האם אנחנו חכמים יותר מהורינו?

האם יתכן שאנשים היום חכמים יותר מאנשים שחיו דור אחד או שני דורות לפנינו? לא סביר. למרות זאת אנחנו רואים עלייה משמעותית בביצועים של אנשים מהדור שלנו במבחני אינטליגנציה שונים. ממוצע הציונים נמצא בעלייה מתמדת. זה כולל מבחני IQ קלאסיים (מבחן ווקסלר) אבל גם מבחנים פסיכומטריים שמשמשים ועדות קבלה באוניברסיטאות. התופעה נקראת Flynn Effect על שם מי שטבע אותה, ג'יימס פלין. ספר חדש שיצא לא מזמן ונכתב על ידי פלין עצמו, מנסה לענות על השאלה מדוע זה קורה, ותוך כדי כך לנסות להגדיר מחדש את מושג האינטליגנציה ומה הוא בדיוק מודד.

מבחני אינטליגנציה היו מאז ומעולם שנויים במחלוקת. אין בדיוק הגדרה אחת מקובלת של אינטליגנציה, ומבחנים שונים מעריכים אותה בצורה שונה. המבחנים הללו לעיתים מוטים תרבותית, מושפעים מאוד מגורמים מצביים (למשל, אם הנבחן שמח או עצוב) ובמקרים מסוימים לא ברור מה הם מודדים. ועדיין, מבחני אינטליגנציה שונים מקובלים מאוד במדעי החברה למרות הבעייתיות שבהם ומסיבות טובות. מבחני אינטליגנציה יכולים להעריך למשל הצלחה בלימודים, לנבא הצלחה בקריירה, יכולת לפתור בעיות חדשות ועוד. הניבויים הללו הם כמובן סטטיסטיים, מה שאומר שהם מוצלחים במקרה הטוב בממוצע. תמיד יהיו אנשים שיצליחו במבחנים הללו ויכשלו בקריטריון שאותו המבחן נועד לבדוק ולהיפך. בניגוד למיתוס פופולארי שאינטליגנציה היא מה שמבחני אינטליגנציה מודדים, למבחני אינטליגנציה טובים יש קריטריונים ברורים. כלומר, הם נועדו לנבא משהו מאוד ספציפי. לדוגמא, אם אינטליגנציה מוגדרת על ידי יכולת מילולית, אז מבחן שבודק אוצר מילים יבחן את האספקט הזה של האינטליגנציה ויוכל לנבא בהצלחה את היכולת המילולית של הנבדק (הרחבתי על כל הנושא של מדידה בפוסט קודם). חשוב גם להבהיר, שמבחני אינטליגנציה אמיתיים צריכים להיות מועברים בצורה מקצועית, לרוב פנים אל מול פנים. יש אינספור שאלונים בעיתונות הפופולארית שמתיימרים להיות מדעיים, אבל הם לא יותר משעשוע לא מזיק (אלא אם לוקחים אותם ברצינות).

איך אנחנו בכלל יודעים שיש עלייה בציוני האינטליגנציה? לצורך העניין הבה נתייחס למבחן הכי נפוץ, מבחן ווקסלר, או ביתר ספציפיות למבחן ווקסלר לילדים. המבחן הזה מורכב ממספר תתי מבחנים כמו אוצר מילים, ידע כללי, מבחני תפישה והסקה וכו', והוא מהווה דוגמא מצוינת לאפקט פלין מכיוון שהוא בשימוש משנת 1947, וגירסאות שונות שלו קיימות במדינות רבות בעולם. המבחן הזה, כמו מבחנים דומים, מנומרל כך שהממוצע שלו יהיה 100 וסטיית התקן 15. מכיוון שגירסאות שונות שלו ניתנות במקומות שונים בעולם על מנת להתאים אותו לתרבות המקומית, כל גירסה כזו מנורמלת בעצמה. מה זה בדיוק נירמול? נירמול הוא קביעת הנורמה שאליה מושווה כל מי שלקח את המבחן לאחר מכן. את הנירמול הזה עורכים בפעם הראשונה שמעבירים את המבחן, כשהוא מועבר על מדגם גדול מאוד ומייצג של האכולוסייה שנחשב לנורמה. בצורה כזו אפשר לראות האם במשך השנים ממוצע הציונים עולה. אם זה אכן מתרחש, יש צורך בקביעת נורמה חדשה שגם היא תהיה בעלת ממוצע 100 וסטיית תקן 15. שמירה על הממוצע הקבוע מאפשרת השוואה בין אוכלוסיות מתקופות שונות ומתרבויות שונות. מה שקורה בפועל הוא שחלק מהמבחנים נעשים קלים יותר ויש לחבר גירסאות קשות יותר ויותר על מנת לשמור על הממוצע. בסך הכל יש עלייה של 5 נקודות IQ בכל עשור, והעלייה הזאת נצפתה בכל אחת מ-30 המדינות שיש לנו נתונים לגביהן.

בניגוד למה שרוב האנשים חושבים, תתי המבחנים שנעשים קלים יותר הם לא החשודים המיידים. ניתן היה לצפות שילדים יפגינו שיפור בעיקר באוצר המילים, בחשבון ובידע כללי בגלל שהם לומדים את הדברים הללו בבתי ספר בגיל צעיר יותר ויותר, אבל דווקא בתחומים הללו יש יציבות ובמקרים מסוימים יש אפילו ירידה קלה. העלייה הגדולה ביותר היא דווקא במבחני הסקה מסוג המטריצות של רייבן. במבחן הזה מראים לילדים רצף של תמונות שמשתנות על פי היגיון מסוים, ועליהם לבחור מבין אפשרויות שונות מה התמונה הבאה ברצף.

השינויים במבחני האינטליגנציה כה גדולים שהם מובילים לפרדוקס. חוקרים העריכו שאם ילדים בשנות ה-30 של המאה הקודמת היו עושים את המבחן היום, ממוצע האינטליגנציה שלהם היה קרוב ל-75 שהוא על גבול הפיגור. אז או שהדורות הקודמים היו טיפשים יותר מאיתנו, או שאחנו גאונים ביחס אליהם, או שיש בעייה רצינית עם מבחני האינטליגנציה.

פלין משווה את האינטליגנציה לאטום. הבנה של מהות האינטליגנציה היא כמו הבנה של גרעין האטום. חשוב לדעת לא רק מה מחזיק את החלקים השונים באטום ביחד, אלא גם מה מפריד ביניהם. באותה מידה חשוב לדעת מה מחבר את כל מרכיבי האינטליגנציה, וזהו ה-g-factor. ה-g-factor הוא המרכיב הבסיסי באינטליגנציה שמשותף לכל המבחנים. אנשים שנמצאים מעל הממוצע בתת מבחן אינטליגנציה אחד, נוטים להיות מעל הממוצע בתתי מבחנים אחרים. כמובן שההצלחה לא תתחלק בצורה שווה לכל המבחנים. מי שנחשב כבעל אינטליגנציה מעל הממוצע יצליח יותר במבחנים מסוימים ופחות באחרים. המבחנים שהוא יצליח בהם יהיו לרוב המורכבים יותר מבחינה קוגנטיבית מה שמחזק את ההשערה ש-g מודד אינטליגנציה כללית. במשימות פשוטות, הרבה מאוד אנשים יכולים להצליח בלי מאמץ רב מדי. מה שמבדיל אנשים חכמים מאחרים הוא ההצלחה במשימות הקשות יותר. כך למשל, אנשים יכולים ללמוד די בקלות איך להכין חביתה, אבל על מנת להכין מאכלי גורמה שונים נדרשים ידע וכישורים רבים יותר.

כמו שהוזכר קודם, השיפורים בתתי המבחנים של אוצר מילים וחשבון מזעריים עד לא קיימים במשך השנים, בעוד שיפורים בתתי מבחנים אחרים כגון מבחן הדימיון (הבוחן עד כמה אתם מסוגלים להבחין במה משוותף לדברים שונים) היו ב-24 נקודות בקירוב בחמישים השנה האחרונות.

מה גורם לעלייה בציוני האינטליגנציה?

הסברים שונים ניתנו לעלייה בציוני ה-IQ במשך השנים והסיבה שהשינויים הללו מתרחשים בתתי מבחנים מסוימים ולא באחרים. אחד ההסברים הנפוצים, אך השגויים, הוא שכיום מערכת החינוך טובה יותר מבעבר. זה אולי נכון, אבל לא זה מה שגורם לשינוי משמעותי. אם זה היה נכון, היינו מצפים לשינויים בעיקר במבחנים בתחומים ששמים עליהם דגש בבתי ספר. אבל כאמור בתחומים כמו אוצר מילים וחשבון אין שיפור כלל. חישבו על השאלה הבאה: "אם 4 צעצועים עולים 6 דולרים, כמה יעלו 7 צעצוצים?". רבים מתקשים לזהות את שתי הפעולות הנדרשות כאן (כפל וחילוק). הם מתקשים לענות על שאלה כזו לא בגלל שהם לא יודעים לחלק ולהכפיל, אלא שסוג ההסקה המתימטית הנדרשת בשאלה כזו לוקה אצלם בחסר.

מה שכן עוזר הוא היכרות טובה יותר עם מבחנים, במיוחד מה שנקרא מבחנים "אמריקאיים" שבהם צריך לבחור תשובה אחת מכמה אפשרויות. ילדים מגיל צעיר מאוד מתנסים בסוג כזה של מבחנים מה שמקל עליהם בבואם להיבחן במבחני אינטליגנציה. מעבר לכך, היום נהוג בבתי ספר רבים לפתור שאלות הדומות לאלו הנשאלות במבחני אינטליגנציה, ואימון מוקדם עוזר לציון. אימון כזה הוא הסיבה המרכזית לעלייה בממוצע ציוני הפסיכומטרי. בעבר, מעט מאוד אנשים התכוננו לבחינות הללו, ואילו היום יש שפע מכוני הכנה שנועדו לכך. למעשה, לא צריך להתכונן למבחן כזה. מספיק שהתנסיתם פעם אחת בעשיית המבחן, שהציון שלכם יעלה פלאים בניסיון הבא. גם שיפור בתזונה ובבריאות הכללית של האוכלוסייה יכול לעזור. אנשים חולים יותר הם בעלי יכולות קוגנטיביות חלשות יותר ונוטים להצליח פחות במבחנים.

מה שכן כנראה תורם לעלייה בממוצע ציוני האינטליגנציה הם הגירויים מהסביבה. הגירויים בסביבה המודרנית מורכבים יותר ודורשים יותר מאמץ קוגנטיבי מאשר בעבר. משחקי מחשב דורשים חשיבה לוגית מופשטת, מיפוי סביבות שונות ועוד שלל כישורים אחרים שבאים לידי ביטוי במבחני אינטליגנציה. תוכניות הטלביזיה והסרטים שאנחנו צופים בהם בבתי הקולנוע נעשים מתוחכמים הרבה יותר ודורשים מאמצים קוגנטיביים גדולים יותר. תשוו סדרות כמו סטארסקי והאץ' שהעלילה בהן הייתה חד מימדית וצפויה, לסדרות כמו 24 או אבודים שכוללים עשרות דמויות, שלכל אחת מהן יש סיפור ייחודי וקשרים עם דמויות אחרות. תחשבו על סרטים כמו ממנטו או יוקרה ואת המאמץ שהם דורשים בהשוואה לסרטים מלפני 30 שנה ומעלה.

סיבה נוספת להבדלים נובעת מדגשים שונים שניתנים היום. הדגשים הללו יכולים לנבוע מהסביבה או מהאנשים עצמם. חישבו על האנלוגיה הבאה: אם נשווה קפיצה לרוחק וריצה נמצא שאנשים שכישרוניים באחד יהיו לרוב כישרוניים גם בשני (עד גבול מסוים). במצב אידיאלי, אנשים יהיו טובים בשני המקצועות באותה מידה. אבל יתכן שאנשים יחשבו שקפיצה לרוחק משעממת מדי, או שמי שרץ היטב הרבה יותר מושך מבחינה רומנטית. הדבר יוביל להשקעה גדולה יותר בריצה על חשבון הקפיצה לרוחק, מה שבהכרח יוביל לשיפור בריצה ולפער הולך וגדל בהישגים בהשוואה לקפיצה.

בעבר, אנשים היו חייבים לראות את התועלת שבדברים כדי להבין אותם וחשיבה מופשטת הייתה נחלתם של מתי מעט. המדע המודרני משחרר אותנו מהצורך לחשוב בצורה מעשית ואנחנו מבינים שקטגוריות מדעיות לא פחות חשובות. זו הסיבה שיש שיפור כל כך ניכר במבחן הדימיון. אם שאלתם ילדים לפני מאה שנה, מה משותף לכלב ולארנב, רבים מהם היו עונים שכלבים משמשים לציד ארנבות. היום, רוב הילדים יודעים כבר בגיל צעיר מאוד, ששניהם יונקים. לעומת זאת, אוצר מילים וידע כללי משקפים ידע שנדרש ביום יום, ולכן המעבר מהמעשי למופשט לא רלוונטי לגביהם. זו הסיבה שהציונים במבחנים הללו נותרו כמעט ללא שינוי. בדיוק על פי אותו היגיון המטריצות של רייבן קלות יותר לפיצוח. חשיבה לוגית נפוצה היום הרבה יותר, בייחוד כזו האופיינית לגירויים חזותיים, מה שמאפשר הצלחה גדולה יותר במבחן. המבחן הספציפי הזה ניתן לכמה חברות של ציידים לקטים והם מפגינים בו רמה מאוד נמוכה. פשוט, סוג כזה של חשיבה לא קיים בחברות הללו ולא מטופח מגיל צעיר.

חשיבות הסביבה מול תורשה

אם נשווה תאומים זהים שגודלו בנפרד, נראה שציוני ה-IQ שלהם דומים מאוד. כלומר, לסביבה הייתה השפעה קטנה מאוד על האינטליגנציה שלהם. אבל עד עכשיו טענו כל הזמן שהשינויים בסביבה הם אלו שגרמו לפער הציונים בין דור אחד למשנהו. נוצר פרדוקס, כך שמצד אחד השפעת הסביבה על האינטליגנציה זניחה, אבל מצד שני ההשפעה שלה גדולה מאוד. כיצד ניתן ליישב את הסתירה הזו?

הפרדוקס הזה הוא רק פרדוקס לכאורה. הסביבה השונה שבה גדלים תאומים זהים שהופרדו בלידתם זניחה יחסית להשפעות העצומות שיש למעבר הבין דורי, גם אם התאומים גדלו עם משפחות שונות לגמרי. אם לשני התאומים יש גנים שיהפכו אותם לאנשים גבוהים מהממוצע, יש סיכויים גבוהים למדי ששניהם ישחקו כדורסל בשלב זה או אחר, והיתרון היחסי שלהם על אחרים בסביבה יתוגמל לקריירה ספורטיבית. כעת, אם שני התאומים יהיו בעלי יכולות אינטלקטואליות גדולות מהממוצע, סביר שכל אחד מהם בנפרד יתבלט בבית ספרו, יעודד על ידי מוריו להצטייין, ילך לאוניברסיטה טובה וכו'. הבדלים קטנים בילדות יכולים לגרום להבדלים גדולים בטווח הארוך. האירוניה היא שבמקרים רבים לא הגנים הם אלו שמקבלים את הקרדיט להבדל, אלא התנאים הסביבתיים, מכיוון שלאנשים קל יותר להבחין בסביבה התומכת ולא בהבדלים הראשוניים ביכולת.

בסופו של דבר, אין שום סיבה להניח שאנשים היום חכמים יותר מבעבר. אנשים מתאימים עצמם לסביבה שבה הם חיים, וההתאמה הזו כוללת בתוכה גם ידע גדול יותר לפתור מבחני אינטליגנציה. כיום נראה שיש האטה, אם לא עצירה, בעליית ציוני האינטליגנציה. זה נכון בעיקר אצל קבוצות דומיננטיות בחברה, בעוד שאצל קבוצות מיעוטים אפקט פלין עדיין חזק.