אוטיסטים ואינטיליגנציה

לרוב, אני לא מתלהב במיוחד מסיפורים של אנשים עם מוגבלויות שמפגינים יכולות יוצאות דופן בתחום מסוים. יש בזה משהו מציצני, קרקסי ,על גבול הפריק השואו, ובמובנים רבים עושה לאותם אנשים עוול. רבים מהם לא מודעים להייפ התקשורתי סביבם או מבינים אותו לאשורו. זה במיוחד נכון לגבי גאונים שוטים, אבל גם במידה פחותה לגבי אנשים מסוגם של טמפל גרנדין, האוטיסטית שמפורסמת בהבנת רגשות של בעלי חיים.

אוטיזם היא כנראה ההפרעה הכי מפורסמת בהקשר הזה. אוליבר סאקס פירסם כמה וכמה מקרים מפורסמים של אוטיסטים שהם גאונים שוטים בספרים שלו, ספרים אחרים רבים נכתבו על הנושא כולל כאלו עם דמויות פיקטיביות (אחד האחרונים שבהם: המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה של מארק האדון), יש גם כמובן את הסרט המפורסם "איש הגשם" עם דסטין הופמן המבוסס על מקרה אמיתי, ועוד.

אין ספק שדוגמאות של אנשים שמצליחים לפרוץ את מחסום המוגבלות הפיסית או הנפשית מעוררות השראה לאנשים במצבים דומים, וגם מהווה סמל לניצחונה של הרוח האנושית. הבעייה העיקרית שיש לי עם פירסומים כאלו, היא שהם עושים עוול לרוב מוחלט של החולים במחלה. למשל, רוב רובם של האוטיסטים הם חולים "רגילים", ופירסום יתר של מקרים של אנשים עם יכולות מדהימות יוצר תקוות שווא בקרב משפחות רבות שתוהות, למה הילד או הילדה שלהם לא מפגינים את אותן יכולות, מה שיכול להוביל לתיסכול ופיתוח ציפיות לא ריאליות לגבי הילד, ולאכזבה כשהילד לא קרוב לעמוד בציפיות העצומות שמוטלות עליו. כששומעים על ילד אוטיסט (מחלה שמאובחנת מגיל שנתיים לערך), הרבה אנשים מדמיינים ילד בעלי יכולות יוצאות דופן, ומתעלמים מכל אותם אוטיסטים "רגילים" ומהקשיים הגדולים בהתמודדות עם גידולו. נרי ליבנה כתבה לאחרונה מאמר מאיר עיניים על הנושא.

בנוסף לזה, יש נטייה די מרגיזה, לייחס לכל מיני גאונים או אנשים מפורסמים הפרעות כמו אוטיזם, תיסמונת אספרגר או מאניה-דיפרסיה. לרוב, הייחוסים הללו שגויים ומהווים יותר Wishful Thinking ולא אמת אובייקטיבית. לדוגמא, יש המייחסים לניוטון ואיינשטיין אוטיזם, לביל גייטס תיסמונת אספרגר והדוגמאות רבות מספור. מעבר לעובדה שעוסקים כאן בספקולציות די פרועות (אף אחד מהאנשים הללו לא אובחן קלינית), האחוז של גאונים מתוך אוטיסטים הוא אפסי ועיסוק אובססיבי בנושא יוצר רושם מוטעה ואקזוטי לגבי מחלות והפרעות שונות, תוך התעלמות מהמאבקים והקשיים היום יומיים של הורים המתמודדים עם גידול ילד כזה. נוצר רושם שיש איזו שהיא בושה בלהיות אוטיסט גם בלי להיות גאון.

אבל יש דווקא נושא אחד שבו רוב האוטיסטים מצטיירים גרוע יותר ממה שהם באמת, וזהו מידת האינטיליגנציה שלהם. אני לא אכנס לכל התחום של מהות האינטליגנציה, והאם ישנם סוגים שונים של אינטליגנציה כמו אינטילגנציה רגשית או חברתית. מה שאני רוצה לגעת בו קשור למבחני אינטליגנציה סטנדרטיים, או בעיקר למדידה שלהם. אני אתרכז במבחן ווקסלר, הידוע יותר בשם מבחן IQ (שזה קיצור של Intelligence Quotient).

מבחן ווקסלר הוא אחד המבחנים המתוקפים ביותר בעולם. הווה אומר, הוא הועבר למיליוני אנשים בגילאים שונים ובתרבויות שונות, והממוצע והשונות שלו נשארו פחות או יותר קבועים במשך השנים. מבחינה סטטיסטית נהוג לומר שהמבחן מאוד מהימן (כלומר, אנשים שלוקחים אותו בשני מועדים שונים ישיגו תוצאות דומות), ומאוד תקף (כלומר המבחן מנבא דברים שהיינו מצפים מאנשים אינטליגנטיים לעשות, למשל לפתור בעיות בצורה יותר יעילה).

אלא מאי? מבחן IQ מורכב מ-12 עד 14 תתי מבחנים הבודקים כישורים שונים כמו יכולת מילולית, יכולת מתמטית, הבנת הנקרא ועוד. מבחן כזה מציב שתי בעיות מרכזיות לאוטיסטים: העברה של מבחן IQ אורכת שעות, ולאוטיסטים יש בעיית קשב חמורה שמקשה עליהם להתרכז לפרק זמן ארוך כל כך. בעייה כזו יכולה להיפתר אם לאוטיסטים ינתנו הפסקות גדולות בין תת מבחן אחד למשנהו. אלא שזה לא יפתור את הבעייה השנייה והיותר מרכזית: לאוטיסטים יש בעייה באינטרקציה עם אנשים אחרים, ורובם חשים מאוד שלא בנוח עם אינטרקציה כזו. מכיוון שהמבחן מחייב אינטרקציה בין הבוחן לנבחן, ביצוע המשימות השונות הוא כמו אבן ריחיים על צווארם. אין להתפלא איפה ששלושה רבעים מהילדים האוטיסטים מקבלים ציונים כל כך נמוכים במבחן IQ שמסווגים אותם כבעלי פיגור שכלי.

לאחרונה, מדענים מנסים להתמודד עם בעיית התנאים הלא הוגנים במבחני אינטליגנציה לאוטיסטים, ומחפשים דרכים יצירתיות והוגנות יותר למדוד אותה. מישל דאוסון, אוטיסטית בעצמה, חוקרת, ואקטיביסטית למען זכווית האוטיסטים, פועלת נמרצות כנגד אפליות אוטיסטים במחקרים מדעיים. היא טוענת שמבחני IQ לאוטיסטים, הם כמו מבחן אינטליגנציה לעיוורים שמבקש מהם לעבד מידע חזותי.

דאוסון, יחד עם עמיתים אחרים, ניסו למדוד אינטיליגנציה של ילדים אוטיסטים בשיטות אחרות, שיטות שלא מערבות שום אינטרקציה, או אינטרקציה מינימלית, בין הבוחן לנבחן. את התקציר של המאמר ניתן לראות פה. באופן כללי, המבחנים שנבדקו כוללים מבחני נייר ועיפרון שלא דורשים שום הכוונה או תשובות בעל פה כמו שקיימים במבחני הIQ המסורתיים. הילדים האוטיסטים שנבחנו בצורה הזו הראו שיפור ניכר בהשוואה למבחן IQ שעשו לפני כן והיוו את הבסיס להשוואה. המבחנים החדשים הראו שהאינטליגנציה של הילדים הייתה בממוצע בסביבות האחוזון ה-30, שנמצאת על הטווח של אינטגילנציה מעט מתחת לממוצע, אבל נחשבת לנורמלית בהחלט. היו אוטיסטים ששיפרו את הציון שלהם בצורה ניכרת, כולל ילד אחד שקיבל ציון באחוזון ה-94 המראה על אינטליגנציה גבוהה מאוד מהממוצע. אצל אנשים רגילים שאינם אוטיסטים, הציונים דומים ואינם משתנים כאשר מעבירים להם את שני הסוגים השונים של המבחנים.

הביקורת של דאוסון על מבחני האינטלינציה הסטדנרטיים היא שמבחן IQ קלאסי בודק מה שנקרא אינטליגנציה גבישית (Crystallized Intelligence), בעוד שהמבחנים האחרים בודקים אינטליגנציה נוזלית (Fluid Intellifgence). אינטיליגנציה גבישית בודקת מה שכבר למדת, בעוד אינטיליגנציה נוזלית מתמקדת ביכולת ללמוד, היכולת לפתור ולהתמודד עם בעיות לא מוכרות וכו'. ככזו, לפי דעת חוקרים מסוימים, היא מייצגת בצורה נאותה יותר את מושג האינטליגנציה כפי שהוא צריך להיות. עוד על ההבדלים בין האינטיליגנציות אפשר לקרוא פה.

לממצאים הללו יכולים להיות השלכות מרחיקות לכת לגבי אוטיסטים. אנחנו רגילים לבחון ילדים אוטיסטים לפי מה שהם מראים ואיך שהם מתנהגים. אם ילדים כאלו לא מדברים בצורה רהוטה, או לא מתנהגים כמו ילדים אחרים, קל לנו לתייג אותם כחריגים. הרבה יותר קשה, לחפור עמוק יותר ולנסות לחשוף את האינטיליגנציה שקיימת אצלם, ולתת לה לבוא לידי ביטוי בצורה הייחודית שרק הם יכולים להביע אותה. האתגר כמובן הוא לא רק לחשוף את אותה אינטליגנציה חבויה, אלא גם לחזק אותה אצל אותם ילדים, ולהביא אותה לידי ביטוי בצורה כזו שתועיל להם בעולם שונה מהם. אז נכון, רובם לא גאונים, אבל מצד שני, הם גם לא מפגרים. דומה ששתי הדיעות הקוטביות הללו השתרשו במחשבותיהם של אנשים. מבט מאוזן ומפוכח יותר יכול להועיל להם וגם לנו.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • הצועד בנעליו  On 19/08/2007 at 5:01 am
  • אריאל  On 19/08/2007 at 8:55 am

    כמו שמישהו פעם אמר עליהם – הדבר היחיד שהם בטוח מסוגלים למדוד – זה את היכולת שלך להצליח במבחן אייקיו..
    הדוגמא שלך רק מוכיחה את זה יותר. אינטיליגנציה היא דבר מאוד מאוד בעייתי למדידה וזה שאנשים מקבלים את אותן תוצאות במבחן לא הופכת אותו למבחן אינטליגציה מוכח – אלא רק כלי שנוח לאנשים להשתמש בו.

  • גיל  On 19/08/2007 at 9:07 am

    בקרב מדענים. כולם מכירים את הבעייתיות במבחני אינטיליגנציה (ובמבחנים בכלל) אבל העובדה שהם לא מושלמים לא אומרת שהם חסרי ערך. כמו שכתבתי, התוקף של מבחן IQ הוא די חזק, והוא נמצא במתאם עם הרבה מבחני אינטליגנציה שונים וגם אם מדדים אמפיריים מעשיים (למשל, הצלחה בלימודים).

    מקובל יותר לדבר היום במונחים של g factor. כלומר, סדרה של מבחנים שונים שכל אחד בודק אספקט אחר של אינטליגנציה, וביחד הם מדד טוב לאינטליגנציה.

  • תמי  On 19/08/2007 at 9:08 am

    מצד שני, בידוד האינטליגנציה שיש להם ומדידתה יוצרים רושם פחות חריג, בעוד שבדיוק המדדים שיש עליהם ביקורת משקפים יכולת להשתלב בחברה בבגרותם.
    יש משהו משלה בלהגיד להורים – הילד האוטיסט שלכם בעל אינטליגנציה תקינה למרות שוורבלית וחברתית הוא מתפקד ברמה נמוכה יותר/שונה.

  • גיל  On 19/08/2007 at 9:12 am

    יש מתח בין הנורמליות שכולם נכספים אליה, למה שקורה בפועל,ואיך מתייחסים אליהם ברמה האישית וגם ברמה החברתית. זה באמת נושא מסובך וניסיתי להציג כמה היבטים שלו, בעיקר את הקיצוניות משני הצדדים.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 19/08/2007 at 12:15 pm

    אתה צודק. מבחני IQ באמת מודדים את היכולת להצליח במבחני IQ. אתה טועה בכך שאינטליגנציה היא דבר בעייתי למדידה. אינטליגנציה היא קודם כל דבר בעייתי להגדרה.

  • עומר.  On 19/08/2007 at 2:59 pm

    אחת הבעיות לדעתי, עם מבחני ה- IQ היא הרדיפה אחרי ההגדרה של האדם. הנסיון למדוד ולתפוס את כולו, להעריך אותו כאילו הוא נוסחה מתמתטית או קילו עגבניות.
    המחבר של אינטיליגנציה רגשית (מה שמו?) הוציא עוד סדרה של מאמרים וספרים על כל סוגי האינטילגנציות. הוא כתב באחד מהם שלדעתו אנחנו רק בתחילת דרך הגדרת האדם מהבחינה הזו.

  • אריאל  On 19/08/2007 at 6:15 pm

    אתה כמובן צודק, זאת היתה כוונתי.
    לגיל – יש הרבה בעייתיות במבחני אייקיו, כי הם מאוד מכוונים לתרבות המערבית. בדיוק כמו שאוטיסטים יוצאים פחות אינטלגנטים במבחן האייקיו, גם אנשים שהגיעו מתרבויות אחרות יוצאים בהם פחות אינטלגנטים, למרות שאין שום סיבה לחשוב שהם כאלה. יש עוד הרבה אלמנטים בעייתים במבחנים הללו. גם מבחני הפסיכומטרי למינהם מנבאים בהצלחה יחסית הצלחה עתידית בלימודים, ועדיין אף אחד לא טוען שהם מהווים מדד לאינטילגנציה.

  • גיל  On 19/08/2007 at 7:10 pm

    אבל מצד שני אין לכם שום בעייה להשתמש במילה אינטליגנציה. אם אין למילה שום משמעות או אי אפשר להגדירה, למה אתהם וכל אחד אחר משתמש בה? העובדות הן שיש למילה אינטיליגנציה משמעות אינטואיטיבית להרבה אנשים, ומבחנים מנסים לבדוק אספקטים שונים שלה.

    לעובדה שיש הבדלים בין מדינות במדידה אינטיליגנציה אין משמעות (למרות שההבדלים לא תמיד גדולים כמו שמנסים להציגם), כי מה שחשוב הוא הקריטריון שאותו מנסים לתקף על ידי מבחן מסוים. מבחנים נועדו לבחון יכולות ספציפיות במקום מסוים. למשל, פסיכומטרי הוא סוג של מבחן אינטליגנציה שמנבא הצלחה בתואר הראשון בצורה סבירה. זה ממש לא משנה שהפסיכומטרי האמריקאי שונה מהישראלי כי כל אחד מהם תוקף על אוכלוסיות שונות ואמור לנבא דברים שונים. המבחנים הללו עושים את זה בהצלחה לא מבוטלת.

    מבחן בודד לרוב יכול לבדוק יכולת ספציפית אחת. אבל מבחני אינטליגנציה שונים מצליחים לבדוק יכולות שונות ואת הקשר ביניהם. מצירוף של המבחנים עולה שאפשר להוציא מהם גורם מסוים שקוראים לו אינטליגנציה כללית, למרות שאף מבחן בודד לא מודד אותו בצורה טובה.

    אגב, דווקא בנוגע לאינטליגנציה רגשית ודומיהן יש בעיות קשות יותר. הן לא מגדירות שום קריטריונים מעשיים לבדיקת האינטליגנציה הזו והם די חסרי ערך במדידת אינטליגנציה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 19/08/2007 at 9:25 pm

    לטעמי למילה אינטליגנציה אין הרבה משמעות מעבר לזו האינטואיטיבית. לדעתי מסתובבים בעולם (ואפילו באקדמיה) אנשים לא מאוד חכמים
    שמצליחים במבחני IQ. הם לכל היותר מוצלחים בתחום העיסוק שלהם.

    אבל אתה מדבר על מדידה שלה, אז מדוע שלא תביא הגדרה מדוייקת של מהי האינטליגנציה הנמדדת,
    כדי שנוכל להבין במה מדובר? בקיצור, מהי ההגדרה ה"מדעית" לאינטליגנציה.

  • גיל  On 19/08/2007 at 9:41 pm

    ואיך תגדיר חוש הומור? יכולת מתמטית או יכולת מילולית? ישנן הגדרות אופרטיביות להרבה מאוד מושגים אינטואטיביים במדעי החברה. יכולות להיות הגדרות שונות למושג ספציפי, זה ממש לא משנה. השאלה היא מה המטרה של ההגדרה או ליתר דיוק המבחן או המבחנים שבודקים אותה.

    כמו שנתתי את הדוגמא של הפסיכומטרי שבודקת הצלחה בלימודים, כך רבים ממבחני האינטליגנציה בודקים יכולות לימודיות שונות, הצלחה בפיתרון בעיות ועוד. העובדה שיש קשר בין מבחנים שונים בינם לבין עצמם, מראה שיש כאן איזה שהוא מושג מופשט שכן נמדד והוא כן מתאים למה שהרבה אנשים תופשים אינטואטיבית כאינטיליגנציה.

    זה שיש אנשים לא חכמים שמצליחים במבחנים הללו לא אומר דבר. תמיד יש את הסיפור על ההוא שקיבל ציון נמוך בפסיכומטרי אבל הצליח מאוד באוניברסיטה או בחיים בכלל. המבחנים הללו עובדים סטטיסטית והם לא מושלמים. הם יכולים לנבא בממותע הצלחה בתחומים שונים והם עדיפים בהרבה על כל שיטה אחרת.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 19/08/2007 at 10:15 pm

    לא טענתי שהניבוי לא טוב. הניבוי מצויין. ישנם אנשים שהצליחו במבחני IQ וגם הצליחו באוניברסיטה אבל הם… לא חכמים. הם יכולים להיות בעלי תואר ראשון שני ואפילו דוקטורנטים. אז הניבוי טוב. הוא מנבא הצלחה אקדמית. אבל לא מודד אינטליגנציה. אלא אם כן בעיניך אינטליגנציה היא היכולת להצליח מתמטית באקדמיה, ואז אין בינינו ויכוח.

    לגבי אהבה, בטח יש גם מבחנים שמודדים אהבה, אבל אני מקווה שאף אחד לא לוקח אותם ברצינות.

    ובקיצור, אם ברצונך למדוד משהו – ראשית הגדר אותו. אם הבנתי נכון, אתה אומר שמטרתם של מבחני אינטליגנציה לנבא הצלחה בתחומים שונים. אם אכן זו הכוונה, חשוב לא לבלבל בין המונח האינטואיטיבי לזה הנמדד. אחרת אפשר להגיע לסתירה.

  • יונתן.ק  On 19/08/2007 at 10:17 pm

    היכולת לראות בריחוק קר ממבט על.

    ככל שהמערכות יותר מורכבות ויותר קרובות ככה קשה יותר לשמור על זה

  • גיל  On 19/08/2007 at 10:27 pm

    על סמך איזו הגדרה בדיוק קבעת שאנשים מסוימים שסיימו ללמוד לא חכמים?

    בעיניי, ובעיניי הרבה אנשים אחרים, היכולת לפתור בעיות מתמטיות כמו גם היכולת להצליח באוניברסיטה מתבססות על אינטליגנציה מסוימת. אולי היא לא כוללת אינטליגנציות אחרות חשובות אבל בוודאי שצריך יכולות מסוימות כדי ללמוד בהצלחה.

    הצלחה היא מרכיב אחד אבל לא יחיד. כמו שכבר ציינתי, מרכיבים נוספים כוללים את היכולת לפתור בעיות חדשות, היכולות ללמוד כישורים חדשים בזמן נתון ועוד.

    בסופו של דבר, ההרגשה האינטואיטיבית שיש לאנשים לגבי מושגים מופשטים, היא זו שמניעה חוקרים במדעי החברה לנסות לכמת אותם. הם לא עושים את זה בצורה מושלמת כמובן, אבל מכאן ועד לומר שזה משהו שלא קיים רחוקה הדרך,

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 19/08/2007 at 10:49 pm

    דוגמא לעוד הגדרה שהיא לגמרי מבוססת סובייקטיביות תוכל למצוא ב"מבחן טורינג".

    היכולת לפתור בעיות מתמטיות מתבססת על כשרון מתמטי. יש לזה קשר לאינטליגנציה אבל זה לא מספיק. זה גם לא הכרחי.

    אם אנחנו מסכימים שאין זהות בין ההגדרה האינטואיטיבית לזו המדידה, אז הכל בסדר.

  • גיל  On 19/08/2007 at 10:56 pm

    גם מבחן ווקסלר כולל בתוכו מבחנים מסוגים שונים. עקרונית, למי שיש יכולת מתמטית לא חייב להצטיין גם בדברים אחרים, אבל כאשר עורכים מבחנים שונים עולה שיש דבר כזה אינטליגנציה כללית, משהו שמשפיע על היכולות בכל המבחנים.

  • יונתן.ק  On 20/08/2007 at 12:17 am

    השאיפה להבין את מה שאתה מרגיש ולהרגיש את מה שאתה מבין.

    חוכמה עוד יותר גדולה

    לדעת מה מבין שניהם לעשות מתי

  • כחולית  On 28/08/2007 at 5:34 pm

    מסכימה עם זה שמעליי, שטען שאנשים יכולים לסיים תואר ולא להיות חכמים. הבלבול לדעתי נובע בין המושגים "חכם/אינטלקטואל" שמתבסס יותר על ידע קיים, ולדעתי לכך התכוונת באינטליגנציה גבישית,למרות שאני לא ממש יודעת במה מדובר באמת, לבין המושג "אינטליגנט" שהוא מתבסס כנראה יותר על פוטנציאל למידה והבנה, שזה כנראה האינטליגנציה הנוזלית (תקן אותי בבקשה אם אני שוגה).
    יש הרבה בעייתיות במבחני IQ למינהם. למשל אחד המדדים הוא שפה עשירה. אדם מניח באופן אינטואיטיבי ולדעתי אפילו אנשי מקצוע שהאדם שמולם מדבר בשפה תקינה, משתמש במילים גבוהות או שיש לו אוצר מילים מכובד, קורא ספרים ואינטרנט ובעל תחומי עניין נרחבים מעבר לנושאים היומיומיים, שהוא אינטליגנט. מה עושה אדם שלא יצא לו לקרוא הרבה ספרים? מה קורה אם אדם בא ממצב סוציואקונומי נמוך ונשר מלימודיו ולו יש מה שאנשים קוראים "חוכמת חיים"?
    כלומר, מהו המדד האמיתי לאינטליגנציה אם לא (לדעתי) להתאים את עצמך לאן שהחיים הובילו אותך. אם זה אומר באוניברסיטה ובקרב החברה הגבוהה בה גדלת ואם זה בתור סוחר סמים שבדרך הקשה ועם מוח חריף למד איך לדבר עם אנשים, להשיג את מה שהוא רוצה וכדומה.

    אז מהו אותו מושג חמקמק- אינטליגנציה?
    אני למשל חושבת שאני אדם מאוד אינטליגנטי ואינטלקטואלי. מה לעשות שאני לא אוהבת ללמוד, בייחוד לא חומרים שאני חייבת ולא מתחברת אלים שזה בעיקר החומרים הריאלים? האם העובדה שחברי לספספ הלימודים מוציא ציונים גבוהים יותר אומר שהוא אינטליגנט יותר ממני, או שפשוט יש לו זיכרון מצוין (לי אין) או הוא יודע "לחרוש"? האם אדם שמוציא ציון ממוצע גבוה מאוד בגלל הסיבות האלה אינטליגנט יותר מזה שמוציא פחות, אבל לומד מתוך עניין וסקרנות אנושיים, שואל שאלות חכמות שמעמיקות בחומר ולא מתוך "בית חרושת לציונים"?

    אני נתקלת באנשים שהם בעלי תארים, משכילים ובעלי מקצועות בעלי סטטוס גבוה, אבל הם אנשים משעממים, בעלי תחומי עניין מצומצמים שעל פי רוב מתמקדים בעבודתם לכל היותר ומצד שני נתקלת באנשים שלא למדו תואר אם זה מסיבות כלכליות או מליקויי למידה או כי הם פשוט לא אוהבים מסגרות והם אנשי אשכולות של ממש ובעלי ידע שספגו במהלך החיים…
    אז איך תדע את מי להגדיר כאינטליגנט והאם אותו ציון IQ הוא זה שקובע, או שמא הוא רק אחד הרכיבים, האם הציון הזה קובע רק פוטנציאל?

  • גיל  On 28/08/2007 at 5:54 pm

    כמו שהזכרתי, יש מבחנים נוספים שבוחנים אינטיליגנציה ויש להם יכולת ניבוי לקריטריונים שאנחנו מחשיבים כאינטליגנטיים כמו הצלחה בלימודים, יצירתיות, תפישה מהירה, פיתרון בעיות וכו'. למושגים שהזכרת אין ברובם יכולת ניבוי כזו ולכן הם לא יכולים לחשב אינטילינציה. זה שאנשים משעממים או לא נחמדים לא סותר את זה.

    • שי  On 10/08/2015 at 9:45 am

      אני גם כן אוטיסט מרגיש כמו כוכב רלנוע. אבל לא בכוכב שלי אני זר

  • ענבל  On 11/01/2008 at 5:05 pm

    הרבה דברים שכתבת הם יפים ונכונים. זה לא הוגן למדוד מישהו בעזרת מבחן שהוא אינו מסוגל להשלימו, אם זה בעקבות הבעיות החבתיות שיש לאנזים עם אוטיזם או בעיות שפה ותקשורת. למרות כל זאת, רציתי להוסיף הערה קטנה, ש כ 75% מהאנשים הסובלים מאוטיזם, סובלים מרמה מסומת של פיגור, כלומר ישנה קומרבידיות של שתי התופעות הללו.

  • רחמים  On 20/03/2008 at 3:56 am

    לדעתי אם מחפשים הגדרה ממצה אז יכולת הפשטה מהווה אינדיקציה הכי טובה לאינטלגנציה שלא תלוייה ברקע ותרבות וציפיות הסביבה,
    .
    זה יכול אמנם להצטייר כמבט קר ומרוחק כפי שמישהו כאן כתב אבל אבל גם קור וריחוק הם תכונות יחסיות ותלויות תרבות.
    יכולת הפשטה היא הבסיס לגזירת כללי יסוד פשוטים ממערכות מורכבות כביכול והתפתחות התרבות האנושית = להתפתחות היכולת שלנו לאבסטרקציה של עולמנו המורכב,
    הטרגדיה של האוטיסטים היא שיכולת ההפשטה שלהם הרבה יותר גבוהה מהממוצע ולכן הם נראים מנותקים וחסרי כישורים והפער בין איך שהם נתפשים לאיך שהם תופשים את עצמם הוא כה גדול שרבים מהם סובלים מעומס רגשי כה גדול שרבים מהם מוצאים את עצמם לכודים בחוסר ההבנה של סביבתם מלידתם ועד מותם,
    ההפסד הוא גם שלהם וגם של החברה המפגרת שמדכאת כל מי שלא מסוגל לפעול במסגרת העדר.

  • ,  On 29/01/2010 at 3:34 am

    יכולת הפשטה טובה יותר בנושאים שונים.

    אולי ניתן להגדיר את מי שיש לו יותר סוגי אינטיליגנציות, ברמה יותר גבוהה כאינטיליגנט יותר, אבל לא ע"פ מבחן שבודק זאת בצורה אחת, אלא ע"פ ריבוי צורות לבדיקה.

    אם למשל שוחחתי עם בחורים בעלי תארים רבים, אך הם לא הבינו "איפה הבעיה באונס" או "מה רע בלשכב עם ילדות", כבר ניתן להסיק שהם "לא חכמים" בלשון המעטה וחסרי הבנה בסיסית על פגיעה, סבל, תוצאות האכזריות וכו'.

    נראה לי כי הבנת ריבוי מצבים ומורכבות מצ בים מעידה על חוכמה, אך אחרים יכולים לטעון כי הצלחה במבחנים מעידה על חוכמה.
    ואכן הרבה מהנטיות שלנו להסיק על חוכמתו של מאן-דהוא היא תלויית תרבות ומוטה, כמו שאותם מבחנים ידועים הם מוטים תרבות וסוגי מוח החושבים באופן מסוים.

    מעניין לראות את הקורלציה בין הצלחת "סוג מוח מסוים" במבחנים מוטים לכיוון השני, מול הצלחתם של השניים במבחנים המוטים לכיוון המיוחל תרבותית..

    בהחלט הדרך עוד ארוכה.

  • יואל  On 01/11/2013 at 4:15 am

    שלום!
    בתקווה שמישהו יקרא את התגובה שלי ,מצאתי הגדרה של האינטליגנציה שלדעתי היא הקרובה ביותר לאמת.אינטליגנציה היא היכולת לקחת מידע (אינפורמציה) ולהפוך אותה לידע. הפעולה יכולה להתבצע באופן פיזי או מנטלי,לכן אין קשר בין מבחן ה IQ לבין ההגדרה לעיל.דוגמא פשוטה:אדם בעל משקל עודף קורא ספרות על איך לרזות,שיטות שונות וכו אבל הוא לא עושה מאומה ולא מיישם אף שיטה ממה שקרא,אבל אדם אחר בעל משקל עודף שיישם ניסה והצליח עונה להגדרה של אינטליגנציה ,הוא יישם מידע.מה זה גאון? אדם שלוקח בעייה קשה ומסובכת ופותר אותה במספר צעדים קטן ובאמצעים פשוטים.ומה עם אינטליגנציה ריגשית? ומה עם אינטליגנציה יצירתית?מבחני ה IQ בהחלט לא נוגעים בדברים החשובים הללו שלדעת חוקרים רבים הם חשובים בהרבה האינטליגנציה כמותית.

    • גיל  On 01/11/2013 at 8:53 am

      יואל, על מנת שההגדרה שלך תהיה טובה, אתה צריך להגדיר מה זה מידע ומה זה ידע ואיך מבדילים ביניהם. אתה אולי מתכוון להגדרה שחלק מהאנשים משתמשים בה והיא היכולת של אנשים ללמוד. כלומר, לא מספיק לצבור ידע תאורטי בנושא מסוים, אלא צריך גם את היכולת ליישם אותה בפועל. ההגדרה המקובלת של IQ דווקא עונה על זה בצורה לא רעה (אם כי לא מושלמת) כי היא בוחנת יכולות שלא קשורות לידע ספציפי.

      אינטליגנציה רגשית ובטח יצירתית הם מושגים שונים שיש לגביהם חילוקי דיעות. לא חייבים לדחוף את המושג אינטליגנציה לכל מקום. זה לא אומר שאין הם משפיעים על האינטליגציה, אבל היכולת של אנשים להסתדר עם אחרים למשל (שזה חלק מהאינטליגנציה הרגשית) חשובה ליישום בפועל של אינטליגנציה. מצד שני, לא כל אדם אינטליגנט מגיע להישגים ויש הרבה אנשים חכמים שפשוט לא מיישמים את הפוטנציאל שלהם מסיבות שונות. אני בטוח שנתקלת במישהו שהוא מאוד חכם אבל לא מצליח בבית ספר או באוניברסיטה כי הוא עצלן, לא מסתדר אחרים וכו'. עדיין, מבחן IQ יחשוף את האינטליגנציה שלו וזה מה שהוא נועד לעשות.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: