על ספקנות והטיות חשיבה

היכולת להיות ספקן היא אבן יסוד של כל מדען. יש צורך בקריטריונים מסוימים לקבלה או דחייה של תיאוריות מדעיות, קריטריונים שיהיו מקובלים על אחרים ולא שרירותיים לגמרי, על מנת להבחין בין מה שנראה נכון לבין מה שלא. חשוב לזכור, ספקנות כשלעצמה אינה מקדמת את הידע המדעי, אלא היה מהווה מעין נייר לקמוס שלאורו בוחנים נכונותם של תיאוריות מדעיות או אחרות. למשל, עיקרון ההפרכה המפורסם של קרל פופר, המהווה נדבך חשוב בספקנות, לא אומר לנו דבר על איך אנשים ממציאים תיאוריות מדעיות. העיקרון בא להבחין בין תיאוריות מדעיות שניתנות לבדיקה (קרי, אפשר להעמידן במבחנים נוקשים והן ניתנות להפרכה), לבין תיאוריות שלא חשוב מה תהיה המציאות תמיד תתאמינה עצמן אליהן (למשל, הפסיכואנליזה). אבל עיקרון ההפרכה כשלעצמו לא מספר לנו איך אנשים מגיעים לתיאוריות הללו מלכתחילה, ומי שמאמץ את העיקרון הזה בלבד בחקירה מדעית, חזקה עליו שלא יתקדם בכלל הבנת המציאות סביבו. הצורה שבא המוח שלנו עובד אינה בנויה על ניסיונות אינסופיים להפרכה, אלא במחשבה על תיאוריות שמסבירות את המציאות, ורק בשלב האחרון חושבים על מבחנים שונים שאפשר להעמיד אותן בהם על מנת שיוכלו לעמוד בקריטריון ההפרכה.

רבים טועים לחשוב שאם מישהו מגדיר עצמו כספקן, זה אומר שהוא דוחה רעיונות חדשים במטרה לשמור על הסטטוס קוו. לאנשים יש איזו דמות של אדם מריר, שכל טענה המוצגת בפניו נדחית בלי לבחון אותה רק בשם הספקנות. אין רחוק מזה. ספקנות היא בסך הכל גישה, ולא דיעה, שאמורה לעזור לנו לבחון טענות שונות בצורה שיטתית בכוח התבונה ובשימוש בהיגיון. ספקנים דורשים הוכחות לכך שטענה מסוימת נכונה, לפני שהם מקבלים אותה או מאמינים בנכונותה. כמובן שסוג ההוכחות משתנה ממקרה למקרה, וטענות מסוימות דורשות הוכחות חזקות יותר מאחרות. קארל סייגן טבע את האימרה שמיוחסת לו (למרות שהופיעה קודם בגירסאות שונות שלה) ש"טענות יוצאות דופן דורשות הוכחות יוצאות דופן". אם מישהו טוען שהוא זכה לביקור של חוצנים בביתו אתמול בלילה, אנחנו דורשים ממנו שיראה לנו הוכחות חד משמעיות לכך, מכיוון שביקור חוצנים סותר את הידע שיש לנו, שלא היה מעולם ביקור כזה על פני כדור הארץ שלנו. ככל שיש עדויות חזקות יותר בכיוון ההפוך, כך אנחנו דורשים עדויות חזקות בכיוון החדש. לדוגמא, עד לפני פחות מעשור מדענים לא היו משוכנעים שיד אדם גורמת להתחממות כדור הארץ, ורבים מהם חשבו שאין זה נכון. אבל שורה ארוכה של מחקרים בשנים האחרונות גרמה להיפוך המחשבה וכיום הקונצנזוס המדעי הקיים הוא שבני אדם כן גורמים להתחממות כדור הארץ במידה רבה מאוד (הוכחות לכך אפשר למצוא במאמר מסכם מצוין כאן). ספקן אמיתי חייב להשתכנע כשמוצגות בפניו העדויות. למעשה, רוב המדענים הרציניים שינו את דעתם לפחות פעם אחת, ובדרך כלל יותר, במהלך הקריירה שלהם לגבי דברים שחשבו שהם נכונים וכעת הם לא (הם עברו את מה שתומאס קון כינה "שינוי פארדיגמה").

אבל לספקנות יש גם מגבלות שנובעות במידה רבה מעצם היותנו בני אדם. לחולשות האנושיות שלנו יכולות להיות השפעות גדולות על הספקנות או הקבלה של תיאוריות מסוימות. קשה לנו לחיות עם אי ידיעה, וכשאנחנו מסתכלים על המציאות הסובבת אותנו אנחנו נוטים לחפש סיבה ותוצאה לכל דבר, או נוטים לראות דפוסים גם במאורעות אקראיים לחלוטין. החיפוש הכמעט אובססיבי הזה לסדר קשור במידה רבה לעובדה שהתפתחנו אבולוציוניות בחיים בסביבות קטנות יחסית, עם מספר אנשים קטן, שם הכל היה ברור ולכל תופעה היה הסבר מקומי הגיוני, פחות או יותר. ברגע שפיתחנו תרבות כל כך מורכבת שכוללת בתוכה כל כך הרבה אנשים, על פני מרחקים כל כך גדולים שקשה לנו לתפוש, השתבשה במידה רבה יכולת ההסקה שלנו. גם הטכנולוגיה המודרנית ותיאוריות מדעיות מתוחכמות, מביאות אותנו למסקנות שאינן אינטואטיטביות למרות שהן נכונות. טברסקי וכנהמן עשו קריירה שלמה (וכנהמן זה בפרס נובל) על השיפוטים השגויים הללו. השיטה המדעית אמורה לחפות על החולשות האנושיות ולהיות אובייקטיבית כמה שניתן בבחינת המציאות, בשאיפה להגיע למסקנות חד משמעיות נכונות שלא נובעות מההטיות שלנו כבני אדם.

ספקנים רבים רואים את עצמם כספקנים "מושלמים" ועקביים ביותר. ספקנים כאלו בטוחים שיש להם את היכולת להעריך מידע בצורה נכונה וחסרת פניות על ידי שימוש בחשיבה רציונלית. הבעייה היחידה היא שזה פשוט לא נכון וגם לא אפשרי. כולנו סובלים מהטיות חשיבה שגורמות לספקנות שלנו להיות סלקטיבית במקרים רבים. מאמר חדש בכתב העת Skeptical Inquirer שופך אור על ההטיות הללו.

אחת הבעיות המרכזיות שכל ספקן נתקל בהן היא אי היכולת לבדוק כל טענה לגופה. כל אחד מאיתנו מומחה בתחום אחד או במספר מצומצם של תחומים במקרה הטוב, וכשמועלות טענות מסוימות בתחומים אחרים לא תמיד יש לנו את הידע להעריך אותן בצורה נאותה. הידע שלנו סופי אבל מספר הטענות גדול הרבה יותר, ומפאת קוצר זמן אנחנו נדרשים להשתמש במערכת האמונות שלנו. לכל אחד מאיתנו יש אמונות בקשר לאמיתותן של טענות שונות. חלק מהאמונות הללו מבוססות יותר וחלק פחות, אבל כמעט לא ניתן לגשת לשום טענה בצורה לא משוחדת. הנטייה הטבעית שלנו היא להאמין יותר לטענות שאנחנו חושבים שהן נכונות או שיודעים שמקובל לחשוב שהן נכונות, ולדחות טענות אחרות. חשוב גם לזכור, שהרבה מהאמונות שלנו נבנו לפני שהפכנו לספקנים, מה שמקשה עלינו להתייחס אליהן בספקנות. גם חלק מהאמונות שלנו לגבי מה נכון ומה לא מבוסס במידה רבה על הרגשות שלנו לנושא.

אחת ההטיות הכי בולטות בהקשר הזה היא הטיית האישוש (Confirmation Bias). אנחנו נוטים לקבל עדויות שתומכות בדיעות שלנו בקלות רבה יותר מאשר עדויות שתומכות בדיעה נגדית. הרבה פעמים זה גורם לנו להתייחס ב"סלחנות" גדולה יותר לממצאים מפוקפקים שתומכים בדיעה שאנחנו מחזיקים, ולנסות לחפש בעיות בכל מחקר שסותר אותה. מעבר לכך, מטבע הדברים אנחנו חשופים יותר למחקרים שתומכים בדיעות שלנו מאשר לאלו שלא. כמה אנשים משתדלים לקרוא באופן שיטתי מחקרים או דיעות שמנוגדות להם, וכמה הם באמת יכולים לשים את הדיעות האישיות שלהם בצד ולבחון את הדברים בצורה אובייקטיבית מלאה? זה אגב לא חייב להיות מחקר מדעי, אלא יכול באותה מידה להיות דיעה פוליטית שונה מזו שאנחנו מחזיקים בה. יש לנו נטייה להיות חשופים למאמרים או דיעות שתומכים בדיעה שלנו בצורה מסוימת, ואנחנו הרבה פחות חשופים למאמרים ודיעות מהכיוון ההפוך. עצם העובדה שאנחנו חשופים יותר לדיעות או מחקרים מצד אחד ואנחנו מסתובבים בחברת אנשים שמחזיקים בדיעות דומות, יכולה לגרום לנו לחשוב בטעות שהדיעה הז הרבה יותר נפוצה וגם יותר נכונה ממה שהיא באמת.

מחקרים רבים הראו שלאנשים קשה מאוד לשנות את דעתם גם אם יש הררי עדויות בכיוון ההפוך. לאף אחד לא קל להודות שהוא טעה לאורך זמן, או שהאמונות שלו התבססו על מידע לא נכון. ארתור קונן דויל היה מאמין גדול ברוחות רפאים ותיקשורת עם המתים. הארי הודיני, הקוסם הגדול, חשף בפניו את כל אותם טריקים שהמדיומים המתקשרים עם המתים משתמשים בהם, כולל הדגמות חיות של אותם טריקים שהם השתמשו בהם להעלאת רוחות בסיאנסים כביכול (המסקנה של קונן דויל הייתה שהודיני עצמו הינו מדיום!). הוא אפילו הרחיק לכת והביא בפניו מדיומים שהודו שהם רמאים, אך הכל לשווא. עד יום מותו סירב קונן דויל להכיר בזה שמדובר בשקר, והוא המשיך להחזיק באמונות שווא על כוחות על טבעיים.

ספקנים כמובן צריכים להיות מודעים לכל ההטיות הללו ולהיות מוכנים להשתכנע למרות מערכת האמונות שלהם, אם העדויות מראות אחרת. מסתבר שאפילו החכמים ביותר אינם יכולים להיות ספקנים מושלמים והדוגמא הטובה ביותר לכך היא היא לא פחות ולא יותר מאלברט איינשטיין בעצמו.

איינשטיין היה כמובן איש חכם למדי, התרומה שלו למדע הייתה כבירה, אבל הוא נחשב גם לאחד הספקנים הגדולים בכל הזמנים (המגזין בעצמו בחר בו לפני כמה שנים כאחד מ-10 הספקנים הגדולים בכל הזמנים). אבל גם לספקנות שלו יש מגבלות. אפילו אם לא ניקח בחשבון את חוסר היכולת שלו לקבל את תורת הקוונטים ("אלוהים לא משחק בקוביות") כיוון שלא הסתדרה עם תורת היחסות שלו, והמלחמה העיקשת שהוא ניהל נגדה, עדיין הספקנות שלו הייתה בעייתית במקרים רבים.

אחת הבעיות המרכזיות בהקשר הזה היא עם מדענים מפורסמים שהשיגו תהילת עולם בתחום אחד, המדברים בתחומים שאין להם כל כך מושג בהם. איינשטיין אינו יוצא דופן בזה, וגם היום אנחנו יכולים לראות מומחים שונים שמדברים שטויות בתחומים לא להם, אבל הוא דוגמא קלאסית לכך. מטבע הדברים, יש לאנשים נטייה לשאול דמויות מפורסמות לדעתם בכל נושא שבעולם. אבל למה שנאמין או נתייחס ברצינות למה שהם אומרים אם הם לא יודעים בנושאים הללו יותר מכל אחד אחר?

איינשטיין לא היה שונה ממדענים רבים בשנות ה-30 שתמכו במשטר הקומוניסטי בברית המועצות לשעבר. בזמנים הללו הקומוניזם היה פופולארי מאוד, בעיקר על רקע מה שנראה חולשת הקפיטליזם בארה"ב ואירופה. באותה תקופה גם היה ידוע מעט מאוד על זוועות המשטר הסובייטי. המשטר הקומוניסטי הריכוזי נראה מאוד מפתה למדענים רבים, שראו בו ניסוי חברתי גדול שבו להם עצמם יהיה תפקיד חשוב בעיצוב מבנה החברה. אבל למרות זאת, הדיעות שלו לגבי ברית המועצות לא השתנו במשך השנים למרות עדויות גוברות והולכות על זוועות המשטר, כולל המיגבלות החמורות על חירויות הפרט. אותן חירויות הפרט שגרמו לו להגר לארה"ב מאיימי המשטר הנאצי. במילים אחרות, אותם סטנדרטיים ביקורתיים שהוא השתמש בהם כנגד המשטר הקפיטליסטי והנאצי, לא הוחלו על על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות.

הסכנה הגדולה ביותר לכל ספקן היא החלת סטנדרטים כפולים לתיאוריות שונות. זה מה שעלול להפוך כל ספקן לספקן סלקטיבי. אפשר לראות אפילו בבחירה של איינשטיין כאחד מ-10 הספקנים הגדולים בכל הזמנים בחירה שמשקפת ספקנות סלקטיבית כזו. הבחירה בו נעשתה על ידי צוות גדול של ספקנים מודרניים, ומאוד אפשרי שעצם היותו מדען דגול הפכה את הבחירה בו לקלה יותר, בלי קשר לעובדה אם הוא באמת היה ספקן גדול או לא.

המסקנה מכל זה היא שכל מי שקורא לעצמו ספקן הוא בהכרח ספקן סלקטיבי. רק בגלל שמישהו קורא לעצמו ספקן לא אומר שהוא אכן תמיד ספקן. הכרה במיגבלות המומחיות שלנו ושל אחרים יכולה לתרום לספקנות בריאה יותר. למרות זאת, למומחים יש כנראה הרבה מה לומר בתחום המומחיות שלהם. לפני שנתיים פירסם המכון Edge, שמאגד בתוכו את מיטב המדענים והוגי הדיעות בעולם, שאלה לחבריו: מה אתם מאמינים שהוא נכון, למרות שאין לכם שום אפשרות להוכיח אותו? 120 ביולוגיים, פיסיקאים, פסיכולוגים, סופרים והוגים כמו כריצ'רד דוקינס, סטיבן פינקר, חיים הררי ורבים אחרים ענו לשאלה הזו. עכשיו נשאר רק להפעיל ספקנות בריאה ולראות אלו מהאמונות הללו יעמדו במבחן הזמן.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • עמית  On 24/09/2007 at 6:29 am

    זה נשמע מוזר שיש לזה שם של מקצוע ושעושים בחירות לספקן המקצועי ביותר בכל הזמנים… האם תרשו לי להטיל ספק בתועלת של כל השטויות האלה? ספקן זה לא ערך בפני עצמו. זה לא מקצוע. וזו לא טכניקה. זו צורת חשיבה המהדרין אפילו היו טוענים שזו נטיית חשיבה….

    אבל נחזור לרגע לספקנותי…
    אחד הדברים שמעוררים אותה הכי הרבה הוא הנהירה הכמעט עיוורת אחרי ה"מדעי" ו"הרציונלי" – כאילו ברגע שכולם יחשבו חשיבה מדעית ורציונלית כל בעיות העולם יפתרו.
    אני בעיקר בספק שיש ביכולתו של המדע להסביר את הדברים החשובים באמת. בתור אחד שגדל ועדיין חי בתוך קהילה מדעית, ואוכל ונושם מחקרים מדעיים וכאלה שמתיימרים להיות מדעיים בהמון תחומים – פיתחתי מודעות ורגישות גדולה מאד לגבולות של המדע. לדברים שהמתודה המדעית לא יכולה להם.

    לצערי כמעט אף ספקן או מדען שאני מכיר לא מדברים על זה. אבל גיל נגע אולי ברצה הקרחון: הפסיכואנליזה איננה מדע, אין שום דבר מדעי במה שפרויד ותלמידיו עד היום עשו. ובכל זאת מדובר בתאוריה החשובה ביותר (בעיני הלא נחשבות במיוחד) במאה ה20 ובכלל. לא פחות חשובה מתורת היחסות והקוונטים.

    אז מה הופך תאוריה לחשובה? זה הרי לא ה"מדעיות" שלה. זו תכונה אחרת כנראה…. ועל זה לצערי אף אחד לא מדבר.

    אז הנה שאלה, לגיל ולשאר לספקנים שביניכם. מה הופך תאוריה או מודל לטובים במיוחד? (ואל תצטטו לי קוהן ופופר כי הם דיברו ממש על מדע ופסיכואנליזה היא לא מדע). מדוע פסיכואנליזה כן ואסטרולוגיה לא?

  • גיל  On 24/09/2007 at 6:38 am

    זה יותר הרגל שאמור לעזור לנו לבחון דברים מסוימים. כמובן שלא הכל ניתן לבחינה מדעית ואני לא חושב שמישהו מטיל בכך ספק. הבעייה המרכזית היא שיש אנשים שטוענים טענות מדעיות אבל מסרבים לקבל את דרך החשיבה או הבחינה המדעית לבדיקת טענותיהם.

    חשוב זה כמובן עניין יחסי. אני אישית לא חושב שהפסיכואנליזה חשובה במיוחד מבחינה מדעית, אבל אין ספק שהייתה לה השפעה גדולה על המחשבה האנושית וזה כשלעצמו הופך אותה לחשובה. גם נבעו ממנה הרבה מאוד מחקרים, וחלק גדול מהפסיכולוגיה התפתח בתגובה אליה ולכן זה הופך אותה לחשובה. עם זאת, זו אינה תיאוריה חשובה במובן שהיא מתארת לנו משהו ממשי מהמציאות.

    לגבי אסטרולוגיה, הייתה תקופה שהיא הייתה מאוד קרובה לאסטרונומיה ומהבחינה הזו הייתה מאוד חשובה. גם היום אפשר לטעון שהיא עדיין "חשובה". מספיק שתפתח עיתון ותראה מדור אסטרולוגי, או תראה כמה אנשים פונים לאסטרולוגיה. ההבדל מהפסיכואנליזה היא שהפסיכואנליזה הייתה ערש הפסיכולוגיה המודרנית, וככזו משכה מדענים מכובדים לעסוק בה. אני חושב שהיום קרנה של הפסיכואנליזה הרבה פחות זוהר בגלל חוסר המדעיות שבה. מעטים מאוד למשל מטפלים היום על פי שיטות פסיכואנליטיות בלבד או כמרכיב מרכזי של הטיפול.

  • עמית  On 24/09/2007 at 7:18 am

    אבל שניה לפני שנדבר על המציאות, אני רוצה לחזור בי – ממש לא מעניין אותי אם תאוריה היא חשובה. אני מסכים ש"חשוב" הוא מושג רצת בעייתי. אבל מעניין אותי עם תאוריה היא טובה. לא ש"איכותה" של תיאוריה היא משהו שקל להגדיר ולמדוד – אבל זה מה שמעניין אותי (ואני ממליץ להיזכר ב"זן ואמנות אחזקת האופנוע" בהקשר הזה).

    אבל נחזור למציאות. כלומר האם יש קשר בין תאוריה ומציאות. האם הפסיכואנליזה מתארת או מסבירה משהו פחות מציאותי ממכניקה של ניוטון?

    אסור לשכוח – מסה וכוח – שני מושגים מרכזיים במכניקה הם בכלל לא דברים שקיימים במציאות. הם מושגים אבסטרקטיים שבעזרתם אנחנו יכולים להבין ולנסח את חוקי הטבע. אבל הם מושגי עזר. אי אפשר למדוד מסה באופן ישיר, ואפילו אי אפשר למדוד כוח באופן ישיר. אפשר רק למדוד את ההשפעות שיש להם על המציאות (בהנחה שחוקי ניוטון נכונים).
    ובאותה מידה גם "תת מודע" – הוא מושג אבסטרקטי שנועד להסביר תופעות מציאותיות מאד ונצפות מאד.
    ובכל זאת יש הבדל בין ניוטון לפרויד…

    אחד המאמרים המכוננים של פופר נפתח בתהיה מה מבדיל את תורת היחסות של איינשטיין מהפסיכואנליזה והאסטרולוגיה. התוצאה של התהייה הזו היא עקרון ההפרכה.
    אני תוהה מה היה קורה אם פופר היה מקבץ את התאוריות קצת אחרת ומנסה להבין מה ההבדל בין תורת היחסות והפסיכואנליזה מחד, לבין האסטרולוגיה.
    זו בעיני שאלה מעניינת הרבה יותר.

    ולסיום רגע של פרסומת: מציאות היא דבר חמקמק, תפיסת מציאות היא דבר אפילו יותר חמקמק, וזה מאד רלוונטי לנושא של בניית תיאוריות והשוואתן. ואני אשמח אם תיכנסו לבלוג שלי ותקראו את הרשימה שלי על ניווט והקשר שלו לפיסת מציאות. איך אפשר להכריע אם האי מתקרב אליך או אתה מתקרב אל האי? מה התוקף של הכרעה כזו?

  • גיל  On 24/09/2007 at 7:32 am

    גם אי אפשר לראות אטומים בצורה ישירה או גנים אבל אנחנו יודעים שהם קיימים, או אנחנו לא יכולים לראות אהבה אבל יודעים שהיא קיימת. החושים שלנו מוגבלים וגם עדות בלתי ישירה לקיומה של תופעה מסוימת מספיקה במדע.

    ההבדל העיקרי בין הלא מודע לבין המסה, הוא שהלא מודע זה מושג מאוד לא מוגדר ומובחן ואנשים שונים משתמשים בו בצורות שונות להסביר כמעט כל תופעה נפשית. מסה וכוח הן תופעות מתוחמות ומוגדרות היטב ולא תשמש בהם להסביר תופעות פיסקליות שלא קשורות אליהן. מעבר לחוסר ההגדרה, אי אפשר למדוד תת מודע בשום צורה סבירה כי אף אחד לא יכול להגדיר אותה. אנחנו כן יכולים למדוד מסה.

    אני לא חושב שפופר היה יכול לחשוב על תורת היחסות והפסיכואנליזה ביחד כי אין להם שום דבר מהמשותף מבחינה מדעית.

  • עמית  On 24/09/2007 at 7:48 am

    אם אני מבין את התגובה שלך נכון אז בשבילך אהבה זה דבר מציאותי, למרות שאי אפשר לתחום אותו ולמדוד אותו. אז אחלה… אין בינינו ויכוח. אני מניח שבאותו אופן תסכים איתי שגם מסה לא קיימת במציאות, אבל בגלל שהיא כן קיימת בתאורי מדעית מדוייקת למדי ומשמעותה תחומה ומוגדרת – אז זה שהיא לא קיימת במציאות לא פוגע בה במיוחד ולא מפחית מחשיבותה. אחלה…

    (אבל אהבתי את הכותרת של התגובה שלך – "מה המציאות בעיני" – לא יכולתי לנסח טוב יותר את מרכזיותה וחשיבותה של תפיסת המציאות על פני "המציאות עצמה")

    ולגבי פופר – אמנם היתה לו הכשרה מדעית מרשימה, אבל בסופו של דבר הוא היה פילוסוף (וזה למיטב ידיעתי לא מדע). מהבחינה הפילוסופית יש הרבה קשר בין תורת היחסות לפסיכואנליזה (הרבה יותר מאשר יש לכל אחת מהן עם האסטרולוגיה).

  • גיל  On 24/09/2007 at 7:51 am

    לגבי פופר, הוא היה פילוסוף של המדע ולכן הידע שלו בנושא רחב. אפשר כמובן להשוות בין תורת היחסות לפסיכואנליזה מבחינה ההשפעה שהיו לרעיונות הללו על עיצוב תפיסות העולם בראשית המאה ה20, ומבחינות פילוסופיות נוספות, רק שלא ברור לי איך אפשר להשוות אותם בהקשר המדעי.

  • גורו יאיא  On 24/09/2007 at 8:19 am

    המאמר כשלעצמו מאלף, אבל הטענה על אי נכונותו של איינשטיין לקבל את תורת הקוונטים, בשל שמרנות, לוקה בהבנה של עצם הויכוח. איינשטין קיבל את העובדה שתורת הקוונטים מועילה לביצוע תחזיות, ונסיונות שלו להפריכה, תמו די מהר. הטענה שלו כלפי תורת הקוונטים, התמקדה בהיבט שלא ניתן להוכיחו, גם לא בתורת הקוונטים עצמה: שהתורה מייצגת מציאות פיסיקאלית. שאקראיות אכן מתקיימת במישור הסאב-אטומי, שחלקיקים הם אכן גלים לפעמים, ולהפך.
    בנוסף, הערעור שלו היה על עצם כך שניתן לקרוא לתורה מדעית, כיוון שהיא אינה מקבלת הנחות, שלדעתו הכרחיות לכל חקירה מדעית: שהעולם מתקיים גם אם לא מביטים עליו, שניתן לחזות מנקודת מוצא כלשהי את שיקרה, שתאוריה אמורה לספק תמונה ויזואלית טובה של העולם. במילים אחרות: תורת הקוונטים הייתה לשיטתו תורה פילוסופית, אבל כדי לתאר את העולם מדעית, היא איננה מספקת. בנושא זה, לא הסקפטיות שיחקה תפקיד, שכן לא הייתה כאן שאלה של סקפטיות. היה כאן מאבק שלא ניתן מלכתחילה להכרעה, והצד של איינשטיין היה צד לגיטימי, עם טעות משלו.

  • אבי  On 24/09/2007 at 8:31 am

    מה הקשר בין העובדה שיש קונצנזוס לגבי משהו לבין היותו אמיתי?

  • גיל  On 24/09/2007 at 8:36 am

    לא נכנסתי לכל הויכוח בין איינשטיין לתורת הקוונטים, אבל הייתי אומר שלאיינשטיין אכן לא הייתה בעייה עם התצפיות עצמן, אלא עם המשמעויות המטאפיזיות של תורת הקוונטים. בעניין הזה אני נותן לו "הנחה" כי לרוב המדענים קשה לחולל יותר ממהפיכה תפישתית אחת במהלך חייהם, ודי טבעי שהוא ינסה להגן על התורה שלו.

  • גיל  On 24/09/2007 at 8:39 am

    וכיום אין להם ספק שהתחממות כדור הארץ היא מעשה ידי אדם. דווקא היא פעם קוצנזוס בכיוון ההפוך, והנקודה הייתה להראות שבשביל לשנות דיעות חזקות בנושא מסוים נדרשות עדויות רבות, ובהקשר הזה הן קיימות בשפע.

  • אחת מהצפון  On 24/09/2007 at 12:56 pm

    יופי של מאמר כתבת. באמת.
    אה, ואני בספק אם התאוריה שלך,הזו,נכונה:

    החיפוש הכמעט אובססיבי הזה לסדר קשור במידה רבה לעובדה שהתפתחנו אבולוציוניות בחיים בסביבות קטנות יחסית, עם מספר אנשים קטן, שם הכל היה ברור ולכל תופעה היה הסבר מקומי הגיוני, פחות או יותר. ברגע שפיתחנו תרבות כל כך מורכבת שכוללת בתוכה כל כך הרבה אנשים, על פני מרחקים כל כך גדולים שקשה לנו לתפוש, השתבשה במידה רבה יכולת ההסקה שלנו.

    כי אני סבורה שהמיקרו והמקרו הם היינו הך.

    עכשיו שמישהו יאשש או יפריך.

    נ.ב. מה דעתך על המאמר הזה?
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3452505,00.html

    עד עכשיו הייתי משוכנעת ש"הכל מהראש" ועכשיו אני בספק.

  • גיל  On 24/09/2007 at 6:07 pm

    לא כל כך למה את חושבת שהתיאוריה לא נכונה. בהכרח המוח שלנו נוצר מחיים בקבוצות קטנות, לא נראה לי שמישהו חולק על זה. אפשר להתווכח על אלו אדפטציות נוצרו שם, אבל בכל מקרה אין ספק שהחיים בעולם המודרני שונים בצורה די קיצונית מהחיים שם וזה יוצר בעיות שונות.

    לגבי המאמר שהבאת, קצת קשה ללמוד משהו מסיפורים של אנשים, ובכל מקרה כמו שנאמר בכתבה זה לא בהכרח סותר שהכל במוח. יש היזון חוזר מכל איבר בגוף למוח ויתכן שמושתלים מעבירים מידע חדש שלא היה קיים קודם.

  • חגי  On 24/09/2007 at 6:09 pm

    זה מצחיק, הוא אמר שהוא מאמין לתורת האבולוציה ללא הוכחה, למרות שהוא טוען בתוקף שהוא לא מאמין לשום דבר ללא הוכחה, ושלאבולוציה יש הוכחות חותכות.

  • אחת מהצפון  On 24/09/2007 at 6:40 pm

    אני רק מטילה ספק. ומחכה למי שיחזור עם תשובות.
    וברצינות- האם בפאזל בן 1000 חלקים נזדקק לסדר ובן 5000 כבר לא?
    באותה שיטה שנמיין כאן-נמיין שם.
    הרבה פרטים ופריטים נוספו, נכון, אבל זה "עוד מאותו דבר".
    ועוד משהו- גם אתה, בעולם המודרני(נניח תל-אביב), בסופו של דבר יש לך אורח חיים שגרתי שבו אתה פוגש כמות מסויימת של פרטים.
    אמנם הרבה יותר ממני שחיה לה בנחת על הר גבוה, אבל יש להניח שרבים מהפרטים לא נכנסים לתודעתך כדי שתוכל להמשיך למיין את העולם.
    ולגבי הבעיות שהעולם המודרני יוצר- נו, על זה אין לי ויכוח איתך. אבל זה כי אתם חיים בעולם לא ממשי. אין חום וקור (ממוזג לכם),אין אור כוכבים ואין לילה בכלל ואתם גרים באוויר (בתי קומות). אבל האדם הוא חיה מהטבע והוא זקוק לכל מרקמי הטבע ובלי זה אנחנו מקבלים את האדם הנוירוטי. ולזה יש קשר הדוק לאבולוציה.

    לגבי המאמר על הלב הזוכר- האם אתה מכיר מחקרים שבדקו חלקים אחרים חוץ מהמוח אם יש בהם אזורי זכרון וחשיבה ורגש?
    נחמד יהיה לגלות שיש סיבה ל"מוסר כליות" או "תחושת בטן" או "לב כואב", נכון?

  • גיל  On 24/09/2007 at 7:04 pm

    בחברות ציידים לקטים אין הרבה דברים שיש בחברה המודרנית. מעבר לכך, לפעמים הכמות עושה את ההבדל. תחשבי על מאכלים שומניים או רווי סוכר. בחברות מסורתיות יש מעט מהם ולכן פיתחנו מנגנון שאומר לנו לאכול כמה שניתן, כי מי יודע מתי תהיה הפעם הבאה שיהיה לנו. אבל בחברה המודרנית אנחנו אוכלים יותר מדי ואנשים נהיים מאוד שמנים כי אין להם שום מנגנון שיגיד להם להפסיק לאכול.

    אני אתן לך דוגמא אחרת, למה המספר כן קובע וזה בהימורים. תורת ההסתברות המודרנית היא משהו שפותח רק במאות השנים האחרונות ולחלוטין לא אינטואטיבית. כשמפרסמים לוטו, טוטו או כל דבר אחר, לאנשים אין תחושה אינטואטיבית עד כמה הסיכויים שלהם לזכות, והם לרוב מעריכים בצורה אופטימית מדי את סיכויי הזכייה שלהם. האם את יכולה להבחין בין סיכוי של אחד למיליון לבין סיכוי של אחד למיליארד בזכייה? לא ממש, ואת זה בדיוק מנצלים כל ההימורים למיניהם.

    אני לא מכיר בכלל מחקרים על "זיכרון" איברים. נראה לי שזה תחום חדש יחסית שלא הרבה ידוע בו.

  • גיל  On 24/09/2007 at 7:07 pm

    הוא לא דיבר בכלל על האבולוציה על כדור הארץ לה בוודאי שיש הוכחות. הוא אמר, שאם יש חיים אינטיליגנטיים ביקום, סביר שהם תוצר של אבולוציה וזה משהו די הגיוני ואפילו מובן מאליו.

  • חגי  On 24/09/2007 at 7:14 pm

    מספריו שקראתי (השען העיוור, ספר מעולה. והגן האנוכי- בתהליכים),
    אפשר להבין שהוא מייחס את הוכחותיו הלוגיות להוכחות מדעיות (והן הרי כך).
    ולכן הוא רואה בתורת האבולוציה כדבר מוכח, בכדורנו הפעוט ומחוצה לו.

    אני לא מופתע מכך שהוא נתן תשובה מעט מוזרה לשאלה, שהרי הוא אמר שהוא לא מוכן לקבל דברים לא מוכחים, ואיך הוא אמור לענות על שאלה שכזו?

  • גיל  On 24/09/2007 at 7:23 pm

    הוא בכלל לא מדבר על האבולוציה בכדור הארץ שאינה זקוקה להגנה. זה מובן מאליו שהייתה פה אבולוציה. מה שהוא מדבר עליו זה על התפתחות חיים אינטליגנטיים מבחינה עקרונית גם במקומות מחוץ לכדור הארץ. מכיוון שלא ידועים לנו חיים כאלו, אי אפשר לדעת בוודאות כיצד הם נוצרו אבל ההנחה שהם נוצרו באבולוציה שייחודית לתנאים בכוכב שבו נוצרו הגיונית. התשובה שלו בכלל לא מוזרה בעיניי, והוא למעשה גם כתב אותה בספרים אחרים שלו.

  • חגי  On 24/09/2007 at 7:34 pm

    אוקי.
    שאלו אותו במה הוא מאמין ללא צורך בהוכחות.
    הוא אמר שבעובדה שאבולוציה אחראית לכל להתפתחות כל צורות החיים, המוכרות והלא מוכרות כאחד (חייזרים תאורטיים).
    אבל! בספריו הוא אמר שזה כן מוכח כנכון, לדעתו.

    וזה למה אני חושב שהתשובה שלו מוזרה, שאלו אותו במה הוא מאמין ללא הוכחות, והוא אמר משהו שבוא הוא מאמין, אבל עם הוכחות.

    אגב, מאמר נהדר כתבת, מאוד נהינתי.

  • גיל  On 24/09/2007 at 7:44 pm

    הוא מדבר בפירוש בתשובה שלו על חיים מחוץ לכדור הארץ. אני מצטט:

    I believe that all life, all intelligence, all creativity and all 'design' anywhere in the universe, is the direct or indirect product of Darwinian natural selection.

    הספרים שלו מוקדשים אך ורק לאבולוציה ארצית, שם ההוכחות נמצאות בשפע. מה שהוא מנסה לומר במילים אחרות, זה שהעיקרון הדרווינסטי שנמצא נכון פה כנראה נכון בכל מקום אחר אבל הוא לא יכול כמובן להוכיח את זה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 24/09/2007 at 8:17 pm

    לצד פסיכואנליזה צריך היה להיות כתוב "פסיכולוגיה אבולוציונית".

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 24/09/2007 at 8:21 pm

    לך יש הוכחה שאמונות ב"כוחות על טבעיים" הן אמונות שווא?

    כי העובדה שמצאת רמאים לא נחשבת הוכחה. זו רק הוכחת קיום ולא הוכחת אי היתכנות.

  • גיל  On 24/09/2007 at 8:29 pm

    מה זה אומר עלייך שאת ממשיכה לקרוא את המחקרים למרות שאת חושבת שאין בהם ממש? מעבר לזה שזו כמובן שטות גמורה וכבר כתבתי על זה פעמים רבות בעבר.

    לגבי כוחות על טבעיים, קצת קשה להוכיח שמשהו לא קיים. מה שאנחנו יכולים לומר שעד היום אף אחד לא הצליח להוכיח את קיומם למרות ניסיונות רבים כאלו. הפרס של ג'יימס רנדי בסך מיליון דולר ממתין להם.

  • חגי  On 24/09/2007 at 8:40 pm

    הוא אומר בספריו שהאבולוציה היא המערכת היחידה שמסוגלת באופן עקרוני "לתכנן" חיים, ומתייחס לזה, בספריו, כמשהו מוכח מעבר לכל ספק.

    בתשובה לשאלה הוא מתייחס לזה כאל משהו שאי אפשר להוכיח.

    טוב, זה באמת לא כל כך קשור לנושא המאמר ואני רק מספים את התגובות.

  • אחת מהצפון  On 24/09/2007 at 8:50 pm

    נחמד לשוחח איתך

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 24/09/2007 at 9:14 pm

    זה שהמשפט שכתבת
    " מעבר לכך, מטבע הדברים אנחנו חשופים יותר למחקרים שתומכים בדיעות שלנו מאשר לאלו שלא."
    כנראה לא נכון.
    ולגבי ארתור קונן – כל עוד לא הוכחת שהוא לא קיים יתכן שהוא קיים. לגבי הוכחת אי קיום – שאל את המתמטיקאים אם זה אפשרי או לא. לקבוע שדבר הוא שקרי דורש הוכחה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 24/09/2007 at 9:16 pm

    אם אתה מניח שאני את או אתה בהתאם לאופי התגובה? המין שלי נותר זהה בכל התגובות. המין שאתה מניח לגבי משתנה.

  • גיל  On 24/09/2007 at 9:47 pm

    שכאשר מסתתרים ברשת ואפילו לא ממציאים כינוי לעצמם, כל הנחה לגבי המין היא ניחוש.

    לגבי קונן דויל הטענה שלך היא טענה פסבדו מדעית קלאסית. המדע לא יכול לבדוק משהו שאין שום דרך למדוד אותו ואין שום הוכחה לקיומו. הוא יכול להראות שמה שאנשים מאמינים שהוא נכון, לא נכון. זה בדיוק מה שקרה במקרה הזה. קונן דויל טען שמדיומים מתקשרים על מתים והודיני הוכיח לו שזה לא נכון. אם הוא רוצה להוכיח שיש חיים לאחר המוות הוא זה שצריך להוכיח את זה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 25/09/2007 at 12:44 am

    הוכיח לגבי מקרה פרטי. כנראה שלא הבנת את כוונתי. אתה טוען חד משמעית שכל טענה מהסוג הזה שקרית. במקרה כזה, חובת ההוכחה דווקא עליך.
    לטעון בנחרצות שמשהו הוא שקרי מבלי שיש הוכחה לכך, תוך הסתמכות על מקרה פרטי, זה פסאובדו מדע. מדען טוב יאמר שאין לו יכולת להתייחס לטענה (הכללית. לא לטענה של ידעון ספציפי.) בכלים מדעיים. אתה אפילו יכול להוסיף בסוגריים שאתה אישית אינך מאמין בזה.

    היה יכול להיות מעניין בשבילך לבחון מתי אתה בוחר להתייחס בזכר ומתי בנקבה. במקרה שלי לפחות זה עובד ככה: כשיש ביקורת על מה שאתה מציג אתה בוחר בנקבה וכשהשאלות ענייניות אתה בוחר בזכר. הרי לך נושא מעניין למחקר.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 25/09/2007 at 12:51 am

    בתגובה של עמית לגבי גבולות המדע ודברים שהמתודה המדעית לא יכולה להם. לדעתי הוא קלע במדוייק לנקודה חשובה שאנשים רבים, בדרך כלל לא מדענים, מפספסים.

  • גיל  On 25/09/2007 at 2:19 am

    כשיש אפס עדויות לטענה מסוימת, אפשר להניח שהיא לא נכונה, במיוחד אם יש אלפי מחקרים שמוכיחים שהטענות הללו אינן נכונות. כל מחקר שמפריך טענה כזו מחזק את הסבירות שהטענות לא נכונות. אפשר לטעון שמבחינה תיאורטית הכל אפשרי. אולי יש במאדים מפלצות ירוקות, או המחשבות שלנו נשלטות על ידי יצורים מאלפא סנטורי, הרי אין הוכחה שזה לא נכון לא? אבל כשמדברים מבחינה מדעית, אפשר לומר בהחלט שטענות מסוימות הן קישקוש מוחלט וחובת ההוכחה היא על הטוענים.

    בוודאי שאפשר לטעון שהטענה שקרית אם מוכיחים שכל הטענות לה לא נכונות. למה אי אפשר להתייחס לטענה הכללית של חיים אחרי המוות? היו הרבה מאוד מחקרים על הנושא וכולם לא מצאו כלום. התעלמות מהמחקרים הללו והמשקל המצטבר שלהם היא פסבדומדע במירעו.

    את הניתוחים הפסיכולוגיים אני ממליץ שתשמרי או תשמור לעצמך. אלו בעיקר מעידים עליך.

  • גיל  On 25/09/2007 at 2:41 am

    כי את בחורה וכך הצגת את עצמך בעבר.לא זכור לי שהתייחסתי אלייך אי פעם כגבר.

  • אריאל  On 25/09/2007 at 9:27 am

    מאוד נהניתי, מזדהה עם כל הדברים.
    אחד הדברים שהכי קשה לאנשים רציונליים (כמוני) לקבל זה את הנושא של אמונה, שהיא דבר לא-רציונלי בהגדרתו. פעם זה מאוד הפריע לי שאנשים משכילים לא מוכנים לקבל דברים שהוכחו מעבר לכל ספק (אבולוציה למשל) אבל מאמינים בלי ערעור בדברים שאין להם שום הוכחה (מאסטרולוגיה ועד קיומו של אלוהים).
    היום אני מבין שזה פשוט מנגנון לא-רציונלי שאנשים מאמצים לעצמם על מנת להסביר להם דברים שהם לא מבינים או לתת להם תקווה וחבל להלחם על זה.

  • גיל  On 25/09/2007 at 9:31 am

    לא בהכרח גרועות ודי אדפטיביות. בעולם המודרני שהמוח מופצץ במידע, חייבים למצוא כל מיני קיצורי דרך כדי להתמודד עם השפע הזה ובעיקר עם הרבה אי וודאיות. בדיוק כמו שלא נוח לראות משחק כדורגל בלי לאהוד אף אחת מהקבוצה. בוחרים לפעמים צד בצורה שרירותית ואז עם הזמן מפתחים אליה אהדה כזו או אחרת. הנקודה היא שצריך להכיר במגבלות הללו ולדעת מתי לעבור לצד השני.

  • אריאל  On 25/09/2007 at 10:07 am

    אני ממש לא חושב שזה קשור לעולם מודרני או לא – משחר ההיסטוריה האנושות המציאה לעצמה אמונות, פעם זה היה פסלי אבן והיום זה נומרולוגיה.
    אני מאמין שהסיבה היא פשוטה – בני אדם הם החיה היחידה בעולם שמודעת לעובדה שהיא הולכת למות. כשחושבים על זה קצת, מוות הוא דבר נורא, המחשבה על זה שהעולם הולך להמשיך בלעדינו היא איומה ועל כן אנחנו ממציאים מנגנוני הגנה כדי למצוא לעצמנו הסבר ללמה אנחנו פה ולאן אנחנו הולכים – אלוהים, חיים שאחרי המוות, דברים שכביכול אנחנו לא יודעים וכו'. אפילו הגיהנום נשמע כמו מקום נהדר בהשוואה לחוסר קיום טוטאלי.
    תגיד לי אתה מה עדיף להאמין – שלקיום שלנו פה אין תכלית ושאנחנו כולה פסיק קטן בשרשרת האבולוציונית או שאלוהים שם אותנו פה מסיבה מסוימת ושהנשמה שלנו הולכת להמשיך לחיות?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 25/09/2007 at 12:59 pm

    אנחנו נמשיך לא להבין זה את זה, ואני כנראה אפסיק להגיב, עם כל כמה שנחמד להוציא אותך מהכלים.

    ובהחלט התייחסת אלי פעם כאת ופעם כאתה.

  • אחת מהצפון  On 25/09/2007 at 1:18 pm

    א)איך אתה יודע שהאדם הוא החיה היחידה שמודעת למותה? מה בכלל אנחנו יודעים על המודעות של שאר בעלי החיים?
    ב) אתה נשמע קצת מתנשא על בעלי אמונות. האם אתה חכם יותר מהרמב"ם? מישעיהו ליבוביץ? ואיך הם שילבו מדע עם אמונה? מסתבר שזה אפשרי.
    ג)מה כל-כך נורא בידיעה שנמות? מה החשיבות הגדולה של כל אחד מאיתנו? לא יותר מהנמלה שדרכת עליה בדרך לעבודה (ואפילו לא ידעת),או מהחסה שאכלתי אתמול בסלט.
    נ.ב. אני חילונית

  • אריאל  On 25/09/2007 at 4:52 pm

    הנה משל זן בשבילך (תמיד רציתי להשתמש בו):
    שני חכמי זן מסתכלים על בריכת הדגים. אומר חכם אחד לשני – "איזה כיף לדגים, אין להם שום דאגה בעולם"
    אומר לו החכם השני – "אתה לא הדג, איך אתה יודע שאין לו דאגה?"
    עונה לו החכם הראשון – "אתה לא אני, איך אתה יודע שאני לא יודע מה הדג חושב?"
    ודי לחכימא.
    ודרך אגב, אם את לא חושבת שמוות הוא דבר נורא – לא לעולם, העולם לא ייחסר אותך (לא אותך ספציפית, כמובן), אלא העולם לך – העובדה שהולכים להיות לך ילדים ונכדים שלא תראי אותם גדלים, העובדה שבני אדם יגיעו לכוכבים ואת לא תהיי שם כדי לראות את זה, העובדה שיהיו עוד מיליוני שקיעות – ואת לא תחזי באף אחת מהן. אם את חיה עם זה בשלום, אז את כמו מרבית העולם – חיה בהכחשה. האמת, אני מקנא בך

  • גיל  On 25/09/2007 at 6:20 pm

    אנחנו באמת החיה היחידה כנראה שמודעת למותה. אפשר להגיע למסקנה הזו על פי תצפיות לא ישירות, וגם מתוך ידיעה על התהליכים הקוגנטביביים של חיות אחרות. אם תסתכלי במאמר שכתבתי על קוף אחרי בן אדם, תראי שלקופי אדם אחר יש בעייה להבין תהליכים מנקודת מבט של מישהו אחר ולכן די סביר להניח שקשה להם להסיק לגבי המוות של עצמם.

    לאריאל, אמונות הן בהחלט משהו שקיים בכל מקום ולא קשור רק לעולם המודרני. אבל בעוד האמונות בחברות מסורתיות פשוטות יחסית, המידע הרב שזורם בעולם המודרני משבש את דעתם של אנשים וקשה להם לחשוב בצורה רציונלית גם אם הדברים מוכחים מעבר לכל ספק. אבל הכרה באבולוציה עצמה אינה טבעית, וצחוק הגורל היא פועל יוצא של האבולוציה. לאנשים אין שום יכולת לתפוש תהליכים שמתרחשים על פני מיליוני שנה ולכן זה נראה להם לא הגיוני. אנשים טובים מאוד בתפישת זמן שאורכת משניות בודדות לעשרות שנים, כי זה משך הזמן שיש לו משמעות ליום יום, ועד לתיכנון עתידי כלשהוא. אפילו להבין מה זה אלף שנה זה מאוד לא אינטואטיבי.

    לאחת, עצם העובדה שהחיים שלנו כל כך חסרי חשיבות יכול להוביל לאנשים לחשוב שהמוות לא נורא כל כך וצריך לנצל כל רגע בעולם הזה, או שהוא נורא ואיום. אני לא חושב שאפשר לקבוע בוודאות אם זה טוב או רע. אין ספק שלדתיים קל יותר במובן הזה כי הם פטורים מדאגות כאלו.

  • אריאל  On 25/09/2007 at 7:16 pm

    אתה אומר שהאמונות בחברות מסורתיות פשוטות יחסית? אני לא כל כך מבין את הטענה הזאת. האם אלוהים אחד כל יודע ולא נראה הוא יותר מורכב מהרבה אלילי אבן למינהם? או שאתה מדבר על משהו שונה לחלוטין?

  • גיל  On 25/09/2007 at 7:47 pm

    הכוונה היא שלרוב יש להם אמונה המבוססת על תיאוריה אחת (שיכולה להיות מאוד עשירה ומסובכת), אבל אין שם מגוון של אמונות שווא כמו שיש בחברה המודרנית (ניו אייג' וכו'). היום גם יש לך הרבה מאוד אנשים שמעודדים את האמונות הללו כדי להפיק מהן רווח.

  • אחת מהצפון  On 26/09/2007 at 1:36 am

    ציטוט שלך, גיל:
    שלקופי אדם אחר יש בעייה להבין תהליכים מנקודת מבט של מישהו אחר ולכן די סביר להניח שקשה להם להסיק לגבי המוות של עצמם.

    מה זה אומר?
    למה אתה בטוח שהכלים בהם אנחנו, בני האדם, בודקים מינים אחרים, הם כלים מתאימים?
    זוכר את הטענות שהיו על מבחני האינטלגנציה? שזה לא תקף על אנשים מחברות לא מערביות?

    ציטוט נוסף:
    עצם העובדה שהחיים שלנו כל כך חסרי חשיבות יכול להוביל לאנשים לחשוב שהמוות לא נורא כל כך וצריך לנצל כל רגע בעולם הזה, או שהוא נורא ואיום.

    זה גם יכול לבטל את היוהרה שלנו כבני אדם.
    פשוט לחיות נכון, כפי שאנחנו, בעל-חיים שנקרא אדם.
    חיה שזקוקה לחברה, אהבה, בטחון וכמה פריטים יוצאי דופן שזקוקים גם לחשיבה עצמאית וסקרנות.

    אריאל- יש לי ילדים. אני שמחה שזכיתי. אשמח גם לראות את נכדיי אבל אם לא, אז לא. אני שמחה\עצובה על עבר והווה. לא על עתיד.
    מה אכפת לך מה יהיה עוד 2000 שנה? או עוד דקה? תכננת לקנות אוטו? לנסוע לחו"ל?לסיים את התואר?למצוא אישה?
    נראה לך שכל עוד לא סימנת וי על הרשימה שלך, אתה חייב להמשיך לחיות?
    ומה עם הנמלה שדרכת עליה? היא תכננה להביא איזה גרגר לקן שלהם. זה פחות חשוב?

  • גיל  On 26/09/2007 at 1:43 am

    פרימאטים הם יצורים אינטליגטיים מאוד, ובמבחנים מסוימים הם מצליחים כמו בני אדם ומבחנים אחרים הם נכשלים כישלון חרוץ. צריך להסביר למה הם מצליחים במבחנים מסוימים ולא באחרים וחלק ממהסבר כרוך בזה שאין להם מה שנקרא theory of mind, היכולת לחשוב על דברים מנקודת מבט של אחרים.

    אם החלק השני אני מסכים איתך, העליבות של המוות והידיעה שאנחנו לא ייחודיים בשום צורה בהחלט צריכה לתת לנו קצת צניעות בעולם הזה.

  • אחת מהצפון  On 26/09/2007 at 2:16 am

    ואין להם יכולת כזאת. עדיין לא ברור אם יש או אין להם תודעת מוות.או איזשהי תודעה.
    ומה לגבי שאלתי האם הכלים המחקריים שלנו תקפים לגביהם? איך נדע בבטחון?
    שמא קראתי יותר מדי מד"ב בצעירותי?

    אגב, אין שום עליבות במוות. אלא אם יש עליבות בחיים (ולטעמי-אין). הרי המוות הוא לא קפאון. הגוף מתפורר וחוזר אל הטבע. והנפש? אין לי מושג. לילה טוב

  • גיל  On 26/09/2007 at 2:27 am

    פרימאטים וחיות אחרות, עוברות בהצלחה את מבחן הזיהוי במראה, כלומר הם בהחלט מודעים לעצמם. רק שאין שום הוכחה שהם מודעים למוות שלהם כמונו, והיינו מצפים שזה היה בא לידי בטוי בצורות מסוימות.

    אף פעם אי אפשר לדעת אם הכלים שלנו נכונים במאה אחוז. הכל עניין של סבירות ופרשנות. זו הדיעה המקובלת היום במדע על פי מה שידוע לנו היום. אם מישהו רוצה להראות שזה אחרת, הוא צריך להביא מחקרים שתומכים בדיעה שלו או להראות בדיוק למה התוצאות במבחנים הקיימים הם כך ולא אחרת.

  • גיל  On 26/09/2007 at 6:58 pm

    נאלצתי למחוק את הודעתך. להשתלחויות אישיות וסתם קנטרנות אין מקום בבלוג שלי. אם רוצים למתוח ביקורת, רצוי לעשות את זה בצורה עניינית.

  • עמית  On 26/09/2007 at 7:17 pm

    באחת התגובות למעלה אריאל מציע שאנשים מאמצים אמונות לא רציונליות כדי להסביר לעצמם את הדברים שהם לא מבינים. זה בהחלט פרשנות סבירה, היא רק לא מסבירה למה הם לא מקבלים דברים שהוכחו בגישה רציונלית…
    אני חושב שוריאציה על ההסבר של אריאל תהיה מוצלחת יותר:
    אנשים מאמצים את הדברים שמסבירים להם את הדברים שהם לא מבינים בצורה הכי אפקטיבית. לפעמים זה הסבר רציונלי, לפעמים זו אמונה דתית, לפעמים זה הסבר מסוג אחר. אין לאנשים שום עדיפות על סוג ההסבר, אלא בוחרים את ההסבר שנשמע להם אפקטיבי ביותר (ואני נזהר מלהשתמש במילה "נכון" או "הגיוני").
    הוריאציה שלי מסבירה למה אנשים לא מקבלים הסברים מדעיים גם אם הם הוכחו מעבר לכל ספק. זה טיעון מסוים הוכח לא הופך אותו לאפקטיבי ב"הכנסת סדר" לעולם של האדם.
    מה זה הסבר אפקטיבי אם כך? (אולי אני אכתוב על זה מאמר – אבל עד אז תחשבו על תער אוקאם. המדענים די ניכסו לעצמם את העקרון הזה, אבל זה בכלל לא עקרון מדעי… להיפך הוא חותר תחת עקרונות המדע)

  • יונתן.ק  On 26/09/2007 at 7:26 pm

    אם היא מתנהלת במודע היא לוקחת בחשבון את הפגיעות.
    חום קור, טורף או עמית, רעב שובע, צמא יובש, פוריות עקרות וכו וכו וכו

  • גיל  On 26/09/2007 at 7:28 pm

    אפקטיביות לדעתי, היא הסבר שכרוך בהכי פחות מאמץ. מה יותר קל מלהאמין שיש אלוהים שמסדר לך את החיים בעולם שלנו? כמו שכבר הזכרתי למעלה, קצת קשה להבין את האבולוציה לא בגלל שהיא מסובכת, אלא כי קשה לאנשים לראות בעיניים שלהם שינויים בסדר גודל כזה. מצד שני, אי אפשר להכחש לעובדה שלאנשים יש אינטרסים בתקיפת תיאוריות מסוימות ולא אחרות. אין לרוב האנשים בעייה עם תורת היחסות או הקוונטים למרות שהן לא אינטואיטיביות בעליל, אבל כן יש להם בעייה עם האבולוציה. מעניין גם לראות, שלאנשים אין בעייה לקבל את תורת הקוונטים או היחסות למרות שרובם לא מבינים בהם שום דבר. הם מסתמכים ובצדק על המדענים שעוסקים בתחום, אבל את האבולוציה הם לא מקבלים למרות מה שהמדענים אומרים.

  • אריאל  On 26/09/2007 at 10:01 pm

    אם כי אני לא מקבל את ההסבר שלך, גיל, לגבי למה אנשים לא מקבלים את האבולוציה – הרי אתה בעצמך אומר שאנשים מוכנים לקבל תיאוריות בממדים שהם לא מכירים כמו קוואנטים או יחסות, אבל את תורת האבולוציה הם לא.
    אם הייתי מחפש לזה הסבר, הייתי אומר שהסיבה המרכזית להתנגדות שאנשים חשים לאבולוציה זה חוסר התכלית שבה. אנשים רוצים להאמין שיש סיבה שהם פה בעולם, שיש תכלית לקיום שלהם, שיש משמעות. האבולוציה, בניגוד לתיאוריות פיסיקליות שלא אומרות כלום עלינו, בעצם אומרת שאין לנו תכלית בעולם הזה, למעט העברת הגנים שלנו הלאה, ואנחנו פה רק בגלל כוחות שאין לנו שליטה עליהם. כמובן, שאם מסתכלים על פסיכולוגיה אבולוציונית בהקשר הזה, אפשר להבין את הרתיעה שאנשים חשים ממנה, כי היא בעצם אומרת שאנחנו מונעים על ידי כוחות שהם לא בשליטתם (לפחות חלקם).

  • גיל  On 26/09/2007 at 11:12 pm

    אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאבולוציה סותרת בצורה הכי בוטה את מה שכתוב בתנ"ך, ומסבירה מה שאנשים לא רוצים שהיא תסביר. היא נוגעת בצורה ישירה לעיצוב בני אדם, ואנשים לא אוהבים לשמוע שנוצרנו בתהליך אבולוציוני אלא רוצים להאמין שמישהו יצר אותנו.

    דווקא חוסר השליטה זה הסבר לא מוצדק, כי האבולוציה או הפסיכולוגיה האבולוציונית לא אומרת שאין לנו שליטה על מעשינו. העובדה שיש לנו נטיות אבולוציונית נפרדת משאלת השליטה והאחריות האישית.

  • אריאל  On 27/09/2007 at 12:02 am

    אין ספק שיש לנו שליטה ואחריות אישית, אבל זה לא משנה את העובדה שהדחפים שלנו נקבעים בצורה אבולציונית. אם אני נמשך לנשים מסוג מסוים, למשל, זה קשה לאנשים לקבל שהדחף הזה נובע ממשהו שאין לנו עליו שליטה.

    אני חושב שבהקשר של התנ"ך וזה שמישהו יצר אותנו – אתה אומר אותו דבר כמוני, רק בצורה שונה. תשאל את עצמך למה אנשים רוצים להאמין בתנ"ך או רוצים להאמין שמישהו יצר אותנו – התשובה לדעתי היא שאם מישהו יצר אותנו זה אומר שיש סיבה ללמה אנחנו פה, שמישהו שם אותנו פה מסיבה מסוימת ויש תכלית לקיום שלנו.

  • יונתן.ק  On 27/09/2007 at 1:16 am

    הרצון והדחף.
    כוונות שאנחנו מזהים בתוכנו או כוונה שנכפית מבחוץ?

%d בלוגרים אהבו את זה: