סינסתזיה – איך נשמע כחול ומה הטעם של ריבוע?

איך הייתם חשים אם בכל פעם שהצליל דו דיאז היה מתנגן לו, הייתם רואים את הצבע כחול, וניגון של כל צליל היה מעלה במוחכם צבע שונה? כשהיו אומרים לכם מספר כלשהוא, הייתם רואים אותו בצבע מסוים, אותו צבע כל הזמן? כל פעם שהייתם רואים צורה מסוימת, ריבוע, עיגול וכו', הייתם מרגישים טעם אחר בפיכם? או אולי אם הייתם מריחים את ספר הקריאה האהוב עליך הייתם מריחים…עיגול? כל התחושות המשונות הללו קשורות לתופעה מיסתורית ביותר שנקראת סינסתזיה.

סינסתזיה היא תופעה שבה החושים מתערבבים. לכולנו יש חמישה חושים: מגע, טעם, שמיעה, ראייה וריח. אצל רובנו, החושים הללו מובחנים, אבל אצל מי שיש לו סינסתזיה הם מתערבבים בצורות שונות ומשונות. חוש הראייה מגרה את חוש הטעם, השמיעה משפיעה על תפיסת צבעים וכו'. לדוגמא, מי שיש לו סינסתזיה של צבע יכול לראות את האותיות והמספרים הבאים כך תמיד:

 

 

המילה סינסתזיה באה מיוונית ומשמעה תחושה. המדע המודרני התייחס אליה לראשונה ב-1880, כאשר פרנסיס גלטון, דודנו של דרווין שנודע בעיקר בתרומה שלו לחקר הסטטיסטיקה והפסיכומטריקה, פירסם מאמר בכתב העת Nature שבו תיאר את התופעה. מאז, וכמעט לכל אורך המאה ה-20, התייחסו לתופעה הזו בביטול, חשבו שאולי מדובר בזיוף, או שזה תוצר לוואי של שימוש בסמים, ולא חקרו אותה בצורה רצינית. כל זה השתנה בשנים האחרונות, עם עליית הפסיכולוגיה הקוגנטיבית והשיפור בטכניקות של מחקרי מוח, וממצאים חדשים מתחילים לשפוך אור על התופעה המיסתורית, כמו גם להעלות שאלות חדשות מרתקות.

למעשה הסינסתזיה כנראה נפוצה הרבה יותר ממה שחושבים. הערכות שונות היו מאוד לא עקביות בתחילה, אבל מחקרי םעכשווים מעריכים שבערך לאחד מכל עשרים אנשים ישסינסתזיה, למרות שברוב המקרים מדובר בדרגה קלה שלה. הצורה הנפוצה ביותר שלה היא ראיית מספרים, אותיות וימי השבוע בצבעים, אבל המדע תיעד יותר מ-50 סוגים שונים של סינסתזיה. גברים ונשים חווים אותה בצורה שווה, פחות או יותר.

אחד ההסברים האפשריים לתופעה מתמקד ביצירת אסוציאציות שונות שנובעות מזיכרונות ילדות. אולי פעם שיחקתם עם המגנטים במקרר, המספר 6 תמיד היה אדום ו-5 היה ירוק? ההסבר הזה לא מסביר למה רק מספר קטן של אנשים מרגישים את הזיכרון הסנסורי בצורה חיה כל כך. מעבר לכך, אנחנו יכולים לחשוב על קרח כשאנחנו רואים קוביית קרח, אבל אנחנו לא נרגיש קור, לא חשוב כמה פעמים ירד שלג ליד הבית שלכם כשהייתם ילדים.

הסבר אחר טוען שהאנשים שאומרים שהם רואים מספרים בצבעים, או שהטעם של העוף מאוד חד, מתכוונים לכך רק בצורה מטאפורית והם לא באמת מרגישים כך. בדיוק כמו שלמבקרי מסעדות ואמנות יש דרכים מאוד יצירתיות לתאר את מה שהם אוכלים, רואים ושומעים, כך גם השפה שלנו גדושה בתיאורים על מנה קטיפתית, או על הזעקה העולה מהפסל. על פי ההסבר הזה, אלו שמאובחנים בסינסתזיה פשוט רגישים יותר מאחרים בהקשר הזה. אני עוד אשוב להסבר הזה בהמשך.

מחקרים קוגנטיביים של סינסתזיה

לחקור סינסתזיה זה בכלל לא פשוט. חוקרים נתקלו בבעיות קשות בבואם לחקור את התופעה. אנשים מדווחים למשל שהם רואים מספרים בצבעים "בערך", כלומר רואים אותם חלקית. אחרים טוענים שהם רואים את המספרים בצורה ברורה בצבעים שונים, אבל הם יודעים שהם שחורים (אם הם קוראים מדף נייר). על מנת לראות אם מדובר באמת בתפיסה שונה ולא רק במשהו שקשור לסיגנון הדיבור של האנשים, השתמשו חוקרים שונים במבחן תפיסתי מקובל לבדיקת עיוורון צבעים. במבחן כזה בודקים עד כמה דימוי מסוים "קופץ" או בולט ביחס לאחרים, ועד כמה מהר יכולים הנבדקים להבחין בין דימוי אחד למשנהו. תביטו למשל על שתי התמונות הבאות:

 

בשתי התמונות יש מספר קטן של מספרי 2 והרבה מספרי 5. בתמונה השמאלית כל המספרים באותו הצבע ולמי שאין סינסתזיה יתקשה להבחין במספרי 2. אפקט ה"Pop Out" לא יתקיים, ואנשים בעצם צריכים לעבור על פני כל המספרים אחד אחרי השני על מנת למצוא את המספרים החריגים, דבר הלוקח כמובן זמן רב. לעומת זאת, בתמונה הימנית אפשר לראות בבירור ובלי להתאמץ מה המספרים השונים. אם אכן סינסתזיה היא עניין תפיסתי, לא יהיה הבדל בביצועים של מוח סינסתזי בשני המקרים. ואכן, למי שיש סינסתזיה אין בעייה להבחין במספרים החריגים בתמונה הימנית ובעובדה שהם מרכיבים משולש (כמובן שצריך להתאים כל מבחן כזה לתפישות הצבע הספציפיות של האדם). בהערת אגב, ליכולת הזו יש ערך רב לצבא. כשאויב מנסה להסוות את כוחותיו, סינסתזיים יכולים בקלות לחשוף אותם כי הם "עיוורים" להסוואה שאינה פועלת עליהם.

מעניין אגב שאם במקום המספר 5, שמים את המספר 5 באותיות רומיות, V, הסינסתזיים מאבדים את היכולת לזהות מספרים בצורה מהירה. המשמעות של זה היא שהראייה של המספר 5, להבדיל מהקונספט של המספר 5, הם אלו שעושים את ההבדל.

בהקשר הזה, מעניין לראות את הביצועים של סינסתזיים במשימת סטרופ המפורסמת. במשימה הזו מראים לנבדקים שמות של צבעים, כאשר המילים עצמן צבועות בצבעים שונים. על הנבדק לומר בקול את הצבע שבו צבועה המילה. ראו למשל את הדוגמא הבאה:

 

כאשר שם הצבע שונה מהצבע שבו הוא כתוב מתרחשת "הפרעה", וזמן התגובה ארוך יותר. במילים אחרות, חוסר התאמה בין שם הצבע לצבע בה צבועה המילה מעכב את זמן העיבוד, במה שנקרא אפקט סטרופ. אתם מוזמנים לראות איך האפקט עובד עליכם כאן.

איך יגיבו סינסתזיים למשימת סטרופ? אנשים שרואים צבעים במספרים יגיבו בדיוק כמו שכל אחד אחר מגיב למשימת סטרופ אם יראו להם מספרים במקום מילים. במילים אחרות, אם מישהו רואה את המספר 8 כאדום, ומציגים בפניו את המספר 8 צבוע בצבע כחול, נוצרת הפרעה כמו אפקט סטרופ רגיל ולוקח להם זמן ממושך יותר לזהות את הצבע שבו כתובה הספרה. זה נכון הן לגבי מי שרואה מספרים בצבעים ספציפיים והן לגבי מי שרואה אותיות בצבעים. אגב, העיכוב הגדול ביותר מתרחש כאשר מציגים לבעל הסינסתזיה צבע נגדי לצבע שבו הוא חווה את המספר או האות (למשל, אדום מול ירוק. עוד על צבעים נגדיים אפשר לקרוא פה). גירסה אחרת של אפקט סטרופ אצל סינסתזיים יכולה להתרחש אצל אלו שחווים צלילים כצבעים. במקרה כזה, חל עיכוב כאשר הם מתבקשים למשל, לנקוב בצבע אדום שכתוב בפניהם, כאשר הם מאזינים לצליל שמסמל עבורם את הצבע הכחול. זה אפילו עובד עם סינסתזיה של טעמים. יש עיכוב בביצוע כאשר אדם כזה מתבקש לזהות טעם מריר, כאשר מוצג לו צליל שמייצג עבורו טעם מתוק.

אז מה המשמעות של כל זה?

הגישה המודרנית לחקר סינסתזיה מתרכזת, איך לא, בחקר המוח. מכיוון שהצורה הנפוצה ביותר של סינסתזיה קשורה לעירבוב בין מספרים ואותיות לצבעים, עלה החשד שהעירבוב הזה נובע מחיווט מיוחד של האיזורים האחראים על עיבוד מספרים וצבעים. האיזורים הללו, שבמצב רגיל, מופרדים זה מזה, מפעילים אחד את השני, וגורמים לעירוב בין שני איזורים במוח שאמורים להיות נפרדים. בסוגי סינסתזיה שונים, האיזורים השונים במוח שאמורים להיות מופרדים לא באמת כאלה.

אבל מדוע החיוווט המוטעה מתרחש מלכתחילה? ידוע שלסינסתזיה יש מרכיב גנטי חזק והיא עוברת בתורשה (לפחות חלקית). אחת ההשערות היא שמוטאציה מסוימת גורמת לאיזורים שונים, שבמצב רגיל נפרדים, להיקשר אחד לשני. יתכן מאוד שהמוטאציה קיימת רק באיזור אחד ולא אחר. זה מסביר למה מי שלוקה בסינדרום אחד סינסתזי, הוא בעל סיכוי רב יותר להיות עם סינדרום סינסתזי אחר, או שקרובי משפחה שונים יחוו סינסתזיה בצורות שונות שיש להן בסיס משותף. כך, אחד יכול לחוות עירבוב בין צבעים ומספרים, שני יחווה עירוב של צבעים ומוסיקה, ושלישי יחווה עירוב של צבעים עם צורות.

בעוד שבתחילה דיברו על עודף חיווט שעובר בצורה פיסית בין שני איזורים במוח שלא קשורים זה לזה, מסתבר שבמקרים רבים החיווט עצמו נורמלי. מה שקורה כנראה זה שפעילות כימית מסוימת גורמת לנוירוטרנזמיטרים מסוימים לא לפעול כיאות, מה שגורם להפעלת יתר של איזורים מסוימים, והפחתה בפעילות באיזורים אחרים. התופעה הזו נקראת Cross Activation והוכחות לה אפשר למצוא במבחן הבא:

 

 

אם תמקדו את מבטכם בסימן ה+ שבריבוע השמאלי, לא תהיה לכם שום בעייה לראות את הסיפרה 5, אפילו אם אינכם מתרכזים בה. לעומת זאת, אם תמקדו את מבטכם בסימן ה+ בריבוע הימני, הסיפרה 5 "נבלעת" בין כל הספרות 3. אבל כשמציגים את המבחן הזה בפני סינסתזים, הם אומרים בערך כך: "אני לא ממש רואה את המספר, הוא מאוד מעורפל, אבל  הוא נראה אדום ולכן הוא חייב להיות 5". במילים אחרות, המוח שלהם כן עיבד את התמונה בצורה כלשהיא, ועל פי ההיגיון שלהם הם ניחשו נכון את המספר. כלומר, העיבוד המוחי שלהם עובד כך, שגילוי הצבע מעובד במוח שלהם לפני עיבוד המספר.

סינסתזיה נוספת מאוד מעניינת היא זו שממקמת מספרים בחלל האוויר. הסינסתזיה הזו תועדה כבר על ידי גלטון ובהם האדם רואה מספרים במקום מסוים באוויר. מספרים שונים ממוקמים במקום שונה, והמספרים מסודרים בסדר מסוים בקו חשבוני דימיוני. לא תמיד מספרים שקרובים זה לזה נמצאים אחד ליד השני. למשל, המספר 2 יכול להיות קרוב למספר 25 ולא ל-3. השורה הזו יכולה גם להיות מאוד מפותלת ולרוב היא אינה ישרה. אם האדם מטה את ראשו, השורה המספרית תזוז איתו. בחלק מהמקרים אנשים יכולים לראות את המספרים בצורה תלת מימדית.

איך יודעים שהאנשים אכן רואים את המספרים ולא סתם מדמיינים אותם או ממציאים אותם? בניסוי שנערך נתנו לקבוצה של סינסתזים מהסוג הזה לראות רשימה של 15 מספרים למשך 30 שניות. פעם אחת הראו להם את המספרים בצורה אקראית, ופעם שנייה הם ראו אותם בצורה שהם טענו שהם רואים אותם באוויר. אחרי 2 דקות ביקשו מהם לשחזר את המספרים. הנבדקים זכרו את המספרים שסודרו בצורה שהם רואים אותה, הרבה יותר טוב מהסידור האקראי.

ניסוי נוסף בדק את אפקט המספרים המרוחקים. כששואלים נבדקים נורמלים איזה משני מספרים גבוה יותר, הם מגיבים מהר יותר אם המספרים הם 9 ו-4, מאשר אם הם 4 ו-5. התופעה הזו מרמזת שמספרים מיוצגים על ידי מרווחים במוח. מספרים סמוכים מבלבלים יותר וגורמים לעיכובים ולטעיות. כשמבחן כזה ניתן לסינסתזים התגלתה תופעה מדהימה: ההצלחה שלהם במשימה לא הייתה תלויה בקירבה המספרית של המספרים, אלא בקירבה שלהם כפי שהיא נראית על ה"מסך" הסינסטזי שלהם. זו הוכחה נוספת לממשות של הטור החשבוני ה"אוורירי" שלהם. הטורים החשבוניים יכולים גם לגרום גם לקשיים בחישובים אריתמטיים פשוטים. בגלל שהמספרים לא בהכרח מסודרים לפי הסדר, מתקשים הנבדקים בביצוע פעולות חשבוניות פשוטות מצד אחד, אבל טובים בביצוע פעולות חשבוניות של מספרים שקרובים זה לזה איך שהם תופשים אותם, מצד שני.

השלכות המחקר בסינסתזיה

אז מה אנחנו יכולים ללמוד מחייהם של מי שחווה סינסתזיה? יתכן כי סינסתזיה יכולה להסביר לנו יכולות מופלאות של ציירים, משוררים, מדענים וכו'. אולי איינשטיין ראה קשרים בין מספרים או תופעות שאף אחד לא ראה לפניו בגלל שהיה לו יתרון חזותי כזה? אולי משוררים רואים קשרים בין מילים שבני התמותה הרגילים אינם מבחינים בהם? בדיוק כמו שסינסתזיה עורכת קשרים לא טריוויאליים בין חושים שונים, כך גם מטאפורות קושרות מושגים שונים שלא נראה שום קשר ביניהם. אולי שתי התופעות הללו בעצם לא כל כך שונות? במחקר אחד למשל נמצא, כי סינסתזיה נפוצה יותר אצל אנשים יצירתיים מאשר אצל כאלו שלא.

מעבר לכך, יתכן מאוד שאצל כולנו קיימת סינסתזיה בצורה כלשהיא, ולא רק זה, היא אפילו לא שרירותית. הביטו על שתי הצורות הבאות:

איזו מהצורות הבאות נראית לכם יותר כ"בובה (Bouba)" ואיזו נראית "קיקי (Kiki)"?

רוב מוחלט של האנשים (98%) יזהה את הצורה הימנית כ"בובה" ואת הצורה השמאלית כ"קיקי" במה שידוע כאפקט בובה/קיקי (הממצא שוחזר בתרבויות שונות בעולם). אפילו תינוקות בגיל שנתיים וחצי מסוגלים להגיע להבחנה הזו (מעניין שהאוכלוסייה היחידה שלא מגיעה לאותה תוצאה היא אוכלוסיית האוטיסטים). התוצאה מרמזת, שלא רק שהמוח שלנו מערבב בין צורות מופשטות לבין ביטויים שמיים קוליים, אלא שהעירבובים הללו אוניברסליים ולא שרירותיים. אולי כתב דיו בעל פינות מעודנות נראה לנו כ"בובה", בעוד צורה קוצנית עם קצוות מחודדים נראית לנו כ"קיקי"? יכול להיות שהקירבה של המערכת הויזואלית והקולית משפיעה על הבחירות הללו? האם יתכן שהתפתחות שפות הרבה פחות שרירותית ממה שנראה, ושהאבולוציה של השפה השפיעה השפעה מכרעת על הקשר הזה? ידוע זה מכבר שמילים רבות בשפות שונות דומות זו לזו (למשל, המילה אמא דומה מאוד בתרבויות שונות), למרות שאין שום קשר ביניהן. הרבה ייחסו את זה לדימיון צורני אקראי, אבל יתכן שהחיווט המוחי הדומה שלנו אחראי לכך. יתכן שיש אוצר מילים אוניברסלי והתפתחות השפות אינה אקראית כפי שנדמה לעיתים.

 

לקריאה נוספת:

Synesthesia: Perspectives from Cognitive Neuroscience

Blue Cats and Chartreuse Kittens: How Synesthetes Color Their Worlds

Synesthesia: A Union of the Senses – Second Edition