כמה מחקרים חדשים ומעניינים מהעת האחרונה

אופטימיות מאריכה חיים

נהוג לחשוב שראיית עולם אופטימית מגדילה את הסיכוי לאריכות חיים. מחקר אורך שנעשה על אלף הולנדים מספק ראיה מדעית לכך. במחקר התבקשו אנשים למלא שאלון שבדק את מידת האופטימיות שלהם (לדוגמא, הם התבקשו לדרג עד כמה הם מסכימים למשפט "יש לי עדיין הרבה מטרות בחיים"), ואחרי 10 שנים חזרו ובדקו האם יש קשר בין מידת האופטימיות לשיעור מקרי המוות שלהם. אצל גברים אופטימיים נמצאה ירידה של 63% בשיעור מקרי המוות, בעוד אצל נשים אופטימיות נמדדה ירידה קטנה יותר, של 35% בלבד. מה שמאפיין את המחקר הנוכחי הוא ניסיון לפקח על משתנים רבים ככל האפשר שידוע כמשפיעים על תוחלת החיים כמו עישון, תזונה, משקל, פעילות גופנית ושתיית אלכוהול. ההבדלים שנמצאו היו אחרי שכל המשתנים הללו נשארו קבועים (מבחינה סטטיסטית זה אומר שההשפעה של האופטימיות היא מעבר לכל אחד מהמשתנים הללו).

לפסימיים שבינינו יש עדיין תקווה. מסתבר שניתן לשפר את מידת האופטימיות על ידי תירגולים די פשוטים. במחקר אחר שנעשה מצאו שכששמים פסימיסטיים בקבוצות לימוד שכל מטרתן ללמד איך להיות אופטימיים, ירדה כמות החרדה והדיכאון של אותם אנשים, כמו גם הייתה הפחתה ניכרת בכמות הביקורים אצל הרופא. גם סדנאות של חשיבה חיובית יכולות להוביל לשיפור רמת האופטימיות.

דיבור תינוקי (Baby Talk)

האם הצורה שבה מבוגרים מדברים עם תינוקות אוניברסלית? חוקרים הקליטו אימהות אמריקאיות שדיברו אל התינוקות שלהן, כמו גם אל מבוגרים אחרים בסביבתן. האימהות ראו תמונות של תינוקות וביקשו מהן לדבר אליהן בצורה דומה לזו שהן מדברות לתינוקות שלהן ב-4 סיטואציות שונות: איסור לעשות משהו, התרת התנהגות כלשהיא, נחמה וכשהן מבקשות להקדיש לתינוק תשומת לב. אחר כך הם התבקשו לדבר באותן 4 צורות דיבור רק שהפעם לדמיין שהדיבור מופנה כלפי מבוגרים. הם לקחו את ההקלטות הללו והשמיעו אותן לאנשים בחברה של ציידים לקטים בשם שואר (Shuar) בדרום מזרח אקוודור. המטרה של המחקר הייתה לראות האם אנשים שלא יודעים מילה באנגלית יוכלו להבין מה האימהות אומרות, רק בהתבסס על חיתוכי הדיבור, גובה הצליל וכו'.

אנשי שואר זיהו ב-75% מהמקרים האם היה מדובר בדיבור כלפי תינוקות או מבוגרים. לגבי מבוגרים, הם זיהו ב-64% מהמקרים את הקטגוריה המדויקת של הדיבור. ההצלחה הייתה בינונית בזיהוי תשומת לב ונחמה, וקשיים גדולים היו בזיהוי איסור או התרת התנהגויות. אבל כשהם נדרשו לזהות את המאפיינים של דיבור כלפי תינוקות אחוזי ההצלחה היו גדולים הרבה יותר. אחוזי ההצלחה הכלליים טיפסו ל-75%.  הם זיהו 78% ממקרי הפניית הקשב לתינוק ו-86% מדיבורים שאוסרים על התינוק התנהגות כלשהיא. זוהי ההדגמה הראשונה שבה חברה לא מערבית, שלא יודעת קרוא וכתוב ושמדברת שפה שונה לגמרי, מצליחה בזיהוי תכנים של שפה אחרת. ידוע אמנם שיש שונות גדולה בכמות הדיבורים שכל חברה מקדישה לתינוקות, אבל כשכן מדברים אליהם, צורת הדיבור דומה מאוד בתרבויות שונות.

חשיבות הקול במשיכה מינית

מחקר שנעשה לאחרונה על ידי דיוויד פטס (David Puts) מגלה שלגברים עם קול עמוק יש יתרון במציאת בנות זוג. הורמון הטסטוסטרון הוא זה שגורם לשינוי הקול בגיל ההתבגרות. ההורמון שמאריך את מיתרי הקול גורם גם לכתפיים רחבות יותר ושיער פנים. אלו הם הם המאפיינים הקלאסיים של סימני מין משניים (על השפעות הטסטוסטרון כבר כתבתי בעבר כאן וגם פה).

קול נותן רושם ראשוני לא רע לגבי בני אדם. מה שמבדיל קולות של גברים ונשים זה גובה הצליל. בממוצע, לגברים יש קול הנמוך באוקטבה שלמה מזו של נשים. בעוד שאצל גברים, קול נמוך מסמן רמות גבוהות של טסטוסטרון ולכן (מסיבות שהזכרתי בעבר) אטרקטיבי יותר, אצל נשים זה כנראה הרבה יותר מסובך. מצד אחד, יש נטייה של גברים להעדיף קול נשי גבוה, אבל מצד שני קולות עמוקים יותר וחמים יותר נחשבים גם הם כסקסיים (דמיינו לעצמכם את הקול של ג'סיקה ראביט לדוגמא). גברים נוטים להסכים ביניהם הרבה יותר לגבי מה נחשב קול סקסי של אישה, בעוד נשים חלוקות יותר בדיעותיהן.

מה שמעניין הוא, שקולות של גברים ונשים שנחשבים למושכים יותר נמצאו במתאם ישיר עם גורמי המשיכה המינית של כל אחד מהמינים. אצל גברים, קול נמוך מרמז על מבנה גוף אתלטי, ואצל נשים, קול מושך קשור לסימטריות בפנים ובגוף. מה שעוד יותר מעניין הוא שלמי שיש קול אטרקטיבי יש כנראה יותר פרטנרים מיניים במהלך החיים.

אלטרואיזם לא מוגבל רק לבני אדם

מחקרים הראו בעבר שאנשים מתנהגים בצורה אלטרואיסטית מסיבות שונות וישנם סוגים שונים של אלטרואיזם. יש למשל אלטרואיזם הדדי שבו שני בני אדם משתפים פעולה כך שאחד עוזר לשני בנקודת זמן מסוימת, ומאוחר יותר העזרה נעשית בכיוון ההפוך ("גרד לי בגב ואני אגרד לך"). אלטרואיזם מסוג מיוחד הוא זה שבו אנחנו עוזרים לאנשים זרים לגמרי אחרי שקרה לנו משהו טוב ולא צפוי. למשל, אנשים שמצאו ב"מקרה" כסף בטלפון ציבורי, היו נכונים יותר לעזור לאדם זר להרים ניירות שנפלו לו לריצפה. סוג האלטרואיזם הזה נחשב כשלב מתקדם יותר מהאלטרואיזם ההדדי.

עד עתה, העדויות על קיומו של האלטרואיזם הספציפי הזה התקבלו ממחקרים על בני אדם. לאחרונה, נעשה ניסוי על חולדות שהראה שאותו סוג אלטרואיזם קיים גם אצלן, מה שמחזק את הבסיס האבולוציוני שלו. במחקר שנעשה על ידי חוקרים מאוניברסיטת ברן בשוויץ, לימדו חולדות להעביר אוכל לחולדות אחרות על ידי משיכת מקל. לאחר מכן חילקו את החולדות לשתי קבוצות. קבוצה אחת קיבלה אוכל מקבוצה אחרת של חולדות, בעוד קבוצה שנייה לא קיבלה שום אוכל. הקבוצה שקיבלה אוכל מחולדות לא מוכרות נטתה להתנהג בצורה אלטרואיסטית דומה לחולדות זרות אחרות בהשוואה לחולדות שלא קיבלו אוכל.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • מתאם  On 25/11/2007 at 9:05 pm

    לגבי הקטע הראשון – מתוך קריאת התוכן נראה שהכותרת לא מדוייקת. יותר מדוייק לכתוב שיש קשר בין אופטימיות לאריכות ימים (או קורלציה חיובית). המחקר שתיארת לא בדק קשר סיבתי בין השתיים.יתכן למשל שיש גורם שלישי שמשפיע גם על אריכות ימים וגם על אופטימיות.

    לגבי הדיבור התינוקי – זה יותר הרהור מהערה, אבל משונה בעיני שלקחו דווקא אמהות.

    לגבי האלטרואיזם – לא הצלחתי להבין את המשפט האחרון. זאת אומרת, מה זה אומר שהחולדות נטו להתנהג בצורה דומה לחולדות זרות?

  • גיל  On 25/11/2007 at 9:10 pm

    אבל ההסקה הייתה על קשר סיבתי בכלל השליטה על משתנים אחרים. נכון שזה פחות חד משמעי ממחקרי מעבדה שיכולים להסיק על סיבתיות אבל אפשר פעמים רבות לנסות להסיק על סיבתיות גם ממחקרים מתאמיים.

    הסיבה שבה לקחו אמהות כי אימהות הן אלו שנוטות לדבר יותר עם התינוק בשלבי החיים הראשונים. זה במיוחד נכון בחברות מסורתיות יותר.

    לגבי המשפט האחרון הוא אכן לא הכי ברור. אני אתקן אותו שיהיה ברור יותר.

  • עמית  On 25/11/2007 at 10:13 pm

    ראשית – דעתי על מחקרים מתאמיים ומגבלותיהם ידועה, והתגובה של מתאם בהחלט במקומה. לגבי שליטה על משתנים – שוב מדובר על מתודולוגיה שכמה שהיא מקובלת ככה היא גם בעייתי אם לא מפרשים אותה בזהירות: לא מדובר בשליטה מלאה. כלומר לא בדקו קבוצה של מעשנים מול קבוצה של לא מעשנים ועל כל קבוצה בדקו אופטימיים מול פסימיים. זה לא מעשי כשרוצים לשלוט בכמות גדולה של משתנים – אז מה שעושים זה בעצם רגרסיה לינארית, שבודקת את התרומה היחסית של כל גורם לתוצאה. יש פה בהחלט סוג של "שליטה", אבל זה בפירוש לא שליטה מלאה. ומי בכלל מתחייב לנו שההשפעה של משתנים כאלה היא לינארית? בקיצור – צריך להתייחס גם "לשליטה" הזו בחשדנות.

    אבל כדי לא להעכיר את האווירה – נעשה מחקר של השפעה של אופטימיות על הצלחה כסוכן ביטוח, והסתבר באופן מאד מאד מובהק שסוכני ביטוח אופטימיים מצליחים הרבה יותר. וקראתי לא מזמן מחקר מטה-אנליטי (כזה שסוקר ומשווה ומנתח מחדש מחקרים רבים באותו תחום) על השפעת אופטימיות על גורמים שונים בחיים, בעיקר הצלחה בנישואים ובעבודה…. לטענתם יש מתאם מאד גבוה – אבל כאמור צריך לקרוא את כל זה בזהירות.. למשל בחלק מאותם מחקרים שנסקרו מחדש, המדד לאופטימיות היתה שאלה אחת (כנראה משהו כמו דירוג 1…10 של האם אתה אופטימי)… בקיצור תהיו אופטימיים אבל זהירים ואל תאמינו לכל מה שאומרים לכם.

  • גיל  On 25/11/2007 at 10:21 pm

    לא אומר שהם מיותרים כי אחרת כל מחקר מדעי במדעי החברה יהיה מיותר. אפשר להגיע למסקנות, גם אם הן חלקיות, על סמך מחקרים מתאמיים שמנסים לבדוק משתנים שלדעתם משפיעים. בנוסף, אפשר להתבסס על הספרות המחקרית ולראות אלו משתנים אחרים עלולים להשפיע ולקחת אותם בחשבון. מי שחושב שהמסקנות לא נכונות מוזמן לבדוק משתנים שלדעתו משפיעים ולהגיע למסקנות אחרות.

    אגב, מי אמר שעשו רגרסיה ליניארית? משום מה אתה שוב ושוב על המשפט הזה (בנימה שלילית) כאילו רגרסיה ליניארית היא חזות כל המחקרים המתאמיים. יש הרבה מאוד טכניקות אחרות לשליטה על משתנים (רגרסיות לא ליניאריות למשל או SEM). נראה לי קצת מוגזם לבקר מחקר על משהו שבכלל לא ברור שנעשה בו (ולצורך העניין גם אני לא יודע איך שלטו בדיוק על המשתנים הללו).

    כמו שאמרת בפיסקה השנייה, צריך להסתכל על המחקר הזה כחלק מגוף ידע שהצטבר בנושא. יש כבר די הרבה מחקרים שמראים את ההשפעה החיובית של ראיית עולם אופטימית וכל מחקר שבודק את הנושא בצורה קצת אחרת (גם אם לא מושלמת) מוסיף ומשלים את גוף הידע הזה.

  • מתאם  On 25/11/2007 at 10:25 pm

    "מי שחושב שהמסקנות לא נכונות מוזמן לבדוק משתנים שלדעתו משפיעים ולהגיע למסקנות אחרות."

    בפירוש לא טענתי שהמסקנות לא נכונות. אמרתי שהן לא נובעות מהמחקר (לפחות כפי שתיארת אותו). מה שהמחקר הראה הוא מתאם. כדי להסיק סיבתיות צריך להוסיף משהו מעבר לזה. בקטע שכתבת לא מצאתי משהו כזה.

  • עמית  On 25/11/2007 at 10:28 pm

    הניסוי על זיהוי שפת תינוקות הוא מעניין. ומתקשר אצלי למחשבות שתמיד עוברות לי בראש כשאני מטייל במקומות נידחים בעולם, בהם אין לבני המקום ולי שפה ששנינו מדברים.

    מה שמפתיע במחקר הזה, בעיני, הוא לא העובדה שדיבור תינוקות מובן יותר מאשר דיבור בוגרים. אלא עצם העובדה ששניהם מובנים בצורה די גורפת. 64% זה המון (!!).

    אני מחכה לניסוי ההפוך – שילכו וישמיעו לאמריקאים דיבור של שבט נידח כזה או אחר, או אפילו שפה שהם ממש לא מכירים ושונה מאד מבחינת מקורותיה (אפילו באירופה יש הונגרית ופינית שהן שפות די נידחות). נראה כמה האמריקאים מבינים.

    יש לי השערה בעניין: האמריקאים, ובכלל בני התרבות המערבית יבינו הרבה פחות שפות נידחות מאשר דוברי שפות נידחות יבינו אנגלית (או שפות ארופאיות מרכזיות).
    לדעתי, יש (או לפחות היה) בתרבות המערבית אלמנט מאד מאד מתנשא ושתלטן כלפי תרבויות שונות. זה הביא להרבה דברים, ובין השאר הביא להקטנת הרגישות שלנו לניואנסים של ביטוי, לאותם היבטים "אוניברסליים" של הבעה שמאפשרים לאותם בני שבט ל"הבין" אנגלית.

    לכן הם יוכלו להבין אותנו, הרבה יותר ממה שאנחנו נוכל להבין אותם.

    זו ההשערה שלי. מישהו מרים את הכפה?

  • עמית  On 25/11/2007 at 10:39 pm

    מעולם לא אמרתי שהמחקרים האלה מיותרים. אמרתי שצריך לקרוא אותם ולהתייחס למסקנות שלהם בזהירות – בין השאר תוך בדיקה דקדקנית של שיטות המחקר.

    כיוון שלא דיווחת על שיטות המחקר, הלכתי לפי גישת השכיח. הדבר המקובל ביותר במחקרים מתאמיים הוא בדיקת התאמה לינארית. יש לזה הרבה סיבות, שלא אכנס אליהן כאן – אבל אף אחת מהן לא קשורה ל"כי זה הדבר הנכון לעשות".

    בשנים האחרונות מתחילים לצוץ יותר ויותר מחקרים שבודקים קשרים אחרים ומשתמשים בשיטות סטטיסטיות מתוחכמות יותר שפותרות או עוקפות חלק מהבעיות של שיטות המחקר המקובלות יותר. זה טרנד מוצלח למדי וחלק מהשיטות האלה מאד מתוחכמות ויפות. גם שם עדיין יש בעיות, אבל מדובר בהחלט בכיוון הנכון. לצערי הטרנד הזה עוד לא נפוץ מאד.

    אבל – וזה חשוב מאד לזכור – כל מודל סטטיסטי שלא יהיה – עדיין לא מתאר את המציאות במדויק. תמיד, ואי אפשר להימנע מכך, יהיה אלמנט של פרשנות בתכנון ובבדיקת ניסויים ותוצאותיהם. ולכן תמיד צריך להתייחס בזהירות ובספקנות לתוצאות של מחקרים אמפיריים במדעי החברה.

  • גיל  On 25/11/2007 at 10:47 pm

    לרגרסיה. אני קורא הרבה מחקרים וברוב המחקרים משתמשים בשיטות שצריכים להשתמש, בין אם זה ברגרסיה ליניארית או לא. אני לא רואה שימוש גורף ולא נכון ברגרסיה. עם כבר, אני רואה טרנד הפוך שבו מנסים להשתמש בשיטות יותר מדי מתוחכמות בעוד שיטות פשוטות יותר יביאו לאותה תוצאה. כלל אצבע הוא שאם האפקט שאתה בודק שריר וקיים וחזק למדי, אין צורך בשיטות מתוחכמות ביותר. לפעמים שיטות מתוחכמות הן רק תירוץ להסתיר את העובדה שלא יצא לך שום דבר במחקר.

    אני מסכים עם הסייפא שהמודלים הם רק מקורבים תמיד ואף פעם לא יהיו מושלמים, כי התנהגויות של בני אדם אינן מושלמות. אני מסכים שצריך להתייחס בזהירות וספקנות אבל מצד לא להשתמש ביותר מדי זהירות או ספקנות כי הרבה פעמים אנחנו מאבדים ממצאים חשובים בביקורת כזו. זו הסיבה שנושאים נחקרים מכיוונים שונים ויש מטא אנליסיס כמו שכתבת קודם. כל הניתוחי מטא צריכים להתבסס על מחקרים בודדים בסופו של דבר, ולכן חשוב להבין את ההקשר של כל מחקר.

  • עמית  On 25/11/2007 at 11:16 pm

    שהתנהגויות של בני האדם הן די מושלמות…בכל מקרה הן המציאות. המודלים והתאוריות שבאמצעותם אנחנו מנסים להסביר את ההתנהגות הם אלה שטעונים שיפור.

    כיוון שבמדעי החברה בכלל ופסיכולוגיה בפרט, אין ולו מקום אחד שבו מודל לינארי הוא "הדבר הנכון" להשתמש בו – אני נוטה לא להסכים איתך.

    הרי אין שום סיבה לשער שיש קשר לינארי בין אופטימיות לאורך החיים. אני מסכים שיש מקום לשער שיש יחס "מונוטוני" – כשאחד עולה, גם השני עולה. אבל קשר לינארי? הרי אין בכלל משמעות להגיד אדם X הוא פי שניים אופטימי מאדם Y.

    לכן המודל הלינארי איננו הדבר הנכון להשתמש בו. וכך הוא הדבר לגבי כמעט כל קונסטרוקט פסיכולוגי/סוציולוגי. פשוט אין משמעות לדבר על קשר לינארי. יש אולי משמעות לדבר על יותר או פחות, אבל בוודאי לא על קשר לינארי.

  • גיל  On 25/11/2007 at 11:26 pm

    התנהגות אנושית מורכבת מהרבה מאוד גורמים, שהרבה פעמים סותרים אחד את השני או שאנשים מתנהגים בצורה שונה גם בסיטואציות דומות.

    ניסיון לאמוד את אותם גורמים יכול להיעשות בצורות שונות. אפשר לבדוק את ההשפעה היחסית של גורם מסוים בלי תלות בגורמים אחרים ואפשר לבדוק קשרים בין גורמים שונים. אני חושב שאתה מפרש לא נכון את המודלים הליניאריים. המטרה של מודלים ליניאריים היא להסביר את השונות בגורם או גורמים אחרים. אפשר בהחלט לומר שגורם מסוים מסביר כמות מסוימת של שונות בהתנהגות וליצור היררכייה של חשיבות גורמים בסדר יורד. ההכללות הללו הן סטטיסטיות ולא אומרות דבר לגבי החשיבות של גורם זה או אחר לגבי אדם ספציפי. עם זאת, בהחלט ניתן לומר שאדם מסוים יותר או פחות אופטימי מאדם אחר ועדיין לא לומר שהוא פי 2 יותר ממנו. בכל אופן, אני לא ראיתי מחקרים שמדברים שאדם X הוא פי 2 יותר מאדם Y בתכונה מסוימת (ואם יש הם נדירים למדי).

  • עמית  On 25/11/2007 at 11:42 pm

    מדוע כתבת שההתנהגות של בני אדם אינה מושלמת?

    לענייננו… המטרה של מודלים לינארים היא להסביר שונות. עד כאן מדוייק ונכון. השאלה היא איך?

    מודל לינארי מנסה להציג את המשתנה התלוי כסכום משוקלל (מה שקרוי במתמטית "צירוף לינארי") של המשתנים הבלתי תלויים (ועוד גורם של שגיאה, שיש הנחות חזקות לגבי התפלגותו).
    האם יש הצדקה להניח את ההנחות האלו? מדוע דווקא סכום ולא מכפלה? או העלאה בחזקה? או סינוס?

    ובכלל, כדי להיות מסוגל לדבר על סכום, אז צריך שסקאלת המדידה שלך תהיה כזו שאפשר להגדיר בה חיבור. ואם רוצים לשקלל, צריך שתהיה משמעות לכפל בקבוע.

    אבל, למשל, מין כמעט תמיד מיוצג על ידי 0 או 1. זה לכשעצמו בסדר. אבל זו סקלה שאין בה משמעות להכפיל ב2. כלומר אפשר טכנית לעשות את זה. ואפשר טכנית לחבר אותה עם סקלות אחרות. אבל אין לפעולות האלו משמעות. ולכן – אי אפשר להשתמש בה ברגרסיה לינארית "באופן נכון".

    אני לא פוסל את השימוש במודלים לינאריים. אבל אני בהחלט טוען שאין מקום בו השימוש בהם הוא "נכון". עם קצת מאמץ אפשר להגדיר מודל סטטיסטי שיותר מתאים למשתנים שבודקים ולאופיים.

  • גיל  On 26/11/2007 at 12:12 am

    כשאנשים מדברים על התנהגות מושלמת הם מתכוונים התנהגות מושלמת לחיזוי, ולכן אני חושב שהיא רחוקה מלהיות מושלמת. נדמה לי שאתה משתמש בהגדרה אחרת ולכן הייתי שמח לשמוע מהי.

    מודל ליניארי עוסק בניבוי משתנים. הוא לוקח מספר משתנים שנראים חשובים להסבר משתנה אחר ובודק את ההשפעות היחסיות של כל אחד מהם. בוודאי שיש הצדקה למודל כזה כי בהרבה מאוד מקרים זה מודל טוב לניבוי. כמובן שהמשתנים המעורבים יכולים להיות מושפעים ממשתנים נוספים אבל עדיין יש להם משמעות בפני עצמם. כך למשל את הפסיכומטרי וציוני הבגרות. אלו שני גורמים שמנבאים בהצלחה גדולה יחסית את ההצלחה של סטודנטים בלימודים אקדמיים. יש להם כמובן גם דברים משותפים אבל יש להם גם השפעות נפרדות שניתנות למדידה. כמובן שמה שנכנס לתוך מה שנקרא "הצלחה בתיכון" או "ציון פסיכומטרי" כולל הרבה מאוד משתנים, וניתן בהחלט לנסות לבודד אותם, אבל ברגע שיש לך משתנה שהוא מנבא טוב אין לך צורך נוסף בכך.

    אני לא יודע אם לקחת קורסים מתקדמים בסטטיסטיקה אבל יש בהחלט סיבות סטטיסטיות ואחרות למה משתמשים בסכום ולא במכפלות (למרות שגם מכפלות משמשות לפעמים בניתוחים סטטיסטיים) כמו גם כל הנושא של כפל בקבוע וכו'. יש גם שימוש נרחב במשתנים דיכוטומיים או בלתי תלויים קטגוריים. אני קצת מתקשה להבין את העוינות שלך לנושאים הללו שנחקרו די בהרחבה ונדמה לי שאתה מתעקש להציג איזה מודל סטריאוטיפי של רגרסיה ליניארית שלא ממש מייצג את מה שנעשה בפועל. יש סוגים שונים של רגרסיות והרבה מאוד שיטות מחקר אחרות שמשתמשים בהם באופן תדיר. תמיד יהיו החוקרים שלא יודעים הרבה סטטיסטיקה וישתמשו במודלים לא נכונים, אבל אוכלוסיית החוקרים היום טובה מאוד בסטטיסטיקה וחוקרים מנסים למצוא שיטות ניתוח חדשות כל הזמן. הדבר החשוב הוא להתאים את השיטה למחקר ולא לנסות להשתמש בשיטה אחת כל הזמן רק בגלל שאותה יודעים.

  • עמית  On 26/11/2007 at 12:50 am

    ואיך ומתי הוא עובד (ולקחתי לא מעט קורסים מתקדמים בסטטיסטיקה).
    הסיבה שאתה מתקשה להבין את העוינות שלי היא כי אין לי עוינות בכלל כלפי סטטיסטיקה. להיפך. אני אוהב סטטיסטיקה ושקלתי ברצינות לעשות דוקטורט בתחום הזה.

    מה שכן יש לי הוא ספקנות. אתה אמור להבין למה אני מתכוון. אני לא אומר "אל תשתמשו במודל כזה", אני אומר "תשתמשו בו בזהירות, ותסיקו ממנו מסקנות בזהירות גדולה אף יותר".

    מה שאני טוען הוא שיש גבולות ליכולת של מודלים סטטיסטיים להגיד דברים. אני אומר שאין כזה דבר להסיק מסקנות בלי לפרש נתונים וממצאים.

    ולכן צריך לנהוג בזהירות יתרה בהסקת מסקנות. ואני מוצא מעט מאד מחקרים וחוקרים שמגלים את הצניעות האינטלקטואלית הזו.

  • גיל  On 26/11/2007 at 1:13 am

    אבל נדמה לי שאתה קצת פסימי מדי או סקפטי מדי. אני בוחן כל מקרה לגופו ולא מנסה מראש לחשוב שהמחקר בהכרח גרוע. זה לא אומר שאני לא בודק איך הוא נעשה או מה הסטטיסטיקות שהשתמשו בהן במחקר אבל גם במגבלות הידועות של מדעי החברה אפשר לגלות הרבה דברים מעניינים.

  • ניר  On 28/11/2007 at 3:07 am

    בקשר לאופטימיות אתה צודק היא יכולה לעזור גם בריפוי מחלות שונות בדר"כ בדרגה קלה.
    דבר שני בקשר לגברים עם טוסטרון אז הוכח אולי שלגברים כאלו יש הרבה פרטנרים מיניים אבל זה רק לסקס מזדמן כי גברים כאלו לא מסוגלים להשאר בקשר ארוך לפי מחקר כלשהו.

  • טל ירון  On 28/11/2007 at 9:06 pm

    גיל,

    אמרת:"אבל ההסקה הייתה על קשר סיבתי בכלל השליטה על משתנים אחרים. נכון שזה פחות חד משמעי ממחקרי מעבדה שיכולים להסיק על סיבתיות אבל אפשר פעמים רבות לנסות להסיק על סיבתיות גם ממחקרים מתאמיים." (בטוקבק השני)

    ככלל, איננו יכולים לעולם להצביע על סיבה (קרא את דויד יום* ותבין למה). מה שאנו עושים בפועל זה מזהים מתאם בין פרמטרים (אופטימיות ואחוז הישרדות). לאחר מכן אנו מעלים סברות/תיארויות מדוע קיים הקשר הזה, ואז אנו מנסים לברר את ה"מנגנון". אנו בודקים, למשל, ממה אנשים פסימיים, מתים יותר. לאחר מכן, נגיד שגילינו שהם מתים יותר ממחלות כלי דם, אנו יכולים לבדוק אילו הורמונים או חומרים מופרשים אצל הפסימיים יותר בדם. וכיוב', עד שנגיע לתיאוריות שייראו לנו כמתארות את המנגנון של הסיבה למוות מוקדם אצל פסימיים. אפילו נראה כי ההרכיב במנגנון הזה מנבא ב100% מהמיקרים שראינו את המוות המוקדם, עדיין לעולם זה ישאר מתאם. מתאם בין מולקולה מסוימת למנגנון שנראה כקשור למוות, אבל זה למעשה מתאם. אנשי המדע נוטים, כאשר הם יכולים להגיע לרמת מניפולציה לקרוא לכך מנגנון או סיבה, אך אלו אינסטינקטים חשיבתיים, ולא אמת.

    *לפרטים אתה מוזמן לקרוא את David Hume, assay concerning human understanding

  • מתאם  On 28/11/2007 at 9:34 pm

    אתה צודק אבל בתיקון קטן.
    את המאמר שהמלצת עליו כתב Lock ולא יום.

  • גיל  On 28/11/2007 at 10:22 pm

    שום דבר לא נכון בביטחון של מאה אחוז, וזה כולל גם את תיאוריית הגרביטציה. יש ממצאים שמעלים ומורידים את הסבירות של תיאוריות מדעיות שונות. מטבעם, מחקרים מתאמיים פחות נחרצים מניסויים אבל זה לא אומר שאי אפשר למצוא הוכחות בכיוון. כל המחקרים על הקשר בין עישון לסרטן הם מחקרים מתאמיים ועדיין אנחנו יודעים שיש קשר כזה על סמך כמות אדירה של עדויות בנושא. אז הקשר בין אופטימיות לתוחלת חיים עדיין רחוקה מהדוגמא הזו אבל מצד שני היא גם רחוקה מהמסקנה ההפוכה שאין שום קשר כזה. הכל עניין של מידתיות.

  • של ברמן  On 29/11/2007 at 6:07 pm

    זה שפסימיים מתים יותר מהר רק מראה שהם צדקו.

  • עופר  On 03/12/2007 at 1:22 pm

    היי גיל.

    מחקרים מאוד מעניינים. תודה.
    האם תוכל לתת להם רפרנס, כך שאוכל למצוא ולקרוא אותם במקור?

    תודה 🙂

  • טל ירון  On 03/12/2007 at 3:32 pm

    ל"מתאם",
    צודק, התכוונתי ל- An Enquiry concerning Human Understanding….

    🙂

    גיל, אתה דוקטורנט, ולכן חשוב שתדייק בדבריך…

    אתה כותב בכותר הטוקבק "במדע אי אפשר להוכיח שום דבר נקודה", ואז אתה כותב: "מטבעם, מחקרים מתאמיים פחות נחרצים מניסויים אבל זה לא אומר שאי אפשר למצוא הוכחות בכיוון"…

    או שאי אפשר למצוא הוכוחות, או שאפשר?

    למעשה במדע מביאים עדויות שתומכות בתיאוריה זאת או אחרת, כאשר לאור העדויות, תאוריות אחת הופכת לפחות סבירה, ותאוריה אחרת הופכת ליותר סבירה. לעולם אין הוכחות במדע, כפי שלמעשה כתבת בכותרת.
    אולי פעם אכתוב פוסט שמסביר מדוע (זה יהיה חתיכת גודל של פוסט…)

  • גיל  On 03/12/2007 at 8:30 pm

    טל, אתה צודק התכוונתי לעדויות או ממצאים ולא להוכחות כמו שכתבתי במשפט הקודם.

  • שרימפ  On 06/12/2007 at 8:12 pm

    http://www.haayal.co.il/story_2518

    אשמח לשמוע את תגובתך.

  • גיל  On 06/12/2007 at 8:59 pm

    שמבוסס על מחקרים ידועים. כבר כתבתי כמה פעמים על הנושאים הללו. יש משהו ספציפי שרצית לדעת?

%d בלוגרים אהבו את זה: