הבסיס האבולוציוני לאונס

 

הפוסט הבא הולך לעסוק בנושא רגיש ולכן אשתדל לכתוב בזהירות המרובה ולשטוח את טענותיי בצורה עניינית.  קוראים מסוימים עלולים לחשוב שהדברים הבאים פוגעניים, אבל אני סבור שיש בהם יותר מגרעין של אמת וראוי להשמיע אותם, גם אם הם גורמים לאי נוחות או הם אינם נחשבים לתקינים מבחינה פוליטית.

הערה מאוחרת: מומלץ לאחר קריאת הפוסט להתעדכן בהערות נוספות שכתבתי שמהוות תגובה לחלק מהביקורות בפוסט הבא.

בשנת 2000 פירסמו הביולוג רנדי תורנהיל והאנתרופולוג קרייג פאלמר ספר שגרם לאחת הסערות המדעיות הגדולות ביותר בעשורים האחרונים. הספר, שנקרא A Natural History of Rape, דן בסיבות האבולוציוניות לאונס וכפייה מינית (הספר ניתן לקריאה חינם במסגרת Google Books). הספר גרר סערה אקדמית וציבורית גדולה ונכתבו עליו מאות ביקורות, רובן הגדול שליליות. הוא עורר סערה כה גדולה שאף נכתב לו ספר תגובה הכולל אסופת מאמרים של כותבים שונים. גם לספר הזה נכתבה תגובה מפורטת על ידי המחברים (ראוי גם לעיין בתגובה הכללית הזו שמהווה הקדמה למהדורות החדשות של הספר, ויש בה מענה לביקורות על הספר מכל כיוון אפשרי). רבות מהביקורות על תורנהיל ופאלמר חרגו מאוד מגבולות הביקורת המדעית הלגיטימית וכללו תקיפות אישיות של המחברים (כולל האשמה שהספר נכתב כתוצאה מתיסכול מיני שלהמחברים שלא יכולים למצוא פרטנריות מיניות). כל "חטאם" של תורנהיל ופאלמר היה להעלות את האפשרות, שלאונס ותקיפות מיניות יש בסיס אבולוציוני. כמו שכבר הזכרתי במאמר קודם, עצם העלאת סיבות אבולוציוניות לתופעות מסוימות גורמת לתגובות שונות ומשונות שאינן מנת חלקם של מי שמציע הסברים אחרים.

לפני שאכנס למהות ההסבר האבולוציוני חשוב להבהיר כמה דברים שנראים מובנים מאליהם, אבל משום מה תמיד "נשכחים" על ידי אנשים מסוימים בדיונים מהסוג הזה. עצם העלאת הנושא אינה מחייבת שהוא נכון מבחינה מדעית. מצד שני, אי אפשר לשלול רעיון מסוים א-פריורית רק כי הוא לא מוצא חן בעיניי מאן דהוא, אלא צריך לבסס ביקורת עניינית לגביו. בכל מקרה, בעיניי מבקרים רבים, עצם המחשבה שיש הסבר אבולוציוני לאונס נתפסת כבלתי קבילה או כחילול הקודש , וככזו שאסור אפילו לחשוב עליה ווצריך לדחותה על הסף.

עצם העובדה שיתכנו הסברים אבולוציוניים לאונס לא שוללת כמובן את קיומם של הסברים תרבותיים אחרים, נוספים או משלימים. למעשה, כפי שנראה, ההסברים התרבותיים משתלבים היטב עם ההסברים האבולוציוניים. הבנה אמיתית של כל תופעה, ובוודאי מעשה נורא כמו אונס, מחייבת אותנו לבחון כל אפשרות ללא משוא פנים. אם נקבע מראש מה נכון ומה לא, במודע נמנע מעצמנו את האפשרות להבין את התופעה האיומה הזו. רק הבנה אמיתית שלה, שאינה מונעת על ידי אידיאולוגיה זו או אחרת, אלא כזו שמתבססת על ממצאים אמפיריים ומדעיים, עשויה לתרום למניעתה או לפחות להפחתתה. כמובן שהעובדה שיש הסבר אבולוציוני לאונס לא הופכת אותו למשהו "טבעי", חסר שליטה, מוצדק או דטרמיניסטי. אנס אינו יכול לבוא ולטעון שהוא כזה בכלל הטבע, שהוא רק תוצר של גנים מסוימים שכפו עליו את המעשה הזה.

מה הכוונה בהסבר אבולוציוני לאונס?

כשמדברים על הסברים אבולוציוניים לתופעה מסוימת מתכוונים בדרך כלל לאחת משתי האפשרויות הבאות: הראשונה, שיש אדפטציה ספציפית שגורמת לתופעה. השנייה, שהתופעה היא תוצר לוואי של אדפטציה אחרת. בהרבה מאוד מקרים (אפילו ברובם) קשה מאוד להבחין בין השניים. עם זאת, אין בכך על מנת לשלול את השורשים האבולוציוניים של התופעה. אם התופעה עונה על השערות מסוימות שנגזרות מהנחות היסוד האבולוציוניות, אם הנתונים תומכים במה שהיינו מצפים שיקרה אם היה לתופעה הסבר אבולוציוני, ואם ההסבר האבולוציוני כולל בתוכו הסברים לתופעות שאינן נכללות תחת הסברים אחרים, אפשר לקבל חיזוק לעובדה שיש לתופעה בסיס אבולוציוני.

מחברי הספר היו חלוקים בינם לבין עצמם לגבי השאלה אם אונס הוא אדפטציה או תוצר לוואי של אדפטציה אחרת, למרות שיש ביניהם הסכמה נרחבת על מהות ההסברים האבולוציוניים. חלק מהדיון בנוגע לשאלה האם מדובר באדפטציה או אם מדובר בתוצר לוואי מצוי עמוק בגישות תיאורטיות שונות למהי אדפטציה באופן כללי, שדורש דיון נפרד. בקצרה, רבים החוקרים (ואני ביניהם) שסבורים שלא כל התנהגות נבררה ספציפית, אלא סביר שהתנהגויות רבות כלולות תחת אותה אדפטציה. תנאים סביבתיים מסוימים ומאפיינים אישיותיים, בשילוב עם מוכנות אבולוציונית כלשהיא, הם אלו שגורמים לאנשים להתנהג בצורה שבה הם מתנהגים.

על פי הגישה הזו, אין לאנשים אדפטציה ספציפית לאנוס ואונס הוא חלק מרפרטואר ההתנהגות המינית האנושית. קשת ההתנהגויות האנושיות בכלל, והתנהגות מינית בפרט, יכולות להיות חיוביות ושליליות בהתאם לנסיבות ספציפיות. גם התנהגויות שליליות עדיין נמצאות על רצף כזה. עצם התיוג של התנהגויות מסוימות כשונות דיכוטומית מהתנהגויות אחרות מאפשרת לאנשים לעשות דה-הומניזציה לאנשים מסוימים ומתייגות את התנהגותם כמשהו לא רציונלי או לא שפוי. גישה כזו גורמת לטישטוש והדחקה של תופעות רבות ולא עוזרת לנו להתמודד איתן בצורה נאותה. עם מישהו מתנהג בצורה לא רציונלית והוא לא חלק מאיתנו, אז אין לנו אפשרות לשנות אותו או למנוע את מה שהוא עושה, וההתנהגות שלו נתפסת כמשהו בלתי נמנע. לעומת זאת, אם מסתכלים על התנהגויות של בני אדם כרצף ולא דיכוטומיה, כי בסופו של דבר גם הדברים הנוראיים ביותר נעשים על ידי בני אדם אחרים, קל יותר להתמודד עם התופעה. חשוב גם להבין שתופעות רבות שנתפסות כשליליות ברוב המקרים או כאלו שנעשות רק על ידי מיעוט אנשים, לא שוללת את האפשרות שבנסיבות מסוימות רוב האנשים ינקטו אותן. למשל, בקרב מדעני חברה רבים (בעיקר אנתרופולוגים) מקובלת המחשבה שרוב בני האדם יהרגו אדם אחר בנסיבות מתאימות (הגנה עצמית, סכנה מיידית לקרובי משפחה, וכו'). באותה מידה, גם אונס מתבצע על ידי בני אדם "רגילים", מכרים, קרובי משפחה וכו', ואם נכיר בזה נתקדם בכיוון של מניעתו.

כמה הערות נוספות לגבי הנתונים וההסברים עצמם. כמו בכל תופעה אנושית אחרת, ישנם חריגים לכל דבר, ואונס אינו יוצא מן הכלל. העובדה שיש אנסים מסוגים שונים שאונסים נשים וגברים בכל גיל אינה סותרת את העובדה שיש דפוסים מסוימים לאונס, והדפוסים הללו מתאימים לניבויים האבולוציוניים או נגזרים מהנחות יסוד אבולוציוניות. הכרה בעובדה שהנתונים עובדים על ממוצעים ושההתפלגויות אינן מקריות עוזרת להסתכל על אונס כתופעה חברתית ואבולוציונית כוללת. במובנים רבים, אונס אינו פשע אקראי (ומה שמשתמע ממנו, חסר שליטה וכזה שבלתי אפשרי להתגונן מפניו), אלא בעל דפוסים מסוימים, שיכולים לעזור למי שמכיר אותם במניעה שלו.

ברמת האדם הבודד, לא ניתן לטעון למודעות להשפעות, ולכן אין שום בסיס לטענה שהביולוגיה "הכריחה" מישהו לאנוס, בדיוק כמו שלא נטען שהחברה "אילצה" מישהו לאנוס. אדרבא, אם הייתה לאנשים מודעות להשפעות הללו, אונס היה מעשה חמור יותר, ואפשר היה להאשימם בצורה חזקה יותר ולטעון שלמרות שידעו על מה שהם מעוללים הם המשיכו במעשיהם הנוראיים. כך או כך, לאנשים יש אחריות אישית למעשיהם ותמיד יש בידיהם את האפשרות לבחור מה לעשות ומה לא לעשות.

אונס בראי האבולוציה

מה זה אומר שיש לאונס שורשים אבולוציוניים? למה בכלל לחשוב שיש מרכיב אבולוציוני לאונס? ראשית, אונס הינה תופעה אוניברסלית שקיימת בכל תרבות שאי פעם תועדה. אונס אינה תופעה ייחודית לבני אדם. קיום יחסי מין כפויים מהווה חלק אינטגרלי של מינים רבים בטבע, החל מחרקים ועופות וכאלה באורנגאוטנים, גורילות ושימפנזות. אבל הנקודה החשובה ביותר ואולי הבולטת ביותר, שזוכה להכחשה גורפת כל כך, היא שלאונס יש מרכיב מיני מרכזי.

בשום תחום אחר, אין הכחשה גורפת כל כך של טבע האדם. בניגוד למה שרוב החוקרים במדעי החברה מאמינים בו, אי אפשר להתעלם מהעובדה שאונס הוא גם מעשה מיני. תיאוריות שונות ניסו להסביר שאין קשר בין אונס למין, שאונס הוא פריקה של יצרים אלימים, או בפשטות שמדובר באלימות מינית. כל התיאוריות הללו מתייחסות למין כמטאפורה לאלימות במקום להתייחס להקשר המיני שלו. אם לא היה מרכיב מיני לאונס, סביר להניח שהוא לא היה כל כך נפוץ. ישנן דרכים אחרות להפגין אלימות כלפי הקורבן ואיזה היגיון יש דווקא לבחירה באקט מיני? כן, אונס הוא אקט מיני ומהווה חלק מהמיניות האנושית, שלצערנו לא כולה חיובית (בהמשך אדון בנושא האלימות בהקשר של האונס עצמו). משום מה, לאנשים נוח לחשוב שיחסי מין הם משהו חיובי בלבד, ומכיוון שאונס הוא דבר רע, לא יתכן שיהיה לו שום קשר ליחסי מין. אבל גם קיום יחסי מין בכפייה הם עדיין יחסי מין (למרות שצד אחד אינו מעוניין בהם). אין שום ספק שמצד הקורבן, אונס הוא מעשה אלים שאין לו שום קשר ליחסי מין. אבל, אי אפשר להתעלם מהצד של התוקף. הגורמים המניעים אותו בהחלט יכולים להיות מיניים כפי שנראה מייד. דוגמא שמראה את האבסורד בטיעון שאונס הוא אלימות ואין בו שום מרכיב מיני היא אונס בזמן דייט (Date Rape). לאישה שמורה הזכות לומר "לא" בכל שלב של יחסי המין. האם הגיוני להניח שמניעי הגבר שאנס בחורה בזמן דייט השתנו בבת אחת מיצר מיני לאלימות רק בגלל שהבחורה סירבה לשכב איתו?

אם לאונס יש מרכיב מיני, הוא בהכרח יהיה חלק מהברירה המינית. המוטביציה ליחסי מין כאלו היא מינית, וניתן לבחון באלו נסיבות הוא מתרחש ומה יהיו המאפיינים של אלו שמעוניינים במין כזה. באופן עקרוני, חשוב להבחין בין הגורמים האולטימטיביים לבין הגורמים המקורבים (נושא שהרחבתי עליו פה). הגורמים האולטימטיבי הבולט בהקשר הזה הוא הרצון הבסיסי לקיים יחסי מין. מכיוון שהנשים ככלל בררניות יותר, ואצל גברים יש שונות גדולה יותר במציאת פרטנרים מיניים, תמיד יהיו יותר גברים שאין להם גישה למין. לא במפתיע אם כך שרוב מוחלט של האנסים הם גברים. לפיכך, גברים מסוימים בוחרים באסטרטגיה מינית של אונס על מנת למקסם את הכשירות הכוללת שלהם (להעביר את הגנים שלהם לדור הבא). אבל נשים אינן פאסיביות והן יכולות לנקוט באסטרטגיות למניעת אונס או להפחתת ההשלכות הקשות הנובעות ממנו כפי שנראה בהמשך. כמובן שההתנהגויות הללו אינן מודעות, בדיוק כמו שאנשים שבוחרים בני זוג אינם מודעים לשורשים האבולוציוניים של הבחירות שלהם.

אבל כמובן שלא כל, או אפילו רוב הגברים, אונס. אין ספק שאונס אינה אסטרטגיית רבייה טיפוסית בגלל המחיר הגבוה הכרוך בה. מחיר זה כולל סנקציות חברתיות (כמו נידוי), משפטיות (מאסר או הוצאה להורג), וכמובן הסכנה להיפגע בזמן האונס עצמו. אנסים אינם מתהדרים בפומבי במעשה האונס שלהם. אונס נעשה במחשכים תוך ניסיון עקבי להסתירו. לפיכך צריך לבדוק באלו נסיבות הוא מתקיים ומי יהיו אלו שכן יבחרו באסטרטגיה הזו. במילים אחרות, צריך לבחון את הגורמים המקורבים שיעלו את הסבירות של גבר לאנוס. בהקשר הזה, אפשר לערוך הפרדה כללית, בין גורמים שקשורים לאדם עצמו, לבין גורמים הקשורים לתנאים סביבתיים מסוימים (כמובן שהאבחנה הזו מלאכותית וברוב המקרים הם משולבים זה בזה). אונס הוא גם עניין של הזדמנות. במידה רבה מעורבים כאן שיקולים של מחיר מול תועלת. אם המחיר גבוה מדי או הסיכון גדול מדי, סביר שמספר מקרי האונס יקטן. מצד שני, במקומות שהמחיר נמוך או שהסיכוי להיתפס לא גבוה, יתגברו מקרי האונס.

דוגמא קיצונית שמדגימה את הנושא, היא אונס אוכלוסייה אזרחית כבושה בזמן מלחמה. משחר ההיסטוריה עמים כובשים אנסו נשים תחת כיבוש. במצב של שליטה על אוכלוסייה אזרחית, אין כמעט שום מגבלות על מעשים כאלו כי אין מערכת ענישה מסודרת. זה נכון במיוחד לכובשים ממדינות דיקטטוריות, אבל קיים בהיקפים שונים גם אצל כובשים ממדינות דמוקרטיות. דוגמאות מהעת האחרונה כוללות אונס נשים מוסלמיות בבוסניה, אונס נשות טוטסי על ידי שבט ההוטי ברואנדה, אונס נשים בסודאן ועוד. אונס נשים מקבוצה אחרת נחשב לאחד האקטים המשפילים ביותר לקבוצה המובסת. עד כדי כך הרתיעה מאפשרות של אונס קיימת, שבמדינות רבות יש חשש גדול שנשים שנלחמות ונופלות בשבי, יאנסו (מה שברוב המקרים קורה). החשש הזה לפעמים גדול יותר מזה שחיילים יהרגו בקרב, ובמדינות רבות מהווה תירוץ למנוע מנשים את האפשרות להילחם על ידי אי הצבתן בתפקידים קרביים. סביר שהרתיעה הגדולה מאונס על ידי האויב נובעת מחשש מ"זיהום" הקבוצה, ואי רצון בסיסי של גברים לאפשר לנשות השייכות לאותה קבוצה אתנית או לאומית להתערבב עם בני קבוצה אחרת.

דוגמא נוספת לאונס שנובע מניצול סיטואציה הנוחה לאנס, היא של אונס ילדות על ידי קרובי משפחה, מכרים או שכנים. במקרים אלו מנצל מבוגר הזדמנות שבו ילדה או נערה קרובות אליהם פיסית (למשל, גרים באותו הבית) או אחרת (שכנים או קרובי משפחה שבאים כשאין אף אחד בבית), ולא מסוגלת להתלונן כנגדם. במקרים כאלו יש תלות גדולה בין קורבן האונס לאנס, תלות שמונעת ממנה להתלונן או לספר על מעשי האונס לאחרים (כמובן שכמעט תמיד מעשה האונס מלווה באיומים שונים).

הפרופיל של אנסים ונאנסות

לא במפתיע, שיעורי האונס גדולים אצל גברים שמתקשים למצוא פרטנרים מיניים. כמובן שהעובדה שמישהו מתקשה למצוא פרטנרית מינית לא הופכת אותו לאנס בפונטציה, אבל בין האנסים יש שיעור גבוה יותר של של גברים שמתקשים להכיר בחורות בדרך רגילה ולא כופה. אנסים רבים באים משוליה של החברה או כאלו שהם ממעמד סוציואקונומי נמוך. רוב האנסים הם גברים צעירים, בגיל שבו התחרות המינית בין גברים לבין עצמם היא החריפה ביותר, וגברים חותרים לסטטוס גבוה.

מהצד השני, רוב הנאנסות הן נשים בשיא גיל הפוריות. 70% מהנאנסות הן נשים בין הגילאים 16-35, עם גיל ממוצע של 24 שנים. פעמים רבות קורבנות האונס מסווגות כילדות למרות שהן נמצאות למעשה בגיל פוריות. ההתפלגות גיל קורבנות האונס שונה מאוד מהתפלגות של כל פשע אחר, במיוחד פשעים שמערבים אלימות פיסית. אם אונס היה רק פשע של אלימות, לא הגיוני שהנתקפות היו דווקא נשים שנמצאות בשיא כוחן הפיסי. כמובן שישנם נאנסות בגילאים מבוגרים יותר מגיל הפוריות או ילדים שנאנסים. יש הטוענים שהעובדה שגם נשים בגיל מבוגר למשל נאנסות, מפריכה את המרכיב המיני של האונס. אבל נשים מבוגרות גם מקיימות יחסי מין מרצון. האם זה אומר שיחסי המין הללו אין להם שום דבר עם מיניות? 

הוכחה לטענה שאונס נובע ממניעים מיניים ולא אלימים, היא בעובדה שרוב מעשי האונס אינם מסתיימים בהרג הקורבן. אין ספק שאונס יכול להיות אלים מאוד, אבל רוב האלימות היא תוצר משנה של מעשה האונס עצמו. לעיתים רחוקות בלבד אנסים ישתמשו באלימות ללא סיבה במהלך האונס. האלימות המופגנת באונס נובעת בעיקר מהכנעת הנאנסת או מופנית כלפי השליטה בה. יש הבדל מהותי בין הכוח הנדרש לשליטה בנאנסת, כזה שגם לא יגרום לה להתנגד, לבין הפעלה אלימות מיותרת. אם המטרה האולטימטיבית היא היריון של הנאנסת, כל אלימות שתגרום להרג שלה או שתפגע במערכות הרבייה שלה, מיותרת מבחינת האנס ומתרחשת לעיתים נדירות בלבד. רק 4% מקורבנות האונס נפגעות פגיעה קשה במהלך אונס. רק אחת מתוך 500 נאנסות נרצחת אחרי אונס.

נכון שרוב מעשי האונס אינם מובילים להיריון, אבל על פי מחקר מהימן אחד, שיעור ההריונות של אונס בחברה המודרנית עומד על 6.42% בהשוואה ל-3.1% מיחסי מין בהסכמה. זהו ממצא מדהים למדי על פי כל קנה מידה, ועוד יותר מרשים אם נזכור שהאחוז נמוך משמעותית ממספר ההריונות שהיו אפשריים במהלך ההיסטוריה האבולוציונית שלנו, נטולת אמצעי מניעה וגלולת היום שאחרי. יתכן שהסיכוי להיריון מיחסי מין רגילים גבוה יותר בפועל, מכיוון שאנסים תוקפים בעיקר נשים בשיא פוריותן, ובוודאי שיחסים כאלו בטוחים יותר, אבל יחסי מין רגילים הם אפשרות שלא עומדת בפני כל הגברים האנסים.

האם נשים פיתחו אסטרטגיות אבולוציוניות כנגד אונס?

אין צורך בשום תיאוריה אבולוציונית או אחרת כדי להגיע למסקנה שאונס הוא דבר נורא. נשים מעוניינות לבחור את הפרטנרים המיניים שלהן ואונס שולל מהן את הבחירה הזו. הבחירה האידיאלית כוללת בתוכה בני זוג עם גנים טובים שיעברו הלאה לילדיהם המשותפים. ההתנגדות של נשים לאונס טבעית לפיכך, והן עושות כל שביכולתן למנוע אותו.

אונס הוא אירוע טראומטי, אבל מסתבר שלא כל אונס טראומטי באותה מידה. מחקרים הראו, שהטראומה של נשים נאנסות קשה יותר כאשר הסיכוי להיריון הוא הגבוה ביותר. נשים בגיל הפוריות חוות את הכאב הפסיכולוגי הגדול ביותר בהשוואה לנשים מבוגרות לאחר הפסקת הווסת, ובהשוואה לילדות בתקופה טרום ווסתית. הכאב הפסיכולוגי הגדול ביותר מתרחש כתוצאה מיחסי מין וגינליים מלאים וקטן יותר כשמדובר במעשי סדום. נשים נשואות חוות טראומה גדולה יותר בעקבות אונס בהשוואה לרווקות. אלו ממצאים שעומדים בהתאמה למה שהיינו מצפים מאסטרטגיה מינית שעושה הכל כדי למנוע התעברות לא רצויה. אחד הממצאים המרתקים ביותר מצוי בעובדה שנשים שסבלו את האלימות הגדולה ביותר בזמן אונס חוות דווקא כאב פסיכולוגי קטן יותר. ההסבר לזה נעוץ כנראה בעובדה שנשים אלו מואשמות פחות בשיתוף פעולה עם האנס, או שכביכול "הזמינו" את האונס.

אחת האסטרטגיות הברורות ביותר להימנע מאונס הוא פשוט לחשוש ממנו. הפחד מאונס גורם לנשים לנקוט אמצעי זהירות שיובילו למניעתו. ככל שנשים פוחדות יותר מאונס כך הן תנקוטנה אמצעי בטיחות גדולים יותר. מעניין שרוב הנשים פוחדות מאונס על ידי זר, למרות שרוב האונסים נעשים על ידי אדם מוכר. יתכן שהפחד הגדול מאונס על ידי גבר זר מוביל להפחתה ניכרת של אונס כזה.

אחד הממצאים המעניינים בנושא הוא שנשים נאנסות פחות כאשר הן פוריות, קרי באמצע המחזור, בזמן הביוץ. מחקר אחד שנעשה על 785 קורבנות אונס מצא שהפרופורציות של אונס נשים פוריות (ימים 10-22 בזמן המחזור) היה נמוך משמעותית מהיתכנות האונס בימים האחרים. מחקר נוסף מצא שנשים נזהרות יותר בזמן שהן פוריות ועוסקות בפעילויות שאינן מערבות סיכון שיכול להוביל לאונס. מה שמעניין הוא שהממצאים הללו נמצאו אצל נשים שבייצו באופן רגיל. אצל נשים שמשתמשות באמצעי מניעה כימיים כמו הגלולה, לא נצפו הבדלים כאלו.

אחת ההשערות בהקשר הזה היא שנשים מכוננות בכוונה יחסים ידידותיים עם גברים אחרים על מנת שגברים כאלו יהוו מחסום בפני אנסים. על פי ההשערה הזו שזכתה לכינוי "השערת שומר הראש" (Bodyguard Hypothesis), נשים בוחרות ידידים בעלי מבנה גוף גדול ואתלטי, ודומיננטיים מבחינה חברתית, במצבים שיש חשש לאונס. מחקרים בנושא מצאו שלנישואין יש אפקט דרמטי על הקטנת הסיכוי להיאנס על ידי זרים. נשים לא נשואות בגילאי 18-24 עברו אונס או תקיפה מינית על ידי זר בשיעורים גבוהים פי 3 מנשים נשואות באותו טווח גילאים.

דרכים למניעת אונס

הבנה של הגורמים והמצבים המובילים לאונס יכולה לתרום להפחתתו. העובדה המצערת שנשים חשופות הרבה יותר לפגיעות מיניות ושגורמת להן לנקוט אמצעי זהירות מיוחדים, נראית לאנשים מסוימים כהטלת האחריות או האשמה לאונס על הקורבן במקום לטפל באנסים עצמם. אין ספק שיש צורך לטפל באנסים עצמם בכל דרך אפשרית, אבל חשוב לזכור שאחריות למעשה מסוים אינה קשורה בשום אופן לאשמה. בדיוק כמו שלא נשאיר את דלת הבית פתוחה, או את מפתחות המכונית על הגג ואחרי זה זה נאמר שלא היינו אחראים לפריצה או לגניבת המכונית. כמובן שיעזור גם לחנך גברים מגיל מוקדם כנגד תקיפות מיניות, אבל אם לאונס יש סיבות אבולוציוניות כל החינוך שבעולם לא יעזור. תמיד יהיו גברים אנסים ובגללם צריך לנקוט אמצעי זהירות מינימליים כדי להימנע ממצבים לא נעימים.

אם בחורות לא ילכו למשל לבדן במקומות חשוכים אפשר להפחית את ההסתברות לאונס. נכונה העובדה שרוב מעשי האונס נעשים על ידי אנשים מוכרים ולא זרים לגמרי. אבל חשוב לזכור, שחלק גדול מהאונסים הללו אינם מתבצעים בהכרח על ידי אנשים קרובים מאוד. למשל, ישנם מקרי אונס רבים בזמן דייט, או של נשים שיוצאות לפאב ופוגשות גבר חדש לראשונה, שבהן ההכרות שטחית. אין לאף אחד שום כוונה לאסור על נשים ללכת לפאב, או לצאת לדייטים, אבל נקיטת כמה אמצעי הגנה בסיסיים יכולה להפחית בצורה ניכרת את הסיכוי לפגיעה. למשל, אם יודעים שהולכים למסיבה או לפאב ומתכוונים לשתות אלכוהול, רצוי ללכת עם חברה או ידיד שישמרו עליכן. היו מקרים רבים שבהן נשים ששתו לשכרה, עזבו מסיבה עם גבר לא מוכר ונאנסו.

חשוב לזכור שמאוד אפשרי שסוגים שונים של אונס נובעים מגורמים שונים. אונס בדייט, אונס בזמן מלחמה, אונס של קרובים, אונס של ילדים חורגים, אונס של זרים, אונס ילדים ואונס הומוסקסואלי – לכולם יש משהו מן המשותף אבל הם גם מספיק שונים כדי להעלות השערות שונות למהות הסיבות שהובילו לאונס כזה. לכל אחד מהאונסים הללו יכולים להיות סיבות אבולוציונית שונות שנובעות מאדפטציות או תוצר לוואי של אדפטציה שונה. למשל, בנות לאבות חורגים נמצאות בסיכון גבוה פי 8 מבנות לאב ביולוגי להיאנס. ה"היגיון" האבולוציוני שעומד מאחורי אונס כזה הוא העובדה שלהורים חורגים יש סיכוי רב יותר לחוש משיכה מינית לבת חורגת שלא חולקת איתם גנים משותפים. ישנם מנגנונים אבולוציוניים שמעקרים את המשיכה הזו (בדיוק כמו שהיא מעוקרת ביחסים בין אחים ואחיות) אבל הם פועלים בעצמה נמוכה בהרבה עם הורה חורג. אם נוסיף לנתון הזה את העובדה שבנות חורגות קרובות פיסית ונמצאות תחת שליטה מסוימת של אב כזה, נוכל לראות למה הסיכון לאונס גבוה יותר.

עדיין לא הרבה ידוע על הסיבות האבולוציוניות לאונס. הנקודה שניסיתי להעביר פה היא שיש הרבה השערות שאפשר להעלות אם לוקחים בחשבון את נקודת המבט האבולוציונית. מה שחשוב הוא, זה להעלות השערות ספציפיות ולבחון את נושא האונס מבחינה אמפירית, ולא לבטל מבחינה אידיאולוגית את האפשרות לחקור את הנושא הכאוב הזה ללא משוא פנים ומכל היבט אפשרי.

למי שמעוניין להעמיק בתיאוריה האבולוציונית של אונס, לראות איך נובעים ממנה השערות ספציפיות ואיך הן נבדקו, מומלץ לקרוא את המאמר שהתקציר שלו מופיע פה:

http://www.law.berkeley.edu/journals/clr/library/jones01.html