למה אנשים מתמכרים? היבטים אבולוציוניים ומדעיים להתמכרות

התמכרויות מסוגים שונים הן מההתנהגויות ההרסניות ביותר שאדם יכול לחוות. התמכרויות פוגעות לא רק באדם המכור אלא במקרים רבים, גם בסובבים אותו. אם אתם נוהגים תחת השפעה של אלכוהול התוצאות יכולות להיות טרגיות לאנשים רבים. אם משתמשים בסמים, הסביבה הקרובה עלולה להיפגע מההתנהגויות שלכם.

התמכרות היא התנהגות חוזרת ונשנית שמובילה לתוצאות שליליות. היא כוללת רצון להמשיך ולעשות משהו שיודעים שהוא רע עבורכם, אבל קשה מאוד להתנגד אליו. ניתן היה לחשוב שמבחינה אבולוציונית, התמכרות תהיה התנהגות שתיכחד, מכיוון שאין לה שום יתרון אבולוציוני (תחשבו על איך זה לברוח מנמר כאשר אתם שיכורים), אבל המציאות מראה שהתמכרויות נפוצות יותר מאי פעם בעבר. כמה מספרים כדי לסבר את האוזן (כל הנתונים לקוחים מארה"ב): קרוב ל-20 מיליון אמריקאים מוגדרים כאלכוהוליסטיים. 3.5 מיליון מכורים לסמים, 72 מיליון מעשנים סיגריות ומוצרי טבק אחרים. 80%-90% מהאמריקאים מכורים לקפאין כשיותר מחצי מהם שמנסים להיגמל חווים נסיגות ובעיות גמילה אחרות. 2 מיליון מכורים להימורים, והרשימה ארוכה (כן, גם התמכרות לאינטרנט נפוצה מאוד).

אחד המנגנונים הפשוטים, אבל מאוד אפקטיביים שמביא לידי התמכרות הוא למידה. למידה היא מנגנון שמתווך על ידי כימיקלים שונים במוח, ולכן חומרים חיצוניים (כמו סמים) יכולים לגרות בצורה ישירה מנגנוני הנאה במוח. התחושות הסובייקטיביות גורמות הנאה רבה, תחושה שמחזקת את ההתנהגות שגרמה להנאה (או לקיחת הסמים). התחושות הקשות שבאות לאחריה "מעודדות" את ההתנהגות הממכרת מכיוון שרוצים להיפטר מהן. אחרי זמן מסוים, תחושות ההנאה קטנות ותחושות הנסיגה הופכות קשות יותר ויותר, מה שגורם לרצון חזק עוד יותר לחזור להתנהגות הממכרת ובצורה חזקה יותר (למשל, הגדלת כמות הסמים הנלקחת). נוצר מעגל קסמים שקשה להיפטר ממנו, אבל בסופו של דבר מוביל למעט מאוד הנאה והרבה מאוד סבל.

מדוע סמים משפיעים עלינו בצורה כל כך חזקה? הסיבה האבולוציונית היא די פשוטה. סמים עובדים על אותם מנגנונים במוח שעזרו לאבות אבותינו לשרוד טוב יותר בסביבה עוינת במהלך ההיסטוריה האבולוציונית שלנו. המוח שלנו בנוי כך שאנחנו מאוד דרוכים ומקדישים תשומת לב לגירויים שיכולים לגרום לנו נזק (למשל, איומים שונים). אבל באותה מידה גם גירויים שגורמים לנו הנאה כמו יחסי מין או אוכל, מקבלים תשומת לב מיוחדת. סמים עובדים על אותם המנגנונים רק עם גירוי שונה. כשאנחנו נחשפים לסמים, הזיכרון שלנו, מנגנון ההנאה והגמול, ומנגנוני קבלת ההחלטות פועלים בצורה מוגזמת וגורמים לתשוקה אדירה ובלתי נשלטת לסם. אצל אנשים מסוימים יש מוכנות ביולוגית גדולה יותר להתמכרויות, אבל מכיוון שהתמכרויות פועלות על מנגונים בסיסיים במוח, למעשה כל אדם יתמכר לסמים או לאלכוהול אם יחשף אליהם מספיק זמן. זה נכון גם לגבי התמכרויות שאינן כימיות כמו התמכרות להימורים, לקניות ואפילו לסקס. כולם מתחילים בתור הרגלים רצויים אבל גולשים להתמכרות.

אנשים בחברה המודרנית פגיעים הרבה יותר להתמכרויות בגלל שרבים מהגירויים זמינים הרבה יותר, והמנגנונים המעבירים אותם חזקים יותר. הדוגמאות הכי בולטות הן עישון סיגריות ושתיית אלכוהול. השיפורים הטכנולוגיים שמגדילים את ייצור הסיגריות והאלכוהול, כמו גם השיווק האגרסיבי שלהן (ופעמים רבות שקרי בעליל) מובילות להתמכרויות הללו בקלות יחסית. סמים קשים יותר כמו הירואין או קוקאין עובדים בצורה ישירה על מערכת הגירויים שלנו ו"חוטפים" את מנגנוני ההנאה שבמוח.

אפשר גם להסתכל על אוכל כסוג של התמכרות. אנשים רבים אוכלים הרבה יותר ממה שהגוף שלהם צריך, בגלל האינטרקציה בין האבולוציה שלנו לסביבה המודרנית. הגוף שלנו בנוי לצרוך כמה שיותר מאכלים שומניים מכיוון שבחברה שבה התפתחנו המאכלים הללו היו נדירים, ועדיף היה לאכול כמה שיותר כשמזון כזה היה בסביבה. בחברה המודרנית מאכלים משמינים זמינים מאוד וזולים מאוד, ובעזרת הפירסומות האינסופיות שמעודדות מאכלים כאלו, ותרבות המזון המהיר, נקל לראות למה אנשים משמינים בקלות רבה מדי (בנוסף לזה יש להוסיף את העובדה שהפעילות הגופנית קטנה הרבה יותר מאשר בחברות של ציידים לקטים שבהן התפתחנו).

למה אנשים מסוימים נוטים להתמכר יותר בקלות זו שאלה אחרת לגמרי. נראה שיש מספר גנים המעורבים בהתנהגויות ממכרות. הגנים הללו אינם "פגומים" אלא פשוט מגיבים בצורה קיצונית לסביבה המודרנית. התמכרויות אחרות נובעות מחשיפה לתנאי סביבה קיצוניים, למשל גורמים עוינים בסביבה שמובילים לרגשות שליליים כמו דיכאון. אלו מעלים את הסבירות לשימוש בסמים שונים במטרה להיפטר מאותה הרגשה רעה. סיבה נוספת היא לשאנשים מסוימים יש סיכוי גבוה יותר להתמכר להתמכרויות שונות בגלל מבנה מוח שונה. סריקות מוח של אנשים שמוגדרים כאכלנים כפייתים מראה שהאיזורים במוח האחראים לעיבוד מידע הקשור למזון (הפה, השפתיים והלשון) מעוררים או מגורים בצורה מוגזמת.

כמובן שלא כל האנשים מכורים למשהו. ישנם חלקים במוח שעוזרים לנו להתמודד עם התמכרויות. חלקים אנליטיים של המוח יכולים להעריך בצורה טובה את ההשלכות של התמכרות זו או אחרת ולהימנע ממנה. מחקרי מוח מדגימים איך זה קורה. מחקר על אנשים שסבלו מהתמכרות מסוימת ונגמלו ממנה מראה שאנשים שחוו נסיגה וחזרו להיות מכורים, הם אותם אנשים שנכשלו בביצוע משימות קוגנטיביות שונות וכאלה שמתקשים להסתגל לחוקים חדשים. הסיבה היא כנראה שאותם אנשים פחות מיומנים בשימוש באיזורים במוח שאחראים לחשיבה אנליטית בזמן קבלת החלטות. יתכן שהסמים עצמם הם אלו שגורמים לנזק באיזורים הללו כך שלא ברור אם אנשים מתמכרים בגלל שהאיזורים הללו פחות פעילים, או שסמים משפיעים עליהם לרעה. אבל העובדה שרק חלק מהאנשים המכורים סובלים מהבעיות הקוגנטיביות הללו רומזת שכנראה היה בהם משהו מולד שייחודי רק להם. למעשה, ניתן לנבא בדיוק של כמעט 90% מי מאלו שעברו תוכנית גמילה יתמכר שוב ומי לא, רק על סמך סריקת המוח שלהם.

תחום נוסף שחוקרים מתרכזים בו הוא התגמולים שאנשים מקבלים על התמכרויות שונות והצורה שהם באים לידי ביטוי במוח. הכוונה בעיקר לנוירוטרנסמיטור דופאמין, שנושא את המסר של הנאה למוח, ואם אפשר יהיה להקטין את ההשפעה שלו על המתמכרים אפשר יהיה להפחית התמכרויות. למשל, רצפטור אחד של דופאמין שנקרא D3 מכפיל את עצמו שוב ושוב בנוכחות סמים שונים כמו קוקאין וניקוטין, מה שמאפשר לאדם לספוג כמות גדולה יותר של הסם.

אפשרות אחרת להילחם בהתמכרויות היא על ידי הקטנה חרדות. ממחקרים על חיות אחרות ידוע שחרדות מגדילות את הרצון להשתמש בסמים משככים. חולדות שלמדו ללחוץ על דוושה שמשחררת חומר, לחצו עליה יותר כאשר היו בסיטואציות מעוררות חרדה. למשל סביבה חדשה, נוכחות של חולדה חדשה בכלוב או שינוי בשגרת היום יום גרמו לתלות גדולה יותר בסם. בקרוב חיות אחרות, כולל בני אדם, לחץ נפשי משנה את הצורה שבה אנחנו חושבים ובעיקר פוגם ביכולת שלנו להעריך נכונה את ההשלכות של התנהגותינו. במצבי חרדה המוח שלנו "משתיק" כל דבר שלא תורם להקטנת החרדה, אותה תגובה ידועה של "מלחמה או בריחה" הגורמת לנו להתרכז בהקטנת האיום. סמים הם קיצור דרך לא רצוי להקטנת החרדה מכיוון שהם לא מטפלים במקור החרדה אלא בהשתקת המנגנונים הנובעים ממנו.

גם הורמונים שמשפיעים בצורה שונה על גברים ונשים משחקים תפקיד בהתמכרות. אצל נשים למשל, מערכת התגמולים במוח פועלת בצורה שונה במהלך המחזור החודשי. יש נטייה לצרוך ניקוטין בשלבים המאוחרים של המחזור החודשי, כאשר הביצית נוצרת והורמוני המין אסטורגן ופרוגסטרון משתחררים.

נשים גם נוטות להתמכר מהר יותר לאלכוהול מגברים. הסיבה נעוצה בחילוף חומרים שונה אצל גברים ונשים. לנשים יש כמות קטנה יותר של אנזים מסוים בקיבה, שגורם לפירוק האתנול שנמצא באלכוהול. בנוסף, יש לנשים גם כמות קטנה יותר של מים בגוף. עובדות אלו ביחד עם העובדה שיש לנשים כמות גדולה יותר של אסטורג, גורמת להשפעה גדולה יותר של אלכוהול על הגוף. ההנאה שנובעת משתיית אלכוהול גדולה יותר אצל נשים והן זקוקות לפחות משקאות על מנת להשתכר. אצל נשים מסוימות זה גורם להפסקת השתייה אחרי כמות קטנה יחסית של אלכוהול, אבל אצל נשים אחרות ההנאה כל כך גדולה שהן שותות שוב ושוב ומתמכרות לטיפה המרה.

טיפולים כנגד התמכרויות קיימים, אבל שיעורי ההצלחה משתנים. שיטות הטיפול השונות מתבססות על מודלים שונים. ישנן שיטות המאמצות את המודלים של טיפול בפוביות. מצד אחד, אפשר לנסות לגמול את המכורים בהדרגה על ידי חשיפה קטנה והולכת להתמכרות, ומצד שני יש את שיטת ה"זבנג וגמרנו" שבו מפסיקים בבת אחת את ההתמכרות ובאמצעי אכיפה נוקשים משגיחים על המכור (בפוביות מציפים את הסובל מהפוביה בגירויים מפחידים בבת אחת). השיטה השנייה כנראה יעילה יותר לטווח הארוך אבל הרבה יותר מסובכת לביצוע. שיטות אחרות מתרכזות בטיפולים תרופתיים שנועדו להפוך את הנזק שגורמים החומרים הממכרים למוח. בכל מקרה, גם אם הגמילה מוצלחת, לאחריה יש צורך בהשגחה צמודה בניסיון למנוע מהמטופל לחזור להתמכרות שלו. ההתמכרות משאירה עקבות במוח, וכל גירוי הכי קטן, סיגריה אחת, משקה אחד, יכולים לעורר בצורה חזקה מאוד את התחושות הישנות של הנאה ולהוביל להידרדרות מיידית. זו הסיבה שיש הרבה אגודות כמו אלכוהיליסטים אנונימיים שתומכות בנגמלים. תרפיה קוגנטיבית והתנהגותית יכולה גם היא לעזור, מכיוון שהיא מנסה ל"אתחל" את מנגנוני הלמידה שנפגעו על ידי התמכרויות אבל סיכויי ההצלחה שלה שנויה במחלוקת כרגע. עדיין לא נמצא תרופת הזהב להתמכרויות ובמקרים רבים מדובר במחלה כרונית שניתנת לשליטה, אבל לא לריפוי מלא.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אורן  On 10/02/2008 at 12:39 am

    שהתייחסת רק להתמכרויות "פיזיות" ולא להתמכרויות חברתיות או אישיות כמו הימורים, מין וכו'
    מה התייחסות הפסיכולוגיה האבולוציונית לאלה?

  • גיל  On 10/02/2008 at 1:22 am

    דומה במוח. אז נכון שאין שימוש ישיר בסמים אבל התמכרות להימורים קשורה בדיוק לאותם מנגנונים. ספציפית לגבי הימורים, התמכרויות נובעות מחוסר ההתאמה של המוח להבין סיכויים בצורה נכונה. אנשים יודעים לעשות חישובים בקנה מידה קטן, אבל ברגע שמעורבים בזה מספרים אסטרונומיים הכל משתבש. למשל, סיכוי של אחד למיליון ואחד למיליארד נתפסים בצורות דומות, בעוד ההבדל בין סיכוי של אחד לאלף לאחד למיליון נראה הרבה יותר גדול. אנשים סובלים ממה שנקרא "כשל המהמר". אם הפסידו כמה פעמים ברצף אז הם בטוחים שהמזל "יתקן" עצמו והם יזכו בקרוב. פרסומות מבלבלות אותם וגורמות להם לחשוב שהסיכויים לזכות הרבה יותר גדולים ממה שהם באמת. כל הדברים הללו ואחרים גורמים לאנשים להמר. ברגע שמתחילים להמר ומפסידים, מעורבים בזה תחושות עלבון קשות ורצון לחזור למצב ההתחלתי מה שמוביל בקלות להתמכרות במקרים רבים.

  • עמית  On 10/02/2008 at 2:57 am

    http://www.drugtext.org/library/articles/becker02.htm

    זהו מודל (או תאוריה, אם תרצו) שמסביר התמכרות כהתנהגות רציונלית לחלוטין

  • אסתי  On 10/02/2008 at 7:47 am

    שזה מתחיל כדבר מבורך וממשיך כדבר עוד יותר מבורך?

    כתבתי על זה בזמנו מנקודת המבט שלי המכורה:
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=95695

  • גיל  On 10/02/2008 at 9:06 am

    שמכוני כושר זה לא ממש ספורט. לרגע חשבתי שהתכוונת לצפייה אינסופית בספורט בטלביזיה.

    למעשה יש שני סוגי התמכרויות לחדר כושר. אחת, אלו שבאמת נהנים לעשות כושר ונמצאים במכון כל יום למשך שעה-שעתיים. הם רצים אבל גם מרימים משקלות ומה לא. אלו נהנים ללכת למכון והם באמת בריאים יותר. הסוג השני, היותר מסוכן ומאפיין בעיקר נשים, הן אלו שמנסות לרזות בצורה קיצונית. הן מסוגלות לרוץ 3-4 שעות ביום רק בשביל לרזות אבל גורמות נזקים לגוף שלהן. הם מרזות בצורה קיצונית, לא עובדות בצורה מאוזנת על המכשירים השונים וסובלות מהרבה תופעות לוואי (החל מדימוי נפשי נמוך וכלה בבעיות בריאותיות קשות שיכולות להגיע להפסקת הווסת).

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 10/02/2008 at 9:30 pm

    שניתן להעריך בעזרת סריקת מוח אם יש טעם להסתגף בדיאטת הרזיה?
    התוכל בבקשה לפרט?

  • גיל  On 10/02/2008 at 9:45 pm

    ובכל מקרה, חשוב להבין שני דברים. אחד, שמדובר בסטטיסטיקות, וגם אם סיכויי ההצלחה קטנים כביכול זה לא אומר שזה בלתי אפשרי. דבר שני, מכיוון שלא ברור לגמרי מה הסיבה ומה התוצאה יתכן שאימונים קוגנטיביים שונים יוכלו לשפר את הסיכויים לגמילה מוצלחת.

    בכל אופן, כמו כל מחקר מדעי, ההשלכות שלו הן לא אחת לאחת ואצל כל אדם דברים פועלים בצורה אינדיבידואלית.

  • רותם  On 11/02/2008 at 5:46 pm

    האם תוכל להפנות אותי למקור שהגיע למסקנה שניתן לנבא בדיוק של כמעט 90% מי מאלו שעברו תוכנית גמילה יתמכר שוב ומי לא, רק על סמך סריקת המוח שלהם?

  • גיל  On 11/02/2008 at 7:18 pm

    נעשו על ידי martin paulus. אתה יכול לראות את המאמרים שלו פה (לא זוכר מאיזה מהם לקוח הנתון על ה-90%):

    http://koso.ucsd.edu/~martin/published_work.htm

  • ענבל  On 07/03/2008 at 2:15 pm

    גיל!
    אינני מסכימה עם מספר נתונים שהבאת להלן, והרי הם:
    1."אצל אנשים מסוימים יש מוכנות ביולוגית גדולה יותר להתמכרויות, אבל מכיוון שהתמכרויות פועלות על מנגונים בסיסיים במוח, למעשה כל אדם יתמכר לסמים או לאלכוהול אם יחשף אליהם מספיק זמן."
    תיאוריית החשיפה הטוענת שככל שאדם ייחשף יותר לחומר מסויים, כך הוא יתמכר יותר (או הסיכוי שיתמכר גבוה יותר), כבר מזמן נחשבת כשגויה. יש לכך מספר תימוכין. אלכוהול הוא דוגמה מצויינת: אלפי שנים בני האדם שותים אלכוהול וישנן חבורת רבות בהן מקובל לשתות אלכוהול מידי יום ביומו ובכל זאת- הם אינם מכורים. גם אנשים שהם "משתמשים כבדים" בחומרים או בהתנהגויות מסויימות כמו שתיית קפה או צפייה של שעות רבות בטלביזיה-עדיין אינם מכורים.
    אחת הבדיקות החשובות ביותר לאיבחון אדם האם הוא מכור או משתמש כבד (ולא תמיד אדם מכור הוא אכן משתמש כבד) זו השאלה: במידה וירצה או יצטרך להפסיק, האם יוכל? האם יהיו לי תסמונות גמילה נפשיות ופיזיות? ישנם אנשים שיכולים לעשן במשך שנים קופסה או שתים של סיגריות ביום, אך ברגע שינסו לךהפסיק, הם יוכלו לעשות זאת כמעט בבת אחת. אחרים מעשנים רק כמה סיגריות ביום- אך לא יוכלו להימנע מהן לגמרי.

    2.יש ככל הנראה יסוד ביולוגי להתמכרות, אולם גם אישיותי וחברתי. היטבת לתאר את העובדה שאנשים (או חיות) שנמצאים במצוקה- עשויים לצרוך יותר חומרים שנוטים לגרום להתמכרות, אולם לא בהכרח להתמכרות. ישנם אנשים שבזמני מצוקה יקחו יותר סמים, אלכוהול או סיגריות, אולם לאחר המשבר- הם יפסיקו את המנהגים המגונים הללו. לרכיב הפסיכולוגי יש משקל רב מאוד שאלה האם אדם X יתמכר או לא, והרי לראייה נוספת בבעיות אכילה שנתת- הפרעות אכילה הן בעיקר מחלה של הזמנים המודרנים בגלל לחצי החברה להרזייה. לא כל אדם שאוכל הרבה כי האוכל המשמין זמין- סובל מהפרעת אכילה כפייתית. הבעיה של רוב בני האדם בעשיית הדיאטה אינה טמונה בהתנגדות הגוף להקטנת כמויות המזון או שינוי המזון,אלא בעיקר פסיכולוגית- האדם בורח למזון כשהוא למשל מדוכא או שהוא מקשר אותו לנסיבות חברתיות כמו אירועים וכו'. עובדה שלא כל אדם נופל בסופו של דבר לאנורקסיה או בולמיה ושלא כל אדם בעל עודף משקל או אכלן כפייתי.

    3."אנשים בחברה המודרנית פגיעים הרבה יותר להתמכרויות בגלל שרבים מהגירויים זמינים הרבה יותר, והמנגנונים המעבירים אותם חזקים יותר"
    לא נכון בהכרח.עוד ראייה לכאורה של תיאוריית החשיפה. למשל רופאים הם בעלי המקצוע המכורים ביותר לסמים ובפרט אופיאטיים. המדענים סברו בהתחלה שזה בגלל שהם חשופים מאוד לסוג התרופות הזה, אולם התברר שרוקחים ואחיות שהם בעלי גישה קלה לחומרים אלו בדומה לרופאים- בעלי אחוזים נמוכים בהרבה של התמכרות לחומרים אלה.

    4.באשר לטיפול בהתמכרויות: דווקא בגלל שהחשיבה כיום היא שהתמכרות לחומרים היא פיזית ונפשית והבעיה העיקרית היא נפשית (כי לגמול אדם מהירואים לוקח כשבוע לערך, אבל הנפשית יכולה לקחת חודשים) ובמיוחד זה פועל בהתמכרויות להתנהגויות ולא לחומרים כמו הימורים, אינטרנט, טלביזיה וכו', נוהגים לתת את הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי במטרה לשנות את הבריחה למושא ההתמכרות בעיתות משבר ואת עיוותי החשיבה.הטיפולים האלה דווקא נחשבים מוצלחים ועל זה גם מושתות כל אותן קבוצות תמיכה שפועלות בד"כ על פי שיטת 12 הצעדים שהוכיחה את עצמה.
    באשר לטיפול בפוביות: יש אכן את שיטת ההצפה, אבל היא בד"כ לא בשימוש כי כמו שאמרת היא מסובכת ועלולה להכניס אדם למצוקה ולא בהכרח עובדת.
    דווקא השיטה הקוגניטיבית- התנהגותית של חשיפה איטית והדרגתית נחשבת יעילה ביותר. לדוגמה אדם הפוחד מכלב, בתחילה יראו לו תמונות של כלבים, לאחר מכן ישמיעו לו קולות נביחה של כלבים מוקלטים, בשלבים הבאים הוא יראה כלב בכלוב בקצה השני של החדר וכו', עד שיוכל לבוא איתו במגע של ממש.

    השיטה התרופתית בלבד אינה יעילה בדיוק כמו שאינה יעילה לטיפול בדיכאון קליני ללא טיפול פסיכותרפויטי.

    5.לא ברור מדוע אם אישה רגישה יותר לאלכוהול והאלכוהול משפיע עליה מהר יותר מאשר אצל דברים- הסיכוי שלה להתמכר גבוה יותר. הפעם דבריי אינם מבוסיסם, אבל נדמה לי שיש דווקא יותר גברים אלכוהוליסטיים מנשים אלכוהוליסטיות.

    6.אכן לא נתת הסבר אבולוציוני להתמכרויות להימורים, קניות וכו'- בין השאר מדובר בהתמכרויות לדברים שלא היו קיימים בכלל בעבר, אז איך הם נוצרו לפתע? הרי ניתן לבין התמכרות לתרופות, סמים ואלכוהול, אבל לא להתמכרויות המודרניות על פי דבריך. אם נשווה את זה לפוביה, דווקא שם נראה דבר מעניין- אנשים נוטים לפתח פוביות כלפי דברים שהיו קיימים מאז ומעולם והיוו סכנה לאנשים, ולא מפתחים פוביות כלפי דברים מסוכנים בהרבה (כמעט ולא) שהם מודרנים. כך תוכל לראות הרבה אנשים מפחדים מגובה, מנחשים ועכבישים, מחושך וכו' אבל לא תראה אנשים מפחדים מאקדח או ממכונית.

    נ.ב- הכותבת מצויה בעיצומו של סמינריון המתמקד בהתמכרויות בחוג למדעי ההתנהגות.

  • גיל  On 07/03/2008 at 7:01 pm

    תודה על התגובה המפורטת.

    1) אני התייחסתי בעיקר לחברה המודרנית. בהחלט יש חברות שבהן אנשים יתמכרו פחות מבחינה ביולוגית, אבל הן מעטות יחסית ומבודדות. גם בחברה שלנו כמובן יש לאנשים עמידות שונה שתלויה בהרגלים שלהם, בביולוגיה, במשקל וכו', אבל תמיד יהיה משהו שאנשים יתמכרו עליו בקלות. אלכוהול זו אולי לא דוגמא הכי מוצלחת כי זה סם קל יחסית, אבל האם את מכירה אנשים שלא יתמכרו להרואין או קוקאין למשל? אני מסכים איתך שיש להבדיל בין משתמשים כבדים למכורים, אבל צריך לזכור שיש הפרדה בין התמכרות פיסית לסם להתמכרות פסיכולוגית להרגל מסוים. אני גם מכיר את המחקרים שמראים שמעשנים רבים הם מעשנים חברתיים שלא עוברים להתמכרות לסיגריות.

    2) אני מסכים עם כל מה שכתבת, רק שהייתי מעיר לגבי דיאטות שיש אנשים שמתקשים להוריד במשקל לא רק בגלל שקשה להם לשנות הרגלים אלא גם בגלל שמבנה הגוף שלהם מקשה עליהם לעשות דיאטה.

    3) זה לא סותר את תיאוריית החשיפה. זה שיש אנשים שנשפים לסם ולא משתמשים בו לא אומר שהרבה אנשים שכן נחשפים אליו כן מתמכרים. השילוב בין חשיפה לבין לחצים גדולים בעבודה בוודאי משפיע על הרופאים.

    4) אני מסכים שטיפולים התנהגותיים וקוגנטביים יעילים כנראה הכי הרבה. צריך לזכור ששינוי הרגלים וסכימות חשיבה גם גורם לשינויים במוח עצמו שמשפיעים על ההתמכרות. הנקודה המרכזית של הטיפולים שלא הרבה שמים לב אליה, היא לא מה אחוזי ההצלחה אלא מה הסיכויים שאותו אדם יכול להתנהגות הקודמת שלו אחרי סיום הטיפול. אני יודע שבטיפולים התנהגותיים הסיכויים נמוכים יותר מאשר בטיפולים תרופתיים אבל הם עדיין גבוהים לצערנו.

    6) לגבי התמכרוית חדשות, הן בוודאי עובדות על מנגנונים אבולוציוניים שעובדים על גירויים חדשים. למשל, הימורים נובעים מהרצון של בני אדם (בעיקר גברים) להרוויח כמה שיותר וכשהם מפסידים זה רק יוביל להימורים גבוהים יותר במטרה להחזיר את ההימורים. בנוסף (וכתבתי את זה כבר בעבר), המוח שלנו לא מתוכנת לחישובים סטטיסטיים עם הסתברויות קטנות ולכן קל מאוד לרמות אותו. אצל אנשים אין הבדל בין סיכוי של אחד למיליון לסיכוי של אחד למיליארד מבחינת ההרגשה, והימורים משחקים על העמימות הזו שעובדת כמובן לטובתם. אנשים הרבה יותר טובים בהימורים על מספרים קטנים. את מה שכתבת בסוף כבר הזכרתי בפוסט על היבטים אבולוציוניים של תחושות פחד וגועל.

    בכל מקרה, יופי של תגובה ואני מקווה שלא ניאלץ להמתין לסימנריון חדש שלך כדי לקרוא תגובות שלך 🙂

  • ספיר  On 27/04/2009 at 3:14 pm

    שלום קוראים לי ספיר ואני עושה עבודת מחקר על האלכוהול ..
    כיצד מתמכרים לאלכוהול ?
    אני לא מצי\ליחה למצוא לשאלה הזאת תשובה ..

    אשמח עם תעזרו לי
    (יש את המייל שלי) .
    תודה ספיר

%d בלוגרים אהבו את זה: