במי אנחנו מתאהבים?

הלן פישר היא אחת האנתרופולוגיות המפורסמות ביותר בעולם, המלמדת וחוקרת באוניברסיטת ראטגרס בניו ג'רסי. היא כתבה כמה וכמה ספרים פופולאריים (שחלקם תורגמו לעברית) שעוסקים באהבה, ובבחירות רומנטיות. לאחרונה היא כתבה מאמר שהתפרסם בכתב העת Psychology Today העוסק בתיאוריות האחרונות פרי מחשבתה. לא כל התיאוריות שלה מקובלות על ידי חוקרים בפסיכולוגיה אבולוציוניות, אבל הן בהחלט מעניינות ומובילות למחקרים חדשים בתחום.

בני האדם הם אחד היונקים הבודדים שרוקם מערכות יחסים מונוגומיות. 97% מהיונקים אינם מונוגמיים. נכון שאחוז הבגידות בתוך מערכת היחסים גבוה למדי (מחקרים מראים מספרים שונים שנעים בין 10% ל-70% כשהממוצע 40% בגידה), אבל המסגרת הרשמית עדיין היא של זוג. בעבר, הציעה פישר שלושה מנגנונים אובלוציוניים להיווצרות מערכות יחסים ארוכות טווח: יצר מין מפותח, אהבה רומנטית והיקשרות רגשית חזקה בין בני הזוג. המנגנונים הללו קיימים אצל כולם ברמות שונות, אבל הם לא מצביעים על המניעים הייחודיים בבחירת בן זוג אחד ולא אחר.

ידוע זה מכבר שאנשים מעדיפים בני זוג שדומים להם, פחות או יותר. אנשים ימשכו לאנשים דומים להם מבחינה אינטלקטואלית, מעמד סוציואקונומי, גיל, יופי חיצוני, תחביבים משותפים, רמת דתיות וכו'. בהתחלה זה נשמע מעט מוזר לרוב האנשים, מכיוון שנדמה להם שבני הזוג שלהםבהווה או בעבר היו שונים מהם קיצונית. אבל כשאנשים חושבים על ההשוואות הללו, הם נוטים לשכוח עד כמה רב הדימיון בעצם, מכיוון שהם לוקחים אותו כדבר מובן מאליו. תיאוריה מסוימת גורסת שרוב בני האדם פוגשים את אהבת חייהם במרחק 20 קילומטר מהמקום שבו נולדו. כשאתם חושבים על דימיון או שוני, נסו לדמיין בני זוג פוטנציאלים מתרבות אחרת. ההשוואה הזו תעזור לכם להעריך את הדימיון הרב הקיים ביחסים שלכם עם בני זוגכם.

אבל גם אם ניקח בחשבון אנשים שדומים לנו פחות או יותר, עדיין המבחר עצום. מה גורם לנו להתאהב באחת ולא באחרת? או באחד ולא באחר? כבר הזכרתי בעבר מחקר על אחד המנגנונים הללו, זה שגורם לנו להימשך לאנשים שונים מאיתנו מבחינה גנטית. מחקרים שונים הדגימו את קיומו של המנגנון הזה. בחלק ניכר מהמחקרים הללו מבקשים מגברים ונשים ללבוש חולצת טי-שירט למשך 24 שעות ביממה, בלי להתקלח ובלי להשתמש בדיאודורנט. לאחר מכן מבקשים מאנשים בני המין השני להריח את אותם טי-שירטים ולקבוע מי מריח הכי טוב ומי מושך אותם יותר. מסתבר שהריחות הכי אטרקטיביים באים מאנשים השונים מבחינה גנטית מהאדם המריח. הסיבה למשיכה לאנשים שהם הפכים גנטיים מאיתנו היא שמערכת החיסון של ילדיכם העתידיים תצא נשכרת משני הורים שונים גנטית. כך שלמעשה, בניגוד למחשבה הפופולארית שהילדות מעצבת את הבחירות הרומנטיות שלכם (תסביכי אב ואם למיניהם), חלק משמעותי מההעדפות הללו הן מחשבות לא מודעות על עתיד ילדיכם.

פישר מדגישה בתיאוריה שלה את חשיבות הטמפרמנט (Temperament) האישי כבעל חשיבות מכריעה בבחירת בני זוג. מחקרים מראים שהמרכיב הגנטי שקובע את הטמפרמנט של כל אחד מאיתנו גדול מאוד. ישנן צורות שונות לסיווג טמפרמנטים. אחת הצורות הידועות ביותר היא ה-Big Five Personality Traits שהסבר מקיף שלה אפשר למצוא כאן. צורת הסיווג הזו מחלקת בני אדם ל-5 תכונות שנעות על רצף מסוים, למשל, רצף מופנמות-מוחצנות. לכל אחד מאיתנו יש מיקום מסוים על הרצף הזה והוא קבוע, פחות או יותר לאורך החיים (שאר הרצפים כוללים" ניורוטיות, אישיות נוחה, מצפוניות ופתיחות לרעיונות וחוויות חדשות). מחקרים ארוכי טווח, כמו גם מחקרים על תאומים, והעובדה שהתכונות הללו נמצאו בכל חברה שבה נחקרו מראים שיש להן כנראה מרכיב אבולוציוני חזק והן גם מורשות מהורים לילדים.

פישר מחדשת בכך שהיא מציעה ארבעה טמפרמנטים שונים במקצת, כאלו שהוצגו לראשונה על ידי אפלטון. הארבעה הם: האמן, השומר, האידיאליסט והרציונלי. היא מנסה לקשר כל אחד מסגנונות האישיות הללו לארבעה הורמונים: דופאמין, סרוטאונין, טסטוסטרון ואסטורגן. לאלו שהדופמין מהווה מרכיב מרכזי באישיות שלהם היא קוראת "מגלים" (Explorer). אנשים אלו ייטו להיות אימפולסיביים, חדשניים, יצירתיים ונוטלי סיכונים. לאלו הנשלטים על ידי סרוטאנין היא קוראת "בונים" (Builders) והם ייטו להיות יותר חברותיים, זהירים, שמרנים ולעיתים קרובות דתיים או בעלי אמונה כלשהיא. האנשים שמונעים על ידי אסטרוגן נקראים "מנהלי משא ומתן" (Negotiators), ויהיו בעלי יכולות מילוליות גבוהות, טובים ב"קריאת" רגשות או הבעות פנים של אחרים, רחמניים ובעלי דימיון. בעלי הטסטוסטרון הגבוה הם ה"מנהלים" (Directors), וייטו להיות ישירים, החלטיים, ממוקדים, תחרותיים מאוד, ובעלי חשיבה לוגית.

לכולנו כמובן יש משהו מכל אחד מארבעת מאפייני האישיות הללו, אבל אצל כל אחד יהיו מאפיינים בולטים על פני אחרים. בחלק מהם צפויים הבדלים בין המינים. באופן טבעי למשל, צפויים להיות יותר גברים "מנהלים" מנשים, ויותר "מנהלי משא ומתן" נשים מגברים. יש בסוף הכתבה שאלון קצר ולא מדעי שבוחן מה הטמפרמנט שלכם.

פישר שיתפה פעולה עם אחד מאתרי ההכרויות הכי פופולאריים בארה"ב בהעברת השאלון המלא לגולשים. הממצאים החלקיים שלה עד עתה חושפים שיש הרבה יותר טיפוסי אישיות "בונים" (42%) מ"מגלים" (8%). ההשערה שלי היא שטיפוסים "בונים" היו חשובים יותר באבולוציה שלנו, כי הם היו חיוניים לבניית חיי חברה תקינים, בעוד "מגלים" היו חשובים רק בעיתות משבר כשהיו שינויים אקולוגיים גדולים.

בנוסף, היא בחנה מה מושך אנשים בדייט ראשון. מסתבר שכולם אוהבים "מנהלי משא ומתן" מלבד גברים "בונים". מה שמעניין יותר, הוא שבהתאם לתיאוריה האומרת שאנשים נמשכים לאנשים שונים מהם גנטית, רוב האנשים נמשכו לטיפוסים שונים מהם. לכל קומבינציה שונה כזו, יש את היתרונות והחסרונות שלה.

כמובן שעוד נדרש מחקר רב כדי לבדוק האם הסגנונות הללו אכן מובחנים והאם יש באמת קשר ביולוגי לתכונת האישיות כפי שהתיאוריה מנבא. אם אכן יש קשר גנטי בין סגנונות האישיות להורמונים תהיה בכך תרומה חשובה לבניית מודל ביולוגי-חברתי של האישיות, כזה שלא רק חושף את העובדה שמאפייני אישיות עוברים בתורשה, אלא גם מצביע על המנגנון ועל ההורמונים הספציפיים שגורמים לזה לקרות.