איך אפשר להעריך את איכות החוקרים באקדמיה?

שביתת המרצים הבכירים העלתה לכותרות את אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת באקדמיה והוא הערכת מפעלם האקדמי של החוקרים. מצד אחד יש הטוענים שמרצים צריכים להיות מתוגמלים על פי הצטיינותם, בעוד אחרים גורסים כי כל המרצים צריכים להיות מתוגמלים בצורה שווה. על פי הגישה הראשונה, תיגמול לפי הצטיינות עשוי לעודד חוקרים לערוך מחקרים אקדמיים. ההנחה המובלעת היא שרבים מהמרצים נהנים מההטבות של האקדמיה ומהביטחון הכלכלי שהיא מעניקה, בלי להקדיש זמן רב מדי למחקר עצמו כי אין להם שום תמריץ להצטיין. על פי הגישה השנייה, רק מתוך ביטחון כלכלי ומתוך יציבות חוקרים יכולים באמת לחקור בצורה חופשית מה שמעניין אותם. אילוצים שונים יפגעו במחקר מכיוון שהמרצים לא יוכלו להתרכז במחקר טהור, כזה שלפעמים לוקח שנים ארוכות עד שהוא מבשיל לכדי משהו משמעותי, ובמקום זה יהיו עסוקים בלרצות את המעסיקים שלהם במחקרים שמניבים אולי תוצאות מהירות, אבל חשיבותם המדעית קטנה.

בתוך כל הויכוח הזה ישנה ההנחה מובלעת שניתן לכמת את איכות המחקרים של חוקרים שונים. האם באמת ניתן לעשות את זה? מהן השיטות המקובלות להעריך אם חוקר מסוים הוא חוקר טוב או לא? הדבר מקבל משנה חשיבות בעולם המדעי המודרני שבו ישנם שיתופי פעולה רבים בין חוקרים שונים וקשה עוד יותר לקבל תמונה מלאה לגבי חוקרים בודדים.

אני אנסה לסקור את השיטות הנפוצות ביותר להערכת חוקרים, כאלו שמשתמשים בהם באופן תדיר, תוך ציון החסרונות והיתרונות של כל שיטה. הקריטריונים שאני אתייחס אליהם נוגעים בעבודה המחקרית בלבד של המרצים. ישנם כמובן קריטריונים אחרים לקבוע האם מכלול עבודתו של מרצה טוב או לא. אפשר למשל לבדוק את איכות ההוראה שלו. הוראה מהווה חלק אינטגרלי של כל חוקר, ויש כאלו שלמעשה מרכזים בה את רוב זמנם (חלק גדול מהאוניברסיטאות בעולם נחשב לאוניברסיטאות לימוד, שבהן הדגש המחקרי קטן). תחומים אחרים שבהם נמדדים המרצים הם כמות כסף שהם מכניסים למחלקה על ידי קבלה של מענקי מחקר שונים, היכולת שלהם להדריך סטודנטים מתקדמים לתיזה ולדוקטורט, וגורמים אחרים. אני בעיקר אתרכז בחוקרים העוסקים במדע (בין אם זה מדעי החברה או מדעים מדויקים). הקריטריונים יהיו נכונים לחלק ממדעי הרוח אבל בחלק מהמחלקות שם יש קריטריונים אחרים, ייחודיים.

אז מהם הקריטריונים למדידת התרומה של חוקר? הקריטריון הראשון והברור מכולם הוא מספר הפירסומים האקדמיים שלו. ככל שחוקר מפרסם יותר, כך התרומה שלו לתחום שלו גדולה יותר. זה נכון מבחינה תיאורטית אבל יש לכך כמה סייגים. ראשית, לא כל הפירסומים שווים זה לזה. יש הבדל מהותי אם מאמר מפורסם בכתב עת יוקרתי כמו Science לבין מאמר המפורסם בכתב עת זניח. לכל דיסיפלינה יש את כתבי העת הנחשבים יוקרתיים יותר וכאלו שפחות. בכלל, בשנים האחרונות ישנה אינפלציה בכתבי עת שרובם לא נחשבים יוקרתיים (לרוב לוקח כמה שנים טובות עד שכתב עת מסוים נהפך לחשוב ויוקרתי). רוב החוקרים יכולים לפרסם את המאמרים שלהם בכתב עת כלשהו, אבל אם כתב העת לא נחשב בתחומם ההשפעה שלו תהיה זניחה. ישנם דירוגים שונים שמודדים את יוקרת כתב העת ואפשרי בהחלט לקחת את זה בחשבון בשיקלול שלנו. מצד שני, לא כל מה שמפורסם בכתב עת ידוע יהיה בהכרח מאמר חשוב. ישנן דוגמאות רבות למאמרים שמפורסמים בכתבי עת פחות חשובים שהייתה להם השפעה ניכרת יותר מאלו שפורסמו בכתבי עת יוקרתיים. בהרבה מקרים, יוקרת כתב העת נובעת ממספר קטן של מחקרים חשובים, בעוד רוב האחרים אינם כאלה.

בעייה נוספת היא שמספר הפירסומים עצמם לא אומר דבר על איכותם. חוקר אחד יכול לפרסם מאמרים רבים בכתבי עת שונים, אבל למאמרים הללו תהיה חשיבות קטנה. חוקר שני יכול לפרסם מספר קטן של מאמרים אבל כל מאמר יהיה פורץ דרך או משמעותי הרבה יותר. כאמור, ככל שכתב העת זניח יותר קל יותר לפרסם בו, והרבה חוקרים מנצלים את זה לפירסומים רבים. ישנם חוקרים רבים שממחזרים אותם רעיונות או מחקרים שוב ושוב ורק מפרסמים אותם בגירסאות שונות בכתבי עת שונים.

כמובן שישנה חשיבות גדולה למי הכותב הראשי של המאמר. מאמר שנכתב על ידי חוקר בודד, נחשב לרוב יותר, ממאמר שבו שיתף פעולה עם אחרים. שיתופי פעולה עם חוקרים אחרים מצד שני, יכולים להגדיל מאוד את כמות הפירסומים. לרוב, מי ששמו מופיע ראשון נחשב למי שהוביל את המחקר בעוד השמות שבאים אחריו נחשבים לשותפים משניים יותר. ישנם חוקרים רבים שמשתפים פעולה עם חוקרים אחרים ככותבים משניים ועושים מזה קריירה שלמה. הם ממעטים לכתוב מאמרים שבו הם הכותבים הראשיים ונהנים להיות כינורות שניים לחוקרים אחרים. ישנם גם כותבים משניים רבים שבקושי תרמו למחקר או לכתיבת המאמר והם תופסים "טרמפ" מסיבות אלו או אחרות. למשל, הוספת שם של חוקר מפורסם למאמר יכולה להגדיל את הסיכוי לפירסומו בכתב עת יוקרתי. חוקרים מפורסמים מרוויחים מכך שהם מגדילים את מספר הפירסומים שלהם בלי להתאמץ יותר מדי. בהנחה ששיתופי הפעולה נעשים בצורה הוגנת, אפשר לבדוק עם מי שיתף פעולה כל חוקר כדי להעריך את מידת החשיבות שלו עצמו.

מדד אחר מאוד מקובל להערכת איכות המחקרים של חוקר מסוים היא לבדוק את מספר הציטטות שהמאמרים שלו צוטטו על ידי חוקרים אחרים במאמרים אחרים. ההיגיון מאחורי המדד הזה פשוט: אם מאמר מסוים חשוב לתחום, סביר שאחרים יתייחסו אליו. מכיוון שהדרך הבולטת להתייחס למאמרים אחרים היא על ידי ציטוט שלהם, אפשר לספור את מספר הציטטות לכל מאמר. תיאורטית זה אכן נשמע מדד אמין ומשתמשים בו בצורה רחבה אבל גם למדד הזה יש מגבלות. ראשית, לא כל מאמר חשוב מצוטט בהרחבה. לפעמים לוקח שנים עד שרעיון מסוים תופס. מטבע הדברים, לוקח לחוקרים אחרים זמן מסוים עד שהם קוראים מאמר מסוים, כותבים מאמר שבו הוא מצוטט, שולחים אותו לפירסום והוא מתפרסם. מכאן שמדד הציטטות הוא מדד טוב לאורך זמן. שנית, ישנם מחקרים שכאשר פורסמו נראו מהפכניים וצוטטו הרבה, אבל עם השנים חשיבותם ירדה והם הופרכו או שהרעיונות שבהם נחשבים ללא רלוונטיים יותר. זה לא בהכרח מעיד על חוסר איכותם, כי פעמים רבות התקדמות מדעית מתרחשת בתגובה לרעיונות שגויים, ועצם ההתמודדות איתם יכולה להיות פריצת דרך מדעית. אפשרות נוספת היא שהמאמר הוא כל כך גרוע, או כרוך בשגיאות חמורות, שהוא מצוטט בתור דוגמא רעה.

בעייה מהותית יותר בנוגע לציטוטים היא שלא בכל התחומים יש מספר שווה של כתבי עת. ישנם תחומים שיש בהם הרבה כתבי עת (למשל, פסיכולוגיה קלינית), וישנם הרבה חוקרים שעוסקים בתחום הזה. מכיוון שכך, סביר שבממוצע, מחקרים יצוטטו שם יותר מאשר בתחומים עם מספר כתבי עת קטן יותר. אחת הבעיות בהקשר הזה קשורה למספר כותבי המאמר. ישנם תחומים מסוימים, למשל רפואה, שבה מקובל שמספר גדול של חוקרים כותבים מאמר משותף. זה מאפשר להם להיות מצוטטים יותר מחוקרים בתחומים שבהם מקובל לכתוב מאמר על ידי כותב יחיד. אחת האפשרויות ליצור אחידות בנושא היא להחשיב ציטוט רק למי שהוא הכותב הראשי או הראשון של המאמר. ככלל, מאמרים המפורסמים על ידי יותר מחוקר אחד זוכים למספר ציטוטים גבוה יותר בממוצע.

בעייה נוספת יכולה לנבוע מזה שיש חוקרים שכתבו מאמר אחד מוצלח מיוחד, בדומה לזמרים של להיט אחד, שמצוטט שוב ושוב, אבל כתבו מספר קטן של מאמרים או ששאר המאמרים שלהם כמעט לא צוטטו. אם נשווה את זה לחוקר אחר שכותב מאמרים בצורה עקבית, אבל שכל מאמר שלו זוכה למספר ציטוטים קטן אבל יציב, נמצא ששניהם יכולים להיחשב לחוקרים לא בולטים מדי בתחומם. אפשר כמובן לחשב את ממוצע הציטוטים לכל מאמר אבל המדד הזה מוטה במיוחד. אם נשווה חוקר שפירסם 10 מאמרים שכל אחד מהם צוטט 100 פעמים כך שיש לו 100 ציטוטים למאמר בממוצע, לחוקר אחר שפירסם 100 מאמרים שצוטטו 100 פעמים כל אחד, ועוד 50 מאמרים שצוטטו 50 פעם, נחשוב שהחוקר השני פחות טוב כי מספר הציטוטים שלו קטן יותר בממוצע.

בהקשר של הציטוטים אפשר גם לנסות לראות איפה הופיעו הציטוטים. במיוחד נחשבים ציטוטים שהופיעו בכתבי עת יוקרתיים אבל גם ציטוטים שמופיעים בספרי לימוד (כמו מבואות למיניהם) מעידים על חשיבות החוקר לתחום. בספרי לימוד אפשר לראות בכמה עמודים מופיע חוקר מסוים (על פי האינדקס), או השטח בסנטימטרים בגוף הטקסט שמוקדש לכל חוקר. המיגבלות של הסתכלות בספרי לימוד די ברורות. נושאים פופולאריים יותר זוכים לכיסוי גדול יותר בספרי לימוד בלי קשר ישיר לתרומתם האמיתית לתחום. גם מחקרים של חוקרים רבים הינם מתקדמים מדי לספרי מבוא ולכן אינם כלולים שם, אבל זה כמובן לא מעיד על חוסר חשיבותם.

דרך נוספת ופחות מסובכת להעריך את עבודתם האקדמית של החוקרים היא פשוט לשאול חוקרים אחרים. למומחים יש יתרון גדול מכיוון שהם יודעים מי נחשב לחוקר טוב ומי לא. כמובן שכמו בכל הערכה אנושית יש בעייה גדולה של סובייקטיביות. מומחים יכולים להעדיף חוקרים שקרובים אליהם בתחומי המחקר בגלל שהם חושבים שהם חשובים יותר או פשוט בגלל שהם מכירים אותם טוב יותר. למומחים יש גם בעייה להעריך חוקרים לא ידועים מתחומים שאינם שלהם.

פרסים אקדמיים היא גם דרך מקובלת להעריך חוקרים. חוקרים מצטיינים מקבלים פרסים שונים על עבודתם. הבעייה פה היא שאין יותר מדי פרסים בכל תחום ולכן קשה להעריך חוקרים שלא קיבלו שום פרס. לתחומים שונים יש גם מספר פרסים שונים וקשה להשוות ביניהם.

באופן כללי, בעוד לא כל המדדים שווים זה לזה, אין מדד אחד שנחשב להכי טוב ובדרך כלל שילוב של כמה שיטות היא הדרך הטובה ביותר להעריך איכות אקדמית. יש תחום שלם שנקרא Scientometrics העוסק בכל צורות המדידה וההערכה של מחקרים אקדמיים. יש מדדים מורכבים הרבה יותר ממה שהזכרתי כאן הכוללים למשל, השוואות בין חוקרים צעירים לוותיקים יותר, או לקיחה בחשבון של מספר שיתופי הפעולה של חוקר מסוים עם חוקרים אחרים. עדיין רחוקה הדרך לגיבוש טכניקה אחידה של "בדיקת איכות" אקדמית, ובפועל מחלקות שונות בוחנות את הנושא בצורות שונות. מה שחשוב הוא לדעת אלו אפשרויות הערכה קיימות, כמו גם היתרונות והחסרונות של כל שיטה. רק כך יוכל כל תחום לבחור את השיטה המתאימה לו.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • מודי  On 26/10/2007 at 9:58 am

    הניתוח מעניין, אבל קשה לי להימנע מהמסקנה שפשוט לא ניתן למדוד את זה, ולכן חייבים לנקוט בגישה השניה – לתת לחוקרים חופש אקדמי.

    האמת היא, שאין יחס ישר בין משכורתו של חוקר ובין איכות המחקר שלו. מדען לא נעשה חכם יותר כשהוא נהיה עשיר יותר. יש מדענים מצטיינים, והם אכן זוכים בפרסים ואין על כך ויכוח. מצד שני, יש מדענים גרועים, שחיים על תהילת העבר, וגם אז אין ויכוח. הם מיעוט קטן למדי, אבל קשה להפעיל סנקציות לגביהם, בדיוק כמו שקשה לפטר כל עובד עם קביעות.

  • אילן  On 26/10/2007 at 10:27 am

    אכן אין יחס ישר בין משכורתו של חוקר ובין איכות המחקר שלו . אולם המערכת היא לא מערכת מבודדת שבה אדם החליט שהוא רוצצה להיות חוקר, ועכשיו צריך להעלות את הרמה המחקרית. המערכת המחקרית צריכה להתמודד עם השוק העסקי על החוקרים הטובים. חוקר טוב בפיזיקה או במדעי החיים שיכול לקבל תגמול כפול או יותר בשוק לא יישאר לעסוק במחקר טהור .

  • ערן  On 26/10/2007 at 2:21 pm

    ובהקשר הזה כמובן שאין מנוס מלהזכיר את האימפקט פקטור הידוע:
    http://en.wikipedia.org/wiki/Impact_factor

  • עמי  On 26/10/2007 at 5:53 pm

    הטכניקות הללו מזכירות מאוד את טכניקות דירוג האתרים במנועי חיפוש. נניח – קודם תוצאות מויקיפדיה ומאתרים שנחשבים אמינים ודרוג לפי כמות ההפניות לאתר באתרים אחרים.

    אולי צריך לבקש מהמתכנתים של גוגל לדרג את המרצים…

    מפתיע, לא? אולי לא בעצם.

  • אף אחד  On 26/10/2007 at 6:56 pm

    מהקריטריונים אין מדידה והתייחסות ישירה לאיכות המחקר והחוקר. כל הקריטריונים הם קריטריונים עקיפים.

    חבל גם שאין התייחסות ישירה לכישוריו של החוקר.

    נדמה שזאת רשימה מאוד אירונית.

  • עמית  On 26/10/2007 at 11:45 pm

    כל המדדים האלה הם בעיקר כמו פז"ם בצבא. מין מדד כזה כדי לעזור לממונים עליך להחליט אם לקדם אותך או לא.
    באמת באמת, כולם מבינים שהמדד הזה לא מודד איכות, ושיותר מכך – ברגע שכולם יודעים שזה המדד – אז כולם מתיישרים לפיו. כלומר המדד הזה הופך להיות למדד שמודד את היכולת של החוקר להתיישר לפי תבנית מסויימת.

    לדעתי, כולם מבינים עמוק בפנים שאין בעצם מדד אובייקטיבי לאיכות מחקרית. לא שעוד לא מצאנו, אלא שפשוט אין.
    וזה לא כי איכות לא קיימת (מחקרית, אמנותית או כל איכות אחרת). בהחלט יש. ויש מחקרים איכותיים יותר ויש איכותיים פחות. אלא כי מושג האיכות הוא אחד מאותם דברים שאי אפשר למדוד אותם במה שגיל יכנה "אופן מדעי".

  • 9460208548  On 27/10/2007 at 12:12 am

    אבל קיימים אנשים שחושבים שהמדע אכן יכול לתפוס את המקום שאלוהים מילא בשבילנו בעבר.

  • עמית  On 27/10/2007 at 12:47 am

    אלוהים לא מילא אצלי שום מקום בעבר וגם לא בהווה. אני לא נוהג להצהיר הצהרות נחרצות לגבי העתיד.

  • אף אחד  On 27/10/2007 at 12:47 am

    קצת ארוך. חוששתני שכותב הבלוג הזה נמנה עם אותם אנשים ש-9460208548 מדברת עליהם. למרבה הצער הוא לא לבד ולא במיעוט.

  • אף אחד  On 27/10/2007 at 12:50 am

    נדמה לי שהיא מתכוונת לזה שאנשים מאמינים במדע באופן דתי. הרציונאליות היא כנראה הדת החדשה ויותר מדי מהמאמינים בה היו נכשלים בקורס מבוא ללוגיקה בכל מוסד שמכבד את עצמו.

  • עמית  On 27/10/2007 at 12:59 am

    בהחלט מתנהל כמו שיח דתי.
    קראתי לאחרונה שני ספרים (על אחד מהם הבטחתי לעצמי שאני אכתוב בבלוג שלי…ברגע שיהיה לי זמן). אחד של ריצ'רד דוקינס the god delusion והשני של edward wilson.
    לכאורה מדובר בספרי מדע פופולרי, אבל בעצם מדובר שני ספרי דת מסיונריים. נהייה לי חום מלקרוא אותם… אבל עדיין אנשים קונים את הבולשיט הזה.
    (רק כדי למנוע אי הבנות – ספרים קודמים של דוקינס, כמו "הגן האנוכי" ו"השען העיוור" הם ספרים מעולים שאין בהם שמץ מיסיונריות, להיפך הם באמת מדגישים את הצד החיובי והטוב של החשיבה המדעית ומומלץ מאד לקרוא בהם)

  • אף אחד  On 27/10/2007 at 1:09 am

    אני מאוד אשמח לקרוא 🙂

    יש הרבה בולשיט שאנשים קונים, בעיקר כשמדובר במדע פופולרי.

  • עמית  On 27/10/2007 at 1:18 am

    אתה ממש צודק. כל שיטות ההערכה על פי פרסומים ממש עובדות כמו pagerank של גוגל ודומיהם… בדיוק היום היתה כתבה על זה שגוגל שינו קצת את האלגוריתם (כנראה באופן לא הגון) ולוושינגטון פוסט למשל ירד הפייג'רנק באופן משמעותי. רוב האתרים שמרוויחים מתנועת גולשים מעוצבים בדיוק כדי שהפייג'רנק שלהם יהיה גבוה. שינוי האלגוריתם יכול להרוס כאלה אתרים.
    אני מנסה לתאר לעצמי מה יקרה אם מישהו ישנה את שיטת ההערכה האקדמית… פתאום יבואו חוקרים, חלקם מצויינים, ויגידו "היי…לא ידעתי… פירסמתי ופירסמתי ופירסמתי ועכשיו זה לא שווה כלום?". קריירות עלולות לההירס.
    למרות שהמדד הזה לא באמת מודד משהו חשוב יש משהו חשוב בהיותו שקוף. אפשר לתכנן לפי זה. למשל לתכנן את הקריירה.
    ולאמריקאים זה נורא חשוב היכולת לתכנן קדימה.
    (ובוא נודה באמת… האמריקאים הם אלה שקובעים היום גם בעולם האקדמי)

  • ערן  On 27/10/2007 at 12:14 pm

    עמי ועמית- כבר נעשו נסיונות ליישם את אלגוריתם הפייג' ראנק (ואלגוריתמים דומים ) על כתבי עת אקדמיים. למשל כאן :
    http://www.arxiv.org/abs/cs.GL/0601030.

    המטרה היא בעצם לדרג את איכות כתבי העת המדעיים. וברגע שהנתון הזה מכומת, לא קשה לחשב דירוג עבור כל חוקר אינדיבידואלי (כלומר, בהתאם לכמות פרסומיו בכתבי העת המדורגים)
    כך או כך, מדובר בעסק סבוך ביותר…

  • עמית  On 27/10/2007 at 5:49 pm

    עניין מוגבל, במובן שלא ברור לי בכלל מה הם מודדים. הם בטח לא מודדים איכות מחקרית.

  • גיל  On 27/10/2007 at 7:36 pm

    אבל בסופו של דבר יש אנשים בשר ודם שעושים את הסינתיזה של כל הנתונים. זה לא שמריצים נוסחה במחשב ומגלים מי הכי טוב. בכל מחלקה ישנה הערכה של החוקרים על בסיס שנתי על סמך כל המידע המתקבל. אפשר למשל לראות על מה היו הפירסומים והאם החוקר עסק במחקר או שמיחזר חומר ישן שלו.

    אגב, נכון שלמספר פירסומים וסוג כתבי העת הם לא מדד אבסולוטי אבל הם עדיין אומרים די הרבה. בכל זאת יש הבדל בין מאמר שהתקבל לסיינס עם אחוזי דחייה קרובים ל100% מאשר לכתב עת שכל מאמר מתקבל אליו. אז פה ושם יש פאשלות, אבל בממוצע אפשר לקבל מדד די אמין בסופו של דבר.

  • עמית  On 27/10/2007 at 8:46 pm

    אני מסכים איתך שזה מדד די אמין….השאלה מה הוא מודד.

  • גיל  On 27/10/2007 at 10:14 pm

    הצלחה אקדמית שמבוטאת בפירסומים. נרצה או לא, פירסומים הם העיקר באקדמיה. אתה יכול לחשוב על רעיון גאוני, אבל אם לא פירסמת אותו הוא כאילו לא קיים. רוב המדדים מתייחסים להיבטים שונים של הפירסום בניסוי לכמת אותו, אבל צריך כמובן גם הערכה אנושית בנוסף.

  • עמית  On 27/10/2007 at 10:53 pm

    המדד הזה מודד הצלחה אקדמית כפי שבימינו אלה נמדדת הצלחה אקדמית (שזה טיעון כמעט מעגלי).

    המדד הזה לא מודד איכות אקדמית. (ואפשר להתווכח עד מחרתיים על המתאם, כן או לא, בין הצלחה ואיכות)

    וגם צריך לזכור שלא תמיד העולם האקדמי חתר ל"פרסום בכל מחיר". חלק מגדולי החוקרים וההוגים פרסמו מעט מאד. לפני מאה שנה בערך ובוודאי שקודם לכך פרסום מאמרים peer-reviewed היתה פחות מקובלת. ובעיקר פרסמו ספרים. חלק מההוגים הגדולים םרסמו 2-3 ספרים וזהו. מבחינה "ההצלחה האקדמית כפי שהיא נמדדת היום" זה כשלון מוחץ.

    אני גם חושב שלא לאורך זמן המדד הזה יישאר. האינטרנט והמדיה האלקטרונית משנים את התמונה. וגם הופך להיות קשה יותר ויותר לפרסם מאמרים חדשניים מכל מיני סיבות…. מה שאומר שלדעתי בעוד כמה שנים הפרסום האלקטרוני, בלוגים אקדמיים (שהיום כמעט לא קיימים) וכד' יחליפו את הפרסום בכתבי עת.
    ואז כל המדדים שציינת לא יהיו שווים כלום, ויהיה צריך למצוא מדדים אחרים.

  • גיל  On 27/10/2007 at 11:05 pm

    מאה ואפילו חמישים שנה. האקדמיה הרי לא הייתה תמיד פתוחה לכולם ולכן לא כל כך תחרותית. יכלת לחשוב על רעיון מסוים ולא לפרסם אותו במשך שנים והוא עדיין היה מיוחס לך (תראה כמה שנים לקח לדארווין לפרסם את מוצא המינים שלו). היום, בהרבה תחומים, אם לא תמהר לפרסם, מישהו אחר יקדים אותך ולכן הפירסומים נהפכו לגורם כל כך מרכזי. זו גם הדרך הכי יעילה להעביר מידע לכמה שיותר אנשים בו זמנית.

    הבעייה היום, בניגוד לעבר, שבגלל שקל כל כך לפרסם באינטרנט מתפרסמים המון שטויות. כתבי עת וpeer review מהווים מסננת מסוימת לטענות מופרכות. איך תבדיל מים השטויות שנכתבות, כל הפסבדו מדע ותיאוריות קונספירציה, ממדע אמיתי? עם זאת, יש היום יותר ויותר כתבי עת שמפרסמים ברשת (חלקם באופן בלבדי) ושמקצרים את זמן הפירסום. יש גם מגמה גוברת והולכת לפרסם מאמרים תמציתיים וקצרים יחסית וכך לפרסם יותר מאמרים בפחות זמן וזו גם מגמה חיובית.

  • אף אחד  On 27/10/2007 at 11:36 pm

    "הבעייה היום, בניגוד לעבר, שבגלל שקל כל כך לפרסם באינטרנט מתפרסמים המון שטויות. כתבי עת וpeer review מהווים מסננת מסוימת לטענות מופרכות. איך תבדיל מים השטויות שנכתבות, כל הפסבדו מדע ותיאוריות קונספירציה, ממדע אמיתי?"

    כמה שזה נכון וכמה שזה אירוני.

  • עמית  On 28/10/2007 at 1:31 am

    שהמסננת הזו היא יותר מדי הדוקה. המון דברים שראוי לפרסם אותם לא עוברים אותה. לא בגלל שהם לא טובים, אלא דווקא בגלל שהם חדשניים מהפכניים ושונים. שהרי כל דבר חדשני זוכה גם במידה מסויימת של חשדנות כלפיו. כשהחשדנות הזו מגיעה מהעורכים של כתבי עת זה עלול להיות בעייתי.
    מערכת כתבי העת האקדמיים טובה, אולי, לפרסום בתקופה של מה שקוהן קורא "מדע נורמלי". שום מהפכה מדעית בשום קנה מידה לא תעבור מסננת של peer review בתחומים שהם אינם מתמטיים ומדוייקים.

  • גיל  On 28/10/2007 at 1:46 am

    הרי לפי ההיגיון הזה לא היו שום התפתחויות מדעיות היום וזה לא ככה. אז נכון שבהתחלה מתייחסים למחקרים בחדשנות ולכן לא כל חוקר אלמוני יכול לפרסם בכתב עת יוקרתי. אתה צריך להרוויח את הקרדיט שלך לאורך זמן, אבל אם אתה עוסק במדע טוב, בלי קשר למהפכנותו, ישימו לב אליך. כפי שכתבתי, אין בעייה ממשית לפרסם היום, יש בעייה לפרסם בכתב עת יוקרתי. עדיף שינויים שיהיו קצת איטיים מאשר חוסר יכולת לסנן טענות כי כמות הזבל שתפורסם בלי כל בקרה היא פשוט אינסופית.

  • עמית  On 28/10/2007 at 3:13 am

    הקרדיט שאתה מדבר עליו הוא אישי. תלוי בחוקר. לא תלוי במחקר. לא תלוי בתוכן.
    אני תוהה מה היה עולה בגורלו של משפט גדל (עבודת הדוקטורט של גדל), או הספר המהפכני של פרסונס בסוציולוגיה structure of social action (גם כן – עבודת הדוקטורט שלו פחות או יותר). בימינו אלה הם לא היו מצליחים לפרסם את זה.
    אני צריך לבדוק איפה איינשטיין פרסם את תורת היחסות הפרטית. אני לא מכיר את ההיסטוריה של הפרסום הזה.

  • גיל  On 28/10/2007 at 3:36 am

    לזה שזה לא רק תלוי בחוקר. בכל מקרה, במקרה שלו די בקלות אפשר לראות שהמשפטים שלו היו נכונים כי מתמטיקה ולוגיקה קל יחסית לבדוק.

    איינשטיין פירסם את 4 המאמרים שלו ב1905 בכתב עת גרמני לפיסיקה. גם אז, למרות יוקרת כתב העת, הוא נתקל בהרבה ספקנות כי התיאוריות שלו עדיין לו היו מוכחות. אגב, גם היום יש אינסוף פירסומים בהרבה כתבי עת מדעיים, איך אתה יכול להבחין מה מחקר טוב ומה לא ביניהם? אל תשכח שרוב המחקרים שנראים מהפכניים בסופו של דבר אינם כאלה. הזמן במקרים הללו הוא קריטי והוא עושה את שלו.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: