דרוויניזם רפואי, אבולוציה רפואית

מאוד אפשרי לעסוק ברפואה בלי לדעת שום דבר על אבולוציה ביולוגית. מיליוני רופאים עושים את זה כל יום. רופאים לומדים קורסים באנטומיה, ביוכימיה, אמבריולוגיה, גנטיקה ועוד, אבל כמעט לעולם לא לומדים על אבולוציה. הגיוני כמובן שרופאים ילמדו על ההיבטים המעשיים של עבודתם ויעסקו פחות בתיאוריה, אבל בדיוק כמו שמהנדסים לומדים פיסיקה ברמה בסיסית, כך היינו מצפים שגם רופאים ילמדו על התיאוריה הרלוונטית לתחום עבודתם, היא הברירה הטבעית.

הרפואה המודרנית מבוססת על הבנה של בני אדם במובן הבסיסי ביותר שלהם. רופאים לומדים אנטומיה של גוף האדם, והטיפולים שהם נותנים מבוססים על הבנה של מערכות הגוף מבחינה ביולוגית. אבל ניסיון להביא לריפוי מחלות מרחיק הרבה מעבר לידיעת השמות של כל האיברים, התיפקוד שלהם או הקשרים ביניהם. חשוב להבין את השורשים האבולוציוניים של המחלות. למה אנשים בכלל חולים? איך צריך להתייחס לסימפטומים השונים של המחלה? האם בכלל צריך להילחם בכל המחלות? כל הנושאים הללו דורשים ידע באבולוציה והתחום העוסק בזה נקרא דרוויניזם רפואי או אבולוציה רפואית. זהו תחום חדש יחסית שנותן תובנות מעמיקות ביותר על מדע הרפואה ועל הבנה של מחלות. 

אז מהו דרוויניזם רפואי? התחום עוסק בהשלכות שיש לאבולוציה להבנה, מניעה וטיפול במחלות. הרעיון המרכזי הוא להשתמש במדע בסיסי בתחום הרפואה. אין כאן שום דבר מהפכני לכאורה כי הרפואה עצמה היא מדע, אבל מסתבר שרוב הרופאים לא רק שלא משתמשים במדע הבסיסי הזה, אלא רובם לא מודעים לקיומו ולתרומה הפוטנציאלית הגדולה שלו למקצוע שלהם. המטרה המרכזית של הדרוויניזם הרפואי היא לעורר מודעות להשלכות האבולוציה על הרפואה, ליידע רופאים על החשיבות שיש להבנה כזו למקצוע שלהם, ולערוך מחקרים רפואיים טובים יותר שמבוססים על הידע הזה. אין שום כוונה להתערב בצורה שבה רופאים מטפלים בחולים ביום יום. כן יש רצון שהידע הזה יהיה חלק בלתי נפרד מההכשרה הרפואית של הרופאים כך שיהפוך אותם בטווח הארוך לרופאים טובים יותר.

למרבה הצער, רבים הרופאים המחזיקים בתפישות פופולאריות אך שגויות של תהליכים אבולוציוניים, והשגיאות הללו יכולות להוביל לטיפול לא נכון בחולים. חלק מהתפישות השגויות הללו כוללות מחשבה שברירה טבעית מעצבת תכונות להמשכיות המין, שטפילים והגופים המארחים אותם התפתחו על מנת לחיות זה לצד זה, שהזדקנות מתרחשת בגלל שחיקה ובלייה של איברי הגוף, וברירה טבעית חדלה מלהשפיע מעבר לגיל הרבייה.

למעשה, ברירה טבעית פועלת ברמת הגנים (תיאוריית הגן האנוכי) וטובת המין היא פשוט שם אחר לרעיון השגוי של ברירת קבוצות. המחשבה שטפילים ומארחים חיים בשלווה זה עם זה נובעת מתפישה שגויה שאין לטפיל שום סיבה לפגוע בגוף, מכיוון שבזה הוא יוביל להיכחדותו שלו. הזיקנה אינה מתרחשת כי השתמשנו באיברים שלנו תקופה ממושכת אלא כי תוחלת החיים של בני אדם מעוצבת על ידי הברירה הטבעית. ברירה טבעית בהחלט חשובה גם אחרי גיל הרבייה כי ברגע שאנחנו תורמים משהו לילדינו, אנחנו תורמים לגנים שלהם שהם בעצם גם הגנים שלנו (חלק מזה קשור להשערת הסבתא שדיברתי עליה בעבר, וגם פה).

גוף האדם רחוק מלהיות מושלם ויש בו הרבה ליקויים וחולשות. למעשה, רבים מהאיברים שלנו רחוקים מלהיות בנויים בצורה אופטימלית ואם היינו מתכננים אותם בעצמנו, סביר שהיינו עושים עבודה טובה יותר. היינו יכולים למשל להיפטר מהתוספתן ושיני הבינה (גם ככה רובנו עוקרים אותן אז למה לא להיפטר מהן מלכתחילה?). היינו הופכים את העין החוצה כך שנעלים את הכתם העיוור שרק מקשה עלינו את החיים. אפשר היה לחזק את העצמות ואת המערכת החיסונית השברירית שלנו, להפריד את הקנה והוושט כך שלא ניחנק כל כך בקלות, וגם היה נחמד אילו אפשר היה להשתיל רוכסן כך שתינוקות יצאו לאוויר העולם בצורה קצת יותר קלה. אתם יכולים לראות רשימה ארוכה של "שגיאות" כאלו בגוף האדם ובחיות אחרות, באתר הבא.

אבל אנחנו לא תכננו את הגוף שלנו ולמעשה אף אחד לא תיכנן אותו. הגוף שלנו הוא תוצר של ברירה טבעית ארוכת שנים. הברירה הטבעית חסרת כוונה בטווח הארוך והפתרונות שהיא מוצאת בנויים על צעדים קטנים שכל אחד מהם הביא יתרון כלשהו בזמנו אבל בתוצר הסופי שלהם יכולים להיראות לא הגיוניים.

אז איך חשיבה אבולוציונית יכולה לתרום להבנת מחלות? אחד הדברים המרכזיים שחייבים להבין הוא שהמחלות עצמן אינן תוצר של ברירה טבעית. מה שכן מתפתח בברירה טבעית הוא הגוף שפגיע למחלות. והשאלה הופכת להיות, למה השאירה האבולוציה את הגוף חשוף כל כך למחלות? כשחושבים על ברירה טבעית בדרך כלל חושבים עליה במושגים של אדפטציות. אבל בדיוק כמו שהאבולוציה יכולה להסביר למה דברים עובדים כמו שהם, באותה מידה היא יכולה להסביר גם חוסר אדפטציות או למה דברים משתבשים. ולמה הם משתבשים? יש לזה 6 תשובות אפשריות שמתחלקות ל-3 קטגוריות:

ברירה טבעית עובדת לאט:

1) ישנה חוסר התאמה בין הסביבה המודרנית לסביבה שבה הגוף שלנו התפתח. הדוגמאות הקלאסיות מדברות על חוסר אדפטציה למאכלים עתירי שומן, סוכר ומלח שגורמים לבעיות השמנה, כולסטרול גבוה, העלאת הסיכוי להתקפי לב ושלל מחלות אחרות.

דוגמא מצוינת אחרת היא קוצר ראייה. הרבה מאוד אנשים סבורים שזהו פגם אבולוציוני ונובע מעיצוב לא מושלם. למעשה, מדובר בחוסר התאמה של בני אדם לסביבה. אף אחד לא סובל מבעיות ראייה בחברות ציידים-לקטים. זו דוגמא קלאסית לאינטראקציה בין גנים לסביבה. אם יש לך את הגנים המתאימים ולימדו אותך לקרוא כשהיית קטן, תהיה קצר רואי. אם אף אחד משני הדברים הללו לא מתקיים, לא תהיה לך בעיית ראייה. גם תאורה מלאכותית בלילה תורמת לחוסר האיזון ולגירוי יתר של העיניים כמו גם לבעיות שינה רבות. תאורה כזו גורמת לחוסר התאמה למחזור הטבעי של שינה ויקיצה המתבסס על תאורה טבעית ושיבוש השעון הביולוגי (עוד על האבולוציה של שינה וחלומות אפשר לקרוא כאן ופה).

דוגמא נוספת היא המחזור החודשי של האישה. בעולם המודרני האישה מקבלת את הווסת בין 300-400 פעם במהלך חייה, לעומת 100 פעמים לאורך רוב ההיסטוריה האבולוציונית שלנו, ואף בחברות ציידים לקטים היום. הסיבות לכך מגוונות. גיל המחזור החודשי יורד בהתמדה, ונשים ממשיכות לקבל ווסת בגילאים מאוחרים יותר (הרבה בגלל תזונה ובריאות טובים יותר). משך הזמן בין מחזור למחזור קצר יותר, ונשים יולדות הרבה פחות מבעבר. גם העובדה שתקופת ההנקה קצרה הרבה יותר מגדילה את מספר המחזורים שאישה חווה בחייה. המחזורים הרבים הללו גורמים להצפת גוף האישה בהורמון אסטרוגן, הורמון שידוע שמשפיע על השכיחות של סרטן השד.

ההבנה שאיננו מתאימים בצורה מיטבית לחיים בחברה המודרנית יכולה לעזור לנו להסתכל על הדברים בצורה נכונה יותר. למשל, חדשות לבקרים אנחנו שומעים על מחקר זה או אחר שקובע שאכילת פירות וירקות מקטינה את הסיכון לחלות בסרטן. זו הסתכלות לא נכונה והפוכה של מה שקורה בפועל. זה לא שאכילת פירות וירקות מפחיתה סיכון לסוגי סרטן מסוימים, אלא שאי אכילה שלהם מגדילה את הסיכון לחלות בסרטן. זה נדמה כהבדל סמנטי בלבד, אבל יש לו משמעויות עמוקות יותר. על פי ההיסטוריה האבולוציונית שלנו והצורה שבה הגוף שלנו עוצב, פירות וירקות היוו חלק מרכזי מהתפריט היומי ולכן הם חשובים מאוד לדיאטה שלנו. הגישה השגויה הראשונה מובילה אנשים לקבל את הרגלי האכילה הגרועים בחברה המודרנית, ולנסות להילחם בסרטן. הגישה השנייה אומרת משהו הרבה יותר משמעותי שמתבסס על הבנה של הגוף שלנו: הרגלי האכילה שלנו לא ממש מתאימים לחיים בסביבה המודרנית ועלינו לחזור להתאים אותם טוב יותר לגוף שיש לו היסטוריה אבולוציונית מסוימת שהפכה אותו למה שהוא.

2) תחרות גדולה שיש בינינו לבין יצורים אחרים שמתפתחים ומשתנים מהר יותר מאיתנו. חיידקים ונגיפים שנעשים אלימים יותר ויותר, ועמידים יותר לחיסון הטבעי שלנו כמו גם לאנטיביוטיקה. ישנו מירוץ חימוש שמתרחש כבר מיליארדי שנה ולעולם לא יהיה לו סוף.

לחצי הברירה פועלים תחת אילוצים:

3) כל תכונה קיימת בשילוב עם תכונות אחרות, ומתבצע tradeoff (מעין סחר חליפין) תמידי. Tradeoff הוא אחד המושגים הכי חשובים באבולוציה ולצערנו אין לו תירגום מדויק לעברית. הרעיון הבסיסי הוא שלכל תכונה אבולוציונית יש מחיר והיא באה על חשבון תכונות אחרות בדיוק כמו שתכונות אחרות באות על חשבונה. כל איבר בגוף יכול היה להיות מעוצב בצורה שונה ועמידה יותר בפני מחלות אילו לא היו עליו שום מגבלות. יכל להיות הרבה יותר יעיל אם העצמות בזרוע שלנו היו חזקות יותר, אבל לעצמות חזקות יותר יש מחיר. אם העצמות היו חזקות יותר, היינו מאבדים את הגמישות שלנו ולא היינו יכולים לסובב את הידיים שלנו בצורה שבה אנחנו מסובבים אותן כעת. באותה מידה, יכלנו להיות מוגנים יותר ממחלות מדבקות אם מערכת החיסון שלנו הייתה אגרסיבית יותר. הבעייה שזה היה בא על חשבון נזק לרקמות שלנו, ותהליך ההזדקנות שלנו היה מהיר יותר. הראייה שלנו גם יכלה להיות חדה יותר, כמו חיות רבות אחרות. נצים למשל מסוגלים להבחין בעכבר ממרחק קילומטר. ה-tradeoff כאן הוא שזה בא על חשבון הראייה ההיקפית שלנו, ראיית הצבעים הטובה שיש לנו, והיכולת להבחין בצורות מורכבות. לעמידה על שני רגליים בוודאי יש יתרונות רבים, אבל גם חסרונות מאוד בולטים. עמוד השידרה שלנו מעוצב להולכים על ארבע, ובעיות הגב הרבות שאנשים חווים נובעות מהלחץ הגדול שיש על עמוד השידרה התחתון (גם העברת דם לקויה למעי שגורמת לטחורים והנטייה להתעלף נובעים מהחסרונות של הליכה על שתיים). למחסור בשיער גוף יש חסרונות רבים, החל מחוסר יכולת לשמור על חום הגוף וכלה בכוויות שמש ובסרטן העור.

4) ישנם אילוצים שונים על הברירה הטבעית עצמה. ברירה טבעית לא יכולה לעשות הכל. ישנם אילוצים שנובעים מעצם חוקי הפיסיקה על כדור הארץ, וישנם אילוצים שנובעים מהסביבה שבה אנחנו חיים ובה התפתחנו. הדוגמא הקלאסית בהקשר הזה היא התפתחות העין. רבות דובר על הצורה הלא אופטימלית שבה העין האנושית התפתחה לעומת עיניים של יצורים אחרים בטבע או מה שהיינו מצפים מתיכנון יעיל. למעשה, עיניים התפתחו בצורה בלתי תלויה עשרות פעמים בטבע, כל פעם בצורה שונה בהתאם לאילוצי וצרכי הסביבה.

חוסר הבנה מצידנו:

5) המטרה של כל אורגניזם היא התרבות ולא בריאות או בשמה האחר הישרדות. למעשה ניתן לראות בהישרדות תוצר לוואי של רבייה. כל אורגניזם שואף להעמיד צאצאים שיוכלו לעמוד בפני עצמם. ברגע שזה מתקיים, תפקידו האבולוציוני מסתיים.

6) הגנות וסבל. בני אדם חשים בחילה, מקיאים, משלשלים, יש להם חום, משתעלים וחשים חרדה. כל הדברים הללו משתיתים עלינו סבל ואינם נעימים, אבל הן תגובות מאוד מועילות. מכיוון שזו נקודה מאוד חשובה, אני ארחיב עליה להלן.

ישנם שני סוגי בעיות שגורמות לאנשים ללכת לרופא ורופאים לא ממש מבחינים ביניהן: פגמים והגנות. בפגמים אפשר למנות התקפים שונים, סרטן, שיתוק, צהבת נגיפית ופציעות שונות. בדיוק כמו שהמנוע במכונית התקלקל וצריך לתקנו, התופעות הללו מעידות שמשהו לא בסדר במכונה שנקראת אדם וצריך לתקן את הדרוש תיקון. לעומת זאת, יש סוג אחר של בעיות שאפשר לקרוא לו הגנות הכוללות שיעול, חום, כאב, עייפות וחרדה. אם להשתמש באנלוגיה של המכונית, כאן מדובר בנורית שמן שנדלקת בלוח המחוונים ומעידה על בעייה מסוימת הדורשת את תשומת ליבנו. עכשיו, נניח שאתם פונים למכונאי רכב והוא אומר לכם: אני יכול לחתוך את החוט הזה והזה ונורית האזהרה לא תדלק יותר. האם הייתם חושבים שהוא פתר את הבעייה? בדיוק באותה מידה אם תלכו לרופא בגלל שיש לכם חום או שילשול רוב הסיכויים שהוא יציע לכם כדורים שיפחיתו את החום ויטפלו בשילשול. התרופות הללו אכן יהיו מאוד יעילות ויפחיתו את אי הנעימות שלכם, אבל האם הן יפתרו את הבעייה? לא, מכיוון שהטיפול כוון לסימפטומים ולא למחלה עצמה. אז נכון, מה שסביר שיקרה הוא שהגוף שלכם בנוי טוב מאוד להתמודד עם רוב המחלות שאלו הם הסימפוטמים שלהן, ואחרי כמה ימים תבריאו לחלוטין. אבל הנקודה החשובה פה היא שצריך לחשוב על הדברים הללו בצורה אחרת ולא לנסות לנחש מה התרופה היעילה.

חשבו רגע על מה זה אומר לחוש כאב. כאב מעצם ההגדרה שלו אינו נעים ואנחנו מאוד מעוניינים להימנע ממנו. זוהי למעשה המטרה שלו. אנחנו צריכים לעשות הכל כדי להימנע מכל הדברים שמובילים לכאב. ישנה מחלה נדירה ביותר שבה אנשים לא חשים כאב כלל. החיים של האנשים הללו אומללים מאוד מכיוון שהם יכולים לשבור יד או רגל ולא לשים לב לכך, והנזק לגוף שלהם גדול מאוד. לאנשים אלו אין את המנגנון האבולוציוני הבסיסי של הימנעות מדברים מסוכנים ורובם לא חיים מעבר לגיל 30. כשרופאים מעוניינים לדעת מה מקור הבעייה הם שואלים את החולים איפה כואב להם. הכאב הוא פונקציונאלי וידיעת מיקום וסוג הכאבים עוזרים באיבחון הבעייה.

מכיוון שרוב הרופאים לא חושבים על הדברים בצורה כזו, נוצר בילבול בין פגמים להגנות, כאשר הרבה פעמים הם סבורים שהגנות הן בעצם פגמים. הבילבול הזה נובע גם בגלל שרופאים אינם מפרידים בין גורמים מקורבים לגורמים אולטימטיביים. הגורם הנצפה, ההגנה, הוא בעצם רק סימן לגורם עמוק יותר שהוא המחלה עצמה. הגנות דומות למחלות מכיוון שהן באות לידי ביטוי כאשר באמת יש בעייה והגוף חולה, הן מכאיבות וגורמות אי נעימות גדולה, וחסימה שלהם או טיפול בהם לרוב לא גורם לבעיות גדולות יותר (למרות שכאמור המחלה נפתרת בצורה אחרת). והשאלה שרבים שואלים היא, אם הברירה הטבעית כל כך טובה, אז איך אנחנו לא נפגעים מזה שאנחנו רק חוסמים את הסימפומים ולא מטפלים ישירות במחלה? שופנהאור נתן את התשובה האולטימטבית בקובעו: "אם המטרה המיידית והישירה של חיינו בעולם היא לא לסבול, אז עצם הקיום שלנו הוא הכי פחות מותאם לחיים בעולם הזה".

אז הנה הפרדוקס במלואו: אם אנחנו מוטרדים על ידי כאב, חרדות והרבה הגנות אחרות שאנחנו יכולים די בקלות לחסום ולמנוע, למה ההגנות שלנו באות לידי ביטוי בצורה כל כך חזקה? במילים אחרות, מהם היתרונות האבולוציוניים של מנגנוני ויסות ההגנה שבאים לידי ביטוי בצורה שהם באים?

העיקרון האבולוציוני מאוד פשוט: אם המחיר של התסמינים שמעידים על המחלה קטן יותר מהנזקים של הסכנה של המחלה עצמה, אז כדאי שההגנה תופיע. כלומר, אם יש לכם חיידק רעיל בגוף שיכול לגרום לנזק גדול, עדיף לכם להקיא ולהסתכן באובדן של כמה מאות קלוריות מאשר להינזק מהחיידק. אבל פעמים רבות עדיף להקיא גם אם יש רק חשד להרעלה. במילים אחרות, לפעמים ההגנות של הגוף לא אמינות ולא מעידות על שום דבר. למעשה ברוב המקרים לא יהיה מדובר בסכנה ממשית, אבל עדיף לטעות על הצד הבטוח ושהאזהרות יהיו אזהרות שווא מאשר לטעות ולהיפגע קשות. למשל, הגוף שלנו מתוכנת להקיא, להשתעל או להתעטש כשיש בגוף מספר מסוים של מוליקולות רעילות. האבולוציה עיצבה את התגובות הללו כך שיעבדו בממוצע. הרבה פעמים האזהרות הללו יפעלו כשאין באמת בעייה מכיוון שסף התגובה שעוצבו אליו מפעיל אותן. זה עדיין נותן לנו יתרון אבולוציוני כי אין ממש נזקים בהגנות הללו ומקסימום הם יהיו אזהרות שווא.

חישבו על הדוגמא ההיפותטית הבאה: נניח שאתם הולכים ביער ושומעים רעש חשוד. ישנן שתי אפשרויות: או שמדובר בקוף לא מזיק, או שזה נמר משחר לטרף. מחיר הבריחה מהמקום הוא 200 קלוריות, ומחיר ההישארות הוא 200,000 קלוריות. כלומר, המחיר של טעות בשיקול הדעת הוא פי אלף. המצב האופטימלי בהקשר הזה יהיה לברוח כל פעם שהסיכוי שמדובר בנמר גדול מאחד לאלף. במילים אחרות, 999 פעמים מתוך 1000 יהיה מדובר באזעקת שווא ובבריחה מיותרת, ועדיין יהיה מדובר בתגובה נורמלית!

אנלוגיה נוספת היא גלאי עשן. ברוב המקרים שגלאי עשן מצפצף אין מדובר בשריפה ומדובר באזעקת שווא. עדיין, עדיף לנו לשלם את המחיר של הרבה אזעקות שווא כאלו כך שבמקרה של שריפה אמיתית הגלאי יתריע על כך. אנחנו כמובן יכולים להוציא את הסוללות מגלאי העשן ואז לא יהיו שום אזעקות. ברוב מוחלט של המקרים לא יקרה כלום, אבל המחיר של שריפה שגלאי לא מתריע עליה הוא עצום. בדיוק באותה מידה שיעול, הקאות ושילשולים הם מנגנונים אבולוציוניים שנועדו להוציא חומרים רעילים מהגוף שלנו, אבל פעמים רבות מתרחשים כששום סכנה אמיתית לא מאיימת עלינו. ועדיין, עדיפה אי הנעימות הזמנית מהם על מנת שבמקרה אמת הם יעבדו כהלכה. זו הסיבה שרבים מהסימפטומים הרפואיים לא מעידים על שום בעייה רצינית, וטיפול בהם אינו מזיק. מצד שני, במקרים הנדירים שהסימפוטמים מהווים אזעקת אמת לא תמיד מגלים אותה. זה גורם לכך שהרבה מחלות אינן מאותרות בזמן מכיוון שמאוד קשה להפריד בין סימפוטמים שנובעים ממחלה כלשהיא, לסימפוטמים שלא עומד מאחוריהם כלום. כמובן שבהרבה מקרים הסימפטומים מחריפים, מה שיכול להעיד שאין מדובר באזעקת שווא ויש צורך לערוך חיפוש יסודי לגורם המחלה.

מצד שני, כאשר הסימפטומים כן מעידים על מחלה, מאוד יתכן שלא שווה להילחם בהם בצורה עיקשת מכיוון שאז נוצר מצב מדומה שהגוף בריא ולמעשה אנחנו גורמים לו נזק. אין בעייה ללכת לעבודה על משככי כאבים כשיש לכם שפעת, השאלה אם זה באמת חכם. קחו לדוגמא מה שקורה כשיש חום. חשוב להבין מה הסיבה שחום גופנו עולה כשהגוף חולה. כשאנחנו חולים במחלה כמו שפעת, חום גבוה עוזר לגוף להילחם בצורה יעילה יותר בפתגונים גורמי המחלה. כעת, אם מישהו לוקח תרופות להורדת חום ונגד כאבים, סביר שיוכל לתפקד פחות או יותר למרות המחלה, אבל למעשה הוא יגרום לעצמו יותר נזק מאשר תועלת. מחקרים מראים שאנשים שחלו בשפעת התאוששו מהר יותר מהמחלה כאשר לא לקחו תרופות להורדת החום, בהשוואה לאנשים שכן לקחו תרופות כאלו. השלכה אחת לזה היא להורים שרואים בחוסר אונים איך הילדים שלהם סובלים. כאשר הם נותנים להם תרופות להקלת החום הם אמנם מקילים על חוסר הנוחות שלהם, אבל מפחיתים את היכולת של הגוף להתמודד בצורה טובה יותר עם הזיהום. 

נושא אחר שמדגים את החשיבות של חשיבה אבולוציונית הינו בחילות בוקר של נשים בהיריון, נושא שכתבתי עליו כבר בעבר. בחילות בוקר נועדו להגן על העובר מפני הרעלות מיותרות בשלב החשוב ביותר של התפתחותו, ולכן הן מופיעות בשלב הראשון של ההיריון. אם נפחית את הבחילות על ידי מתן תרופות, ניקח מהנשים מנגנון בקרה חשוב ויתכן שנגרום להן נזק. ואכן, נשים שסובלות הכי הרבה מבחילות בוקר הן אלו שיש להם את הסיכויים הנמוכים ביותר לעבור הפלה טבעית.

השלכות מעשיות וקריאה נוספת

מה ההשלכות של כל זה לרפואה? רוב הרפואה הכללית מתעסקת בטיפול בהגנות ולא בפגמים אמיתיים. רופאים צריכים להכיר בהבדלים בין השניים, ומחקרים רפואיים צריכים לבדוק את התיפקוד של ההגנות בהקשרים שונים. מבחינה פרקטית יותר היה רצוי שרופאים יעברו כמה שיעורים בסיסיים באבולוציה והיא תהווה חלק חשוב מההכשרה שלהם. חשוב לא פחות, שמומחים לאבולוציה יהיו חלק אינטגרלי מפקולטות לרפואה ומכל מחקר רפואי שנעשה. מחקר טוב מתחיל בשאילת השאלות הנכונות והדרוויניזם הרפואי יכול לכוון אותנו לכך. שאלות שונות על הבדלים בין המינים יכולות להיענות בצורה מדויקת יותר אם ניקח בחשבון את כל נושא הברירה המינית. למשל, השאלה מדוע כמעט בכל גיל, מתים יותר גברים בהשוואה לנשים, נענית בחלקה אם מבינים את התחרותיות המוגברת בין הגברים לבין עצמם, ואת הסיכונים שהם לוקחים על עצמם בתחרות על ליבן של הנשים. ישנן גם השלכות מעשיות יותר ליום יום. הורים למשל, מנסים ליצור סביבות סטריליות לילדיהם תוך מחשבה שכך ימנעו מהם מחלות שונות. אבל לא תמיד סביבה כזו טובה עבור הילדים מכיוון שבצורה כזו הם לא יכולים לפתח מערכת חיסונית טובה.

למי שמעוניין להרחיב את ידיעותיו בנושא המתפתח והחשוב הזה, ומכיל בתוכו תתי תחומים רבים, הנה כמה מקורות להתחיל בהם: ספר היסוד בתחום נקרא Why we get sick? ונכתב על ידי מי שנחשב למומחה מספר אחת בתחום, ראנדולף נסי שבאתר שלו אפשר למצוא שפע מידע בנושא. ספר נוסף, עכשווי יותר, נקרא "דווקא החלשים שורדים", פורסם בשנה שעברה ותורגם על ידי שכנתי לרשימות יעל סלע שפירו שגם כתבה עליו. אפשר להתעדכן עוד על הנושא בבלוג של המחבר. עוד קישורים אפשר למצוא באתר הזה שמהווה מרכז אקדמי לדרוויניזם רפואי.

בפוסט הזה הבא אעסוק באספקט אחר של דרוויניזם רפואי והוא בריאות הנפש.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • חייש  On 16/01/2008 at 11:00 am

    וואלה? עשו מחקרים בקרב שלל תרבויות ילידים ולאף פרט באוכלוסיה לא היה איזשהו פגם בראיה?
    לא נשמע סביר כל כך.

  • SilentMike  On 16/01/2008 at 11:19 am

    נראה לי, אם אני זוכר נכון, שיש מקרים בהם גם ה-"הגנות" יכולות לסכן את חיי החולה. דוגמא אחת לכך היא חום שעולה יותר מדי וגורם נזק לגוף (בעיקר אצל ילדים). החום הוא הגנה של הגוף, אבל המנגנון אינו מושלם ומדובר לעיתים בחרב פיפיות. לפעמים כשלפעוטות יש חום גבוה נוקטים בצעדים להורדת החום כדי להגן עליהם, ובצדק.

  • dudi goldman  On 16/01/2008 at 11:57 am

    היי גיל. יופי של רשימה. שאלה לי אליך: הרי הרפואה היא פרקטיקה שנועדה להימנע מעשות רע ובנוסף להשתדל ולפתור את מצוקת החולה. ולכן שאלתי, מה הקשר בין הדרוויניזם הרפואי לבין הפרקטיקה הרפואית. על פניו נראה לי שהתובנות שלך הן מעלה גבוהה יותר של מודעות, של מבט הוליסטי על תפקידן של מחלות, אבל מה הקשר בין התובנה הזו לבין הפרקטיקה? שהרי אדם שסובל, נניח, מחרדה, עדיין הוא סובל ועתים ניתוק נורית-האזהרה מביא מזור אמיתי לסובל. אשמח להבין ממך את הרציונל המעשי שבמעבר שבין התובנה הכללית שלך לבין הרפואה כפרקטיקה. תודה

  • עמי  On 16/01/2008 at 1:01 pm

    גיל, רשימה מעניינית,
    יש כמה פרטים לאו דווקא אבולוציונים שאשמח אם תרחיב אודותיהם:
    כשאתה אומר שבחברות ציידים לקטים לא סובלים מקוצר ראיה, הכוונה היא שהתופעה של קוצר ראיה לא קיימת, או שמי שלא קורא לא מפריע לו קוצר ראיה גם אם יש לו כזה?
    מדוע בחברה המודרנית משך הזמן בין מחזור למחזור קצר יותר?
    מה היתרון במחסור בשיער גוף (חוץ מאצל דוגמניות ושחיינים…)?

  • דן  On 16/01/2008 at 1:27 pm

    חבל להגדירה כעובדה מדעית.זה יוצר בלבול….

  • דני  On 16/01/2008 at 2:02 pm

    "גוף האדם רחוק מלהיות מושלם ויש בו הרבה ליקויים וחולשות. למעשה, רבים מהאיברים שלנו רחוקים מלהיות בנויים בצורה אופטימלית ואם היינו מתכננים אותם בעצמנו, סביר שהיינו עושים עבודה טובה יותר."-ככל הידוע לי-גם כל מדעני העולם אינם מסוגלים ליצור ולו תא חי בודד .

    היינו יכולים למשל להיפטר מהתוספתן ושיני הבינה (גם ככה רובנו עוקרים אותן אז למה לא להיפטר מהן מלכתחילה?)"-ניתן גם להוציא ריאה אחת ועין אחת ואת שערות הראש.אז?

    . היינו הופכים את העין החוצה כך שנעלים את הכתם העיוור שרק מקשה עלינו את החיים."-לא נכון.ל"בליינד ספוט"קיים מנגנון חיפוי מתוחכם ולכן אין הנקודה מפריעה לנו לראות.

    אפשר היה לחזק את העצמות ואת המערכת החיסונית השברירית שלנו,-מערכת החיסון היא דבר משוכלל מאוד ופועלת בכמה מישורים.היא מסוגלת לזהות אינספור פתוגנים ולהתמודד עמם.

    להפריד את הקנה והוושט כך שלא ניחנק כל כך בקלות,"-מליוני אנשים חיים ללא כל חנק בכל חייהם.משהו כמו מליון בליעות רוק?הישג לא רע.

    וגם היה נחמד אילו אפשר היה להשתיל רוכסן כך שתינוקות יצאו לאוויר העולם בצורה קצת יותר קלה. "-היה נחמד גם לו היו לנו כנפיים ומזגן במצח.אתם יכולים לראות רשימה ארוכה , אבל אנחנו לא תכננו את הגוף שלנו ולמעשה אף אחד לא תיכנן אותו-אינך יודע זאת,אך בכל זאת אתה קובע נחרצות.חבל שבמקום שנעסוק במדע אמיתי
    אנו משלים עצמנו בתיאוריות לא מבוססות.
    .שלכם-דן.

  • טלי  On 16/01/2008 at 2:04 pm

    בעיקר ההבחנה הזאת בין סימפטומים שהם הגנות לבין כאלה שהם פגמים, וגם העניין הסמנטי אך החשוב לגבי אכילת ירקות…

    מה, באמת, ההשלכות הפרקטיות של כל זה? מעניין אותי בעיקר מהזווית של הפציינט, לא של הרופא.

    איך לדעתך זה אמור לשנות את התנהגות הפציינטים?

  • אריאל  On 16/01/2008 at 4:34 pm

    גם הגרביטציה היא רק תיאוריה, למה שלא תעלה לגג ותקפוץ כדי לשלול אותה?
    רשימה מאוד מענינת. ההיבטים המעשיים שלה עדיין נראים לי קצת מועטים – אנשים הולכים לרופא כי כואב להם, מעטים הרופאים שיגידו להם לסבול בשקט כי זה סימן שהגוף עובד – אבל עדיין מעניין

  • מיקרוב  On 16/01/2008 at 6:57 pm

    גיל, רשימה מעניינת. האם יש גם ידע כלשהו לגבי השפעת הרפואה על האבולוציה שלנו?

    לדוגמא: חיידקים שהופכים לעמידים בפני אנטיביוטיקה.

    האם ניתוחים קיסריים יגרמו לכך שלבסוף אישה לא תוכל ללדת לידה טבעית יותר?

  • אביטל  On 16/01/2008 at 7:00 pm

    הייתי שמחה אם היית כותב גם על הנקה (אגב, עוד נושא שרופאים לא לומדים עליו כמעט כלום) בהבט האבולוציוני.

  • גיל  On 16/01/2008 at 8:38 pm

    אני מסכים עם כל מי שכתב שזה לא בהכרח משנה את הפרקטיקות היומיומיות של רופאים. כל הרעיון הוא להסתכל על דברים בצורה קצת אחרת וקודם כל להיות מודעים אליהם. דוגמא אחת להשפעה מעשית כזו היא שיש יותר ויותר רופאים שלא ממהרים לרשום אנטיביוטיקה לחולים. זה אמנם לא משמעותי לחולה הבודד אבל ככל שרושמים יותר אנטיביוטיקה מירוץ החימוש בינינו לחיידקים מתגבר והחיידקים יוצרים זיהומים עמידים יותר.

    לגבי קוצר ראייה: לא, בחברות ציידים לקטים לא קוראים ספרים. הם לא יודעים לקרוא ולכתוב. אני מדבר על חברות "קלאסיות" ולא כאלו שהושפעו עמוקות מפלישות מערביות ולכן לא נכון לכנות אותן ציידים לקטים יותר. יתכן שפה ושם יש מישהו עם בעיית ראייה, אבל בגדול הבעיות הללו זניחות ביותר.

    מייק אתה צודק. אין הכוונה שבאופן אוטומטי, לא חשוב מה, רופאים לא יטפלו בהגנות. כל מקרה לגופו ולפי מידת הסכנה. שוב, צריך לחשוב על ההשלכות של זה.

    לדודי, אכתוב על חרדה והפרעות נפשיות בפוסט הבא שלי. דווקא בנושא של הפרעות יש כנראה יותר השלכות פרקטיות מיידיות.

    עמי, אני לא יודע למה המחזורים קצרים יותר אבל אני משער שיש לזה קשר לתזונה. יכול להיות שיש קשר לעובדה שבחברות ציידים לקטים נשים בהיריון או מניקות למשך תקופות ארוכות שוב ושוב.

    דני, דיברתי באופו תיאורטי. ברור שמדענים לא מסוגלים לתכנן איברים ואם היו יכולים אז מצבנו הרפואי היה משופר לאין ערוך. אבל אילו יכלו לתכנן היו עושים את זה טוב יותר. לגבי הכתם העיוור, התשובה מצויה בהסבר שלך. יש מנגנון פיצוי במוח שגורם לנו לא לשים לב אליו. זה מבזבז אנרגיה והיה נחמד אילו לא היה בו צורך. גם לגבי קנה וושט הרבה תינוקות נחנקים וגם מבוגרים.

    טלי, מבחינת הפציינט היה טוב אם אנשים היו מודעים לנושאים הללו. בכלל היה נחמד אם כולם היו מבינים באבולוציה. אם חולים היו יכולים לשאול שאלות נכונות את הרופאים כולנו נצא נשכרים מזה.

    לדן, אני לא יודע אם אתה בריאתן או ששאלת ברצינות, אבל כל תיאוריה מדעית כולל גרביטציה והיחסות היא רק בגדר תיאוריה. למושג תיאוריה יש משמעות שונה במדע מביום יום והוא לארגן את הידע שלנו על פני הממצאים בצורה הטובה ביותר.

    למיקרוב, ניתוחים קיסריים לא ישפיעו עלינו כי הם לא ממש נותנים יתרון אבולוציוני. הנקודה של אנטיביוטיקה נכונה. זו שאלה מעניינת שאני לא בטוח שיש לי עליה תשובה.

    לאביטל, את צודקת. אני לא יודע כמה רופאים לומדים עליו, אני יודע שיש עליו מחקרים מבחינה אבולוציונית, בעיקר בקרב אנתרופולוגיים אבולוציוניים שבודקים למשל את עצם חשיבות הקשר בין אם לתינוק שמתפתח מהנקה.

  • רוני ה.  On 16/01/2008 at 8:54 pm

    קודם כל התרגום הרשמי ל-tradeoff הוא "שקלול תמורות". לשיקולך אם להשתמש בזה.

    רציתי להוסיף עוד נקודה בעניין האילוצים האבולוציוניים. יש מקרים שבהם לתכונה "שלילית" לכאורה יש דווקא יתרון אבולוציוני, הנובע מההשפעות המורכבות של הגנים על הגוף. למשל, הגן הגורם למחלת האנמיה החרמשית (כשהוא כפול) נותן לגוף יתרון חיסוני נגד מלריה כשהוא מופיע לצד גן תקין. זאת דוגמה לקשרים המורכבים בין תכונות שונות בגוף האדם ולכן קשה בדרך כלל לדעת מה בדיוק הסיבה לתכונה מסויימת, גם אם היא נראית לנו לא נחוצה או לא רצוייה.

    תשובה שלי למיקרוב – בהחלט יכול להיות שניתוחים קיסריים יגבירו את הסיכוי לכך שבעתיד יתמעטו הלידות הטבעיות. למשל כי בזכותם נולדים תינוקות שקודם לא היו נולדים בריאים (נניח תינוקות גדולים יותר) ואולי בזכות זה מספרם יגדל בעתידיהיה להם ייתרון אבולוציוני.

  • רוני הפנר  On 16/01/2008 at 9:00 pm

    אני דווקא יכול לראות תסריט שבו לניתוחים קיסריים תהיה השפעה אבולוציונית. למשל – אחת הסיבות לניתוחים קיסריים היא תינוקות שהראש שלהם גדול יחסית ואינו מתאים ללידה טבעית (למשל – ילדים שנולדו לחיילים אמריקניים ונשים וייטנאמיות נולדו כמעט תמיד בניתוחים קיסריים).

    אם בעקבות ניתוחים קיסריים יוולדו יותר תינוקות עם ראשים גדולים (יחסית) – זה יכול לתת להם יתרון אבולוציוני שלא היה להם בעבר.

  • גיל  On 16/01/2008 at 9:00 pm

    לא הייתי מודע לזה בכלל (אני האמת מעדיף להשאיר את זה באנגלית).

    לגבי האילוצים האבולוציוניים את צודקת. יש הרבה תכונות שבנסיבות מסוימות יהיו שליליות ובנסיבות אחרות חיוביות וחייבים להבין את זה.

    לגבי ניתוחים קיסריים, צריך לזכור שרבים מהניתוחים שנעשים היום לא נעשים מסיבות רפואיות אלא מסיבות נוחיות. גם אם כולן היו נעשות מסיבות רפואיות גרידא, על מנת שיהיה שינוי אבולוציוני יש צורך בשינוי סביבתי. ברמת המאקרו (לא ברמת החיידקים) סביבת בני האדם לא השתנתה בצורה קיצונית כבר עשרות אלפי שנה. אם יהיה שינוי כזה (עידן קרח, מלחמה גרעינית) אז האבולוציה תואץ. גם במקרה כזה, לא בטוח שיש משהו באלו שעברו ניתוח קיסרי שגורם להם להיות שונה מאחרים אבל דומים אחד לשני. גם העובדה שנולדים ילדים גדולים יותר לא בטוח שיש להם השפעה ממשית על גודל האנשים כשהם סיימו להתפתח.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 16/01/2008 at 11:52 pm

    מעניין, מרתק ומקצועי.
    אני מכיר עכשיו עוד תחום, שנשמע לי מעניין וחשוב במיוחד, ואני אחפש עליו עוד מידע בהזדמנות.

  • דני  On 17/01/2008 at 12:01 am

    אין ראיות לאבולוציה.האבולוציה מתיימרת לטעון כי מערכות מרובות (תלויות)גנים נוצרו כביכול בהדרגה.אולם טענות לחוד ומציאות לחוד.מעולם לא נצפתה ולו התהוות של מערכת אחת שכזו,מתוך המליונים שקיימות. גם בעמידות חיידקים לאנטיביוטיקה מדובר בברירה טבעית ולא במערכת חדשה שנוצרה.
    ומדוע לא תתכן התהוות מערכת שכזו?בגלל מספר סיבות-1-קימת תלות בין חלקיה

    2-גם לו לכל חלק בנפרד הייתה משמעות,הסיכוי למצוא לה חלק משלים הוא נמוך מאוד.
    כי לגן ממוצע יתכנו כ300^20 צירופים אפשריים וגם בטרליון שנה על כל כוכבי היקום לא נספיק
    לכסות טרליונית של האפשרויות.

  • גיל  On 17/01/2008 at 12:08 am

    אני משאיר את ההודעה הזו כאזהרה, אבל לא פה המקום להפיץ את השטויות הללו.

  • מודי תולשששש  On 17/01/2008 at 1:16 am

    "חום שעולה יותר מדי וגורם נזק לגוף (בעיקר אצל ילדים)"

    למיטב ידיעתי, זה קורה במקרים נדירים ביותר – דלקת קרום המוח ומכת חום. אחרת, הסיבה להורדת חום היא להקטין סבל, למרות שזה מאריך את זמן המחלה.

  • SilentMike  On 17/01/2008 at 2:02 am

    אך גם ביוצא מן הכלל יש לטפל. הלא כן?

  • אלדד  On 14/09/2009 at 8:36 am

    הורדת החום בעיקרה מיתוס.

    החום בדר"כ סימפטום של הילחמות הגוף בעוינים

    ואינדיקציה לחומרת המחלה ולא בעייה בפני עצמה

    למעט מקרים נדירים.

  • גיל  On 14/09/2009 at 9:57 am

    הנקודה היא שהרבה פעמים נלחמים בו, מה שמעריך את משך המחלה כמו שמודי כתב. מעבר לכך, אם מורידים את החום בצורה מלאכותית ואתה הולך לעבודה או לבית הספר, יש סיכוי שתדביק אחרים וגם שהגוף שלך לא יקבל את המנוחה שהוא זקוק לה.

  • אלדד  On 14/09/2009 at 3:26 pm

    הגרביטציה(כח המשיכה) הוא לא תיאוריה.

    ואם מישהו חושב כך אז יש לו בעיה גדולה להבחין

    בין תיאוריה למציאות.

    זה שאנחנו לא יודעים איך משהו עובד לא אומר

    שהוא תיאוריה.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: