על מדע, פסיכולוגיה, והאבולוציה של האונס

מאמר שכתב יהודה בלו תקף את התיזה שהצגתי בדבר הבסיס האבולוציוני לאונס, ובהכללה תקף את הפסיכולוגיה האבולוציונית בפרט ומדע הפסיכולוגיה בכלל. מכיוון שלא ניתן להגיב לפוסטים באתר שלו, אני מגיב כאן בהרחבה. לא אוכל להגיב לכל טענה שהוא השמיע, אבל אני חושב שהוא מעלה כמה נקודות עקרוניות שיש בילבול לגביהן, שעלו בפוסט ההוא ועולים שוב ושוב לגבי פסיכולוגיה, פסיכולוגיה אבולוציוניות ומדע בכלל, וזו הזדמנות לענות לכולם בצורה מסודרת. אני לא מכיר את מר בלו, ואני דווקא מאוד מעריך את הכתיבה שלו בנושאי מדע שונים (לצערנו אין יותר מדי בלוגים בענייני מדע ברשת), ולכן הכתיבה שלי אינה אישית נגדו אלא עקרונית. אני בהחלט חושב שההערות שלו נובעות מחוסר הבנה של כמה נושאים שהוא מדבר עליהם ואני אנסה להבהיר את הנושאים הללו עד כמה שניתן.

הערות תיאורטיות על פסיכולוגיה

במאמר שכתב לא מזמן בכתב העת סיינטיפיק אמריקן, מתייחס מייקל שרמר לתופעה שנראית בעיניו משונה למדי. רוב האנשים נוטים לחשוב שהמדעים המדויקים (מה שקרוי Physical Sciences) הכוללים בתוכם פיסיקה, כימיה, וכו', הם מדעים "קשים" (Hard Sciences). המדעים הביולוגיים נחשבים למדעים "בינוניים", ומדעי החברה נתפשים כמדעים "קלים" או "רכים" (Soft Sciences). למעשה, הוא טוען, שזה בדיוק להיפך. כשאנחנו מדברים על מדעים "קשים" אנחנו לרוב מתכוונים שמאוד קשה לפתור משוואת דיפרנציאליות חלקיות, או להבין את תורת הקוונטים. מצד שני, ההיסקים הסיבתיים קלים יחסית כי הם תחומים בתוך מערכות ייחוס מובחנות היטב, שכוללות מספר קטן של משתנים. לעומת זאת, לבדוק את ההשפעות של מערכות אקולוגיות גדולות על ההתחממות הגלובלית, כולל בתוכו מספר עצום של משתנים שהיחסים ביניהם לא תמיד ברורים. אבל אפילו מודלים של מערכות אקולוגיות או מחקרים ביולוגיים נחשבים לפשוטים יחסית בהשוואה למחקרי מוח או ניסיון לבנות מודלים של חברות אנושיות. מהבחינה הזו, הרבה יותר מסובך לחקור בני אדם, כי כמות ההשפעות והאינטרקציות שהם עוברים עם אנשים אחרים ועם הסביבה, גדולים מאוד וזה מה שהופך את מדעי החברה, אליבא דשרמר, למדעים הקשים דווקא.

הטענה שמדעי החברה בכלל, אינם מדעים "אמיתיים" קיימת כבר מראשית ימי מדעי החברה. מה שמעניין הוא שאת הטענות הללו תשמעו רק לעיתים נדירות ממי שעוסק במדעים "הקשים" לכאורה או מדעי הביולוגיה לסוגיהם. הם הראשונים שיצביעו על כך שהרבה יותר קל להבין את העולם הפיסי שמסביבנו מאשר בני אדם. אם הפסיכולוגיה נדמית לפרקים מסובכת או כזו שקשה להבינה, הסיבה העיקרית לכך היא שבני אדם קשים להבנה ולכן מאוד קשה לחקור אותם.

בלו טוען שהוא מתייחס לפסיכולוגים כאל רופאי אלילים. זוהי טענה שכיחה (בגירסאות שונות שלה) אבל שגויה ברובה. הרבה מאוד אנשים סבורים שכאשר מדברים על פסיכולוגיה מתכוונים לפסיכולוגיה קלינית או לפסיכותרפיה כלשהיא. רוב הסטודנטים שהולכים ללמוד פסיכולוגיה מכירים רק את התחום של פסיכולוגיה קלינית ורוצים להיות מטפלים. מספר המקומות המצומצם לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית והתחרות החריפה שחווה כל סטודנט לפסיכולוגיה בלימודי התואר הראשון, רק מעצימים את המיתוס הזה. אבל פסיכולוגיה היא הרבה מעבר לטיפול ולמעשה רוב הפסיכולוגים אינם עוסקים בטיפול. ישנם תתי תחומים רבים אחרים בפסיכולוגיה: קוגנטיבית, אבולוציונית, חברתית, התפתחותית, משפטית, תעשייתית, נוירופסיכולוגית ועוד. במקרים רבים, התחומים הללו כה מובחנים זה מזה, כה שונים זה מזה בהנחות היסוד שלהם, בשיטות המחקר שהם נוקטים ובגישה שלהם לבני אדם, שקצת קשה לראות אותם דרים בכפיפה אחת. אני בהחלט מסכים שיש תחומים מסוימים שאינם מדעיים כמו תחומים אחרים, וחלקים נרחבים של הפסיכולוגיה הקלינית בראשם. אבל מכאן ועד להסקת מסקנות מרחיקות לכת לגבי הפסיכולוגיה בכלל, רחוקה הדרך.

בדיוק באותה מידה, שגויה המחשבה שהפסיכולוגיה אינה ניתנת להפרכה. אכן, פופר במאמרו המפורסם על מדע והפרכות, הראה עד כמה אי אפשר להפריך את הפסיכואנליזה, אבל הפסיכואנליזה היא משהו מאוד שולי בפסיכולוגיה המודרנית ולחלוטין אינה מייצגת את פני הדיסיפלינה. תיאוריה טובה עוסקת בהתאמת הממצאים הקיימים לתיאוריה וביכולת ניבוי. החלקים המדעיים של הפסיכולוגיה, ובכללן הפסיכולוגיה האבולוציונית, עוסקות בניבויים שונים של התנהגויות אנושיות על פי מודלים שונים. מחקרים בפסיכולוגיה קוגנטיבית למשל, יכולים להביא לניבויים מאוד מדויקים. חוקרים בפסיכולוגיה בתחומים שונים, משנים ומתאימים את התיאוריות שלהם בהתאם לממצאים שעולים מהמחקרים שלהם, בדיוק כמו שחוקרים בתחומים מדעיים אחרים משנים את התיאוריות שלהם.

מדע הפסיכולוגיה

אני בהחלט מסכים עם בלו עם הניתוח שלו לגבי קיומה או אי קיומה של הנפש. למעשה, מחקרים מודרניים בנוירופסיכולוגיה מגיעים למסקנה דומה, שהנפש הינה תוצר של תהליכים כימיים וחשמליים ואינה עומדת בפני עצמה, בנפרד מהגוף או מתהליכים אחרים במוח. הגדרת המושג "נפש" מאוד בעייתית, ואלא אם כן אתם עוסקים בפסיכואנליזה או בנגזרותיה, סביר שלא תתקלו בשום הגדרה משביעת רצון, או בכלל בהתייחסות רצינית אליה, כזו שתהווה בסיס לתיאוריה פסיכולוגית כלשהיא. אין לנו כלל צורך במושג "נפש" על מנת לנסות ולהסביר התנהגויות של בני אדם, מכיוון שאנחנו יכולים להסתכל ישירות על התנהגויות של אנשים, ולנסות להסיק על המניעים שלהם, רגשותיהם וכו' בלי לדעת שום דבר על קיומה או אי קיומה של הנפש.

זה מוביל אותי לטענה כי חייבים לעשות רדוקציה להתנהגויות של בני אדם לרמה של ירי נוירוטרנסמיטרים, או לרמת התא הבודד (או חומצות אמינו או מה שלא תהיה יחידת הניתוח הכימית או הביולוגית הבסיסית שלכם) על מנת לקבל הסבר אמיתי להתנהגות מסוימת. אני בהחלט לא שולל מחקרים ביולוגיים הבודקים את הקשר בין התנהגויות שונות ומנסים למצוא את אבני היסוד הכימיות והביולוגיות שמניעות אותן, אבל זו רק דרך אחת לנסות ולהסביר התנהגויות אנושיות ובהחלט לא היחידה. פעילות אנושית נעשית ברמות שונות, ואם אנחנו רוצים להסביר התנהגות מסוימת אנחנו צריכים להסתכל על ההקשרים השונים שבהן היא באה לידי ביטוי, כשכל הסבר כזה משלים ומוסיף להסברים אחרים. זה גם משנה מאוד על איזו שאלה אנחנו מנסים לענות, בדיוק כמו שמראה הדוגמא הבאה.

נניח שאתם בלשים במשטרה והמשימה שהוטלה עליכם היא לפתור תעלומת רצח. אתם יכולים לשאול את השאלה הכללית, למה אדם פלוני נרצח? התשובות האפשריות לשאלה הזו תלויות ברמה שבה אנחנו רוצים שהשאלה תיענה. האם אנחנו מתכוונים לאיזה נשק הרג את האיש? נניח שהתשובה היא אקדח, אבל אז נשאלת השאלה איך האקדח גרם להרג, והתשובה תהיה שכדור שנורה ממנו חדר לליבו של הקורבן. אבל למה כדור שחודר ללב גורם להרג? וכך אנחנו יכולים להמשיך ולשאול עוד ועוד שאלות ברמת פרטנות גוברת והולכת. אבל ככל שנרד יותר ויותר למנגנון המכאניסטי הביולוגי שגרם למוות, נתרחק יותר מהעבודה המשטרתית שלנו כי התשובות שנקבל לא רלוונטיות ולא עוזרות לנו למצוא את הרוצח. מצד שני, אפשר לצעוד בכיוון ההפוך, ולשאול את שאלת ה"למה" ברמות ניתוח כלליות יותר. כך נוכל לתהות, למה מישהו היה מעוניין ברצח של פלוני? אולי בגלל שהיו ברשותו דברי ערך שהרוצח חפץ בהם. אבל למה הרוצח היה צריך לרצוח בשביל לקבל את אותם דברי ערך? בגלל שבחברה שלנו יש דגש גדול מדי על צבירת משאבים חומריים, וקל לפושעים להשיג אקדחים ורובים, וכו' וכו'. אפשר להרחיב את השאלה "למה" כך שתהיה רחבה ביותר, אבל מהר מאוד אנחנו מגיעים לשאלות שלא תורמות לנו דבר למציאת הרוצח.

הדוגמא לעיל באה להראות שיש רמות שונות של הסברים וסיבתיות במחקרים במדעי החברה בכלל ובפסיכולוגיה בפרט. זה מה שהופך אותם לכל כך מרתקים וכל כך מעניינים למחקר. אפשר לענות על אותה שאלה בצורות שונות שכולן תהיינה נכונות וכולן תשפוכנה אור על התופעה הנבדקת. אפשר לחקור התנהגות בני אדם ברמה ההורמונלית, אפשר לחקור אותה ברמת ההשפעות הסביבתיות על האדם, ואפשר לחקור אותה על פי עיצוב ההתנהגות לפי הברירה הטבעית והמינית. כל אחת מהחקירות הללו לגיטימית באותה מידה, והתנהגויות שונות יהיו שילוב של כל ההסברים, אם כי לא תמיד לכל ההסברים יהיה אותו התוקף.

המדעיות של הפסיכולוגיה אבולוציונית

ראשית, אני מסכים לחלוטין עם בלו שעיסוק בפסיכולוגיה בלי ידיעת ביולוגיה ובעיקר אבולוציה הוא עיסוק נאיבי ומאוד חלקי. אבל הטענה של בלו שאין שום קשר בין מדע האבולוציה לפסיכולוגיה האבולוציונית היא יותר מתמוהה. כל מי שקורא את הבלוג הזה, בין אם הוא מסכים אם התיאוריות המוצגות כאן או לא, יכול לראות את הקשר הברור לאבולוציה ואיך היא משמשת להסברים של ההתנהגות האנושית. הפסיכולוגיה האבולוציונית היע בהחלט דיסיפלינה נפרדת מהאבולוציה מכיוון שהפסיכולוגיה האבולוציונית אינה עוסקת רק באבולוציה. התחום עוסק בהשלכות האבולוציוניות להתנהגות בני אדם, לרגשות שלו וכו'. למעשה, רבים מהעוסקים בתחום הינם ביולוגיים, ואחד ממקימי התחום, אדוארד וילסון, הוא ביולוג שהניח בספרו "סוציוביולוגיה" את היסודות לפסיכולוגיה האבולוציונית. הכנסת המונח "אבולוציה" ב"פסיכולוגיה אבולוציונית" באה לומר בפירוש, שבני אדם הם גם תוצר של ברירה טבעית, ולא רק השפעות תרבותיות משפיעות על התנהגותם.

נחזור שוב לטענה שהפסיכולוגיה האבולוציונית אינה מדע, אלא פסבדו מדע ושלל כינויים אחרים שכה חביבים על מבקרי הפסיכולוגיה האבולוציונית. על פי הפסיכולוגיה האבולוציונית והתיאוריה המיחשובית של המוח, המוח האנושי מורכב ממודולים (בדומה למחשב, רק שהם כמובן לא מובחנים כמו הרכיבים במחשב), שנובעים מאדפטציות שונות. אם מסכימים שבני אדם הם תוצר אבולוציוני, אי אפשר להכחיש שגם המוח האנושי נוצר על ידי תהליכים אבולוציוניים ונשאר רק לשאול מהם אותם תהליכים ואיך בדיוק הם משפיעים עלינו כבני אדם. לכן, מי שמקבל את האבולוציה כמדע, יש לו בעייה רצינית לשלול את הפסיכולוגיה האבולוציונית והוא צריך להראות שהמוח האנושי שונה בצורה מהותית או נוצר בדרך אחרת לגמרי, מאשר שאר חלקי גופנו או שהתהליכים האבולוציוניים שהפכו אותנו להומו סאפיינסים שונים מהותית מהתהליכים שעיצבו את שאר החיות. בהקשר הזה, הסינתיזה המודרנית נמצא בלב הקונצנזוס המדעי, ובעוד יש הכרה בתסחיפים גנטיים (Genetic Drift) ככוח אבולוציוני, המשקל שלהם באבולוציה נחשב זניח.

חשוב לזכור שהפסיכולוגיה האבולוציונית בדיוק כמו האבולוציה הינה מדע היסטורי. בניגוד למה שרבים חושבים, אין זה הופך אותם למדעים "נחותים" יותר ביחס למדעים אחרים. האמת שהדיון הזה מיותר לגמרי מכיוון שאין דיכוטומיה ברורה בין מדעים היסטוריים לבין מדעים לא היסטוריים. אפשר לראות את כל המדעים על רצף ממדעים א-היסטוריים (למשל, פיסיקה), למדעים היסטוריים לגמרי כמו אסטרופיסיקה ופאליאונתולוגיה. משום מה, לאף אחד אין בעייה עם זה שהמדעים הללו נחשבים להיסטוריים (אפשר גם להוסיף את הגיאולוגיה בהקשר הזה), ואף אחד לא תוקף אותם על "חוסר מדעיותם". מהבחינה הזו, אבולוציה ופסיכולוגיה אבולוציונית נמצאים איפה שהוא על הרצף הזה שבין מדעים א-היסטוריים למדעים היסטוריים. מצד אחד, מחקרים בתחומים הללו כוללים מניפולציות ניסוייות בבני אדם וחיות אחרות מה שמאפשר ללמוד עליהם בצורה ישירה, ומצד שני, הם מתבססים במידה רבה על העבר ועל ההיסטוריה האבולוציוניות שלהם.

קארול קללאנד, פילוסופית של המדע, כותבת בדיוק על הנושא הזה. הדברים הבאים מבוססים על המאמר הזה שלה. היא מבחינה בין מה שהיא קוראת לו Predictive Science, למשל פיסיקה, לבין מה שהיא קוראת לו Postdictive Sceince, שהאבולוציה והפסיכולוגיה האבולוציונית יפלו תחת ההגדרה שלו. מה ההבדל ביניהם? Predictive Science הוא מדע שניתן לנבא מראש תוצאה של מעשה מסוים. חישבו על הדוגמא הבאה: נניח שאנחנו מנבאים שקצר חשמלי יוביל לשריפה בבית. זהו ניבוי סביר, אבל הוא תלוי בהרבה גורמים אחרים שצריכים להתרחש בו זמנית על מנת שהוא יהיה נכון. לו מספיק שיתרחש קצר חשמלי, אלא שצריך שיהיו חומרים דליקים לידו, או שלא יופעלו ממטרות שימנעו כל אפשרות לשריפה וכו'. גורם אחד בלבד אינו מספיק לגרום לתוצאה המנובאת. אם זו הייתה השערה מדעית, היינו צריכים להבהיר מראש תחת אלו תנאים בדיוק יכולה להתחולל שריפה כתוצאה מקצר חשמלי. רק בגלל ששריפה לא התרחשה, אין זה אומר שקצר חשמלי אינו גורם לה, כי יכולים להיות גורמים ספציפיים שפועלים שלא תהיה שריפה. זו הסיבה שבכל מדע ניסויי חייבים להגדיר את התנאים בצורה מדויקת, ולהיות מאוד זהירים לגביהם. ללא הזהירות הזו, גורמים אחרים יוכלו להסביר את מה שקרה בפועל. ה"מחיר" של חיזוי עתידי שכזה הוא שאנחנו יכולים לצדוק בחיזוי רק תחת מגבלות חמורות למדי. ללא המגבלות הללו יהיה לנו קשה להגיע למסקנה נחרצת של מה גרם למה, והניבוי יהיה פחות מדויק.

עכשיו חישבו על דוגמא אחרת שמגיע ממה שהיא קוראת לו Postdictive Science. נניח שכדורגל פגע בחלון בבית שלכם ושבר אותו. אתם מגיעים הבייתה ורואים זכוכית מנופצת על הריצפה, או את הכדור עצמו בתוך הבית ויודעים שהוא לא יכל להיכנס לשם בשום דרך אחרת. אתם יכולים לשער, מה התרחש בבית במידה גבוהה של וודאות. המצב הנוכחי נובע ממשהו שקרה בעבר ומאוד דומה לעבודת בילוש בסיגנון שרלוק הולמס, שבעזרת מספר קטן של רמזים, יכול להגיע למסקנות מרחיקות לכת לגבי העבר. זה מקור הפרנסה של בלשי משטרה, ארכיאולוגים, אסטרונומים וגם פסיכולוגים אבולוציוניים.

ההבדל העיקרי בין שני המקרים שתיארתי, הוא שבמקרה הראשון אנחנו מנסים להגיע מהסיבה לתוצאה, בעוד שבמקרה השני אנחנו מסיקים על הסיבה אחרי שראינו את התוצאה. האירוניה של הניתוח של קללנד היא, שמבחינות רבות, הסקת המסקנות ב-Postdictive Sciences קלה יותר מאשר ב-Predictive Sciences. מבחינות רבות אם כך, המדעים ההיסטוריים עולים על המדעים הלא היסטוריים ביכולת הסקת המסקנות שלהם. אבל כאמור, רוב המדעים הם עירוב של שני סוגי המדע הללו וההבחנה ביניהם די מלאכותית.

האם הפסיכולוגיה האבולוציונית ניתנת להפרכה?

כתבתי כבר על הנושא הזה בעבר (פה וכאן) ואני אחזור על זה שוב מזווית קצת שונה. אני מניח שרוב האנשים אינם סבורים שכל הפסיכולוגיה הינה פסבדו מדע כפי שמשתמע ממה שיהודה בלו כתב, ושהם מבינים שיש חלקים מסוימים בפסיכולוגיה שהינם מדעיים יותר וכאלו שהינם מדעיים פחות.

כעת, הבה נסתכל על טענה שעולה שוב ושוב והיא שהפסיכולוגיה האבולוציונית "מתאימה" את עצמה לנתונים ולכן לא ניתנת להפרכה. האנלוגיה הבאה תסביר למה הטענה הזו מופרכת מיסודה. נניח שלא היו קיימים הסברים אבולוציוניים בכלל וכל ההסברים היו תרבותיים-חברתיים. עכשיו, בואו נסתכל על הטענה כאילו האלימות בחברה נובעת מסרטים ותוכניות אלימות בטלביזיה. אפשר לערוך ניסויים שונים, לבצע תצפיות ולהגיע למסקנות כלשהן. נניח שהתיאוריה הזו הופרכה מסיבה כלשהיא (למשל, מצאו שמדינות שבהן כמות שעות הצפייה בטלביזיה נמוכה אצלן, סובלות מרמות אלימות דומות למדינות שכמות השעות הממוצעת של צפייה בטלביזיה גבוהה). מה עושים עכשיו? האם נטען שאין שום הסבר לאלימות בחברה? כמובן שלא. מה שנעשה הוא למצוא הסברים חברתיים חלופיים לאלימות. האם זה אומר שההסברים החברתיים לאלימות אינם ניתנים להפרכה? גם זה לא נכון, מכיוון שאנחנו מחליפים הסבר חברתי אחד באחר. אם כך, מדוע סבורים שאם הסבר אבולוציוני מסוים נמצא לא תקף, ואנחנו מעלים תיאוריה אבולוציונית חלופית, אין זה נחשב מדעי או לא ניתן להפרכה? בהחלט יתכנו הסברים אבולוציוניים שונים לאותה תופעה שמתחרים זה בזה. בהקשר של האונס למשל, ההסברים הללו כללו מצד אחד את התיאוריה שאונס הינו אדפטציה, ומצד שני שאונס הוא תוצר לוואי של המיניות האנושית. אבל אין זה מחייב שאלו יהיו ההסברים היחידים. אם חושבים למשל על הסבר ללמה גברים מעדיפים בלונדיניות, אז אפשר קודם כל לברר אם זה בכלל נכון. אם זה אכן כך, יכולות להיות מספר סיבות אבולוציוניות או לא אבולוציוניות לתופעה. יתכן שבלונדיניות הן בעלות גן רצסיבי ומגדילות את הביטחון שיש לאבות באבהותם, יתכן שבלונד גורם למראה צעיר שמועדף על ידי רוב הגברים, אולי בלונדיניות מועדפות רק במקומות שהבלונד לא נפוץ וכו'. כל אחת מהתיאוריות הללו יכולה להיבדק בפני עצמה. ברגע שמקבלים את העובדה שצריך לקחת בחשבון הסברים אבולוציוניים לכל תופעה (גם אם אין הכרח שהם יהיו נכונים), ניתן לבדוק אותם על פי אמות המידה המקובלות במדעי החברה, ולראות עד כמה הממצאים תואמים לאותה תיאוריה או לא. נראה כי רבים ממתנגדי הפסיכולוגיה האבולוציונית עושים את זה מטעמים זרים ולא מדעיים, בגלל סוג ההסברים שהיא נותנת שפשוט יוצר אי נוחות אצלם, או שהם מפרשים אותם בצורה לא נכונה (למשל, המחשבה שאם יש הסבר אבולוציוני אז אין לאנשים בחירה), הדבר בולט במיוחד בהסברים הקשורים לאונס.

הבסיס האבולוציוני לאונס

הפוסט על האבולוציה של האונס גרר כצפוי תגובות רבות והפך מהר מאוד לפוסט הנקרא ביותר מכל הפוסטים שפירסמתי בבלוג. כמה וכמה כותבים התייחסו לרשימה ברשת לפני שיהודה בלו כתב את הרשימה שלו, לרוב תוך סילוף עובדות בסיסיות. אני לא רוצה להתייחס שוב לכל הטענות שעלו כי נראה לי שהפוסט עצמו והדיון שאחריו עונים על רובם, אבל כן הייתי רוצה להתייחס לכמה עניינים עקרוניים שעלו בעקבותיו וחלק מהם באים לידי ביטוי בתגובה של בלו.

ראשית, לאנשים פשוט לא נוח ולא נעים לשמוע שלאונס יש בסיס אבולוציוני. עצם השלילה הגורפת של הסברים אבולוציוניים, עוד לפני שאפילו בחנו אותם, מבטלת כל אפשרות לדיון מדעי לגיטימי. אפשר לראות את זה בבירור על ידי ביקורות לא רלוונטיות, כזו שמעוותת או מגחיכה את הטיעונים האבולוציוניים, וגובלת בחוסר יושר אינטלקטואלי. חוסר הנוחות הזו מובן ברמה הבסיסית שלו, אבל לא מוצדק כשיורדים לעומקו. לא חשוב כמה פעמים אני ואחרים נחזור על המשפט "הסברים אבולוציוניים לאונס אינם מצדיקים אותו או לא כופים על שום אדם לאנוס כך שהוא יכול לטעון שאין לו שליטה על הדחפים האבולוציוניים שלנו", אנשים ימשיכו, לא בחכמה יתרה יש לציין, לחשוב כך. רוב מוחלט של הביקורות לא היו על הנתונים עצמם אלא על ה"חוצפה" כביכול להעז ולהעלות שיש לאונס בסיס אבולוציוני מוצק. מכאן, שהדיונים סביב האבולוציה של האונס לא עוסקת כמעט במדעיות של הטיעון, אלא בפרשנות שלה וזה סימן רע מאוד לחוסר מדעיות בניסיון שגובל בסתימת פיות מדעית. מה לעשות, שהפסיכולוגיה האבולוציוניות כמו תחומים אחרים במדע, מעלים פעמים רבות טענות שאינן מסתדרות עם תפישות עולם מסוימות או לא נוחות לשמיעה. גדולתו של המדע היא דווקא בחתירה נגד הזרם וביכולת לומר דברים נכונים גם אם הם לא פופולאריים.

שנית, וכאן אני מתייחס בצורה ספציפית לתגובה של בלו, חשוב להבין למה בדיוק מתכוונים כשמדברים על הסבר אבולוציוני לאונס. המהות של הסבר אבולוציוני לאונס היא שאונס, בחלקו הגדול, הוא מעשה מיני לשם יחסי מין. מכיוון שמין מהווה חלק אינטגרלי מהאבולוציה, או ליתר דיוק מהברירה המינית, הסברים לאונס שכוללים מין יהיו בהכרח הסברים אבולוציוניים. על מנת להפריך את ההסבר האבולוציוני, צריך להראות שאונס מתרחש בלי קשר למיניותם של בני האדם, ולהעמיד אותה מול טענה אחרת, למשל שאונס הוא מעשה שנועד ליצור אלימות לשם אלימות.

על מנת להראות שלאונס יש קשר למין, הועמדו במבחן השערות שונות שבדקו את הניבוי האבולוציוני בקשר למאפיינים שונים של האונס. כך למשל, ניתן לצפות שנאנסות יהיו ברובן בגיל הפוריות וזה בדיוק מה שהנתונים מראים. נכון, לא כל הנאנסות בגיל פוריות, יש ילדות מתחת לגיל הפוריות ויש גם נשים בגיל שלאחר הפסקת הווסת. אבל רוב הנשים כן בגיל פוריות וזה משהו שהתיאוריה האבולוציונית מנבאת, ותיאוריות אחרות לא. אם למשל, הייתה נכונה התיאוריה של האונס כמעשה אלימות לשם אלימות, היינו מצפים שתהיה התפלגות אקראית של נאנסות בכל הגילאים ולא כך הוא. מעבר לכך, היה הרבה יותר סביר לא לאנוס נשים צעירות שנמצאות בשיא כוחן הפיסי (ולכן יכולות להתנגד לאונס ביתר יעילות) ויותר נשים מבוגרות שאינן יכולות להגן על עצמן. לא רק זה, היה הרבה יותר הגיוני לאנוס נשים מבוגרות יותר גם מכיוון שנשים כאלו הינן בעלות כוח פוליטי רב יותר, או נמצאות בעמדות בכירות יותר בחברה, וכך להביא להשפלת המין הנשי בצורה הרבה יותר יעילה. אם נחקור יותר לעומק, תעלה השאלה למה בכלל לאנוס נשים ולא להכות אותן או לרצוח אותן? אונס הוא מעשה הרבה יותר מסוכן לאנס מאמצעי אלימות אחרים, כי הוא דורש תיכנון גדול יותר, לוקח זמן רב יותר, וקשה הרבה יותר לביצוע. ועדיין, מעשי האונס נפוצים למדי.

וכאן אני מגיע לנקודה הקריטית ביותר, זו שכנראה גורמת לבילבול הגדול יותר ולפירושים המוטעים לגבי האונס. ההבדל בין הסברים מקורבים להסברים אולטימטיביים. בלו מיין את מעשי האונס בצורה שרירותית ביותר לשלוש קטגוריות עיקריות. אני באמת לא יודע על סמך הוא בדיוק קבע שאלו הצורות המרכזיות של האונס (בולט במיוחד המחסור בקטגוריה של אונס בגלל רצון למין, שהיא לב ליבו של ההסבר האבולוציוני), אבל זה לא ממש רלוונטי. ישנן הרבה מאוד סיבות או תירוצים שאנסים ולא אנסים ישמיעו לשכיחותם של מעשי האונס. הבחורה התלבשה בצורה פרובוקטיבית מדי, היא הייתה נחמדה ופתאום התחילה להתנגד, וכו' וכו'. הסיבות הללו לא ממש חשובות כי הן עוסקות בהסברים מקורבים. הסברים מהסוג הזה הינם ארציים, ברמת מודעות גבוהה של האנשים ונובעים בהחלט מההיסטוריה האישית של כל אחד ואחד, כמו גם ממאפיינים חברתיים ותרבותיים שונים. לכל אונס ספציפי אפשר למצוא סיבה ייחודית רק לו. השאלה המרכזית היא, האם מכל מעשי האונס עולה תמונה מסוימת שמתאימה לניבויים האבולוציוניים או לא? בהקשר של האונס התשובה היא חד משמעית כן, מסיבות שפירטתי בפוסט המקורי.

למה הדבר דומה? תחשבו על אנשים שאוכלים ג'אנק פוד. איש אחד יכול לאכול ג'אנק פוד כי הוא נסע ברכב שלו וראה חנות של מקדונלדס בצידי הדרך שמשכה את תשומת ליבו. אדם אחר ראה פירסומת בטלביזיה ונהייה רעב, אדם שלישי לא היה רעב במיוחד, אבל כשראה את חברו אוכל נהייה גם הוא רעב. כל אחת ואחת מהסיבות הללו הן סיבות מקורבות או מצביות. אף אחד מאותם אנשים לא היה מודע לסיבות האבולוציוניות העמוקות יותר, שהן הסיבות האולטימטביות. בהקשר של ג'אנק פוד, הסיבה האולטימטיבית הבולטת ביותר היא נטייה לאכול מאכלים רווי שומן ועשירים בקלוריות, מכיוון שבתקופות קדומות מאכלים כאלו היו נדירים. פיתחנו מנגנון שמורה לנו לאכול כמה שיותר אוכל עשיר כשאנחנו רואים אותו כי מי יודע מתי יהיה אוכל כזה בקרבתינו שוב. אבל כשאנחנו בוחרים אוכל אנחנו בכלל לא מודעים למנגנון הזה ועם זאת, זהו מנגנון רב עוצמה שמניע אותנו. הסיבות הספציפיות שיגרמו לנו לעשות מעשה מסוים הן תלויות הקשר וייחודיות לכל אדם. הגמישות האנושית גדולה מאוד (תוצר של מוח גדול), וכך גם האינטרקציות עם הסביבה רבות מספור. לכן כל ניסיון לנתח את האונס על פי סיבות מצביות, או לנסות לבודד את המשתנים שמשפיעים של התנהגות אדם מסוים באופן ספציפי, נדון מראש לכישלון. אבל כאשר מסתכלים על התמונה הרחבה (בהקשר של אונס התפלגות הגילאים של האנסים למשל, או הכאב הפסיכולוגי של הנאנסת במעשי אונס שונים) נותנת לנו תמונה כללית ומדויקת יותר של התופעה.

בלו שואל שאלה טובה מאוד, אם קיים בסיס אבולוציוני לאונס מדוע אין תופעת האונס נפוצה כל כך? ראשית, אין זה בהכרח נכון. בתרבויות שונות (ויש שיאמרו גם בתרבות המערבית) מעשי האונס נפוצים למדי. שנית, וזו הנקודה המרכזית, אנשים לא פועלים בחלל ריק כרובוטים אוטומטיים. אנשים יכולים לעשות את שיקולי העלות מול תועלת (בצורה מודעת או לא מודעת) ואם לאונס יש מחיר גבוה מדי אז מעשי האונס יפחתו. ידועות תרבויות מסוימות שאונס אינו נחשב לעבירה חמורה מדי ובתרבויות הללו האונס שכיח יותר מתרבויות שבהן יש נורמות מוסר אחרות ואמצעי אכיפה קפדניים יותר. בתקופות שבהן הסנקציות הממסדיות חלשות או לא קיימות, יגברו מעשי האונס והפשיעה בכלל (למשל, בעת מלחמה). אין גם צורך ב"גן אונס" מיוחד כנרמז, כי אם אונס הוא תוצר לוואי של רצונם של גברים בכמה שיותר פרטנריות מיניות, אז מספיקה האדפטציה של גברים לגיוון מיני על מנת להסביר מעשי אונס. בדיוק כמו שלא נחפש גנים מיוחדים שפועלים בזמן דייט ומדרבנים את הגברים לחפש מין כמה שיותר מהר, כך אין לנו צורך ב"גן האונס". המוח האנושי מספיק גמיש כדי להתאים את עצמו לסיטואציות חברתיות שונות, ומספיק גמיש בשביל לפתח אסטרטגיות מיניות למצבים ספציפיים.

לסיכום, הדוגמא של האונס באה להדגים לא רק מהו הבסיס האבולוציוני של האונס, אלא גם שהתיאוריה האבולוציונית לאונס, ובהשאלה כל תיאוריה בפסיכולוגיה האבולוציונית, היא ברת הפרכה על פי כל קריטריון מדעי מקובל. בשביל להראות שלאונס אין מרכיב אבולוציוני צריך להראות שלאונס אין שום קשר למין במובן הבסיסי ביותר של יחסי מין. אפשר להראות את זה במישורים שונים שמתייחסים לאנסים עצמם כמו גם לנאנסות. למשל, אפשר להראות שגיל הנאנסות לא קשור לגיל הפוריות, שמעשי האונס לא מערבים לרוב מגע מיני וגינלי מלא, או שהאלימות הפיסית שמעורבת במעשי אונס דומה לאלימות בפשעים אחרים. מה לעשות, שהנתונים מראים בבירור אחרת, וכל עוד לא יהיו נתונים אחרים צריך יהיה לחשוב שלאונס יש בסיס אבולוציוני. אין זה כמובן אומר שאונס הוא בהכרח אדפטציה. יותר סביר שהוא תוצר לוואי של ברירה מינית. כמו כן זה לא שולל הסברים אחרים משלימים או אפילו טובים יותר למעשי אונס ספציפיים (למשל, פדופיליה). ועדיין, כשמסתכלים על מכלול העדויות, ועל מהות ההסברים האבולוציוניים, ההסבר האבולוציוני עדיין מהווה מרכיב מרכזי בהסבר של האונס.