעי או מאמץ מתמשך מובילים לצמיחה של כישרון לטווח הארוך אבל יש לזה השלכות גם לתחומים אחרים בחיים. זוגיות למשל, אינה רק עניין של משיכה ראשונית או התאמה זוגית אלא משהו שצריך לעבוד עליו כל העת. זוגות רבים חיים תחת התחושה שהם מתאימים לזה ולא עושים דבר לשפר את חיי הזוגיות שלהם, מה שמוביל במקרים רבים לבעיות בחיי הזוגיות.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • החתולה של שרודינגר  On 05/04/2008 at 1:19 pm

    בתור מי שמאוד מתעניינת בחינוך נכון של ילדים, עד כמה שניתן כמובן, החכמתי עוד קצת בעניין התשבוחות והעידוד שלהם. תודה.

  • ילד ירוק  On 05/04/2008 at 3:06 pm

    יש כמה בעיות בתגמולים מבוססי מאמץ:

    א. איך בדיוק מודדים מאמץ? בניגוד להישג שהוא נמדד בקלות מאוד בעייתי להעריך מאמץ בלי מעקב תמידי על הילד.
    ב. זה עלול מאוד לתסכל את הילד שהוא מגיע להישגים יפים אבל עדיין לא מקבל פידבק כי אינו מתאמץ. זה משהו שאישית קרה לי כשאני הייתי ילד, זה גרם לי מבחינה פסיכולוגית להתעלם יותר ויותר מהביקורת עליי כי זה יוצר תחושה שלא משנה מה תשיג זה לא יהיה מספיק טוב.

  • michaly  On 05/04/2008 at 4:19 pm

    האם אי פעם נעשה מחקר על שינויים, אם יש, ברמת הטסטוסטרון העולמית? כי חשבתי שאולי העובדה שהיום יש פחות מלחמות, יותר מונוגמיה ואפילו הטרנד המטרוסקסואלי קשורים לעובדה שאולי לגברים של היום יש בממוצע פחות טסטוסטרון מאשר לפני כמה מאות שנים.

  • גיל  On 05/04/2008 at 7:38 pm

    אבל אפשר בהחלט לראות מישהו שכן מתאמץ לעומת מי שלא.

    מיכלי, אני לא יודע לגבי רמות טסטוסטרון אבל יש בהחלט ירידה בספירת הזרע של גברים ב50 השנה האחרונות בעיקר בגלל אורח חיים לא בריא, וזיהומים מהעולם התעשייתי.

  • חני  On 05/04/2008 at 11:47 pm

    לתגמל תלמידים על תהליך הלמידה, אולי אפילו יותר מאשר על הישגים.

  • גיל  On 06/04/2008 at 12:10 am

    במאמר נותנים עיצות למורים איך לעודד את התלמידים וגם מזכירים תוכנת מחשב חדשה שנועדה לעזור למורים ושנותנת פידבק נכון לתלמידים.

  • מונטי  On 06/04/2008 at 1:25 pm

    בהתפתחות המנטלית ישנה חשיבות רבה לשלושה תחומים החשובים ללמיצוב גבוה של בטחון עצמי ביחד עם בחינה:
    סקרנות, תעוזה השגיות.

    אלו שלושת המצבים שתמיד יוצרים גירוי למוח. ומכיוון שהמתח בן שלושת המרכיבים יוצר את היכולת להתמודד עם מצבים משתנים של גרויים מנטליים. המתבגר לא נכנס לשאננות.
    את האמור ניתן לעשות ע"י גרוי מתמיד בדרך של חוגים, התנסויות, ומעורבות חברתית.

  • עומר.  On 06/04/2008 at 11:07 pm

    מעניין מאד. תודה.
    סגנון הכתיבה הזכיר לי את יורם יובל. אולי רק לרגע.

    גיל, כתבת פעם על השיגעון?

  • גיל  On 07/04/2008 at 12:26 am

    ותודה על המחמאה.

  • ניר  On 07/04/2008 at 11:05 pm

    לא ראיתי קשר בין הכתוב לבין כותרת המאמר
    גם לא ממש ציפיתי לתשובה כיוון שאין , בכל מקרה הנושא מאוד מעניין אך מספק תשובות מעטות.

  • אורי  On 10/04/2008 at 9:31 am

    אני חושב שללא הגדרה אל אינטילגנציה אין טעם לומר שניתן או לא ניתן לשפר אותה במהלך החיים.

  • אנונימוס  On 11/04/2008 at 11:35 am

    המצב האידיאלי הוא שנוכל לתאר הכל, אבל לפעמים ישנם מושגים מעורפלים וקשים להגדרה, אז מה תעשה תפסיק להשתמש בהם כליל?
    ציטוט (לא מדוייק) מספרו "היקום בקליפת אגוז" של סטיבן הוקינג "אנחנו לא יכולים להגדיר זמן, אבל ישנו המודל המתמטי של הזמן שמספק אותנו."

    הערה:
    ישנם דרכים הרבה יותר נוחות מאשר קאפצ'ה בכדי למנוע ספאם.

  • אבי  On 13/04/2008 at 11:25 am

    מייצר אנשים שאפתניים אבל לא מאושרים.
    דגש למצוא איזון בין תגמול על מאמץ לתגמול על הישגים, ולזכור שהישגים כשלעצמם אין כל רע.

  • של ברמן  On 13/04/2008 at 1:48 pm

    מנסיוני בעולם הלימודים, לטווח ארוך, אין תחליף למוטיבציה, אבל אני אי אפשר להתעלם מקיומה (המתסכל, לפעמים), של כישרון גנטי מולד.
    בכל מקרה, רשימה מאלפת, לגזור ולשמור

  • SilentMike  On 17/04/2008 at 10:55 pm

    הראשונה היא שכמו שילד ירוק אמר, קצת קשה לדעת איך מודדים אינטלגנציה. בעיה נוספת היא שמאוד קשה ולא טבעי לא לשבח ילדים על הצלחות. זה גם נשמע מסוכן כמו משהו שיכול לתסכל ילדים. איך מונעים גם מצב שבו ילדים לומדים לייצר מראית עין של מאמץ כדי לקבל את הפידבק החיובי, אבל בלי ללמוד.

  • גיל  On 18/04/2008 at 1:15 am

    אפשר לשבח כל עוד זה נעשה במידה. לגבי אינטלגינציה, אני מסכים ולא מסכים. קשה למדוד אבל לא בלתי אפשרי.

%d בלוגרים אהבו את זה: